נושא
משטרת ישראל

פרשנות מדוע המשטרה לא חוקרת את קשרי אנגלמן-נתניהו

מנדלבליט אישר לנתניהו לקבל כספים מספנסר פרטרידג', כדי להחזיר את הכספים שקיבל במרמה מבן-דודו ● זאת, אחרי שנקבע שפרטרידג' ונתניהו לא נמצאים בניגוד עניינים ● אבל ניגוד העניינים, לכאורה, עלול להסתתר דווקא בקשר בין נתניהו למתניהו ● ויש הסבורים כי האישור הראשוני להלוואה, שנתן מבקר המדינה, צריך להטריד את המשטרה

עוד 647 מילים

חודש אחרי החשיפה תושב עיסאוויה שבביתו הושתל נשק מכין תביעת ענק

סאמר סולימאן, שבביתו הושתל נשק במסגרת צילומי הסדרה ״מחוז ירושלים, עומד להגיש תביעת מיליונים נגד המשטרה, ״כאן״ ו״קודה תקשורת״ ● עורך דינו: ״הלקוח שלי כל כך התבייש שעשו לו 'חיפוש' שהוא לא סיפר לי״ ● ״התחושה שלנו היא שמח״ש לא מנהלת חקירה רצינית״

עוד 584 מילים

המשטרה החזירה את המפגינים לפתח תקווה

המעצרים השערורייתיים בפתח תקווה ביום שישי, החזירו את הברק לעיניים של המפגינים במוצ״ש ● וגם הביאו לשם בפעם הראשונה את אהוד ברק ● אמיר בן-דוד חזר מההפגנה ה-141 בכיכר גורן, שהייתה הפעם מלאה - דווקא בזכות המשטרה שביקשה לדכא אותה

המעצרים השערורייתיים והשרירותיים של תשעה אזרחים בפתח תקווה, רק כי "הפרו את ההנחיות באופן בו צעדו בציר ההליכה של היועץ המשפטי לממשלה לבית הכנסת" (קשה להאמין, אבל זה הניסוח בהודעה שהוציאה המשטרה בעקבות המעצרים בשישי בצהריים), החזירו את הברק לעיניים של מפגיני פתח תקווה. וגם הביאו לכיכר גורן בפתח תקווה בפעם הראשונה את אהוד ברק.

כאלף מפגינים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר. מאות מהם חזרו אליה אחרי היעדרות ארוכה. זו השבת ה-141 שההפגנה הזו נערכת – בלי ספק שיא של התמדה בתולדות המחאה בישראל.

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

היא כבר ידעה עליות ומורדות. היו הפגנות שרק הגרעין המייסד השתתף בהן, היו הפגנות של מאות ושל אלפים. ובימי השיא, כשתיקי החקירה נגד בנימין נתניהו היו במוקד תשומת הלב הציבורית, צעדו עשרות אלפי מפגינים בתל אביב.

בינתיים חזרו ההפגנות לפתח תקווה ומספר המפגינים קטן בהדרגה, כשממוצע הגיל נותר כל הזמן גבוה. זה אחד הנושאים שמעסיקים ומתסכלים את המפגינים לאורך חודשי ההתמדה הארוכים: הצעירים כמעט ולא באים.

האגרסיביות המשטרתית כלפי הגרעין המייסד, מילאה שוב את הכיכר, וצירפה למפגיני פתח תקווה הקבועים גם נציגים חדשים, ממחאת האתיופים וממחאת הנכים, במה שעוד עשוי להתברר כאירוע מכונן, שהצליח לחבר בין קבוצות המחאה השונות שפועלות בנפרד בארץ.

עו"ד סיגלית קסלר, ממייסדות מחאת פתח תקווה ומעצורות שישי בערב, הנחתה את ההפגנה והתקבלה בכבוד השמור לגיבורים. לקול צהלות המפגינים היא חזרה על משפט המפתח שכתבה אתמול בפוסט לזמן ישראל: "ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, המשטרה לא יכולה להפחיד אותי".

למעצרים בשישי קדמה הנחיה תמוהה שהוציא ביום רביעי ניצב עמי אשד, מפקד מחוז מרכז של המשטרה. תחת הכותרת "תנאים למחאות בשכונת כפר גנים בפתח תקווה", כתב אשד: "חל איסור לקיים מחאות  ברחובות הסמוכים לביתו של היועמ"ש לממשלה, המחאות תתקיימנה בכיכר גורן. על אף האמור, ניתן לקיים מחאה שקטה של עד חמישה אנשים ברחוב מייזנר פינת בן גוריון".

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

עו"ד קסלר הודיעה למפגינים על הכוונה לעתור השבוע לבג"צ נגד הנחיות המשטרה, שהוצאו לטענת המפגינים ללא סמכות, וחורגות מההנחיות שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון שדנו בעתירות קודמות. עו"ד דניאל חקלאי, שדיבר אחרי קסלר, אמר למפגינים: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק".

עו"ד דניאל חקלאי: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק"

אהוד ברק הגיע לכיכר גורן מלווה בניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, במוסי רז, ערן עציון ופעילים נוספים של המפלגה. ברק פרסם ביום שישי פוסט בפייסבוק שבו כתב, בין השאר, "ארדן, פתח תקווה זה לא אום אל חיראן, לאזרחים מותר להפגין" – הצליח לקומם נגדו מחדש את חברי הכנסת הערבים, ואז נאלץ להתפתל ולהסביר: "באום אל חיראן טוייחה החקירה, לא ניתן שזה יקרה שוב. ניצול אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים – זה לא שותפות. זה המשך שיתוף הפעולה הבזוי עם נתניהו".

אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

הערב ברק יצא לסיבוב לחיצות ידיים וצילומי סלפי בין המפגינים. "לא באנו לנאום פה", אמר לי הורוביץ, "המפגינים מעדיפים שלהפגנות לא יהיה אופי פוליטי ואנחנו מכבדים את זה. באנו להביע תמיכה".

דקות מאוחר יותר קראו לברק והורוביץ מהבמה ("ראש הממשלה לשעבר ברק פה ואנחנו מבקשים שיעלה ויברך אותנו"), אבל התברר ששניהם כבר עזבו את המקום והמשיכו הלאה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט........ ליד אומלבס הם חנו........" . ... המשך קריאה

"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט…….. ליד אומלבס הם חנו…….." . כשהייתי בכיתה ו' בבית ספר "ריאלי הדר" שבחיפה- נורית , המורה הנפלאה למוסיקה – לימדה אותנו למופע סיום השנה את ה"בלדה על יואל משה סלומון"- בהופעה שרנו מגוון שיריי" אנו באנו ": "ראשון לציון מארש" שיר על היקב בזכרון יעקב ועוד ועוד…. שירי חלוצים שלא נס ליחם . אני זוכרת את הסיפורים המרתקים על החלוצים ששורבבו בין שיר לשיר, את הריקודים,אני זוכרת כמעט הכל… אני זוכרת את ההתפעלות הילדותית: לא הבנתי איך הם,החלוצים, הצליחו כנגד כל הסיכויים: קדחת,מלאריה,ביצות ,ועוד הרבה אתגרים. היו במהלך החזרות רגעים שהצטערתי שלא נולדתי אז… בשנות "תרפפו", הצטערתי שפיספסתי את ההזדמנות להיות חלוצה. חלילה אני לא מתלוננת- נולדתי להורים ניצולי שואה שהגיעו לישראל סמוך לפתיחת השערים ,נולדתי לתוך מציאות עם מדינה ,דגל ,לאום,נולדתי למציאות עם ביטחון כלכלי,עם חוויה שאני בבית שלי . לא הייתי צריכה לייבש ביצות 😉 האתגר שלי היה לעשות בגרות,צבא,אוניברסיטה. אומלבס( המקום בו היו יואל משה סלומון וחבריו) היא היום פתח תקווה: עיר שביקרתי בה פעמים ספורות :אחת מהן היא כשחיפשתי ריהוט פלסטיק ל"מרפסת כוס קפה" 🙂 וגם… כשהלכתי להפגין בעד הדימוקרטיה – נגד ההתנהלות השלטונית שמתקיימת כיום. אתמול בערב באומלבס/פתח תקווה קרה משהו שעד עכשיו קשה לי לעכל: מפגינים ,רובם סבים וסבתות , הוכו ונאסרו : אזרחים שומרי חוק, אזרחים שמחו בעד הדימוקטיה- ספגו מכות רצח משוטרי משטרת פתח תקווה. צפיתי בסירטונים,בתמונות וצבטתי את עצמי………… מה פה קורה פה? האם אני מרגישה פייק בטחון? אם הייתי מגיעה אתמול יכולתי להיות אחת מהם… האם הבן שלי יכול לחוש את אותו בטחון שאני הרגשתי בגילו? ובעתיד? האם יוכל לחוש בטחון בעצמו,במדינה?……………… האם ההישגים שאני כישראלית כל כך גאה בהם – האם הם הולכים ומתפיידים? מה שאני כן יודעת- שאני אצא לשמור,להלחם עליהם-לפתח תקווה ולאיפה שצריך…. ואתם????

עוד 489 מילים ו-3 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אָנַרְכְיָה

המילה אנרכיה זוכה בשבועות האחרונים לרנסנס שלא זכור כמותו מאז "אנרכיה בממלכה המאוחדת" של הסקס פיסטולס ● איך מגיב דור ה"ביבי בומרס" לשימוש במונח, כאמצעי לדיכוי מחאה?

"אנחנו לא ניתן למדינה לשקוע באנרכיה"

(ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפתח ישיבת הממשלה, 7.7.2019, כתגובה על הפגנות המחאה של יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית ושריפת דירת הגננת בראש העין וגל מחאת ההורים נגד ההפקרות והאלימות בפעוטונים)

המילה אנרכיה זוכה בשבועות האחרונים לרנסנס שלא זכור כמותו מאז "אנרכיה בממלכה המאוחדת" של הסקס פיסטולס. מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אחרי גל הפגנות המחאה הראשון של יוצאי אתיופיה דרך כמעט כל ראיון עם פוליטיקאי או איש חוק ועד ישיבת הממשלה.

נתניהו, איש רחב אופקים ובנו של היסטוריון, בוודאי מכיר את ההיסטוריה הפתלתלה של המושג "אנרכיה" ויודע היטב, שיוצאי אתיופיה או ההורים של ילדי הפעוטונים לא יצאו לרחובות כדי לקדם "אנרכיה". הם לא רוצים לפרק את המשטר וגם לא רוצים להחליש אותו – להיפך. הם דורשים שהמשטר ימלא את ייעודו וישלוט.

הם לא יצאו לרחובות כדי לקדם "אנרכיה". הם לא רוצים לפרק את המשטר וגם לא רוצים להחליש אותו – להיפך. הם דורשים שהמשטר ימלא את ייעודו וישלוט

יוצאי אתיופיה תובעים הגינות. ההורים דורשים פיקוח. ואל מי, בעצם, הם מפנים את הטענות שלהם? ובכן, בישראל של העשורים האחרונים יש לשאלה הזו רק תשובה אחת.

גדל דור חדש של ישראלים – אפשר לקרוא להם דור ה"ביבי בומרס" – שלא זוכרים ישראל שנתניהו לא מנהיג אותה. אחד מכלי השליטה המרכזיים של נתניהו הן המילים, שבעזרתן הוא מטשטש את המציאות, בורא מציאות חלופית שבה דברים נפתרים בהבל פה, ויוצר בשיטתיות זהות מוחלטת בין המדינה לבינו. ספק אם היה אי פעם ראש ממשלה, שהשתמש בהטיות כה רבות של פעלי שליטה בגוף ראשון.

ביום שני, למחרת ההצהרה האנטי אנרכיסטית שלו בפתח ישיבת הממשלה, הודיע נתניהו: "סיכמתי עם שר החינוך פרץ שנעביר את תפעול מעונות היום למשרד החינוך". אמנם לפני שלוש שנים הוא סיכם בלא פחות תקיפות עם שר הרווחה חיים כץ שמעונות היום יישארו באחריות משרד הרווחה (בניגוד לכל מה שהמליצו הוועדות שעסקו בנושא, ואשר מונו בשנות שלטונו של נתניהו), אבל הרחוב בוער וצריך לתת לו מענה מילולי – אז נתניהו "סיכם" את הנושא.

הפועל הרך יחסית "סיכמתי" די חריג בארסנל הפעלים החביבים על נתניהו. הוא שמור כנראה למקרים קשים מעין אלה, שבהם נתניהו מבקש לשמור על ריחוק מסוים בינו לבין ההתרחשויות. בדרך כלל הוא משתמש בפעלים תקיפים הרבה יותר.

הבה נצעיד אותם בסך:

במקום הראשון ברשימת פעלי השליטה החביבים על ראש הממשלה מככב הפועל "הוריתי", שנשלף כמעט תמיד באירועים ביטחוניים הדורשים מענה מילולי תקיף.

"הוריתי על פעולה תקיפה בעקבות הירי לישראל" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה החגיגית לרגל יום ירושלים, 2 ביוני 2019).

"הוריתי לזרז את הריסת בתי המחבלים" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 16 בדצמבר 2018).

"הוריתי על אינספור פעולות כדי להבטיח את בטחון ישראל" (נתניהו במסיבת עיתונאים בקריה, 2 בנובמבר 2018).

בביטחון נתניהו לא מתפשר על "סיכמתי" החלשלוש. כאן הוא המפקד העליון.

קצת מתחת ל"הוריתי" התקיף צועד אחיו הנינוח יותר "הנחיתי".

"הנחיתי את צה"ל להמשיך בתקיפות המאסיביות ברצועת עזה" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 5 במאי 2019).

"הנחיתי להשאיר את כוחות צה"ל בפריסה מלאה" (נתניהו בקבלת פנים לנשיא ברזיל, 31 במרץ 2019).

"הנחיתי לעלות את שכר המינימום במגזר הציבורי ל-5000 שקל" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 21 בדצמבר 2014).

הפועל "דרשתי", שהגיע רק למקום השלישי, שמור לדרישות של נתניהו מהמערכת המשפטית, שאותן היא בדרך כלל לא יכולה או לא מעוניינת למלא.

מצד אחד: "דרשתי מהמערכת המשפטית לסגור את החנויות של הסוחרים ששיתפו פעולה עם המעשה הזה או עמדו מנגד" (נתניהו בעקבות הרצח ברחוב הגיא בירושלים, 8 באוקטובר 2015).

ומצד שני: "במהלך החקירות נגדי דרשתי עימות עם עדי המדינה וסורבתי" (נתניהו במסיבת עיתונאים "דרמטית" בשבעה בינואר 2019).

הקולות שעולים מהרחוב מגיעים לקריית הממשלה. נתניהו מבין היטב שהאזרחים הזועמים – רבים מהם, מטבע הדברים, בוחריו – מעוניינים בשלטון תקיף וסמכותי, כזה שיהיה נוכח בחייהם וישמור עליהם, הם רק דורשים שזה ייעשה בהגינות וללא משוא פנים. האזרחים האלה לא תומכים בהפקרות, הם מרגישים מופקרים. הפעלים התקיפים והסמכותיים הם המענה של נתניהו לצורך האזרחי הזה.

אבל בעולם האמיתי נתניהו דווקא מתגאה בכך, שממשלתו מסתלקת מחיי האזרחים, ומשאירה אותם להתמודד לבד עם מצוקותיהם.

ביום שני השבוע הציג משרד ראש הממשלה את "ספר הפחתת הנטל הרגולטורי", המציג שורה של הקלות בתחומי רגולציה שונים שאמורים, כך על פי המצגת החגיגית, לחסוך לאזרחים לא פחות משמונה מיליון ימי המתנה בתור ולחסוך למדינה 1.4 מיליארד שקל בשנה.

זה כבר, כמובן, חלק מהשקפת עולם כלכלית מבוססת ומוכרת של נתניהו, שהוא מאמין גדול בכוחות השוק. ביד הנעלמה שתפעל לטובת כלל האזרחים. הבעיה היא רק שהאזרחים לא תמיד מרגישים ככה. במיוחד לא החלשים שבהם, שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות בכסף את השירותים שהמדינה מפסיקה להעניק להם.

האזרחים האלה מרגישים שהיד הנעלמה היא זו שדוחפת פועלים אל מותם באתרי בנייה שאיש לא מפקח על הבטיחות בהם (בישראל יש רק 22 מפקחי בנייה. חיסכון רגולטורי, שמקצר הליכים. עשרות פועלים נהרגים באתרי בנייה מדי שנה).

היד הנעלמה היא זו שמטלטלת קשישים סיעודיים במיטותיהם.

היד הנעלמה מכה תינוקות בפעוטונים שפועלים ללא פיקוח.

היד הנעלמה מחלקת דירות שלושה חדרים בתל אביב לעשרה כוכים עם מטבחון משותף ב-3,000 שקל לחודש.

וכשהאזרחים החלשים ביותר בחברה מתקוממים בדיוק כנגד ההפקרות הזו – או אז, מאשים אותם נתניהו שהם אנרכיסטים.

עוד 769 מילים

ראיון שלום, קוראים לי רייסין, ואני סוכן ה-FBI בתל אביב

רייסין רואץ'-ואדן, נציג ה-FBI בישראל, שעוסק בלוחמת סייבר, אומר: "אמריקה בונה רשת שותפים מקרב סוכנויות אכיפת החוק ברחבי העולם" ● "ארה"ב, ברזיל וישראל עבדו בשיתוף פעולה קרוב כדי לסכל מכירת סמים באינטרנט" ● "מעולם לא היה לי יום שגרתי במשרד"

עוד 1,326 מילים

לפעול או לא לפעול? דילמת השוטרים שאינם במדים

עו"ד פיני פישלר, לשעבר קצין במשטרת ישראל: "צריך נוהל שיגדיר את תפקודו של שוטר שאינו בתפקיד" ● "אם שוטר נתקל באזרח שמסכן חיים, הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש - ולא להמציא נהלים" ● עו"ד קובי חן, לשעבר בלש במשטרה: "אם יהיה נוהל שיכבול את ידי השוטרים שאינם במשמרת, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב"

האירוע שהוביל למותו של סלומון טקה, כפי שעולה מחקירת מח"ש בעקבות האירוע (המאשרת את המידע באתר זמן ישראל),  החל כאשר השוטר שהרג את טקה התערב בקטטה אלימה בינו לבין נערים אחרים, וזאת, לאחר שנקלע לאותה גינה ציבורית במקרה, ושהה שם עם אשתו וילדיו שלא בתפקיד.

השאלה המתבקשת מאירוע כזה היא, לפיכך, האם יש נוהל שמסדיר את פעילותם של שוטרים ושוטרות שאינם בתפקיד, שנקלעים במקרה לאירוע אלים או פלילי? האם יש פעולות שהם חייבים לעשות וכאלה שאסור להם לעשות?

לפי פקודת המשטרה אין בכלל אבחנה בין שוטרים בתפקיד או בסיור וכאשר אינם בתפקיד. בפקודת המשטרה (סעיף 15) כתוב: "שוטר, כשהוא בישראל, רואים אותו, לכל עניין שבפקודה זו, כנמצא תמיד בתפקיד". בפקודה מפורטים נהלים (סעיף 4-5) למקרה ששוטר "מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש", בלא אבחנה בין שוטרים בתפקיד ושאינם בתפקיד.

הפקודה מפרטת (סעיף 5ב' והלאה) את חובותיו של שוטר שאינו במדים: להזדהות ולהציג את תעודת השוטר שלו "למעט במקרים שבהם הזדהות עלולה לסכל את ביצוע הסמכות ולפגוע בביטחונו של השוטר או כל אדם אחר". ואולם, לא כל השוטרים שאינם במדים אינם בתפקיד – המשטרה מפעילה לעתים "סמויים", כלומר שוטרים שנמצאים בתפקיד ללא מדים.

במשטרת ישראל לא ענו ישירות לשאלה, אם יש נוהל שחל על שוטר שאינו נמצא בסיור, במשמרת או בתפקיד כלשהו, ונקלע לאירוע אלים או פלילי, בזמנו הפנוי, אלא הסתפקו בהבהרה: "מעמדו של השוטר וסמכויותיו אינם מוגבלים לשעות העבודה בלבד. כך גם לגבי סמכות המעצר והשימוש בכלי ירייה במצב של סכנה לשלמות גופו או חייו שלו ושל הסובבים אותו, הכל בהתאם לפקודות ולנהלים".

מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

"שום נוהל לא יגיד שלשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה"

עורך הדין הפלילי פיני פישלר, ששימש בעבר כקצין חקירות במשטרה, אומר ל"זמן ישראל": "אין דבר כזה שוטר בתפקיד. שוטר הוא שוטר, 24/7, גם אם הוא נקלע לאירוע בזמן חופשה. היו הרבה מקרים שבהם שוטרים שנקלעו לאירועים במקרה ושלא בתפקיד הצילו חיים של אזרחים ותפשו עבריינים, וככה צריך להיות.

"כעיקרון, על שוטר שלא בתפקיד חלים בדיוק אותם נהלים שחלים על שוטר בתפקיד. זה ששוטרים לא תמיד עובדים לפי הנהלים זה המצב והפרצוף של משטרת ישראל כיום".

לדברי פישלר, "אם שוטר נתקל באזרח אלים שמסכן חיים הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש ולא להמציא נהלים משלו בגלל שהוא לא בתפקיד או חושש ממשהו. הוא צריך לירות באוויר, ולא לרצפה, ושום נוהל לא יגיד ש'לשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה'".

אבל יש הבדל בין המצבים שבהם נמצאים שוטרים בתפקיד ומצבים שנקלעים אליהם שוטרים שלא בתפקיד. אתה חושב שהעובדה שאין נוהל שמגדיר את הפעילות של שוטר ש"נקלע לתפקיד" היא המצב הרצוי והנכון?

"זה בכלל מצחיק לדבר על משטרת ישראל היום בתור 'המצב הרצוי והנכון'. המצב שבו משטרת ישראל נמצאת עכשיו הוא המצב הלא רצוי והלא נכון. ובוודאי שכדאי שיהיה נוהל. צריך נוהל".

פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)
פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)

"הזעקת תגבורת, למשל, היא דבר קריטי לשוטר שנקלע לאירוע לבד. אני הייתי בסיטואציות שנקלעתי אליהן לבד בתור שוטר, ולא היססתי אף פעם להזעיק תגבורת, זה דבר חשוב שחוסך סיכון גם לשוטר וגם לאזרחים, וצריך להבהיר את זה במיוחד לשוטרים שאינם בתפקיד".

"אבל האמת היא, שאני מתקשה לצפות ממשטרת ישראל שתשנה פתאום את הנהלים שלה. למשטרה כיום אין ביקורת עצמית והיא לא פתוחה לשינויים. בכל פעם שקורה משהו, שיש פאשלה, הם מתחילים לדבר על 'חידוד נהלים' כאילו שהם איזו חברה למחדדים. המשטרה כיום עסוקה בדוברות במקום בשיטור".

"גם אם יהיה נוהל שיחייב שוטרים במקרים כאלה להזעיק עזרה במהירות, זמני התגובה של המשטרה כל כך גרועים שספק אם העזרה תגיע בזמן. המשטרה דומה כיום לחברה על סף פשיטת רגל, וזה לא זמן טוב לשאול שאלות טובות על נהלים חדשים", מסכם פישלר.

"נהלים? לא טוב, שוטרים שלא בתפקיד בכלל לא יגיבו"

קובי חן, עורך דין ומגשר ששימש בעבר כבלש משטרה, סבור שאין צורך בנוהל לפעילותם של שוטרים מחוץ לתפקיד, ושנוהל כזה יכול אף להזיק.

"אין דבר כזה שוטר שלא בתפקיד ולא צריך להיות. על שוטרים מוטלת החובה לפעול כשוטרים לאורך כל שעות היום", אומר חן, "יש הבדל בין שוטר סיור במדים לשוטר שאינו לובש מדים, ועל שוטר שאינו במדים חלות חובות שאינן חלות על שוטר במדים, כמו חובה להזדהות.

"אבל לדעתי אין אפשרות לעשות נוהל שלם שיסדיר את פעילותו של שוטר שאינו בסיור או במשמרת. יש כל כך הרבה תסריטים שיכולים להתרחש בסיטואציות כאלה שאי אפשר לעשות נוהל שיחזה את כולם", אומר חן.

יש סיטואציות שייחודיות לשוטר שלא נמצא בסיור. הוא לבד, המשטרה לא מעודכנת בעובדה שהוא שם ואי אפשר לשלוח לו תגבור מיידי אם הוא לא מודיע על האירוע שנתקל בו, וזאת עובדה שיכולה לסכן חיים של השוטר ושל אנשים אחרים, עוברי אורח, עבריינים וקרבנות עבירה. אתה לא חושב שצריך נוהל שיחייב את השוטר להזעיק עזרה מיד?

"זה מאוד תלוי בסיטואציה. יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם נהלים למצבים האלה".

"יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם קביעת נהלים מיוחדים למצבים האלה"

גם שוטרים במדים ובסיור נתקלים בהמון מקרים ובכל זאת יש נהלים ברורים שמסדירים את פעילותם.

"אם יהיה נוהל שיכבול את ידיהם של שוטרים שאינם במשמרת הם פשוט לא יתערבו. הם לא יסתכנו ולא יסכנו את המשפחה שלהם כדי שלא ייחשפו אחר כך לבירורים ולתביעות. הרי הם לא מתוגמלים על מילוי החובה הזאת, ולרוב אף אחד לא ידע שהם היו שם, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב. אני מעדיף שוטרים שלא יחששו להתערב, אלא יתערבו ויצילו חיים גם תוך סיכון עצמי".

קובי חן (צילום: סיגל איילנד)
קובי חן (צילום: סיגל איילנד)

"הבעיה של המשטרה, בנושא הזה כמו בנושאים אחרים, היא לא היעדר נהלים אלא מחסור בכוח אדם", אומר חן. "שוטר שנקלע לאירוע ומפעיל שיקול דעת סביר ממילא יזעיק תגבור כמה שיותר מהר ואם יש סכנה יתערב בעצמו כמה שיותר מהר. אבל אם למשטרה לוקח כמה דקות טובות להיענות לקריאות דחופות השוטר לא יכול להסתמך על התגבור ויצטרך לסמוך רק על עצמו ושום נוהל לא יעזור לו בזה.

