בקרוב מאוד, עם הרכבת הממשלה, נתבשר גם על זהותו של שר המשפטים הבא. בין אם יהיה זה יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' או מינוי מפתיע של הרגע האחרון, ברור שתיק המשפטים מעולם לא תפס מקום כל כך מרכזי במו"מ הקואליציוני. הסיבה ברורה: יהיה השר מי שיהיה, הוא אמור להוביל מתקפה ממשלתית על סמכויותיו וכוחו של בג"ץ.

לצמצום חופש הפעולה של בית המשפט העליון יש משמעויות רבות, חלקן נמצאות מתחת לרדאר של השיח הציבורי והתקשורתי. לא רק במערכות אכיפת החוק ובארגוני זכויות האדם והאזרח מצטיידים בימים אלה בשכ"פצים – גם בתנועה הסביבתית הדאגה גדולה.

המשוואה ברורה: בית משפט חלש, משמעותו הרבה פחות הגנה לסביבה מול אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. "גם הסביבה וזכויות האדם בסביבה – כמו למשל הזכות לנשום אוויר נקי – נמצאות במיעוט", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת המשפטנים "אדם, טבע ודין", "וכמו כל מיעוט, הסביבה והזכויות שלנו בה זקוקות להגנה של בית המשפט העליון מפני עריצות הרוב".

הארגונים הירוקים מחו. תחנת הכוח באשקלון (צילום: Chen Leopold/Flash90)

ואכן, רבים מהמאבקים הסביבתיים הבולטים בישראל עברו בשלב כלשהו בבית המשפט העליון וקיבלו ממנו רוח גבית. בלי בג"ץ, קרוב לוודאי שהיינו משלמים היום עבור כל הליכה לים, כפי שזממו שורה של רשויות מקומיות. השופטים קבעו שהחוף והים הם משאב ששייך לציבור ולכן, למעט מספר מצומצם של חופים שעונים לקריטריונים ייחודיים, אסרו על גביית דמי כניסה.

אלמלא בית המשפט העליון, חיפה כימיקלים אולי היתה מזרימה עד היום רעל לקישון, חוף פלמחים הפופולרי היה מופקע מהציבור לטובת בניית כפר נופש לעשירים, הממשלה לא היתה מחויבת לשקם את הקרקעות שמפעלי התעשייה הצבאית זיהמו במשך שנים בכימיקלים נפיצים, האדמה בנהריה והגליל המערבי היתה עדיין ספוגה באזבסט מסוכן (בית המשפט חייב את מפעל 'איתנית' לפנות אותו) ועמק האלה היה הופך מהפברובאנס הישראלי לטקסס – אם המיזם הענק לכריית פצלי שמן (נפט) ממעבה האדמה היה מקבל הכשר.

גם ממרחק הזמן קשה להתווכח עם חשיבות הפסיקות הללו ותרומתן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים של הציבור הישראלי, אבל מנגד ניתן לטעון שאם לרוב האזרחים יש סדר עדיפויות אחר, אז אולי צריך לכבד אותו? בכל זאת, דמוקרטיה.

עו"ד ברכה רואה את זה אחרת: "כמו שהיועמ"ש מנדלבליט אמר לאחרונה, את הדין קובע בית המשפט, לא העם. אם הכנסת רוצה לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו. אבל כל עוד לא עושים את זה, בית המשפט הוא זה שמוסמך לפרש את החוק הקיים ולפסוק לפיו. הרעיון לקחת פסק דין של בית המשפט, ואז באמצעות פסקת התגברות לעקוף אותו ולמעשה לבטל אותו בהתאם לאינטרסים כאלה או אחרים, מסוכן מאוד".

"אם חברי הכנסת החדשה רוצים לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו"

זה לא שלארגוני הסביבה לא הייתה ביקורת על פסיקות של בתי המשפט במהלך השנים. להפך: לפי הטענה הרווחת, רבים מהשופטים אינם בקיאים בנושאי סביבה שדורשים ידע נרחב, ולא מפנימים שפגיעה בסביבה היא למעשה פגיעה בבני האדם ובחברה. כתוצאה מכך העונשים המושתים על עברייני סביבה נוטים להיות סלחניים ורחוקים מלהרתיע.

"יש לנו ויכוחים גדולים עם בג"ץ ועם בתי המשפט", אומר עו"ד ברכה, "אבל יש הבדל בין ביקורת לגיטימית לבין רצון להרוס את המערכת. גם כשיש לנו ביקורת, אנחנו זוכרים ששופטי בית המשפט העליון, כמו אהרון ברק ודליה דורנר בזמנו, חתומים על קביעות מכוננות לפיהן הזכות לסביבה ראויה היא חלק מזכויות האדם".

שמות בדור השופטים הנוכחי שמוזכרים על ידי הירוקים בהערכה הם אלה של השופטות דפנה ברק-ארז בעליון ומיכל אגמון-גונן במחוזי של תל אביב. אם יש שינוי בגישת בית המשפט העליון לסוגיות סביבתיות בעקבות המינויים השמרניים של איילת שקד, הוא כנראה עדיין לא מורגש. את הביקורת הקשה ביותר מבג"ץ, אגב, ספגו באדם טבע ודין דווקא מהשופט מני מזוז (בעתירה נגד חניון הנתיב המהיר במחלף שפירים), שלא בדיוק מזוהה עם המילייה של שרת המשפטים היוצאת.

בימים אלה מתנהל הליך משפטי נגד התכניות להרחבת בז"ן במפרץ חיפה. "נניח שבית המשפט יקבל את עמדתנו ויקבע שאסור להרחיב את בז"ן", אומר ברכה, "באמצעות פסקת התגברות מינימלית חברי הקואליציה יוכלו להפוך את ההחלטה מבלי להיכנס למהלך מורכב של שינוי חוק התכנון והבנייה עצמו". מבחינת אנשי הסביבה, זה אומר שממש מעבר לפינה אורבת סכנה מוכרת: פחות בג"ץ = יותר הון-שלטון.