נושא
דיסקונט

פרשנות קצת פחות כסף, הרבה יותר השפעה

המנהלים החדשים של דיסקונט והפועלים יקבלו אמנם כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר ● השתוללות השכר בבנקים נבלמה בזכות ההתעקשות של שלי יחימוביץ' ● אבל בעידן פוטס-טייקוני הפכו הבנקאים לאנשים החזקים במשק, וזה שווה יותר מעוד כמה מיליונים בתלוש

שני המנהלים שמונו השבוע לבנק דיסקונט ובנק הפועלים הולכים לקבל כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר. אורי לוין קיבל בשנה שעברה 7.3 מיליון שקל כמנכ"ל דיסקונט ניו יורק, ויכול היה להמשיך בתפקידו עוד כמה שנים. כעת, הוא חוזר לישראל כמנכ"ל החברה האם, ויקבל לכל היותר 3.5 מיליון שקל בשנה.

דב קוטלר סיים את תפקידו בישראכרט ב-2014 לאחר 6 שנים, בהן השתכר בסך הכל כ-30 מיליון שקל. במלים אחרות, הוא קיבל כ-5 מיליון שקל לשנה, וגם הוא הולך לקבל עכשיו רק כחצי מהסכום הזה בבנק הפועלים.

השניים נכנסים לתפקידיהם במקום לילך אשר-טופילסקי שעוזבת את דיסקונט אחרי 5 שנים כמנכ"לית, ואריק פינטו, שעוזב את פועלים אחרי 3 שנים כמנכ"ל.

דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)
דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)

לוין מוכן לחזור לארץ מניו יורק המעטירה, הישר לתוך כאבי הראש של ניהול תהליך ההתייעלות בדיסקונט, ניסיון לשכנע את הרגולטור להמשיך ולהחזיק בחברת כרטיסי האשראי כאל, התחרות מול הבנקים הגדולים על מתן משכנתאות ואשראי צרכני, והזירה המבעבעת של אפליקציות התשלומים.

גם קוטלר יצטרך להתמודד עם שורה ארוכה של בעיות, כמו סיום פרשת החקירות נגד בנק הפועלים בארה"ב, חתימה על הסכם קיבוצי מול ועד לעומתי, ואתגר טיפה יותר זוהר, אך לא פחות מאיים, של התאמת הבנק לעולם הדיגיטלי.

כאמור, השניים האלה מוכנים להיכנס לקלחת הזו בשביל הרבה פחות ממה שהם עצמם קיבלו, והרבה פחות ממה שקיבלו מנהלי הבנקים עד לפני כמה שנים.

למי ששכח, כדאי להזכיר שמנהלי הבנקים קיבלו בעבר סכומים הזוים בכהונות שנמשכו שנים ארוכות. דוגמה מקרית בבנק הפועלים: ב-2005 צבי זיו קיבל כ-34 מיליון שקל, והיו"ר שלמה נחמה סיים את אותה שנה עם 23 מיליון שקל.

אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)
אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)

החגיגה נגמרה, והאחראית העיקרית לכך הודיעה אתמול על כוונתה לפרוש מהחיים הפוליטיים: זוהי ח"כ שלי יחימוביץ' שבהתעקשות מעוררת הערכה, הגישה את החוק לראשונה כבר ב-2008, נבלמה פעמיים, ורק ב-2016 הצליחה ליצור קואליציה שתאשר את הגבלת השכר של מנהלי בנקים וחברות הביטוח ל-2.5 עד 3.5 מיליון שקל.

המדינה תמיד שם בשבילם

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן, העבריין המורשע דני דנקנר ואחרים נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים פעמים רבות שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי.

ואם מישהו חשב שזה לא הוגן שלא מתמרצים את המנהלים האלה להרוויח יותר, ההערכה הרווחת בקרב מומחים לענף היא כי בניגוד לחברות אחרות בשוק החופשי, הבנקים נמנעים מהצגת רווחים מוגזמים בשורה התחתונה בגלל מראית העין – מחשש שיעוררו עליהם זעם ציבורי, שעשוי לערער את יציבות המערכת.

ההנחה היא כי עד שיגיע לשוק הזה זעזוע טכנולוגי מבחוץ, הם ימשיכו ליהנות מבלעדיות על עמלות ומרווחי אשראי גבוהים. בכל מקרה, נראה כי המדינה תהיה שם כדי לחלץ את הבנק מכל צרה שלא תבוא, בלי קשר ליכולות וביצועי המנכ"ל, ולכן אין הצדקה לשלם לו כמו בחברה עתירת סיכון (וסיכוי לרווח).

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן והעבריין המורשע דני דנקנר נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי

כאמור, הגבלת ההשתוללות בשכר שהיתה פה במשך שנים, לא מונעת מקוטלר ולוין להסכים עכשיו להתמנות לתפקיד. גם ניר גלעד מוכן לכהן כיום כיו"ר מגדל ביטוח אחרי שהתרגל לקבל הרבה יותר מעשרה מיליון שקל לשנה בחברה לישראל. ואגב, אל דאגה, ככל הנראה יימצא מי שיסכים להחליף גם את רקפת רוסק עמינח, שסיימה את תפקידה בבנק לאומי.

וזו אולי ההוכחה הסופית לכך שהגבלת שכר הבכירים לא משאירה את הבנקים ובתי השקעות בלי דמות סמכותית על ההגה.

גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)
גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)

יוקרה וכוח פוליטי

נשאלת השאלה, למה בכל זאת הם באים לעבוד בשביל הרבה פחות? אם לא רק בשביל כסף, אז למה?

התשובה היא ככל הנראה היוקרה שניהול הבנקים מוסיף לקורות החיים של השניים. עד לפני כמה שנים, האנשים החזקים במשק היו הטייקונים, שהחזיקו בשלל חברות, חלשו על הון ציבורי עצום, והחליטו על מינויים של עשרות מנהלים תחתיהם.

העידן הזה כמעט נגמר, ומי שנשאר הם מנהלי הבנקים, שאחראים, בנוסף לגופים המוסדיים, על ניהול הקצאת האשראי במשק. יחד עם ניהול עשרות אלפי עובדים, – וכוח פוליטי לא מבוטל – אין עוד הרבה משרות כאלה במשק. זה תפקיד חייהם.

ציון קינן (צילום: פלאש 90)
ציון קינן (צילום: פלאש 90)

לצעירים יש עכשיו למה לשאוף

חוץ מהפסקת ההפקרות בשכר, ההגבלה שלו יצרה עוד אפקט מרענן למוסדות הכי שמרניים במשק: אופק להתקדמות לעובדים בדרגי הביניים.

אם צבי זיו, ציון קינן ורוסק-עמינח כיהנו בתפקיד המנכ"ל 6-7 שנים, הרי שפינטו החליט לסיים את הקריירה בשפיץ של הארגון אחרי תקופה של בקושי 3 שנים.

ולא רק הוא: בתקופה האחרונה פרשו מהמערכת שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים. יש כאלה שהסתכלו על כך בבהלה, כאילו המערכת ננטשה.

גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את הרמטכ"ל או המפכ"ל עוזבים בסופו של דבר את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבמערכת הבנקאית זה יהיה אחרת

אלא שהתחלופה הגבוהה עוזרת לשחרר לחץ בקרב העובדים הצעירים, שכבר לא מסתכלים בעיניים כלות על הבוסים שלהם נתקעים בתפקיד למשך שנים ארוכות.

שלא לדבר על האלף הקודם, שבו המנהלים בבנק הפועלים אפילו לא חלמו להחליף את עמירם סיון, שנאחז בכיסא המנכ"ל 16 שנה.

גם הרמטכ"ל והמפכ"ל נמצאים בתפקיד 3-4 שנים וממשיכים הלאה. גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את המפכ״ל והרמטכ״ל עוזבים את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבבנקים זה יהיה אחרת.

נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)
נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)

קשה לסמוך על המוסדיים

צבי סטפק, מייסד ובעלים בית ההשקעות מיטב-דש, טען השבוע שצריך לשנות את הגבלת השכר בבנקים. לדבריו, עדיף שהמשקיעים המוסדיים יהיו בעלי הכוח להגביל (או לבטל) שכר מופרז למנהלים, באותו אופן שבו הם יכולים להתנגד לעסקות בעלי עניין בכל חברה אחרת.

סטפק הצביע על חוסר ההיגיון שבו מנהלי חברות שירותים אחרות יכולים להרוויח הרבה יותר ממנהל בנק, שצריך לשאת בהרבה יותר אחריות.

היה אפשר לקבל את ההצעה הזו, אם רק היה אפשר לסמוך על המוסדיים הישראלים, שיגדלו קצת יותר עמוד שדרה ולא ישמשו חותמות גומי (הכוונה למנהלי קרנות הפנסיה, הגמל, הנאמנות ושאר גופי החיסכון לטווח ארוך).

גם באירופה יש שערוריות סביב הבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר של 2008.

אבל יש גם דוגמאות מעודדות: כך למשל, המשקיעים המוסדיים של סטנדרד צ'רטר הבריטי התנגדו לאחרונה לחבילת פנסיה של המנכ"ל, גם במחיר עימות חזיתי איתו.

גם באירופה יש שערוריות שכר בבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר הכלכלי הבינלאומי של שנת 2008

כל השנים של נוחי דנקנר וטייקונים אחרים שחגגו עם עסקות בעלי עניין מפוקפקות או עסקות שנגועות לכאורה בשיקולים זרים, חבילות שכר מוגזמות ועוד ועוד מהלכים שהכבידו על המשקיעים מהציבור, הוכיחו שהמוסדיים בישראל מעדיפים להיות נחמדים לבעלי השליטה יותר מאשר לשמור על כספי החוסכים.

גם האישור של תגמול העתק לאייל לפידות בשיכון ובינוי, ממש לאחרונה, מוכיח את זה שוב. החברה של סטפק, מיטב-דש, אמנם התנגדה לתגמול, אבל זה לא עזר לה כי האחרים אישרו אותו. בארץ אין דירקטורים ומוסדיים חזקים ועצמאיים מספיק. כולם מאותו מועדון ומי שלא, מת שיתנו לו להיכנס.

כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הנה לכם משרה בחו"ל – לכו על זה

כאמור, חוץ ממנכ"לי שלושת הבנקים הגדולים, שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים עזבו את המערכת הפיננסית: דני צידון, (לאומי), אמיר הסל (הראל), שי פלדמן (AIG) ואחרון חביב אייל לפידות, שעזב את הפניקס כדי לקבל חבילת תגמול ענקית של יותר מ-100 מיליון שקל בשיכון ובינוי.

לפידות נחשב לכוכב ניהולי (נניח), והשמות האחרים שצוינו יתקשו לקבל תגמול שמתקרב לשלו. אם הם בכל זאת רוצים לנסות, הנה שירות להשמת בכירים, בחינם:

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016, אז התגלה שעובדי הבנק יצרו מיליוני חשבונות מזויפים. בגלל השערוריות האלה, מנסה הבנק למצוא מועמד "נקי" מבחוץ אבל אין קופצים על המציאה.

וורן באפט אפילו הרחיק לכת, וטען שהבנק צריך להביא מישהו כל כך נקי ואאוטסיידר, שעדיף שיהיה מחוץ לוול סטריט בכלל. למרות שהוא לא מצליח למצוא מנכ"ל, הבנק הציג השבוע תוצאות טובות שהכו את תחזיות האנליסטים. הספינה שטה והכל בסדר.

כמו פה גם שם, מצד אחד התפקיד יוקרתי ומקנה כוח רב למי שמתמנה אליו. מצד שני, הארגונים הפיננסים האלה סובלים מהכבדה רגולטורית (שאפשר להבין אותה נוכח הסקנדלים שצצים מפעם לפעם), איומים טכנולוגיים מצד חברות הפינטק וגם בעיות שקשורות בעסק עצמו, שכפוף למחזור העסקים כמו כולם.

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016

ההבדל היחיד הוא ששם אפשר להשתכר עשרות מיליונים בשנה, ועדיין לא מצליחים למצוא מועמד, כך שאולי זה לא רק עניין של שכר.

הבנקאים הישראלים (לשעבר) שחושבים שהם ראויים ליותר מ-2.5 מיליון שקל לשנה, מוזמנים לנסות את מזלם ולבקש ראיון עבודה במטה של וולס פארגו בסן פרנסיסקו. שיהיה בהצלחה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,285 מילים
כל הזמן // יום שני, 26 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

צבא וביטחון מלחמת איראן הראשונה

חישבו במהירות בלי לגגל – מתי היתה הפעם האחרונה שבה נלחמה ישראל כנגד מדינה עם צבא סדיר?

התשובה היא – לפני 37 שנים. שלושים ושבע שנים לא-תמימות חלפו מאז התנגש צה"ל בצבא סוריה בבקעת הלבנון.

בכל המערכות הצבאיות מאז, כולל מלחמת לבנון השנייה, וכמובן בכל ה"סבבים" שניהלנו מול עזה, התמודד צה"ל מול "שחקנים לא-מדינתיים", ארגונים פוליטיים-צבאיים, שהגדולים שבהם, חיזבאללה וחמאס, מונים כמה עשרות אלפי לוחמי חי"ר, נטולי חילות אוויר ושריון, אם כי בעלי יכולות ירי רקטות וטילים.

חישבו במהירות בלי לגגל – מתי היתה הפעם האחרונה שבה נלחמה ישראל כנגד מדינה עם צבא סדיר?

מלחמה מול איראן היא הרפתקה מסדר גודל שונה לחלוטין, שכמותו לא היכרנו מאז מלחמת יום הכיפורים וקרבות היבשה והאוויר הקשים מול צבא מצרים.

מדובר במעצמה אזורית עם שאיפות גלובליות, מדינה גדולה של 83 מליון איש, המדורגת במקום ה- 19 בעולם מבחינת גודלה הגאוגרפי (ישראל מדורגת במקום ה-153 בטבלה זו). ציווילזציה עתיקה, גאה ועיקשת, השוכנת 5000 שנה על אותו חבל-ארץ, ומחזיקה צבא בעל יכולות משמעותיות, המונה כמעט מליון חיילים.

לאיראן 'אורך נשימה' אסטרטגי גדול במיוחד. כך היא ניהלה מלחמה אכזרית ועקובה מדם מול עירק במשך 8 שנים, שבמסגרתה איבדה כחצי מליון חיילים ועשרות אלפי אזרחים.

מלחמה בין מדינות היא התנגשות בין שתי תרבויות אסטרטגיות. במקרה האיראני תרבות שהתפתחה ברציפות על פני אלפי שנים, וכוללת את המצאת משחק השח, יכולות משא ומתן הנחשבות לטובות בעולם, ויכולת מוכחת לתכנון וביצוע השתלטות מתוחכמת על מדינות שלמות וטריטוריות נרחבות תוך הפעלה מוצלחת ויוצאת דופן של שלוחים (proxies).

איזו תרבות אסטרטגית מביאה ישראל ללוח השח הזה?

לאיראן 'אורך נשימה' אסטרטגי גדול במיוחד. כך היא ניהלה מלחמה אכזרית ועקובה מדם מול עירק במשך 8 שנים, שבמסגרתה איבדה כחצי מליון חיילים ועשרות אלפי אזרחים

השאלה הקרדינלית לגבי כל מלחמה או מערכה צבאית היא שאלת התכלית האסטרטגית. מהי המטרה שלשמה מחליטה אומה לצאת למלחמה? מי מגדיר אותה וכיצד?

לישראל מסורת בעייתית במיוחד בנושא, ועל אף ביקורות של גופים ממלכתיים כמו מבקר המדינה וגופי תכנון צבאיים ומדיניים, הנשמעות מזה עשרות שנים, נראה כי השינויים הנדרשים בתהליכי קבלת ההחלטות ובתרבות המדינית-אסטרטגית לא בוצעו.

המערכה המוגבלת שמנהלת ישראל מול איראן בשטח סוריה בשנים האחרונות, בהובלת נתניהו, היא דוגמא בולטת לכשל מתמשך בהגדרת התכלית האסטרטגית.

היעד שהגדיר ראש הממשלה – "הוצאת כל כוחות איראן מסוריה" – איננו ניתן להשגה בטווח הנראה לעין. איראן נוכחת צבאית בסוריה כבר שלושים שנה, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011.

המערכה המוגבלת שמנהלת ישראל מול איראן בשטח סוריה בשנים האחרונות, בהובלת נתניהו, היא דוגמא בולטת לכשל מתמשך בהגדרת התכלית האסטרטגית

משטר אסד חב את הישרדותו לפעולתם של משמרות המהפיכה והמיליציות הפרו-איראניות, שפעלו ופועלות על אדמת סוריה, בתיאום הדוק עם רוסיה.

גם אילו – תאורטית – היתה ישראל מטילה למערכה את צה"ל כולו, מניעה אוגדות לתוך שטח סוריה ומנסה להשמיד כל נוכחות איראנית בשטח, קשה להניח שהמערכה היתה מסתיימת בגירוש סופי, מוחלט וארוך טווח של אירן משם.

לא כל שכן כשמדובר במערכה אווירית מוגבלת, המתנהלת בניגוד לאינטרס של המעצמה השולטת במדינה – רוסיה, ובצל מדיניות 'התנתקות פעילה' של ארה"ב מסוריה בפרט ומן המזרח התיכון בכלל.

נתניהו מודע לכך כמובן, עובדה שרק מדגישה את עומק הכשל המערכתי. לפנינו ראש ממשלה ישראלי השולח את צה"ל לשדה הקרב לשם השגת מטרה שהוא יודע שאיננה בת-השגה.

במקביל, הוא משווק לאזרחיו במרץ את 'הישגיו' המדיניים-צבאיים, כשהוא פועל בוואקום פוליטי שיצר לאורך שנים. דיוני הקבינט הישראלי הפכו הלכה למעשה למופע-יחיד. ראש הממשלה הוא גם שר הביטחון והיה עד לא מכבר שר החוץ.

לא נכביר מילים על משקלו הסגולי של שר החוץ הזמני שמונה מטעמו. גם לא על שר המשפטים הזמני, או קודמתו חסרת הנסיון והמשקל בסוגיות אסטרטגיות. די להיזכר בתפקיד המשמעותי שמילאו שרי משפטים כמו דן מרידור או ציפי לבני בדיונים על שלום ומלחמה.

לפנינו ראש ממשלה ישראלי השולח את צה"ל לשדה הקרב לשם השגת מטרה שהוא יודע שאיננה בת-השגה

צידו הפוליטי של שולחן הקבינט נותר הלכה למעשה ריק, למעט כסאו של נתניהו. ומה באשר לצד המקצועי? המועצה לבטחון לאומי, האמורה מכוח החוק להציג "חלופות אסטרטגיות" בפני הקברניטים, נהפכה ע"י נתניהו לשלוחה של לשכתו, נטולת אוטוריטה מקצועית.

גם ראשי הארגונים הממלכתיים הכפופים ישירות לראש הממשלה – המוסד והשב"כ –  שבשנים עברו מילאו את תפקידיהם בראייה ממלכתית ולא היססו לאתגר את עמדות ראשי הממשלה שתחתיהם שירתו, פועלים בשנים האחרונות באופן שונה.

משרד החוץ, גוף מוחלש מאז ומתמיד, הפך לאסקופה נדרסת ונעדר כל מעמד מקצועי עצמאי סביב שולחן קבלת ההחלטות.

צה"ל עדיין משמר עוצמה ובלעדיות מסוימת, מסיבות מובנות, אבל פרשת הצוללות, דו"ח מבקר המדינה על תהליכי קבלת ההחלטות ב"צוק איתן" ודיווחים רבים נוספים מעידים על שחיקת מעמדו המקצועי תחת המכבש הפוליטי.

בחודשים האחרונים נעה ישראל בשני כיוונים מקבילים ומדאיגים. מחד, נתניהו רק מגדיל את סכום ההימור, לכאורה עדיין תחת אותה תכלית אסטרטגית.

הרחבת התקיפות הישראליות לשטח עירק (לפי פרסומים זרים, כולל אמריקניים רשמיים), ויתכן שגם לשטח לבנון, לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה – אינה מתבצעת כ"ניצול הצלחה" של המערכה בסוריה, אלא כמעין "פיצוי-עצמי" על הכישלון בזירה זו.

במקביל, כרסום האדנים של שיטת המשטר הישראלית, הפרת האיזונים והבלמים בין הרשויות, והחלשתם השיטתית של גורמי המקצוע ושומרי הסף למיניהם, מואצים ומתרחבים אף הם.

סכנת חציית-הסף של מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן, הראשונה בתולדות המדינה, מוחשית מתמיד. אזרחי ישראל זכאים לדעת, וחובתה של הממשלה וראשה לומר זאת באופן ברור – מהי התכלית האסטרטגית של מלחמת איראן הראשונה?

לאחר הבחירות יש לאייש את הקבינט המדיני-בטחוני כראוי, להפסיק את המערכה נגד שומרי הסף והגופים המקצועיים, ולהחליפה בתהליכי תכנון אסטרטגי סדורים. אחרת, נגיע חלילה למשחק שח עם קוביות שש-בש

מה שואפת ישראל להשיג? סילוק כוחות איראן מכל המזרח התיכון? שינוי המשטר האיראני? אילו מחירים אנו צפויים לשלם? לאיזה גיבוי אמריקני יכולה ישראל לצפות? וחשוב מכל – אילו חלופות מדיניות-אסטרטגיות הובאו לקבינט ונדונו במלוא כובד הראש בטרם נבחרה חלופת המלחמה?

לאחר הבחירות יש לעמוד על כך שהקבינט המדיני-בטחוני יאוייש בשרים ושרות הראוים לתפקידם, וכי המערכה להחלשת הגופים המקצועיים ושומרי הסף תיפסק מיידית, ותוחלף בתהליכי תכנון אסטרטגי סדורים ומובנים. כולל הצגת תכליות אסטרטגיות ודרכי פעולה חלופיות. אחרת, נגיע חלילה למשחק שח עם קוביות שש-בש.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 913 מילים

העליון פסל את גופשטיין ומרזל מהתמודדות לכנסת

העתירה נגד בן גביר ועוצמה יהודית כולה נדחתה, כמו כן העתירה לפסילת הרשימה המשותפת ● עמיר פרץ הוריד את השפם: "כדי שכולם יוכלו לקרוא את שפתיי - לא נשב עם נתניהו" ● ראש הממשלה ביקר ברמת הגולן והתייחס לסיכול הפיגוע אמש

עוד 42 עדכונים
גיא זהר גיא זהר
מלחמות כבר לא קורות בקיץ

מומחי ביטחון מעריכים: מלחמה אחרי הבחירות

תא"ל במיל' אסף אוריון וסא"ל בדימוס אורנה מזרחי תמימי דעים: הסיכוי ל"מערכה צבאית גדולה" זמן קצר אחרי הבחירות גבוה מאוד ● על מה הם כן חלוקים? היכן זה יקרה - בעזה או בצפון

עוד 601 מילים
המו"לית החרדית הראשונה מרימה ידיים

נעמה עידן: "עייפתי ממלחמות"

ביהמ"ש נענה לבקשת השבועון החרדי "יום ליום" ומינה לו מפרק זמני ● העיתון, שהיה שייך בעבר לש"ס, נקלע לקשיים לאחר שנמכר לפרסומאית החרדית נעמה עידן ● עידן אמרה היום לזמן ישראל: "חשוב שהעיתון ימשיך לפעול, גם אם הוא לא יהיה בבעלותי"

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עירית וינברג נוטוביץ, נענתה לבקשת חברת "יום ליום" שבבעלות נעמה עידן, ומינתה היום (ראשון) את עו"ד אורי גיל כמפרק הזמני של החברה, והסמיכה אותו לבחון את כדאיות הפעלתה.

השבועון שמוציאה החברה נקלע לקשיים לאחר שש"ס מכרה אותו והקימה עיתון מתחרה, "הדרך", שגזל מ"יום ליום" חלק גדול מקוראיו. הבקשה לפירוק החברה הוגשה על ידי "הדפוס החדש", שעבד עם העיתון והוא חב לו 700 אלף שקלים.

גליון העיתון ״יום ליום״
גליון העיתון ״יום ליום״

בבקשת הפירוק שהגיש "יום ליום" נכתב: "בשנתיים האחרונות נוצר קושי בניהול עסקי החברה, לאור הוצאת העיתון המתחרה בידי ש"ס וביטול מספר עצום של מנויים, כגון עובדי רשת מעיין החינוך התורני שבבעלות ש"ס".

עוד נכתב בבקשה כי: "ביולי האחרון הגיש נושה בקשה למתן צו פירוק כנגד העיתון, ולאחר שבקשת הפירוק פורסמה הידרדרו עוד יותר עסקי העיתון, שכן נוצר חשש אצל כל הגורמים הקשורים לעיתון להמשך קיום העיתון כעסק חי.

"החברה מעריכה כי ניתן למכור את עסקי העיתון בסכום אשר יביא להחזר לנושים בשיעור של עשרות אחוזים. המותג ׳יום ליום׳ חזק וידוע, וייתכן מאוד שיהיה גורם שיהיה מעוניין להשתלט על כלי תקשורת פעיל, לחזקו ולהפעילו".

"במשך שנתיים נלחמתי"

נעמה עידן אמרה היום בתגובה לזמן ישראל, כי "במשך שנתיים נלחמתי לייצר עיתונות חרדית מקצועית שמכבדת נשים ורבנים ופועלת על פי אתיקה עיתונאית, מביא תמונה רחבה של המציאות, אבל עייפתי ממלחמות".

היא הוסיפה, כי "אני לא רואה הגיון עסקי בפירוק החברה כי כשהחברה מפורקת אף אחד לא יקבל כסף, במקרה הטוב מקבלים 10%.

נעמה עידן: "הדבר החשוב ביותר הוא שהעיתון ימשיך לפעול, ולכן ביקשתי מבית המשפט למנות כבר עכשיו מפרק זמני שיוכל לקדם את מכירת החברה"

"אני מבינה שהאינטרס של הספק הוא לא לקבל כסף אלא אינטרס אחר. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא שהעיתון ימשיך לפעול, ולכן ביקשתי מבית המשפט למנות כבר עכשיו מפרק זמני שיוכל לקדם את מכירת החברה".

התייאשת ואת מעדיפה שמישהו אחר ימשיך אותך?

"אני חושבת שחשוב שהעיתון ימשיך לפעול, גם אם הוא לא יהיה בבעלותי. אני מאמינה שאם יהיה כונס נכסים שהוא גורם ניטרלי הוא יוכל לקדם את הנושא של מכירת החברה בצורה הטובה ביותר".

בימים אלה העיתון ממשיך לצאת כסדרו, לבקשת המפרק הזמני. עידן הוסיפה, כי "אני רוצה לעזור למפרק ועושה כל מאמץ להוציא את העיתון גם בימים קשים אלה. אנחנו עוברים יום ביומו ולא מתכננים קדימה".

מו״ל ״יום ליום״, נעמה עידן (צילום: אריק סולטן)
מו״ל ״יום ליום״, נעמה עידן (צילום: אריק סולטן)

עובדיה יוסף הקים

"יום ליום" הוקם על ידי הרב עובדיה יוסף ב-1993 כביטאון תנועת ש"ס, ולאחר שנקלע לקשיים הפך לשבועון. בשנת 2003 נרכש על ידי איל ההון קובי מימון ונוהל על ידי איש העסקים בועז אברהמי.

בשנת 2017 נקלע השבועון לקשיים והוצע למכירה בשנית, ולבסוף נמכר לאשת העסקים החרדית נעמה עידן, קרובת משפחתו של מימון. זמן קצר לאחר שנודעה כוונתה של עידן לרכוש את השבועון, הודיע דרעי על הקמת עיתון מתחרה משלו בשם "הדרך".

בראיון ל"זמן ישראל" שפורסם בתחילת החודש אמרה עידן "בניגוד ל'הדרך', שהוא בטאון של ש"ס, 'יום ליום' הוא עיתון אמיתי, ללא מימון מפלגתי או הטיה פוליטית. ש"ס עדיין מחזיקים במניות, כך שהם יכולים להתערב בהחלטות ניהוליות, אבל אין להם השפעה על התוכן".

העיתונים ממשיכים לשלוט במגזר החרדי. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
העיתונים ממשיכים לשלוט במגזר החרדי. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

בראיון סיפרה עידן שמאז הרכישה היא סובלת מהתנכלויות ואיומים מצד גורמים בש"ס ובקהילה החרדית, וסיפרה שרשת החינוך התורני של ש"ס כבר ביטלה 2,000 מנויים למורים שלה, אבל הביעה אופטימיות ביחס לעתיד העיתון.

עידן אמרה אז: "יש לנו כמה אלפי מנויים, והמספר מגיע לסדר גודל של מספר המנויים בכל עיתון במגזר. כל המגזר כולו הוא כמיליון איש, ויש שמונה עיתונים בתשלום. ההכנסה העיקרית היא כמובן המנויים, שמשלמים 15 שקל בשבוע עבור עיתון, וכן מפרסום".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 529 מילים

למקרה שפיספסת

"הבנתי שאני והמדינה החדשה הולכים לכתוב הרבה הומורסקות ביחד"

kishon

מזל טוב אבאל'ה, ליום הולדתך ה- 95. זה מה שהייתי אמור לומר ביום שישי לאבי, וגם לתת לו חיבוק ונשיקה, ואגב כך לנשום לתוכי את ריחו האהוב והמוכר, עם ניחוח הבושם האופייני, שעד היום, כשאני משתמש בו, משרה עלי אוירה של ביטחון וחוזק.

אפרים קישון ובנו רפי קישון, באדיבות המשפחה
אפרים קישון ובנו רפי קישון, באדיבות המשפחה

אבי, אפרים קישון, נולד בכלל בשם פֶרֶנץ הופמן, בבודפסט הונגריה ב- 23 לאוגוסט 1924 – ילד הונגרי עם ניחוח יהודי קל ביותר. הוא לא ידע מילה עברית ומעולם לא היה בבית כנסת. להפך -הוא חש עצמו כפטריוט הונגרי לכל דבר, שהיה שר בהתלהבות, בבית הספר, את השירים על הצבא ההונגרי הבלתי מנוצח, אשר נקרא ככה – כפי שהסביר לי אבי – בגלל שלא ניצח מעודו אף מלחמה.

בגיל 13 הוא נעתר לבקשת הסבא והסבתא לעלות לתורה בבית הכנסת, ולהקריא כמה דברים מן הכתוב, באותיות הונגריות, בטקס שהוא בכלל לא הכיר: בר-מצווה.

הוא מילמל שם פסוקים שלא הבין כלל את משמעותם, אבל משפט אחד נחרט בתת-המודע שלו: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" – המשפט הזה יציל אותו בהמשך חייו.

השואה הייתה בלי ספק האירוע המכונן של חייו – רעידת אדמה נוראית, אגרוף פלדה שהוטח בפרצופו, ואמר לו אתה לא הונגרי אתה יהודי עלוב. בגיל 20 הוא נשלח למחנה עבודה בסלובקיה – את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים".

את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים"

אבל אבי לא הסכים אף פעם להיכנע לגורל ולכן תכנן וביצע בריחה מתוחכמת מהמחנה ביחד עם עוד אסיר. הוא חזר לבודפסט ושרד שם בקושי רב את אקט הסיום של מלחמת העולם השנייה.

עם סיום המלחמה הוא התחתן עם אימי, שהיתה פליטה יהודיה אוסטרית, יפת תואר ולבבית, וביחד הם ניסו לשכוח את זוועות השואה ולנסות ולהתבסס בהונגריה הקומוניסטית. שם אבי החל את הקריירה שלו כהומוריסטן בעיתון הסאטירי הנודע: לודאש מאטי.

את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית. הוא לקח את הכינוי הזה כשם רישמי – מה שהתחיל את המסע לעבר היעד הסופי – קישון.

אחרי 4 שנות קומוניזם – אבי ואימי הבינו שזה מודל לא כל כך מוצלח. שהקומוניזם הוא תאוריה מאוד יפה – אבל הבעייה שלה היא – שניתן להגשים אותה. אחרי שעבר כבר 2 ניסויים אכזריים בבני אדם: נאציזם וקומוניזם, חמוש בניסיון חיים יוצא דופן זה, הוא החליט לברוח לארץ ישראל. אימי ואבי ברחו לוינה ובקשו מסוכנות הבריחה היהודית להביא אותם ארצה.

את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית

הסוכנים בקשו מהם להוכיח את יהדותם – המסמכים שבידם לא הספיקו כי "ניתן לזייף אותם". באבי חשדו במיוחד כי היה לו מראה לא-יהודי מובהק – בלונדיני, עם עיניים כחולות ואף קטן, לכן חקרו אותם בנפרד ובקשו מהם לומר מילה או משפט אחד בעברית. אבל אבי לא ידע אפילו מילה אחת. 

אם מישהו היה אומר לו ברגע זה שהוא יהיה בעתיד הסופר העיברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך) הוא היה חושב שהאיש משוגע (דרך אגב הוא אוחז בתואר הזה עד היום, ארבע עשרה וחצי שנים אחרי מותו).

כדי להוכיח את יהדותו הוא נאלץ להוריד את מכנסיו כדי להראות הוכחות חתוכות..אהה..חותכות. אבל גם זה לא הספיק כי החוקרים טענו – ש"גם את זה אפשר לזייף".

ברגע דרמטי זה, צף ועלה ממעמקי זכרונו, המשפט מהבר-מצווה: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט…", וכך הכירו ביהדותו ושלחו אותו לישראל על סיפון האוניה גלילה – במאי 1949.

כבר בנמל חיפה הוא למד המון על מדינת ישראל הצעירה והמתפתחת, כשהספינה המתינה במשך שעות רבות, מתנדנדת בנמל, ומחכה לשלטונות שיפתחו עבורם את שערי הארץ. אבל הפקיד הג'ינג'י שצריך היה לקלוט את העולים, נעלם.

לבסוף הגיע אחד, שאבי תאר אותו כך: הגיע פקיד קשיש לעייפה, שכולו חאקי, יידיש וותק, התיישב על ארגז תפוזים ורשם את השמות שלנו – אני אמרתי לו את האמת: פֶרֶנץ קישהונט, אבל הוא החליט שעדיף: אפרים קישון – כי ככה זה פה בישראל.

אבי עמד שם המום ואמר: ברגע זה הבנתי שאני והמדינה החדשה הזאת – הולכים כנראה לכתוב הרבה מאוד הומורוסקות ביחד. ואחרי התחלה כזאת קשה להפסיק. את כל החוויות הראשוניות בארץ אבי אצר בתוכו בדייקנות מופלאה, והשתמש בהם בהמשך ביצירותיו. דבר שגרם לו, די מהר, לקרוא למדינת ישראל "פרטאצ'יה" – מדינת הבלאגן האין סופי.

מהנמל אבי ואימי נשלחו למעברת שער עלייה שם קיבלו צריף קטן ביחד עם משפחה ממרוקו ותשעת ילדיהם העירניים. במעברה אבי למד להכיר את בני עדות המזרח – הוא שם לב מיד, שאמנם יש להם את המסורת, המנהגים, המוזיקה והמאכלים שלהם – אבל הם יהודים ציונים נפלאים האוהבים את המדינה בכל נפשם ומאודם. הוא לא הבין למה הממסד הוותיק מתעמר בהם וקולט אותם בגסות וזלזול.

מהמעברה עבר לקיבוץ כפר החורש, שהיה קיבוץ של יוצאי הונגריה – הוא ניסה כבר בימים הראשונים ללמוד לדבר בעיברית – בדיוק כמו המקומיים: הדר אוהל (חדר אוכל), הוההות הותהות (הוכחות חותכות) וכדומה. הוא לא ידע שהכל נאמר במבטא הונגרי כבד – וכך דבק בו המבטא הזה עד סוף ימיו.

בקיבוץ הוא עשה צעד נועז וקיצוני – הוא התחיל ללמוד עברית. בתור התחלה צנועה הוא החליט ללמוד את כל המילון בעל-פה מא' ועד ת' – וכך הוא אכן עשה. הוא התנדב להיות מנקה בתי-השימוש הקבוע של הקיבוץ, כדי שיהיה לו זמן פנוי לשינון השפה העיברית.

מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"

מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"

הוא עוזב את הקיבוץ ומגיע לתל-אביב – ופה הכישרון היצירתי שלו פשוט מתפוצץ. המהירות והשלמות שבה הוא למד עיברית הן בעצם שיא עולמי.

בכל תולדות האנושות לא דווח על אדם שלמד בגיל כה מבוגר שפה זרה לגמרי, ותוך שנתיים וחצי כבר כותב בה הומורסקות בהצלחה אדירה, תוך שלוש וחצי שנים מעלה על בימת התאטרון הלאומי "הבימה" את המחזה שלו "שמו הולך לפניו", שקוצר הצלחה ותהילה חסרת תקדים, ועוד קצת בהמשך מתחיל לכתוב בעיתון מעריב את הטור האייקוני שלו "חד-גדיא", הנמשך 30 שנה והופך לטור הנקרא ביותר בעיתונות העיברית.

בהמשך הוא עשה עוד כמה דברים קטנים, כמו למשל סרטו הראשון סאלח שבתי שאותו עשה בגיל 39, ללא שום ניסיון קולנועי קודם, ובכל זאת הפך להיות לסרט הישראלי הראשון המועמד לאוסקר, והיחיד שזכה ל 2 פרסי גלובוס הזהב ועוד פרסים רבים.

אבל בעיקר הפך לאייקון – סרט הומוריסטי ביקורתי חברתי נוקב, שגרם לאנשים רבים לעלות אליו לרגל, משפחות שלמות שראו אותו כמה פעמים – כי הוא היטיב לזעוק מלבם את הטענה ההגיונית הפשוטה והברורה כנגד הממסד: "למה אני צריך לשכוח את המסורת והמנהגים שלי – הם טובים בדיוק כמו שלכם".

גם סרטיו הבאים: ארבינקא, תעלת בלאומילך והשוטר אזולאי היו להצלחה גדולה עתירת פרסים בינ"ל חשובים. הוא גם היה מחזאי ובימאי תאטרון בולט בישראל עם 14 המחזות שכתב, ביניהם גם: הכתובה, הו הו יוליה, סאלח שבתי, שהפכו גם הם להצלחה עולמית.

ספר ההומורסקות שלו: ספר משפחתי – הוא עד היום הספר העברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך).

את פרס ישראל הוא קיבל בגיל 78 – שנתיים לפני מותו. הוא רצה פרס לספרות – אבל קיבל פרס על מפעל חיים.

אני בטוח שהוא מצטער מאוד שהוא לא חיי עדיין איתנו – כי מדינת ישראל היא גן עדן לסטיריקנים והומוריסטנים.

ד"ר רפי קישון הוא בעל כמה תארים: ווטרינר, מרצה ואיש תקשורת ומדיה. אבל התואר הראשון שלו הוא: הבן הבכור של אפרים קישון - גדול ההומוריסטים ואנשי הקולנוע בישראל. לד"ר רפי קישון יש הופעה הומוריסטית ייחודית, מצחיקה ומצליחה, בשם: ״אפרים קישון - ההומור, הבידור והסרטים״ בתאטרון הקאמרי בתל אביב, וברחבי הארץ, כולל חוגי-בית ואירועי תרבות רבים. רפי מרצה גם על ההומור היהודי , על אהבה מהסרטים , על ההומור שמאחורי הפוליטיקה , וגם על חיות וחיוכים , עולם החיות המופלא, האבולוצייה של האדם הקוף ועוד. לרפי דף פייסבוק פעיל שבו הוא מפרסם יום יום את הגיגיו בכל התחומים. אם אתם רוצים להזמין את המופע שלו - התקשרו או כתבו לו ישירות : 054-7475599, rafi@kishon.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,158 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

יערות האמזונס עולים באש

פרשנות בולסונארו אמנם חשוך, אבל תעשיית הבשר היא האשמה

האיומים באירופה על נשיא ברזיל מוצדקים, אבל גם צבועים ● ההכחדה המהירה של יערות האמזונס היא תוצאה ישירה של הרגלי האכילה של רוב האנושות, שממשיכה לזלול בשר - למרות האזהרות ההשלכות ● גם רבים מהתאגידים שבוזזים את הטבע בגלל בצע כסף נמצאים במערב

עוד 683 מילים

פורום קהלת הצליח לקדם את חוק הלאום, וזה רק עשה לו תיאבון

המושכים בחוטים עם תקציב שנתי של 30 מיליון שקל, קשרים מצוינים עם פוליטיקאים ומשפטנים ואמביציה לשנות את ישראל מהיסוד, חברי "פורום קהלת" כבר הצליחו לקדם בכנסת את העברת חוק הלאום ● עכשיו הם מסמנים את המטרות הבאות: החלשת בג"ץ, היועץ המשפטי ומבקר המדינה; פגיעה במעמד הרופאים והאחיות; הגבלת זכות השביתה; והקמת בתי ספר נפרדים לילדי פליטים - שיכשירו אותם לעזיבת ישראל ● וזו רק הההתחלה

עוד 2,337 מילים ו-1 תגובות

דעה כשהאמזונס נשרף, לנתניהו אסור לשתוק

יער האמזונס עולה באש תחת שלטונו חסר המצפון של בולסונארו ● במשך שלושת השבועות האחרונים, שטחים עצומים של היער, בעל תפקיד מכריע בשמירת האקלים, נשרפו בצפון ברזיל ● את הלהבות אפשר לראות מהחלל ● הנזק אינו רק מקומי - הוא עולמי ● והצלת האקלים למען הדורות הבאים חייבת לקבל עדיפות גבוהה יותר מאשר יחסי האחווה של נתניהו עם נשיא ברזיל

עוד 745 מילים
"בחוץ הוא חזק, בפנים הוא גמור"

כולם רוצים את גדעון סער בראש הליכוד - חוץ מהליכודניקים

סקר חדשות 12 שפורסם בשישי מסעיר את בכירי הליכוד ● על פי הסקר, גדעון סער הוא הבחירה המוחצת של הציבור לרשת את בנימין נתניהו בראשות הליכוד ● הסקר סימן את סער כמטרה, אך ממילא מאמינים שם שהוא אינו פופולרי בפנים כמו שנדמה בחוץ ● מה שבטוח, זה לא מרגיע את תיאוריות הקונספירציה של נתניהו על יריבו המר ● פרשנות

מבין שלל האירועים הפוליטיים של סוף השבוע – הראיונות, הציוצים ושבתות התרבות – נדחק הצידה נתון מעניין שעלה בסקר חדשות 12 שפורסם בשישי בערב: גדעון סער מוביל בפער ענק על פני כל המועמדים האחרים בצמרת הליכוד בשאלה מי ראוי לרשת את מקומו של בנימין נתניהו בראשות מפלגת השלטון.

סער, על פי הסקר שערך מכון מדגם בראשות מנו גבע לאולפן שישי, מקבל 29 אחוזים מהקולות בציבור הרחב, בעוד האחרים בצמרת הליכוד – יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן ומירי רגב – נעים סביב אחוזים חד ספרתיים נמוכים.

הנתון הזה, מתברר, העסיק את היורשים הפוטנציאליים של נתניהו ואת חברי הכנסת והפעילים כמעט כמו הסקרים על תוצאות הבחירות, אם לא יותר.

הבכירים בליכוד הולכים אחרי נתניהו בעיניים עצומות, אבל גם מביטים מסביב בדאגה כדי לבחון את מצב היריבים בקרב הצפוי על ההנהגה. כולם בכוננות גבוהה ומדברים כמעט בוודאות על מצב שבו נתניהו יצטרך לעזוב את החיים הפוליטיים בגלל הפסד פוליטי בבחירות, משולב עם החלטה להגיש נגדו כתבי אישום אחרי שימוע.

יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כ״ץ (צילום: פלאש90)
יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כ״ץ (צילום: פלאש90)

עם זאת, כל הבכירים בליכוד עמם שוחחנו מאוחדים בדעה כי פרסום הסקרים הללו (פעם שנייה בחודש האחרון) אינם טובים לסער עצמו. הטענה היא כי סער אינו הכי פופולרי בליכוד, ובפריימריז האחרונים שהתקיימו במפלגה בתחילת פברואר השנה הוא תפס רק את המקום הרביעי, אחרי אדלשטיין, כ"ץ וארדן.

מאז המעמד של סער השתנה עוד לרעה, בבעקבות הזוגיות המתוקשרת (והמאושרת) של אלונה בתו עם השחקן הערבי אמיר חורי, שלא התקבלה בקלות בקרב חלק מהליכודניקים. "בחוץ הוא חזק, בפנים הוא גמור", אבחן אחד הבכירים אמש.

לפי הבכירים, סער מוביל כרגע בסקרים הללו, משום שהוא כבר מתויג כמי שיתמודד על ראשות הליכוד אחרי נתניהו – והלוא ראש הממשלה עצמו הפך אותו לאלטרנטיבה בעימות הגדול שפרץ ביניהם לפני חצי שנה.

בכירים אחרים עוד לא נכנסו למרוץ, ואיש מהם לא הצהיר באופן רשמי על המועמדות שלו, אלא רק על כוונות בעתיד. כך אדלשטיין, כ"ץ, רגב, הנגבי ואחרים. כולם רומזים אבל לא מנופפים בראש חוצות. ארדן, למשל, החליט להישאר בארץ ולא לקחת את תפקיד שגריר ישראל באו"ם – אבל הוא לעולם לא יודה בפומבי כי הוא רואה את קץ שלטונו של נתניהו מתקרב ורוצה להיות כאן ביום הדין.

הסקרים עלולים גם להפוך את סער למטרה. היום כבר מתגבשות בריתות בין יריבים מרים לשעבר, בגלל האיום של סער. ישראל כ"ץ וארדן שיתפו פעולה בפריימריז האחרונים בהצלחה גדולה, ודחקו את סער למקום הרביעי.

הנאהבים והנעימים. מירי רגב וגדעון סער, 2013 (צילום: פלאש 90)
מירי רגב וגדעון סער ב-2013 (צילום: פלאש 90)

יחד עם זאת, הנחת עבודה בקרב פעילי הליכוד היא שאם סער ימשיך להיות פופולרי בציבור ויתגלה כשואב מנדטים רציני, לא תהיה לחברי המפלגה ברירה והם יבחרו בו כדי שיבטיח להם את השלטון גם אחרי נתניהו.

אין לי מושג איך סער עצמו מקבל את הנתונים המחמיאים, שעלולים לעורר מולו גל של התנגדות, כאמור. מה שבטוח, ראש הממשלה ומקורביו רותחים מול האפשרות הנוראה שנתניהו יאלץ לעזוב את תפקידו בבושת פנים ואילו שנוא נפשו יתפוס את מקומו. נתניהו הרי חשד כי סער חתר תחתיו וזמם נגדו פוטש יחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא לא שינה מאז את דעתו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 456 מילים ו-3 תגובות
"כלב השמירה של הדמוקרטיה" או "הפודל של נתניהו"?

פרשנות מבקר בלי שיניים

ארגונים לזכויות אדם ומומחים למדעי המדינה מביטים בדאגה על המהפכה שמחולל מתניהו אנגלמן במשרד מבקר המדינה ● נראה כי הדבר היחידי שהוא נחוש לעשות בכל הכוח הוא לטלטל את המוסד הזה מהיסוד ● פיקוח הדוק על נבחרי הציבור שלנו לא צפוי להתרחש שם ● וגם הפרסומים על חלק מחברי ועדת ההיתרים לא מצליחים לעצור אותו

עוד 1,147 מילים

איימן עודה: "גנץ כנראה מתייחס אליי כעל 'ערבי' וזו גזענות"

עוד אמר עודה: "אם לגנץ יהיה האומץ להיות כמו רבין בשנות ה-90, יהיה לי את האומץ להיות יו"ר הגוש החוסם" ● גנץ: "נשב רק עם אנשים שמכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" ● ליברמן על הכספים המועברים לפלסטינים: "זה שוחד בחירות לחמאס ולרשות

12:35

כמדי שבת גם היום נערכו ברחבי הארץ אירועי שבתרבות, ופוליטיקאים נדרשו בהם לענייני השעה –

13:31

חבר הכנסת עפר שלח, מספר 8 ברשימת כחול לבן, אמר כי "לא היה איסוף חומרים על בני גנץ". בשבתרבות בחדרה אמר חבר הכנסת כי "רוב הידיעות שפורסמו (בנושא) היו שקריות". שלח הוסיף שאינו יודע מה גנץ חיפש – "(אני) יודע מה נמצא". כך דיווח יואב איתיאל ב"וואלה! נוז".

כן נדרש שלח להתנהלותם הפוליטית של החרדים –

עפר שלח (צילום: פלאש 90)
עפר שלח (צילום: פלאש 90)
13:54

העיתונאי בני ציפר, המקורב לבנימין ושרה נתניהו, אומר כי רעיית ראש הממשלה "לקחה נורא קשה" את פרשת השלכת החלה על הארץ באוקראינה. לדברי ציפר, נתניהו לא הייתה מוכנה לטקס שנערך ברדתה מהמטוס. "פשוט לא התחשק לה לחם", הסביר. הדבר, לדברי עורך "תרבות וספרות" ב"הארץ", נעשה בשוגג ומבלי משים, ולא בזדון. את הדברים אמר מקורבם של בני הזוג לניסים משעל בתחנת הרדיו 103 אף-אם, והם פורסמו באתר "מעריב".

בראיון אמר ציפר כי הדיווח על הנושא היה מוגזם. כן טען לגבי ההתפרצות של נתניהו בזמן הטיסה כי הדבר "לא היה ולא נברא".

14:02

נושאי סביבה מעולם לא תפסו מקום מרכזי בפוליטיקה הישראלית. לראיה, מפלגות ירוקות מעולם לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה, כשהתמודדו בבחירות באופן עצמאי.

חברת הכנסת תמר זנדברג, מספר 4 ברשימת המחנה הדמוקרטי, מנסה להעלות לסדר היום את נושא השריפות באמזונס –

14:27

חבר הכנסת אלי אבידר, מספר 4 בישראל ביתנו, אמר כי ראש המטה לביטחון לאומי, "מאיר בן שבת, פועל למען קמפיין הבחירות של הליכוד – לא מעכשיו אלא עוד מלפני הבחירות האחרונות עם הביקור בעומאן, ולאחרונה הביקור באוקראינה". לדברי אבידר, "היועץ המשפטי לממשלה ראה שבן שבת מתדרך פוליטית את הרב דרוקמן כדי ללחוץ על נפתלי בנט. היועמ"ש היה צריך להתערב ולחקור את הנושא". אבידר אמר את הדברים בשבתרבות בבאר שבע, והם פורסמו על ידי יניר ינגה ב"וואלה! ניוז".

אלי אבידר (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
אלי אבידר (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

חבר הכנסת גם התייחס להשלכת החלה על הארץ על ידי שרה נתניהו: "כאיש שרות החוץ בעבר אני אומר שתקריות יכולות לקרות, אבל נתניהו היה חייב להתנצל בפני נשיא אוקראינה והעם האוקראיני ולהעביר את המשבר הזה. אי ההתנצלות רק העצימה את הנזק לקשרים בין המדינות".

14:54

מספר 2 במחנה הדמוקרטי, סתיו שפיר, קוראת להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל –

19:13

יואב קיש מהליכוד עונה לשאלה בפגוש את העיתונות בחדשות 12, איך ייתכן שאדם אחד, בנימין נתניהו, מכהן כראש הממשלה, שר הביטחון, נמצא במערכת בחירות ומתכונן לכתבי האישום:

"אין מישהו אחר שמסוגל לעשות את זה יותר טוב ממנו – גם בנושא הביטחוני. מאוד ברור לי שהוא האדם הנכון בזמן האחרון".

יואב קיש (צילום: Miriam Alster/Flash90)
יואב קיש (צילום: Miriam Alster/Flash90)
19:25

עמר בר לב מהעבודה-גשר על ב"פגוש את העיתונות" על האפשרות שהמפלגה תצטרף לקואליציה בראשות נתניהו: "אין סיכוי שזה יקרה. הכל ספינים. אנחנו רוצים שביבי יעוף כמו שכל אחד אחר רוצה שיעוף".

19:37

איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת מתייחס לדבריו השבוע על כך שיישב בקולאיציה עם מפלגתו של בני גנץ: "אם הוא באמת בעד שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי – כנראה שהוא נגד. כנראה שהוא מתייחס אליי כעל 'ערבי' וזו גזענות".

לשאלה מה התנאי שלו להיכנס לממשלה, ממנה התחמק שוב ושוב, ענה בסופו של דבר ב"פגוש את העיתונות": "המשא ומתן לשלום מבחינתנו הפך לדבר נתעב, למרות שהוא אמור להיות דבר טוב. ממשלות ישראל אהבו את תהליך השלום, אבל לא את השלום. השתמשו במשא ומתן בשביל למרוח. אני אמרתי – אם לגנץ יהיה האומץ להיות כמו רבין בשנות ה-90, יהיה לי את האומץ להיות יו"ר הגוש החוסם". 

19:46

ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו: "אין סיכוי שנשב עם המחנה הדמוקרטי באותה ממשלה"

19:56

בני גנץ, יו"ר כחול לבן: "אנחנו משוחחים עם כל המפלגות ברמות שונות. ליברמן הוא שותף אסטרטגי אפשרי. נקרא לממשלת אחדות עם הליכוד כשאנחנו מובילים".

על אמרתו של עודה על כך שהוא מתייחס אליו בגזענות, אמר גנץ ב"פגוש את העיתונות": "אנחנו הולכים לנצח בבחירות ולשרת את כל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לשרת את החברה הערבית בכל מה שחסר להם. אנחנו נשב רק עם אנשים שמכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

לשאלה האם הוא מצטער על שכירת חברת החקירות, אפילו מבלי לעדכן את שותפיו: "אני נושא באחריות ואני אעשה את כל מה שצריך כדי למנוע מאנשים שרוצים לפגוע בנו להצליח. אינני מצטער על כך, אני אבדוק את הליכי אבטחת המידע שלי".

19:59

אהוד ברק משתמש בגובהו של סמוטריץ' כדי לתקוף אותו: "בתרומה לביטחון סמוטריץ הוא גמד"

 

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 12 עדכונים
התפוח מתוח, הבננה בג'ננה

הירוקים נגד משרד החקלאות: פועל לעטוף בפלסטיק פירות וירקות

במשרד החקלאות סבורים שמצאו פתרון לכמות הירקות והפירות שמגיעה לפח בישראל: עוד אריזות פלסטיק, שאולי ישמרו על איכותם - אבל ירימו תרומה מכובדת לזיהום הסביבה ● הירוקים מזועזעים: "בכל העולם עסוקים היום בלייצר פחות פלסטיק, אז למה אצלנו הולכים בכיוון ההפוך?" ● משרד החקלאות: מדובר בפיילוט שדווקא יועיל לסביבה

עוד 841 מילים

העיירה ארוזה בשווייץ, שיש בה מלון כשר מאז 1930, היא יעד מועדף לתיירים חרדיים בחופשת הקיץ ● אולם בשנים האחרונות החלו חיכוכים בין התיירים היהודיים לבין תושבי העיירה הקטנה ● הקיץ החליטה הקהילה היהודית בשווייץ לשהכין שלום בגן העדן האלפי

עוד 900 מילים

ביום רביעי, כשבארה״ב סערו בעקבות דבריו של דונלד טראמפ על ״חוסר הנאמנות״ של יהודים המצביעים לדמוקרטים, אחד הבודדים שיצאו להגנתו היה ויין אלין רוּט, מנחה תוכנית אירוח שמרני ● מי האיש שנשיא ארה״ב מצטט ומדוע הם כל כך אוהבים זה את זה?

עוד 562 מילים
רקפת רוסק עמינח מציגה:

בדרך למיקונוס שוכחים את האתיקה הבנקאית

אם מנכ"לית לאומי נוסעת לחו"ל עם הלקוח הטייקון עידן עופר, איזה מסר היא משדרת בדיוק? ● מה זה אומר על ההחלטות של לאומי לגבי האשראי לחברות של עופר? ● ומה אמורה לחשוב עכשיו הפקידה בסניף באור יהודה? אם הלקוח מביא לה בושם, מותר לה לקחת? ● פרשנות

עוד 1,186 מילים
סגירה