נושא
שירה

ראיון "נדדנו מכפר לכפר, וזה לא היה רומנטי. היינו שתי שורדות"

הן הוציאו אחת את השנייה מהכלים, התווכחו ללא הפסקה, אבל היו "להקת צועניות" מגובשת ואוהבת ● 17 שנים אחרי מותה של נעמי שמר, מספרת בתה ללי איך זה להיות "הבת של", למה שופט קנס את אמה בעוון טיפשות, על היחס של נעמי לכסף, ההומור בשיריה, המשברים הפוליטיים, ועל מה דיברו רגע לפני הסוף ● וגם, איך לא, היא סוגרת מעגל עם אבנר הופשטיין על סאגת "ירושלים של זהב"

עוד 5,339 מילים ו-1 תגובות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

הוי, כינרת שלי, ההיית, או חלמתי חלום?

יהודה שרת, אחיו של משה שרת, היה הראשון שהלחין את שירי רחל ● אחד מהם, "שי", היא גם הספיקה לשמוע בחייה ● הבשורה על מותה הסעירה את שרת, שהלחין בו במקום את "ואולי", כנראה השיר המפורסם ביותר של רחל ● אבל, מספרת אחייניתו יעל מדיני-שרת, יהודה שנא את הלחן ה"רגשני מעבר למידה שאני סובל אותה", כינה אותו "נופת טינופת" ולא הצליח להשלים עם הצלחתו עד יום מותו

עוד 1,844 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

אומרים, אהבה יש בעולם - מה זאת אהבה?

עם שלושה לחנים שונים ושלל ביצועים של טובי הזמרים - "הכניסיני" של ביאליק, שנכתב ב-1905, ממשיך להיות בין השירים המושמעים ביותר ● "זה אחד השירים הכי מדכאים בעברית", אומר עליו המשורר יקיר בן-משה ● ומיקי גבריאלוב נזכר איך הצעה של אריק אינשטיין הולידה תוך דקות ספורות את הלחן המפורסם שלו - ומתי בפעם הראשונה שמע את גירסת הלחן העממי

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,568 מילים ו-1 תגובות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

טל מלמטה ולבנה מעל, מבית אלפא עד נהלל

סיפור האהבה בין שירי משוררים למוזיקה הוא אחת ההצלחות המרשימות של התרבות העברית המתחדשת, המצאה ישראלית שאין דומה לה בעולם ● חגי תשרי הם הזדמנות להיזכר בכמה מהשירים המולחנים הגדולים ובסיפורים הנפלאים שמאחוריהם ● והיום: "שיר העמק", שהלחין דניאל סמבורסקי

עוד 2,051 מילים

איך התגלגל "אין לי ארץ אחרת" לידי יו"ר בית הנבחרים בארה"ב

הוא ניסה להתאושש מההפסד בבחירות ● היא ניסתה להשתקם אחרי התבוסה לטראמפ ● חצי שנה היא נדנדה לו כדי לקבל את מילות השיר שכתב אהוד מנור ● מאז לא הפסיקה לחזור על המילים בפגישות ובכנסים ● כך הפך "אין לי ארץ אחרת" לנאום חייה של ננסי פלוסי

עוד 455 מילים

שחקנית ממוצא ירדני מגלמת את הצנחנית היהודייה בניו יורק

הבמאי והיוצר דיוויד שכטר: "אנחנו אומרים שיש ללקסי רבאדי נשמה של יהודייה" ● "המחזה של התיאטרון היידי לא מציג סצנת צניחה גדולה או את העינויים, ודמות אמה של סנש רק אומרת: 'לא נהגו בחנה באדיבות'"

בעוד שתיאטרון הפולקסבינה ידוע במחזות היידיים שלו (כמו העיבוד המצליח ל"כנר על הגג" מהשנה שעברה, שנמצא כעת בסבב הופעות), העונה ה-104 שלו נפתחה בבחירה בלתי שגרתית: "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)".

זו הצגת יחיד – בכיכובה של השחקנית ממוצא ירדני לקסי רבאדי – על חייה של הצעירה היהודייה מבודפשט, שלחמה בנאצים כצנחנית בריטית.

סנש היגרה לפלשתינה ב-1939, עבדה בקיבוץ שדות ים ואז הצטרפה לארגון ההגנה במשימה סודית ביוגוסלביה.

חנה סנש בקיבוץ שדות ים, 1939 (צילום: לע"מ)
חנה סנש בקיבוץ שדות ים, 1939 (צילום: לע"מ)

אבל היא גם הייתה משוררת וחיברה יומנים, והמחזה, שנכתב על ידי דיוויד שכטר והופק לראשונה ב-1984, משתמש במילותיה שלה כדי להלך על הקו שבין האקטיביזם שלה, המביט קדימה, לבין תשוקותיה הפנימיות.

עלילת המחזה עוקבת אחר סנש מגיל 13 ועד מותה הטרגי עשר שנים לאחר מכן. ובניגוד למסורת בתאטרון היידי הלאומי בניו יורק, העלילה והשירים מוגשים באנגלית. שאלתי שכטר, שגם ביים את רבאדי, כיצד הוחזר לחיים המחזמר הקטן שלו, שעלה לראשונה בניו יורק לפני 34.

לדבריו, "המנהל האמנותי השותף של הפולקסבינה, מוטל דידנר, ראה את המחזה שךח מחוץ לברודווי בנעוריו, אהב אותו ולא שכח אותו מעולם. הוא אמר לי שהוא תמיד רצה להעלות אותו יום אחד, ועכשיו היום הזה הגיע".

האם הוא רלוונטי בכלל לשנת 2019?

"הוא בהחלט תואם את רוח הזמן הפוליטית. הוא עוסק באנשים שלא יושבים על הגדר, ויש לו תהודה בכל העולם, מבחינת הגזענות והאנטישמיות הגוברות. המחזה מדבר על הצורך לנקוט פעולה, בין אם בקלפי או בארגון קהילתי. זה עדיין לא הגיע לצורך לצאת למלחמה, ונקווה שזה גם לא יגיע לידי כך, אבל זה לא אומר שאין אלימות. חנה הייתה גיבורה מפני שהזמנים דרשו את זה, והיא נקראה לפעולה מכורח הנסיבות. אנו נקראים כעת שוב לצאת מאזור הנוחות שלנו".

מתי אתה התוודעת לסיפור של סנש?

"עשיתי בעבר עיבוד לסיפור של יצחק בשביס זינגר בתאטרון ניסיוני בניו יורק. זינגר אהב את זה. הוא בא כמה פעמים, וכתב לי מכתב נפלא. אחרי זה אנשים באו אליי עם רעיונות לפרויקטים יהודיים אחרים. אתה יודע, כשיש לך הצלחה עם סוג מסוים של דברים, אנשים אומרים שאתה צריך לעשות עוד מאותו הדבר.

"התפקיד דורש אומץ וכושר התמדה. אנחנו רוצים לתת תחושה של הרואיות, רק באמצעות החוויה של מה שהיא עוברת. יש אימוני ספורט וצניחה וריקוד. זה גם מאוד רגשי. לקסי צריכה לעבור מרתון כל לילה, והיא פשוט נפלאה"

"בכל מקרה, מישהו הביא לי עותק של 'יומנה של חנה סנש', והתחברתי למאבק הפנימי שהיא הייתה נתונה בו בגלל הרצון שלה להיות משוררת, אבל גם להשפיע על העולם. היה לי חזון ברור איך לבטא את הדרמה הפנימית הזאת.

לקסי רבאדי עם דיוויד שכטר, מחבר ובמאי המחזה (צילום: ויקטור נחאי/ Properpix.com)
לקסי רבאדי עם דיוויד שכטר, מחבר ובמאי המחזה (צילום: ויקטור נחאי/ Properpix.com)

"כשהעלינו את המחזה בעבר, הגענו איתו גם לשדות ים, הקיבוץ שלה. אחיה ג'ורג' היה שם. הוא ניגש אליי וסיפר שבהתחלה הוא התרגז כששמע שאנחנו מעלים את המחזה מבלי להתייעץ איתו ועם אימא שלו, אבל אז אמר, 'צדקת שלא עשית את זה. היינו משגעים אותך כדי לוודא שכל העובדות נכונות במאה אחוז'. לבסוף הוא אמר, 'הפכת את החיים של אחותי לשיר', שזה כל מה שיכולתי לקוות לו.

בטח חשת סיפוק גדול.

"בהחלט. אחרי ג'ורג' הצגנו את המחזה לפני קתרין, האם. בתחילת המחזה ובסופו השחקנית מגלמת את אמה של חנה, מספרת חלק מהסיפור שלה, מתארת את בתה, ואז העלילה חוזרת אחורה. אז היינו בבית אבות בחיפה, כשקתרין סנש במרחק שלושה מטרים מאיתנו, בקהל. והשחקנית על הבמה מגלמת את קתרין סנש. מדברת איתה על בתה ואז מגלמת את בתה. החיים והאמנות התערבבו זה בזה. אחר כך קתרין ניגשה אליה ואמרה לה, 'את בתי השנייה!'. ובכן, כולם בכו.

האם חלו שינויים במחזה במהלך השנים?

"שמרנו על התיאטרליות. המחזה לא מציג סצנת צניחה גדולה, או את העינויים. הדמות של אמה אפילו לא ממש מתארת את זה, היא רק אומרת, 'הם לא נהגו בה באדיבות', ואנחנו משאירים לקהל למלא את הפערים.

"בעבר השתמשנו באוהל, עכשיו אנחנו משתמשים רק בארגז עם נר עליו. אנחנו מפשטים. אני חושב שכשאתה מתבגר אתה נוטה לפשט".

לקסי רבאדי מככבת בהצגת היחיד "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)" בתאטרון היידי הלאומי פולקסבינה (צילום: צילום: ויקטור נחאי/Properpix.com)
לקסי רבאדי מככבת בהצגת היחיד "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)" בתאטרון היידי הלאומי פולקסבינה (צילום: צילום: ויקטור נחאי/Properpix.com)

ספר לי על הליהוק. זו הצגה של אישה אחת.

"התפקיד דורש אומץ וכושר התמדה. אנחנו רוצים לתת תחושה של הרואיות, רק באמצעות החוויה של מה שהיא עוברת – וזה הרבה. יש אימוני ספורט וצניחה וריקוד. זה גם מאוד רגשי. לקסי צריכה לעבור מרתון כל לילה, והיא פשוט נפלאה.

"בחנו כ-300 אנשים. היה קשה למצוא אותה. אבל זה אחד מהדברים האלה: כשהאדם הנכון נכנס, אתה יודע את זה. היא מאוד מוכשרת וכריזמטית ורוחנית. אבל גם מחוברת לקרקע, כמו חנה. לא יכולתי לחכות לעבוד איתה"

"בחנו כ-300 אנשים. היה קשה למצוא אותה. אבל זה אחד מהדברים האלה: כשהאדם הנכון נכנס, אתה יודע את זה. היא מאוד מוכשרת וכריזמטית ורוחנית. אבל גם מחוברת לקרקע, כמו חנה. לא יכולתי לחכות לעבוד איתה. היא צעירה, אבל מגלמת גם את האישה המבוגרת יותר, את האם. והיא עושה את זה בהצלחה.

"זה מעניין, כי אביה הוא ירדני. היא לא יהודייה. אבל אנחנו אומרים שיש לה נשמה של יהודייה. אני תמיד אומר שלא צריך להיות יהודי כדי לצייר דיוקן של האישה הזאת.

עוד 739 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה