נושא
גני ילדים
הפגנת ההורים באשדוד (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
יוזמי מחאת ההורים מנסחים רשימת דרישות לממשלה

מה ההורים רוצים? "מבחני אישיות לכל אנשי הצוות בגנים"

יו"ר ועד ההורים הארצי של ילדי הגנים, עו"ד אחז אגם: "אנחנו דורשים הכשרות למי שרוצה לפתוח גן, ביקורות ופיקוח, ושהגנים לא יהיו במרתפים ומחסנים ● "אנו תומכים בהחמרת הענישה, אבל אנחנו לא נגד הגננים והגננות" ● הערב צפויה הפגנה מול בית הגננת מראש העין

עוד 957 מילים
כל הזמן // שבת, 20 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אני וההורים שלי ילנה וניקולאי (צילום: מהאלבום הפרטי)
מהאלבום הפרטי

משפחה בשלט רחוק "ילדה שלנו, אולי היינו רק מקשים עלייך"

ישראל העלתה עשרות אלפי צעירים ממדינות בריה"מ לשעבר, מתוך תקווה שהוריהם יבואו בעקבותיהם ● אבל לא תמיד זה עבד ● אירה טולצ'ין אימרגליק, שמשפחתה מתגוררת עד היום בחברובסק (עניין של שבע שעות טיסה ממוסקבה) מביאה את סיפורי המשפחות שחיות עד היום עם המרחק ● "אני מזמינה לעצמי סושי בטייק-אווי בארץ, וגם לבית של ההורים שלי באוקראינה, ואנחנו יושבים לאכול יחד בסקייפ"

עוד 2,305 מילים

לוי: "לא נשב עם נתניהו עד שלא יובהר שאין נגדו כתב אישום"

עוד אמרה לוי, שאמש התאחדה עם פרץ: "לא פוסלת את מפלגת הליכוד כולה, אבל מי שעומד בראשה צריך להוכיח שטובת ישראל חשובה לו אמרה לו" ●ברק תוקף את המיזוג בין העבודה וגשר, ובמקביל רומז שגם הוא עדיין בעניין ● רפי פרץ מגיב לבנט: "הבית היהודי-איחוד לאומי ימליצו על נתניהו על הרכבת הממשלה"

אורלי לוי (צילום: פלאש90)
פלאש90
אורלי לוי
07:53 עריכה

בוקר טוב! היום ה-59 לפני פתיחת הקלפיות יעמוד בסימן המיזוג בין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ למפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס.

למפלגה של פרץ ולוי-אבקסיס אין שם, אבל בהסכם בין השניים כבר נקבע ששמה לא יהיה "מפלגת העבודה" והאותיות שלה בקלפי לא יהיו "אמת" אלא שם אחר שיומצא בקרוב, בדומה ל"ישראל אחת" שהקימו מפלגת העבודה של אהוד ברק ומפלגת גשר של דוד לוי (אביה של אורלי לוי-אבקסיס) לפני 20 שנה בדיוק ול"מחנה הציוני" שהקימו יצחק הרצוג וציפי לבני ב-2015.

פרץ נענה גם לדרישתה של לוי שלא להתמזג עם מרצ, מה שיגדיל את הלחץ לחיבור בין מרצ לבין "ישראל דמוקרטית" של אהוד ברק או דווקא לחד"ש-תע"ל, שהשיחות על האיחוד בינה לבין רע"ם-בל"ד והקמה מחדש של הרשימה המשותפת נמצאות בינתיים במבוי סתום.

איחוד נוסף שלא מתרומם הוא בין המפלגות שמימין לליכוד – "הימין החדש" של נפתלי בנט ואיילת שקד, "הבית היהודי", "עוצמה יהודית" ו"זהות". סקרים מראים שמי שתמשוך הכי הרבה קולות לאיחוד הזה היא איילת שקד, אבל חלק מהרבנים ואנשי הציבור המשפיעים בציבור הדתי-לאומי מתנגדים לרעיון ששקד תעמוד בראשו, בהיותו אישה חילונית. שקד עצמה אמרה אתמול בראיון לגל"צ שיש לה כבר הסכם סגור על עתידה במערכת הבחירות, אך סירבה לומר מה הוא.

 

07:59 עריכה

59 יום לבחירות, קדחת של מיזוגים ורכישות בשוק המפלגות, אבל התקשורת אינה עוסקת בהן.

בבוקר שאחרי המיזוג בין מפלגת העבודה ל"גשר" של אורלי לוי-אבקסיס כל הכותרות המרכזיות ב-ynet, "וואלה", מאקו ומהדורת החדשות של גלי צה"ל עוסקות בחשד לאונס נורא בקפריסין, חשד לרציחות בפרדס חנה ובאום אל פחם, הפלת מל"ט איראני במפרץ הפרסי ועצרת המחאה נגד ביטול פסטיבלי הטראנס. הייתכן שעורכי המהדורות חשים שמערכת הבחירות הזאת פשוט לא מעניינת את הציבור?

08:04 עריכה

כתבת חדשות ערוץ 12 דפנה ליאל מדווחת על "מתיחות חריפה" בתוך "כחול לבן" על רקע "יחסים קרובים מדי" בין הח"כ החדשה עומר ינקלוביץ', מספר 23 ברשימה, לבין היו"ר בני גנץ.

"הקשר בין גנץ לינקלביץ' התחיל לפני כשנתיים, והיה גם זה שהוביל לשיבוצה ברשימה", דיווחה ליאל, "במסגרת היחסים הקרובים בין השניים, ינקלביץ' הפכה לאחד האנשים המקורבים ביותר לגנץ ולאשת אמונו שנחשפה להרבה מאוד מידע רגיש גם אודות גנץ עצמו וגם אודות המפגלה".

לפי הדיווח, ינקלביץ' "נתפסה על חם" כשהוציאה מידע מהמפלגה, בתקופה שהמפלגה סבלה מהדלפות רבות, ועברה בדיקת פוליגרף שבה לא הצליחה להוכיח את חפותה. בעקבות זאת, נטען בדיווח, טענו בכירים במפלגה כי "העניין טופל אך לא טופל במידה מספקת על ידי גנץ ושגנץ העניק לינקלביץ' חסינות".  הדבר הוביל ל"שיחות קשות" בין גנץ וינקלוביץ' לבין לפיד.

עומר ינקלביץ' (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
עומר ינקלביץ' (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
08:21 עריכה

אהוד ברק חושף את סדר העדיפויות שלו – וגם רומז לאן הוא מנסה לקחת את גוש השמאל אחרי המיזוג בין העבודה ל"גשר":

 

08:23 עריכה

שר החינוך ויו"ר הבית היהודי, רפי פרץ, מנסה למנף את המיזוג בין "גשר" ל"עבודה" לקידום המיזוג בימין:

08:27 עריכה

ובינתיים, בחד"ש: איימן עודה לא מגיב למיזוג בין העבודה ל"גשר", ועסוק כרגע במאבק נגד מניעת כניסתה של חברת הקונגרס האמריקנית-פלסטינית ראשידה טליב תומכת BDS לישראל "המקום שממנו היא באה":

08:29 עריכה

ואילו אריה דרעי, הידוע בחושיו הפוליטיים החדים, קלט מה באמת מעניין את הציבור ובמקום תכני הבחירות משתף בעמוד הטוויטר שלו דווקא את ההופעה של עומר אדם, שהגולשים שלו (של דרעי) סבורים שהוא מצביע לש"ס:

08:44 עריכה

יאיר לפיד חוזר לימים הטלוויזיוניים ומפרשן ב-CNN על מערכת הבחירות בישראל, ונשמע כמעט אובייקטיבי: "המאבק הוא כבר לא ימין-שמאל אלא ימין מול מרכז". הפוליטיקה הישראלית, טוען לפיד באזני מאזיניו האמריקנים, חזרה לעסוק בנושאים המרכזיים שלה, שבראשם הוא מונה דווקא את הנושא הפלסטיני:

08:59 עריכה

הכתב הנשכני של "הארץ" ניר גונטג', פרסם שיחה עוקצנית שלו עם מזכ"ל שלום עכשיו ופעיל מרצ לשעבר, אבי בוסקילה, על הצטרפותו של האחרון ל"ישראל דמוקרטית" של אהוד ברק. גונטז' היקשה על בוסקילה, הידוע בעניין הרב שלו בפתרון מדיני, בנוגע לעמדתו של ברק בנוגע למו"מ עם הפלסטינים, וזכה לתשובה לתשובות מאלפות.

אבי בוסקילה, צילום פלאש 90
אבי בוסקילה, צילום פלאש 90

גונטג' שאל את בוסקילה בראיון שוב ושוב, 13 פעמים, מה עמדתו של ברק בנוגע לסוגיה הפלסטינית, לעזה ולאיראן, ובוסקילה ענה שוב ושוב תשובות חסרות משמעות כמו בוסקילה: "ברק חושב שצריך לקדם איזשהו מהלך לגבי הפלסטינים, ומדי פעם הודה שהוא פשוט לא יודע. לבסוף, כשגונטג' הטיח בבוסקילה "אין לך מושג מה עמדותיו של הבנאדם שאליו התחברת" בוסקילה ענה "אני חולק עליך" אבל עדיין לא ממש הסביר מה הן עמדותיו של ברק.

 

09:33 עריכה

טל שניידר, כתבת העיתון הכלכלי "גלובס" פרסמה ראיון עם מספר 2 ב"כחול לבן", יאיר לפיד. לפיד חזר על אזהרותיו מפני הגירעון והקטסטרופה הכלכלית הצפויה לישראל, ואולי בשל כך הבהיר שאינו רוצה לחזור להיות שר האוצר.

כשנשאל מה הוא עושה במערכת הבחירות, השיב לפיד: "מתראיין בלי סוף" וסיפר שהוא מסתובב ברחבי המדינה אבל ממעט לבצע חוגי בית, ונמצא בעיקר בקניונים הממוזגים שבהם נמצאים רוב האנשים ושם משוחח עם העוברים ושבים, וכך גם ברכבות.  כשנשאל אם הוא חייב על כך תודה לשר התחבורה ישראל כץ מיהר לפיד לענות: "הרכבת נתקעת ומאחרת".

רכבת ישראל (צילום: הדס פרוש. פלאש 90)
רכבת ישראל (צילום: הדס פרוש. פלאש 90)
09:44 עריכה

ראש הממשלה נתניהו מציין 25 שנה לפיגוע בבואנוס איירס:

10:41 עריכה

אתר דה-מארקר מפרסם ראיון עם עו"ד גיל ברינגר, האיש ששימש את שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לאיתור מועמדים שמרנים לבית המשפט העליון, שמצהיר: "מינינו 40% משופטי העליון, והמינויים הם כמעט אחד לאחד של איילת".

11:46 עריכה

אהוד ברק שוב תוקף את האיחוד בין מפלגת העבודה וגשר, הפעם לא רק בפייסבוק ובטוויטר אלא בכנס פעילים בקיבוץ עין שמר שהפך, למעשה, למסיבת עיתונאים של ברק.

"האיחוד פתח דלת להצטרפות (של מפלגת העבודה) לממשלת נתניהו", אמר ברק בכנס.

"אני מקווה שזה עדיין הפיך, אבל הצעד הזה יכול לסגור, חלילה, את החזון והמורשת של המפלגה שהקימה את המדינה לטובת הקמת מפלגת נישה חברתית, 'לא ימין לא שמאל', כלשונה של אורלי, שלמעשה מוותרת על החלפת השלטון", אמר ברק.

אזהרותיו של ברק דומות לדברים שאמר אתמול והבוקר יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, שהצהיר שפרץ ולוי מתכוונים להצטרף לממשלת נתניהו אחרי הבחירות – טענה שפרץ הכחיש בתוקף.

הורוביץ וברק הצטרפו בכך למסורת ישנה של ראשי מרצ, שבכל מערכת בחירות מזהירים מפני הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלה – אף כי בפועל מפלגת העבודה נמצאת בשמונה השנים האחרונות באופוזיציה, והפעם האחרונה שהצטרפה לממשלה הייתה בזמן שהיו"ר שלה היה אהוד ברק.

אהוד ברק (אז שר הבטחון) ובנימין נתניהו, ב-2012 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
אהוד ברק (אז שר הבטחון) ובנימין נתניהו, ב-2012 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
12:43 עריכה

בצלאל סמוטריץ' נזכר בנושא המדיני:

14:06 עריכה

אחרי שאהוד ברק קרא ל"איחוד המחנה" בשמאל-מרכז בתגובה לאיחוד בין העבודה ל"גשר" שלא אורלי לוי, סתיו שפיר יוצאת בקריאה דומה, מלווה בתמונה יפה של שני חברים טובים למקרה שמישהו לא יבין. ועל הדרך גם נפלטת לה מילה גסה בשפת אפריקנס:

16:02 עריכה

ביבי נכנס למטבח ומדבר על תקופת הצנע

17:01 עריכה

עורך הדין ברק כהן, מי שהיה מיוזמי מחאת "באים לבנקאים" ב-2014 פונה היום לנתניהו: "במהלך השבועות האחרונים אנחנו נערכים לקראת מאבק ישיר בך ובסביבתך. ההיערכות אמנם טרם הושלמה, אך בוצעו בינתיים מספר פעולות".

עוד הוסיף כהן: "כבר מהנגיעות הראשונות, מדובר באחד המאבקים הכי מדויקים וחשובים שהיינו מעורבים בהם. הוחלט עליו מכיוון ששמת את עצמך מעל החברה האנושית. מעלינו".

היי ביבי,במהלך השבועות האחרונים אנחנו נערכים לקראת מאבק ישיר בך ובסביבתך. ההיערכות אמנם טרם הושלמה, אך בוצעו בינתיים…

פורסם על ידי ‏‎Barak Cohen‎‏ ב- יום שישי, 19 ביולי 2019

19:23 עריכה

שר החינוך, רפי פרץ: "הבית היהודי-איחוד לאומי ימליצו על נתניהו על הרכבת הממשלה". פרץ אומר את הדברים על רק דבריו של בנט: "יש מחליף לכל אחד, גם לנתניהו"

20:20 עריכה

יו"ר מפלגת גשר, אורלי לוי, שחברה למפלגת בעבודה בראשות, עמיר פרץ, על ישיבה בממשלה עם נתניהו: "אנחנו לא נשב איתו, עד אשר יובהר שאין כתב אישום נגדו"

בראיון באולפן שישי בחדשות 12, התייחסה לוי אבקסיס לנתניהו: "צריך לחכות להחלטתו של היועמ"ש, שאני מאמינה ביושרו. אני באה מבית ליכודניקי, זה לא הליכוד של היום. לא פוסלת את המפלגה כולה, אבל מי שעומד בראשה צריך להוכיח שטובת ישראל חשובה לו. הוא הכניס את החברה שלנו לסחרור בלתי נתפס".

פרט מידע נוסף שחשפה לוי אבקסיס – לא בטוח שהפתק של מפלגת העבודה יישא את האותיות אמת. "זה עדיין לא הוכרע", אמרה.

21:04 עריכה

רן ברץ, ראש ההסברה לשעבר במשרד רה"מ, רמז בראיון ב"כאן 11" הערב כי האפשרות ששקד תשוריין בליכוד עדיין לא ירדה מהפרק: "הייתי ממליץ לאיילת שקד לא להצטרף לחרד"לים ולחכות. מקומה בליכוד". לשאלה האם הוא משער זאת ממידע אישי, חייך וסרב לענות.

כמו כן, התייחס ברץ גם ל"רכילות", בלשונו שאשת רה"מ, שרה נתניהו, היא זו שמונעת משקד להצטרף לליכוד: "בשביל זה המציאו את הסולחה".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
גיא זהר גיא זהר
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לוֹנְדוֹן

לונדון היא אובססיה. מחוז כיסופים. זירת חלומות מנופצים. המקום שאליו כותבים ישראלים נמלטים כדי לעשות סמים, לרקוד, לגלות את עצמם ואז לחזור הביתה מיואשים יותר ● אז למה חוה אלברשטיין לקחה את ״לונדון״ של חנוך לוין והלכה לרכב על דרקון הכסף של ״יס״?

בלה: שלום, אלחנן, אני נוסעת.

אלחנן: נוסעת? אני לא אפסיק לשמוע את המלה "נוסע" "נוסעת"?

ביאנקה: תאר לאיפה. ללונדון. ללמוד יחסים בינלאומיים. יש לנו שם קרובים. שטיגליץ, אולי אתה זוכר אותם, הם יסדרו לה עבודה חלקית עם ילדים.

בלה: עד כאן, אמא. אני לא רוצה שתלווי אותי הלאה.

ביאנקה: מה עשיתי לך? לכולכם! מה אתם עוזבים אותי למות?! אני ערירית, חשבת על זה?! את כל חיי הקדשתי בשבילכם… (צוחקת) ילדים! בעל וילדים! הפרעתם לי לשחק רמי וברידג'! הפרעות של הרמי שלי. זה מה שהייתם! לכו! תתפזרו באוויר! לכו! (יוצאת. פאוזה)

בלה: לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד, ואולי זה כבר לכל החיים – להיות לבד. אבל בלונדון יש יותר סרטים, מוזיקה טובה, טלוויזיה מצוינת, אנשים יותר אדיבים, ככה שהיאוש נעשה יותר נוח. אתה מבין? אם לגמור כמו כלבה, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה. שלום. (יוצאת. פאוזה)

אלחנן: (לעצמו) כולם נסעו.

"אורזי המזוודות״, חנוך לוין, 1983

ריבונו של עולם, מה ראיתי עכשיו? יכול להיות שזה היה זה פלאשבק מטריפ LSD ישן, או שבאמת חלפה על פניי חוה אלברשטיין מחובקת עם סטפן לגר, רכובה על דרקון יורק אש ושרה בהנאה בלתי מוסתרת את "לונדון", עם מילים חדשות, שמקדמות את הטריפל של "יס"?

ובקצב המסחרר של הימים האלה, עוד לפני שהספקת לקחת אוויר, להתאושש מהמחזה המפתיע ולהחליט מה אתה מרגיש כלפיו – בכל זאת, חוה'לה שלנו על דרקון! –  וכבר החל לרדת מבול של פוסטים מאוכזבים, מאמרי נגד נלהבים ושובל של ציוצי תגובה שנונים. ממש כמו שזממו מן הסתם אנשי הפרסום הממולחים, שיוציאו בקרוב מכתב ללקוח ובו יעריכו במיליונים את החשיפה התקשורתית החינמית שקיבל הקמפיין.

אז מצד אחד איך חוה העיזה לעשות את זה? (והתגובות – למה מי אתם שתתערבו לה בחיים ותגידו מה מותר ומה אסור לה לעשות? היא חייבת לכם משהו? ומה אתם רוצים ממנה  – זה סרטון פרסומת חמוד ומצחיק, תפסיקו להיות כאלה כבדים. ובכלל, מה אתם מתחסדים, אתם הייתם אומרים לא ל-580 אלף שקל?) ומצד שני האם חנוך לוין היה מתהפך בקברו? (והתגובות – די, סתמו כבר, גם ליורשיו של גאון מותר להתפרנס כמו לכל אחד אחר).

ובלב המהומה – "לונדון", שבכלל לא נכתב במקור כשיר. אלברשטיין חדת העין שלפה את המלים מתוך אחד המונולוגים ב"אורזי המזוודות" של חנוך לוין, הלחינה אותן והנחילה לנו את "בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח" ואת "לונדון לא מחכה לי", שני משפטי מפתח, שמשרתים היטב גם את דור הרילוקיישן.

מאז שיצא ב-1989, "לונדון" התייצב בראש מצעד השירים העבריים על בירת אנגליה, והתחרות קשה. כי לכותבים ישראלים, לונדון היא לא עוד עיר אירופית. עם כל הכבוד לפראג שבויית החלום, לרני בפריז, או לדרך בין לייפציג לברצלונה, לונדון היא לא רק השראה ונחמה ופנטזיה. היא כל אלה והרבה יותר.

לונדון היא אובססיה. מחוז כיסופים. זירת חלומות מנופצים. יעד לבריחה ולגעגועים. המקום שאליו כותבים ישראלים נמלטים כדי לעשות סמים, לרקוד, לגלות את עצמם ואז לחזור הביתה מיואשים יותר – אבל גם מחוברים מחדש לשורשים, ועם המנונים שמרסקים את הפלייליסט.

לונדון היא קודם כל בדידות וניכור. היא המקום שבו רכבת תחתית חוצה איזושהי כיכר, והאהובה של מיכה שטרית כותבת לו שקצת קר לה והוא מבין ש"מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע".

היא המקום שעליו יהונתן גפן כתב "האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה" אחרי שפגש שם את שלום חנוך שהראה לו את מאיה שגדלה, בדיוק אחרי שכתב את "אדם בלילה בעיר זרה", מה שלא מנע מבנו של גפן, אביב, לנסוע לשם כעבור שנים, כדי לחפש השראה (ולונדון היא תמיד-תמיד גם השראה) ולחזור משם עם המסקנה העצובה אני אדם מוכשר / הוא אמר / הגלה את עצמו ללונדון / להיות לא מאושר / כתב שירים קטנים / ברכבות התחתיות לבד / עוד יגלו אותי, הוא אמר / אבל בבוא הערב הוא גילה / למיואשים יש רק גורל” ("למיואשים יש רק גורל", אביב גפן).

ולונדון היא גם הומור. בריטי, כמובן. ב"לא לקחת ללב" שלמה ארצי מזכיר לאהובתו "איך בלונדון ביום של מועקה צחקנו מהמלך והמלכה" , ואלון אולארצ'יק נזכר איך "באמצע לונדון בין משרדים /  שמה ראיתי איש עסקים / איזה חיוך לו ואיזה חן / אבל המוח לא מפסיק לתחמן / אז הנה אנחנו והנה הם / שני חלקים בתוך השלם".

וזה בלי לדבר על הסכנות שאורבות לכולנו בלונדון, כמו למשל הסמים במועדונים. "נעלה על במה בדרום לונדון / נשיר כמה שירים חדשים / נבלע סמים לא קשים / נתעורר חדשים" ("ימים טובים", נמרוד לב) וכמובן הצד האפל של החיים, שאורב לך אפילו אם קוראים לך בשם התנ"כי יוסף. "יוסף טס ללונדון / בעקבות החלומות / יוסף טס ללונדון / מרחף על הגגות / נגע בצד האפל של החיים / בערפל לבד עמד / וחיכה לכל החברים" ("יוסף טס ללונדון", אהוד בנאי).

הפנטזיה הלונדונית הזו היא כמעט תמיד פנטזיה קצת אליטיסטית, של פזמונאים ומלחינים, אם כי גם ה"פרחה במרצדס" של עברי לידר – זו שלא ידעה מה ללבוש למסיבה של הבחור עם השיער הצבעוני, שהיה בליין אבל עכשיו הוא רציני (ואנחנו הרי אף פעם לא יודעים מה ללבוש בלונדון, בטח לא למסיבות של אנשי עסקים עם שיער צבעוני) – מבינה, רגע אחרי שהיא מגלה ש"גם מתוקים הם סוג של נחמה" שהיא רצתה לונדון וקיבלה מלחמה.

או כמו שמסכם את העניין דורון מדלי: "אני מזהה אותך ממרחקים / עמוק בלב את עוד ילדה של אלוקים / את לא מלונדון או אמסטרדם / הוודג' שלך מותק הוא מבת ים / הופה, פה זה לא אירופה / פה זה ישראל, תתחיל להתרגל / כפרה, הופה, פה זה לא אירופה / פה זה בלאגן, מזרח תיכון ישן".

אז כפרה, תתחילו להתרגל: חוה אלברשטיין רוכבת עם סטפן לגר על דרקון יורק אש. יאללה בלאגן.

לונדון – הפלייליסט

11 שירים / 45 דקות

עוד 877 מילים ו-1 תגובות
יום ו׳, 19/07 אתמול עריכה

 

פוסטים אחרונים

איחוד לשם פיצול

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מכריזים על איחוד (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
רועי אלימה/פלאש90

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)
דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 486 מילים

ראש הממשלה, תהיה קנדי הסביבתי של ישראל

״השיש הכחול״ – תמונה של כדור הארץ מהחלל (צילום: NASA mission Apollo 17)
NASA mission Apollo 17
״השיש הכחול״ - תמונה של כדור הארץ מהחלל

נאום אחד של נשיא ארה״ב ג׳ון קנדי גרם למדענים, חוקרים וחברות מסחריות להשלים את המשימה ולהנחית אדם על הירח לפני 50 שנה ● ישראל נמצאת היום, מבחינת הגנה על הסביבה, היכן שארה"ב הייתה קודם לכן ביחס למסע בחלל ● ראש הממשלה הבא צריך לנהוג כמו קנדי ולהכריז על העשור הבא "העשור של הסביבה"

* * *

אנחנו רגילים לחשוב על הנחיתה ההיסטורית על הירח, השבוע לפני 50 שנה, כהישג מדהים, שבראשו עמדו באופן סמלי שני האסטרונאוטים שהלכו על הירח, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין.

באופן אינסטינקטיבי אנחנו גם נותנים קרדיט על ההישג לאלפי הגברים והנשים שעבדו בנאס"א באותו זמן. אבל ספר חדש, One Giant Leap, מאת צ'רלס פישמן, המרפרר למשפט הידוע של ארמסטרונג כשהניח את רגלו על הירח, מגלה עד כמה המאמץ להשיג את ההישג הבלתי נתפס הזה בשעתו, הקיף את ארה"ב כולה, דרך תעשיות רבות ומגוונות.

למעלה מ-400,000 איש ואישה, ב-20,000 חברות, עבדו על הצלחת הפרויקט הזה שהיה המאמץ האנושי הלא-מלחמתי הרחב ביותר שנעשה אי פעם. המספר הזה כולל אנשים בכל התעשיות הנלוות שנדרשו להצלחת המשימה, כולל עשרות נשים שתפרו ביד מצנחים, חליפות חלל ואפילו את החיווט של המחשבים.

היה דרוש כזה מאמץ קולקטיבי עצום, מפני שכשהנשיא קנדי הכריז במאי 1961 שעד סוף העשור ארה"ב תציב אדם על הירח, ארה"ב הייתה רחוקה מרחק שנות אור מהשלמת המשימה הזאת. מדעני נאס"א לא ידעו איך לבנות טיל או חללית חזקים מספיק כדי להגיע לירח, או מחשב קטן וחזק מספיק כדי לשלוט בנסיעה לשם. אמריקה צברה בסך הכול 15 דקות בחלל, כשרק חמש מתוכן היו מחוץ לאטמוספירה.

יותר מזה, ארה"ב הייתה בעיצומו של הפסד מתמשך לברית המועצות במרוץ לחלל. הסובייטים כבר שלחו אדם לחלל והחזירו אותו בשלום, ואף הצליחו לצלם תמונות של הצד האפל של הירח. אבל הנאום של נשיא ארה״ב דאז ג׳ון קנדי, והכספים שהגיעו בעקבותיו, דרבנו מדענים, חוקרים וחברות מסחריות לנסות לפתור את הבעיות הבלתי נגמרות בדרך להשלמת המשימה – 10,000 לפי הספר של פישמן – בדרך להישג ההיסטורי.

היום, מדינות ברחבי העולם, מאירופה, דרך סין ועד לאמריקה הלטינית, מתייחסים לאתגרי הגנת כדור הארץ העומדים בפני האנושות באותה דרגה של רצינות ודחיפות שבה ארה"ב התייחסה למרוץ לחלל בשנות ה-60. הן הכירו מזמן בבעיות כמו החרפת שינוי האקלים הגלובליים, משבר הפסולת הגובר, והאיומים על בתי גידול ומינים שבסכנת הכחדה.

כדי להילחם באתגרים אלה ואחרים, מדינות ברחבי העולם נוקטות בצעדים דרסטיים. אצל חלק יש הפחתות משמעותיות מחייבות בפליטת גזי חממה, שהן עומדות בהן בין השאר על ידי שיטות ייצור אנרגיה נקיות יותר. אחרות אסרו על שימוש בפלסטיק חד פעמי החל מ-2021, ולאחרות יש חוקים נוקשים נגד זיהום אוויר המציבים סטנדרטים גבוהים יותר למכוניות ומפעלים.

ממשלות בעולם גם משתמשות במגוון של כלים לקדם התנהגות ידידותית לסביבה של האזרחים, מסובסידיות, דרך קנסות ועד חינוך מתמשך לילדים ומבוגרים להגנה על הסביבה.

ישראל, לעומת זאת, נמצאת מבחינת הגנה על הסביבה בערך היכן שארה"ב הייתה במאי 1961 ביחס למסע בחלל. הרחק מאחור.

בין השאר, אנחנו רחוקים מלעמוד ביעדים הצנועים שהצבנו לעצמנו ביחס להפחתת פליטות גזי חממה וייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים. אנחנו מייצרים יותר פסולת מעבר, במיוחד של פלסטיק לשימוש חד-פעמי, בזמן ששיעור השימוש החוזר והמיחזור לא גדלים.

איכות האוויר באזור חיפה, ביתם של מאות אלפי תושבים, לא עומדת בתקנים בריאותיים בשל זיהום אוויר של מפעלים, למרות שנים של דרישות תושבים והתרעות של משרד הבריאות בנושא. למשרד להגנת הסביבה אחד התקציבים הנמוכים מבין כל משרדי הממשלה, והוא בקושי יכול למלא את משימותיו.

על ישראל להתעשת, לשנות כיוון, ולהפוך את העשור הבא ל"עשור של הסביבה". זמן קצר לאחר הקמת הממשלה החדשה בסתיו, צריך ראש הממשלה הבא, מי שלא יהיה, להכריז על דרכים אמיצות לעמידה באתגרים הסביבתיים העומדים בפני ישראל, הן אלה הייחודיים לה והן אלה שהיא חולקת עם שאר העולם. עליו להכריז על מטרות שאפתניות בכמה תחומים סביבתיים, ולהתחייב לתמיכה ממשלתית אמיתית ביזמים ובחברות שיתגייסו לקדם אותן.

הארץ לא חסרה מומחים באקדמיה ובשרות המדינה שיסבירו לראש הממשלה בדיוק מה נדרש. זה לא רק נכון לבריאות התושבים והטבע אלא גם חכם כלכלית, מכיוון שמשרות ה"כלכלה הירוקה" הן כאלה שיהיו פה גם בעתיד והן יכולות להחליף את משרות התעשייה המתמעטות בארץ.

אם ארה"ב הצליחה לעבור מכישלונות מביכים בתחום חקר החלל, לשליחת אדם לירח, בתוך פחות מעשור, תוך התגייסות לאומית כוללת, גם ישראל יכולה בזמן כזה להתאפס על כיוון סביבתי חדש, לטפח את המוחות המדעיים והיזמיים הרבים שיש לה בתחום, לשים את הגנת הסביבה כאתגר לאומי ולהוות מגדלור ואור לגויים בנושא.

ניר שוהם הוא יועץ בנושאי אחריות חברתית וסביבתית וניהול סיכוני סביבה. בנוסף, הוא עוסק בפיתוח וכתיבת תוכן לחברות וארגונים שונים וחובב היסטוריה מושבע.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 695 מילים

למקרה שפיספסת

מעלים על נס את "חזקת החפות" במקום שאינה קיימת כלל - המרחב הציבורי

AP Photo-Gali Tibbon (צילום: AP Photo/Gali Tibbon)
AP Photo/Gali Tibbon

מידת הצביעות המופגנת על ידי ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. אלה פוליטיקאים שהעלו על נס את *חזקת החפות* במקום שאינה קיימת כלל – במרחב הציבורי (להבדיל מהמרחב המשפטי), זאת כדי לאפשר לבנימין נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ואף להעמיד את עצמו לבחירה מחדש לתפקידים אלה.

לטענתם, במרחב הציבורי, המעשים הפליליים המיוחסים לבנימין נתניהו על ידי התביעה הכללית בישראל, אינם מהווים משקל, שכן "כל אדם זכאי לחזקת החפות", ועד שהמעשים הפליליים המיוחסים לו יוכחו בפסק דין חלוט בבית המשפט, אם בכלל, זכאי נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ולהעמיד את עצמו לבחירה מחדש.

כלומר, כבודה של התביעה הכללית בישראל במקומו מונח, אבל לממצאיה על מעשיו של נתניהו אין שום חשיבות במרחב הציבורי. חשוב רק מה שייקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט.

יתכן, שגישה זו מדריכה גם את היועץ המשפטי לממשלה, שמסרב לגלות לציבור את חומרי החקירה בתיקים שחקירתם הסתיימה, וניתנה בהם החלטה הכפופה לשימוע.

יתכן שהגישה, לפיה אדם נהנה מחזקת החפות עד שתוכח אשמתו בבית המשפט, היא הגישה שעומדת ביסוד החלטת היועץ להסתיר את ממצאי התביעה הכללית בקשר למעשיו של בנימין נתניהו מידיעת ציבור הבוחרים.

כי בעיניו מה שחשוב הוא דין המשפט, ולא בחירות חופשיות, מודעות ומושכלות, ולכן מותר להסתיר ממצאים הנוגעים למעשיו של ראש ממשלה, לבל ישמשו עילה להפעלת דין הבוחר.

אבל, ראו זה פלא. קבלת סכום כסף על ידי אזרח פרטי מקרן מלגות מכובדת (ממנה נהנו רבים בשירות הציבורי ובצבא בישראל), על פי חוזה שדווח כיאות לרשויות המס בישראל, שנים לפני שאותו אזרח פרטי חזר לחיים הציבוריים, וצילום של אותו אזרח פרטי, שנים לאחר שפרש שוב מהחיים הציבוריים ושנים לפני שהחליט לשוב אליהם בשנית, משמשים חומר למסע צייד המנוהל על ידי אותם פוליטיקאים חסודים מהליכוד.

עתה, המעשים האלה, על אף שאין בהם *כל רבב פלילי*, חשובים ומרכזיים במערכת הבחירות, אולי משום שבהיעדר פליליות אינם נהנים "מחזקת החפות"… עתה, המעשים האלה, שלא דבק בהם כל רבב פלילי, מהווים סיבה מספקת לפסילתו של אותו אזרח פרטי לשוב לחיים הציבוריים.

וכל כך למה? משום שאותו אזרח פרטי שב לחיים הציבוריים כדי לשכנע את הציבור, שקיימת חובה מוסרית כלפי הציבור והמדינה להאביד את בנימין נתניהו מהחיים הציבוריים בקלפי, בבחירות הקרובות, גם בשל השחיתות השלטונית המיוחסת לו על ידי התביעה הכללית בישראל וגם בשל כשלונותיו הציבוריים.

כפי שאמרתי בתחילת הדברים, מידת הצביעות של ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. זו פוליטיקה עלובה המבוססת בביצה עמוקה של מים מזוהמים. זו הפוליטיקה של הליכוד בעשר השנים האחרונות.

משפטן לשעבר בשירות הציבור: שופט והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר. יליד ירושלים המזרחית

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לכולם. שכחתם את המונח הוותיק והחביב: "היסוד הנפשי". שמחה דיניץ למשל. https://www.ruling.co.il/%D7%A2%22%D7%A4-4467-96-%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A5-%D7%A0.-... המשך קריאה
לכולם. שכחתם את המונח הוותיק והחביב: "היסוד הנפשי". שמחה דיניץ למשל. https://www.ruling.co.il/%D7%A2%22%D7%A4-4467-96-%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A5-%D7%A0.-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_52d4e540-6b76-1f44-3f42-218b6b7cd4e2
עוד 378 מילים ו-1 תגובות

לא משחק ילדים ולא מעשה קונדס

 (צילום: iStock-shironosov)
iStock-shironosov

לעתים אני נתקל ביצירת אמנות או סרט, שיר או ספר, שמכים בי חזק בבטן וגורמים לי לזעזוע. את "גרניקה" הכרתי לראשונה רק כסטודנט להיסטוריה, ואני זוכר את ההלם למראה היצירה המפוארת. "צייד הצבאים" ו"אפוקליפסה עכשיו" היו קו פרשת מים מבחינתי להפסקת הערצת הגבורה של סרטי המלחמה המטופשים ומלאי הפאתוס. והיה את הסרט "הנאשמים".

האימה אחזה אותי, כשבדומה לצופים האחרים בסרט רציתי להטיח את הראש בקיר מרוב תסכול למראה המעטפת של הרשע. האנסים עצמם, בוודאי, אבל גם חבריהם שצפו באונס ועודדו את מי שתקפו בפועל, ולא פחות מכך, "המדינה": חוקרי המשטרה והתובעים.

באותה השנה שבה יצא לאקרנים הסרט, 1988, התפרסמה פרשת האונס בשמרת. כרוניקה של מוות (נפש הנאנסת) ידועה מראש- אנסים זחוחים שמגובים בחברים שיודעים ושותקים, ובמקרה הספציפי הזה, הקיבוץ שנתן תמיכה לאנסים במקום לנאנסת.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" נאמר בקהלת. אחת לכמה זמן אנחנו מזדעזעים מסיפור חדש, סיפור נוסף עם אותם המאפיינים, אותם כוחות רשע שמאשימים את הקורבן: "מדובר בילדי טובים, לא נהרוס להם את העתיד", "היא מתנהגת באופן פרובוקטיבי, אז מה הפלא", "שלא תתלבש ככה", "זה היה בהסכמה" ועוד ועוד.

מעבר לעובדה שאני הורה לשלושה ילדים, אני מורה ומחנך מזה עשרים שנה, רוב השנים בחטיבה עליונה וחלק מהזמן גם בחטיבת ביניים. כפי שהורים דואגים לילדיהם, אני נמצא בחשש מתמיד שמרחף מעל לראש, שלא יקרה כלום לילדיי, לתלמידיי.

כמותקפים בוודאי, אבל לא פחות מכך, אם אחד מתלמידיי יתגלה כתוקף. הפחד הזה לא מנטרל אותי מעשייה, אבל הוא נטוע עמוק בתת מודע, נוכח בתודעה ומדרבן אותי לשוחח עם תלמידיי באופן הגלוי ביותר האפשרי על מהי מיניות בריאה, זוגיות ואהבה ושתקיפה מינית היא לא מין, אלא תקיפה.

לאחרונה אחזה אותי האימה שוב. כשצפיתי בתחקיר של תכנית המקור על אייל גולן, ובימים האחרונים כשהתפרסם סיפור האונס של הילדה בת ה-11. מעבר למאפיינים שחוזרים על עצמם כמו במקרים אחרים, הפעם התחדדה לי ביתר-שאת הסיבה למסובב: מילים שיוצרות מציאות.

"משחקי חברה" כונתה תופעת הסירסור בנערות צעירות וניצול של נערות תמימות לסיפוק צרכיהם של מבוגרים מהן בהרבה. לא היה פה שום משחק וזו לא הייתה פעילות חברתית. אבל כשזה המונח שמשתמשים בו, האם לא יצרנו את המקרה הבא?

גולן וחבריו, על פי העדויות, השתמשו במילה "לפנק" כשהמשמעות היא אחת: סיפוק היצר המיני של החבורה הנלווית לזמר. לגולן יש דף פייסבוק שנקרא "אייל הגולן הזמר הלאומי וזמר העשור". בין היתר נכתב שם "ברכות ואיחולים לבביים לזמר הלאומי זמר העשור והזמר של המדינה לרגל זכייתו היום בטקס בכנסת 'פרס יקיר הזמר העברי' אייל שלנו גאווה לאומית!"

אין בכוונתי להיכנס לעומק הסיפור, עשו את זה לפניי טוב ממני, אבל תפקידי כמחנך הוא לתווך את המציאות לתלמידיי, לנסות להבין ביחד למה חברת הכנסת נאוה בוקר יזמה את הענקת אות יקיר הזמר העברי למי שבזמן ההחלטה על הענקת הפרס היתה כבר חקירה גלויה נגדו.

יתרה על כך, להטיל זרקור על ההשתלחות של רני רהב יח"צנו של גולן נגד אם שבתה נאנסה בגיל 14 ויזמה עצומת מחאה, ומה שהיה לרני רהב לומר לה זה "חרפה אמיתית. את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך" .

לפנק, בהסכמה מלאה, זמר לאומי, שמרי לעצמך את הבעיות שלך ו"חרפה". של מי החרפה? לפי רני רהב, של האמא. מילים מילים שמכסות על ניצול ציני ואכזרי של נערות תמימות על ידי גברים מבוגרים, או על ידי נערים בני גילן.

סיפור האונס של הילדה בת ה-11 הוא עוד מקרה שמזכיר את הסרט "התפוז המכני". כמחנך, ההתמודדות בכיתה עם התלמידים נראית כלא מורכבת, בגלל שיש כאן רוע מוחלט מול תמימות, כאשר לרוע של התלמידים מצטרף אביו של אחד התוקפים שאמר שזה היה "מעשה קונדס" של ילדים.

או, באופן מחריד בהרבה, האשמת הקורבן שמעולם לא נשמעה באופן כל כך ישיר וציני כפי שאמר אח של אחד מהתוקפים: "הם (משפחת הילדה) היו צריכים לבדוק ולראות שהבעיה נמצאת וחבויה בבת שלהם. אני לא חושב שהוא צריך לבקש סליחה, אבל חושב שיש בו המון חרטה בכל זאת… לדעתי זו או נימפומניה או שזאת באמת ילדה חולת נפש או שזאת ילדה שזה מה שראתה בבית" .

התלמידים מבינים לבד שנעשה כאן מעשה נורא. בהזדמנויות שונות גם מעבירים לתלמידים את המסר שהעברת סרטונים פוגעניים זאת עבירה על החוק. "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית."

המקרים היותר קשים לדיון בכיתה הם על ה"תחום האפור". הערות לתלמידות על מראן, לבושן, מתי הן מחמאות ומתי פגיעה? מהו "לבוש בלתי הולם" ומתי אסור למישהו להעיר למישהי על לבושה, האיפור שלה, צבע שיערה או כל ביטוי עצמי חיצוני אחר שלה (ספוילר- כמעט אף פעם…).

יש עוד המון מה לכתוב על נושא זה ומסגרת המקום הנוכחי לא מאפשרת הרחבה, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הנושא בכיתה, ובבתים שלנו כהורים, מכיוון שהמחקרים מראים שככל שמדברים יותר בבית ובבית הספר על מיניות כך מצטמצמת התופעה של פגיעה מינית. במקרה הזה, המילים הנכונות יכולות לצמצם את היקף תופעת הפגיעות המיניות.

והכי חשוב: חכמים, היזהרו בלשונכם. "יבוא לך דינה" זה כבר לא מצחיק. "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" גם פאסה. והטרדה ותקיפה מינית הן לא משחק חברה, אלא אלימות ותוקפנות.

מנשה שרביט,הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 797 מילים

ילדה עם חינוך מפוקפק

iStock-Tunatura-rape (צילום: iStock-Tunatura)
iStock-Tunatura

יש ימים כאלה בהם החדשות גורמות לי להתגבר לרגע על חילוקי הדעות עם הרדיקליות שבפמיניסטיות ולשקול ברצינות פתרונות דרסטיים כמו סרוס כימי לכל הגברים כולם, או אולי פתרון מצרי עתיק של כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ.

מעשה קונדס עשתה לה חבורה של ״ילדים״ בילדה בת 12 שלפי דברי אביו של אחד מהם ״לא ברור איזה חינוך קיבלה בבית״, על החינוך שנתן לבנו לא שמענו אף מילה כמובן.

עשר דיברות ניתנו לעם ישראל בסיני (ככה מספר לנו התנ״ך) האיסור על אונס נשמט מהן, נסתרות הן דרכי האל. פסל ומסכה לא תעשה לך בשום אופן, אבל אונס? אפשר לדבר על זה.

בכלל היהדות הרעיפה עלינו איסורים למכביר, אלוהים קשישא דאג מאד להעביר לנו דרך שליחיו הנאמנים את סלידתו מאכילת שרצי ים ולבישת שעטנז, אבל עבדות היא כנראה רע הכרחי, ועל אונס אפשר לכפר בתשלום לאביה של הנאנסת בשל פגיעה בקנינו, וכסחורה פגומה האנס יאלץ להתחתן אתה, מסכן שכמוהו.

סולם הערכים המעוות הזה, הוא שמנחה את מקדמי מדינת הלכה, חלקם באליטה החדשה של מדינת ישראל, הציונות הדתית המתחרדלת.

הרב רפי פרץ, למשל, שמסרב ללחוץ את ידה של נערה בת 15, מתנגד לשירות צבאי משותף של גברים ונשים, תומך (וחוזר בו) בטיפולי המרה להומוסקסואלים – לא אשם חס וחלילה באונס המחריד של הילדה, אבל הוא אבן נגף בדרך לתיקון הכל כך נחוץ בחברה שלנו כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד.

בעשרות ישיבות ברחבי הארץ עוסקים גברים מזוקנים, רבים מהם במימון המדינה, בשאלות הזויות כגון הסוגיה האם משגל עם ילדה בת פחות משלוש שנים ויום אחד נחשב כ״ביאה״ מאחר שקרום הבתולין מתאחה כידוע לאחר משגל בגיל הזה.

הם דנים בכובד ראש כיצד לבחון אם אשה הינה בתולה או לא, על ידי הושבתה ערומה על חבית של יין והרחת הבל פיה כדי לבדוק אם ריח היין חדר דרך הפות וטיפס לעבר קנה הנשימה. הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה.

הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית. הטרלול הזה לא עוצר ולו לרגע, הוראות הצניעות מחמירות מיום ליום, ואיתן מטפטפות גם הידיעות על מעשי אונס, התעללות ופדופיליה במגזר החרדי והחרדלי.

רבני הציונות הדתית, שהקשר בינם לבין הציונות המקורית מטשטש והולך, לא נשארים הרחק ומאחור, ומהשיעורים אותם הם מעבירים במקומות כמו מכינת עלי בוקעים, בין השאר, גם מסרים שוביניסטים, גזענים והומופובים.

הפחד של מנהיגי הדת מההעצמה הנשית, מהשחרור וההתקדמות של הנשים בחברה הפתוחה משתק אותם, והתגובה היחידה שעולה על דעתם היא החמרה, הדרה ועוד החמרה.

ההקטנה וההחפצה של האשה, הכפפתה המוחלטת לאביה בתחילה ולבעלה לאחר נישואיה, ההתיחסות אליה כאל קניין, הופכת לבלתי אפשרי כל ניסיון לדיון רציני על שיוויון, על זכות האשה על גופה ועל עתידה.

ההתבטאות האיומה של אביו של אחד הנערים כלל אינה מפתיעה, ברור שהאשמה היא בחינוך של הילדה, הרי היא זו שהיתה צריכה להסתתר, להיות מכוסה, לשבת בבית, לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולשתוק פשוט לשתוק.

אנחנו לא יודעים עדיין מאיזה מגזר הילדים מבצעי ״מעשה הקונדס״ וזה בכלל לא משנה כרגע. מחננו גם הוא איננו טהור. כולנו זוכרים את האונס בקיבוץ שומרת, פרי הביאושים של האליטה הישנה, והיו הרבה כאלה.

אבל יש הבדל, וזה הבדל גדול. האליטות הישנות לומדות, מכות על חטא ומשתנות. אולי לאט מדי, אולי עם הרבה התנגדות, אבל יש שינוי והוא בלתי ניתן להכחשה.

הפמיניזם היום הוא השיח הרשמי, כמעט מונוליטי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת ״הנכונים״. אלימות נגד נשים זה הרוע האולטימטיבי, הטרדה מינית שקולה לרצח עם בחוגים הפרוגרסיביים.

החברה החילונית המערבית עוברת שינוי עמוק וחיובי. אדם דתי שאל אותי פעם, אם אתה אתאיסט מה מונע ממך לאנוס ולרצוח כמה שאתה רוצה? עניתי לו שאני אונס ורוצח כמה שאני רוצה, אבל זהו, שאני לא רוצה. החברה המערבית ההומניסטית פיתחה מערכת מוסר נעלה אלפי מונים על הדת שאוסרת על אוננות ומשכב זכר אבל מתיחסת בסלחנות לעבדות ולפדופיליה.

כל עוד האליטות שלנו מורכבות מרפי פרץ, סמוטריץ׳ ודומיהם, עם רוח גבית מליצמן ודרעי, נמשיך להיות חסרי אונים מול העיוותים האלה, מה כבר יכול לעשות שר חינוך כמו פרץ כדי לחנך את הילדים האלה? כל מה שיוכל לעשות זה לחנך את הילדה להתכסות ולהסתתר.

גיא נבו נולד ב-1964, הוא עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כתבת "הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה. הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת ... המשך קריאה
כתבת "הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה. הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית" --- סמוכין ???
עוד 675 מילים ו-1 תגובות

בניגוד להבטחות: אוטובוס השבת של רמת גן לא ייצא לדרך בסוף השבוע הקרוב

פרסום ראשון זאת, לאחר שעיריית רמת גן התחייבה להפעיל שני קווי אוטובוס שיסיעו בליינים לתל אביב, החל מהשבת הקרובה ● דוברת העיר רמת גן ל"זמן ישראל": "על העירייה לא הופעלו לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים" ● ראש העיר, כרמל שאמה-הכהן, לא הגיב על פנייתנו אליו

כרמל שאמה-הכהן (צילום: Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90)
Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90
כרמל שאמה-הכהן

עיריית רמת גן התחייבה להפעיל, החל מהשבת הקרובה, שני קווי אוטובוס, שיסיעו בליינים אל מוקדי בילוי בתל אביב. זה לא יקרה. הנהלת העירייה החליטה לדחות את הפעלת הקווים לשבת הראשונה של אוגוסט.

ההחלטה על הפעלת קווי האוטובוס בשבת התקבלה בישיבת מועצת העיר רמת-גן בתשעה ביולי, ברוב של 15 מול 6. על פי התכנית שפורסמה, אמורים היו לפעול החל מהשבת הקרובה שני קווי אוטובוס – אחד מקריית קריניצי במזרח העיר והשני מחניון הפארק הלאומי.

על פי התכנית שאושרה במועצת העיר, קווי האוטובוס האלה היו אמורים לעבור רק בצירי תנועה מרכזיים ולאסוף נוסעים בתחנות, בלי להיכנס אל תוך שכונות העיר.

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן חגג על ההחלטה והודיע, בין היתר: "אין לי ספק שרמת גן בדרך להיות טובה יותר לכולם, לחילונים ולדתיים. רק הכלה, הבנה ופסילת כל כפייה, יביאו לכך שלכולם יהיה פה טוב".

למה נדחתה הפעלת הקווים? בינתיים קשה לדעת.

על פנייתי הראשונה בעניין ענתה דוברת העירייה, לבנת נזרי, שלא מדובר בדחייה, אלא בתכנית המקורית ושהעירייה לא הודיעה שהקווים יופעלו כבר משבת הקרובה. אחרי שהפניתי את תשומת ליבה להודעות קודמות שיצאו מהעירייה ודיברו במפורש על השבת הקרובה, נזרי אישרה שהוחלט לדחות את הפעלת הקווים. על השאלה האם הופעלו על העירייה לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים היא ענתה "ממש לא".

ראש עיריית רמת גן לא ענה על פנייתנו אליו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
לכולם: לפני מיליון שנה שסקרתי את מועצת העיר חיפה , היו יותר מחבר מועצה אחד, שהצביע נגד ההצעותיו . זאת לאחר שנאבק כארי בעד יוזמותיו, וזכה לכותרות במקומונים (היו מאוד חשובים באותה עת). וש... המשך קריאה
לכולם: לפני מיליון שנה שסקרתי את מועצת העיר חיפה , היו יותר מחבר מועצה אחד, שהצביע נגד ההצעותיו . זאת לאחר שנאבק כארי בעד יוזמותיו, וזכה לכותרות במקומונים (היו מאוד חשובים באותה עת). ושאלה לסיום. למה שהאוטובוס לא יעבור בשכונות העיר, מי מת?. עמירם
עוד 204 מילים ו-2 תגובות

איך זה שמפגין אחד מעז

אורן סימון מעצר צילום מסך (צילום: צילום מסך - סרטון חדר מצב)
צילום מסך - סרטון חדר מצב

לפני מספר חודשים יצא צעיר קזחי להפגין בכיכר הבירה הקזחית. הוא נשא עמו שלט ריק ועמד בכיכר. לא חלפו דקות ארוכות והוא נעצר בחשד לפגיעה בדמוקרטיה של קזחסטן.

זה נשמע סיפור מוזר, שמתאים אולי למדינות חשוכות, אבל אירוע דומה התרחש רק לפני כשנתיים בפתח תקווה.

מפגין בשם אורן סימון עמד בשקט בכיכר גורן בפתח תקווה כאשר הוא נושא שלט ועל פסוק מספר ישעיהו "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" – ונעצר. 

סימון שוחרר אחרי לילה במעצר, אבל הדמוקרטיה הישראלית לא למדה דבר ממעצרו ההזוי של אורן סימון.

כדי להבין איפה אנחנו נמצאים היום, אני אחזור אחורה בזמן ואתאר איך בכלל התחילה המחאה בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט.

העיתונאי רביב דרוקר פרסם בנובמבר 2016 את התחקיר אודות הפרשה המכונה "פרשת הצוללות". מהמהומה שפרצה בעקבות התחקיר היה ברור כי יופעלו על היועץ המשפטי לממשלה לחצים כבדים על מנת שלא לחקור את הפרשה.

באותה תקופה התקיימו מידי פעם הפגנות מול ביתו של היועמ"ש, הפגנות שאורגנו על ידי קבוצת המחאה של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המיסים. מספר פעילים שהיו קשורים למאבק הגז החליטו לקיים הפגנת תמיכה מול ביתו של מנדלבליט, על מנת לתת לו תמיכה ציבורית במאבקו בשחיתות.

ככה התחילה "המחאה" נגד מנדלבליט. בשבועות שחלפו מאז ההפגנה הראשונה, החלו להצטרף פעילים נוספים, אחד מהם מני נפתלי, אחד העובדים הראשונים מהמעגל הקרוב למשפחת נתניהו, שהעז לצאת ולספר מה מתרחש מאחורי הוילון השחור, המסתיר את מעונו הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, אלדד יניב ואחרים.

נפתלי הגיע למחות על העובדה שאקדחו, וכך פרנסתו כמאבטח – נשללו ממנו. הצטרפותו של מני נפתלי למחאה כמו גם העובדה שסמוך להצטרפותו הוא נעצר מעצר מתועד מיותר ואלים שכתוצאה ממנו ידו נשברה, תדלקה את רבים להצטרף למחאת פתח תקווה.

לאורך השנים מאז שהחלה המחאה בפתח תקווה, נעשו אין ספור ניסיונות לדכא ולשבור אותה. זה התחיל במעצר האלים של מני וכן מעצר של פעילות ופעילים שהובלו באוטובוסים לתחנת משטרת פתח תקווה לחקירה.

המעצרים הגיעו לאבסורד כאשר ביום שישי אחד נערכה משמרת מחאה של ארבע פעילים (גילוי נאות-אני אחד מהם) ליד ביתו של מנדלבליט. על אף שהיינו רק מספר דקות במקום, שרנו שירי שבת בליווי קלרינט ועזבנו. שניים מבין ארבעת המוחים נעצרו בביתם בשישי בלילה על ידי שוטרים שנשלחו מפתח תקווה לבני ברק ותל אביב. העילה? הפרת הסדר הציבורי.

פעמים רבות אנחנו שומעים בתקשורת על ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. אין שקר גדול מזה. לאחר מספר שבועות של מחאה, עברו המפגינים מקרבת ביתו של היועמ"ש לכיכר גורן בפתח תקווה – אתר שנמצא מאות מטרים מביתו, ללא קו ראייה או שמיעה של היועמ"ש. המיקום הזה נקבע על ידי משטרת פתח תקווה, והמפגינים, כאזרחים שומרי חוק פעלו על פי הנחיית המשטרה.

משטרת ישראל היא זו שקבעה כי על המפגינים לקיים את המחאה בכיכר גורן, ולמרות זאת ניסתה, בצעד חסר תקדים, לאסור הפגנות נגד היועמ"ש בכל רחבי פתח תקוה.

בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של משטרת ישראל בעניין ההפגנות בפתח תקווה וקבע בין היתר: "אמנם אין מדובר בהפרת צו שיפוטי וממילא גם לא ב"בזיון בית משפט", אך אנו רואים קושי בדרך בה נקטה המשטרה, אשר לאחר שהציגה לבית המשפט מתווה מסוים, אשר אושר על ידינו, היא שינתה מטעמה בסמוך לאחר מכן והציבה דרישות חדשות ומחמירות יותר, ללא שחל כל שינוי נסיבות בנוגע למשמרת המחאה של העותר.

"… נוכח אי ההבנה שעלתה מעמדת המשיבים באשר לפסק דיננו אנו מוצאים מקום להדגיש ולהבהיר כי פסק דיננו עסק בפעולות מחאה … מול ביתו של איש ציבור. … ככל שמדובר בפעילות מחאה שאינה ליד המעון, גם אם בסמיכות מסוימת אליו, חלים העקרונות הרגילים של איזון בין השיקולים הנוגדים, בין הזכות לחופש ביטוי ולפעילות מחאה לבין השיקולים הנוגדים של שמירת הסדר הציבורי, פגיעה ברווחת חייהם ובפרטיותם של תושבי האזור וכיו"ב".

לאחרונה החלו פעילי מחאה להפגין נגד היועמ"ש בימי שישי אחה"צ בציר שמוביל מביתו של היועמ"ש לבית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל. המפגינים עומדים בשקט, לא מתעמתים עם היועמ"ש ואפילו לא קוראים נגדו קריאות. הם עומדים ב"טווח המותר" כלומר בתחום שבו בג"צ על פי המלצת המשטרה אישר קיום מחאות. אך למרות זאת סובלים המפגינים מנחת ידה של המשטרה.

משטרת פתח תקווה, בעצה אחת עם היועמ"ש, שמו להם כמטרה לדכא את המחאה נגדו, על ידי פתיחת תיקים פליליים למוחים. כך קורה, שכאשר עומדים המוחים מרחק רב מביתו של היועמ"ש, בשקט מוחלט, הוא חולף על פניהם וממלמל לשוטרים שמקיפים אותו – "אני מוטרד" – ומיד מעוכבים המפגינים ונלקחים לחקירה ובהמשך לדיון הארכת מעצר.

כך היה גם היום שישי 12 יולי 2019. חמישה המפגינים עמדו, מנדלבליט פסע בצד השני של המדרכה ואז עשה מעשה, שלמגינת ליבו צולם, הוא חצה את הכביש (שלא במעבר החציה כמצופה מאיש בתפקידו ומעמדו) ניגש בחיוך מאוזן אל אוזן אל המפגינים והם נעצרו בחשד של פגיעה בפרטיות ובילוש לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

כלומר, האיש הבכיר ביותר במערכת המשפט בישראל, האיש שאמור להוות שומר הסף של הציבור בתוך הרשות המבצעת, משתמש בסעיף חוק שבוודאי לא חוקק על מנת לדכא הפגנות או חופש ביטוי, על מנת לדכא את המחאה נגדו.

כבוד השופט עודד מורנו מבית משפט השלום בפתח תקווה, שבאופן קבוע דן בתיקים הנוגעים למחאת פתח תקווה, ישב בדין גם ביום ראשון 13 יולי 2019, כאשר חמשת המוחים הובאו בפניו.

הספיקו לו תמונות היועמ"ש המחייך ואוסף התשובות המבולבלות של נציג המשטרה גרגורי פוקס על מנת לשלוח את המוחים לדרכם תוך קביעה כי לא פגעו בפרטיותו של היועץ המשפטי לממשלה.

אז בקזחסטאן עוצרים מפגין אחד שמעז, בפתח תקווה עוצרים חמישה שהעזו והמאבק על החופש להפגין כנראה רק ילך ויתעצם בשנים הקרובות.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 894 מילים

הגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מקימורים

תצוגת אופנה במוסקבה, 2015 (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)
AP Photo/Pavel Golovkin
תצוגת אופנה במוסקבה, 2015

למה הדבר הראשון שאנשים שואלים כשהם שומעים על לידת תינוק חדש, הוא מה המשקל שלו?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי אמרה לי שאני חייבת לאכול כדי לגדול, אבל בשנים הראשונות פשוט סירבתי. ולא משנה אילו קסמים עשתה.

אז אמא המציאה סיפורים, עטתה תחפושות, הכינה פסטה בצורות חיות ושקדה על סידורי צלחת יצירתיים, שלא היו מביישים אף מאסטר שף. בשלב מסוים נשברתי, והתחלתי לאכול ולגדול, עד הגעתי לגיל ההתבגרות עם מותניים בצורה של שעון חול.

אמא שלי שמחה מאוד, וגם אני, אבל כשהתחלתי לדגמן קצת בתור נערה, קיבלתי תגובות אחרות לגמרי. נאמר לי שהתפקיד שלי להחמיא לבגד שאלבש ולא להפך, ושעליי לרדת במשקל – ובמיוחד באזור הירכיים שלי. "תיזהרי מותק, פחמימות וסוכרים מגיעים ישר לתחת", הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת.

תעשיית האופנה נתנה לי מזון למחשבה, אבל המזון הזה היה חסר ערך תזונתי, וחסר ערך באופן כללי. פגשתי נשים וגברים שהתגאו בכך שהעבירו ימים שלמים בלי להכניס כלום לגופם, וכפרס פינקו את עצמם בעוד מכנסי ג'ינס במידה אפס.

אבל גם הפעם הייתי עקשנית. בכל פעם שחזרתי מאודישנים, הייתי יורדת מהעקבים שלי, נועלת זוג נעליים נוח ורצה לבוטיק השוקולד הקרוב. שם כבר דמיינתי לעצמי שאני ג'ולייט בינוש מהסרט "שוקולד", בדיוק ברגע שהיא קונה הפתעות מתוקות ג'וני דפ האהוב.

האם האנשים והנשים בתעשיית האופנה לא זוכרים איך הם היו מתרגשים כשאימם הייתה מפנקת אותם עם משהו מתוק? האם הם לא מתגעגעים לטעם של עוגיות שוקולד צ'יפס, בראוניס, פנקייקים ותותים מצופים שוקולד?

זה לא שאני אומרת שצריך להתייחס לגוף שלנו כמו לפח זבל, אבל אני בהחלט דואגת לפנק את עצמי מדי פעם (מה שבפועל קורה מדי יום).

ולא שאני לא אוכלת בריא. למעשה, התזונה שלי מאוד בריאה ואני עושה ספורט כמעט כל יום. האימון היומי הוא החלק שאני הכי מחכה לו ביום, אבל זה רק בגלל שאני יודעת שהשגרה הזאת כוללת שוקולד לפני או אחרי האימון – או גם וגם.

בשנים האחרונות חל בתעשיית האופנה שיפור, אבל זו עדיין תעשייה שמעודדת מבני גוף שמסכנים את בריאותם הנפשית של הדוגמנים והדוגמניות – וגם את בריאותם של כל מי שצופה בהם ומעריץ אותם. דוגמניות פלאס סייז אמנם הופיעו על כמה שלטים ומסלולים, אך הן עדיין נתפסות כגימיק ולא כעניין שבשגרה.

אני אמשיך לאכול, ואולי גם לגדול, כי לנשים אמיתיות יש קימורים, והגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מהם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 354 מילים
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד

בחירות בקריות "רק האתיופים פה יצביעו אחרת הפעם"

"תושבי הקריות התעייפו מפרשות נתניהו, הם מקבלים את השחיתות בתור חלק מהחיים, וכבר לא מאמינים בכלל שאפשר לשנות את זה ושיכול להיות אחרת" ● "רק יוצאי אתיופיה כועסים, הם יצביעו מחאה, אתה לא יכול לדעת לאן הכעס שלהם יילך" ● מסע הבחירות שלנו נמשך, והפעם לקריות - היכן שסלומון טקה נורה הקיץ למוות בידי שוטר

עוד 1,723 מילים

המבט הפמיניסטי - מבנות צלפחד ועד מאבק יוצאי אתיופיה

נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017 (צילום: Miriam Alster/Flash90)
Miriam Alster/Flash90
נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017

בפרשת פנחס אנחנו קוראים על ניצנים ראשונים של מאבק פמיניסטי בעת הקדומה. מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, חמש בנותיו הגיבורות של צלפחד, העזו לדרוש שנחלת אביהן תועבר להן למרות שנחלות הועברו אז רק לגברים.

משה פונה להחלטת אלוהים וזה משיב: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת־נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ז-ח). התעוזה השתלמה!

אלפי שנים אחרי סיפור זה צבר המאבק הפמיניסטי תאוצה. הדבר קרה בזכות שורה של נשים אמיצות ובזכות חדירת הליברליזם לעולם המערבי, והפך לנחשול גדול ששינה את פני האנושות.

מוזמנים ומוזמנות להאזין בקישור זה לפרק החדש בפודקאסט 'קולות של רוח' בהנחייתי העוסק בפמיניזם, בזרמים בתוכו, במחלוקות הפנימיות, במקומם של גברים בתנועה זו ובעבודה שלפנינו.

כאן אבקש להאיר זווית אחת של העניין –

ניתן לחלק את הדיכוי בעולם לשני סוגים: דיכוי מכוון ודיכוי שיסודו ברשלנות תמימה.

הדיכוי המכוון קובע שיש להפלות ציבור מסוים. הדיכוי התמים מתקיים ללא כל כוונות רעות. הוא נובע מהתניות תרבותיות וסדר חברתי והוא כלל לא מודע. זה, לדוגמה, ההסבר לכך שיש שכר שונה לגברים ונשים בתפקידים מקבילים. זה לרוב גם ההסבר לכל אותם כנסים ורבי-שיח ללא נשים. יוזמי האירוע לא התכוונו להדיר נשים. זה לא עולה על דעתם ומנוגד לתפיסת עולמם! אבל ברשלנותם הם לא שמו לב שאין קול נשי בשיח. וכך במאות דוגמאות אחרות.

המבט הפמיניסטי לא מתרשל. הוא מבחין בעוול שנעשה תחת ידינו ותחת תרבותנו גם אם מבלי משים. הוא כל הזמן ער לזה. הוא מחנך את כולנו למבט ער. אכן, המבט הפמיניסטי מעורר אותנו לא רק בנושא המגדרי. הוא דורש מקום לכולם בעיצוב פני החברה והתרבות. הוא דורש ריבוי מבטים וקולות. הוא לא מקבל את הסדר החברתי כנתון טבעי. המבט הפמיניסטי לא חושש לעמוד מול יסודות התשתית של החברה ולטעון כנגדם. הוא רואה תמיד לנגד עיניו את אלה שבעלי הכוח בחברה רואים פחות. הוא שם לעצמו תמיד כמטרה את צמיחתן של אוכלוסיות מוחלשות יותר.

גם מאבקם החשוב של קהילת יוצאי אתיופיה יסודו במבט שכזה. מדינת ישראל הממוסדת לא מפלה במכוון את בני הקהילה. מחקרים מראים אומנם לצערנו גזענות גלויה ומכוונת מצד עשרות אחוזים בחברה הישראלית, אך זו לא גזענות ממוסדת.

יחד עם זאת, נציגי המדינה בהחלט מתרשלים פעמים רבות מאוד ומפלים דה פקטו את בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה. במאבק הזה, כמו במאבק הפמיניסטי, קמו גיבורים בכאבם לזעוק את זעקתם ולתבוע את השותפות והשוויון.

גם מאבקה של קהילת הלהט"ב, המופלה הן באופן גלוי וממוסד והן באופן סמוי ותמים, יסודו במאבק שכזה. סערת טיפולי ההמרה היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. החברה הישראלית צריכה להיות גאה ברעש האדיר שיצרה סביב הנושא עד ששר החינוך חזר בו והודיע שהוא למד את העניין ומעתה הוא מתנגד לטיפולי המרה.

אכן, קו ישר וברור מחבר בין מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה למאבקים חברתיים בימינו.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 436 מילים

דיפלומטיה ישראלית: סיפור התנקשות

בנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
Marc Israel Sellem/POOL
בנימין נתניהו

מספרים שלפני כ-170 שנים, כשבמשרד החוץ הבריטי התקבלה טלגרמה ראשונה, אמר הלורד פלמרסטון, שעמד במשך שנים רבות בראש מערך החוץ הבריטי: "הגיע קץ הדיפלומטיה!" הטכנולוגיה החדישה נראתה אז כה פורצת דרך, עד שפלמרסטון סבר כי בעקבות חשיפתה לא יהיה צורך יותר במשרד החוץ.

מאז, הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהפתיע, אבל האנושות לא נפטרה מרופאים, מורים, עורכי הדין וכמובן גם לא מהדיפלומטים. לא המציאו בינתיים שום תחליף לקשר האישי, ליכולת האנליטית, להשכלה מצוינת ולאופקים רחבים שמאפשרים לדיפלומט להכיר את המדינה בה הוא או היא משרתים.

דיפלומטים מנוסים ומשכילים יכולים למנוע מלחמות, לסייע במציאת פתרונות בסכסוכים, למנוע התקררות יחסים בין מדינות, ואף לשנות את דעתן של האליטות המקומיות בעניינים כאלה ואחרים.

עם זאת, גם בישראל של היום יש מי שחושב שטכנולוגיה יכולה לייצר קיצורי דרך בתהליכים דיפלומטיים. הרי במאה ה-21 – כאשר טראמפ, פוטין ונתניהו משוחחים מדי כמה שבועות ישירות בטלפון – אנשי משרד החוץ הם קודם כל אנשי מכירות שצריכים לדאוג לכלכלה, כי למדיניות ידאגו כבר הקדקודים עצמם.

הרפורמה במשרד שיוזם שר החוץ הטרי, ישראל כ"ץ, צפויה למדוד את הישגיו של משרד החוץ קודם כל לפי הקריטריון הכלכלי, והיא לא באה יש מאין. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שעד לא מזמן מילא את תפקיד שר החוץ, מאמין שצריך לגייס לקורס הצוערים הרבה יותר אנשים עם הבנה בכלכלה.

"אם הייתי יכול לעשות משהו אחד במשרד החוץ זה לבחור את הדיפלומטים שלנו לפי זה שיבינו מה זה כלכלה, מה זה כלכלת שוק, מה זה חברות… השינוי הזה עדיין לא קורה", אמר נתניהו השבוע בשיחה סגורה עם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

לתפיסתם של נתניהו וכ"ץ, קשרים בין מדינות מושתתים בראש ובראשונה על העניין הכלכלי. לראייה מביא נתניהו את הנתון הבא: "אנחנו מרחיבים את היחסים של ישראל, יש לנו יחסים דיפלומטים עם 160 מדינות, כולל מדינות מוסלמיות גדולות – קזחסטן, אזרבייג'ן ועוד כמה ענקיות. כשאני הייתי באו"ם זה היה 80. למה? טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית, מודיעין. הם רוצים, ולכן זה עובד".

גם נתניהו וגם כ"ץ מאמינים שתנופה בסחר חוץ יכולה לבוא במקום קירבה אידאולוגית, ושעסקות גדולות – גם אם חד-פעמיות – יכולות להחליף את הרקמה העדינה הנשזרת במשך זמן רב של ניהול יחסים דיפלומטיים קרובים.

האמונה התמימה בכך שהכלכלה לבדה יכולה להחזיק מים, ולקדם בריתות ושותפויות אסטרטגיות בין העמים והמדינות, מתעלמת מכמה עובדות שנתניהו שוכח לציין.

בשנים שחלפו בין התקופה שבה שירת נתניהו במשרד החוץ בשנות ה-80 לבין ימנו אלה, קרו עוד כמה דברים, כגון נפילת הגוש הסובייטי, השינוי האסטרטגי ביחס למדינות ערב וישראל שחל באפריקה, הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ועוד כמה אירועים שהובילו לשינוי מדיניות.

בזכות הסכמי אוסלו, למשל, שודרגו היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי באופן משמעותי. ועוגנו בתהליך ברצלונה, שהביא לעליית מדרגה משמעותית בקשרים המסחריים, האקדמיים והתרבותיים בין ישראל לאיחוד, וקידם פיתוח קשרים נוספים עם מדינות בעולם הערבי.

ספק רב אם ישראל היתה יכולה להגיע ליחסים טובים יותר עם האיחוד רק בזכות התובנות הכלכליות של הסגל הדיפלומטי בבירות האירופיות, וללא שינוי משמעותי במדיניות שלה.

למרות החשיבות של התהליכים הכלכליים על חיינו, לא רק הם מניעים את גלגלי הדיפלומטיה הבינלאומית. האם נספח כלכלי יכול להשפיע על ההחלטה של חברי הפרלמנטים באירופה או באמריקה הלטינית בסוגיות הרות גורל לישראל, כמו למשל סיווג ארגוני טרור או מכירת נשק למדינות תומכות טרור?

האם המניע הכלכלי והעניין בחדשנות הישראלית יכול לגרום למדינות שמסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל לשנות את עמדתן? התשובה לשאלות הללו היא ברורה: המניע המדיני הוא זה שסולל על פי רוב את הדרך למניע כלכלי, ולא להפך.

מותר וצריך לדבר על רפורמות במשרדי הממשלה, לרבות משרד החוץ. אך אי אפשר לפגוע אנושות במשרד החוץ ובאנשיו, לגרוע מסמכויותיהם, לקצץ בשכרם ובתקצוב הנציגויות הישראליות בחו"ל, ובמקביל לדרוש מהמשרד ואנשיו לספק תוצאות אחרות.

הבעיה הנוכחית של משרד החוץ עמוקה יותר ממחסור בתקציבים. השינוי שעליו מדברים נתניהו וכ"ץ הוא שינוי אידאולוגי עצום, שלא תואם את רוח משרד החוץ ואת היסודות שהניחו אבא אבן ויורשיו לפעילותו, וגם לא את המציאות שבה פועלים הדיפלומטים הישראלים בחו"ל.

בינתיים, שגרירים ותיקים יפרשו, אחרים יעזבו בגלל התנאים הירודים וחוסר ההשפעה על עיצוב מדיניות, והדור החדש שיגדל ויימדד בעיקר על פי תפוקות כלכליות כבר יהיה שונה בתכלית. ראש הממשלה ושר החוץ צריכים לשנות כיוון ולסלול מדיניות אחרת. אחרת, הנזק לדיפלומטיה הישראלית עלול להיות ארוך טווח וקשה מנשוא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 646 מילים
סגירה