נושא
פסקת ההתגברות

אהרון ברק: "לו הייתי שופט היום הייתי שוקל להתפטר"

נשיאי ביהמ"ש העליון לשעבר דורית בייניש ואהרון ברק אומרים דברים קשים על יוזמות החקיקה בכנסת החדשה. בייניש הצהירה הבוקר: "קמפיין אדיר של הבל ושקר נגד מערכת המשפט... שינויים רחבים במערכת המשפט רק בשל הצורך להימלט מהדין"" ● ברק אמר הערב: "לביהמ"ש סמכות לפסול תיקונים לחוקה שאינם חוקתיים"

אהרון ברק

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, תקף הערב בחריפות בראיון לערוץ 13 את יוזמות החקיקה של הכנסת הנכנסת והממשלה הנכנסת. "אם הייתי כיום שופט או נשיא בבית המשפט העליון הייתי שוקל להתפטר", אמר ברק בראיון.

"תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון הוא להגן על הדמוקרטיה ועל החוקה, אבל הוא לא יכול לעשות את זה כשאין לו כלים", אמר ברק, "פסקת ההתגברות ושאר החוקים המתוכננים הם שינוי דרמטי. הפסקה אומרת שאפשר לפגוע בבית המשפט, גם אם זה לא מידתי. אבל מי שנפגע לא יהיה בית המשפט, בית המשפט הוא לא מה שחשוב. הנפגע יהיה האדם".

מוקדם יותר אמר ברק בנאום בכנס בינלאומי במרכז הבינתחומי הרצליה: "הסמכות של בית-המשפט העליון לפסול תיקונים לחוקה שאינם חוקתיים טבועה בשיטתנו המשפטית. כך, למשל, מובן מאליו שהכנסת לא יכולה להעביר חוק שישראל הופכת למונרכיה. מגילת העצמאות שלנו, שהיא המסמך החוקתי הראשוני והבסיסי של ישראל, לא תאפשר זאת. זה מנוגד ל-DNA שלנו".

נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש, שנאמרה גם היא הערב בכנס במרכז הבינתחומי, אמרה: "הגבלות על שינויים חוקתיים נדרשות כדי למנוע את עריצות הרוב. אני רוצה להיות זהירה, אבל אני מוכרחה להודות שהדיבורים על השינויים החוקתיים בעת האחרונה מפחידים מאוד".

הבוקר התראיינה בייניש ל"כאן ב'", ואמרה: "היזהרו לפני שאתם מנסים להרוס. לא עושים רפורמות בלי שיקול ובדיקה ענייניים. מקרה של הימלטות מהדין, או הצורך להימלט מהדין לא יכול לגרום לרפורמה רחבה כזאת, זה לא מתקבל על הדעת."

לדברי בייניש "אני שומעת דברים שהם בעיניי מזעזעים. לומר שמערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל מסמנת מטרות מטעמים פוליטיים ולכן חברי הכנסת, ראש ממשלה, צריכים להתגונן מפני המערכת? אני שומעת על קמפיין אדיר שמטרתו לפגוע במערכת ולהנמיך את קומתה, ובאמת זה השיא השיאים של דברים שמטעים את הציבור, אני לא יודעת אפילו אם יש לציבור דרכים לבדוק כמה דברי הבל ושקר מופצים כנגד המערכת"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 283 מילים. מחכים לתגובתך.

מנדלבליט לא נענה לקריאה לאסור מו"מ קואליציוני על חסינות לנתניהו

היועמ"ש השיב לפניית תמר זנדברג וח"כים נוספים שביקשו את התערבותו במו"מ הקואליציוני והבטיח "לומר את דברו בקול רם וברור נגד חקיקה שתפגע בזכויות אזרחי המדינה עקב החלשת מערכות החוק והמשפט" - אבל סירב להתערב במו"מ ולאסור על קידום חקיקה פרסונלית לטובת נתניהו

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)
פלאש
אביחי מנדלבליט

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
הדס פרוש, פלאש 90

"בסוף, בית המשפט העליון הלך עם הימין בכל המהפכות המרכזיות שלו״

לפרופ׳ עמיחי כהן אין אשליות: ההתקפות על התערבות בג״ץ יימשכו למרות שתמך בכל המהפכות שהוביל הימין מאז שעלה לשלטון ב-1977 ● ״הימין כבר לא מפחד לאבד את השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר לאבד את השלטון, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים״ ● להערכתו, בג״ץ לא יסטה מהקו הזה גם במהפכה הבאה: סיפוח יהודה ושומרון

לפרופ' עמיחי כהן יש תובנה מפתיעה על בית המשפט העליון, הפוכה כמעט לחלוטין מהתפיסה המקובלת. בעוד שהימין הפוליטי סימן את בג"ץ כמעוז שמאלני, שלא לומר מעוז שמאל קיצוני ועוין, כהן טוען ששופטי העליון מגבים כבר עשרות שנים את המהלכים הגדולים והמשמעותיים ביותר של הימין הישראלי.

"בעומק ובמהות, בית המשפט העליון תמך וביצע לגיטימציה עקרונית לכל המהפכות שאיתן הימין עלה לשלטון מאז 1977", הוא אומר.

"הימין ניסה אז לקדם שלוש מהפכות: מהפכה כלכלית, מהפכה התיישבותית ביהודה ושומרון, ומהפכה שלישית – עד כמה שזה נשמע לנו היום מנותק – היא הליברליזם. המערך לא היה ליברלי בשנות ה-70, הוא היה אז בולשביקי.

"שלוש המהפכות האלה נתמכו באופן עקרוני על ידי בית המשפט העליון. ודאי שהתערבו במקומות מסוימים, אולי קידמו את הליברליזם טיפה מעבר – הימין שחרר הרבה כוחות, והייתה מחלוקת פנימית – אם כי אני לא חושב שבית המשפט הלך מעבר למה שהתכוונו דן מרידור ומיקי איתן (ממייצגי הקו הליברלי בליכוד, נ"י)״.

אתה יכול לפרט קצת על שלוש המהפכות האלה?

"מבחינה כלכלית, העליון תמך במהפכה של ההפרטה, למעט הקצה שבקצה, כשהגיעו להפרטת בתי סוהר. בכל מה שפחות מזה – בית המשפט לא התערב.

"בהתיישבות, כנ"ל. בית המשפט ביצע למעשה הליך של לגיטימציה לכל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, למעט שוב, הקצה של הקצה – מעין 'מס' שנדרשו המתנחלים לשלם – לא להתיישב על קרקעות פרטיות.

"בכל ההיסטוריה של ההתיישבות הישראלית ביו"ש, כולל סבסטיה, כמה אנשים היו צריכים לזוז מביתם בגלל בית המשפט? אולי 150 משפחות. גג. על זה מדובר. כהן אינו מזכיר כמובן את ההתנתקות, שהיתה מעשה פוליטי מובהק.

את המהפכה הליברלית מתאר כהן כך: "מפלגות הפועלים ששלטו בישראל עד לשנת 1977 לא היו ליברליות במהותן, במובן של כבוד לאדם היחיד. ביסוד תפיסתו של בן גוריון עמדה חשיבותה של המדינה, הקולקטיב. גם המרכיב של חרות וגם המרכיב של הליברלים, הם כוחות ליברליים באידאולוגיה של מפלגת הליכוד, במובן של זכויות הפרט אל מול המדינה. כך מימי זאב ז'בוטינסקי, וכך בוודאי גם בגין.

"לכן, חוקי היסוד אינם טעות או השמטה של שלטון הליכוד. הם חלק מתפיסת עולם מלאה ושלמה, שבאה לידי ביטוי, למשל, גם באישור שורה של אמנות בינלאומיות בתחום זכויות האדם דווקא תחת שלטון הליכוד. התפיסה הזו אינה מנותקת כמובן מהתפיסה הכלכלית של הליכוד, שמנהיגיו האמינו בכלכלה חופשית.

"בסוף, העליון הלך עם הימין בכל מהפכותיו המרכזיות", הוא מסכם, "ואני חושב שגם במהפכה הנוכחית שמתבצעת, שהיא סיפוח יהודה ושומרון – שקורה כבר בפועל. יהיו מגבלות מסוימות בכל מיני נקודות, אבל בסך הכל ביהמ"ש פועל בתוך המסגרת".

מנחם בגין (צילום: MOSHE MILNER, לע״מ)
מנחם בגין (צילום: משה מילנר, לע״מ)

"הימין הישראלי מחובר לפופוליזם, לא לשמרנות"

כהן הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בקריה האקדמית אונו, בה גם כיהן כדיקן בית הספר למשפטים. טענתו על הגיבוי שנותן העליון לימין הפוליטי אינה היחידה הסותרת הלוך מחשבה נפוץ. במאמר שפרסם לפני שנה הוא קבע נחרצות: "ממשלת ישראל היא המוסד הנבחר החזק ביותר בעולם הדמוקרטי".

"משילות נמצאת על הספקטרום שבין הרצון לממשלה יעילה, לבין ממשלה עם יותר מדי כוח", הוא מסביר. ״אם היעילות מופעלת למטרות טובות, המשילות היא דבר מבורך – אבל כוח הוא כלי משחית.

"אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו כוח ללא הגבלה ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשאתה חושב על משילות, אתה צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח. וזה עוד לפני שמדברים על המיעוטים.

״אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו הרבה כוח ביד ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשחושבים על משילות, צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח״

"בנוסף, המדינה הקפיטליסטית, הליברלית, המודרנית, היא מדינה שבנויה על חופש ועל ממשלה עם פחות כוח, לא יותר כוח.

"אבל הימין אצלנו אומר: אני רוצה ממשלה עם הרבה יותר כוח. יש כאן סתירה מובנית, וזה ההבדל המרכזי בין 'השמרנות הישראלית', במרכאות כפולות, לבין השמרנות האמריקאית שהימין הישראלי מנסה להידמות לה.

"את 'כנס השמרנות' שהיה כאן, למשל, ניסו לתאר כמייצג אידאולוגיה אוניברסלית, אבל זה לא נכון. האידאולוגיה האוניברסלית של השמרנות האמריקאית, שמחוברת להרבה שמרנויות, היא לא לאומית".

כנס השמרנות שעליו מדבר כהן התקיים בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים. יזמה אותו התנועה לשמרנות ישראלית, הטוענת כי האליטה לא מייצגת מספיק את הרוב השמרני בקרב הציבור. לכן, על פי התנועה, יש לטפח שיח שמרני מקומי, המשלב בין השמרנות האוניברסלית למאפיינים המקומיים – יהדות, ציונות וישראליות.

את כהן זה לא ממש משכנע: ״האידאולוגיה שהימין כאן באמת מחובר אליה היא הפופוליזם, שיש בה מרכיב לאומיות חזק. באידאולוגיה הזאת, המדינה ודאי צריכה להתערב בנושאים תרבותיים וחברתיים, גם אם לא בנושאים כלכליים. אולי זה הפתרון לסתירה".

סתירה בין משילות לשמרנות

הדברים האלה ואחרים מפתיעים מעט כשהם באים מאדם החובש כיפה גדולה.

כהן מבהיר שזו אינה כיפה של "מרכז הרב", החממה של תנועת ההתנחלויות, ושהוא למד בישיבת הר עציון שבאלון שבות, אצל יהודה עמיטל, מייסד תנועת מימד. השיוך הזה, יחד עם התמחותו המקצועית, מסייעים ליישב את הדיסונאנס.

שיקוף נוסף לגישתו היא היוזמה שהוצגה בשבוע שעבר לעיגון השוויון בחוק הלאום, שבה חבר למנהיגים מהעדה הדרוזית ואישים נוספים, בהם השופט בדימוס אליקים רובינשטיין ופרופ' שחר ליפשיץ, גם הם מהציונות הדתית.

"נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות"

החריגה מהקו הרשמי של התנועה מעידה בעיקר על כהן ועמיתיו, שהרי קרוב לוודאי שחברי הכנסת של הציונות הדתית, כמו גם שאר מנהיגי הימין, מודעים היטב לסתירה שבין המשילות לשמרנות האוניברסלית.

הם גם ודאי מודעים היטב לחולשתה של טענת "בג"ץ גנב את הדמוקרטיה", שהרי הכנסת מעבירה כ-150 חוקים בשנה, מליאת הממשלה מעבירה כ-900 החלטות, ומשרדי הממשלה שתחת השרים וראש הממשלה מקבלים אלפי החלטות נוספות.

כדי לטעון ברצינות שבג"ץ לקח לעצמו את השלטון, נדרשת התערבות במאות החלטות בשנה, זה ממש לא המצב בפועל. מאיפה, אם כן, נובעת הביקורת?

"מכיוון שהימין בשלטון הרבה שנים, ברור שבכל פעם שבית המשפט יוצא נגד הממשלה זה נגדו", מנסה כהן להשיב. "ברוב המקרים, בתי משפט כמוסדות עצמאיים לא נבחרים, זוכים לכבוד מפוליטיקאים בגלל החשש מאבדן השלטון.

"הם אומרים 'בסדר, אולי בית המשפט יגן גם עלי כשאהיה במיעוט׳. לכן מכבדים את המערכת המשפטית מלמעלה עד למטה, כולל היועץ המשפטי לממשלה, לכן מכבדים תקשורת חופשית, לכן מכבדים אקדמיה.

"ההבדל הוא שהימין כבר לא מפחד מאיבוד השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים והם מאבדים את הלגיטימציה הפוליטית.

"אני חושב שהימין חי כיום בהרגשה – גם השמאל אגב – שזה עניין קבוע כבר".

אולי לכן ההגנה החזקה על נתניהו, מחשש שאם הוא יילך יאבד גם השלטון.

"אני לא בטוח שבצלאל סמוטריץ' או יריב לוין תופסים את זה כתלוי בפרסונה מסוימת. אני חושב שהם מנתחים דמוגרפית, שבטית, את החברה הישראלית, והגיעו למסקנה שזה הזמן שלהם. הם כבר לא צריכים את המנגנון הזה, הוא לא משרת שום אינטרס פוליטי בטווח הנראה לעין. לכן, זה לא משנה אם אהרן ברק גנב או לא גנב את הדמוקרטיה. מספיק שהוא מגביל במשהו את היכולת שלהם".

קובי אריאלי אמר בשבוע שעבר בגל"צ, שהוא רוצה לגור במדינה שבה אם הכנסת מחליטה להכחיד אותו, היא מכחידה אותו. הוא כמובן לא התכוון לעצמו, כחלק מקבוצת הרוב השולט.

"אין בעולם הדמוקרטי דבר כזה, שבו מוסד נבחר מקבל לבד החלטות קיצוניות כאלה. זה לא קיים. בשיטה שאימצנו, לא העם מחליט אלא הנציגים שבחר, והמעורבות האפקטיבית של העם נעשית פעם בכמה שנים. המעורבות הזו די פרימיטיבית, בהצבעה למקבץ רעיונות שאתה לא באמת מבדיל ביניהם.

"בנוסף לזה ישנה גם שיטת הבחירות המפלגתית, שבה אין לי קשר ישיר עם הנבחר שלי, כמו בהרבה מדינות אחרות שבהן בחירות אזוריות, ואני לא מסוגל באמת להשפיע עליו. בשיטה הזאת, הטיעון 'אני הרוב' הוא טיעון מאוד מפוקפק.

"תחשוב בצורה רציונלית מה קרה כאן בעצם. הלכו פעם בארבע שנים אזרחים והצביעו על רעיונות לא ברורים, לקואליציות שהם לא ידעו מהן, בלי שום אפשרות להשפיע על המדיניות שלהן אחרי זה. זה שהכנסת תגיד 'אני רוב העם ואני יכולה להשמיד', זה טיעון שאפשר לתקוף מהרבה מאוד כיוונים".

דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע״מ)
דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע״מ)

הכל התחיל אצל בן גוריון

אחת המסקנות המרכזיות של כהן, היא שהשיח על בית המשפט העליון הוא הסחת דעת מהשיח הנכון, על כוחן המפורז של הממשלה והכנסת.

"זה לא במקרה הכוח הזה", הוא אומר. "בן גוריון רצה שלטון חזק של קבוצה פוליטית מאוד מצומצמת, שמסוגלת להחזיק ביד את כל המדינה בלי התנגדויות.

"למנחם בגין יש מאמרים שבהם הוא מסביר בצורה מפורשת, שהבסיס לבעייתיות בדמוקרטיה הוא שהיחידות הפוליטיות חזקות מדי. זאת לא הייתה תיאוריה. הוא כתב קונקרטית על מפא"י, שמשתלטת פה על החיים של כולם.

"לו היינו בראשית ימי המדינה והיינו חושבים אחרת על איך לבנות מדינה, היינו אומרים אולי שבית משפט זה בעייתי, אבל שצריך לעשות הפרדת רשויות אחרת. בוא נפזר קצת את הכוחות, ניתן קצת לרשויות המקומיות, נבנה נשיא עם כוח. ככה הכוח לא מרוכז אצל אדם אחד. הרי בן גוריון בכוונה לא נתן לנשיא כוח.

"מה זה בעצם רעיון הממלכתיות, שבן גוריון טבע? הוא אומר שצריך לסגור את הפלמ"ח כי הם מייצגים אלטרנטיבה של פיזור הכוח, ואני לא מוכן. הכוח צריך להיות מרוכז בידי המדינה, והמדינה זה הוא, אין אחר".

אז ההשוואה בין בן גוריון לנתניהו הולכת מעבר לשאלת אורך הכהונה.

"בהחלט. בן גוריון לא באמת חשב שהמדינה זה הוא, אבל הוא כן תפס את הצורך לרכז. בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ניסתה הממשלה להקים איזו ועדה, שתבחן את ניהול המלחמה. מין קבינט. בן גוריון אמר, אם אתם רוצים אותי בראש המדינה, אני עובד בלי קבינטים ודברים כאלה. אם לא, אני מתפטר. והממשלה נבהלה אז עזבו את זה. הוא ניצח במלחמה בלי ביקורת, בלי קבינט, בלי כלום.

"את הכור בדימונה הוא בנה בלי תקצוב מהכנסת, הייתה לו קופה קטנה מתורמים שלא עברה דרך שום מוסד. בן גוריון היה דמות לא דמוקרטית במובן המקובל.

"לזכותו, ייאמר שהוא עיצב את המערכת כך, שברגע שהציבור החליט בבחירות להפוך את השלטון, המערכת התהפכה. הוא לא יצר מערכת שמקבעת את השלטון גם כשהעם מחליף את דעתו, שזה הסיכון הגדול".

עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מעניין שמנחם בגין, שסבל מהמצב הזה, לא ביצע רפורמה משטרית כשנבחר.

"זה נכון, אבל בגין כיבד מאוד מוסדות שלא הסכימו לדעתו, ובמובן זה הוא היה דמוקרט. היום מדברים על זה ככישלון, איך קרה שהימין בשלטון מאז בגין ולא ביצעו מהפכות באקדמיה, בבית המשפט. זה נתפס כאילו בגין לא היה מספיק חזק. מי שאומר את זה לא מעלה בדעתו שזה היה עיקרון, לא טעות.

"זה היה נכון גם פנים ליכודית. נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות, והרבה כוחות צמחו בליכוד תחתם.

"עם זאת, בגין כן עשה דברים מסוימים. הדוגמה הכי מובהקת היא חוק המעצרים המנהליים מ-1979, שהיה ברור שמתייחס לפלסטינים. שר המשפטים, שמואל תמיר, ובגין אמרו שלא יכול להיות שבמדינת ישראל אנשים ייעצרו בלי פיקוח משפטי.

"בסוף, חוקי היסוד 'הבעייתיים' הם יצירה ליכודית, וקרו תחת שלטון הליכוד. מי שקידם אותם היה דן מרידור (שר המשפטים בין השנים 1988 ל-1992, נ"י).

"עצם המחשבה על זכויות אדם כחלק מהותי מהמשטר הישראלי קודמה על ידי אנשים בליכוד. השמאל תמך, אבל מי שהיה בשלטון היה הליכוד".

ובכל זאת, בגין לא ביצע שינויים משטריים שיבזרו את הכוח.

"פוליטיקאי שנלחם הרבה שנים להגיע לכוח, לא יפגע כל כך מהר בכוח הזה".

כתבת על החריגות של ישראל בהיעדר מגבלות מבניות. היא חריגה גם בהחזקת כיבוש, באי הפרדת דת ומדינה, באי עיגון השוויון בחוקה ובחוק הלאום החדש.

"צריך להבדיל בין מבנה השלטון שעליו דיברתי, לבין מה שאתה מדבר עליו, שהוא התוצאות שמתאפשרות במבנה השלטוני הקיים, שסובל כל מיני תופעות שמדינות דמוקרטיות אחרות כנראה לא היו סובלות.

"למשל, יחסי הדת והמדינה בישראל, שיוצרים חוסר שוויון מובהק, או חוק יסוד: הלאום. יש עוד מדינות בעולם שמוגדרות כמדינות לאום, אבל אין אף מדינה דמוקרטית כזאת שאין בה הכרה בשוויון מלא, כולל הכרה בזכויות קולקטיביות.

"זו תוצאה של הכוח הרב של הכנסת, שמאפשר לרוב מסוים – לא עצום – להעלות טענות שבסופן אין שוויון. כדי לעשות דבר כזה במבנה משטרי מבוזר יותר, היה נדרש הרבה יותר מאשר רוב של 62 מול 55, כמו בהצבעה על חוק הלאום".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,803 מילים. מחכים לתגובתך.

סקר: 82% מהציבור אינם תומכים בחוק החסינות

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה קובע: 62% מהציבור מתנגדים לחוק החסינות, ביניהם גם 40% ממצביעי הימין ו-35% ממצביעי הליכוד ● 41% מהציבור חושבים שמערכת המשפט חזקה מדי, רובם מצביעי ימין, ואילו 39% אינם חושבים כך, רובם מצביעי שמאל ומרכז

18% בלבד מאזרחי ישראל תומכים ב"חוק החסינות". כך עולה מסקר חדש שערך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל במכון הישראלי לדמוקרטיה .  62%, לעומת זאת, מתנגדים ל"חוק החסינות".

הציבור מתנגד לחוק החסינות במיוחד כאשר עולה האפשרות שהחוק יחול על העמדה לדין של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כאשר נשאלו משתתפי הסקר "ואם בכל זאת יעבור חוק החסינות, האם יש להחיל אותו רטרואקטיבית גם על נתניהו" – רק 29% מהציבור השיב בחיוב, לעומת 46% שאמרו "יש להחיל אותו רק על מקרים חדשים".

גם בקרב מצביעי הימין, ואף בקרב מצביעי הליכוד, אין רוב לחוק החסינות. 40% מהאנשים שהגדירו את עצמם "מצביעי ימין" ו-33% מאלה שהגדירו את עצמם "מצביעי הימין המתון" מתנגדים לחוק החסינות, לעומת 33% ממצביעי הימין ו-14% ממצביעי הימין המתון שתומכים בו.

רק כ- 36% ממצביעי הליכוד תומכים בחוק החסינות ו-35% מתנגדים לו. גם מרבית המצביעים של שאר מפלגות הימין – "כולנו", "ישראל ביתנו", "איחוד מפלגות הימין", "הימין החדש" ו"זהות" מתנגדים לחוק החסינות. רק בקרב מצביעי יהדות התורה וש"ס יש רוב לתומכי החוק.

לפי הסקר, ההתנגדות לחוק החסינות מאחדת יהודים וערבים: 62% מהיהודים מתנגדים לחוק החסינות ורק 20% מהיהודים תומכים בו, ואילו 59% מהערבים מתנגדים לחוק ורק 13% מהערבים תומכים בו (שיעור המתלבטים ואלה שלא השיבו לשאלה גבוה יותר בקרב הערבים).

הציבור חצוי: האם הרשות השופטת חזקה מדי?

הסקר מראה שהציבור חצוי ביחס למאבק בין הממשלה למערכת המשפט, מחלוקת שיש לה השלכות על "פסקת ההתגברות" שנידונה במסגרת המשא ומתן הקואליציוני.

41% ממשתתפי הסקר מסכימים עם האמירה "הרשות השופטת צברה יותר מדי כוח" ועם הקביעה כי "יש לאזן בחקיקה בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת". 39% אינם מסכימים עם האמירות הללו.

כ-67% ממצביעי הימין ו-כ-45% ממצביעי הימין המתון תומכים בחקיקה שתחזק את הממשלה על חשבון מערכת המשפט, לעומת 23% בלבד מהנשאלים שהגדירו את עצמם כ"מצביעי מרכז", 13% מאלה שהגדירו את עצמם כמצביעי "השמאל המתון" ו-68% מ"מצביעי השמאל". 87% מאלה שהגדירו את עצמם כ"מצביעי שמאל" מתנגדים לחקיקה כזאת לעומת כ-12% בלבד ממצביעי הימין.

הסקר מגלה כי יחס למערכת המשפט שונה מאוד בין יהודים לערבים. 44% מהיהודים תומכים בחקיקה שתחליש את מערכת המשפט ורק כ-36% מהיהודים מתנגדים לה, ואילו 23% מהערבים תומכים בה ו-54% מהערבים מתנגד לה.

הסקר נערך שלשום (ג') בידי מכון המחקר של רפי סמית בקרב מדגם מייצג של 705 ישראלים, מהם 604 יהודים ו- 101 ערבים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 353 מילים. מחכים לתגובתך.

מאחר וכיום הציבור שומע מנבחרי הציבור של ׳כולנו׳ שהם ״תמיד היו בעד פסקת ההתגברות״ אבקש להניח בפניכם את סעיף 37 להסכם…

פורסם על ידי ‏‎Tal Schneider‎‏ ב- יום רביעי, 22 במאי 2019

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

חה"כ פולקמן, יו"ר סיעת כולנו: "שוקל לשבת עם נתניהו תחת כתב אישום"

במהלך הפגנה מול ביתו של חה"כ רועי פולקמן, יו"ר סיעת כולנו, בה קראו המפגינים להתנגד לישיבה בממשלה עם בנימין נתניהו תחת כתב אישום, השיב להם: "בעבר אמרתי שלא והיום שיניתי את דעתי" ● לפיד תקף את דבריו: "הלכת לפוליטיקה בשביל לעבוד אצל מושחתים?"

משה כחלון ורועי פולקמן (צילום: מרים אלסטר. פלאש 90)
מרים אלסטר. פלאש 90
משה כחלון ורועי פולקמן

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
משה כחלון ובנימין נתניהו (צילום: (הדס פרוש/פלאש 90))
(הדס פרוש/פלאש 90)

7 ימים במאי ההזדמנות של כחלון להציל את הדמוקרטיה

שר האוצר אמר בשנה שעברה כי ראש הממשלה יצטרך לעזוב את תפקידו אם יועמד לדין ● על רקע הניסיון הנוכחי של נתניהו לקדם חקיקה שתגן עליו, כחלון נמצא במקום הנכון כדי לעצור אותו ● פרשנות

כשחקירות השחיתות הנוגעות לראש הממשלה בנימין נתניהו צברו תאוצה במהלך 2018, נשמע בממשלה קול מרכזי שהבהיר כי נתניהו לא יוכל להישאר בתפקידו אם יוגש נגדו כתב אישום.

אף שהחוק לא דורש באופן מוחלט מראש ממשלה מכהן לעזוב את תפקידו אם הוא עומד למשפט, שר האוצר משה כחלון היה נחוש בדעתו, כפי שניסח זאת בריאיון טלוויזיוני ב-15 במרץ 2018, ש"אם ייפתח משפט נגד נתניהו, הוא לא יוכל לכהן כראש ממשלה". או שנתניהו עצמו יקום וילך, אמר כחלון, "או המפלגות האחרות".

שבעה חודשים לאחר מכן, מעט לפני שהמשטרה המליצה על העמדת נתניהו למשפט בתיק 4000, התיק המשמעותי ביותר שהוגש נגדו, כחלון הרחיק לכת. לצד החזרה על כך שראש הממשלה לא יכול להישאר בתפקיד כשהוא עומד למשפט, הבטיח שר האוצר בהופעה טלוויזיונית ב-9 באוקטובר כי הוא יפיל את הממשלה אם נתניהו יועמד לדין ולא יפרוש מתפקידו.

במעבר מהיר לימינו, כחלון מנהל כעת מגעים כדי לחבור שוב לנתניהו עם מפלגת "כולנו", בקואליציה שתורכב לאחר הבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל.

הפיל בחדר המגעים הקואליציוניים הוא ההודעה של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מ-28 בפברואר, כי הוא אכן מתכוון להגיש כתב אישום נגד נתניהו – בעוון הונאה והפרת אמונים בכל שלושת התיקים הפליליים נגדו ובעוון שוחד בתיק 4000.

שאול אלוביץ' (צילום: (פלאש 90))
שאול אלוביץ' (צילום: (פלאש 90))

בתיק זה נטען כי נתניהו היטיב את התנאים העסקיים, בהיקף של מאות מיליוני דולרים, עבור בעלי בזק שאול אלוביץ', ובתמורה איפשר אלוביץ' לנתניהו לשמש כעורך ראשי של אתר וואלה, אתר החדשות השני בגודלו בישראל, ולעצב את הכיסוי התקשורתי שלו לפי רצונו.

דוגמה אחת קטנה מטיוטת כתב האישום: ביום הבחירות ב-2015, כאשר נתניהו פעל להגדלת מספר הקולות לליכוד באמצעות קטע וידאו שפרסם בפייסבוק ובו טען שהמצביעים הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות, הסרטון של ראש הממשלה הוצג "במיקום בולט ולמשך שעות רבות" בעמוד הבית של וואלה.

נתניהו, שלא במפתיע, נחוש בטענתו שהוא חף מפשע ולא ביצע כל מעשה שאינו ראוי. כאשר החקירות הובילו להמלצות ולבסוף להודעה של מנדלבליט על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, נתניהו ניסה להסביר כיצד הוא, איש חף מפשע, עומד בכל זאת בפני כתב אישום, באמצעות הרחבה הדרגתית של מעגל הגורמים שאותם הוא מאשים בציד מכשפות פוליטי שנועד להפילו – החל מהאופוזיציה ומהתקשורת, עבור במשטרה, וכלה במנדלבליט עצמו ובבעלי תפקידים בפרקליטות המדינה.

עד לאחרונה, נתניהו לפחות הכיר בכך שהשופטים בישראל הוגנים וראויים לתמיכה. עכשיו, היות שהוא קרוב מאי פעם לעמוד מול אותם שופטים, הוא מציב גם אותם כיעד

עד לאחרונה, ראש הממשלה לפחות הכיר בכך שהשופטים בישראל הוגנים וראויים לתמיכה. עכשיו, היות שהוא קרוב מאי פעם לעמוד מול אותם שופטים, הוא מציב גם אותם כיעד.

החוק בישראל כבר מספק לראש הממשלה, ולכל חבר כנסת, חסינות מובטחת מתביעה באמצעות הצבעת רוב בוועדת הכנסת ובמליאת הכנסת. בין העילות שנתניהו עשוי להציג לטובת קבלת חסינות שכזו: כתב האישום הוגש "שלא בתום לב" או שהתביעה תוביל "לנזק אמיתי…לייצוג קהל הבוחרים".

בנימין נתניהו ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
בנימין נתניהו ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

כמה חברי כנסת התומכים בנתניהו, בליכוד ובאיחוד מפלגות הימין, מנסים לקדם חקיקה שתקל את תהליך מתן החסינות בכנסת – אך הם נתקלו בהתנגדות, לרבות מצד שלושה חברי כנסת מהליכוד, בהובלת יריבו הוותיק של נתניהו, גדעון סער.

נתניהו עשוי להצליח בהבטחת החסינות בכנסת מול ההאשמות נגדו – אם במסגרת החוק הנוכחי ואם בגרסה מתוקנת שלו. אך צעד זה לא יסמן את סוף הקשיים המשפטיים שלו.

על מנת להישאר מחוץ לטווח הסכנה, הוא יצטרך להעביר גם חקיקה השוללת מבית המשפט העליון את הסמכות הנוכחית שלו, המוענקת לו במסגרת חוקי היסוד של ישראל, לבטל את החלטת הכנסת על חסינות.

מאחר שאינו יכול לקדם או לתמוך ממש בחקיקה שנועדה אך ורק, ובאופן ברור, להוריד את בית המשפט העליון מהגב שלו, נתניהו ככל הנראה מכין רפורמה חקיקתית רחבה יותר בנוגע לסמכויות של בית המשפט העליון.

במקום להציג רפורמה זו כניסיון ברור למניעת העמדתו לדין, היא מקודמת על ידי תומכיה כמהלך חיוני שנידון זמן רב, אשר מטרתו "לגבור" על הנטייה האקטיביסטית-מדי של בית המשפט העליון. לדברי נתניהו, כפי שניסח זאת בפוסט שהעלה לפייסבוק בשבוע שעבר, הוא תמיד תמך ב"בית משפט חזק ועצמאי – אך אין זה אומר בית משפט שהוא כל יכול".

מיקי זוהר (צילום: (יונתן זינדל/פלאש 90))
מיקי זוהר (צילום: (יונתן זינדל/פלאש 90))

עריצות הרוב

ביום שני, חבר הכנסת מטעם הליכוד ונאמנו של נתניהו מיקי זוהר, אשר עומד בראש ועדת הכנסת, הגיש הצעת חוק שנועדה להחליק את הדרך של ראש הממשלה לחסינות. ביושבו בראש דיוני הוועדה, זוהר גיחך למשמע התנגדויות מצד חברת הכנסת היריבה ממרצ, מיכל רוזין, שטענה כי הוא מוביל תהליך להריסת הדמוקרטיה הישראלית, והרהר בשמחה בחזון שלו להפיכת בית המשפט העליון ל"חסר רלוונטיות".

"דמייני, פסקת ההתגברות עוברת – בג"ץ לא כתובת. חוק החסינות עובר – ביבי תקוע איתכם לעוד עשר שנים", זוהר לעג לרוזין. "מה תעשו?"

"זהו סיום הדמוקרטיה", היא השיבה.

"בעיני זו יכולה להיות אחת הקדנציות הקשות ביותר שלכם: בג"ץ לא רלוונטי, ביבי פה לעוד עשר שנים, או מיי גאד", זוהר צחקק בעליזות.

"אז בקיצור, ארדואן יש לנו פה", היא העזה להגיד. זוהר התנגד: "דמוקרטית הוא פה. בוחרים בו".

מכיוון שהמגעים בנוגע לקואליציה הבאה נערכים מאחורי דלתיים סגורות, אף אחד לא יודע בוודאות מה נידון בפגישות בין צוות הליכוד של נתניהו, מפלגת "כולנו" של כחלון ושאר השותפות הפוטנציאליות לקואליציה. בדומה לכך, נכון לעכשיו, אף אחד לא יודע בוודאות את פרטי הרפורמה בבתי המשפט שנתניהו מתכנן. על פי הדיווחים, בימים האחרונים הוא מתייעץ עם מומחים משפטיים בנושאים אלו.

עם זאת, החשש הוא שבמסגרת המאמצים שלו לחמוק ממשפט, נתניהו יקדם חקיקה שתשנה באופן בסיסי את האיזון העדין שבין הרשויות השופטת והמחוקקת. הרפורמה השנויה במחלוקת, שיש גורמים המחשיבים אותה לשינוי המשמעותי ביותר בחוקי היסוד של ישראל, עשויה למנוע מבית המשפט לשמש משקל נגד חיוני אל מול הסכנה ש"עריצות הרוב" תפגע בזכויות של אלו שאינם מיוצגים באופן ראוי על ידי המערכת הפוליטית.

דוגמה קטנה אחת מהתקופה האחרונה שעשויה להיות רלוונטית: לקראת הבחירות ב-9 באפריל, ועדת הבחירות המרכזית – המורכבת מנציגים של מפלגות הכנסת (באופן יחסי לגודלן), בראשות שופט בית המשפט העליון – הצביעה נגד התמודדותה לכנסת של רע"ם-בל"ד. הצבעות חברי הוועדה תאמו את הקווים המנחים הפרלמנטריים של הנציגים. השופט, חנן מלצר, בחר שלא להצביע. האינטרס של הרוב אמר את דברו, ואם לוועדה הייתה המילה האחרונה בנושא, רע"ם-בל"ד לא הייתה יכולה להתמודד.

יו״ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
יו״ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

עם זאת, הצבעת הוועדה בוטלה על ידי בית המשפט העליון, ורע"ם-בל"ד הצליחה לצבור ארבעה מנדטים בבחירות. רפורמה שהייתה מונעת מבית המשפט את ההתערבות בהחלטה מסוג זה, למשל, הייתה עלולה להוביל לכנסת שבה רוב מוחלט של חברי הכנסת, הנמצאים מימין למרכז, מונעים את התמודדותם של חברי כנסת ערבים… ללא כל אפשרות להתגונן משפטית. "עריצות הרוב", אכן כך.

הקול הדומם של "הימין השפוי"

כל זה מביא אותנו בחזרה למשה כחלון. עם ארבעה מנדטים בלבד בכנסת החדשה, לעומת 10 בפעם הקודמת, "כולנו" של כחלון מחזיקה בכוח הרבה יותר מצומצם. אך ללא ארבעת המושבים של כחלון, נתניהו יכול לכל היותר להרכיב קואליציה של 61 בשבוע האחרון שנותר לו להרכבת ממשלה. שלטון עם רוב כה דחוק יהיה אתגר מורכב מאוד, לכל הפחות.

בשנה שעברה – לפני שמנדלבליט (יועץ משפטי אמין, אשר מונה לתפקיד על ידי נתניהו עצמו, ובאופן ברור לא פועל ״בחוסר תום לב״ נגד ראש הממשלה) החליט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד נתניהו – כחלון הצהיר כי הוא לא ייקח חלק בכל ניסיון של נתניהו להישאר בתפקיד אם יוגש נגדו כתב אישום. כיום, נתניהו מנסה למנוע את המצב הזה.

ראש ממשלה, במדינה ללא הגבלת כהונה, מנסה ליצור בועה משפטית שבה יהיה חסין לתביעות כל עוד הוא בתפקיד, בעוון פעילות פלילית לכאורה שבוצעה בזמן שהיה בתפקיד.

ראש ממשלה, במדינה ללא הגבלת כהונה, מנסה ליצור בועה משפטית שבה יהיה חסין לתביעות כל עוד הוא בתפקיד, בעוון פעילות פלילית לכאורה שבוצעה בזמן שהיה בתפקיד

הוא לא נאבק כדי להישאר בתפקיד לאחר הגשת כתב אישום – התרחיש שכחלון הבטיח למנוע בשנה שעברה. הוא נאבק כדי להתחמק מכתב האישום עצמו, באמצעים חקיקתיים שיחריגו אותו מהעיקרון הדמוקרטי המרכזי שלפיו כולם שווים בפני החוק, ושעשויים לנפץ את האיזון העדין שבין הרשות השופטת לרשות המחוקקת.

למרות כל זאת, כחלון אינו משמיע את קולו בנושא.

גדעון סער, מיכל שיר ושרן השכל, שלושה חברי כנסת מהליכוד, כבר דיברו בפומבי נגד תפירת חקיקה "אישית" שתאפשר לנתניהו לשמור על חסינות. חבר הכנסת לשעבר של הליכוד, בני בגין, בנו של ראש ממשלת הליכוד האגדי מנחם בגין ואדם בעל יושרה אישית שאין דומה לה, הצהיר בתחילת השבוע כי "הימלטות מהדין על ידי הסתתרות של ראש הממשלה מאחורי מגן החסינות כחבר כנסת, עם או בלי שינוי חוק, הוא מעשה מושחת".

בנימין נתניהו ובני בגין (צילום: (חיים זק/לע"מ/פלאש 90))
בנימין נתניהו ובני בגין (צילום: (חיים זק/לע"מ/פלאש 90))

בגין הוסיף כי "במעשה הזה ראש הממשלה מתכונן להשתמש לרעה לצרכיו האישיים בכוח השלטוני שהופקד לידיו והוא גורר איתו לשם גם אחרים, ולכן ברור שחברי הכנסת שיתמכו בניסיון של ראש הממשלה להימלט מן הדין ימעלו בתפקידם בנותנם יד למעשה מובהק של שחיתות".

האם כחלון הקשיב?

איחוד מפלגות הימין, שתומך בהתנחלויות ורחוק מלהתנגד להתחמקות של נתניהו מכתב אישום, נמצא בחזית החקיקה שתעזור לו לחמוק ממנו – במה שנראה כמו "יד רוחצת יד" שבמסגרתו נתניהו מדבר כעת על סיפוח ההתנחלויות בגדה המערבית.

מנהיגי שתי המפלגות החרדיות המהוות שותפות מהימנות של נתניהו, אריה דרעי מש"ס ויעקב ליצמן מיהדות התורה, נמצאים בעצמם בתסבוכות משפטיות – דרעי כבר ישב בכלא. אף אחד מהם לא יקום להגן על הרשות השופטת.

השותף הקואליציוני הצפוי הנוסף של נתניהו, אביגדור ליברמן, ראש "ישראל ביתנו", הוא פופוליסט בלתי צפוי שפרש ממשרד הביטחון במחאה על מדיניותו של נתניהו ברצועת עזה, וכעת צפוי לשוב למשרד הביטחון עם אותה מדיניות המיושמת כעת. הוא עשוי להתנגד לתוכניות של נתניהו להישאר מחוץ לכותלי בית המשפט, או שלא יעשה זאת – תלוי בחישובים הפוליטיים שלו.

כחלון מציג את עצמו כ"מר ניקיון" הפוליטי, מנהיג "הימין השפוי", כפי שהכריז בתעמולת הבחירות שלו, שפועל למען האינטרס של הישראלי הקטן

אך כחלון מציג את עצמו כ"מר ניקיון" הפוליטי, מנהיג "הימין השפוי", כפי שהכריז בתעמולת הבחירות שלו, שפועל למען האינטרס של הישראלי הקטן. לכן מוטל עליו, בשבוע האחרון להרכבת הקואליציה של נתניהו, להצהיר בפומבי שלא ייתן את תמיכתו לחקיקה – לא משנה איך תוצג – אשר מטרתה לחסוך מנתניהו את החובה הדמוקרטית לעמוד מול ההאשמות בפלילים העומדות נגדו.

על כחלון מוטל להתחייב כי יסרב להצטרף, וכי יעשה כל שביכולתו להפלת קואליציה חדשה שתיכנע לכל ניסיון שכזה מצד נתניהו.

משה כחלון. מימינו, מגילת העצמאות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
משה כחלון. מימינו, מגילת העצמאות (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

על כחלון מוטל להביט במה שסילביו ברלוסקוני מאיטליה ניסה לעשות, ובמה שרג׳פ טאיפ ארדואן מטורקיה עשה, כדי לחמוק מכתבי אישום ולהיצמד לעמדת הכוח באמצעות נטרול בתי המשפט – ולהחליט למנוע התרחשות דומה בישראל.

על כחלון גם מוטל, יחד עם סער ודומיו, להקשיב לדברי התוכחה של בני בגין, ולהפנים כי לא מדובר בעניין מפלגתי בכלל, שבו השמאל מתנגד לראש הממשלה והימין דבק בו באופן אינסטינקטיבי, אלא בציווי לאומי בסיסי.

על כחלון מוטל, בימים הגורליים הקרובים, לאסוף חברי כנסת בעלי עקרונות מכל הקשת הפוליטית, ולהבהיר לנתניהו, ולציבור, שבכוונתם להוביל את ההגנה על הדמוקרטיה של ישראל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,608 מילים. מחכים לתגובתך.

להתראות, דמוקרטיה

אחרי שחקר 742 חוקות מסביב לעולם, מזהיר ד"ר יניב רוזנאי כי ישראל צועדת לעבר אסון ● "מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה" ● בראיון לזמן ישראל הוא מעריך: בג"ץ יפסול את פסקת ההתגברות ● "רעידת האדמה המשטרית״ בדרך

איור: אבי כ״ץ

אחרי שחקר 742 חוקות מסביב לעולם, מזהיר ד"ר יניב רוזנאי כי ישראל צועדת לעבר אסון ● "מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה" ● בראיון לזמן ישראל הוא מעריך: בג"ץ יפסול את פסקת ההתגברות ● "רעידת האדמה המשטרית״ בדרך

כבר לא מעט שנים ששופטי בית המשפט העליון מכינים את עצמם לרגע שבו יאלצו לפסול תיקון חוקתי. שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, כינתה את האפשרות הזאת "רעידת אדמה משטרית" ויריית פתיחה ל"מלחמה בין הרשויות".

ואולם, הרפורמה המשפטית, שנועדה להציל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מהעמדה לדין במחיר של פגיעה קשה במעמדו של בית המשפט העליון, עשויה לשכנע את השופטים שהגיע הרגע לשלוף את נשק יום הדין.

על פי המסתמן, הרפורמה כוללת כמה מרכיבים שיכולים לשרת את נתניהו. הראשון הוא שינוי חוק החסינות, כדי שהגשת כתב אישום תחייב אישור של ועדת הכנסת. מרכיב שני הוא שינוי חוק יסוד: השפיטה, המסמיך את בג"ץ לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות של רשויות המדינה. שינוי כזה אמור למנוע מבג"ץ לבטל החלטה של ועדת הכנסת, להשאיר את חסינותו של נתניהו.

מרכיב שלישי הוא פסקת התגברות, שתאפשר לכנסת למנוע את ביטול חוק החסינות בבג"ץ. בעבר התכוונה שרת המשפטים איילת שקד להעביר פיסקת התגברות כזו כחלק מחוק יסוד: החקיקה, אך חוק היסוד מעולם לא כונן, ולא ברור באיזה אופן תועבר פסקת ההתגברות. מכיוון שהיא לא תעסוק רק בזכויות אדם, זה לא יהיה באמצעות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"השאלה היא מה יכללו השינויים החוקתיים", אומר ד"ר יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי. "אם מדובר בכך שביהמ"ש לא יוכל לבקר כלל את החלטות השלטון – גם לא מנהליות – מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה.

"עוד בשנת 1953, בפסק דין ׳קול העם׳, פסל השופט שמעון אגרנט החלטה של שר הפנים על סגירת עיתונים. פסקת התגברות רחבה פוגעת קשות בעקרונות הפרדת הרשויות ובשלטון החוק, ולדעתי ניתן יהיה לראות בה 'תיקון חוקתי שאינו חוקתי'".

כלומר, בית המשפט העליון יפסול את התיקונים החוקתיים?

"פסקת התגברות היא לא דבר בינארי. אפשר לנסח אותה באופן שיצליח גם לענות לביקורות על בית המשפט, וגם למנוע ניצול לרעה. למשל, שהרוב להתגברות על פסיקה יהיה 65, 68 או 70 חברי כנסת, כדי שיהיה צורך בתמיכת חברי אופוזיציה. ד"ר הלל סומר דן באפשרות של הגבלת השימוש בפסקה לעד שלוש פעמים בקדנציה, כך שהמחוקק יפנה אליה רק בדברים שממש מטרידים אותו.

"בשונה מפסקת התגברות צרה כזאת, השינוי שעליו דווח מגיע לדעתי לעוצמת פגיעה, שבה הליבה החוקתית כבר אינה נותרת כשהיתה קודם לכן, ובהחלט ייתכן שבית המשפט יפסול תיקון כזה".

742 חוקות ברחבי העולם

ד"ר רוזנאי, מרצה בכיר בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, פרסם ספר על התיקון החוקתי שאינו חוקתי. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שהשלים ב-2014 ב-London School of Economics, בה בחן 742 חוקות שנכתבו מאז המהפכות האמריקאית והצרפתית בסוף המאה ה-18.

בסיוע הספר וכמה מאמרים של רוזנאי, הוכיחו שופטי העליון בפסק הדין המהפכני בעניין התקציב הדו-שנתי, שביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים היא עניין נפוץ ומקובל.

במחקרו מצא רוזנאי ש-81 מכ-190 החוקות שנמצאות כיום בתוקף בעולם, כוללות "פסקאות נצחיות" המשריינות ערכים "שבהם אי אפשר לגעת גם ברוב של 90%. הרי לא הסמכנו את נבחרי הציבור להחליט כל דבר.

"הדוגמה המובהקת ביותר היא גרמניה בעקבות הנאציזם, שאמרה 'לא עוד', ושריינה בחוקה במפורש את כבוד האדם ועקרונות המשטר הדמוקרטי".

יניב רוזנאי
מאז התפרקות ברית המועצות, 54% מהחוקות החדשות כוללות הגבלות על תיקוני חוקה. ד"ר יניב רוזנאי

לדבריו, המגמה לאורך השנים היא של יותר ויותר חוקות המגבילות את סמכות האספות המכוננות להעביר תיקוני חוקה.

"בגל החוקתי הראשון, מאז סוף המאה ה-18, פסקאות הנצחיות היו נדירות למדי. לאחר מלחמת העולם השנייה כללו כבר כשליש מהחוקות החדשות פסקאות נצחיות, ובגל החוקתיות השלישי, מאז התפרקות ברית המועצות, 54% מהחוקות החדשות כוללות הגבלות על תיקוני חוקה".

ד"ר רוזנאי: ״הכנסת, כמו כל מוסד שלטוני, חייבת לפעול בתום לב בעניינים חוקתיים גם ללא פסקאות נצחיות מפורשות, ואין לה סמכות להרוס את הסדר החוקתי״

המגמה השנייה שזיהה היא הרלוונטית יותר לישראל: "גם במדינות שבהן החוקה שותקת ואין הגבלות, בתי משפט אמרו שיש ליבה של ערכים שהם עמודי התווך של כל הסדר החוקתי, ושלכן הם מוגנים באופן משתמע. הנימוק הוא שאם אתה משנה או הורס אותם, זה כאילו הרסת את החוקה כולה והחלפת אותה בחדשה.

"זה קרה לאחרונה במלזיה ולראשונה גם באירופה, כשבית המשפט העליון בסלובקיה ביטל תיקון חוקתי ללא סמכות מפורשת בטענה לפגיעה בעצמאות השיפוטית. התיקון עסק בבדיקות ביטחוניות לשופטים.

"הדוגמה המפורסמת ביותר היא בהודו. השופטים שם אמרו: יש לנו מבנה בסיסי לחוקה, חילוניות, דמוקרטיה, שלטון חוק, עצמאות שיפוטית – ואלה דברים שבהם אי אפשר לפגוע.

"בעקבות סדרה של פסקי דין, שבהם בית המשפט העליון ביטל תיקונים לחוקה מכוח דוקטרינת המבנה הבסיסי, הועבר ב-1977 התיקון ה-42 לחוקה, שקבע ששום תיקון חוקתי לא יעמוד בפני ביקורת שיפוטית, ושלא קיימות הגבלות על הסמכות המכוננת של הפרלמנט. ב-1980 קבע בית המשפט העליון שם כי התיקון אינו חוקתי ופסל אותו. זה קרה על רקע מצב חירום ופרשות זיוף בחירות של אינדירה גנדי, וידו של בית המשפט העליון היתה על העליונה".

לנו אין חוקה שאפשר לדבר על מבנה הבסיס שלה.

"נכון. המודל אצלנו הוא של פגיעה קשה בעקרונות יסוד חוקתיים. על זה כתב אהרן ברק שהכנסת הוסמכה לפעול במסגרת עקרונות היסוד של המשטר, לא לבטלם. ייתכן ששינוי שיפגע קשות ברשות השופטת ייכנס למסגרת הזאת".

תיתכן פסילה של התיקון לחוק יסוד: השפיטה על בסיס של חקיקה פרסונלית?

"במקרה כזה פסילה תתבסס על דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. הכנסת, כמו כל מוסד שלטוני, חייבת לפעול בתום לב בעניינים חוקתיים גם ללא פסקאות נצחיות מפורשות, ואין לה סמכות להרוס את הסדר החוקתי. הרס כזה יכול להתרחש גם בתיקון חוקה לצרכים לא חוקתיים".

איך בית המשפט יוכיח שהחקיקה פרסונלית? הרי הניסוח יהיה כללי.

"חוקים פרסונליים הם כאלה שמכוונים להיטיב עם או לפגוע בפרטים מסוימים, גם אם הם מנוסחים באופן כללי. אם יהיה חוק כללי מאוד, שיבטל כליל את אפשרות הפיקוח על החלטות שלטוניות, יהיה קשה לראות כיצד הוא פרסונלי. מצד שני, מדובר אז בפגיעה קשה בעקרונות היסוד, באופן שעובר למודל השני".

אם הכנסת תחוקק ובג"ץ יפסול, נהיה במצב שבו השאלה היא מי יגבר במאבק בין הרשויות. מה מלמד הניסיון בעולם במקרים כאלה?

"בבליז, בית המשפט העליון ביטל שינויים לחוקה, וכמו בהודו הפרלמנט תיקן את החוקה כדי לבטל את הביקורת השיפוטית על תפקיד הרשות המכוננת. בית המשפט העליון שם קבע שהתיקון אינו חוקתי, כי הוא סותר את עקרון הפרדת הרשויות, וצייתו לו. לעומת זאת, כשקרה משהו דומה בהונגריה, וב-2013 עבר תיקון חוקתי שמגביל את בית המשפט, השופטים, שב-2012 התערבו בתוכן חוקתי, התקפלו ודחו עתירה נגד התיקון החדש.

"עוד דוגמה היא טאיוואן. בספטמבר 1999 הפרלמנט האריך שם את הכהונה שלו בכמה שנים ללא בחירות, באמצעות תיקון לחוקה. כמה חודשים אחר כך בית המשפט החוקתי ביטל את ההחלטה ללא סמכות מפורשת, בטענה לסתירה של עקרונות חוקתיים בסיסיים, והפסיקה התקבלה.

"היו מאז אמצע העשור הקודם מקרים גם בהונדורס ובקולומביה, שבהם נשיאים ביקשו להתגבר על הגבלת הכהונה בחוקה לקדנציה אחת, שנקבעה כלקח מההיסטוריה של שליטים מושחתים. ביחס למנואל זלאיה מהונדורס ואלוורו אוריבה הקולומביאני בתי המשפט גברו.

נשיא הונדורס חואן הרננדס (צילום: AP Photo/Fernando Antonio)
דאג להדיח שופטים ולמנות שופטים מטעם. נשיא הונדורס חואן הרננדס (צילום: AP Photo/Fernando Antonio)

"נשיא הונדורס הנוכחי חואן הרננדס כבר דאג להדיח שופטים ולמנות שופטים מטעם. הוא עשה זאת ללא סמכות חוקתית, ותיקן בדיעבד את החוקה. כשעתרו בשמו נגד הסעיף החוקתי להגבלת כהונה, בית המשפט כבר היה שבוי וקבע שהסעיף אינו חוקתי ואין ליישם אותו".

ירושלים אינה לונדון

בכל מה שקשור לביקורת שיפוטית על החלטות וחוקים רגילים, המצב מובהק יותר. "זאת המגמה השלישית", אומר רוזנאי. "אם בתקופת מלחמת העולם השנייה היו מנגנוני ביקורת שיפוטית בפחות מ-25% מהמדינות, היום הם קיימים ביותר מ-85% אחוז מהמדינות".

כאשר רוזנאי נשאל על הדוגמה של בריטניה, "כדמוקרטיה מתוקנת שאין בה ביקורת שיפוטית", הוא אומר: "לאנגליה יש מסורת דמוקרטית ארוכה, ונורמות כתובות ולא כתובות, שאחת מהן היא: It's not done. יש דברים ששרים בממשלה הבריטית לא יעזו להעלות. אצלנו, אני לא חושב שיש את המסורת הזאת.

"כמו כן, יש באנגליה גם שני בתים בפרלמנט, שלאחד מהם, בית הלורדים, יש סוג של וטו על חקיקה, ובנוסף, יש בפרלמנט ועדה שהתפקיד שלה הוא לוודא שהחקיקה עולה בקנה אחד עם האמנה האירופית לזכויות אדם, ומתייחסים ברצינות למה שהיא אומרת. אצלנו, למרות הייעוץ המשפטי לכנסת, הרבה פעמים מגלגלים דברים שאינם חוקתיים לבית המשפט".

אף שביהמ"ש העליון הבריטי לא יכול לבטל חקיקה, הוא מצהיר על אי הלימה של חוקים עם האמנה האירופית לזכויות אדם, ולדברי רוזנאי, "מצופה מהג'נטלמנים הבריטים להתנהל בהתאם". ובאמת, מתוך 27 הצהרות אי-התאמה שניתנו מאז שנת 2000, 24 חוקים שונו בהתאם להחלטות – ושלושה עדיין נדונים.

אבל יש עוד בלם מעל ביהמ"ש העליון האנגלי והפרלמנט שם, והוא בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. "אמנם בית המשפט בשטרסבורג אינו מוסמך לפסול חקיקה במדינות החברות במועצת אירופה, אך הוא יכול לקבוע פיצויים או להורות על שינוי חקיקתי, וברוב מוחלט מהמקרים זה קורה", אומר רוזנאי.

אקטיביזם שיפוטי? לא לפי המחקרים

לאחרונה התפרסמו כמה מחקרים הסודקים את המיתוס הרווח על האקטיביזם של בית המשפט העליון. במחקר של פרופ' גד ברזילי, ד"ר מעוז רוזנטל ופרופ' אסף מידני, נמצא כי מתוך 9,500 החלטות בעתירות לבג"ץ, רק 10% מהעתירות נגד הממשלה התקבלו ו-3% נוספות התקבלו באופן חלקי. 87% מהעתירות נדחו במלואן.

עוד התברר, שאבי האקטיביזם השיפוטי, השופט אהרן ברק, התערב רק ב-13% מהעתירות שבהן דן, הרבה פחות מהשופטת דליה דורנר (29%) ומהשופט מישאל חשין (23%).

השופטים אהרון ברק (מימין) ומישאל חשין (צילום: פלאש 90)
ברק התערב הרבה פחות. השופטים אהרון ברק (מימין) ומישאל חשין (צילום: פלאש 90)

בדיקה שערך ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, העלתה שגם בהשוואה בינלאומית, בית המשפט הישראלי לא מתבלט כאקטיביסטי במיוחד, ופסל חוקים 18 פעמים בלבד מאז 1992.

נתונים השוואתיים מצביעים על המגמה הבאה: בעוד שבישראל נפסלים 0.7 חוקים בשנה, בגרמניה נפסלים 8.2 חוקים בשנה, בהודו 7.5, בדרום אפריקה 3.7 חוקים, בארה"ב 2 חוקים פדרליים בשנה, באירלנד ובקנדה 1.6 חוקים בשנה, ובבריטניה מוכרזת אי התאמה ביחס ל-1.4 חוקים בשנה.

מה בביקורת של הימין על מערכת המשפט מוצדק בעיניך?

"יש כמה דברים. לא הרבה יודעים, אבל גם בית משפט שלום או מחוזי יכולים לעשות ביקורת שיפוטית ולהחליט שחוק אינו חוקתי, אם כי ההשפעה נקודתית. זה קרה עד היום עשר פעמים. אני חושב שצריך לעבור ממודל ביזורי למודל ריכוזי של ביקורת שיפוטית, כך שהסמכות תישאר רק בעליון.

"נושא אחר הוא הרכבים מורחבים. בית המשפט העליון כל הזמן מדבר על כך שביטול חוקים הוא נשק יום הדין, ונראה לי בהחלט לגיטימי לעשות זאת בהרכב מורחב, נניח של לפחות תשעה שופטים. זה יכול להחזיר את האיזון, במיוחד עכשיו כשבית המשפט שלנו מאוד מגוון.

גם בית משפט שלום או מחוזי יכולים לעשות ביקורת שיפוטית ולהחליט שחוק אינו חוקתי, אם כי ההשפעה נקודתית. זה קרה עד היום עשר פעמים

"יש דברים שבהם בית המשפט מאוד אקטיביסטי, ואולי בהם יש לו אשם תורם. כשבית המשפט מתערב בהחלטה של רשות מנהלית ובוחן אותה בעיניים של סבירות, שהיא סוגיה לא מובהקת, זה בוודאי משהו שנתפס כאקטיביסטי.

"הנושא של ׳הכל שפיט׳, כל הנושאים הביטחוניים, כן גדר הפרדה לא גדר הפרדה, סיכולים ממוקדים, נוהל שכן. מצד שני, בית המשפט מאזן את הדיונים בכך שהוא מאוד שמרן וממעט להתערב. מזה נוח להתעלם".

יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' טוענים גם נגד זכות העמידה, תנאי סף שעל פיו התובע בבית המשפט נדרש להיות מי שנפגע מהעוולה שכנגדה הוא מגיש את התביעה.

"יש בזה צדק. הנושא של עותר ציבורי קיים בעוד מקומות, אבל לא בהרבה מקומות. למרות זאת, אני חושב שביטול זכות העמידה מסוכן.

"ללא התנועה לאיכות השלטון ודומותיה, מי יעתור במקרים כמו מינוי אדם שהורשע בשוחד, או הפרה של חוק יסוד: הממשלה? אין שם הרי פגיעה ישירה בזכויות אזרח. בית המשפט ממילא דן רק כשמוכח שיש פגיעה בשלטון החוק או הסדר החוקתי, וזה עניין שאני לא רואה שום הצדקה לפגוע בו. "מכל מקום, צמצום עילת הסבירות וצמצום זכות העמידה ייעשו באופן טבעי על-ידי שופטים שמרנים יותר בבית משפט מגוון. לא הורגים זבוב עם טנק".

"כאזרח, לא כמרצה למשפט חוקתי, אני חושב שבענייני זכויות אדם כל המרבה הרי זה משובח. אני רוצה כמה שיותר הגנה מפני הכוח השלטוני, ולא מובן לי למה חלק מהאזרחים רוצים לתת כמה שיותר כוח לשלטון. זה היפוך התפיסה החוקתית של המהפכות הגדולות בארה"ב ובצרפת.

"גם לי יש ביקורת על בית המשפט, במקרים שבהם הוא מותח את הגבולות, אבל הם לא מצדיקים את מה שאנחנו רואים ומה שאולי עתיד לבוא".

איילת שקד וראובן ריבלין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
טענות שרת המשפטים מופרכות. איילת שקד וראובן ריבלין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

שקד אומרת שבפועל, הסוגיות השלטוניות החשובות ביותר לא מוכרעות על ידי העם אלא על ידי בג"ץ.

"אני חושב שזה מופרך. זה נכון שבג"ץ דן בהרבה מאוד נושאים ליבתיים, אבל הוא כמעט תמיד דן במיקרו ולא במאקרו. כשהוא דן בגדר ההפרדה למשל, הוא בוחן האם המקטע המסוים הזה פוגע בזכויות נקודתיות של מישהו. האם הפקעת קניין בשטחים היא חוקתית או לא".

מה עם טענת הימין לפרשנות מרחיבה של בג"ץ את חוקי היסוד?

"שר המשפטים דאז אמנון רובינשטיין פיצל את הצעת חוק יסוד: זכויות האדם לכמה זכויות, כי הוא ידע למשל שאת השוויון הוא לא יוכל להעביר בגלל התנגדות המפלגות הדתיות. בית המשפט העליון, וזאת ביקורת נכונה לדעתי, בדלת האחורית במרכאות, הכניס את השוויון לכבוד האדם, אם כי אני בהחלט חושב שהפרשנות סבירה".

"למה אנחנו לא יכולים להיות כמו כל מדינה דמוקרטית נורמלית שבה שוויון הוא חלק מהחוקה? זה לא נתפס בעיניי"

כשתקפו את חברי הקואליציה על כך שערך השוויון לא נמצא בחוק הלאום הם אמרו שהוא כבר מעוגן חוקתית.

"שוויון הוא עדיין לא זכות יסוד חוקתית, כי הרכב אחר של בית המשפט העליון יכול לבטל את הפסיקה הזאת, וכי לפי הפסיקה רק היבטים מסויימים של השוויון מוגנים, לא כל הזכות. למה אנחנו לא יכולים להיות כמו כל מדינה דמוקרטית נורמלית שבה שוויון הוא חלק מהחוקה? זה לא נתפס בעיניי".

יש גם ביקורת על כך שליועמ"ש יש וטו על ייצוג משפטי חיצוני לממשלה.

"הרעיון הבסיסי אומר שהמדינה מדברת בקול אחד, ושהיועמ"ש הוא שנותן את חוות הדעת המשפטית בשם המדינה. אני חייב להודות שאני לא רואה משהו רע בזה ששר שרוצה להציג עמדה מנוגדת יקבל את יומו בבית המשפט".

"לוין מסכן את השרים ומפקדי צה"ל"

במהומת האלוהים שמחולל הימין סביב מערכת המשפט, נשכחה שאלת עצמאות הכנסת.

החוקר מתן גוטמן כתב לאחרונה על האופן שבו ההסכמים הקואליציוניים הידקו בהדרגה את שליטת הממשלה על הכנסת, עד שבי מוחלט שלה בעשור האחרון, באמצעות משמעת קואליציונית הרמטית. בקווי היסוד של ממשלת ישראל הראשונה, לשם השוואה, נכתב כי לצד האחריות המשותפת, יתקיים בקואליציה "חופש ויכוח וביקורת על הממשלה, אם תסור מהקו שנקבע לה על ידי הכנסת".

"מה זה הריבון? זה העם, אבל העם הוא לא 61 מנדטים, העם הוא כולנו. אם עכשיו יש רוב שמחליט שלנשים אין זכות בחירה אז זהו? אז זה דמוקרטי כי הרוב החליט וזה הריבון? לא"

"לוין וסמוטריץ' נובחים על העץ הלא נכון", אומר רוזנאי. "כל אלה שמדברים בזכות הדמוקרטיה ועל החשש מהפקעת ריבונות העם, דוגמת גדי טאוב – אם זה באמת כל כך מטריד אתכם, מה שצריך להטריד אתכם זה שהממשלה היום היא זאת שמפקיעה למעשה את ריבונות העם, כי לכנסת כבר כמעט אין כוח. טפלו בזה לפני שאתם מטפלים בבית המשפט, כי הוא לא באמת פוגע במשילות".

אם זה המצב, למה הם נטפלים למערכת המשפט?

"אני חושב שלוין באמת מאמין שהרוב הפוליטי מייצג את הריבון וצריך לקבל כוח ללא גבולות. שזאת המהות של דמוקרטיה. זאת תפיסה שהימין הפוליטי במדינות רבות אוחז בה. מה זה הריבון? זה העם, אבל העם הוא לא 61 מנדטים. העם הוא כולנו, הוא רב-דורי, חוצה מגזרים. אתה לא יכול להחליט שחלק מהעם הוא לא העם.

״אם עכשיו יש רוב שמחליט שלנשים אין זכות בחירה, אז זהו? אז זה דמוקרטי כי הרוב החליט וזה הריבון? לא. אי אפשר להשתמש ברציונל של הריבונות כדי לחתור תחת הריבונות עצמה. אתה לא יכול להשתמש בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם את הרס הדמוקרטיה".

כתבת עם פרופ' סוזי נבות מאמר שקורא לבית המשפט העליון לדון בעתירות בעניין חוק הלאום. לא חששתם מכף ה-D9, שח"כ מוטי יוגב קרא להניף על בג"ץ לאחר הפסיקה על הרס בתי דריינוף בבית אל?

"במאמר אנחנו לא דנים בתוכן אלא נטו בסמכות לדון בחוקי יסוד, שבלעדיה כל הרעיון של ביקורת שיפוטית ואיזונים מרוקן מתוכן. אם לכל דבר שרוצים לעשות יתנו את הכותרת של חוק יסוד, הוא באמת יהיה חסין מביקורת שיפוטית? זה מופרך, במיוחד לאור זאת שחוקי היסוד שלנו הם סופר גמישים, אפשר לתקן אותם בקלות בלתי נסבלת בכל רוב שהוא. את 'חוק ליצמן', שהוא תיקון לחוק יסוד: הממשלה, העבירו תוך 35 שעות, שזה הזוי.

יעקב ליצמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
תיקון הזוי לחוק יסוד. יעקב ליצמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"בנוסף, גם הסעיפים המשוריינים, בדרך כלל משוריינים ברוב של חברי הכנסת. כלומר, אין לזה משמעות כשיש משמעת קואליציונית. כך שבהינתן הסדר החוקתי שלנו, ובהינתן שאין כמעט מערכת פנימית נוקשה של איזונים ובלמים, כמו פדרציה או שני בתים, או סדר על-לאומי כמו בית משפט אירופי לזכויות אדם, חייבים לשמור על כוחו של בית המשפט ולהתיר לו לדון בחוקי יסוד.

"שאלת ה-D9 היא שאלה שכל חוקר חוקתי היום שוקל אותה. החוקרים תום גינזבורג ועזיז חוק הראו בספר 'איך להציל דמוקרטיה חוקתית' כמה קל לשליטים: קודם כל משתלטים על בית המשפט – מפחידים אותו, מקצצים לו את הכנפיים – ואז משתלטים על שאר הרשויות, כי אין מי שיתנגד.

"לכן, בית המשפט צריך לעמוד על שלו ולא להביא בחשבון מה יהיה התוצר הפוליטי. אם יבוא ה-D9 צריך יהיה להתמודד איתו כשהוא יבוא. כדי שבית המשפט יהיה מסוגל לעשות את זה, הוא חייב שתהיה לו לגיטימציה ציבורית".

אבל אין לו, כבר שנים שהפוליטיקאים עושים נגדו קמפיין.

"זה החשש. הציבור חייב להבין את החשיבות של בית המשפט, שהיא גם חשיבות אינסטרומנטלית מכשירית. בית המשפט העליון הוא המגן של הממשלה ושל חיילי צה"ל. 'עקרון המשלימות' נותן סמכות לבתי משפט בכל העולם, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לדון בתביעות נגד ישראלים רק כשבית המשפט המדינתי לא מסוגל או לא רוצה לפעול.

"ברגע שאנחנו מראים שבית המשפט שלנו עצמאי, חזק ופועל ללא מורא וללא תלות, אנחנו מגנים על המדינה שלנו מפני שיפוט זר. אני לא חושב שיריב לוין רוצה לסכן את מפקדי צה"ל ואת השרים שלנו".

הוא מסכן אותם?

"חד משמעית. כל החלשה של בית המשפט מהווה החלשה של צה"ל ושל הממשלה בפעולות מבצעיות. במקרה של פולין הביאו ראיות לכך שהשופטים לא ממש עצמאים, וכתוצאה מכך מועצת אירופה ו-ועדת ונציה לשלטון החוק פרסמו דוחות שאמרו שהם לא סומכים על מערכת המשפט בפולין. הלחץ הזה הביא לעצירת חלק מהשינויים שממשלת פולין תכננה לעשות בבתי המשפט".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לקפסיק לקשקש על קץ הדמוקרטיה, בג"צ פוגע בעקרון נפרדת הרשויות, חיבים להחזיר את הנפוחים מטעם עצמם למשבצת המיועדת להם, שישפטו על פי חוקי הכנסת, ויפסיק להטיף מוסר, השופטים מעורבים עד צוואר ... המשך קריאה
לקפסיק לקשקש על קץ הדמוקרטיה, בג"צ פוגע בעקרון נפרדת הרשויות, חיבים להחזיר את הנפוחים מטעם עצמם למשבצת המיועדת להם, שישפטו על פי חוקי הכנסת, ויפסיק להטיף מוסר, השופטים מעורבים עד צוואר בשיקולים פוליטיים, מספיק פשוט נמאסתם, בקדנציה הקרובה יהיה שינוי.
עוד 2,686 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

צו השעה: משאל עם על אופיה של מדינת ישראל

כל עוד לא עמד על הפרק שינוי יסודי באופיה של מדינת ישראל, אף אחד לא התעניין בפרוצדורה. ברמה התאורטית, כפי שטען בצלאל סמוטריץ', למנחם בגין ויצחק שמיר היה קל בהרבה מלקואליציית נתניהו להפוך את ישראל לדמוקרטיה בנוסח טורקי, הונגרי או פולני. עוד לא הייתה מהפכה שיפוטית. ובכל זאת, מעולם עד לשנים האחרונות, לא היה בישראל ראש ממשלה ששקל ברצינות לבטל את הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות. גם קמפיין ברוטלי ומקיף כל כך לערעור אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק לא עלה על הדעת.

כך שהפרוצדורה אינה המהות – היא רק הכלי שבאמצעותו מנסים הצדדים הנצים לשפר עמדות. אלה טוענים שעקרון הרוב הוא החשוב ביותר בדמוקרטיה, המאפשר תאורטית אפילו להחליט על ביטולה, ואלה טוענים שאי אפשר להשתמש בעקרונות דמוקרטיים כדי לפרק את הדמוקרטיה עצמה. הוויכוח חשוב מאוד, קריטי ממש, ואולי חד פעמי – כי לאחר התפרקות הדמוקרטיה הוויכוחים נגמרים – אבל הוא מרוחק מעט מהמהות הגרעינית, והיא השאלה איזו מדינה העם רוצה כאן: דמוקרטיה-ליברלית, או דמוקרטיה שמרנית-סמכותנית.

טענת קואליציית הימין שהיא המייצגת הבלעדית והמוחלטת של "העם" אינה נכונה. העם מורכב גם מאופוזיציה גדולה. אך מפלגות הימין אינן מייצגות אפילו את רוב העם. אם זה היה המצב, היו בישראל תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, זכויות מלאות ללהט"ב, שוויון כערך חוקתי, הגבלות כהונה של נבחרי ציבור, חוק המרכולים לא היה עובר, החרדים היו מגויסים, והפערים החברתיים היו קטנים בהרבה. כל הסקרים מלמדים שגם סמכויות בג"ץ היו נשמרות במלואן ואולי אף מורחבות, ברוב של כ-60% מהאזרחים.

פרופ' עמיחי כהן, מרצה בכיר למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר שהפער בין רצונות הציבור לפעולות הממשלה נובע יותר מכל מ"בעיית הנציג", כלומר נטייתם של פוליטיקאים לשרת את עצמם קודם לשירותם את הציבור. מדדי הדמוקרטיה מלמדים כל שנה מחדש שכ-80% מהאזרחים מזהים זאת וסבורים שזוהי המציאות.

איך זה מתאפשר? לאחר שערך מחקר משווה בין 66 מדינות דמוקרטיות, הגיע כהן למסקנה ברורה: "גם לאחר הטלת המגבלות מכוח חוקי-היסוד, נותרה ממשלת ישראל המוסד הנבחר החזק ביותר בעולם הדמוקרטי". הסיבה לכך היא שבשונה ממדינות אחרות, אין בישראל מנגנונים המאזנים את כוחה של הממשלה, כמו שני בתי נבחרים, חוקה המשריינת ערכים מוגנים, מבנה פדרטיבי, בחירות אזוריות, מגבלות על הליך שינוי החוקה ועוד.

המצב בישראל הפוך: הממשלה שולטת בכנסת באופן מוחלט באמצעות הסכמים קואליציוניים דרקוניים, המבטלים למעשה את הפרדת הרשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת. בכל הקשור לערכים חוקתיים, לא רק שחלק נכבד מהם לא מעוגן, גם הליכי שינוי החוקה פשוטים ותלויים אך ורק ברצונה של הקואליציה. ניתן להעביר בישראל חוק יסוד בתוך יממה וברוב של 1-0. בארה"ב, להשוואה, נדרש רוב של שני שליש בכל אחד מבתי הקונגרס, ואשרור של 75% מהמדינות.

רגע לפני שהממשלה מקדמת שינוי משטרי, המבטל את כוחו של הגורם האחרון היכול לאזן אותה, נדרשת האופוזיציה, ובעיקר כחול לבן, לחשוף את שקר "זה מה שהעם רוצה". חשיפת השקר יכולה להיעשות באמצעות מהלך פשוט, המבטא הסכמה נדירה – ואולי זמנית – בין הימין, המרכז והשמאל, על כך שמקור הסמכות הוא העם. המהלך הזה הוא ייזום של "חוק משאל עם: אופיה של מדינת ישראל".

מטרתו הרשמית של החוק היא לאפשר לעם לקבוע אחת ולתמיד באיזו מדינת ישראל הוא רוצה לחיות, במנגנון שאינו סובל מהמגבלות של בחירות כלליות, שכשמן הן כלליות מדי. צריך לתת לישראלים לבחור בין אפשרויות ברורות: האם אתם רוצים לחיות באלבאמה או בקליפורניה? האם אתם מעדיפים דמוקרטיה ליברלית או דמוקרטיה לא ליברלית? הפרדת דת ומדינה – כן או לא? הפרדת רשויות, הכוללת שחרור הכנסת משליטת הממשלה וסמכויות רחבות לבג"ץ – כן או לא? הגבלת כהונה – כן או לא?

חוק משאל עם יקבע מנגנונים לניסוח השאלה או השאלות, ויכלול מחויבות של הכנסת בשבתה כאסיפה מכוננת לעגן את הכרעת העם בחוק יסוד קשיח, שניתן יהיה לשנות אך ורק במשאל עם.

משום שנתניהו ושותפיו יודעים שלפחות שליש ממצביעי הימין יצביעו עם המחנה הליברלי, הם לא יתנו יד לקידום החוק, ויש לקוות שהוא יתקבל בעידן שאחרי נתניהו.

בטווח המידי, חשיבותו של החוק היא בשיח הציבורי הער שהוא יחולל. מדובר בחשיבות דרמטית: בתוך זמן קצר מיום שיעלה על סדר היום הציבורי, יהיה ברור לכל אזרח ואזרחית שטענת נתניהו ושליחיו לייצוג מלא של העם בכל תחום שהוא שקרית. אבדן הלגיטימציה יקטין משמעותית את סיכוייהם להתנקש בדמוקרטיה הישראלית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 643 מילים. מחכים לתגובתך.
עו"ד מיכאל ספרד (צילום: דן בלילטי / AP)
דן בלילטי / AP
סירוס בג"צ יפעל כבומרנג?

מיכאל ספרד: "ישראל לא תוכל לטעון לדמוקרטיה, זה כבר עולם אחר"

העו"ד המתמחה בדין הבינלאומי, אומר שפסקת ההתגברות עלולה להפוך את ישראל ל"רודנות של ממש" ● פרופ' קנטורוביץ', פורום קוהלת: "אין קשר בין הגבלת בג"ץ לחסינות מהעמדה לדין בחו"ל - זה טיעון מאפיונרי" ● אל"מ במיל' פנינה שרביט-ברוך: "ההתגברות המורחבת היא צעד מרחיק לכת"

"האפשרות שהחוק ימנע מבג"ץ לפסול החלטות של שרים, זה כבר עולם אחר. זה מאפיין שבלעדיו אי אפשר אפילו לטעון לדמוקרטיה", כך אומר "לזמן ישראל" עו"ד מיכאל ספרד, מומחה לזכויות אדם ודין בינלאומי. ספרד מתייחס לפרסומים מאתמול, שלפיהם הממשלה תנסה לחוקק פסקת התגברות, שתמנע מבג"ץ את האפשרות להתערב בהחלטות הרשות המבצעת. זאת, בנוסף להתגברות שעליה דובר עד כה, לפיה הכנסת תוכל לחוקק חוקים שנפסלו בבג"צ.

"אי אפשר לטעון למדינת שלטון חוק, כי אם אין את זה, זה אומר שהשרים והפקידים יכולים לפעול בניגוד לחוק ואין מי שיפסול אותם", הוא מוסיף.

שאלה: באיזו מידה יוזמות החקיקה החדשות, עשויות להסיר את השכפ"צ המשפטי של חיילי צה"ל ובכירי הממשל?

עו"ד ספרד: "באופן מאוד צר, המשפט הפלילי הבינלאומי, מבטא את עקרון המשלימות, שלפיו לא יחקרו ולא יעמידו לדין בטריבונלים בינלאומיים, אם המדינה שבה בוצע לפי החשד הפשע, מסוגלת לחקור ובפועל גם להעמיד לדין במוסדות אכיפת חוק שהם עצמאיים ומקצועיים ואין לחשוד בהם כפארסה. אם וכאשר יוזמות החקיקה האלה ישתכללו לחוק ולא תהיה לבג"ץ את הסמכות לבצע ביקורת שיפוטית על החלטות של הפרקליטות, אז הטענה של ישראל בעולם, שיש לנו מערכת שמסוגלת באופן עצמאי ומקצועי לבחון את הדברים, תאבד באופן משמעותי מתוקפה והדבר הזה יחזק את הדרישה שטריבונלים ומוסדות בינלאומיים יבצעו חקירות והעמדות לדין."

לתת סעד לפלסטינים היה אחד מנקודות ההסברה כי גדולות של ישראל מאז ומעולם: שאמנם הכיבוש לא דמוקרטי, אבל הוא נאור

שאלה: כל זה על אף שיש מוסדות אכיפה כמו הפרקליטות והתביעה צבאית?

עו"ד ספרד: "הפרקליטות והתביעה הצבאית הם מוסדות שיש בהם פגם חמור של עצמאות, הם לא נתפסים כגופים עצמאיים שחוקרים את עצמם, ולא יכולים לחקור מפקדים בכירים. המשטרה הצבאית לא יכולה לחקור את הרמטכ"ל, זה לא עניין של חוק אבל זו מערכת היררכית, כמו שטראמפ אמר, 'אני יכול לתת חנינה לעצמי'. הרמטכ"ל יכול לתת פקודות לכולם, אבל ישראל תמיד אומרת שמעל הרמטכ"ל והפרקליטות יש את בג"ץ, שהם לא כפופים לרמטכ"ל ולשר הבטחון. ברגע שאתה מוריד את הדבר הזה, זה לא מספיק."

בית המשפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות (צילום: הדס פרוש)
בית המשפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות. ימשיך לפקח על הממשלה? (צילום: הדס פרוש)

שאלה: מה חדש ביוזמות שדווח עליהן אתמול?

עו"ד ספרד: "התגברות של הכנסת על פסילת חוקים בבג"ץ זה דבר אחד, אבל אם נניח תעבור היוזמה הרחבה שעליה דווח אתמול, של התגברות על פסילת פעולות מנהליות – זה דבר אחר לחלוטין שלא דובר עליו עד אתמול. כמעט בכל מדינות העולם הדמוקרטי בית המשפט יכול לפסול חוקים שמנוגדים לחוקה. פסילה של החלטות של הרשות המבצעת, בין אם זה שר ובין אם זה מפכ"ל ובין אם זה פרקליט של משרד הפנים, היא דבר בסיסי בכל דמוקרטיה".

פרופ' יוג'ין קנטורוביץ': זה טיעון מאפיונרי: אם לא תתן לי מה שאני רוצה, זה בסדר. אבל אתה לא תאהב את החברים שלי בחו"ל

שאלה: מה יהיו ההשלכות ביחס לשליטה הישראלית בגדה המערבית למשל?

עו"ד ספרד: "מה שסביר שיקרה הוא הגבלת כוחו של בית המשפט – כל בתי המשפט – לתת סעד לפלסטינים, וזה היה אחד מנקודות ההסברה כי גדולות של ישראל מאז ומעולם: שאמנם הכיבוש איננו שלטון דמוקרטי אבל הוא נאור מאחר שיש בקרה וביקורת על הפעולות של השליט שהוא הצבא והממשלה. ברגע שמורידים את זה, מכריזים קבל עם ועולם שהשליטה בפלסטינים היא רודנות, לא סתם מדינה לא דמוקרטית אלא רודנות של ממש – יש פה שליט שהוא הצבא ובגלל המבנה החוקתי שלנו זו בעצם הממשלה, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה."

שאלה: וזה יפעל כבומרנג?

עו"ד ספרד: "ללא ספק נשלם על זה מחיר, אבל קשה לומר מה המחיר עד נובמבר 2020, שבו טראמפ והממשל שלו שולטים בארה"ב ואירופה עסוקה בברקזיט ובמשבר הפליטים. כמובן שהדברים האלה עשויים להשתנות ואז הממשלה לא תעיז לעשות את זה. בעולם של לפני שנתיים שלוש לא העיזו לחוקק את חוק ההסדרה למשל, עד שטראמפ נבחר".

אל"מ במיל' ועו"ד פנינה שרביט-ברוך (צילום: יח"צ)
אל"מ במיל' ועו"ד פנינה שרביט-ברוך (צילום: יח"צ)

לדעתו של ספרד שותפה גם אל"מ במילואים ועו"ד פנינה שרביט-ברוך, ששרתה בעבר במחלקה הבינלאומית בפרקליטות הצבאית. לדבריה, "המקצועיות והעצמאות של בית המשפט בישראל, היא בהחלט אחד הדברים שבודקים כדי לראות אם מדינה יכולה לקיים עקרון משלימות ולבצע חקירות כנות, genuine. אם המערכת השיפוטית במדינה מסוימת היא לגמרי פוליטית, או מושחתת, אז זה מאוד יחליש את העיקרון הזה. מההיבט הזה, כל צעד שיחליש את המעמד של בית המשפט עלול להשפיע."

שרביט ברוך אומרת שהיא מתקשה להתייחס לחקיקה שדווח עליה אתמול, לפיה תימנע מבית המשפט האפשרות לפקח על הממשלה: "אני עדיין לא לגמרי מבינה את הרעיון הזה, שהוא לא רק פסקת התגברות, כי צריך סעיף שמגביל את בית משפט לבחון פעולות של ממשלה. אם באמת ינסו בחקיקה לשלול מבג"צ את היכולת לפקח על הממשלה זה צעד מרחיק לכת. אני מתקשה להאמין שהולכים לכיוון כזה שאפילו משפטנים מהצד הימני של המפה הפוליטית מתנגדים לו. אם כן, זה יחליש את המעמד של בית המשפט."

אין קשר בין הגבלת בג"ץ לחסינות מטריבונל בינ"ל

דעה אחרת מביע ראש תחום המשפט בפורום קוהלת, פרופ' יוג'ין קנטורוביץ', שטוען שאין קשר בין הגבלת התחום שבו בג"צ יכול לעסוק לבין העצמאות של מוסדות האכיפה בישראל: "אף אחד לא יודע מה ההצעה כרגע, לא מדובר על להיפטר מבג"צ, אלא להגביל את היכולת של בגצ להתערב בהחלטות מנהליות."

לדבריו, החששות מוגזמים, ואין מקום לחשוב ש"אם לא ניתן לבג"צ את מקסימום הכוח שהוא שואף אליו, העולם יתנפל עלינו. אין מקום לתת לתפיסה של מוסדות שעוינים אותנו לקבוע את המבנה החוקתי שלנו. מדוע כשבג"צ לא יוכל לקבוע כמה פלסטינים נכנסים מעזה לאירועי יום הזיכרון בישראל, למה זה אומר שבתי המשפט פחות עצמאיים ואפשר להעמיד לדין חיילים בבית דין בינלאומי על פשעי מלחמה?"

קנטורוביץ' טוען עוד, שהטיעונים נגד הגבלת בג"ץ, מאפשרים למוסדות זרים לקבוע את המבנה החוקתי של ישראל: "ממילא גם עכשיו בתי הדין הבינלאומיים בוחנים כל מני חקירות בשלבים מקדמיים, למרות בג"צ. זה נראה לי כמו טיעון מאפיונרי: אם לא תתן לי מה שאני רוצה, זה בסדר. אבל אתה לא תאהב את החברים שלי – בהם אני לא יכול לשלוט. למה שנשנה או שנתפור את המבנה החוקתי שלנו לפי העדפות של שחקנים מחוץ לריבונות הישראלית שממילא אין להם עניין לגיטימי להתערב בענייננו? במובן מסויים הגופים הזרים האלה מקבלים זכות לכתוב את החוקה שלנו."

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 912 מילים. מחכים לתגובתך.
סגירה