מי שביקר פעם בחדר בריחה יודע שיש סדר למשימות, שאי אפשר להתקדם למשימה הבאה כאשר יש משימה בלתי פתורה, שהמפתח לדלת המובילה החוצה חבוי איפשהו בדרך. ושהכל קשור בהכל.
פירוק חזבאללה, החלשת החות'ים ונפילת משטר אסד הניחו בידינו את המפתחות לתקיפה באיראן. התגובה היחידה, גם אם כואבת, מגיעה רק מאיראן עצמה, ללא מטחים מחזבאללה וכמעט ללא ירי מתימן. ההגנה האווירית של איראן פורקה, כביכול כתגובה על ליל הכתב"מים, בדיעבד כהכנה לתקיפה.
ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.
"שישה ימים ביוני". כך נקרא אחד הספרים שפורסמו בעולם בעקבות הניצחון ההוא ביוני 1967. ניצחון שהתאפשר בזכות "מבצע מוקד" של חיל האוויר – השמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה, וירדן על הקרקע – בשלוש השעות הראשונות של המלחמה.
חשבתי על כותרת הספר ההוא בעקבות ההישג המדהים של חיל האוויר בשלושת ימי התקיפה על איראן ביוני השתא, בביצוע טייסי הדור הנוכחי של צה"ל. ההשוואה עלתה בדעתי מפני שבמאמר הזה אטען בתוקף שעלינו לסיים את המלחמה הזו מול איראן עוד השבוע, ובמצטבר כשישה ימי לחימה, אחרת אנחנו מועדים לגלוש לאסון – מלחמת התשה, קריסת מגדלי מגורים על יושביהם, וסיום המלחמה אותה יזמנו בתבוסה ואובדן ההישגים שהושגו ללא הישג מדיני כלשהו.
ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.
מבלי משים, ישראל שינתה את מטרות המלחמה עם איראן – מהשמדת הגרעין האיראני – להפלת משטר האייתוללות. אלה שתי מטרות ראויות. העולם יהיה טוב יותר ובטוח יותר אם יהיה חופשי מאיראן גרעינית, ובהסתלקות משטר האייתוללות מחיינו.
השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות האלה, ומה מטרתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו. על פי מה שפורסם, ההחלטה לתקוף את איראן התקבלה אחרי שמערכת הביטחון שכנעה את נתניהו כי איראן רצה לפצצה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גולן הוא מנהיג אמיתי ולא מפחד לומר דברים קשים לשמיעה. זה רק יביא לו עוד מנדטים.
ברור שהרג תינוקות זה לא תחביב של ממש של אף אחד בישראל. אבל כששולחים פיל לחנות חרסינה יהיו הריסות ולא משנה כמה זהיר הפיל. הפכנו אדישים לחלוטין להרג של פלסטינים. נכון, קשה לי מאוד לגייס שמץ של סימפתיה כלפיהם, ולכן הדאגה מהנזק "האגבי" שאנו מבצעים היא שכלתנית ולא רגשית.
אנחנו נהנים לשמוע על כל סגן מפקד חצי חוליה מצומצמת של חמאס שהרגנו בתקיפה "מדוייקת", ומתמוגגים מתרשימים של ארגון החמאס עם איקס אדום על הפרצופים. ההנאה הזו באה עם כמה ילדים מתים שלא נמצאים על התרשים. לכן זהו תחביב – שתוצאותיו הן הרג הילדים.
למלחמה כבר אין תכלית חוץ משימור שלטון נתניהו. חטופים זה לא מחזיר. הרג נוסף כבר איבד משמעות מעשית. לכן "תחביב".
האמת לא ניתנת להסתרה:
יש כתישה במקום שהושארו שבויים כ600 ימים.
יש רבבות הרוגים אזרחים בעזה, כולל ילדים ונשים.
יש רעב. יש טרנספר הדרגתי. יש הרס רבתי.
יש מלחמה בלי הגדרת תכלית הסדרה
ומאות חללי צהל ואלפי פצועים.
יש התשה של הכוח הצבאי ושחיקה מנטלית קשה.
יש בידוד מתהליך אזורי ותחילת בידוד מדיני כלכלי.
יש בלבול מערכתי ומבוכה אסטרטגית רב זירתית.
יש משיחיות פירומנית ופוגרומים שמקבלים ליווי.
יש השתמטות ממוסדת עם הסתה גלויה.
יש כרסום בהרתעה שלא הוכח שבוססה מול חמאס והחותים ואירן שבינתיים לא מתקפלת במו"מ.
יש עלויות עתק והשמדת ערך במאות מיליארדים.
יש קבלת החלטות של אינטרסים צרים
ופנטזיות פשיסטיות של כיבוש והתנחלות.
יש קושי לשקם את צבא העם לקראת העתיד
ולשמור על דמוקרטיה בטוחה, מוסרית ומשגשגת.
כל אלו יחד מהווים סכנה קיומית.
קונספציה
דווקא באמירה אמיצה כזו גולן הפך להיות מנהיג מוביל דעה. כל מי שצפה בערוצים אחרים ראה את הזוועה. על מה ממשיכים להילחם? על החטופים..בדיחה. הרמטכל זמיר מתגלה כאסטרטג גרוע מרפול. הדמוקרטים הם הסמן המוסרי החדש ונחיה ונראה מה עם לפיד וגנץ
יאיר גולן היה ונותר איש אמיץ מאין כמותו – בתוך האופוזיציה האסונית, הנרפית (יהיר לפיד האדיוט), הזדונית במשת"פיותה (כן, בני שוונץ, אני מתכוון אליך) הוא קול ברור וחד משמעי. אני יודע שרוב הפוליטיקאים בצד הליברלי-דמוקרטי רועדים כעלה נידף ברוח מכל אמירה קשה ונוקבת. אבל עם מנוולים תתנוול, ואת משטר המחבלים בראשות הדיקטטור, הצורר, הבוגד ורוצח החטופים ביבים שקרניהו מפילים גם בשיטותיו – השחרה מאסיבית שלא לוקחת שבויים. כל הכבוד ליאיר גולן. אם יתקיימו בישראל בחירות, את הקול שלי הוא הרוויח ביושר!