המאבק נגד הפגיעה בבעלי החיים המשועבדים במשקים נפרש על גבי מספר חזיתות. מבחינתי האישית – הייתי שמח מאד לו היינו כולנו עוצרים את האלימות כלפי קורבנות אלו, מעצם היותם קורבנות החשים כאב וצער ושאינם רוצים למות, אך אני יכול רק לשמוח על כך שיותר ויותר אנשים מפסיקים לצרוך מוצרים מן החי גם מתוך סיבות בריאותיות וסביבתיות.
אכתוב כאן היום על נגזרת אחת של החזית הסביבתית, נגזרת שהמפלצתיות שלה כמעט ובלתי ניתנת לתפיסה, ויש לכך סיבה טובה.
במהלך הבצורת הקשה של שנת 2015 בקליפורניה, התעשיה העיקרית שהואשמה היתה תעשיית הדגל של המדינה – תעשיית השקדים. מדובר באמת בתעשייה בזבזנית, יחסית, בכל הקשור למים. יש גבול! נאמר. הרי לא יתכן שבזמנים כל כך קשים של בעיה אמיתית במים, תעשיה אחת תמשיך להתנהל כאילו בעיה זו אינה קיימת.
יש גבול! נאמר. לא יתכן שבזמנים קשים של מצוקת מים, תעשית השקדים תמשיך להתנהל כרגיל. או-אז קמו פעילים למען בע"ח בזעם. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה – צמחי האלפלפה להאבסת חיות במשקים
או-אז קמו פעילים למען בעלי חיים בזעם מוצדק. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה, אך היא נעלמת מהעין ומנסה שלא למשוך תשומת לב – תעשיית צמחי האלפלפא, המיועדים להאבסת חיות במשקים.
כן. כמובן. אתם צודקים. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון שהרבה פעמים פשוט נמחק מדיונים או ויכוחים בנושא הזה פשוט מכיוון שהוא לא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם. במקרה הזה, לדוגמא – סביר להניח שגם אם כל בני האדם יפסיקו לאכול אלפלפא מחר (מי מאיתנו שבכלל מכירים את הצמח הזה), תעשיית האלפלפא תוכל לסבול את הנזק הכלכלי יחסית בקלות. כל עוד מאכילים במוצריהם חיות משק, לא נשקפת סכנה לתעשייה.
כן. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון הלא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם
המחשבה הזו כאילו בלתי מתקבלת על הדעת. אנחנו רגילים לחשוב שבעלי החיים במשקים השונים ניזונים משאריות חקלאיות של בני האדם. אני אוכל את התירס עצמו, בזמן שהפרה אוכלת את הגבעול והעלים.
מי בכלל, בדעתו הצלולה, יחשוב על כך שיש אנשים שכל עיסוקם הוא לגדל אוכל עבור פרות שדינן להירצח? אבל כאן, אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג האחראית להשמדתם של מיליונים רבים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה.
אתם לא צריכים שאיזה טבעוני יספר לכם את זה. המועצות השונות של הסויה בארצות הברית כותבות זאת בבירור – הלקוחות העיקריים שלנו הן תעשיות הבקר והעופות.
מי יעלה בדעתו שיש אנשים שכל עיסוקם גידול אוכל לפרות שדינן להירצח? אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג, האחראית להשמדת מיליונים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה
גם רשתות בשר גדולות כמו ברגר קינג לוקחות חלק בסוג כזה של חקלאות, שפוגע ביערות הגשם ובמאזן האקולוגי, מעבר לפגיעה הברורה והאלימה בחיות המשק.
וזאת מבלי להזכיר פגיעה שניונית בחיות בר, שמושמדות על מנת לגדל חיות משק או על מנת לגדל את האוכל שלהן, כמו סוסי בר בארצות הברית או תנים ונשרים בארץ.
כשמדברים איתכם על שטחי חקלאות הולכים וגדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. יותר נכון – את מי שגידלו את הפרות ואת האוכל שלהן.
כשמדברים על שטחי חקלאות גדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. או את מגדלי הפרות ומזונן
סליחה על הביטוי השחוק, אך הוא מתאים מאד במקרה עליו אנו מדברים – תעשיית המוצרים מן החי היא גוף סרטני, אלים וחסר רחמים. היא יוצרת עוד ועוד תאים של עצמה – עוד ועוד קורבנות, מגדילה את שטחה, משעבדת כמות הולכת וגדלה של שטחים, ומבזבזת כמות הולכת וגדלה של משאבים. היא פוגעת בבריאות, בסביבה וכמובן – בבעלי החיים הלא אנושיים, וכמעט כל אספקט שלה הוא איום ונורא. למה כתבתי כמעט? הנה הסיבה:
בהפגנה האחרונה בה לקחתי חלק, פירטתי דרך מערכת הגברה עבור האנשים ברחוב את כל מערך הנזקים שתעשיה זו אחראית אליו. "אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים", ובכך השלים את כל מה שרציתי לומר.
"אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים". כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים
כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים. חייכתי ודמיינתי את אותו אבא מסביר לבנותיו שאל להן לאכול הרבה ממתקים כדי לא ללכת לרופא השיניים, ואין זה משנה כמה טעימים הממתקים. פרופורציות בדרישות שלנו הן דבר מעניין ולפעמים בלתי נתפס, בין אם של תעשיית החקלאות המגויסת עבור חיות המשק ובין אם בדאגות שלנו, שבגללן לא נאכל מאכל מסוים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם