מה קורה כשפוליטיקאים משתלטים על מערכת המשפט? ● פרופ' למשפטים מאוניברסיטת ורשה חווה את התהליך הזה, ובספר חדש שכתב הוא מתאר איך פירקה מפלגת השלטון בפולין את הבלמים במדינה ● על דברי השר אמיר אוחנה הוא אומר: "כששר משפטים נאלץ להדגיש שהוא מסכים עקרונית עם החובה לציית לבית המשפט, זאת אינדיקציה שמשהו פגום" ● פולין, מאחורייך
לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני
לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני
עוד 1,514 מילים. מחכים לתגובתך.
״זמן ישראל״ הוקם במטרה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ומתוך נאמנות לאמת ולקוראי האתר בלבד ● זהו ניסיון אמיתי ותמים לעשות עיתונות קלאסית - אמינה, מעמיקה, מאתגרת, נטולת פניות או פחד - בכלים חדשניים ● ברוכים הבאים ל״זמן ישראל״
דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה
דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה
היום, יותר משבע שנים אחרי שהשקנו את אתר The Times of Israel, אנחנו שבים, במידה רבה, "הביתה".
כש"הטיימס אוף איזראל" עלה לאוויר, בפברואר 2012, שמנו לנו כמטרה להיות ספק תוכן עצמאי, מהיר ואמין של חדשות, פרשנויות ודעות – על ישראל, המזרח התיכון והעולם היהודי – עבור דוברי אנגלית.
רבים מבין קוראי האתר, ניחשנו, יבואו מקרב מאות אלפי תושבי ישראל שאנגלית היא שפת האם שלהם. אבל רוב הקוראים, כך הנחנו, יהיו גולשים מרחבי העולם אשר יש להם זיקה רגשית עמוקה למתרחש בישראל, באזור וביהדות התפוצות, ואשר, קיווינו, יעריכו את הסיקור שהמערכת הירושלמית שלנו תספק להם.
בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר עם יותר מארבעה מיליון קוראים, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים בכל חודש
וכך היה. בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר חדשות המשרת מיליוני קוראים – ממוצע של יותר מארבעה מיליון, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים באתר בכל חודש.
באופן טבעי, הרוב המכריע של קוראי האתר מגיע מחוץ לישראל – יותר מ-50% מהקוראים הם בצפון אמריקה – ובערך שישית מהגלישה באתר היא בתוך ישראל.
האמנתי אז (ואני עדיין מאמין) שהארץ הקטנה הזו שלנו – תוססת ופורחת, אך לנצח מאותגרת ומעוררת מחלוקת – זקוקה לאתר חדשות שיציע עדכונים לכל אדם, בכל מקום, במשך 24 שעות ו-7 ימים בשבוע.
אתר שיהיה הוגן ועל-מפלגתי בדיווחיו, ויציע מגוון רחב של דעות ותובנות בפלטפורמת הבלוגים פורצת הדרך שלו. ״הטיימס אוף איזראל״ כחלון המשקיף אל נעשה בישראל, עם זכוכית שקופה ככל שמתאפשר לנו.
כפי הנראה, מיליוני הקוראים של ״הטיימס אוף איזראל״ מסכימים עם ההגדרה הזו.
ככל שקהל הגולשים ב״טיימס אוף איזראל״ גדל, הרחבנו את פעילות האתר לשפות נוספות – צרפתית, ערבית ופרסית – עם אותן כוונות, של אספקת מידע אמין לקוראים המתעניינים בישראל אבל לא בהכרח דוברים את שפתה הרשמית.
צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו
היום, אנחנו שמחים להציג את ״זמן ישראל״ – אתר האקטואליה בעברית של קבוצת ״הטיימס אוף איזראל״. חזרנו הביתה.
לא חסר בישראל סיקור חדשותי בעברית. חדשות מתפרצות מופיעות בתוך שניות במספר אתרים, וכל מגזר פוליטי או חברתי בארץ מספק תוכן משלו בכל פלטפורמה אפשרית. יש הרבה עיתונות מצוינת. היקף הסיקור החדשותי בישראל הוא עצום. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית.
במהלך השנים, הוספנו למערכת ״הטיימס אוף איזראל״ יותר עיתונאים, והגענו למסקנה שעם כל הסיקור של ישראל בתקשורת העולמית, המרוכז רובו ככולו ביחסי ישראל והפלסטינים, ועם כל הסיקור המקומי בישראל עצמה, שלא פעם עסוק ברדיפה אחר כותרת ועוד כותרת, חלק נרחב ממה שמתרחש במדינה לא מסוקר דיו ואיננו ידוע מספיק לציבור.
דווקא ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, הוא זה שסיפק כמה מסיפורים החשובים ביותר על תעשיית ההיי-טק של ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ השקיע במשך שנים משאבים בסיקור היחסים המורכבים של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ תיעד את פעילות הסייבר והפצת הפייק ניוז שמשפיעים עדיין על החברה הישראלית.
היה זה ״הטיימס אוף איזראל״ שפירסם כמה מהתחקירים המעמיקים והנרחבים ביותר על מהות האשמות השחיתות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה היה ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, שחשף ובסופו של דבר הביא לחקיקה נגד האופציות הבינאריות – תעשיית שחיתות בהיקף של מיליארדי דולרים שפרחה כאן במשך כעשור וגבתה קרבנות רבים מסביב לעולם.
צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, כמו חבריהם במערכת ״הטיימס אוף איזראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו.
יש הרבה עיתונות מצוינת בישראל. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית
כדי שישראל תשרוד ותשגשג, היא צריכה לעמוד באתגרים שעומדים בפניה במישור העולמי, להגן על עצמה ולהביס את אויביה. אבל ישראל צריכה גם לקיים את ההבטחה הכפולה, בקיומה כמדינה לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית.
השנים הבאות יהיו טעונות במישורים הללו. עיתונות אמינה, עיתונות רצינית, עיתונות עצמאית, עיתונות מעמיקה – תהיה הכרחית יותר מתמיד.
״זמן ישראל״ הוקם על מנת לספק עיתונות כזו בדיוק.
על רקע חשש לגירוש מטורקיה, ככל הנראה בחזרה לאיראן, נדא אמין - הבלוגרית האיראנית של Times of Israel - הגישה בקשה להיכנס לישראל ● התגובה של המדינה שלנו הייתה ראויה להערכה
עד לפני חודש בקושי הכרתי את שמה של נדא אמין – עיתונאית ילידת איראן, בלוגרית ופעילת זכויות אדם, שמתחה ביקורת על המשטר בארצה, היגרה לטורקיה ב-2014, וכתבה כתבת פרילאנס אחת ל-Times of Israel בשנה שעברה. מעולם לא פגשתי אותה. מעולם אפילו לא דיברתי איתה.
אבל אז היא יצרה איתנו קשר, וסיפרה לנו שהחיים שלה בסכנה.
נדא כתבה בלוג ב-Times of Israel בפרסית, והכתיבה שלה לאתר חדשות ישראלי, לצד הכתיבה שלה במקומות אחרים, הקשו על חייה בטורקיה.
נדא סיפרה לנו – בכתב, ובקומץ שיחות טלפון קצרות – על הסכנה הנשקפת לחייה. היא תושאלה שוב ושוב על ידי המשטרה הטורקית, ולאחרונה נאמר לה שהיא עומדת בפני גירוש מהמדינה. יתרה מכך: נאמר לה שאם לא תימצא מדינה שתקבל אותה אליה, היא תישלח בחזרה לאיראן, שם עשוי לקרות לה הגרוע מכל.
אמין אמרה שהייתה אמורה להיות לה הגנה מהאו"ם, אבל היא אינה חושבת שזה יצליח לשמור על בטחונה. היא לא כתבה נגד הרשויות בטורקיה, אבל הובהר לה שהביקורת הציבורית שלה על המשטר האיראני, והכתיבה שלה בכלי תקשורת ישראלי, הם מעשים בלתי נסבלים.
במקביל, היא יצרה קשר עם הרשויות בישראל, וביקשה להיכנס למדינה.
נדא מדברת מעט אנגלית. מספיק בשביל להגיד לי, בטלפון, "מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי".
לאחר איסוף פרטים נוספים עליה, יצרתי קשר עם מספר אנשים – ישראלים ואחרים – שחשבתי שאולי יצליחו לייעץ לי ולעזור לה.
והם עשו זאת. המוכנות לעזור הייתה ראויה לציון. כמעט אף אחד ממי שדיברתי איתו לא אמר לי שאין מה לעשות או שאין לו מה לעשות בנידון.
נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה המנוח הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובה של ישראל. אני נוטה לחשוב שלא.
אני לא יודע מי מהאנשים שפניתי אליהם היווה גורם משמעותי בעניין (ולא הייתי היחיד שפעל לטובתה, ארגון UN Watch פרסם עצומה למענה, ואיגוד העיתונאים כתב ישירות לשר הפנים אריה דרעי).
מה שאני כן יודע, הוא שזמן קצר לאחר ששיתפתי את הפרטים על המקרה של נדא, הרשויות בישראל נכנסו לפעולה. הבדיקות הנדרשות נעשו, כך נראה. ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, התקבלו, כך נראה.
בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, הקונסול הכללי שי כהן ומנהלת הקונסוליה יפה אוליביצקי, יצרן קשר עם נדא, ויצאו מגדרם כדי לעזור לה. המסמכים אורגנו ונאמר לי שנדא עומדת לקבל אישור לטוס לישראל, עם ויזה מתאימה.
הרגשתי כי משום שישראל, ו-Times of Israel באופן ספציפי, היו חלק מהגורמים לכך שהחיים שלה היו בסכנה, אנחנו מחויבים לנסות ולהבטיח שהיא לא תיפגע. גם מדינת ישראל הרגישה כך, באופן ברור למדי.
נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובת ישראל. אני נוטה לחשוב שלא
העזיבה שלה לא הייתה חלקה לחלוטין. כשהיא הייתה אמורה לטוס לתל אביב בפעם הראשונה, והגיעה לשדה התעופה, התגלה כי חסר לה טופס שהיה אמור להיות מונפק על ידי המשטרה הטורקית. נדא לא קיבלה אישור לטוס בלעדיו.
למרבה הצער, הטלפון הסלולרי שלה היה ללא סוללה באותה נקודה, והיא לא הצליחה לעדכן אותנו. אמין הייתה מתחת לרדאר לכמה שעות, ומישהו במקום כלשהו חיבר הגיעה למסקנה שגויה, והדליף לתקשורת הישראלית כי היא נעצרה.
אמין לא נעצרה, ויומיים לאחר מכן – בשעות הבוקר של יום חמישי – שבה לשדה התעופה, הפעם עם הטופס ביד, והצליחה לעלות לטיסה לתל אביב. עם הכלב שלה, עליי להוסיף, רועה גרמני במשקל 27 ק"ג בשם צ'יקה שהוא אהבת חייה.
ביליתי חלק מיום חמישי עם נדא, והקשבתי לפרטים נוספים מהסיפור שלה.
על פי הסיפור שלה, השנה וחצי האחרונות היו קשות עד מחרידות. היא אומרת כי רשויות הביטחון הטורקיות זימנו אותה לתשאול לא פחות משש פעמים. היא הואשמה בכך שהיא מרגלת, הוצע לה הרבה כסף כדי לעבוד עבור הטורקים, ואיימו עליה בגירוש לאיראן.
"זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?", שאלה את חוקריה. "לא", אמרו לה. "אז למה כל החקירות?". "אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל – ולא אוהבים שאת עובדת עם ישראל"
באחד התשאולים, היא שאלה את חוקריה: "האם זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?"
"לא", אמרו לה.
"אז למה כל החקירות?"
"אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל", הייתה התשובה, "ואנחנו לא אוהבים שאת עובדת עם ישראל".
נדא סיפרה לי כי לאחרונה פרצו לדירה שלה. היא חושבת שצ'יקה הפחיד את מי שנכנס לשם. בשבועות האחרונים היא לא ישנה בבית, היא פחדה מדי.
נאמר לה כי לאחר ה-5 באוגוסט היא תעמוד בפני גירוש, והיא נאבקה בהחלטה הזו בבית המשפט בטורקיה עד אשר ישראל פתחה בפניה את השער.
אני בטוח שיש עוד הרבה חלקים בסיפור שלה, ואין לי מושג איך הוא ימשיך מכאן. אבל בתור עיתונאי שמביע לעתים קרובות ביקורת על מה שקורה כאן, ודואג באשר לכיוון אליו מתקדמת המדינה, אני מרגיש היום די גאה במדינת ישראל.
מה קורה כשפוליטיקאים משתלטים על מערכת המשפט? ● פרופ' למשפטים מאוניברסיטת ורשה חווה את התהליך הזה, ובספר חדש שכתב הוא מתאר איך פירקה מפלגת השלטון בפולין את הבלמים במדינה ● על דברי השר אמיר אוחנה הוא אומר: "כששר משפטים נאלץ להדגיש שהוא מסכים עקרונית עם החובה לציית לבית המשפט, זאת אינדיקציה שמשהו פגום" ● פולין, מאחורייך
שישה כלי תקשורת ישראלים, ביניהם The Times of Israel, הוזמנו על ידי הממשל האמריקאי להגיע למנאמה, בירת בחריין, לסיקור הוועידה הכלכלית בשבוע הבא ● בין בחריין לישראל אין יחסים דיפלומטיים
שישה כלי תקשורת ישראלים קיבלו הזמנה רשמית לסקר את הוועידה הכלכלית שתיערך בבחריין בשבוע הבא. זאת למרות שהממשל האמריקאי, המארגן את הוועידה, החליט לא להזמין נציגים רשמיים של מדינת ישראל, אחרי שהרשות הפלסטינית הודיעה כי תחרים את הארוע.
ההזמנה לעיתונאים הישראלים נשלחה מ-RokkSolutions, חברת לאסטרטגיה תקשורתית המבוססת בוושינגטון, אשר נשכרה על ידי הבית הלבן לטפל בסיקור התקשורתי של המפגש במנאמה, ב-25 ו-26 ביוני.
כלי התקשורת שהוזמנו לסקר את הוועידה הם: The Times of Israel, "הארץ", הג׳רוזלם פוסט, "ישראל היום", חדשות 12, וחדשות 13. אתר "זמן ישראל" שייך לקבוצת The Times of Israel.
למרות העדר נציגות רשמית, ישתתפו בוועידה מספר אזרחים ישראלים – ביניהם האלוף (במיל') יואב (פולי) מרדכי, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים וכיום יו״ר קבוצת נובארד, העוסקת בתשתיות וסיוע הומניטרי בעולם הערבי (אך לא ברצועת עזה או בגדה המערבית).
כן ישתתף בוועידה פרופ׳ יצחק קרייס, מנהל בית החולים שיבא בתל השומר.
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מנהלים מגעים במטרה לבחון אפשרות של ריצה משותפת ● ח"כ כהן מגיב לדיווחים לפיהם יעלון תקף את הרוטציה במפלגה והאשים את לפיד בעשיית נזקים בקמפיין נגד החרדים ● "בוגי טען שהוא לא אמר את זה, אני מאמין לו"
הסערה בכחול לבן: אמש פורסם בחדשות 12 כי יעלון אמר בשיחות סגורות "הרוטציה גורמת נזק, עדיף שלפיד יוותר", מה שעורר מעט את קמפיין הבחירות המנומנם של המפלגה. בתגובה לכך, אמר היום ח"כ מאיר כהן, מספר 2 ביש עתיד, כי הוא מאמין ליעלון, שטען שלא אמר זאת ו"שום הדלפה לא תזיז אותנו".
08:10
עריכה
"מפלגה חברתית": עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מנהלים מגעים במטרה לבחון אפשרות של ריצה משותפת. הח"כ, שמועמד לראשות מפלגת העבודה ויו"ר מפלגת גשר, שנעלמה מראדר הבחירות בתקופה האחרונה, שוחחו כמה פעמים לאחר שפרץ הציע ששתי המפלגות יתאחדו, במידה שייבחר.
07:30
עריכה
במעריב מצאו סוף סוף מודל כלכלי
כבר תקופה ארוכה שההכרעה על התקנת צינור גז לרצועת עזה מועברת מיד ליד כמו תפוח אדמה לוהט ● אתמול הגיע לדיון שקיימה המועצה הארצית לתכנון ובנייה בעניין, אחיו של סגן הדר גולדין ז״ל, וביקש: להימנע מאישור הפרויקט עד שהחמאס יעביר את גופות החיילים
חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה הופתעו אתמול (ג׳) מנוכחותו של אורח לא צפוי שביקש להשתתף בדיון: עו"ד חמי גולדין, אחיו של סגן הדר גולדין ז"ל, שנהרג ברצועת עזה וגופתו מוחזקת בידי החמאס יחד עם גופתו של אורון שאול.
הדיון נערך במסגרת הולנת"ע – ועדת משנה של המועצה הארצית שעוסקת בנושאים תכנוניים עקרוניים – והוקדש לאישור צינור גז, שעתיד להוביל גז טבעי ממאגר לוויתן לרצועת עזה, ולהיכנס לרצועה לא רחוק מקיבוץ בארי.
בשלב הפתוח של הדיון ביקש גולדין את רשות הדיבור, ופנה אל חברי הוועדה בבקשה להימנע מאישור העברת הגז לעזה, כל עוד החמאס מסרב להעביר לישראל את גופות החיילים.
"השיח היה ענייני ומכבד", אומר אחד הנוכחים בדיון, "אבל גם בהחלט טעון ורגיש. אנחנו מוסד תכנון שרגיל לדון בשאלה אם עדיף להעביר את הצינור מימין או משמאל, בתוך מטע החוחובה או מתחת לכביש.
"זה גם מה שחברי הוועדה אמרו, שההחלטה במישור הפוליטי והביטחוני צריכה להתקבל על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, לא אצלנו.
בתגובה אמר עו"ד גולדין בתסכול: 'כל גורם אומר לי שזה לא אצלי, לא בחדר שלי. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות'".
ואכן, ההכרעה לגבי הובלת הגז לרצועת עזה מועברת כבר תקופה ארוכה מיד ליד כמו תפוח אדמה לוהט. ביוזמה להקמת הצינור שותפים כל השחקנים הרלוונטיים – בראשם הקוורטט הבינלאומי, מצרים וישראל.
"אמרנו שההחלטה במישור הפוליטי והביטחוני צריכה להתקבל על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, לא אצלנו. בתגובה אמר עו"ד גולדין בתסכול 'כל גורם אומר לי שזה לא אצלי, לא בחדר שלי. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות'"
גם באתר הרשמי של מתאם הפעולות בשטחים מצוין ש"בימים אלה מקדם המשרד את היוזמה להנחת צינור גז טבעי מישראל לרצועת עזה, על מנת לשדרג את עבודת תחנת הכוח ברצועה ולסייע בפתרון מצוקת החשמל".
הצינור נתפס על ידי כל הצדדים כפרויקט של win-win: הוא יאפשר הגדלה משמעותית של היקף החשמל שיסופק לתושבי עזה ולתעשייה, הקמה של תחנות כוח גזיות מקומיות ואולי גם של מתקני התפלה וטיהור שפכים. תחנות אלה צפויות לפתור את מצוקת מי השתייה ברצועה וכן להביא להפסקת הזרמת מי הביוב של הרצועה לים – מפגע סביבתי שמטריד מאוד גם את ישראל.
ואולם, משפחת גולדין, כחלק מתפיסת עולמה ביחס לגזרים ולמקלות מול הנהגת החמאס, רואה בצינור אמצעי להפעלת לחץ על החמאס, ומפרשת את הקמתו כפרס למי שמסרב לשחרר את גופות החיילים.
למעשה, כבר לפני כחצי שנה נמנעה המועצה הארצית לתכנון ובנייה מקבלת החלטה בעניין, וזאת עקב הרגישות, והעבירה את סוגיית הצינור להתייעצות עם הדרג הפוליטי והביטחוני. כפי שמתברר עתה, הדרג הפוליטי בחר להחזיר את הכדור אל שולחנם של מוסדות התכנון.
בשורה התחתונה, חברי הוועדה החליטו לדחות את ההתנגדות של נציג משפחת גולדין והמליצו למועצה הארצית לאשר את הקמת הצינור. בדברי ההסבר הם מוסיפים – אולי כדי לרכך את הביקורת הצפויה – התייחסות לכך שהקמת הצינור תניב תועלת רבה גם ליישובים הישראלים בעוטף עזה.
ולא להבריח מאהבות בנתב"ג
אני מברכת את אבי חימי על בחירתו. אני בטוחה שהוא יעשה עבודה חשובה למען עורכי הדין בישראל. קוראת לו להמשיך יחד עם שרי המשפטים במהפכה השמרנית בה התחלתי.
— איילת שקד ayelet shaked (@Ayelet__Shaked) June 19, 2019
מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.
למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.
הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.
אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.
וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".
אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.
גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.
אז מה מיוחד כאן?
הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.
ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.
פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.
בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.
זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.
זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.
הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.
לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?
קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.
אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.
אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.
אין ראיות פורנזיות, צריך?
אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!
כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.
ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.
אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.
הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".
אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.
מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?
מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?
מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?
אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.
מזה כשבוע התקשורת הישראלית מתדיינת בנושא מוזר. לכאורה, התחושה היא שאתה חי בימי הטינה, השנאה ובתקופת החושך.
נתקעתי במקומי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומקשיב לדעותיהם של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. נדהמתי, במיוחד, לשמע דבריה של אוהדת ששמה אביגיל שרעבי, שבסוף השבוע החולף עברה מערוץ לערוץ כדי לבטא את עמדתה.
היא ציינה שאין לה בעיה לצרף את השחקן שחום העור, עלי מוחמד, לקבוצת בית"ר ירושלים. לדבריה, הוא שחקן מצטיין ויכול לסייע בידי הקבוצה הירושלמית לכבוש את המקום הראשון בליגת העל בעונה הבאה.
עם זאת, קיימת בעיה אחת והיא – שמו, "מוחמד". שם זה אינו יכול להתקבל באצטדיון טדי, מגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים. "נמצא לו כינוי חדש, וכינויו זה יעלה בקריאות שתושמענה ביציעים של טדי. לא יעלה על הדעת שהשם מוחמד יהיה נושא לשיחתנו ויהי שגור על לשוננו כשנעודד ונברך אותו", הוסיפה שערבי.
מה חושבת אביגיל שרעבי על סערת עלי מוחמד?
"אולי הוא יאהב את הכינוי שניתן לו יותר מהשם שלו?" זה מה שחושבת אוהדת בית"ר ירושלים, אביגיל שרעבי, על סערת השחקן עלי מוחמד
פורסם על ידי החדשות ב- יום שלישי, 11 ביוני 2019
גברתי הנכבדה, הנני להביא בפנייך כמה מכינויו של "מוחמד", שבאמצעותם יכול הקהל המתנשף ביציעים של אצטדיון טדי לעודד את השחקן: "האמין", "דובר האמת", "הנבחר" והרשימה ארוכה.
גברתי הנכבדה, האם את יודעת, כי השחקן הנאה, שחום העור, "עלי מוחמד" הוא בן לדת הנוצרית, אך גם השתייכות זו אינה עומדת לימינו מול משפחת הטינה הירושלמית, "לה פמיליה".
מיום שנכבשה מזרח ירושלים ועד היום מנסים המוסדות הישראליים לספח את תושבי ירושלים כדי שיהיו חלק מירושלים רבתי.
גברתי הנכדה, את יודעת שהשם הנפוץ ביותר בעולם בכלל, ובירושלים בפרט, הוא השם "מוחמד". האם משפחת הטינה "לה פמיליה" תחתור למצוא חלופה לכל ערביי ירושלים הנושאים את שמו של מוחמד?
גברתי הנכבדה, מעשה בנביא הערבי מוחמד, עליו השלום, ושכנו היהודי. השכן היהודי היה נוהג לעקוב אחר צאת הנביא מביתו ולהשליך בדרכו טינופת, כדי שיורע לנביא והטינופת תזהם את בגדו הטהור.
מעשה ההתנכלות נמשך כמה שבועות ופתאום נפסק. הנביא מוחמד, אשר שם לב, כי שכנו היהודי נעלם כבר שלושה ימים, שאל עליו, ונענה: הוא חולה ומוטל על מיטתו. או-אז החליט הנביא לקחת עמו מתנה והלך לבקרו בביתו.
![מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/06/F130210YZ03-640x400.jpg "מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)")
גברתי הנכבדה, אבי, זכרונו לברכה, היה אנאלפביתי, והוא דאג לקרוא לחלק מבניו על שמות הנביאים: בנו הבכור – שמו מוסא, הוא משה נביא היהודים, עליו השלום; בנו האחר מכונה על שם נביא הנצרות, עיסא, עליו השלום; ובן נוסף קרוי על שם מוחמד, עליו השלום.
בשמותינו, אביו, קיבץ את התהילה על כל גווניה – פאר היהדות, רוח הנצרות ותפארת האסלאם.
גברתי הנכבדה, אני פרופסור מוחמד חוג'יראת, למדתי, חונכתי, עבדתי ולימדתי במוסדות יהודיים וישראליים, שלא התעניינו בחיפוש חלופה לשמי, כדי להימנע מאזכור שמי.
נכון שסבלתי וממשיך לסבול בגלל שמי, "מוחמד", שהיה בשבילי כמו הפרפרים של מולייר, אך יחס זה לא הוסיף לי אלא גאווה וזקיפות קומה.
אומר לך גברתי, ואומר לכל אוהדי בית"ר ירושלים ולכל חולה נפש שיש לו בעיה עם השם "מוחמד", אני מתגאה, מתפאר ומתהלל בעובדה ששמי "מוחמד".
הנני יהודי באורח החיים שלי, נוצרי ברוחי, דרוזי בעוז רוחי ומוסלמי ביצרי, והעיקר בן-אדם וקוראים לי "מוחמד".
אם אפשר לראות אותו זה לא חמקן
ח"כ מכחול לבן משה בוגי יעלון אמר היום: "עדיף היה שלפיד היה מוותר על הרוטציה" ● גם השר לשעבר, בנט, תוקף על לפיד, הפעם בסוגיית הגיוס: "החוק שלך יגייס קולות לבחירות, אך לא יגייס אף חרדי"
מועצת עיריית טבריה הגשימה אמש חלום לראש העירייה רון קובי: המועצה לא אישרה את תקציב העירייה לשנת 2019. המשמעות היא שבסוף החודש הזה לשר הפנים, אריה דרעי, תהיה סמכות לפטר את כל חברי המועצה, ולאחר מכן גם את רון קובי עצמו ולמנות במקומם ועדה קרואה. תחשבו איך ייראו במהדורות החדשות פיטוריו של ראש עיר שהקים מפלגה חדשה נגד הכפייה הדתית ("הימין החילוני") בידי דרעי ותנסו לחשב כמה קולות זה שווה לו. השאלה היא האם דרעי, מסיבותיו שלו, יעשה בשבילו את העבודה הזאת.
בשבוע הבא יתקיימו בחירות פנימיות במרצ, ואם חשבתם שבמפלגת השלום ואחוות העמים יש גם שלום בית, אתם לא מכירים את הפוליטיקה הפנימית שלה. שלום ירושלמי חשף הבוקר בזמן ישראל את הבלגן הפנימי רווי היצרים של מפלגת השמאל ואת אחד האנשים הפחות מוכרים שמנווטים אותה מאחורי הקלעים – מזכ"ל המפלגה הצעיר תומר רזניק.
שר הפנים דרעי עשוי לפטר את ראש עיריית טבריה ומייסד "הימין החילוני" רון קובי, אבל לפי קובי דווקא דרעי הוא זה שצריך ללכת הביתה. בראיון לגלי צה"ל הבוקר אמר קובי: "מועצת טבריה נבחרה בבחירות, אבל חברי האופוזיציה במועצה (של טבריה) מנוהלים על ידי שרים, חברי כנסת ורבנים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשאיר את אריה דרעי מחוץ למעגל ההשפעה".
בתחילת השבוע, כאשר פורסם שפלסטיני אנס ילדה בת שבע ושנבדק חשד שהמניע למעשה הזוועה היה לאומני, כיכב האירוע במערכת הבחירות. כל הפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, גינו את המעשה והתחרו ביניהם מי יוקיע אותו במלים החריפות ביותר.
ניסינו לבדוק מה אומרים הפוליטיקאים היום, כשכל הכותרות עוסקות בפאשלות שעשתה המשטרה בחקירה הזאת, ובסימני השאלה שעולות ממנה, ולא ממש הצלחנו. בעמודי הפייסבוק והטוויטר של פוליטיקאים משמאל ומימין לא הצלחנו למצוא ולו ציוץ אחד על השתלשלות הפרשה והתנהלותה של משטרת ישראל.
ניצני ביקורת עצמית בכחול-לבן: ח"כ חילי טרופר אמר הבוקר בתוכניתו של רינו צרור: "היו כשלים בקמפיין הבחירות שלנו. השגיאות ברורות לנו ואנחנו מפיקים לקחים".
![ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/06/%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%A8-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%A9-90-320x200.jpg "ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)")
טרופר פעיל בצוותי עבודה של כחול-לבן שמנסים לגבש את הקמפיין של המפלגה לבחירות הקרובות (בספטמבר) על בסיס לקחי הבחירות האחרונות (באפריל).
לפני כמה ימים פורסם כי בני גנץ פנה לחברי המפלגה וביקש מהם "לשמור על פרופיל נמוך עד שיתברר אופי הקמפיין".
שר החינוך החדש, יו"ר איחוד מפלגות הימין רפי פרץ רק נכנס לתפקיד וכבר טבע מונח חדש: "החלנה".
בראיון ב"ישראל היום" אמר פרץ: "שמעתי שמדברים על הדתה. זו כמעט פיקציה, אין הדתה. אני מכבד כל אחד, אני לא מתכוון לכפות על אף אחד שום דבר. אם כבר, בחברה הישראלית יש קצת החלנה. כשברמת גן יש ביום העצמאות כמה במות לקהל הכללי ובמה לציונות הדתית וראש העיר אומר שלא יהיה דבר כזה יותר, זו החלנה ולא הדתה. זה לא נותן כבוד".
במפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן פותחים חזית מול מפלגת "הימין החילוני" שהקים ראש עיריית טבריה רון קובי, המתחרה הישירה החדשה של ליברמן על טיקט המפלגה הימנית האנטי חרדית.
קובי נכשל אתמול בהעברת תקציב עיריית טבריה, מה שיכול להביא לכך ששר הפנים אריה דרעי ידיח אותו וימנה במקומו ועדה קרואה. אלא שח"כ עודד פורר מ"ישראל ביתנו" מאמין כי המדובר במזימה של דרעי ונתניהו כדי לעזור לקובי לקבל חשיפה תקשורתית, "שממילא לא יעבור את אחוז החסימה" לקחת קולות מליברמן.
7 חודשים, זה הזמן שלקח לרון קובי להעביר את השליטה בעיר טבריה לחרדים. האיש חייב לתת הסבר לתושבי העיר על מעשיו, בראש…
פורסם על ידי עודד פורר – Oded Forer ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019
"קפטן ג'ורג'" (גיורא עזרא) התנצל בפני יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על כך שצייץ כי ליברמן נפגש בווינה עם יאיר לפיד, וכי השניים תכננו את מהלך הפלת הקואליציה של נתניהו. זאת, לאחר שליברמן מימש את איומיו והגיש נגד הקפטן תביעת דיבה על הציוץ.
עזרא, שמסר את התנצלותו בראיון בתוכניתו של אראל סגל ברדיו 103 FM, הסביר: "צייצתי דברים שפורסמו בתקשורת". מ"ישראל ביתנו" נמסר לכתבת ״זמן ישראל״ אירה טולצ'ין אימרגליק כי הם קיבלו את ההתנצלות בברכה והודיעו שימשכו את התביעה.
מוטי יוגב הבהיר היום כי הרב רפי פרץ יעמוד בראש איחוד מפלגות הימין גם אם יחברו אל מפלגות נוספות, למשל הימין החדש של נפתלי בנט, או במקרה של צירופה של איילת שקד לרשימה. בראיון אצל יעל דן בגלי צה"ל הבהיר יוגב: "בראש כל רשימה או איחוד יעמוד הרב רפי פרץ. זוהי אבן יסוד".
הבחירות לראשות מפלגת העבודה: עמיר פרץ מזמין את סתיו שפיר ואת איציק שמולי לארוחת בוקר אצלו בבית – ומתנדב לבשל. סוג של פאסיב אגרסיב?
סתיו יקרה, את ו@ishmuli שותפים שלי.
את האנרגיה לעימותים נשאיר למאבק בימין. אבל על פגישה משולשת אני לא מוותר. בואו נקבע לארוחת בוקר אצלי בבית בשדרות. אני מכין ???? https://t.co/GmVsANAnSG— עמיר פרץ (@amirperetz) June 19, 2019
בנט משיב ללפיד: "החוק שלך יגייס קולות לבחירות, אך לא יגייס אף חרדי"
יאיר, פשוט לא נכון. עובדתית. החוק שלך יגייס (אולי) קולות לבחירות אך לא יגייס אף חרדי,וישמר רבבות חרדים כנזקקי…
פורסם על ידי נפתלי בנט – Naftali Bennett ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019
צרות בכחול לבן? ח"כ משה בוגי יעלון, מספר 3, אמר היום בשיחות סגורות עם גורמים פוליטים: "הסיפור של הרוטציה גורם לנו נזק, עדיף היה שלפיד יוותר עליה".
ח"כ דודי אמסלם מהליכוד תוקף את לפיד: "יואיל בטובו כתב עיתון 'במחנה' בדימוס לספר לבוחריו את האמת – חוק הגיוס לא מעניין אותו כלל".
> מדובר באותו חוק, ככתבו וכלשונו, בדיוק כפי שהוגש על ידי משרד הביטחון. זאת, רק כדי לקושש קולות ולהתפרנס מהשנאה ומהפלגנות שהוא מציף.
יואיל בטובו מר לפיד ויספר לבוחריו את האמת – חוק הגיוס לא מעניין אותו כלל, ואני בספק אם הוא בכלל מכיר אותו.
— דודי אמסלם ???????? (@dudiamsalem) June 19, 2019
גורמים בעוצמה יהודית מותחים ביקורת על יו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ: "אינו מקיים את חלקו בהסכם עם המפלגה ובמקום לנסות ליישם את ההסכם – הוא מתעלם ממנו". לפי הגורמים, ההסכם בין הבית היהודי והאיחוד הלאומי, קובע כי במידה שיתמנו שרים מטעם איחוד מפלגות הימין, הם יתפטרו לטובתו של הנציג הראשון של המפלגה, איתמר בן גביר.
ח"כ מיכל רוזין: "התחקיר של רביב דרוקר העלה סוגיה חשובה אך לקה בעריכה מגמתית". ח"כ ממרצ מתייחסת לתחקיר שפורסם בתוכנית "המקור", בו הוצג סיפורו של פעיל מפלגתה, נמרוד ברנע, נגדו הגיעו ארבע תלונות מ-4 נשים. דרוקר: "רוזין וזנדברג בלבלו בין הצורך לעמוד לצד נפגעות, לבין חריצת דינו של ברנע".
ועידת מרצ תבחר בשבוע הבא בין היו״ר המכהנת תמר זנדברג לח״כ לשעבר ניצן הורוביץ לראשות הרשימת לבחירות הקרובות, ומסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה הזו יצרים ותככים למכביר ● פרשנות
העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.
אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.
כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה
מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.
אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.
רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.
התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.
יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.
לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.
זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.
גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.
מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות
ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.
הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.
מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם