בממצא שצפוי לעורר דיון בנוגע לאותנטיות ההיסטורית של דוד המלך, צוות בינלאומי של ארכאולוגים טוען כי זיהה את העיר האבודה של ציקלג.

על בסיס חפצים ותארוך באמצעות פחמן 14 של החפירות מאז 2015, החוקרים אמרו היום כי האתר הארכאולוגי "חירבת א-רעי" בשפלת יהודה, הוא האתר של העיר הפלישתית שלא זוהתה באופן מוחלט עד כה.

ציקלג, המצוינת בספר שמואל והייתה ממוקמת בין קריית גת ללכיש, היוותה מקום מפלט למלך העתידי דוד כאשר היה במנוסה משאול המלך. לאחר שהייה זמנית בציקלג, הוא עלה למלוכה בחברון.

על פי הודעת האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות, ארכאולוגים גילו שרידים של יישוב פלישתי מהמאות 11-12 לפני הספירה, שלאחר מכן הפך ליישוב כפרי מתחילת המאה ה-10 לפני הספירה, בהתאם לסיפור התנ"כי. תיארוך פחמן 14 תומך בלוח הזמנים של הארכאולוגים.

על פי הסיפור בתנ"ך, דוד התיישב בציקלג למשך 14 חודשים תחת חסותו של המלך הפלישתי אכיש מגת, עם 600 מאנשיו ומשפחותיהם, והשתמש בה כבסיס לפשיטות על קהילות סמוכות.

בעוד שדוד, שהיה צמית פלישתי נכון לאז, ניסה להצטרף לצבא של השליט הפלישתי שלו אכיש כדי לגבור על שאול, העמלקים פשטו על העיר ולקחו את הנשים והילדים העבריים, יחד עם שלל רב (ספוילר: בסוף, דוד ייצא מנצח).

בנוסף למעבר התרבותי בין הבניינים הפלישתים והמחנה הישראלי על פי ההנחות, היישוב מתקופת דוד מציג שרידים של שריפה משמעותית שהרסה אותו. מאוחר יתר בתנ"ך, בספר נחמיה, העיר מצוינת שוב בתור בסיס ליהודים שחזרו מבבל.

במשך עשרות שנים, ארכאולוגים ניסו למצוא את המיקום החמקמק של ציקלג, כאשר יותר מ-10 מיקומים הוצעו במהלך השנים, מבלי להגיע לקונצנזוס בקרב החוקרים. האתרים הקודמים בוטלו ברובם בעקבות מחסור בסימנים ליישוב ההופך מעדות של תרבות פלישתית לשרידים עבריים מתקופת דוד, או בעקבות מחסור בעדויות של הריסות נרחבות שנגרמו על ידי העמלקים, כמתואר בתנ"ך.

כדי חרס מודבקים מחירבת א-רעי, אותה זיהו ארכאולוגים בתור ציקלג (צילום: משלחת החפירה לחירבת א-רעי)

על פי פרופ' יוסף גרפינקל, ראש המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, סער גנור מרשות העתיקות, וד"ר קייל קיימר וד"ר גיל דייויס מאוניברסיטת מאקוורי מסידני, אוסטרליה, חירבת א-רעי כוללת את כל המאפיינים הנדרשים.

לאחר שבע עונות חפירה שחשפו כ-1,000 מ"ר, צוות הארכאולוגים גילה עדות ליישוב מהתקופה הפלישתית מהמאות 11-12 לפני הספיקה, ביניהם מבני אבן מסיביים וחפצים הטיפוסיים לתרבות הפלישתית, לרבות כדי חרס בבסיס המבנים – אשר הונחו מתחת לרצפות המבנים למזל טוב.

פריטים אלו, יחד עם כלי אבן ומתכת, דומים לאלו שנחשפו בערים פלישתיות אחרות, ביניהן אשדוד, אשקלון, עקרון וגת.

מקור השם ציקלג הוא פלישתי, ואין לו שורשים בשפות שמיות. לאחרונה, מחקר מדעי גדול של DNA פלישתי גילה את המקורות של העם העתיק באזור האגאי, שם היו כדי חרס בסגנון דומה במאה ה-12 לפני הספירה, התקופה בה הפלישתים היגרו לישראל, על פי ההנחות.

נכון להיום, הארכאולוגים בחירבת א-רעי חשפו כ-100 כלי חרס שלמים אשר נוצלו לאחסון של יין ושמן, בין יתר השימושים. על פי גרפינקל, שהוביל את החפירות בעיר המבוצרת שעריים (חירבת כייפה) באזור יהודה, כדים וקערות מעוטרים בגימור "בעבודת יד ובצבע אדום" הם טיפוסיים לתקופת דוד המלך.

מתנדבת חופרת כדי חרס בחירבת א-רעי, אשר ארכאולוגים זיהו בתור ציקלג (צילום: משלחת החפירות בחירבת א-רעי)