"והכי חשוב", מסכם חן, "ברוב האירועים האלימים, אין, כמובן, שוטר שנקלע לשם במקרה, ואם האזרח לא יוכל להזעיק את המשטרה במהירות ברוב המקרים לא 'ייפול עליו מהשמים' שוטר שלא בתפקיד ויציל אותו".

תגובת משטרת ישראל

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בהתאם לערכי המשטרה, מצופה מכל שוטר, גם כשאינו בתפקיד, לפעול באופן אקטיבי ולמנוע פשיעה חמורה ופגיעה בנפש. שוטר שאינו לבוש מדים, המשתמש בסמכויות כשוטר כלפי אזרח שלא בתפקיד, נדרש להזדהות ולדווח על כך בהתאם. לא בכדי, בעבר היו דוגמאות רבות של מקרים בהם פעולתם של שוטרים שלא היו בתפקיד מנעו פשיעה חמורה, פגיעה בנפש או ברכוש והצילו חיי אדם".

עוד 1,015 מילים

התעלמנו מהם כשמחו בשקט, ואז כעסנו עליהם כשמחו בזעם

אין מנוס מהתחלה רצינית מדי של הבלוג הזה. התחלה כבדה מדי. מבאסת במידה רבה. אבל היא הכרחית.

אני סנגור פלילי. המשרד שלי מתמחה במשפט פלילי, עבירות צווארון לבן, דין משמעתי, לשון הרע וועדות חקירה. בקיצור: המשרד שלי מתמחה בגירוד המוגלה.

אני מחויב להתמקד הן בזכות היסוד החוקתית לחפות של כל חשוד ונאשם שאני מייצג מחד, הן בזכות היסוד החוקתית לכבוד האדם של נפגעי ונפגעות העבירה שאני מייצג מאידך והן למבט כולל ואנושי בפצעים המדממים של החברה הישראלית. כי מי שעוסק במשפט הפלילי אינו יכול לראות אך ורק את הלקוח הפרטי שלו. הוא מרגיש מין צורך עמוק להביט גם במכלול המשפטי, התרבותי והסוציולוגי של כל פרשה.

אז הנה כמה הערות קצרות וממוקדות על מותו של סלומון טקה ז"ל, על קצין המשטרה שהמית אותו ועל התבערה הגדולה שהוצתה לפתע ברחבי מדינת ישראל. תבערה שהתלקחה כעת. אבל הגחלים לחשו כל הזמן מול עינינו:

1

חכו עם ההכרזות על רצח. הלב נקרע. אבל קצין המשטרה הוא בחזקת חף מפשע. חזקת החפות שלו מוחלטת. יש להיזהר מקביעה גורפת לגביו מבלי להכיר את הראיות.

יש להיזהר ממשפט שדה. מדינה ליברל-דמוקרטית (או לפחות מדינה שמתיימרת להיות כזו) מחויבת להקשיב ברצינות לאזרחיה המופלים. ולקטוע את חרפת האפליה. אבל גם לזכור שכל חשוד הוא בגדר חף מפשע. אלא אם יוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר בבית המשפט. ואפילו אז זכאי המורשע לערער על עצם הרשעתו.

2

מאידך, המנוח אינו מוכר לנו. איננו יודעים אם אכן היה לו עבר פלילי כפי שנטען בהודעות ווטסאפ נחרצות שמועברות בין מאות אלפי ישראלים במהירות של אש המתפשטת בשדה דרדרים. אין לנו מושג אם הוא נהג באלימות בפרשה הטראגית ואם התנהגותו הולידה בכלל סכנת חיים בעטיה ירה קצין המשטרה.

ייתכן שכן. ייתכן שלא. חכו רגע.

3

אנחנו כן יודעים שישנו שיטור יתר בקרב הישראלים יוצאי אתיופיה, העדר אופק שיקומי, מצבי סיכון חמורים, השפלות חוזרות, כמות עצורים ואסירים עצומה של ישראלים יוצאי אתיופיה ביחס לחלקם בציבור הכללי, כמות מדהימה של עצורים ואסירים קטינים מקרב יוצאי אתיופיה, מציאות כלכלית בלתי נסבלת, היבטים שונים של אפליה גלויה וסמויה, העדר אפשרויות חינוכיות וכלכליות ועוד. אנחנו יודעים שישנו ייאוש.

4

וכן קיים בקרבנו חשש שמושתת על ניסיון העבר שלפיו אנשי משטרת ישראל (שמלאכתם קשה וכפוית טובה מאין כמוה) ממיתים אזרחים מקבוצות ספציפיות ומוחלשות (בעיקר אזרחים ערבים) בשיעור גבוה לאין ערוך מאזרחים מקבוצות אחרות. זה בכלל לא בר השוואה.

5

אכן, כל מקרה אמור להיבחן לגופו. כל אירוע חייב להיבדק לעומק ובצורה עניינית והגונה. חובה לחקור בענייניות ובהגינות למען משפחת המנוח. חובה לחקור בענייניות ובהגינות למען החשוד עצמו. הקושי טמון בחוסר האמון האינהרנטי שלנו במנגנון החקירה. חוסר אמון עמוק.

לצד חקירות רציניות של מח"ש, אנחנו יודעים על פרשות רבות שנמרחו, נחקרו בעצלתיים והסתיימו במסקנות תמוהות מאד מטעמה של המחלקה לחקירות שוטרים. אני כותב זאת הן כסנגור פלילי שהתלונן לא אחת מטעם אזרחים במח"ש, הן כמי שייצג איש משטרה אחד לפחות שהיה חשוד במח"ש והן כמי שהציץ בסטטיסטיקה הכללית והבלתי מעודדת של מכלול חקירות מח"ש מאז הקמתה בשנות ה-90.

6

גם משטרת ישראל סובלת מתופעה דומה: לצד חלקים משובחים במשטרה (יחידות שמגנות באמת בתמים על משטרנו הדמוקרטי או לפחות על מה שנותר ממנו, ממוקדות בטוהר המידות, לוחמות ברצינות בפשע ושומרות על זכויות האדם והאזרח), ישנם חלקים רבים במשטרה שבהם התפשטה תרבות רקובה של כזב וגם אלימות.

האלימות, כידוע, מופנית בעיקר כלפי בני הקבוצות המוחלשות יותר. נכון, בעיקר אזרחים ערבים. אזרחים ישראלים ממוצא אתיופי. מזרחים. וכמובן הלא אזרחים. תושבי ירושלים המזרחית הפלסטינים. והנתינים הנצחיים של הדיקטטורה הצבאית בגדה: הפלסטינים שמעבר להרי החושך.

7

העניין כמובן חרג מיידית ממתחם האירוע הפרטי והנורא של סלומון טקה. האירוע הפרטני הזה (בין אם קצין המשטרה נהג כשורה ובין אם לאו. אין לנו עדיין מושג כאמור) הצית את התפרצות הזעם המוצדק בעטיו של קיפוח רב-ממדי ובעטיה של אפליה שיטתית. לא בכל תחום. לא תמיד. אך זה קיים עמוקות.

8

לצד התבטאויות גזעניות ומחליאות באמת, קראתי גם דוברי ימין שלא התגזענו על הישראלים ממוצא אתיופי, אבל טענו נגדם במין פטרנליזם מתפנק של מי שמעולם לא קופחו ומעודם לא נאלצו להתמודד עם מציאות כלכלית בלתי אפשרית, כי עליהם להפסיק להתבכיין על מר גורלם ולקחת אחריות על חייהם.

אז ככה: נכון שכל אדם וכל קהילה צריכים ליטול אחריות על חייהם. כל אדם וכל ציבור צריכים להיזהר מהתקרבנות ומהתמכרות להטלת אשמה חיצונית.

9

אך כל אדם וכל ציבור מקופחים ומופלים זכאים לזעוק את זעקתם האדירה. וחובת המדינה (הליברל-דמוקרטית או הסוציאל-דמוקרטית) להקשיב ולפעול.

10

מדינת ישראל, כמה נורא, דחקה את אזרחיה ממוצא אתיופי למציאות בלתי אפשרית. עכשיו זה מתפוצץ. עלינו לעמוד לצידם. בעוד 3 ימים כבר ישכחו מהם כי הם ישובו להיות שקטים ומנומסים. כפי שאנחנו אוהבים אותם. עד ההתפרצות הבאה. ואז כמובן נכעס עליהם: איבדתם אותנו כשחסמתם כבישים, נגיד להם בזעם.

זה יהיה שקר, כמובן: הם לא איבדו אותנו כי חסמו כבישים. אנחנו בכלל לא היינו לצדם מההתחלה. לא חשבנו עליהם בכלל. התעלמנו מהם כשמחו בשקט. ואז כעסנו עליהם כשמחו בזעם. כי אנחנו לא סופרים אותם. קוראים לזה גזענות. ואת מעגל הגזענות חייבים לשבור.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אני כמובן אקבל כלשונה ובמלואה את המלצתך באשר לחפותו העומדת של הקצין - שהרי רק מן התקשורת אני ניזון, אומר בנחרצות, כמי ששנים היה שייך לאותו ארגון: לא היתה טעות אחת בשיקול דעת ולא שגיאה א... המשך קריאה

אני כמובן אקבל כלשונה ובמלואה את המלצתך באשר לחפותו העומדת של הקצין – שהרי רק מן התקשורת אני ניזון, אומר בנחרצות, כמי ששנים היה שייך לאותו ארגון: לא היתה טעות אחת בשיקול דעת ולא שגיאה אחת בהערכת מצב ופעולה אותה החמיץ הזכאי.

עוד 820 מילים ו-3 תגובות

פרשנות כולם מדברים על אנרכיה, אף אחד לא מדבר על צדק

אחרי שמחאת יוצאי אתיופיה הפכה אמש להפגנת זעם אלימה ברחבי הארץ, נשלפו היום כל בלמי הריסון וההפחדה ● הריקלינים דיברו על סורוס והקרן החדשה ● ״ידיעות אחרונות״ שלף את כותרת ״המחאה יצאה משליטה״ מהבוידעם ● זה מה שקורה כשמדינה יוצאת משליטה

כל היום פעלו בלמי הריסון וההפחדה. כל הטריקים המוכרים נשלפו מהמזווה. שמאל קיצוני. הסתה מאורגנת. גלישה לאנרכיה.

המדקדקים בעובדות מצאו פגמים שוליים בטענות שונות שהופצו ברשתות. מפיצי הבדיות הפיצו את מרכולתם המורעלת. ריקלין צעק סורוס. קובי אריאלי התלונן שהוא לא הגיע לפגישה. זוועה.

״ידיעות אחרונות״ ירה בעמוד הראשון את כל התחמושת הכבדה. הכותרת זעקה ״אנרכיה״. לצידה מפגין רעול פנים. אם הוא מוכר לכם, אתם יודעים מאיפה. לצידו פרשנות מתונה של נחום ברנע. והקלאסיקה: ״מחאת יוצאי אתיופיה יצאה משליטה״. בדיוק כמו הכותרת ״המחאה איבדה שליטה״ מקיץ 2012. אז העילה היתה חלון ראווה אחד שנשבר, אולי נופץ. היום הפאניקה מפני איבוד שליטה היא בגלל המחאה של אתמול, שלא היתה מנומסת.

שער עיתון ידיעות אחרונות – משמאל, ב-24 ביוני 2012. מימין, מה-3 ביולי 2019
שער עיתון ידיעות אחרונות – משמאל, ב-24 ביוני 2012. מימין, מה-3 ביולי 2019

״איבוד שליטה״ זו הדרך של ״ידיעות אחרונות״ לאותת לבורגנות הישראלית שהמחאה הזו לא שלה ושכדאי לשמור ממנה מרחק. כי אם קבוצות שלא אמורות להיפגש נפגשות ברחוב וכועסות ביחד, מי יודע איפה זה ייגמר?

כולנו אוהבים את אחינו יוצאי אתיופיה. בטח אוהבים. וברור שזה לא בסדר שהם סובלים מקיפוח ואלימות. וזה בטח לא בסדר שיורים והורגים בהם. אבל שלא יצאו חלילה משליטה. תראו מה קרה לזוג הנחמד שאיחר לחופה אתמול. זה מה שקורה כשמדינה יוצאת משליטה.

מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

נהגי גוש דן מסתגלים במהירות לשינויים בחייהם. הפקקים השתרכו כבר בשלוש. אלפי נהגים נמלטו מוקדם מהמשרדים כדי לחמוק מהסיבוב השני של המחאה.

בחמש אחר הצהריים נערכו מאות שוטרים ואנשי מג״ב לקדם עוד ערב של זעם ציבורי, והיה ברור שהפעם צירי התנועה יישארו פתוחים.

הערב זה נגמר רק בכמה מאות מפגינים שניסו לחסום את דרך בגין ואחר כך נבלמו בדרכם לאיילון.

כוחות משטרה נערכים היום בצומת עזריאלי בתל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
כוחות משטרה נערכים היום בצומת עזריאלי בתל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

כיפות שחורות. כיפות סרוגות. פעילי שמאל עם מגאפונים ועליהם מדבקות חד״ש. ש״סניקים עם חולצות לבנות וציציות. שחורי עור, לבני עור. להט בעיניים. קבוצות שכמעט שלא נפגשות בהפגנות במרכז תל אביב. כולם צועקים ביחד “צבע עור זה לא חשד סביר״ ו״שוטר אלים חייב להיות בפנים״.

זו היתה הפגנה קטנה ושקטה יחסית, בטח ביחס למה שראינו אתמול. יכול להיות שבאמת עברה בקבוצות הווטסאפ הרלבנטיות הודעה להרגיע הערב.

אבל הזעם ברחוב אמיתי והפעם הוא גם חוצה מחנות. והוא לא ייעלם לשום מקום.

עוד 312 מילים

"אונס בת ה-7": מחשבות על מערכת ה"צדק"

מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.

למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.

הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.

אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.

וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".

כולם ניזונים מרסיסי מידע

אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.

גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.

בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)
בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

אז מה מיוחד כאן?

הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.

ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.

פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.

בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.

זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.

זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.

הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.

לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?

קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.

אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.

אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.

אין ראיות פורנזיות, צריך?

הקודקודים נתפסו במערומיהם

אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!

כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.

ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.

אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.

הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".

נטחנים דק דק עד שנשברים

אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.

מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?

אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.

דודו ישורון, יליד שנות השישים. נשוי ואב לשלוש בנות. עובד בתחום מערכות מידע וגר בחולון. כאוהד מושבע של "פורמולה 1" משלם גם לאתר "Autosport". כחלק מהרצון לשפר את ערכי בדיקות הדם, הצטרף לקבוצת ריצה ולהפתעתו מתמיד, כולל ריצת שבת מוקדם בבוקר. חצי מרתון כבר מאחוריו, ולא, הוא לא מתכנן על מרתון מלא. דמוקרטיה איננה מובנת מאליה בעיניו, ו"תהליכים" מטרידים אותו. גם העתיד. בינתיים כותב גם ביקורות על סרטים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 597 מילים ו-1 תגובות

המשטרה לא חקרה 75% מתאונות הבנייה הקשות בין 2016-2018

נתונים רשמיים של המשטרה שהתפרסמו היום לראשונה ב"הארץ", מצביעים על כך שמתוך 850 תאונות קטלניות וקשות בשנים 2018-2016, נפתחה חקירה פלילית רק ב-212 ● בשנים אלה חלה עלייה של 77% בממוצע של תאונות בהשוואה לשנים קודמות

סגירה