נושא
חופש העיתונות

אין כל סיכוי שהכתבה הזו, מעוטרת בתמונותיה, הייתה מתפרסמת בעיתון של נעמה עידן - השבועון החרדי "יום ליום" ● ובכל זאת, המו"לית הראשונה במגזר מחוללת שם מהפכה שקטה ● אחרי שהצליחה להרגיז את ש"ס, היא מגייסת כספים לקרן תחקירים מיוחדת שתחשוף שחיתויות בשירותי הדת בישראל

עוד 1,787 מילים

לפי שנתיים ישראל העניקה מקלט לנדא אמין, הבלוגרית האיראנית של "טיימס אוף יזראל", ובכך הצילה את חייה ● אבל מאז נדא תקועה בארץ בלי יכולת להתפרנס ולפתוח בחיים חדשים ● פנייה אישית לשר הפנים, אריה דרעי

נדא אמין, עיתונאית, בלוגרית ופעילת זכויות אדם ילידת איראן, שהשמיעה דברי ביקורת על המשטר במדינתה, הגיעה לישראל לפני כמעט שנתיים וזכתה כאן לקבלת פנים חמה למדי.

כפי שכתבתי בזמנו, אמין – שנמלטה מאיראן לטורקיה, וכתבה משם עבור "Times of Israel" – יצרה איתי קשר וסיפרה שחייה בסכנה. כתיבתה עבור אתר ישראלי, לצד כתיבתה במקומות אחרים, הפכו את חייה שם לקשים ביותר.

לדבריה, היא נחקרה שוב ושוב על ידי הטורקים, ולבסוף נאמר לה שעומדים לסלק אותה משם. יתר על כן, לדבריה, נאמר לה כי אם אף מדינה אחרת לא תסכים לקבל אותה, היא תישלח חזרה לאיראן – שם עלול לקרות הגרוע מכול.

בעקבות פנייתי לשלטונות הישראליים בנוגע למצוקתה של אמין, הם נכנסו מיד לפעולה, באופן ראוי להערכה. בתוך ימים, ההליכים הביורוקרטיים הואצו, עבודת הניירת הושלמה, ואמין הייתה רשאית לטוס לישראל.

עזיבתה את טורקיה והגעתה לארץ סוקרו במהדורות החדשות. כשהגיעה בבטחה לירושלים, היא הודתה למדינה שהצילה את חייה. שר הפנים אריה דרעי, שהנפיק עבורה את אשרת הכניסה, צייץ בטוויטר בשמחה: "ברוכה הבאה לישראל!".

כפי שציינתי, זה קרה לפני כמעט שנתיים, באוגוסט 2017. מאז, אמין תקועה בלימבו בישראל. זו המדינה שהיא רוצה להפוך לביתה, להתגייר בה, לעבוד בה ולבנות בה חיים חדשים. אבל היא אינה יכולה לעשות אף אחד מן הדברים הללו.

כמי שהאו"ם הכיר בה כפליטה בטורקיה, היא ציפתה להתחיל בארץ תהליך של בקשת אזרחות. במקום זאת, היא התבקשה להתחיל שוב בתהליך הסבוך של בקשת הכרה כפליטה, ובינתיים עליה לחדש את אשרת המבקר שלה כל שלושה חודשים.

למרות שמשרד הפנים מתעקש כי אמין רשאית לעבוד, באשרה שקיבלה נכתב בבירור כי "אשרה זו אינה כוללת רישיון לעבוד". משום כך היא לא יכלה להיענות לכמה הצעות עבודה בתחום התקשורת (בהן, לדבריה, עיסוק במדיה חברתית עבור משרד ממשלתי) ולא הצליחה למצוא אפילו תעסוקה בסיסית ביותר.

לפיכך, אמין אינה יכולה לפרנס את עצמה, ומאז שהיא הגיעה לארץ, "Times of Israel" מכסה את שכר הדירה ואת הוצאות המחיה שלה.

משרד הפנים אמנם התייחס אליה באדיבות, אבל נכון להיום, הוא אינו מסייע לה.

לרשות האוכלוסין וההגירה נדרשו 16 חודשים כדי לקבוע לה ריאיון מקיף, שבו התבקשה לגולל את כל סיפור חייה כחלק מהתהליך להשגת מעמד של פליטה.

הפגישה הזאת, שנמשכה חמש שעות וחצי, התקיימה בחודש דצמבר האחרון. עורכי הדין שלה, שמייצגים אותה בהתנדבות, אמרו לה שעליה לצפות להמתנה של שלושה עד שישה חודשים עד שיודיעו לה אם בקשתה התקבלה.

במקרה של תשובה חיובית, היא לא תהיה זכאית לאזרחות מלאה, אבל היא לפחות תקבל תעודת זהות ישראלית, תעודת מעבר ורישיון לעבוד. חלפו יותר משישה חודשים, ועדיין אין תשובה.

אם השלטונות לא מעוניינים שתישאר כאן ותבנה לעצמה חיים, היא אמרה לי, היא מעדיפה שלפחות יגידו לה. ואז היא תנסה למצוא מדינה אחרת שתקבל אותה. אבל נמאס לה מההמתנה האינסופית, מהסחבת, מהחיים בלימבו.

דוברת משרד הפנים אמרה לנו שהדברים האלה לוקחים זמן, ש"יש אלפי מקרים שנמצאים בטיפול", ושהיא "מקווה שתהיה תשובה בעתיד הקרוב".

הדוברת גם ציינה שהבקשה של אמין נידונה בדיוק כמו בקשותיהם של כל מבקשי המקלט האפריקאים שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי.

הדוברת נותרה אדישה כשהזכרתי לה שאמין, שכניסתה לארץ הייתה רחוקה מלהיות בלתי חוקית, קיבלה באופן אישי סיוע מצד הרשת הדיפלומטית של ישראל כדי להגיע לכאן, והתקבלה בברכה באופן אישי בציוץ של השר דרעי. היא אכן נזכרה שהיא הייתה זו שניסחה את ההודעה של דרעי.

היות שמעמדה של אמין בישראל הוא של מבקרת זמנית, היא לא יכולה להתחיל בתהליך הגיור שהיא חפצה בו. לדבריה, תעודת הגירושים של הוריה מעידה שאביה היה יהודי, אבל היא איננה יהודייה על פי ההלכה, והיא מעוניינת לשנות זאת (אין לה את התעודה המקורית אלא רק העתק).

רבנים מכל הזרמים והחוגים אמרו לה שהיו שמחים לעזור, אבל הם אינם יכולים לעשות זאת כל עוד היא אינה תושבת קבע בישראל. "אני במדינת היהודים. אבי המנוח היה יהודי", היא אמרה לי בשבוע שעבר. "זאת זכותי".

הסוכנות היהודית מימנה לאמין שיעורי עברית למתחילים. לדבריה, היא סיימה את רמה א' בציון של 90, אבל הסוכנות אינה משלמת לה עבור שיעורים נוספים.

כשהגיעה לכאן, כתבתי על הסיוע היוצא מן הכלל שהציעו השלטונות הישראליים, ברגע שפניתי אליהם לעזרה, כדי להציל את חייה של אמין באמצעות הפעולה הפשוטה והנהדרת של הנפקת אשרת כניסה לארץ עבורה.

בניגוד לכך, שנתיים מאוחר יותר, פניותיי ופניותיהם של אחרים לרשויות למענה, בבקשה לקדם את התהליך הביורוקרטי האינסופי כדי שתוכל לנהל חיים כמעט נורמליים במדינה הזאת, נפלו על אוזניים ערלות. לכן אני כותב את הטור הזה.

הטור הזה פונה לכל מי שיש לו האמצעים להפעיל לחץ על משרד הפנים בכלל, ועל רשות האוכלוסין וההגירה בפרט, לתת עדיפות גבוהה יותר למקרה של נדא.

ישראל הצליחה להציל אותה מסכנת חיים בתוך ימים ספורים. אין סיבה שייקח לה כמעט שנתיים, או יותר, לאפשר לה להתחיל את החיים האלה מחדש, כאן, כישראלית. בעלי סמכות וחמלה יקרים במשרד הפנים – אנא תקנו את המעוות.

עוד 728 מילים ו-1 תגובות

במלחמת העולם השנייה שימשו שידורי הרדיו של הבי.בי.סי גם לאזהרת יהודים מהנאצים ● חוץ מאשר בהונגריה: שם הסתירה תחנת הרדיו של הבי.בי.סי את השמדת היהודים ● בהתחלה בגלל לחצים פוליטיים, ובהמשך משום שלא יכלו לוודא ״בצורה מוחלטת״ ● כ-500 אלף יהודים נרצחו בהונגריה במהלך השואה

עוד 1,426 מילים

לברק אין בוחרים, אבל יש לו את האש

ג'ורג' אורוול כינה את הפוליטיקה "ערימה של שקרים, התחמקויות, איוולת, שנאה וסכיזופרניה". אין תיאור קולע מזה לישראל הממתינה לבחירות החוזרות

דיי ברור שמנהיגי האופוזיציה עולים על בנימין נתניהו בכל הנוגע לאתיקה האישית, אבל הם סובלים מנחיתות בתכונות החשובות שאורוול זיהה.

לראש הממשלה יש יתרון בעוד שני עניינים שעשויים להיות קריטיים עוד יותר מאשר בתקופתו התמימה של אורוול: היבריס אישי ואובססיה לשלטון.

בימינו, עם תקשורת מוחלשת וגישה ישירה להמונים, הקול שזוכה להישמע הוא לרוב הצווחני ביותר. צריך הרבה אנרגיה להפיק רעש שכזה. זה עוזר אם אתה מאמין שאין לך שני בכל כדור הארץ, ושהיקום עצמו משווע לניצחונך בקלפי.

המלך הצרפתי לואי ה-14 צוטט כאומר "המדינה היא אני" (l'etat, c'est moi), אבל מעניין לגלות שהצהרות ישירות כאלה הן עניין דיי נדיר. אפילו הפשיסטים ריסנו עצמם מעט.

אני זוכר ששמעתי את דונלד טראמפ חוזר ואומר "רק אני יכול לתקן את המצב" בוועידה הרפובליקנית בשנת 2016.

אני ממש שפשפתי את האוזניים. הבנתי שמשהו מאוד לא בסדר עם האיש – אבל גם שעם תעוזה מדהימה שכזו הוא עלול איכשהו להצליח.

מנהיגי האופוזיציה בישראל יותר מדי שפויים, אינטליגנטיים ויודעי היסטוריה מכדי לחשוב כך, והם לא טובים בלהעמיד פנים.

הם גם נכשלים במבחן האובססיה. יש גבול למה שיגידו ויעשו. נראה שיש להם כבוד, לעצמם ולקהל. אפשר לדמיין אותם מתפטרים באלגנטיות בעקבות חשד לפלילים.

ייתכן כי נגדם עומד אדם ללא אילוצים כאלה. לכאורה, הוא ישקר בצורה משכנעת ללא נקיפות מצפון (למשל, כאשר הכחיש בבוז שיחתור לחסינות, ומיד אחר הבחירות באפריל עשה זאת). הוא יסית נגד ערבים ונגד שמאלנים ונגד מוסדות המדינה (ע"ע ההאשמות התכופות לציד מכשפות מצד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט).

נדמה שנתניהו היה מוכן לבלוע דג פיראנה בשידור חי אם הדבר היה מסדר לו את פסקת ההתגברות. אין תחושה כזאת עם בני גנץ, גבי אשכנזי, משה יעלון או אפילו יאיר לפיד (הלהוט הרבה יותר).

מבין כל הדמויות המרכזיות המתנגדות לנתניהו, רק אחד משתווה לו בתחומי היהירות והאובססיה. לא נראה שזה בדיוק זמנו, אבל יהיה מעניין לראות מה יילד יום.

ישבתי לראיון עם האיש לפני שנים, ותוך כדי שיחה חשתי שמשהו מוזר. לקח לי זמן עד שהבנתי שאהוד ברק מדבר על עצמו בגוף שלישי. נפוליאון קטן בתוכו צמח עוד קצת עם כל מילה.

הוא גם צדק בכל מה שאמר. היו אלה הימים הראשונים של האינתיפאדה השנייה ב -2001. המדינה בערה, ברק הובס זה עתה על ידי אריאל שרון, והוא ביכה את הבזבוז (ללא חרטות, כסוג של פובליציסט מבריק החף מאחריות).

הוא ניבא שהכאוס יימשך שלוש או ארבע שנים. הוא אמר שישראל תקבור מאות והפלסטינים אלפים, ואז יחזרו שני הצדדים לנקודת ההתחלה. הוא תיאר את הנקודה כבחירה בין מדינה דו-לאומית לא-דמוקרטית בתחילת דרכה, לבין גרסה של ההפרדות שהציע בטאבה בשלהי כהונתו.

זה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק המקום שבו אנחנו נמצאים.

ברק, שניצח את נתניהו בקמפיין חזק ב-1999, גם הוציא את ישראל מלבנון, ובזאת תיקן את אחת הטעויות הקשות של הימין.

אבל השמאל נוטה להיות יותר שכלתני וחילוני. זה מוביל להלקאה עצמית, לסיבוך יתר ולכאוס. בניגוד לבייס של הליכוד, שנראה נאמן לביבי בלי קשר לבושות שהוא עושה, הם הפנו עורף לברק בשנייה שבית הקלפים התמוטט עליו.

רבים אינם יכולים לסלוח לברק על הכרזתו לאחר פסגת קמפ-דייוויד הכושלת ב -2000, כי אין "פרטנר". זה נתן לימין נשק יעיל וזה לא היה חכם. אבל במבט לאחור, בנוגע ליאסר ערפאת לפחות, אפשר להבין אותו.

וברק בהחלט עשה שורה של טעויות פוליטיות. הוא עצבן את רוב בעלי בריתו בחוסר רגישות והתנהלות קיסרית (כפי שעשה ועושה גם נתניהו, כמובן).

כשר הביטחון ב-2008 הוא "בגד" באולמרט ודחף להתפטרותו בשל חקירה משטרתית, ממש בימים שהלה החיה את תכנית השלום של ברק עצמו. בתור בחור שכביכול יודע להרכיב שעונים, זה לא היה מבריק.

נתניהו זכה בבחירות כמה חודשים לאחר מכן. ברק הצטרף אליו כראש מפלגת העבודה, אבל לימין היה רוב. ברק היה מסונדל, מאמצי השלום לא באמת חודשו, וישראל והפלסטינים עלו על פסים אסוניים.

ברק מחוץ לפוליטיקה מאז שנת 2013. רזה ומזוקן כעת, הוא מחפש דרך חזרה, לקראת הבחירות החוזרות. יצאתי מאירוע סגור איתו ברושם חד-משמעי שהוא היה מחדש את תהליך השלום. שלא כמו ראש הממשלה המכהן, הוא מבין היטב שהסטטוס-קוו הוא פשע, נגד הפלסטינים ונגד הציונות גם כן. גם ההיבריס והאובססיה עדיין שם.

מי שעוקב אחרי הטוויטר של ברק מודע ללהיטותו לקרוע את המסכה מעל פניו של ראש הממשלה.

"למיליוני ישראלים נמאס שאין מי … שמוכן להיכנס לזירה ולהיאבק … מאבק בוטה ואכזרי ככל שיידרש – עד שננצח," אומר בסרטון אחד. "לרפא את פצעי ההרס והרוע שזרע".

רוב מנהיגי האופוזיציה מסרבים לדבר בבהירות כזו, מחשש לאבדן סיכוי למשוך קולות מ"הימין הרך". הזהירות המופלגת לא עבדה ב-9 באפריל, ואם יחזרו עליה היא כנראה תיכשל שוב ב-17 בספטמבר.

אומרים שברק רוצה להוביל מפלגה חדשה או איחוד כלשהו בשמאל. אני מניח שישמח לחבור לכחול לבן אם הרביעייה הייתה מוכנה להפוך לחמישייה.

הכל אפשרי, אבל בלי נסיקה בסקרים אני לא כל-כך רואה את זה קורה. ועדיין, כדאי מאד ללמוד מהלהט ומהחדות של האיש.

שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 746 מילים

מה קורה כשפוליטיקאים משתלטים על מערכת המשפט? ● פרופ' למשפטים מאוניברסיטת ורשה חווה את התהליך הזה, ובספר חדש שכתב הוא מתאר איך פירקה מפלגת השלטון בפולין את הבלמים במדינה ● על דברי השר אמיר אוחנה הוא אומר: "כששר משפטים נאלץ להדגיש שהוא מסכים עקרונית עם החובה לציית לבית המשפט, זאת אינדיקציה שמשהו פגום" ● פולין, מאחורייך

עוד 1,493 מילים

לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני

עוד 1,514 מילים

דבר העורכת למען האמת

״זמן ישראל״ הוקם במטרה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ומתוך נאמנות לאמת ולקוראי האתר בלבד ● זהו ניסיון אמיתי ותמים לעשות עיתונות קלאסית - אמינה, מעמיקה, מאתגרת, נטולת פניות או פחד - בכלים חדשניים ● ברוכים הבאים ל״זמן ישראל״

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
28
@shay Lempert: האתר בבעלות חברת ״זמני ישראל בע״מ״, הנתמכת על ידי סת׳ קלרמן. אתה יכול לקרוא עוד כאן, בידיעה של ״העין השביעית״: המשך קריאה

@shay Lempert: האתר בבעלות חברת ״זמני ישראל בע״מ״, הנתמכת על ידי סת׳ קלרמן. אתה יכול לקרוא עוד כאן, בידיעה של ״העין השביעית״: https://www.the7eye.org.il/319417

Miri Ayal: בהחלט נושא חשוב. נעשה ככל שביכולתנו לא להזניח אותו. תודה רבה לכל המברכים ... המשך קריאה

Miri Ayal: בהחלט נושא חשוב. נעשה ככל שביכולתנו לא להזניח אותו.

תודה רבה לכל המברכים 🙂

עוד 1,308 מילים ו-28 תגובות

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

היום, יותר משבע שנים אחרי שהשקנו את אתר The Times of Israel, אנחנו שבים, במידה רבה, "הביתה".

כש"הטיימס אוף איזראל" עלה לאוויר, בפברואר 2012, שמנו לנו כמטרה להיות ספק תוכן עצמאי, מהיר ואמין של חדשות, פרשנויות ודעות – על ישראל, המזרח התיכון והעולם היהודי – עבור דוברי אנגלית.

רבים מבין קוראי האתר, ניחשנו, יבואו מקרב מאות אלפי תושבי ישראל שאנגלית היא שפת האם שלהם. אבל רוב הקוראים, כך הנחנו, יהיו גולשים מרחבי העולם אשר יש להם זיקה רגשית עמוקה למתרחש בישראל, באזור וביהדות התפוצות, ואשר, קיווינו, יעריכו את הסיקור שהמערכת הירושלמית שלנו תספק להם.

בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר עם יותר מארבעה מיליון קוראים, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים בכל חודש

וכך היה. בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר חדשות המשרת מיליוני קוראים – ממוצע של יותר מארבעה מיליון, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים באתר בכל חודש.

באופן טבעי, הרוב המכריע של קוראי האתר מגיע מחוץ לישראל – יותר מ-50% מהקוראים הם בצפון אמריקה – ובערך שישית מהגלישה באתר היא בתוך ישראל.

האמנתי אז (ואני עדיין מאמין) שהארץ הקטנה הזו שלנו – תוססת ופורחת, אך לנצח מאותגרת ומעוררת מחלוקת – זקוקה לאתר חדשות שיציע עדכונים לכל אדם, בכל מקום, במשך 24 שעות ו-7 ימים בשבוע.

דיוויד הורוiיץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס
דיוויד הורוביץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס

אתר שיהיה הוגן ועל-מפלגתי בדיווחיו, ויציע מגוון רחב של דעות ותובנות בפלטפורמת הבלוגים פורצת הדרך שלו. ״הטיימס אוף איזראל״ כחלון המשקיף אל נעשה בישראל, עם זכוכית שקופה ככל שמתאפשר לנו.

כפי הנראה, מיליוני הקוראים של ״הטיימס אוף איזראל״ מסכימים עם ההגדרה הזו.

ככל שקהל הגולשים ב״טיימס אוף איזראל״ גדל, הרחבנו את פעילות האתר לשפות נוספות – צרפתית, ערבית ופרסית – עם אותן כוונות, של אספקת מידע אמין לקוראים המתעניינים בישראל אבל לא בהכרח דוברים את שפתה הרשמית.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו

היום, אנחנו שמחים להציג את ״זמן ישראל״ – אתר האקטואליה בעברית של קבוצת ״הטיימס אוף איזראל״. חזרנו הביתה.

לא חסר בישראל סיקור חדשותי בעברית. חדשות מתפרצות מופיעות בתוך שניות במספר אתרים, וכל מגזר פוליטי או חברתי בארץ מספק תוכן משלו בכל פלטפורמה אפשרית. יש הרבה עיתונות מצוינת. היקף הסיקור החדשותי בישראל הוא עצום. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית.

במהלך השנים, הוספנו למערכת ״הטיימס אוף איזראל״ יותר עיתונאים, והגענו למסקנה שעם כל הסיקור של ישראל בתקשורת העולמית, המרוכז רובו ככולו ביחסי ישראל והפלסטינים, ועם כל הסיקור המקומי בישראל עצמה, שלא פעם עסוק ברדיפה אחר כותרת ועוד כותרת, חלק נרחב ממה שמתרחש במדינה לא מסוקר דיו ואיננו ידוע מספיק לציבור.

דווקא ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, הוא זה שסיפק כמה מסיפורים החשובים ביותר על תעשיית ההיי-טק של ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ השקיע במשך שנים משאבים בסיקור היחסים המורכבים של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ תיעד את פעילות הסייבר והפצת הפייק ניוז שמשפיעים עדיין על החברה הישראלית.

דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני ועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)
דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני וועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)

היה זה ״הטיימס אוף איזראל״ שפירסם כמה מהתחקירים המעמיקים והנרחבים ביותר על מהות האשמות השחיתות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה היה ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, שחשף ובסופו של דבר הביא לחקיקה נגד האופציות הבינאריות – תעשיית שחיתות בהיקף של מיליארדי דולרים שפרחה כאן במשך כעשור וגבתה קרבנות רבים מסביב לעולם.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, כמו חבריהם במערכת ״הטיימס אוף איזראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו.

יש הרבה עיתונות מצוינת בישראל. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית

כדי שישראל תשרוד ותשגשג, היא צריכה לעמוד באתגרים שעומדים בפניה במישור העולמי, להגן על עצמה ולהביס את אויביה. אבל ישראל צריכה גם לקיים את ההבטחה הכפולה, בקיומה כמדינה לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית.

השנים הבאות יהיו טעונות במישורים הללו. עיתונות אמינה, עיתונות רצינית, עיתונות עצמאית, עיתונות מעמיקה – תהיה הכרחית יותר מתמיד.

״זמן ישראל״ הוקם על מנת לספק עיתונות כזו בדיוק.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 590 מילים ו-3 תגובות

על רקע חשש לגירוש מטורקיה, ככל הנראה בחזרה לאיראן, נדא אמין - הבלוגרית האיראנית של Times of Israel - הגישה בקשה להיכנס לישראל ● התגובה של המדינה שלנו הייתה ראויה להערכה

עד לפני חודש בקושי הכרתי את שמה של נדא אמין – עיתונאית ילידת איראן, בלוגרית ופעילת זכויות אדם, שמתחה ביקורת על המשטר בארצה, היגרה לטורקיה ב-2014, וכתבה כתבת פרילאנס אחת ל-Times of Israel בשנה שעברה. מעולם לא פגשתי אותה. מעולם אפילו לא דיברתי איתה.

אבל אז היא יצרה איתנו קשר, וסיפרה לנו שהחיים שלה בסכנה.

נדא כתבה בלוג ב-Times of Israel בפרסית, והכתיבה שלה לאתר חדשות ישראלי, לצד הכתיבה שלה במקומות אחרים, הקשו על חייה בטורקיה.

נדא סיפרה לנו – בכתב, ובקומץ שיחות טלפון קצרות – על הסכנה הנשקפת לחייה. היא תושאלה שוב ושוב על ידי המשטרה הטורקית, ולאחרונה נאמר לה שהיא עומדת בפני גירוש מהמדינה. יתרה מכך: נאמר לה שאם לא תימצא מדינה שתקבל אותה אליה, היא תישלח בחזרה לאיראן, שם עשוי לקרות לה הגרוע מכל.

אמין אמרה שהייתה אמורה להיות לה הגנה מהאו"ם, אבל היא אינה חושבת שזה יצליח לשמור על בטחונה. היא לא כתבה נגד הרשויות בטורקיה, אבל הובהר לה שהביקורת הציבורית שלה על המשטר האיראני, והכתיבה שלה בכלי תקשורת ישראלי, הם מעשים בלתי נסבלים.

במקביל, היא יצרה קשר עם הרשויות בישראל, וביקשה להיכנס למדינה.

Tamar Pileggi
הבלוגרית האיראנית נדא אמין במערכת האתר בירושלים

נדא מדברת מעט אנגלית. מספיק בשביל להגיד לי, בטלפון, "מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי".

לאחר איסוף פרטים נוספים עליה, יצרתי קשר עם מספר אנשים – ישראלים ואחרים – שחשבתי שאולי יצליחו לייעץ לי ולעזור לה.

והם עשו זאת. המוכנות לעזור הייתה ראויה לציון. כמעט אף אחד ממי שדיברתי איתו לא אמר לי שאין מה לעשות או שאין לו מה לעשות בנידון.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה המנוח הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובה של ישראל. אני נוטה לחשוב שלא.

אני לא יודע מי מהאנשים שפניתי אליהם היווה גורם משמעותי בעניין (ולא הייתי היחיד שפעל לטובתה, ארגון UN Watch פרסם עצומה למענה, ואיגוד העיתונאים כתב ישירות לשר הפנים אריה דרעי).

מה שאני כן יודע, הוא שזמן קצר לאחר ששיתפתי את הפרטים על המקרה של נדא, הרשויות בישראל נכנסו לפעולה. הבדיקות הנדרשות נעשו, כך נראה. ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, התקבלו, כך נראה.

בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, הקונסול הכללי שי כהן ומנהלת הקונסוליה יפה אוליביצקי, יצרן קשר עם נדא, ויצאו מגדרם כדי לעזור לה. המסמכים אורגנו ונאמר לי שנדא עומדת לקבל אישור לטוס לישראל, עם ויזה מתאימה.

הרגשתי כי משום שישראל, ו-Times of Israel באופן ספציפי, היו חלק מהגורמים לכך שהחיים שלה היו בסכנה, אנחנו מחויבים לנסות ולהבטיח שהיא לא תיפגע. גם מדינת ישראל הרגישה כך, באופן ברור למדי.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובת ישראל. אני נוטה לחשוב שלא

העזיבה שלה לא הייתה חלקה לחלוטין. כשהיא הייתה אמורה לטוס לתל אביב בפעם הראשונה, והגיעה לשדה התעופה, התגלה כי חסר לה טופס שהיה אמור להיות מונפק על ידי המשטרה הטורקית. נדא לא קיבלה אישור לטוס בלעדיו.

למרבה הצער, הטלפון הסלולרי שלה היה ללא סוללה באותה נקודה, והיא לא הצליחה לעדכן אותנו. אמין הייתה מתחת לרדאר לכמה שעות, ומישהו במקום כלשהו חיבר הגיעה למסקנה שגויה, והדליף לתקשורת הישראלית כי היא נעצרה.

אמין לא נעצרה, ויומיים לאחר מכן – בשעות הבוקר של יום חמישי – שבה לשדה התעופה, הפעם עם הטופס ביד, והצליחה לעלות לטיסה לתל אביב. עם הכלב שלה, עליי להוסיף, רועה גרמני במשקל 27 ק"ג בשם צ'יקה שהוא אהבת חייה.

ביליתי חלק מיום חמישי עם נדא, והקשבתי לפרטים נוספים מהסיפור שלה.

על פי הסיפור שלה, השנה וחצי האחרונות היו קשות עד מחרידות. היא אומרת כי רשויות הביטחון הטורקיות זימנו אותה לתשאול לא פחות משש פעמים. היא הואשמה בכך שהיא מרגלת, הוצע לה הרבה כסף כדי לעבוד עבור הטורקים, ואיימו עליה בגירוש לאיראן.

"זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?", שאלה את חוקריה. "לא", אמרו לה. "אז למה כל החקירות?". "אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל – ולא אוהבים שאת עובדת עם ישראל"

באחד התשאולים, היא שאלה את חוקריה: "האם זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?"

"לא", אמרו לה.

"אז למה כל החקירות?"

"אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל", הייתה התשובה, "ואנחנו לא אוהבים שאת עובדת עם ישראל".

נדא סיפרה לי כי לאחרונה פרצו לדירה שלה. היא חושבת שצ'יקה הפחיד את מי שנכנס לשם. בשבועות האחרונים היא לא ישנה בבית, היא פחדה מדי.

נאמר לה כי לאחר ה-5 באוגוסט היא תעמוד בפני גירוש, והיא נאבקה בהחלטה הזו בבית המשפט בטורקיה עד אשר ישראל פתחה בפניה את השער.

אני בטוח שיש עוד הרבה חלקים בסיפור שלה, ואין לי מושג איך הוא ימשיך מכאן. אבל בתור עיתונאי שמביע לעתים קרובות ביקורת על מה שקורה כאן, ודואג באשר לכיוון אליו מתקדמת המדינה, אני מרגיש היום די גאה במדינת ישראל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 704 מילים
סגירה