חשיפת "מסמכי פנדורה" גילתה סוד ידוע במזה"ת, משפחת המלוכה ההאשמית מושחתת בדיוק כמו שאר המשטרים הערבים. גורמים בכירים בירושלים מודאגים מההשלכות של הפירסום על מעמדו של המלך עבדאללה ברחוב הירדני, ערעור יציבות שלטונו הוא רע מבחינה אסטרטגית לביטחון ישראל.

הדלפת הענק של "מסמכי פנדורה" חשפה באחרונה כי עבדאללה מלך ירדן הינו מנהיג מושחת, שאיננו שונה מהמנהיגים הערביים האחרים במזרח התיכון. הרחוב הירדני הופתע רק באופן מועט. הוא עד לחיי ההוללות של המלך עבדאללה כבר הרבה שנים. משפחת המלוכה ההאשמית, המלך עבדאללה ורעייתו ראנייה אינם אהובים במיוחד ונחשבים למושחתים. אהדת הרחוב הירדני, בעיקר של השבטים הבדואים, נתונה לנסיך חמזה בן חוסיין, אחיו למחצה של המלך עבדאללה, שנתון כבר חצי שנה במאסר בית לאחר שהואשם על ידי המלך בקשירת קשר לערער את יציבות הממלכה.

הרחוב הירדני הופתע רק באופן מועט. הוא עד לחיי ההוללות של המלך עבדאללה כבר הרבה שנים. משפחת המלוכה ההאשמית, המלך עבדאללה ורעייתו ראנייה אינם אהובים במיוחד ונחשבים למושחתים

הדלפת "מסמכי פנדורה" מגלה כי המלך הירדני העביר לא פחות מ-100 מיליון דולר למקלטי מס ואף רכש 14 נכסים יוקרתיים בערים שונות בעולם, בזמן שאזרחי ירדן נאנקים תחת העול הכלכלי.

#PandoraPapers investigations on tax havens also reveal the King of Jordan, which receives billions in annual financial aid, amassed $100M+ luxury global property empire. Recently, a reporter in Jordan was jailed for asking how much property the King owns.https://t.co/15v8CwhYhO

— Harvey G. Cohen (@CultrHack) October 8, 2021

בחודש יוני שעבר הוחלט בירדן להגביר את האכיפה על מעלימי מס בממלכה, בדגש על הברחות הון למקלטי מס זרים, שלפי הממשלה הירדנית גרמה להעלמות מס בהיקף של כ-800 מיליון דולר בשנה. המהלך יצא לפועל לאחר הפגנות המוניות בירדן בשיא משבר הקורונה כשהמפגינים דורשים מהשלטון להיאבק בעוני ובשחיתות, עכשיו התגלה כי המלך היה המוביל בנקיטת תרגילים להעברת כספים למקלטי מס.

"מסמכי פנדורה" מגלים כי למלך הירדני ומקורביו היו לפחות 36 חברות שונות שנרשמו במקלטי מס. דרך החברות הללו רכש המלך, בין 2003 ל-2014, 14 בתי פאר בבריטניה ובארצות הברית. הסכום הכולל ששולם על הנכסים הגיע לכ-106 מיליון דולר. בין הנכסים: בית בעיירת היוקרה הבריטית אסקוט, דירות במרכז לונדון בשווי מוערך של מיליוני דולרים וארבע דירות במתחם יוקרתי בוושינגטון הבירה המשקיף לנהר הפוטומק.

הדלפת "מסמכי פנדורה" מגלה כי המלך הירדני העביר לא פחות מ-100 מיליון דולר למקלטי מס ואף רכש 14 נכסים יוקרתיים בערים שונות בעולם, בזמן שאזרחי ירדן נאנקים תחת העול הכלכלי

יועצי המלך פעלו להסתיר את אחזקות הנדל"ן של המלך מחשש שהדבר יביא לתסיסה בירדן. פרקליטיו של המלך עבדאללה בבריטניה מסרו בתגובה כי למלך היו שורה של סיבות ביטחוניות, פרטיות וחוקיות שבגללן בחר להחזיק את רכושו באחזקות "אוף שור" והכחישו כי המלך עשה שימוש לרעה בכספי ציבור וכי מדובר בכספו הפרטי.

