אישיות
עודד אל-יגון

דעה הסלבס והשופטים לשעבר נובחים - והשיירה עוברת

הרבה יותר קל ונוח לדוש בפוסטים פרובוקטיביים ברשת מאשר בחיים עצמם ● ככה אף אחד גם לא מתרגש מהבליץ של נתניהו על בג"ץ

אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.

ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.

ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.

אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".

טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
שלושה כיסויי ראש בפריים אחד. טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.

פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.

נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.

אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.

לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.

טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
די דומה לתכנית ריאליטי, לא? טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.

גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.

יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה

התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.

ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.

האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.

עוד 592 מילים

אל-יגון הסתיר את כל הודעותיו בפייסבוק בעקבות סערת דבריו על לינור אברג׳יל

השופט בדימוס עודד אל-יגון סגר את כל הודעותיו בפייסבוק לחברים בלבד, כולל הפוסט בו ליגלג על מראה של לינור אברג׳יל בטקס הדלקת המשואות, אשר הוביל לביקורת ציבורית חריפה נגדו

השופט בדימוס עודד אל-יגון, לשעבר נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, חסם לצפייה פומבית את הודעותיו בפייסבוק, ובכלל זה את הפוסט הפוגעני שפרסם על מראה של לינור אברג'יל בטקס הדלקת המשואות שלשום (רביעי).

אל-יגון כתב במהלך הטקס, אותו הגישה אברג'יל כשהיא חובשת שביס לראשה: "המגישה חובשת לראשה תרבוש רב קומות, כמצווה בימים אלה על נשים שומרות מצוות. מאידך שמלתה ההדוקה מבליטה היטב את שדיה המתנוססים בגאון לתפארת מדינת ישראל, זאת כדי לשמח את לבם של אחינו החילונים, וכנראה גם כדי ליצור אווירה של אחדות בעם"

הפוסט הפוגעני של עודד על-יגון, עכשיו לחברים בלבד (צילום: צילומסך)
הפוסט הפוגעני של עודד על-יגון, עכשיו לחברים בלבד (צילום: צילומסך)

דבריו גררו ביקורת נוקבת מכל צדי הקשת הפוליטית, והנהלת בתי המשפט הבהירה בהודעה חריפה במיוחד כי היא "מתנערת מדבריו מכל וכל".

אל-יגון עצמו אמר מוקדם יותר היום (שישי) לחדשות 12 כי אינו מתנצל על דבריו. "מי שלא מוצא חן בעיניו, זו מדינה דמוקרטית – מותר גם להתנגד למה שאני אומר", הגיב.

לפני שעה קלה, עם זאת, חסם אל-יגון גישה לפוסט זה ולפוסטים נוספים שפרסם בפייסבוק, לפחות מאז תחילת השנה, וכתב לחבריו שם: "פוסט שפרסמתי בערב יום העצמאות עורר תגובות רבות. בחלקן אוהדות ובחלקן תוקפות ואף תוקפניות וגדפניות. את אלו כמו את אלו אני מקבל בכבוד ובהבנה, ואת חלקן – הגדפניות במיוחד אני חוסם.

"עד כאן הכל בסדר גמור, אך שמתי לב לתופעה מעניינת: התגובות השליליות מופיעות בגדול על הדף הציבורי, בעוד שהודעות התמיכה מתפרסמות בד"כ על הדף האישי. האם גם זה אומר משהו על התהליכים העוברים על החברה הישראלית?"

בעמוד הפרופיל של, בשורת הביוגרפיה הפתוחה לציבור, השאיר אל-יגון משפט בודד: "סתם אחד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 231 מילים ו-1 תגובות
אמיר בן-דוד

תקווה לעסקת חטופים לפני רמדאן

נדמה שזה הפך להיות אחד המאפיינים הדרמטיים של החודשים האחרונים: הטלטלה הרגשית בין תקווה לעסקת חטופים קרובה והדאגה לגורל החטופים. גם השבוע נפתח בתקווה כזו ● וגם: אלימות משטרתית נגד משפחות החטופים ● מותו של פנתר ● עדכוני מלחמה ● גופתו של נבלני נמסרה למשפחתו ● ביונסה מלכת הקאנטרי ● ועוד...

משפחות החטופים מפגינות בתל אביב, 24 בפברואר 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
אבשלום ששוני/פלאש90
כל הזמן // יום ראשון, 25 בפברואר 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־142 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

סמ״ר עידו אלי זריהן מירושלים נפל אתמול בדרום הרצועה

בהיתקלות נפל גם סמ״ר נריה בלטה משבי שומרון, ונפצעו קשה קצין ו-2 לוחמים ● דיווח: ברשות הפלסטינית אומרים כי הממשלה המקצועית תוקם בהמשך בשיח עם גורמים ערבים ● דיווח: שני פעילי חזבאללה חוסלו בגבול סוריה ולבנון ● דיווח: הממשלה תאריך את מתווה פינוי הגליל עד יולי ● משלחת ישראלית תצא לדוחא בימים הקרובים ● דיווח: קיש ביטל את פרס ישראל כי התנגד לזוכה שנבחר

עוד 21 עדכונים

מלחמת עזה – עוד כתבות

פרידה מצ'רלי ביטון, רובין הוד הישראלי

להיפרד מצ'רלי ביטון בימים הארוכים העצובים האלה זה להיפרד מאחת התקופות הנאיביים בהוויה הישראלית. אולי הרגשנו אז מפולגים וקרועים, אך לא עלה בדעתנו שזה יהיה כאין וכאפס לעומת הקרע העתידי שיגיע ויאיים על המשך קיומנו כאן.

הימים ההם של הפנתרים השחורים, שהוביל צ'רלי ביטון יחד עם סעדיה מרציאנו, (בשלב מסוים הייתה שם גם ויקי שירן וגם בן דרור ימיני שהצטרפו לחזית המזרחית) היו ימים של תמימות תהומית ושל מחאה בנוסח רובין הוד. במרץ 1972, למשל, יצאו הפנתרים למבצע חלב, ובמסגרתו "סחבו" בקבוקי חלב מפתחי דלתות של משפחות עשירות כדי להעבירן למשפחות קשות יום. בשלב מסוים ארבו הפנתרים למשאיות החלב והעבירו את ארגזי החלב למשפחות נזקקות. זו הייתה מחאה שזכתה להגדרה "הם לא נחמדים" ממי שהייתה ראש הממשלה גולדה מאיר.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 396 מילים

חורבן עזה היה בלתי נמנע

לחימה בקרב אזרחים בשטח בנוי משמעותה תמיד גיהינום עלי אדמות עבור האוכלוסייה המקומית ● אנשים פרטיים יכולים להתנגד למלחמה בעזה, אבל לארה"ב כאומה, בהתחשב בהיסטוריה הצבאית שלה עצמה, לרבות ההיסטוריה הקרובה, אין הרבה בסיס אתי לגנות את האסטרטגיה הישראלית

עוד 2,580 מילים

למקרה שפיספסת

יאיר גולן לא יציל את המחנה הליברל-דמוקרטי

בסוף השבוע הודיע יאיר גולן שהוא מקים מפלגה חדשה, מפלגת יאיר גולן, ונחוש להיות המצביא של המחנה הליברל-דמוקרטי. גולן, עם הרבה כסף ויועצים אסטרטגיים מאחוריו, וכחלק מלהקת "הגנרלים באולפנים" רואה עצמו כמתאים להיות הנבחר.

בניסיונו להקים עוד מפלגת יחיד שהמנהיג בה יקבע את הכללים, "הוועדה המסדרת" לחברים, וכמובן בלי מוסדות, בלי מתפקדים ובלי פעילים שאינם נאמנים למנהיג החדש, הוא ישכפל את המפלגות הדיקטטוריות של המחנה הממלכתי ויש עתיד, וימחק סופית את המפלגות הדמוקרטיות – העבודה ומרצ. ובא גואל לשמאל הציוני.

חוקרת משבר הדמוקרטיה, אידיאולוגיות פוליטיות והימין הישראלי. ספרה "עידן נתניהו: תמורות אידיאולוגיות ושינויים מבניים" יצא השנה בניו-יורק. מרצה בכירה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 908 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ויתר על המרכז כדי להילחם על המצביעים של בן גביר

כבר מאז ההפיכה המשטרית הסקרים הצביעו על ירידה בתמיכה בראש הממשלה ובליכוד ● כל המנדטים שנתניהו "מחפש" בעזרת קמפיין "הניצחון המוחלט" נטשו לכיוון דרך האמצע, המתינות, הממלכתיות ● נתניהו לא עושה דבר כדי לבלום את הנטישה, אולי בגלל החשש שאם יביע עמדות מתונות, הרבה יותר אנשים יברחו לבן גביר ● פרשנות

עוד 931 מילים

תגובות אחרונות

ערבות הדדית? לא עכשיו

הלחימה מתקדמת ואנחנו נסוגים לאחור, האבק עוד לא התפזר, ולמרות שמאוד מעונן אפשר לראות שהראש התנתק מהגוף. לפוליטיקאי הממוצע אין עניין להתפזר והוא מתבצר בחללית הכנסת. כל ממזר מלך, מה להם ולנו.

ראשונה נורתה הערבות ההדדית. בנימין נתניהו, איך לא, היה הראשון לזהות את הסדק, הכניס רגל ואחריו הגיעו כל שאר. "יש מספיק חטופים כדי שנמשיך במלחמה" זה רף נמוך שלא יישבר בקלות, אם כי יש מי שנותן פייט.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 741 מילים ו-3 תגובות

עקורים

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תוכנית נתניהו ליום שאחרי תלויה למעשה ברשות הפלסטינית

המסמך שהניח נתניהו על שולחן הקבינט ביום חמישי מדבר על "גורמים מקומיים עם ניסיון ניהולי שלא מזוהים עם תומכי טרור" ● זה נשמע חזון אוטופי, אפילו תלוש במציאות הנוכחית ברצועה ● עובדתית, אין מי שינהל את עזה בתנאים הללו שאינו קשור לרשות הפלסטינית - והעובדה שנתניהו נמנע מלציין את הרש"פ בשמה הוא תרגיל פוליטי וניסיון להכשיר אותה ציבורית ● פרשנות

עוד 520 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הקרב האחרון על עמק השלום

הבחירות ביום שלישי לראשות עיריית יקנעם יכריעו את גורל הבנייה על מורדות עמק השלום ● אלפי ישראלים גרים כבר שנתיים בשכונה חדשה בקריית אונו שאין בה ולו אוטובוס אחד ● לא צריך את פסטיבל "דרום אדום" כדי ליהנות מהנופים המרהיבים של הדרום ● ופעילות לחובבי פיד סריגה: שמיכה לפי הטמפרטורה היומית

עוד 1,107 מילים
היום ה־141 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

המשטרה עצרה לפחות 18 מוחים בהפגנה נגד הממשלה בתל אביב

רב־סרן אייל שומינוב, ששירת כמפקד פלוגה בחטיבת גבעתי, נהרג בקרב בצפון הרצועה; בן 24 במותו ● נתניהו: אכנס בתחילת השבוע את הקבינט כדי לאשר את התוכניות לפינוי האוכלוסייה ברפיח ● סוכנות אונר"א הודיעה שהיא מפסיקה לספק משלוחי סיוע לצפון הרצועה, כי אינה יכולה לבצע פעילות תקינה באזור ● חבר הכנסת לשעבר צ'רלי ביטון, ממייסדי הפנתרים השחורים, מת בגיל 76

עוד 27 עדכונים

יתרונות הקרחת של ג'יימס בונד

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: שון קונרי, הדינוזאור האחרון של הקולנוע ההרואי, ג'יימס בונד המיתולוגי ואביהם הקולנועי של האריסון פורד ודסטין הופמן, מתגלה כאחד הכוכבים האחרונים שהמקרנה עדיין מגדילה אותו פי עשרה

עוד 2,038 מילים

הנזק מאיומי בן גביר כבר נגרם, אך עדיין לא מאוחר לתקן אותו ● משפט הרצח בקהיר של הסטודנט האיטלקי התחדש ברומא ● מטוס קרב מתקדם תוצרת טורקיה המריא לטיסת ניסיון ראשונה ● מנהיג האופוזיציה בתוניסיה פתח בשביתת רעב בכלא ● והשבוע ב־2011: העם המרוקאי יוצא לרחובות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,198 מילים ו-4 תגובות
עקורים

"יעבור זמן עד שנפסיק להלקות את עצמנו על האדישות, חוסר תשומת הלב ועל כך שנאחזנו בסיפור שסיפרנו לעצמנו, שרוב הזמן אנחנו חיים בגן עדן"

ניר שוחט

בן 42 מקיבוץ ניר עם, מסעדן, אב לשלושה. פונה לתל אביב

עוד 1,926 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אֵיפֹה יַחְיא 207

לתקשורת יש נבל מושלם, מכוער עם אוזני עכברוש, שנמלט במחילות מפני כוחות הצדק שסוגרים עליו. אפשר להבטיח "גילויים חדשים", וזה תמיד טוב ● ואחרי הפרסומות: האם סנוואר גוסס מדלקת ריאות?

עוד 892 מילים ו-2 תגובות

הניצחון של משה ליאון מובטח. העתיד הקשה של העיר מובטח גם הוא

תמיד היה על מה לריב בירושלים, ומערכת הבחירות הנוכחית על העיר היא יוצאת דופן ברוגע היחסי ששורר עליה ● לראשונה עומדים החרדים להחזיק ברוב המנדטים במועצת העיר ותוצאות הבחירות עשויות להכריע סופית את צביונה של העיר: חרדית יותר, ימנית יותר, קיצונית יותר ● פרשנות

עוד 1,502 מילים ו-4 תגובות
היום ה־140 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

דיווח: חמאס התגמש לגבי מספר האסירים שישוחררו בעסקה, אורך ההפוגה ונסיגת צה״ל

בלינקן: מאוכזבים מההכרזה על בניית אלפי יחידות דיור בגדה המערבית, ההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי ● משפחות חטופים חסמו את איילון עם ״שולחן שבת״ ריק ● נתניהו הציג לקבינט את תוכניתו ל"יום שאחרי חמאס" ● דיווח: חיילים ביחידת האלפיניסטים ביקשו שלא להיפגש עם נתניהו בביקורו ביחידה ● מפקד בכיר בחזבאללה שנפגע לפני 11 יום בתקיפת כטב״ם מת מפצעיו

עוד 35 עדכונים

סנוואר חזר לתמונה, והוא היחיד שיכול לקדם את עסקת החטופים

אמנם סנוואר לא היה בקשר כמה שבועות עם אנשי הארגון מחוץ לרצועת עזה, אולם כעת הוא חזר למשחק - אחת הסיבות שישראל החליטה לשלוח משלחת הבוקר לפסגה מחודשת בפריז ● הלחץ על חמאס לסגור עסקה גובר דווקא מקרב הגורמים הערביים, ומשחקן מפתיע נוסף: חסן נסראללה ● פרשנות

עוד 600 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה