נושא
מפלגת העבודה

פרשנות הקמפיין המפוספס של המחנה הדמוקרטי

ראשי המחנה הדמוקרטי השיקו אתמול את הקמפיין הרשמי של המפלגה מול מספר מועט של פעילים ועם נוכחות דלילה של עיתונאים ● אופוריה לא היתה שם, נותרו רק טיעונים חלשים שכוונו נגד מפלגות השמאל המתחרות ● רשימת ״ימינה״ החדשה, לעומת זאת, יצאה לדרך אמש בארוע רב משתתפים - שהבהיר כי בניגוד לכוונותיו של בנט, שקד החילונית דווקא מעדיפה לעמוד בראש מפלגה חרדית-לאומית

עוד 897 מילים

"העבודה של פרץ מתחילה לקבל תכונות ליכודניקיות"

פרסום ראשון: סקרים פנימיים שנערכו במפלגת העבודה מראים כי החיבור בין עמיר פרץ לאורלי לוי-אבקסיס מביא לרשימה 2-3 מנדטים חדשים של מצביעי מרכז-ימין ● מיתוג המפלגה כחברתית מצליח בינתיים, ופרץ-לוי מושכים קולות בקרב מעמד הפועלים ובפריפריה ● האם ההימור של פרץ שלא לחבור למפלגות השמאל עומד להפוך אותו להפתעת הבחירות? ● פרשנות

בניגוד חד לסנטימנט הציבורי ולקינות על מותה הצפוי של מפלגת העבודה, המפלגה רושמת בימים אלה דווקא הצלחה לא רעה. יותר מזה, המתקפות מהמחנה הדמוקרטי, המזוהה כרשימת האליטה התל אביבית האשכנזית בעיקרה, ומכיוון רשימת כחול-לבן, שהמכנה המשותף החזק ביותר של חלקיה השונים הוא שייכותם לבורגנות המבוססת, מסייעות ככל הנראה לרשימת העבודה-גשר, אף שהתקבלו באופן קשה על ידי חלק מאנשי העבודה.

סקרים שנעשו בעבודה בימים האחרונים מראים שהחיבור עם גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והקו החברתי המודגש של המפלגה, כבר מניבים את הדיווידנד המצופה.

על פי הסקרים, הרשימה זוכה לתמיכת 2-3 מנדטים של מצביעים מהעשירונים 4-7, המפצים על אבדן 2 מנדטים לרשימת המחנה הדמוקרטי. זוהי הסיבה שהמפלגה קיבלה 6 ו-7 מנדטים בשני סקרים שפורסמו השבוע, הראשון בוואלה! והשני בחדשות 13.

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

לדברי גורם במפלגה, מוקדם עדיין להעריך אם מדובר במגמה שתתרחב. "זה כמו שלפעמים אתה מכה על הסלע, ובסוף מתפרצים המים. הכל עניין של מומנטום. אם נמשיך להתחזק באופן מדוד יכולה פתאום להיווצר מגמה הרבה יותר משמעותית. אי אפשר עדיין לדעת, צריך לעבוד קשה וצריך להסתובב, אבל האהדה שעמיר פרץ מקבל בסיורים בפריפריות היא עולם אחר ממה שקיבלו בעבר מנהיגים בעבודה".

לדברי גורם אחר המקורב לקמפיין, "מפלגת העבודה של פרץ מתחילה לקבל תכונות ליכודניקיות, במובן הזה שההתקפות משרתות אותה. אני שומע אנשים שאומרים 'ברור שמתקיפים אותו, כי הוא משלנו'. אלה אנשים מהעשירונים האמצעיים, חברי ועדים, אנשים ממעמד העובדים המסודר יותר, המזרחי בעיקר".

לדברי אותו גורם, "המתקפות על פרץ נותנות את התחושה שמישהו דרך פה על עצב מאוד רגיש, כי הוא אמר בעצם שזאת מפלגה מזרחית בלי להגיד את זה. למבקרים לא נעים לומר שהם נגד כי זה מזרחים, אז הם מדברים על שיתוף פעולה עם ממשלה אפשרית של בנימין נתניהו ועל החלשת השמאל".

לא לציטוט מאשרים גם במפלגה את ההערכה שיש היבט עדתי לקמפיין נגד פרץ ולוי, לאור זאת שיש סיכוי טוב שהקמפיין היה מנוגד לאינטרס של מחנה המרכז-שמאל. פרץ ולוי עצמם בורחים מהנושא. מי שאומר את הדברים מפורשות הוא חבר מפלגת העבודה ד"ר אורי אמיתי, היסטוריון מאוניברסיטת חיפה, שהמתקפות גרמו לו לחשוש שיש ממש בטענות על תוכנית סדורה להצטרפות לממשלה בראשות נתניהו.

ארבעים ושניים (42) יום לבחירות, מספר סמלי אך חסר משמעות, ולהבדיל מהבחירות הקודמות, נראה לי שאני יודע כבר עתה עבור מי…

פורסם על ידי ‏‎Ory Amitay‎‏ ב- יום שני, 5 באוגוסט 2019

השבוע כתב אמיתי כי יצביע בכל זאת לעבודה, משום "שבפעם הראשונה מזה זמן רב מסתמן שמפלגת העבודה חוזרת לשורשיה העמוקים ביותר, מהתקופה בה המדינה עדיין היתה בשלבי הקמה… עוד מוסד חינוכי, עוד מרפאה, עוד כמה אנשים שהתאפשר לארגן להם עבודה – מיום קטנות לעוד יום קטנות. ואז, כשאומות העולם אמרו שמותר, וכשהחל המבחן בשׂדה הקרב, כבר היה ישוב מאורגן, שידע גם להתגונן וגם לתקוף. והנצחון הושׂג לא רק בזכות עודפי הנשק של הוורמאכט והלופטוואפה, אלא גם בזכות הגנון בקיבוץ, הספריה במושב ובית-הספר בעיר".

בשיחה עם זמן ישראל אומר אמיתי, כי "למרבה הצער, המהלך המעניין מאד של פרץ, להפוך את המפלגה למפלגה מגזרית של המעמד העמל למחייתו, עורר גלים עכורים מאד של גזענות מכל הצדדים. אני לא יודע עד כמה הגזענות הזו תועיל או תזיק בקלפי, ולא בטוח שגם נתוני האמת יספרו את כל הסיפור, אבל האיחוד בבסיסו חיובי בעיני, ולכן אני מתכוון להצביע לעבודה.

"צריך לזכור שהעבודה מגיעה לבחירות הקרובות בשפל חסר תקדים. רוב מי שרצו לעזוב כבר עזבו עוד לפני הקמת המחנה הדמוקרטי, ואם נניח שהמעבר של סתיו שפיר גורע קולות, הרי שההצטרפות של לוי-אבקסיס מוסיפה קולות. לפני ארבעה חודשים גשר זכתה בכמעט 75 אלף קולות, בערך שני מנדטים ושליש. אלה לא סקרים, אלא קולות בבחירות, במציאות בה אף סקר שראיתי לא ניבא מעבר של אחוז החסימה. אלה הקולות הכי איכותיים שיש, ואפשר לנחש שרובם יעברו איתה לעבודה".

פוטנציאל הצמיחה של המפלגה

תומכי העבודה-גשר בסקרים של ימים אלה מגיעים משלוש קבוצות. הראשונה היא של מצביעי עבודה ותיקים, רבים מהם אנשי ועדי עובדים, שהולכים עם המפלגה עשרות שנים ולא רואים סיבה לעזוב עכשיו, כשהמפלגה ממתגת את עצמה כמפלגת האנשים העובדים. זהו הגרעין הקשיח ביותר.

קבוצה שניה היא של סוציאל-דמוקרטים מודעים, שהצביעו לאורך השנים לעבודה ולמרצ חליפות, ומוצאים בשילוב העבודה-גשר מענה אידיאולוגי שאינם מקבלים במפלגות אחרות. מדובר על פי הערכות בכ-2 מנדטים.

בקבוצה השלישית, שהיא עילת החיבור בין העבודה לגשר, נמצאים המצביעים החדשים. אלה הם אזרחים שמרוצים מהאופציה להצביע למפלגה בעלת זהות מזרחית, ומזדהים עם המחויבות לדאוג לחלשים ולהציב את הצרכים של אנשים עובדים בראש סדר העדיפויות. אלה הם אנשי העשירונים 4-7, המצביעים בדרך כלל למרכז וימינה, שפחות מתעניינים בשיח 'כן ביבי לא ביבי'. שם נמצא פוטנציאל הצמיחה של המפלגה.

עמיר פרץ בכנס העבודה-גשר (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ בכנס העבודה-גשר (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

קהל נוסף שאחריו מחזר פרץ באינטנסיביות הם אנשי המגזרים הלא יהודיים – הערבים, הצ'רקסים, הדרוזים והבדואים – שם היו לעבודה מצביעים מסורתיים שמעט נזנחו בתקופת גבאי. בבחירות האחרונות קיבלה העבודה רק 5,000 קולות מהמגזרים האלה, שפל של עשרות שנים. בכל סוף שבוע חורש פרץ את היישובים הלא יהודיים, בידיעה שקבלות הפנים החמות שהוא זוכה להן אינן מעידות על הצבעה המונית בקלפי. מנדט אחד משם ייחשב הצלחה נאה.

רתם אלכסנדרי, רכזת במטה השטח של העבודה-גשר בחיפה, גדלה בנוער מרצ והתנדבה במטות של עמיר פרץ ושל ניצן הורוביץ בהתמודדויות האחרונות על ראשות העבודה ומרצ, מתוך תקווה שהמפלגות יתאחדו. העניין הפוליטי שלה הוא בעיקר בנושאים החברתיים, ומתוך הערכה לגישתו של משה כחלון, בעיקר ביחס להתאגדויות עובדים, עבדה בבחירות האחרונות במפלגת כולנו.

"החיבור של עמיר ואורלי שבה אותי", היא אומרת. "היו הרבה קריאות שעמיר ומרצ צריכים להתאחד, וזה היה יכול להיות חיבור נפלא, לכן התנדבתי אצל ניצן ועמיר, אבל אז עמיר הלך עם אורלי ואני ככה אמרתי 'וואו, איזה איש עם אומץ'. האיחוד עם מרצ, שעבדתי בשבילו וחשבתי שהוא דבר טוב, באמת היה תורם לגוש וזהו. אני חושבת שבחיבור עם גשר יש הימור מטורף שאני רוצה להיות חלק ממנו ואני רוצה שיצליח. זאת הסיבה שאני פה אחרי לא מעט חיבוטי נפש".

אלכסנדרי אומרת שעבודת השטח גורמת לה אופטימיות: "גם אנשים שאני יודעת באופן אישי שהם חברי מרכז ליכוד אומרים שהם אוהבים ומעריכים את עמיר. המרחק בין זה לבין לשים פתק בקלפי הוא גדול, נדע רק אחרי הבחירות כמה מהם באמת הצביעו, אבל זה מצוין והתחלה טובה. המשימה והאתגר הם להיכנס לשכונות שהן לא קלאסיות מפלגת העבודה מסורתית".

לדברי אלכסנדרי, החשש שהעבודה תימחק נובע מנקודת מבט תל אביבית. "גם אני כחיפאית, שזה לא פריפריה, מרגישה את הפער ביני לבין התל אביבים. הפער לא בהכרח כלכלי, הוא בתפיסת העולם, באידיאולוגיה. פה יש הרבה יותר להט סוציאל דמוקרטי. בתל אביב חושבים שכל המצביעים של מפלגת העבודה נטשו אותה, אבל כשיוצאים ממנה זה עולם אחר".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 967 מילים

פרשנות 32 רשימות מחכות עכשיו ל-1 בספטמבר

1,220 איש ואישה הגישו אמש (חמישי) את המועמדות שלהם ב-32 רשימות לכנסת ה-22 ● אחרי חודשיים של דיבורים על איחוד, גם בימין וגם בשמאל ירוצו מפלגות ברשימות נפרדות ● עכשיו המערכת תירגע עד שאוגוסט הלוהט יעבור והילדים יחזרו ללימודים ● ב-1 בספטמבר, כולם יגבירו את הווליום

1,220 איש ואישה הגישו אמש (חמישי) את המועמדות שלהם ב-32 רשימות לכנסת ה-22. רבע מן הרשימות שהוגשו הן רלבנטיות, וכל האחרות הן גימיקים של חבר'ה בעלי זמן, כסף פנוי ו/או רצון עז להתבזות מול מצלמות טלוויזיה שתופסות אותן ברגע גדול או מיותר בחייהם.

אבל יש גם התרחשויות רציניות. הפילוג בימין נחתם ונסגר אתמול סופית כאשר הוגשו הרשימות הנפרדות לוועדת הבחירות המרכזית. הימין המאוחד חזר להיות מה שהיה הבית היהודי בכנסת הקודמת – עם איילת שקד, נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ׳ ומוטי יוגב – בתוספת הרב רפי פרץ והשינוי הפרסונלי בצמרת, בהובלת שקד. המאמצים הגדולים, ואכן היו כאלה, לשלב את עוצמה יהודית ברשימת הימין המאוחד כשלו.

וכך, כמו באפריל גם בבחירות בספטמבר עשויים לרדת לטמיון מאות אלפי קולות בימין, לפחות על פי הסקר המעודכן של חדשות 13 מאמש.

איתמר בן-גביר בעת הגשת רשימת עוצמה יהודית לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
איתמר בן-גביר בעת הגשת רשימת עוצמה יהודית לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

איתמר בן-גביר, ברוך מרזל והחבורה הכהניסטית יכלו להוסיף כוח ואנרגיות לימין המאוחד, אבל ריצה עצמאית שלהם לא תפגוש את אחוז החסימה. לא מפתיע שהימין החל אתמול במסע האשמות והשמצות קולקטיבי, במרכזו עמד נפתלי בנט. יריב לוין תקף את בנט בחריפות מצד אחד, ובן-גביר האשים את בנט כי טרפד את השילוב של בן-גביר במקום החמישי ברשימה.

בנימין נתניהו, אני בטוח, התקשה להירדם בלילה. ראש הממשלה עשה כמעט הכול כדי להכניס את בן-גביר לרשימה המאוחדת, כמו באפריל האחרון. אז הוא הצליח (המועמד מטעם עוצמה יהודית היה מיכאל בן ארי), הפעם נכשל. עד השנייה האחרונה ציפו אתמול במסדרונות הכנסת לשפן שישלוף נתניהו ברגע האחרון, אבל המגבעת של הקוסם מבלפור נותרה ריקה.

החלום של נתניהו להשיג בבחירות 61 מנדטים בלי אביגדור ליברמן הולך לפי שעה ומתרחק, אבל אי אפשר בשום פנים לנבא מה יהיו התוצאות בספטמבר. הכל עוד יכול להשתנות.

בוועדת הבחירות אתמול נקבע סופית גם הפיצול בשמאל, ורק איחוד בודד נרשם בין מרצ ומפלגתו של אהוד ברק. יו״ר העבודה עמיר פרץ התעקש לרוץ לבד, ולקח על עצמו אחריות עצומה לגורלה ההיסטורי של מפלגתו. אתמול הוא דיבר שוב על פריצת דרך למחוזות הימין, אבל הסקר שהתפרסם בחדשות 13 במקביל מעניקות לעבודה שישה מנדטים. זהו מבוא לתבוסה של פרץ ואורלי לוי-אבקסיס. מי שראה אתמול בחדר ועדת הבחירות את פניו של איציק שמולי הבין כי הצרה באמת גדולה.

עמיר פרץ, איציק שמולי ואורלי לוי-אבקסיס מגישים את רשימת העבודה-גשר לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
עמיר פרץ, איציק שמולי ואורלי לוי-אבקסיס מגישים את רשימת העבודה-גשר לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

בני גנץ רשם את הפדיחה התורנית שלו. מנהיגים וראשי מפלגות גדולות לא מגיעים אף פעם להגיש בעצמם את הרשימות לוועדת הבחירות במשכן הכנסת. הם משאירים את התפקיד והכבוד לדרג ב'.

גנץ הסתובב אתמול בכנסת, ניגש למיקרופונים ולא פסל אפשרות לשבת עם נתניהו כאשר תוגש תכנית המאה של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ. אחר כך גנץ חזר בו והודיע כי לא ישב עם נתניהו. ככה זה כשלא מניחים בידי גנץ דף מסרים ברור, או טקסט כתוב, או למצער טלפרומפטר שקוף, שמגולל שורות ואותיות גדולות במיוחד.

יו״ר כחול לבן בני גנץ מגיש את רשימת מפלגתו לש״ס מגישה את רשימתה לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
יו״ר כחול לבן בני גנץ מגיש את רשימת מפלגתו לש״ס מגישה את רשימתה לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

מי שמסתתרים קצת מאור הזרקורים הן המפלגות החרדיות. הסקר בערוץ 13 לא החמיא אתמול ליהדות התורה (7 מנדטים) וש"ס (6 מנדטים), אבל הניסיון מלמד כי במציאות התוצאות החרדיות מרשימות הרבה יותר.

45 ימים לפתיחת הקלפיות, ובחום הלוהט של אוגוסט, מערכת הבחירות נכנסת עכשיו לימי בין המצרים. המערכת תירגע בחודש הקרוב, לפני שהקמפיין האמיתי יתחיל ב-1 בספטמבר.

החרדים כבר הבטיחו קמפיין רועש ואגרסיבי, בעיקר נגד אביגדור ליברמן, שהוא היום הגורם הכי יציב בשטח – בסקר אמש הוא רק התחזק, ל-11 מנדטים. והחרדים לא יהיו היחידים שיגבירו את הווליום רק אחרי שהילדים יחזרו ללימודים, כשבועיים וחצי לפתיחת הקלפיות.

הרשימות שהוגשו לוועדת הבחירות לכנסת ה-22

כינוי רשימת המועמדים האות המבוקשת מס׳ מועמדים
דעם – כלכלה ירוקה מדינה אחת ץ 16
מנהיגות חברתית י/קן/נץ 4
עוצמה כלכלית קולם של העסקים בישראל ז/נ/כן 8
ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן ל 25
זכויותנו בקולנו ק 10
זהות – תנועה ישראלית יהודית בהנהגת משה פייגלין ז/זן 15
אדום לבן הבלתי משוחדים יז 36
הפיראטים – כי כולנו באותה סירה והכל אותו שייט ף 27
מתקדמת נ/ני 6
מפלגת גה״ת – גוש התנ״כי קי 8
התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל שס 120
צדק בראשות אבי ילאו צ 19
קמ״ה – קידום מעמד הפרט קן/קץ 8
כבוד האדם יף 11
יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה ג 120
כראמה ומוסאוא – כבוד ושווין נך 8
מפלגת הדמוקראטורה זך 8
נעם – עם נורמלי בארצנו כ 9
כחול לבן – בראשות בני גנץ ויאיר לפיד פה 120
כל ישראל אחים לשווין חברתי נץ 5
סדר חדש – לשינוי שיטת הבחירות קך 33
הליכוד בראשות בנימין נתניהו לראשות הממשלה מחל 120
האחדות העממית אלוחדה אלשעביה כנ 11
המחנה הדמוקרטי בהנהגת הורוביץ, שפיר וברק מרצ 120
צומת – התיישבות וחקלאות זץ 9
איחוד בני הברית התנועה הנוצרית הליבראלית ינ 9
הרשימה המשותפת ודעם 120
עוצמה יהודית כף 29
רון קובי הימין החילוני נלחמים בכפייה החרדית רק 15
צפון צן 9
הימין המאוחד הבית היהודי – האיחוד הלאומי – הימין החדש טב 42
העבודה – גשר בראשות עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס אמת 120

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 649 מילים
ראשי הימין המאוחד לאחר חתימת ההסכם: רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ׳, נפתלי בנט, איילת שקד

ההסכם שנחתם אתמול בין ראשי הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי מערבב את הקלפים במערכת הבחירות הלא-צפויה גם ככה ● ראשי הימין המאוחד הסכימו לנהל מו״מ עם נתניהו אבל לא התחייבו בהכרח להמליץ עליו ● ואף אחד לא ערב שיום אחרי הבחירות, הצדדים לא יתפרקו בחזרה למפלגות נפרדות ● נתניהו מביט על המצב בדאגה, ובמפלגות היריבות מזהים הזדמנות ● פרשנות

עוד 1,094 מילים

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.

נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.

במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: ״אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.

ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)
ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)

כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.

אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.

אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".

בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.

ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".

הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".

השלם קטן מסך חלקיו

לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.

אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)

"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".

חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".

מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".

לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.

סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר

אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.

כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.

סקר ״חדשות 12״ מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.

הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר ״כאן 11״, מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור

הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.

אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.

בימין הפילוג לא יותר נוח

למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.

איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.

אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר ״כאן 11״ הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.

אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ׳.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,075 מילים
"פרץ מעדיף 8 מנדטים של פועלים מ-10 של האליטה"

ראיון כן, הוא יכול

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד" ● בניגוד לכל המבקרים, ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים", מאמין שעמיר פרץ עומד לעשות כאן היסטוריה

הימים האחרונים היו לא פשוטים עבור עמיר פרץ. ההודעה על החיבור עם מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והצהרות בעייתיות לתקשורת בעניין ישיבה אפשרית בממשלה בראשות בנימין נתניהו, חוללו סערה.

אורי משגב סיכם ב״הארץ״ את שכתבו מאות אנשי שמאל ברשתות החברתיות: "אין צורך לסבך סיפור פשוט. עמיר פרץ חבר לאורלי לוי-אבקסיס כדי לסדר לשניהם מקום של כבוד בקואליציה האפשרית הבאה של בנימין נתניהו".

ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)
ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)

ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים" – ארגון עובדים אלטרנטיבי להסתדרות – מסתכל על המציאות בצורה הפוכה לחלוטין.

פרץ, בעיניו, עסוק בימים אלה בהנדסה גנטית פוליטית, כדי להגשים את משימת חייו: שינוי הדי.אנ.איי של מפלגת העבודה, כדי להפוך אותה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שחלק ניכר ממצביעיה מגיעים ממעמד הפועלים. הטענות על הצטרפות לנתניהו נראות לו לקוחות ממחוזות הקונספירציה.

"אני חושב שפרץ הוא מסוג האנשים שחושבים על תפקידם בהיסטוריה, ובצדק. הוא כבר פוליטיקאי ברמה הזאת. יש עוד כאלו, ופרץ הוא אחד מהם.

"אני לא חושב שמה שעומד בראש סדר העדיפויות שלו זה שבהיסטוריה יהיה כתוב עליו שהוא היה נשיא מדינת ישראל. אני מאמין שהוא כן ישמח להיחשב כמי שיצר את המפלגה הסוציאליסטית האותנטית היהודית הראשונה בהיסטוריה של ישראל".

וטורי, שהדוקטורט שלו עוסק בסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה ובסקנדינביה, הוא תומך ותיק של פרץ ונמצא בקשר עם אנשים סביבו. הוא אינו מחזיק בתפקיד רשמי במטה פרץ ונזהר מלדבר בשמו, אך מוסיף כי פרץ מכיר היטב את דעותיו, וכי "כוח לעובדים הוא גוף שמחנה פרץ בעבודה מיוצג בו טוב".

דמויות נוספות המשפיעות על המהלכים הפוליטיים של פרץ בימים אלה הן בנו יפתח, וההיסטוריון פרופ' דני גוטווין, העוסק רבות בפירוק מדינת הרווחה ובמה שהוא מכנה "משטר ההפרטה".

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

וטורי מזכיר שפרץ ניסה פעמיים בעבר ללא הצלחה להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שמי שמצביעים לה אינם העשירונים הגבוהים ביותר, כמו במקרה של מפלגת העבודה. בפעם הראשונה הוא הקים ב-1999 את "עם אחד", ובשנייה ניסה לשנות את העבודה לאחר שנבחר להוביל אותה ב-2005.

"העובדה שמפלגת העבודה צנחה ל-6 מנדטים היא גם הזדמנות, לא רק טרגדיה", אומר וטורי. "רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת.

"רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת"

"למיטב הבנתי", הוא מתמצת את המהלך הנוכחי, "תסריט של שמונה מנדטים, שלפחות חצי מהם באים, נקרא לזה, מהעשירונים 4-7, יתקבל אצל פרץ ואנשיו כהצלחה גדולה. תסריט של שמונה ואפילו עשרה מנדטים, שכולם מהעשירונים 7-10, ייחשב אצלם די כישלון.

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד. העמדות המדיניות שלה בטח לא יילכו ימינה".

עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)
עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)

בימים האחרונים יצא וטורי למאבק גרילה משל עצמו בפייסבוק, נגד גל הפוסטים והפרסומים הביקורתיים והארסיים על פרץ, כאילו שחבירתו ללוי-אבקסיס מעידה על מזימה להציל את נתניהו, בתמורה לכאורה להבטחה לתמיכה במועמדות פרץ לנשיאות בעוד שנתיים. אלא שקשה להאמין שפרץ המנוסה מייחס לנתניהו אמינות גבוהה כל כך, אם לנקוט לשון המעטה.

את ההרהור של פרץ על התמודדות לנשיאות, שהיא למעשה פרישה מהחיים הפוליטיים, אומר וטורי, צריך לראות בהקשר הנכון, שהוא הייאוש שלאחר בחירות אפריל. "פרץ הוא חלק ממפלגה שהיתה די מרוסקת, והיה נראה שהולכים עכשיו לארבע שנות שלטון נתניהו. אף אחד לא חשב שליברמן לא יהיה בקואליציה. זה הפתיע את כולם".

עכשיו, סבור וטורי, "החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת".

"החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת"

ומה על הבחירה של פרץ ולוי-אבקסיס לא להתנער קטגורית מנתניהו במנותק מהתיקים הפליליים, אלא על רקע הפערים האידיאולוגיים העמוקים? האם לא מדובר ברמז לשיתוף פעולה אפשרי? וטורי חושב שזה אולי נכון לתשובות של לוי-אבקסיס, אך לא לאלה של פרץ.

"נראה לי שפרץ מאמין, שאחרי יותר מ-30 שנה בשטח הוא לא צריך בכל ראיון לפרוש את כל התיאוריה שלו מא' ועד ת'. נקודה נוספת, והיא מאוד מהותית, היא שפרץ רוצה לדבר במסרים פוזיטיביים. הניתוח העמוק אומר שקרב נגטיבי של 'כן ביבי לא ביבי', משרת רק את כחול-לבן והליכוד".

על פי הניתוח הזה, קהל המצביעים שפרץ מבקש למשוך לא בהכרח פוסל קטגורית את נתניהו, וחלקו אולי אף נרתע מכך. זאת לא ההבטחה שמדברת אליו. הרבה יותר חשובים לציבור הזה העניינים הכלכליים וחיי היומיום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)

על החשש שנתניהו יפתה את פרץ בהבטחות למלא את כל משאלותיו החברתיות משיב וטורי: "מבין השחקנים הפוליטיים, פרץ הוא אחד היותר מנוסים. הסיכוי שיעשו סיבוב על בני גנץ גדול הרבה יותר מהסיכוי שיעשו סיבוב על פרץ. בכל זאת, יש לו 31 שנות כנסת. אם מנסים לתאר את פרץ כאיזה שוטה, זה טמטום.

"לגבי אהוד ברק, אני בטוח שאי אפשר לעשות לו תרגילים פוליטיים. אלא שאני גם בטוח שברק לא מתכוון למילה אחת ממה שהוא אומר. אם נתניהו יפרוש, הוא לא מתכוון להיות חבר כנסת באופוזיציה או בוועדת חוץ וביטחון".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 796 מילים

עמיר פרץ קיבל אמש שתי בחירות מהותיות עבור מפלגת העבודה ומחנה השמאל: הוא חבר אל אורלי לוי-אבקסיס, וסגר כל אופציה לאיחוד עם אהוד ברק או מרצ ● ההימור של פרץ למתג את העבודה כמפלגה מזרחית-חברתית מול השמאל האשכנזי-מדיני של גנץ, ברק והורוביץ יכול להיות הסיפור הגדול של הבחירות בספטמבר ● איך זה ייגמר? סקרים יגידו ● פרשנות

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)
דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע״מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 486 מילים

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים

ההבטחה ללגליזציה של קנאביס כיכבה בבחירות באפריל, אבל עכשיו כמעט לא שומעים עליה ● "פייגלין הבין שזה לא מקדם אותו, השאר הלכו בעקבותיו"

מערכת הבחירות האחרונה, לכנסת ה-21 הייתה "מערכת הבחירות של הקנאביס". כמעט לא היה יום שבו הנושא לא הופיע בהתבטאויות הפוליטיקאים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.

זה התחיל כשיו"ר "זהות", משה פייגלין, הודיע שהלגליזציה תהיה דרישה מרכזית של מפלגתו במו"מ הקואליציוני ובאינספור פרסומים של "זהות"; המשיך  בפרסומים ובהבטחות של מפלגות אחרות – העבודה, מרצ, "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס ולבסוף גם הליכוד, והסתיים בהבטחתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשקול הנהגת לגליזציה אחרי הבחירות.

המועמדים נענו בכך לתמיכה הולכת וגוברת בדעת הקהל ולחץ ציבורי לטובת הלגליזציה עקב השימוש הגדל והולך בקנאביס רפואי, שעשרות אלפי חולים במחלות שונות משתמשים בו כיום וזקוקים לו נואשות, ונאלצים לעבור מסכת ייסורים ביורוקרטית כדי שיאושר להם להשתמש בו.

במערכת הבחירות הנוכחית, לעומת זאת, הנושא נגוז כעשן. כשמצליבים את המילה "לגליזציה" למלים "פייגלין", "זהות", מרצ, מפלגת העבודה, הליכוד, נתניהו, לוי-אבקסיס מוצאים מאות תוצאות בחיפוש בגוגל שמתמקד בשנה האחרונה, לעומת תוצאות ספורות בלבד, בחודשיים האחרונים. גם בעמודי הפייסבוק והטוויטר של המפלגות השונות בקושי רואים התייחסויות לנושא.

משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
משה פייגלין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

במערכת הפוליטית התבטאו בנושא באחרונה שר המשפטים הזמני, אמיר אוחנה, וח"כ שרן השכל, שחזר על ההבטחה "להוציא את הקנאביס מפקודת הסמים".

זו אותה ההבטחה שנתניהו תומך בה, לטענתם, אף שכבר אינו מרבה לדבר על כך. פוליטיקאי נוסף שכן מדבר על לגליזציה הוא סגן שר הבריאות, משה ליצמן, אבל הוא דווקא מתנגד לה בעקביות.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שמנסה כעת לחזור לפוליטיקה, הוא יו"ר של חברה לייצוא קנאביס רפואי, אבל כשנשאל על כך, כמה ימים לפני הקמבק שלו, ענה בהיסוס: "לגליזציה היא אפשרית, אבל אני לא שם".

"הלגליזציה כנראה הכשילה את פייגלין"

רון צפריר, חולה סרטן שמטופל בקנאביס רפואי והתמודד כמספר 9 ברשימת "זהות" בבחירות האחרונות, הצטרף למפלגה ולמערכת הפוליטית כדי לקדם את הלגליזציה. "אני חולה סרטן ונמנעה ממני הזכות לצרוך קנאביס בכמות, באיכות ובאופן שאני זקוק לו. לכן הצטרפתי ל'זהות'", אמר צפריר ל״זמן ישראל״.

"הגעתי יחד עם פעילים נוספים לזהות על העניין העקרוני הזה, לאחר שפייגלין הודיע שזה יהיה נושא הדגל שלו, גם אם לא הזדהינו עם העמדות הפוליטיות שלו בנושא הר הבית ונושאים אחרים", אמר צפריר.

"אבל פייגלין החליט במודע לזנוח את הנושא. בצדק, מבחינתו: הוא ראה שהלגליזציה לא קידמה אותו, וכנראה הכשילה אותו. הוא איבד מצביעים של הימין הטהור לטובת 'מצביעי לגליזציה' שבסופו של דבר גם הם לא הצביעו לו בהמוניהם. אין לי שום טענה לפייגלין אבל אין לי מה לחפש יותר במפלגה.

רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)
רון צפריר (צילום: צילום באדיבות המרואיין)

"וכנראה שכמו שמפלגות אחרות 'נזכרו' בנושא הזה רק בעקבות פייגלין, כך הן גם שכחו ממנו אחרי שפייגלין שכח", אומר צפריר.

מ"זהות" נמסר בתגובה: "מפלגת זהות מחויבת לקידום כל הרעיונות המופיעים במצע זהות, ובתוכם גם לגליזציה. אין מפלגה שפעלה ואשר תפעל למען לגליזציה ולמען החולים כפי שפעלו זהות והעומד בראשה. אנו מעריכים ואוהבים את רון צפריר היקר לנו מאוד. נמשיך לסייע לצפריר ולשאר החולים במלחמתם הצודקת למען תרופה המסוגלת לסייע להם".

"מעדיפים לעשות מזה כסף"

ניר יופטרו "המלאך", מראשי עמותת "מלאכים בירוק", הפועלת למען חולים המטופלים בקנאביס רפואי, מנסה להחזיר את הנושא למרכז השיח בהמשך מערכת הבחירות. "מערכת הבחירות רק התחילה", אומר יופטרו, "בינתיים הכול מנומנם, לא רק הקנאביס". יופטרו מקיים בימים אלה פגישות עם בכירים במפלגות כדי לעשות לובינג ללגליזציה במערכת הבחירות שלהם.

ליופטרו יש הסבר מקורי לתעלומה לאן נעלמה הלגליזציה ממערכת הבחירות: "כנראה שהפוליטיקאים למדו מאהוד ברק ואהוד אולמרט, שאפשר לעשות כסף מקנאביס והם גם רוצים", אומר יופטרו בהתייחס לברק ואולמרט ששניהם פעילים בעסקי הקנאביס הרפואי. "לגליזציה תזיק לעסקים שלהם", הוא מוסיף. "מבחינה עסקית עדיף להם שלא תהיה לגליזציה. אולי בכלל זה הסיפור?"

מהליכוד נמסר בתגובה: "לא השתנתה המדיניות. מה שראש הממשלה נתניהו הבטיח במועד א' נקיים במועד ב'".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 546 מילים
סגירה