המודיעין הישראלי וה-CIA יודעים היטב את היקף עושרו של המלך עבדאללה, כפי שהכירו היטב את עושרו של אביו, המלך חוסיין בן טלאל, שעמו חתמה ישראל את הסכם השלום ב-1994.

המלך עבדאללה, כמו אביו, נחשב לבן ברית אסטרטגי חשוב של ארה"ב וישראל, אבל גורמים מדיניים בכירים בירושלים מעריכים כי חשיפת "מסמכי פנדורה" גרמה למלך עבדאללה נזק רציני בדעת הקהל הירדנית.

גורם מדיני בכיר אמר לי:"למלך עבדאללה יש מזל שמסמכי פנדורה נחשפו בתקופת הנשיא ביידן שאוהב מאוד את המלך הירדני, אם הדבר היה קורה בתקופת ממשל טראמפ, הנשיא טראמפ היה עושה ממנו קציצות לאחר שהוא התנגד לחלקים מרכזיים בתוכנית השלום 'עסקת המאה' של הנשיא האמריקאי".

השחיתות של המלכה ראניה

גם לרעייתו של המלך, המלכה ראניה, יש תדמית של מלכה מושחתת. המלכה ראניה בת ה-50, ילידת כווית ממוצא פלסטיני של משפחה מאזור טול כרם, ספגה ביקורת קשה בשנים האחרונות, מאז שפרצה תופעת "האביב הערבי" ב-2011. היא הואשמה בכך שהיא מתערבת בענייני המדינה ומקדמת את זכויות הפליטים הפלסטינים על חשבון תושבי ירדן הבדואים, שהיא "חולבת את הקופה הציבורית" ומקימה לעצמה מרכזי כוח, ושהיא ומשפחתה שדדו את הממלכה בנסיעות הארוכות שלהם לטיולים בחו"ל.

ראניה הואשמה בהתערבות בענייני המדינה, בקידום זכויות הפליטים הפלסטינים על חשבון תושבי ירדן הבדואים, ב"חליבת הקופה הציבורית", בהקמת מרכזי כוח, ובשדידת הממלכה בטיולי המשפחה הארוכים לחו"ל

בפברואר 2011 שלחו 36 ראשי שבטים בירדן איגרת למלך בדרישה כי "ירסן" את פעילותה של רעייתו. הם האשימו אותה ב"שחיתות, גניבת כספים מאוצר המדינה ומניפולציות לקידום תדמיתה הציבורית בניוגד לרצון העם הירדני".

הם קראו למלך עבדאללה להשיב אדמות שניתנו לבני משפחתה של המלכה ראניה ושהן אדמות מדינה.

עצם היותה של המלכה ראניה ממוצא פלסטיני הוא לרועץ עבורה, השבטים הבדואים בממלכת ירדן שונאים אותה והם מאשימים אותה כי ניסתה לסדר אזרחות לכ-78 אלף פלסטינים השוהים בירדן.

בתקופה האחרונה התמקדה הביקורת כלפי המלכה ראניה בכך שהיא מבזבזת הון תועפות על בגדי מעצבים ואופנת עילית בעוד שרוב תושבי ירדן מסתובבים "רעבים" בגלל המצב הכלכלי הקשה, המלכה ראניה דחתה את הביקורת על בגדיה היוקרתיים וטענה כי מדובר בבגדים שמושאלים לה ע"י חברות אופנה לצורך אירועים או שנמכרים לה במחירים מופחתים.

גל ההתמרמרות נמשך

למלך עבדאללה היה כנראה מידע מוקדם על הפירסום הצפוי של "מסמכי פנדורה" והוא ניסה להקדים תרופה למכה, לצנן את המתיחות שתיגרם בעקבות הפירסום ולנסות ולייצר אווירה חיובית.

לכן, כמה ימים לפני הפירסום, הוא הודיע על חנינה כללית לכל אלה שנעצרו בירדן באשמת פירסום לשון הרע והכפשת המלך, רעייתו ובנו יורש העצר ברשתות החברתיות.

במקביל, הוא העביר מסרים ברורים למנהיגי השבטים הבדואים ולבכירים לשעבר במשטר ההאשמי, כי הוא נחוש להמשיך בהכנות לביצוע רפורמות שלטוניות בממלכה, בהתבסס על המלצות ועדה מיוחדת שהוא הקים לאחר הפרשה בה הואשם הנסיך חמזה בקשירת קשר נגדו.

אחד השינויים העיקריים הצפויים ברפורמה הוא שינוי חוק הבחירות.

גל ההתמרמרות בירדן נגד בית המלוכה הירדני נמשך, והולך וגובר, עקב המצב הכלכלי הקשה והיעדרותו הקבועה של המלך עבדאללה מהממלכה בכל קיץ מדי שנה לצורך נופש וביקורים בחו"ל.

גל ההתמרמרות בירדן נגד בית המלוכה הירדני נמשך, והולך וגובר, עקב המצב הכלכלי הקשה והיעדרותו הקבועה של המלך עבדאללה מהממלכה בכל קיץ מדי שנה לצורך נופש וביקורים בחו"ל

גם בקרב השבטים הבדואים הנאמנים לארמון המלוכה החלו להישמע בשנתיים האחרונות דרישות לשינוי אופי המשטר המלוכני וצמצום סמכויותיו של המלך.

בשנה האחרונה גברה הביקורת של השבט בני חסן, השבט הגדול ביותר, שהיווה במשך שנים את בסיס התמיכה המסורתי בבית המלוכה. אליו הצטרפו גם השבטים בני עאבד ובני חמידה והם מאשימים את המלך עבדאללה ורעייתו ראניה בעריצות וניצול העם הירדני וקוראים להדחתם ולשינוי שיטת המשטר.

הבעיות הכלכליות של ירדן והביקורת על ההתנהלות האישית של המלך ורעייתו מערערים את יציבותה של ירדן, ב-19 במאי בשנה שעברה הופץ לראשונה במחנות הפליטים בירדן כרוז הקורא להפיל את השלטון. כמה שבועות לפני כן פירסם עיתון "אלקבס" הכוויתי (ב-18 באפריל) כי נחשפה מזימה בירדן לערער את יציבות שלטונו של המלך עבדאללה.

המלך אישר בזמנו בעקיפין את הידיעה והדיח מתפקידו את מנהל המודיעין הכללי עדנאן אלג'ונדי, פיטר כמה יועצים בכירים בלשכה המלכותית ומינה את הגנרל אחמד חוסני לתפקיד מנהל המודיעין הכללי.

פירסום "מסמכי פנדורה" מביא לשיא חדש את היחסים של המלך עבדאללה עם אזרחי ירדן. מדובר בעוד אתגר שהמלך צריך לשרוד בשלום. בישראל מודאגים מאוד מההתפתחויות. לכל זעזוע ביציבות הממלכה ההאשמית יש השפעה ישירה על הנעשה בשטחי הגדה ועל ביטחונה של ישראל, יש לכך גם השלכות אזוריות שכן ירדן היא החיץ המזרחי של ישראל מפני הגעת כוחות איראניים בעתיד לגבולה המזרחי.

בינתיים נראה שהמלך מצליח להכיל את  התגובות רחוב הירדני ללא זעזועים מיוחדים, אבל תהליך ההתמרמרות הציבורית תופס תאוצה מתחת לפני השטח והוא עלול להתפרץ באופן בלתי צפוי.

אל הביקורת של שבט בני חסן, בסיס התמיכה המסורתי בבית המלוכה, הצטרפו גם שבטים נוספים המאשימים את המלך עבדאללה ורעייתו ראניה בעריצות וניצול העם הירדני וקוראים להדחתם ולשינוי שיטת המשטר

לא אתפלא אם האינטרס הישראלי בהמשך יציבותה של הממלכה ההאשמית עמד במרכז השיקולים בשבוע שעבר להגדיל את אספקת המים לירדן, מעבר למה שנקבע בהסכם השלום עמה, בגלל מצוקת המים שממנה היא סובלת. ממשלת ישראל עושה הכל לסייע ליצוב שלטונו של המלך עבדאללה.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

אם אתם מרגישים רע – חרדים, מדוכדכים, מוטרדים, כאוּבים, מוצפים – למי תפנו? לבני משפחה? לחברים? לגורם בקהילה? לאיש מקצוע? מי יאזין וידע להקשיב ולהתייחס למה שאתם צריכים? מי באמת יוכל לסייע לכם להתמודד, להתחזק ואף לצמוח?

קפיצה ספרותית קטנה לעבר: בסיפור ״החיים במפעלי הברזל״ (1861) מתארת הסופרת רבֵּקה הארדינג דייוויס עובדים יגעים המכַלים ימיהם בעבודה קשה בכבשן הייצור. ידוע להם שאיש לא מתבונן בהם או מקשיב להם ״וידיעה זו היא שמְשֲווה להם את מבעם הריק יותר משעושים זאת חייהם הדחוקים״. ״איך תסביר זאת אתה, ידידי הפסיכולוג?״ פונה רטורית הסופרת לפסיכולוג דמיוני לנוכח הסבל הנפשי האנושי הנרחב, נטול ההקשבה וחסר-המעֲנֵה.

הסופרת מתארת עובדים יגעים המכַלים ימיהם בעבודה קשה בכבשן הייצור. ידוע להם שאיש לא מתבונן בהם או מקשיב להם ״וידיעה זו היא שמְשֲווה להם את מבעם הריק יותר משעושים זאת חייהם הדחוקים״

בימי המהפכה התעשייתית אנשים יכולים היו רק לחלום שפסיכולוג יאזין להם. עשירי העיר שמסיירים בפס-הייצור בסיפור מעירים למראה הסֵבל מולם: ״טוב היה אילו היו האנשים האלה רק מכונות. ידיים עובדות, לא יותר… לשם מה להם טעם או שכל, אם נגזר עליהם לחיות חיים כאלה?… חובתנו להם מוגבלת לתחום צר – לתשלום בלבד. מה לנו ולענייני נשמותיהם?״.

למזלם של דורות מאוחרים יותר, מדינות הרווחה במערב וישראל בתוכן השכילו לתת את הכבוד הראוי  לבריאות הנפשית של הציבור ולמסד לימים את מקצוע הפסיכולוגיה, ובהתאם לכך גם הקצו תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי. חוק הפסיכולוגים שנחקק ב-1977 מגדיר בכובד-ראש מי רשאי לעסוק בפסיכולוגיה, כיצד עליו להציג את עצמו לציבור, ולפי אלו כללים ומבחנים יפקח עליו שר הבריאות.

החוק הזה, המבטא חרדת-קודש כלפי הרישוי לטפל בבריאותו הנפשית של הציבור, אוסר למשל על מורשע בפלילים או על הסובל ממחלה מסַכנת לעסוק בפסיכולוגיה, ומגדיר מצבים גבוליים שונים בהם תדון ועדה במשרד הבריאות בזכות הפסיכולוג להמשיך בעיסוקו.

החוק מציב דרישות השכלה והכשרה קפדניות ובררניות בהן נדרשים לעמוד המעוניינים להירשם כפסיכולוגים מומחים בפנקס הפסיכולוגים בניהול משרד הבריאות (בדומה לרופאים). אנשים אינם מכונות, קובע למעשה המחוקק ב-1977: על המדינה להיות אחראית גם לענייני נשמותיהם.

חוק הפסיכולוגים, המבטא חרדת-קודש כלפי הרישוי לטפל בבריאותו הנפשית של הציבור, אוסר למשל על מורשע בפלילים או על הסובל ממחלה מסַכנת לעסוק בפסיכולוגיה, ומגדיר מצבים גבוליים שונים בהם תדון ועדה

לפני מספר שנים נסעתי במונית, מאזינה ברוב קשב – בכל זאת, פסיכולוגית – לתלונות הנהג על רפורמה עתידית שעלולה לפגוע בפרנסתו ולהבנתו גם בציבור, לכשיורשו גורמים לא-מקצועיים (כמו שירותי אוּבר בחו״ל) להסיע אנשים בתשלום.

למרבה האירוניה שבתי בדיוק מכנס בנושא הרפורמה בבריאות-הנפש שנכנסה לתוקף ב-2015, רפורמה שהיוותה נדבך נוסף בהתנערות ישראל העכשווית מבריאות-הנפש של אזרחיה. אל חשש: על נהגי-המוניות מגוננת בינתיים המדינה, ופוליטיקאים מונעים בגופם היסעים בתשלום בידי מי שאינו נהג-מונית מורשה.

ואילו על בריאות-הנפש אין המדינה מגוננת היום. התנערותה מהתחום מתבטאת גם בתקצוב חסר של תְקנים ומִתְקנים, וגם בהיעדר פיקוח על הנעשה בתחום. בעוד שהיא מוֹנַעת בתוקף ממי שאינו נהג-מונית מורשה להסיע אנשים פרטיים בתשלום, היא מתירה לכל החפץ בכך להציע עצמו כמטפל נפשי, כפסיכותרפיסט, כמומחה לשיטת טיפול רגשית כלשהי או כמורה ומדריך לפרוצדורה טיפולית. מדינת הרווחה הישראלית הציבה ב-1977 סטנדרט גבוה וברור בפני המורשים לטפל בבריאות-הנפש; ואילו בישראל של שנות האלפיים, הכל הולך.

משרד הבריאות מחזיק עדיין, בלא חמדה, באחריות על פנקס הפסיכולוגים, אך מרוקן בהתמדה את המוסדות הציבוריים מנוכחותם. הוא ממיר אותה בהדרגה בבעלי-מקצועות לא מפוקחים, שמסלולם האקדמי והכשרתם המקצועית אינו תובעני ומפוקח כמו מסלול הלימודים וההתמחות בפסיכולוגיה.

אין מאמץ חקיקתי למַסֵד מקצועות אלו, שכן המחשבה מה ראוי לדרוש ממי שמטפל בנפש וכיצד יש לפקח עליו כבר נעשתה, ואף הניבה בזמנו את חוק הפסיכולוגים הקפדני.

בעוד שהמדינה מוֹנַעת ממי שאינו נהג-מונית מורשה להסיע אנשים פרטיים בתשלום, היא מתירה לכל החפץ להציע עצמו כמטפל נפשי, כפסיכותרפיסט, כמומחה לשיטת טיפול רגשית כלשהי או כמורה ומדריך לפרוצדורה טיפולית

כיום מעדיף משרד הבריאות להימנע מאחריותו הרגולטורית לאכיפת חוק זה, ומאפשר למטופלים ולמי שמבקשים לטפל בהם לפרש ככל העולה בדעתם מהו טיפול רגשי, משל מדובר היה בכתם רורשך.

את עיקר יהבו משליך כיום המשרד על הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי. ואכן, לתרופות הפסיכיאטריות תפקיד חשוב ולא אחת קריטי בשיכוך ובייצוב מצבי-קצה ומשבר רגשיים, ובשיפור הבסיס הפיזי לוויסות הרגשי. התרופות פותחו כדי לסלק תסמינים, ובהתאם לכך נחקרה והוכחה יעילותן. אך הן לא מטפלות בבעיות-השורש, ולא אחת רק ״מטליאות״ אנשים בחיבורים רופפים כדי שישובו לתפקד בהתעלם מאיתותי עולמם הפנימי, עד לנפילה הבאה.

כי תרופות לא מקשיבות למטופלים. הן לא מציעות להם אמפטיה, תמיכה או תובנה ואף לא רותמות את כל אלו בתוך קשר-טיפולי משמעותי לעידוד התפתחותן של פונקציות בריאות-נפשית חשובות כמו אגו לכיד וחסין, התקשרות בטוחה ואמון בסיסי, הערכה עצמית מבוססת ומציאותית ועוד. תרופות לא מסייעות לפרט להתבסס בתוך משימותיו ההתפתחותיות בתחום החברתי, האינטימי, ההורי, האקדמי או התעסוקתי, ואינן תורמות לשגשוגו.

אך הן זולות ומהירות, בעוד שהפסיכולוגיה המפוקחת דורשת מהמערכת – ומהמטופלים – לפֲנות זמן, מקום ומשאבים לתהליכי עומק ברי-קיימא של אבחון וטיפול. הפסיכולוגיה המפוקחת דורשת השכלה והכשרה תובעניים, בעוד שהמקצועות הבלתי-מפוקחים אינם מציבים סטנדרט ברור. בהתנערותו מתקצוב הפסיכולוגיה הציבורית ומפיקוח על מטפלים שפועלים בניגוד לחוק הפסיכולוגים, משדר משרד הבריאות מסר שניתן ואף רצוי לשכך מצוקה נפשית ללא השקעה שיטתית וללא מאמץ ובקרה.

התרופות פותחו לסילוק תסמינים, ובהתאם לכך הוכחה יעילותן. הן לא מטפלות בבעיות-השורש, ולא אחת ״מטליאות״ אנשים בחיבורים רופפים כדי שישובו לתפקד בהתעלם מאיתותי עולמם הפנימי, עד לנפילה הבאה

דוגמה לתרומתו הייחודית של מקצוע פארא-רפואי אחר המפוקח בינתיים בידי משרד הבריאות אביא מתחום הפיזיותרפיה, המעט מוחשי יותר: פעוט שסבל משיתוק-מוחין ומפגיעה התפתחותית נרחבת, לא למד לעמוד וללכת ופשוט שכב מול הטלוויזיה. פיזיותרפיסט שטיפל בו חיזק תחילה שרירים ומפרקים נסתרים שמהצד כלל לא נראו רלוונטיים. בשלב הבא התקין לו מחסומים שונים, שכדי להסירם על-מנת לצפות בטלוויזיה למד הפעוט במהירה להיעמד ואף ללכת.

מהצד נראה שעדיף היה להתחיל ישר בשלב השני, שעבד כה מהר ובקלות… אך מעומק השכלתו והכשרתו ידע הפיזיותרפיסט שעליו להכשיר תחילה את הבסיס בחודשים ארוכים של חיזוק ושיקום, ומשם לבנות בקלות יחסית את תפקוד המטרה – עמידה והליכה. למולו, בעלי-מקצוע שנרכש בקורס נקודתי וללא הכשרה מעמיקה אינם מכירים די לעומק את תהליכי האבחון והטיפול הנדרשים; ואילו אורתופדים, בזמן המועט שלרשותם, מתמקדים לרוב בצורך בהתערבות תרופתית או כירורגית, ואינם פנויים לתהליכי טיפול עדינים ומתמשכים.

בדומה לכך, גם טיפול פסיכולוגי מבסס תחילה תשתיות של אמון, קשר והיכרות בתהליך התרשמות מתמשך. אך תוך שעוסקים בחוויות וברשמים שלא תמיד נראים רלוונטיים, מתאפשר בהדרגה להגיע באופן מבוסס ומעמיק להישגים להם ייחל המטופל כשפנה לטיפול. מנגד, בוגרי קורס נקודתי ללא הכשרה ופיקוח מעמיקים כפסיכולוגים אינם מכירים את התשתית האבחונית והטיפולית במורכבות הראויה; ואילו פסיכיאטרים לא מצוידים בזמן ובפְנִיוּת שמפנה הפסיכולוג לטיפול, ובתשומת-הלב הנדרשת למתן המשמעות הראויה לסובייקטיביות של המטופל.

ביום בריאות-הנפש שחל בשבוע שעבר כינה שר הבריאות הורוביץ את המצוקות הנפשיות ״בעיות מוח״ וחיזק את ידי ״המטפלים, האחים והאחיות, והרופאים״. פסיכולוגיה הס מלהזכיר. בדבריו צייר השר עולם חדש אמיץ בו ניתן להסתפק בחיווט ובכִיוּל הנוירונים הפגומים, משל היו אנשים ״רק מכונות, ידיים עובדות, ללא טעם או שכל״.

למרבה האירוניה דווקא הורוביץ, שמגיע ממפלגה ליברלית-הומניסטית, מסיג אותנו לתפיסות מכניסטיות-טוטליטריות שקדמו לערכי מדינת הרווחה. כי כמו בסיפור, חובת המדינה היום לבריאות הנפשית של אזרחיה מוגבלת לתחום צר – לרפואי בלבד. מה לה ולענייני נשמותיהם?

בדבריו צייר הורוביץ עולם בו ניתן להסתפק בחיווט הנוירונים הפגומים, משל היו אנשים ״רק מכונות, ידיים עובדות, ללא טעם או שכל״. למרבה האירוניה דווקא הוא מסיג אותנו לתפיסות שקדמו לערכי מדינת הרווחה

״קחי כדור את לא נרגעת״ מיטיב להעביר מבלי-דעת את מסר הטיפול התרופתי המהיר הזמר עומר אדם בשירו ״חצי דפוק״. והמסר הזה אכן מחלחל ומופנם: רבים מהפונים כיום לטיפול פסיכולוגי מצפים ״לסלק חרדות״ ו״להפטר מתסמינים״ בתהליך קל ומיידי. כמו בשיר. כמו בתרופות. ואכן, למה לצפות לפחות מכך? רק אנא, בבואכם לטיפול שימרו על עצמכם והיזהרו מפתרונות קלים שעלולים לעלות לכם ביוקר: הקפידו להימנע מלהגיע לשם במונית בלתי-מורשית.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה