אישיות
אהרון ליבוביץ
קרינה וצחי בן שימול ביום נישואיהם (צילום: באדיבות המצולמים)
באדיבות המצולמים
מאות ישראלים יינשאו הקיץ בחתונה יהודית עצמאית

בדרך לחתונה עוקפים את הרבנות

טענות על יחס לא מכבד מצד הרבנות, מדיניות מחמירה בתהליך בירור היהדות לקראת הנישואים, ורצון של בני הזוג לקיים טקס שוויוני, גורמים ליותר ויותר זוגות לבחור בחלופה לנישואים ברבנות ● אחת הדרכים מציעה להסדיר מראש תנאי היציאה מחוזה הנישואים בין בני הזוג, ולצמצם את האפשרות להיקלע לחוויה של סרבנות גט

יותר ויותר זוגות שעומדים להתחתן פונים למסגרות אלטרנטיביות, שמציעות נישואים אזרחיים ואפשרויות נוספות לאיחוד הקשר ביניהם.

המשותף לכל הזוגות שפונים למסגרות אלה הוא חוסר הרצון לעבור דרך מוסד הרבנות הראשית, וזאת משלל טעמים: החל מטענות ליחס לא מכבד מצד הרבנות, דרך מדיניות מחמירה ולפעמים משפילה של הרבנות בתהליך בירור היהדות לקראת הנישואים, וכלה ברצון של בני הזוג לקיים טקס שוויוני יותר.

בתנועה הרפורמית, שהיא כיום המחתנת הגדולה ביותר מחוץ לרבנות, מדווחים על עלייה שנתית של 15%-20%  במספר הזוגות שנישאו דרכה בשנים האחרונות. 1,500 זוגות התחתנו דרך התנועה בשנת 2018, לעומת כ-1,200 זוגות ב-2017.

נתונים אלה מקבלים ביטוי גם בסקרים שבודקים את עמדות הציבור באשר לנישואים במסגרות אלטרנטיביות לרבנות הראשית.

בעוד שב-2009, רק 53% מהציבור תמכו בהכרת המדינה בנישואים אזרחיים, רפורמיים וקונסרבטיביים, הרי שב-2018 עלה שיעור התמיכה של הציבור ל-70%.

בסקר שערכה עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון נמצא עוד כי שיעור האנשים שתומכים בנישואים אורתודוקסיים, עבור עצמם או ילדיהם יורד בהתמדה, ואילו שיעור האנשים שתומכים בכך שהמדינה תכיר בכל החלופות לנישואים – עולה. בעוד 63% תמכו בנישואים אורתודוקסיים ב-2013, ירד ב-2018 תמכו בהם 47% .

בסך הכל נמצא בסקר כי ארבעה מכל חמישה יהודים חילונים בישראל, שהם 82%, היו מעדיפים שלא להינשא בנישואים אורתודוקסיים. שיעור ההעדפה לנישואים אזרחיים מגיע ל-36% בקרב הציבור היהודי, לעומת 14% שמעדיף נישואים קונסרבטיביים או רפורמיים. אבל הנתון המפתיע יותר הוא שגם 22% מהציבור הדתי הביעו העדפה לנישואים אורתודוקסיים – מחוץ לרבנות.

מנכ"ל חדו"ש, הרב אורי רגב, סבור כי ממצאי הסקר מצביעים באופן חד משמעי על כך שרוב הציבור מביע אי אמון ברבנות הראשית, ושואף למימושה המלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון. "אחרי הכל ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם ששוללת מאזרחיה את חירות הנישואים", הוא אומר.

"לא הרגשתי שמנסים לפתור שם משהו", אומרת קרינה על התהליך שעברה ברבנות. "אין מענה אנושי, והתחושה שלי הייתה שהתשובות נועדו למרוח ושאין רצון לסייע"

הרבה הרפורמית, תמר גור, פעילה בתחום הנישואים כבר קרוב לעשור, ורשמה שיא כרבה שחיתנה הכי הרבה זוגות בעולם: יותר מ-200 זוגות מאז 2010.

הטקסים שהיא עורכת מתנהלים ברוח היהדות, אך בהתאמות רלוונטיות ובהתאם לרצון בני הזוג. רוב הזוגות שלה הם חילוניים ממעמד הביניים. "אבל המעגל הולך ומתרחב גם למשפחות מסורתיות ולאנשים ממשפחות דתיות", היא אומרת.

"חלקם מאסו בממסד הרבני, בקשיים שהוא מערים ובמה שהוא דורש מהם כתנאי לנישואים, ומעדיפים להינשא דרך התנועה הרפורמית. אחרים מחפשים תוכן שיתאים להוויה שלהם, שיוכלו להבין ולהתחבר אליו, ושיהיה בשפה שלהם. הם גם רוצים הטקס שוויוני, בלי הקטע הרגיל של קניין האישה והדברים הללו".

תמר גור (צילום: נמרוד פישר)
תמר גור (צילום: נמרוד פישר)

"לא רצינו לעבור ברבנות"

השינוי בעמדות הציבור ביחס לנישואים דרך הרבנות, הביא לא מעט ארגונים של החברה האזרחית להציע את שירותיהם לזוגות שמעוניינים להינשא בנישואים אורתודוקסיים, ובלבד שכף רגלם לא תעבור דרך הרבנות הראשית.

אחד המיזמים האלה הוא "חופות״, מבית ״השגחה פרטית", מיזם הלכתי מחוץ לממסד הרבני, שהקים הרב אהרון ליבוביץ. אחד האנשים שנישאו דרך המיזם הוא עירא קראוס, שהתחתן באפריל האחרון עם בחירת לבו תומר לוין.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"זה לא שיש לנו משהו נגד החתונה והדרך המסורתית״, אומר קראוס, "פשוט לא רצינו לעבור במונופול הרבני. אני בא מבית שבו מכבדים את המסורת, הייתי בגן דתי ובית בספר דתי והמסורת נטועה בי, אבל אני מתנגד למונופול שיש לרבנות הראשית בנישואים. הרבנות פוגעת בזכויות של אזרחים רבים בארץ, בסוגיות כמו נישואי להט"ב ונישואים בין יהודים ללא-יהודים, גיור, וכשרות. אנחנו פשוט לא מעוניינים לשתף פעולה עם הכוח הזה שיש לרבנות".

גם קרינה וצחי התחתנו דרך המיזם, וזאת לאחר שהרבנות פתחה בהליך ארוך של "בירור יהדות" לקרינה, ששני הוריה הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. לאחר כחצי שנה של חיטוט בעברה ובמקורות של משפחתה, הרגישה קרינה שהתהליך לא מתקדם לשום מקום, והחליטה לוותר עליו.

"לא הרגשתי שמנסים לפתור שם משהו", אומרת קרינה על התהליך שעברה ברבנות. "אין מענה אנושי, ואין אופציה להגיע למישהו שממש ידבר איתך. התחושה שלי הייתה שהתשובות נועדו למרוח, ושאין שום רצון לסייע.

"אחרי שהגעתי למסקנה הזאת, ויתרתי והמשכתי הלאה. אפילו ניסיתי לבדוק אפשרות לגיור דרך הצבא, שזה תהליך קשה ומורכב, אבל במשרד הפנים אמרו לי שאני לא יכולה לעבור אותו, כי אני רשומה בתעודת הזהות כיהודייה".

עירא קראוס ותומר לוין ביום נישואיהם
עירא קראוס ותומר לוין ביום נישואיהם (צילום: באדיבות המצולמים)

מה דרשה ממך הרבנות שכל כך הקשה על התהליך?
"בעיקר מסמכים שקשה מאוד או בלתי אפשרי להשיג. למשל, תעודת לידה של אמי ושל סבתי מצד אמא, וכתובה של סבא וסבתא מהצד הזה. מדובר במסמכים מתקופת השלטון הסובייטי, שלא קל להשיג. חוץ מבזה שבכלל לא מביאים בחשבון שהרבה יהודים ניסו לשמור על יהדותם בסתר בגלל רדיפת השלטונות.

"בסוף התחתנו בנישואים אזרחיים בקפריסין, אבל מבחינתנו זה עדיין לא היה שלם. אני גדלתי על היהדות ומבחינתי היה טבעי ומתבקש להתחתן בדרך המסורתית, אז חיפשנו וגילינו את המיזם של 'השגחה פרטית', והלכנו לשם.

"רצינו טקס רגיל, ואמרנו להם שאנחנו רוצים להינשא כמו ההורים שלנו. הם היו מאוד נעימים אלינו, נכנסו איתנו לעומק התהליך, הסבירו לנו הכל וליוו אותנו. הרב ממש ישב איתנו על הכתובה. הוא תרגם, והסביר כל חלק. זה היה נהדר.

"אני לא חושבת שברבנות זה נראה ככה. ברבנות מתחתנים כי פשוט ככה כולם עושים וזהו. אף אחד לא מתעסק בתוכן ובמשמעות של התהליך. כאן למדנו הרבה וזו הייתה חוויה נהדרת. אבל בסוף התחתנו בדרך הרגילה, בלי שינויים".

שוברים את הכוס. החתונה של קרינה וצחי בן שימול
שוברים את הכוס. החתונה של קרינה וצחי בן שימול (צילום: באדיבות המצולמים)

בתי דין רבניים פרטיים

"חופות" מציעה מסלול עוקף רבנות – גם בתהליך הנישואים, וגם במקרים של גירושים – ובלבד שבני הזוג לא נרשמו כנשואים במדינת ישראל.

זוגות שנישאו דרך העמותה ומעוניינים להתגרש בהמשך, אינם חייבים לעבור את תהליך הפרידה דרך הרבנות הראשית, שידועה כנוקשה וככזאת שלא פותרת בעיות, אלא יכולים לעשות זאת דרך מה שמכונה בית דין רבני פרטי.

בתי הדין הפרטיים מתנהלים במקביל לבתי הדין הרבניים הרשמיים, ועוסקים בנושאי נישואים וגירושים. רובם שייכים כיום לאוכלוסייה החרדית, אך ניצנים ראשונים של הפורמט הזה מתחילים לתפוס אחיזה גם בקרב הציונות הדתית.

אחד הרבנים שמפעיל בית דין פרטי הוא הרב פרופסור דניאל שפרבר, שמנסה להציע פתרונות ולהתיר עגונות ומסורבות גט – בעקבות פניות שהוא מקבל מארגונים פמיניסטיים שונים, בהם "מבוי סתום", ו"מרכז צדק לנשים" של עורכת הדין ניצן כספי-שילוני.

"הסיבה העיקרית שבגללה פונים זוגות להינשא דרך המיזם קשורה לתהליך של 'בירור יהדות' ברבנות״, אומר ליבוביץ. "הרבה אנשים שעוברים את התהליך הזה מרגישים קצת כמו מי שעובר תחקיר פלילי.

"עמדת הרבנות בתהליך בירור היהדות הוקצנה בתקופת הרב הראשי הנוכחי, יצחק יוסף. אביו, הרב עובדיה יוסף, אמר שכל האומר 'ישראל אני' נאמן, אלא אם יש רגליים לחשוב אחרת. אבל היום, כל אחד שיש לו קצת מבטא רוסי חשוד".

האם העמדה הזאת הייתה מקובלת על כולם בעבר?
"לא, היא לא הייתה מקובלת על הכל, אבל גם לא הייתה כזאת מערכת נתונים, ולא היה אגף שלם שעסק בבירור יהדות".

מה הדברים הנוספים שגורמים לאנשים להימנע מלעבור ברבנות?
"ראשית, יש קבוצה גדולה של מסורבי רבנות. למשל, אם היום נמצא מסמך אחד מזויף בתיק, כל הליך בירור היהדות נפסל. יש אנשים שעברו גיור דרך בתי דין שהרבנות לא מכירה בהם, כמו 'גיור כהלכה', או רבנים אורתודוקסים שנמצאים ברשימה השחורה של הרבנות. כל אלה הם מסורבי רבנות.

"בנוסף לכך, יש גם את הפמיניזם הדתי, שמעלה את המודעות לגישה המפלה של הרבנות ביחס למעמד האישה, ולכן מגיעים גם אנשים שמודעים למחיר האישי שיהיה עליהם לשלם ולא מעוניינים בכך.

"הקבוצה האחרונה, כשליש מהפונים, היא של אנשים שפשוט מאסו ברבנות".

האם הציבור שפונה אליכם מגוון, או שמדובר בעיקר בדתיים?
"זו תופעה רחבה, ופונים אלינו גם הרבה חילונים. למשל, אנשי פרק ב' שראו איך מתנהלים גירושים ברבנות ולא רוצים לעבור זאת שוב, או ילדים להורים גרושים שחוו את החוויה של האמא, ואינם מעוניינים לעבור את התהליך ברבנות".

ליבוביץ מציין בסיפוק כי הביקושים לנישואים דרכה גדולים, וכי עד חודש יוני הנוכחי, הם צפויים לחתן 200 זוגות, וזאת בתוך שנה מאז שנפתח המיזם.

"כבר עכשיו אנחנו מבינים שיש תמיכה ציבורית רחבה לנישואים האלה. אחרי הכל התחלנו את המיזם עם ארבע מחתנים, ועכשיו אנחנו עובדים עם כ-20 מחתנים ומחתנות. כן, גם נשות הלכה מחתנות".

הסדרי החתונה דרך הארגון מנסים לפתור בעיה נוספת שניצבת בפתחו של כי מי שנישא ברבנות, והיא הסדרת תנאי היציאה מחוזה הנישואים בין בני הזוג מראש, וצמצום האפשרות להיקלע לחוויה של סרבנות גט. לצורך זה אימצו בארגון פתרון שקהילות יהודיות רבות בעולם דורשות: הסכם קדם נישואים הלכתי.

"בשונה מהסכם קדם-נישואין ממוני, שאותו כל אחד יכול לעשות אצל עורך דין, הסכם קדם נישואים הלכתי נועד לייצר תמריץ כלכלי שיביא את שני הצדדים לשתף פעולה בסידור הגט – וזה עובד", אומר ליבוביץ׳.

"ההסכם מחייב את הצד שלא משתף פעולה לשלם מזונות מוגדלים מחודש לחודש, עד למתן גט. יש עוד ארגונים שמציעים הסכמים דומים, כמו למשל 'צהר'. אבל אצלם זו המלצה, ואצלנו זו דרישה. זה חלק מהמחויבות האתית של הרב".

אלי בן דהן, איילת שקד ונפתלי בנט (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
אלי בן דהן, איילת שקד ונפתלי בנט (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

סוגיית אי-הרישום

ואולם לצד היתרונות האלה, יש למסגרת הנישואים הזו גם חסרון אחד בולט, והוא שנישואים כהלכה ללא רישום – אינם חוקיים ודינם מאסר.

הממסד הדתי ותומכיו מעלים טענה לפיה אי-רישום של נישואים הלכתיים עלול להביא לתקלות, שבהן הגבר לא נותן גט לאשתו במקרה של גירושים, ולמרות זאת מתחתן עם אישה אחרת. גם האישה, מצידה, יכולה להמשיך בחייה ולהינשא כרצונה, משום שאין רישום של הנישואים שלהם.

מבחינת המסורת עלול הדבר להביא גם לסיכון ממזרות, דהיינו פסולי-חיתון.

לחוק שקבע כי אדם המעוניין להינשא יוכל להירשם אצל כל רב שירצה, הוכנס סעיף 7, שקובע כי מי שלא ידאג לרישום הנישואים במשרד הפנים – דינו עד שנתיים מאסר

סגן שר הדתות לשעבר אלי בן-דהן, ששימש גם כמנכ"ל בתי הדין הרבניים, טען כי נתקל בעשרות מקרים כאלה בשנה, ופעל לשינוי המצב. עם התוצאות של השינוי הזה נאלצים להתמודד כיום כל הזוגות שבחרו לא להינשא במסגרת הרבנות.

שר הדתות לשעבר, נפתלי בנט, וסגנו אלי בן-דהן, קידמו ב-2013 שינוי בחוק, שקבע כי אדם המעוניין להינשא יוכל לבצע רישום אצל כל רב שירצה, ללא כל קשר לאזור מגוריו. מטרת החוק הייתה להקל על הזוגות המתחתנים, ולאפשר להם להינשא גם אצל רבנים מקלים או נוחים יותר. בפועל, הוכנס אליו סעיף 7, שקובע כי מי שלא ידאג לרישום הנישואים – דינו עד שנתיים מאסר.

בעמותת "חופות״ תוקפים את התיקון הזה ותובעים את ביטולו. לדבריהם, דווקא הרישום ברבנות מגביר את סכנת החשיפה לממזרות, משום שלרבים מהנרשמים כלל לא אכפת מהטקס וממשמעויותיו הדתיות.

"אפשר לתת דוגמאות שבהן למי שעובר ברבנות יש יותר סיכון לחשש ממזרות" מסביר ליבוביץ. "למשל בני זוג שהתחתנו ברבנות ועוברים לברלין או ללוס אנג'לס, אך 10 שנים אחר כך נפרדים, יותר גרוע, כי הם לא מחויבים לאיש ואף אחד לא הסביר להם מה חשיבות הגט. אצלנו, כל מי שעובר את תהליך הנישואים מבין את חשיבות התהליך. לדעתי, אם היינו סופרים את הזוגות שנפרדים וחיים בחו"ל, היינו מגלים שהמעבר ברבנות מייצר חשיפה הרבה יותר גדולה לממזרות".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,593 מילים
באב אל ימן, פאב ברחוב עזה ירושלים (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

כשרות אלטרנטיבית, הדור הבא

שנה לאחר שארגון רבני "צהר" החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית" ולספק שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית, מסתמן השלב הבא בהפרדת דת ומדינה: בתי עסק שמקפידים על כללי הכשרות, אך פותחים את שעריהם גם בשבת ● למשלם המסים זה גם יעלה פחות

שבת הגדול, שבוע לפני ליל הסדר. מסעדת "באב אל-ימן" ברחביה פותחת את שעריה בשבת, ומגיעים אליה לקוחות דתיים, חילונים, דתל"שים, ומה שביניהם. התפריט מציע מגוון מאכלי שבת, בהם קוגל ירושלמי, סלטים שונים, חמין וג'חנון.

בית העסק הזה פותח את שעריו בשבת, אך מקפיד על כשרות ופתוח לכולם, חילוניים ודתיים: המזון המוגש במסעדה מחומם על פלטות של שבת, והתשלום עבור הארוחה נעשה לפני השבת או לאחריה. אלה שמזדמנים למקום בשבת ואינם מכירים את מתכונת הפעילות, מוזמנים להירשם על ידי אחד המלצרים הערביים העובדים במקום, ולשלם רק בצאת השבת.

יהונתן ודעי, הבעלים של מסעדת "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״
יהונתן ודעי, הבעלים של "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״

הבעלים, יהונתן ודעי, מסתובב בין הלקוחות ובודק שהכל מתנהל כשורה. שנה לאחר הפתיחה, נראה שהעסק שלו צובר תאוצה. בשנים האחרונות נפתחו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה בירושלים המקפידים על הגשת מזון כשר ללקוחות, אך ללא תעודת כשרות מהרבנות. עבור ודעי, מדובר בעסק השני הפועל במתכונת הזו.

"המיזם נולד מהשטח"

לפני כ-7 שנים הקים הרב אהרון ליבוביץ, יליד ברקלי שבקליפורניה ותושב שכונת נחלאות שבירושלים, את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק לבעלי מסעדות ולעסקים שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית.

"המיזם נולד מהשטח. הכל התחיל בבית קפה קטן בנחלאות, שקראו לו 'סלון שבזי'. ראיתי שם מקום שאכפת לו מכשרות, אבל לא מעוניין בקשר עם הרבנות", מספר ליבוביץ. "אחר כך גיליתי שיש דף פייסבוק שכמה מהעסקים שמופיעים בו מצהירים כי הם כשרים, אך אין להם תעודת כשרות מהרבנות".

המסעדות הנוספים שהופיעו בעמוד הפייסבוק שליבוביץ מצא הם "סלון שבזי", "קרוסלה", "המקום של איציק", ו"טופולינו" בירושלים. כל בתי העסק האלה פעלו במתכונת של כשרות ללא-רבנות, ובהם גם החלה היוזמה ל"כשרות פרטית".

ליבוביץ הסתקרן מהתופעה, והחליט להתעמק בה ולהבין אותה טוב יותר. "לדעתי, המונופול של הרבנות, שמבוסס על 'חוק הונאה בכשרות' הוא אירוני", הוא אומר.

"לא רק שהרבנות לא נותנת שירות ראוי ללקוחות או למסעדות, אלא שבעיניי היא גם לא אמינה ללקוחות ולעסקים. כך קרה שבמקום לדבר על פיקוח על כשרות, התחלנו לדבר על פיקוח על ההלכה. לא התמקדנו רק בהצעת אלטרנטיבה, אלא גם בסיפור הסיפור, וחשיפת הציבור לעמדה שהמונופול הרבני פוגע בכשרות״.

שוק שמגלגל 4 מיליאד דולר בשנה

על פי דוח שהוכן לבקשת משרד האוצר בשנת 2015, ההיקף הכספי השנתי של צריכת המזון עומדת על כ-60 מיליארד בשנה. עלות הכשרות לציבור נאמדת ב-4 מיליארד שקל בשנה, ומהווה כ-5%. עוד מצוין בדוח כי היעדר התחרות בכשרות עולה לציבור כ-300 מיליון שקל בשנה.

עלויות הכשר לשחיטת עופות ובקר ויבוא גבינות עומדת על יותר מ-2 מיליארד שקל, וכותב הדוח אף מכנה זאת ״חסם יבוא״ שדומה למכס, ובכך מונע תחרות. עלות הכשרות בענפי ההסעדה מגיע ל-114 מיליון שקל, ל-209 מיליון שקל בענף המלונאות, ול-40 מיליון שקל בענף הקמעונאות.

ליבוביץ הקים את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק שירותי הכשר פרטיים ואלטרנטיביים לאלה של הרבנות. הם התחילו לפעול בארבעה בתי עסק בירושלים, ובהמשך התרחבו ל-50 עסקים בכל רחבי הארץ. לדבריו, התגובות בציבור הרחב היו אוהדות, ואילו מצד הציונות הדתית, התגובות היו מעורבות.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרב אהרון לייבוביץ (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ההיתר החוקי לפעילות של ״השגחה פרטית״ ניתן לפני כשנה וחצי, כשבג"ץ פסק שבתי עסק יוכלו להעיד בפני לקוחותיהם על טיב ההכשר והפיקוח במקום, אך אסר עליהם להציג תעודת כשרות חלופית או להשתמש מפורשות במונח "כשר".

בארגון רשמו הצלחה. מבחינתם, ברגע שבית העסק יכול להעיד על טיב הפיקוח, נשבר המונופול הרבני ואפשר לפתוח את השוק הכשרות לגורמים מתחרים.

בשנה שעברה, ארגון רבני "צהר", המאגד כ-800 רבנים אורתודוקסיים מהציונות הדתית, החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית".

הרב רפי פוירשטיין, העומד בראש "צהר", אמר ל"מקור ראשון", כי מיזם הכשרות נולד מתוך כאב, משום שתעודת הכשרות של הרבנות הפכה לשם נרדף לשחיתות. הוא הוסיף שם כי הניסיונות לתקן את המערכת מבפנים כשלו, וציין כי הוא סופג על כך ביקורת פנימית קשה בחוגי הציונות הדתית.

החיבור ל"צהר" לווה בלא מעט חששות הדדיים. "היו רגעים שבהם חששתי ש'צהר' ייקחו צעד אחורה בתהליך, אבל כל הסימנים מעידים שזה לא הולך לשם. הם לוקחים אחריות ומבינים שאי אפשר לחזור אחורה״, אומר ליבוביץ.

"משכנו את 'צהר' לעמדה לפיה יש לאתגר את המונופול הרבני, ולא לשתף איתו פעולה. אם נראה סימנים לשינוי, נחזור למגרש בעצמנו. יש לנו את כל האנשים שלנו, ואנחנו יודעים איך להפעיל את מערך של כשרות פרטית".

סנוב, בדיר כבר שתית?

כיום, מערך הכשרות המשותף מספק לבתי העסק תעודה המעידה על טיב התנאים והפיקוח במקום, ועל כך שהמקום שומר על כללי הכשרות המסורתיים, ונמנע מפתיחת בית העסק בשבת. "צהר" שמו לעצמם יעד להגיע ל-1,200 מסעדות מכלל השוק בארץ, דהיינו כ-10% מהשוק. התשלום החודשי עבור השירות ש"צהר" מספק נע בין 700 שקל לדוכן אוכל קטן, ועד  1,700 שקל למסעדה בשרית גדולה.

אבל ודעי – שהוא גם בעליה של ה"קרוסלה", שהייתה מחלוצות המאבק – החליט לאתגר את המערכת עוד קצת, והקים עסק חדש במתכונת מהפכנית אף יותר: "באב אל-ימן" מקפיד על כללי הכשרות ופתוח לכולם, חילונים ודתיים, והוא פותח את שעריו גם בשבת.

"עוברי האורח שמגיעים למסעדה בשבת מבלי להכיר את הייחודיות של המקום, משתאים ומסרבים להאמין. באמת? אתה נותן בנו אמון? אתה בטוח שאי אפשר לשלם? אולי באשראי? אולי נניח כסף מתחת לאבן בכניסה?", הוא אומר.

"בסוף הם מתרצים, יושבים לאכול במסעדה, ומתחברים לאווירת השבת".

ודעי קושר בין המהפכה שהוא מנסה להוביל למורשת ולמסורת המזרחית. לדבריו, "המזרחיים בישראל הם רוב הציבור המסורתי. יהדות מתונה ומקרבת היא מאפיין מרכזי בתפיסה של היהדות בארצות האסלאם. הממסד הדתי הישראלי מפספס בגדול כשהוא מערים קשיים בכל תחומי הדת, ולא מכיל את הספקטרום הרחב שיש ליהדות ולקהילות היהודיות השונות. בכך הוא גורם נזק ליהדות".

אחד הלקוחות ב"באב אל-ימן", אורן פרי-הר, מסביר את חשיבותו בעיניו: "כחילוני, חשוב לי שייווצרו מרחבים משותפים שיוכלו לפעול ולהיפגש בהם דתיים וחילונים. מרחבים משותפים כאלה בהכרח יוצרים קהילות סובלניות יותר".

הלקוח שמואל פריד אומר כי "המקום בולם את המונופוליזציה של התרבות היהודית על ידי הממסד האורתודוקסי, ופותח אפשרויות התייחסות למסורת".

ודעי לא נותר לבד, ואל היוזמה הצטרף גם השף הדיי עפאים, הבעלים של בר ״הדיר״, הממוקם בבית חולים למצורעים לשעבר, ב"בית הנסן" בירושלים.

גם "הדיר" פועל במתכונת כשרה ללא כל תעודה. הוא פתוח בשבת, האוכל המוגש בו מחומם על פלטות, ויש מיחם לשתייה חמה. לקוחות המעוניינים בכך יכולים לשלם את החשבון בשבת עצמה, ומי שאינו יכול – יכול לשלם בצאת השבת.

השבוע כתבנו מכתב לצוות שלנו בדיר על הקשר לקהילה הירושלמית שלנו, על הכלה ועל דיני כשרות. מי שעיתותיו אינן בידו, יוכל לדלג…

פורסם על ידי ‏הדיר – בית מרזח בהנסן Hadir – The Bar at Hansen‏ ב- יום שני, 26 בנובמבר 2018

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 923 מילים
כל הזמן // שבת, 17 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים
גיא זהר גיא זהר

שיר אהבה מצולם לאופקים - המותשת, החולית והמאובקת

  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים3
  • אופקים1 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים2 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי

מדי כמה ימים אני נוסעת לאופקים, העיר הגדולה לעשות בה קניות. "סידורים" מה שנקרא. אופקים היא העיר הכי קרובה למושב שלי אי שם במועצה אזורית אשכול – עוטף עזה.

והאמת, אני רק מחפשת תירוצים לנסוע אליה. יש בה משהו באופקים, איזשהו קסם שאני לא יכולה להסביר. קסם שמושך אותי אליה נפשית.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר, והכל. באר שבע גדלה וקיבלה נפח רציני בכל תחום – חברתי, תרבותי וקולינרי- גדלה בלי עין הרע לתפארת מדינת הנגב. באמת. וזה כל כך משמח שעיר הבירה הדרומית ממלאה כמעט את כל הפונקציות עבור אזרחית סקרנית, צמאה לתרבות (ואוכל טוב) כמותי. למעט ים. אין בה ים. אבל יש בה ים אפשרויות אחרות.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר. אבל בואו נדבר על אופקים, העיירה עם המראה המותש, החולי והמאובק, והניחוח ששייך רק לה

אבל לא בשביל באר שבע הגעתי עד הלום, בואו נדבר על העניין שלשמו התכנסתי חגיגית – אופקים – העיירה בעלת המראה המותש, החולי והמאובק – והניחוח ששייך רק לה.

נכון, לא ניתן להתחמק מזה – התחושה היא אמיתית, תחושה שהזמן עצר בה מלכת. וכל פעם כשאני מוצאת את עצמי כותבת או מספרת על אופקים, במין דוק של עצבות, מיד החברים שלי קופצים ואומרים לי "אוי די, באמת, אופקים מתפתחת למופת, עם תנופת בניה אדירה, יש בה ראש עיר בולדוזר שמתכנן מלא פרויקטים, היא עברה מהפך אדיר, תפסיקי לקונן".

אבל אני, נשמה רומנטית, מקוננת לא מעט, לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות.

רוב מי שמגיע אליה, עושה קניות בסופר, קצת בנק, קופ"ח, פיצוחים, ומיד ממהר חזרה למועצה שלנו. אני נשארת, שוהה עוד קצת. צופה. מחפשת אחר המשהו הזה לחקור, לצפות באנשים, בהתנהלות שלהם. לבדוק אם הם מאושרים. נראה שכן. לנסות להבין את הלך הרוח בה. אולי אמצא אוצר, איזו חנות שטרם גיליתי שיתאפשר לי לקנות בה, ללכת בה לאיבוד, להתרגש.

לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות

לא תמצאו שם ארומה, לא סטימצקי. לא גן סיפור. המון מכולות קטנות. חנויות דחוקות וצפופות ובתוכן נערמים כלי בית, כלי ניקוי, כלי פלסטיק, סירים, מטאטאים, דליים. גומחות קטנות שיש בהן הכל. חנויות פיצוחים ותבלינים, קוקוס בתפזורת, שומשום, קטניות. אגוזים. פפריקה וכמון. והשירות הכי לבבי בעולם. הכי ביתי. הכי נגיש. בלתי אמצעי.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים, עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים אותה. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת.

ולמה שוב חנות ספרים? כי חנות ספרים מסמלת עבורי חופש. אפשרויות לצאת למסע חובק עולם גם כשפיזית אין את היכולת. העמקת ידע. ואופציה למתנה שהכי תשמח אותי. אם וכאשר. איך זה שאין באופקים חנות ספרים, בית קפה צוהל, מעוצב ומגניב לשבת בו להתפנק.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים. עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת

אני יודעת את התשובה. אבל לא אשיב עליה בקול רם. נכון, יש קצת מסעדות בשרים על האש, יש פלאפל. את המקסיקני, יש את האטליז של מוטי. ושני סופרים גדולים. יש מלא מכולות. וחנויות לכלי בית. ונעליים. שתי חנויות לפיתוח תמונות. חנות לווילונות. ופוקס אחד. וסופרפארם. וחדש! נפתח ללין. ויש גם קולנוע במרכז הצעירים.

והכי הכי יש את גוזלן, גומחה פיצית שיש בה "הכל לילד" כמו שכתוב בשלט – חומרים למלאכת יד. ציוד משרדי, משחקים, צבעים ומכחולים. מין ארטא-קרביץ, אבל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. חוטים. ומדבקות. וניירות. ועפרונות. שם מצאתי ממלכה משלי.

אחר כך קונים במאפיה הצמודה, קצת לחמניות, בורקסים ורוגלך. אחר כך כפכפים, כי אלה שהלכתי איתם בדיוק נקרעו ואני יחפה, עם מצלמה באמצע אופקים. חנות פרחים אחת. כמה מספרות, שלושה בנקים. גורילה אחת. וטיפה גרפיטי. ואני אוהבת אותה, את אופקים. נקשרתי אליה. גם לתושבים. הם לא יודעים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 627 מילים

הדו-קרב היומי: אמירה אומללה של ברק, תגובה חריפה של עודה

אהוד ברק, בעקבות המעצרים אתמול: "פתח תקווה זה לא אום אל חיראן" ● איימן עודה לאהוד ברק: "הסר את מועמדותך" ● ברק: "אתה מסכסך בין יהודים לערבים" ● יאיר לפיד כתב מגילה על אירוע ההפרדה בעפולה ● דונלד טראמפ, על פרשת רשידה טליב: "סבתא שלה הרוויחה, היא לא תצטרך לראות אותה"

ברק ועודה (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ברק ועודה
16:36 עריכה

עמיר פרץ מצטרף למגנים את אלימות המשטרה כלפי מפגיני פתח תקוה אתמול בערב:

"בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה באופן שיטתי. פוגעים במשטרה, בבתי המשפט ובכל מי שיכול לעמוד בדרכם".

יו"ר העבודה-גשר הוסיף כי המשטרה צריכה להבטיח את זכות ההפגנה ולא לפגוע בה, "בפתח תקוה, בתל אביב וגם באום אל חיראן … גם כשההפגנות הן נגד ראש הממשלה".

אתמול נעצרו בפתח תקוה מפגינים רבים, רובם מבוגרים, שהגיעו לשכונת מגוריו של היועמ"ש במסגרת המחאה נגד השחיתות השלטונית. אהוד ברק צייץ בלילה מסר ששלח לגלעד ארדן בדרישה לשחרר את העצורים ולקרוא את המשטרה לסדר.

14:20 עריכה

ח"כ מטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת), בתגובה לציוץ השנוי במחלוקת של אהוד ברק:

"למרות ניסיונותיו הנואשים של ברק לכסות או לטשטש את תפיסת עולמו הגזענית והמתנשאת כלפי האוכלוסייה הערבית הוא נכשל מחדש ואומר את האמת שלו. ברק היה ונשאר גזען כלפי האוכלוסייה הערבית, מאמין עד עומק לבו בנחיתות מעמדה ומגלה שאכן יש פריווילגיות ליהודים. אותו ברק שמודאג מהפרת חופש הביטוי, נתן הוראה לרצוח 13 בחורים ערבים באירועי אוקטובר 2000" .

13:51 עריכה

ליאיר לפיד היה ה-מ-ו-ן מה להגיד על האירוע בעפולה – והוא אמר הכל בפוסט ארוך מדי בפייסבוק (הנה, פה למטה).

אמ.לק: "העובדה שגם החרדים בעפולה וגם המפגינים נגד חוק המרכולים במתחם ״ביג״ באשדוד השתמשו בעצם באותו טיעון – חופש הבחירה – שמה אותנו על מסלול התנגשות.

"הנפש מתקוממת בכל כוחה נגד הרעיון שתגרום לילד שלך לסכן את חייו.  ובכל זאת אנחנו עושים את זה. למה? מפני שמישהו צריך לוודא שמחבל לא יתפוצץ באמצע ההופעה בעפולה. מי שלא מוכן להיות חלק מהסיכון הזה, שלא ידבר אתנו על שיוויון.

"החרדים והחרד״לים לא באמת יכולים להתקרבן. הם השלטון. הכוח אצלם. דווקא אנחנו, החילונים, מקבלים מהם כל הזמן תכתיבים לגבי נישואין וגירושין, תחבורה בשבת, גיור וכשרות.

"עם כל הכאב והזעם שעלו באירוע בעפולה, יש גם מקום לשביב אופטימיות: אם החרדים משתמשים בטיעונים דמוקרטיים בעוד החילונים תובעים את זכותם על היהדות, התקדמנו קצת".

נפרדים או נשארים?—אני הולך לנסות משהו שייכשל: לדבר על סיפור ההפרדה המגדרית בעפולה לא כדי לנצח בויכוח, אלא כדי לבדוק אם…

פורסם על ידי ‏Yair Lapid – יאיר לפיד‏ ב- יום שבת, 17 באוגוסט 2019

13:07 עריכה

עמיר פרץ, בכנס פעילים בחיפה: "החמאס מנהל את נתניהו. ביבי משלה את עצמו שתושבי הדרום לא מבינים שהם בתחתית סולם העדיפויות".

12:56 עריכה

אהוד ברק מסביר את אמירתו הבעייתית וטוען שאיימן עודה "מנצל אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים".

12:46 עריכה

תחת הכותרת "צו 8 אזרחי": איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) ממשיך לחמם את האווירה לקראת ההפגנה הצפויה הערב בפתח תקווה נגד אלימות המשטרה בהפגנה אמש.

12:42 עריכה

שבתרבות ביסוד המעלה: אלי אבידר (ישראל ביתנו) במסר תקיף לגבי תפקודו של ראש המל"ל הישראלי, מאיר בן שבת: "הוא פקיד בקמפיין הליכוד". עוד אמר אבידר: "ברוח ממשלת הלכה עוד יעשו חדר ממשלה בהפרדה מגדרית עבור רגב, גמליאל וחוטובלי".

שבתרבות בעכו: ח"כ רם בן-ברק (כחול לבן) התייחס להסלמה הביטחונית ואמר: "מדיניות ראש הממשלה בעזה קלוקלת, אין לשתף פעולה עם שלטון החמאס. את הסבב הבא אסור לסיים עד להרס מוחלט של הכוח הצבאי של חמאס. בד בבד יש לשפר את רמת חיי התושבים בעזה.

10:19 עריכה

במהלך הלילה צייץ אהוד ברק (המחנה הדמוקרטי), בעקבות המעצרים בהפגנה בפתח תקווה: "גלעד ארדן, פתח תקווה זה לא אום חיראן. לאזרחים מותר להפגין".

כעת, איימן אודה (הרשימה המשותפת) משיב לו: "אהוד ברק, צריך להשאיר אותך בעבר".

09:55 עריכה

תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי) על המעצרים הלילה בהפגנה בפתח תקווה: "תפקיד המשטרה והיועץ המשפטי הוא גם להגן על זכויות דמוקרטיות בסיסיות ולא להתגייס לדכא המחאה ולהגן על השחיתות מפני האזרחים".

09:39 עריכה

יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, אמרה כי היחסים בין ארצות הברית לישראל יכולים לעמוד ב"חולשה של הנשיא דונלד טראמפ ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו". כלשונה. פלוסי, שהתייחסה לכך שישראל מנעה מחברות קונגרס להיכנס לישראל, הוסיפה: "הקשר עם ישראל עמוק וארוך שנים, איננו יכולים לתת למה שקורה לעמוד בדרכה של מערכת היחסים הזאת".

ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
09:30 עריכה

איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) קורא לאזרחי ישראל להגיע הערב להפגנה בפתח תקווה:

ומוסי רז (מרצ, לשעבר), מצטרף לקריאה:

09:11 עריכה

חודש לבחירות: בחדשות 13 הכינו תקציר של אירועי הפרקים הקודמים – כל מה שקרה במערכת הבחירות הנוכחית מאז פיזור הכנסת ועד היום. וקרה הרבה.

09:06 עריכה

דן מרגלית תוהה: האם ישראל ביקשה מטראמפ להתנגד להכנסת חברות הקונגרס לארץ?

09:01 עריכה

אורן נהרי טוען בוואלה! ניוז: טראמפ הפך את חברות הקונגרס לגיבורות. בקונגרס הבא עשויות טאליב ועומאר להגיע לוועדות חשובות – הנוגעות גם לנושאי חוץ.

נהרי טוען שגם אם בישראל הספור יישכח בקרוב, הרי ש"בארצות הברית הסיפור אחר. שם ישראל נקלעה בלא תבונה, למאבק הפוליטי. וישראל שוב מצטיירת כזו שמתייצבת לצד הרפובליקנים – ואפילו לא כל המפלגה הרפובליקנית אלא טראמפ – ונגד המפלגה הדמוקרטית, עד וכולל ההכרזה שנשיאות אובמה הייתה עוינת לישראל. ישראל ויתרה במודע על התמיכה הדו-מפלגתית שהיתה אבן יסוד ביחסים בין ישראל לארצות הברית. ישראל בהובלת נתניהו מטילה את כל יהבה על טראמפ. וזה עובד, בינתיים". 

נהרי מצין את "שנאתו" של הנשיא טראמפ ל"חבורה" הכוללת ארבע חברות קונגרס בהנהגת אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, כשהאחרות הן פרסלי, טאליב ועומאר – כולן בנות מיעוטים מהפלג השמאלי ביותר במפלגה. "טאליב ועומאר היו לגיבורות היום במפלגה הדמוקרטית", הוא ממשיך וכותב, "אלה המעוררות את זעמו של הנשיא השנוא על הדמוקרטים, וגיבורות מתנגדי מדינת ישראל, שמספרם גדל במפלגה הדמוקרטית. הקרע בין ישראל לדמוקרטים התרחב עוד יותר בטיפול המגושם של ישראל בפרשת הביקור.

08:04 עריכה

זהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, תוקפת את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן בנוגע להתנהלות המשטרה בהפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: "ארדן אפשר לשוטרים לעכב ולעצור 18 אזרחים בצורה פסולה ובלתי חוקית".

07:02 עריכה

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על התנהלות ישראל בעניין דרישתה של חברת הקונגרס רשידה טליב לבקר את סבתה באזור יהודה ושומרון: "ישראל פעלה כראוי. ישראל נהגה באופן נחמד ומכבד כלפי טליב, כשאישרה לה לבקר את סבתה".

עוד צייץ טראמפ: "ישראל אישרה לטאליב לבקר את סבתה, והיא דחתה את האישור. איזו תרמית. מי שהרוויחה מכך היא סבתה, שלא תצטרך לראות אותה".

אתמול, כזכור, הודיעה טאליב שהחליטה לא להגיע לביקור בגדה המערבית בשל המגבלות שהטילה עליה ישראל. זאת, לאחר שמוקדם יותר שר הפנים אריה דרעי אישר את בקשתה ההומניטרית לבקר את סבתה בת ה-90 – בתנאי שלא תעסוק בפוליטיקה. "החלטתי שלבקר את סבתי בתנאים המגבילים האלה, עומד בניגוד אל כל מה שאני מאמינה בו – להילחם בגזענות, בדיכוי ובחוסר הצדק", כתבה טליב בחשבון הטוויטר שלה.

"להשתיק אותי ולהתייחס אלי כמו פושעת זה לא מה שסבתי רוצה בשבילי", המשיכה טליב, "זה היה הורג חלק ממני. כשניצחתי, נתתי לעם הפלסטיני תקווה שמישהו סוף סוף יגיד את האמת על התנאים הלא אנושיים שלהם. אני לא יכולה לאפשר למדינת ישראל לקחת את האור הזה, להשפיל אותי ולהשתמש באהבתי לסבתא שלי כדי להיכנע למדיניות מדכאת וגזענית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 16 עדכונים

למקרה שפיספסת

סיפור לשבת אהבה היא לא כל הסיפור

הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים
הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים

בט"ו באב השנה החלטתי לצום.

חשבתי לעצמי שדי לי כבר בכל הציניות הזו, עייפתי ממנה, ואני רוצה להרגיש כמו כל אזרח נורמלי במדינה. אני רוצה להרגיש שייך.

אז לא אכלתי כלום כל היום.

בערב, בישיבת ההנהלה סביב השולחן העגול, הֵעירה לי החברה שישבה לימיני שיש לי ריח מוזר מהפה. קיבוצניקים מהדור הישן לא מבדילים עדיין בין דוגריות לחוסר נימוס.

"זה בגלל ט"ו באב," אמרתי לה באסרטיביות על גבול התוקפנות הסמויה. "החלטתי לצום השנה. החלטתי שהשנה אני רוצה להיות חלק מעם ישראל."

"ט"ו באב זה חג האהבה," היא אמרה. "אתה בטוח שאתה צם בחג הנכון?"

ראיתי שכולם מביטים בי בדממה. ידעתי שכהרגלם הם מחפשים את המנהל החיצוני לתפוס אותו בקלקלתו, אבל לא איש כמוני ייפול ללא קרב.

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

בעשר בלילה הישיבה נגמרה, ואני מצאתי את עצמי בכביש 6, תוהה איפה אפשר למצוא בשעה כזו פרחים רעננים. עצרתי בחנות הנוחוּת שבכביש ונכנסתי פנימה. על המתקן של ווילי-דוג הסתובבה בעגמומיות נקניקייה אחרונה שנראתה כמו שהייתה זא-זא גאבור נראית אילולא עברה מתיחה.

או עשרים מתיחות.

זכרתי את מה שאמרה לי פעם חניה כשהגעתי הביתה עם אריזה חגיגית של בושם שקניתי במיטב כספי בסופרפארם. היא פתחה את האריזה והביטה בבקבוק.

"לא חשוב," היא אמרה. "העיקר הכוונה. אני מאוד מעריכה את זה. העיקר שחשבת עלי. יש פתק החלפה?"

בשעה הזו של הלילה ואחרי אינספור ישיבות, נקניקייה באריזה בשקית נראתה לי הוכחת כוונות סבירה.

"תארזי לי את הנקניקייה הזו," אמרתי לבחורה שבדלפק.

אחרי יום ללא אוכל לנקניקייה היה ריח משכר ללא גבול.

"אביא לחניה את אהבתי," חשבתי. "זה שווה יותר מהכול."

ולפני שידעתי מה קרה כבר הוצאתי את הנקניקייה מתוך האריזה וערמתי עליה כרוב חמוץ בגבעה קטנה, ועליו זרזפתי שובל אדום של קטשופ ושובל צהוב של חרדל, וזמן קצר מאוחר יותר הייתה הנקניקייה כלא-הייתה, ועל פנַי הייתה הבעה של זאב שזה עתה חיסל את כיפה אדומה. וגם את הסבתא שלה.

ובכל זאת ידעתי שחניה לא תיפגע.

היא לא תיפגע כי בכל יום שישי אני נוסע למשתלה שבמושב ושם מוציאים לי פרחים רעננים וטריים מהמקרר, ואני מביא אותם לחניה אשתי בחבילה גדולה. כל יום שישי, גם אם אני צריך להקיף את חצי עמק חפר כי הגעתי מהכיוון השני.

המוכרת ואני כבר מכרים ותיקים. כתבתי פעם סיפור קצר על מישהו שקנה כל יום שישי פרחים לאשתו ובסוף התגרש ממנה והתחתן עם מוכרת הפרחים, אבל לנו זה כבר לא יקרה, כנראה, אף שהיו שנים שבהן פרחים היו הדבר האחרון שעליו חניה ואני חשבנו בהקשר לזוגיות. אלו היו שנים שבהם סרטי הפולחן אצלנו בבית היו "מלחמת רוז ברוז", "הכבוד של פריצי" וקטעים מסוימים מ"מר וגברת סמית", בעיקר עם הירי ההדדי באקדחים שלופים בבית המשפחה.

אח, הנוסטלגיה לזמנים אחרים.

* * *

חניה ואני סוגרים בקרוב 38 שנות זוגיות. השנתיים הראשונות היו סקס פראי, סוער וחסר גבולות, ובשאר השנים היינו נשואים.

בשנות הנישואים שלנו היו גם כמה ימים ללא ריבים וללא ויכוחים. מאחר שלא סימַנו אותם בלוח השנה אני מתקשה לזכור אותם – הם היו כל כך נדירים.

בכל השנים הללו ידענו שאנחנו אוהבים, האחד את השנייה או האחת את השני, אבל זה בערך כמו לדעת שיש ביקום אינטליגנציות זרות – יום אחד אתה משתוקק גם לפגוש אותן או לפחות לקבל הוכחות לקיומן.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו

ארבעה מהמטפלים הזוגיים שלנו התגרשו עם הזמן, אבל אני לא בטוח שזה בהשפעת הטיפול הזוגי שעברנו אצלם. החמישית הייתה קוסמת, אבל על כך מאוחר יותר.

הבית שלנו היה מלא אהבה – אם הצלחת לשמוע אותה בין הוויכוחים. הילדים בבית ידעו שמותר לדבר על הכול, אז בארוחת ליל שישי שבה ישבנו כולנו סביב השולחן, אילי אמר פעם: "אולי תתגרשו כבר ולא תצטרכו לריב כל הזמן?"

"אבל אנחנו אוהבים," אמרנו שנינו בו-זמנית, ולארה כהרגלה הפטירה מתחת לאף: "כן, כן, בטח."

* * *

כשקרתה התאונה של נינה היא יצרה בינינו שסע שנראה כלא ניתן לאיחוי.

אם ראיתם סרטים הוליוודיים שבהם אסון מכה משפחה וגורם לה לאחד כוחות ולהתמודד כגוף אחד מול הקשיים הנערמים, תזכרו שהוליווד בנויה על דמיון. היינו שלוש שנים בבית לוינשטיין, ולמול עינינו ראינו משפחות נהרסות, מתפרקות, נפרדות.

אחת אחרי השנייה.

זה קורה כי במצבים קיצוניים כל כך אוסף כל אחד את כל הכוחות שהוא יכול לאסוף כדי לשרוד נפשית. להחזיק מעמד. כל אחד מתמודד בדרך שלו, ולא פעם הדרך של האחד מאיימת על האחר. לא פעם לאחר אין בכלל מקום – לא נשארים עבורו כוחות.

חניה בחרה מהיום הראשון לתאונה בראייה מפוכחת וקשה. אני בחרתי באופטימיות גדולה. כל אחד ראה בגישתו של האחר אִיום. בזמן קצר יחסית הגענו לישון בחדרים נפרדים.

אני זוכר את היום שישבנו לשיחה ואמרנו: "ככה אין טעם להמשיך. עדיף שניפרד."

ואחר כך אמרנו: "אולי ננסה עוד פעם אחת. ניתן צ'אנס אחרון לעוד טיפול זוגי אחד," אבל איש מאיתנו לא האמין באמת.

ובדרך מקרית לגמרי הגענו אל רות בן-אשר.

אמרתי לפני כמה שורות שהמטפלת החמישית שלנו הייתה קוסמת, אבל האמת היא שהיא סתם הייתה מקצועית מהמעלה הראשונה, עם אינטואיציות טובות, עם קריאת שפת גוף מקצועית לעילא ועם תחושה של האנרגיות שכל אחד מאיתנו הקרין בעת שישבנו מולה.

היא הייתה הרוח המזרחית שהעיפה את החול וחשפה לפנינו את כל המוקשים שדרכנו עליהם כל הזמן והתרסקנו עליהם שוב ושוב.

התחלנו לעקוף אותם, וכך התחלנו להתקרב חזרה.

שנה מתחילת הטיפול נסענו יחד לארגנטינה. נסיעה משותפת לחו"ל היא מוקש ממדרגה ראשונה, אבל אנחנו חזרנו מארגנטינה בהחלטה לרהט מחדש את חדר השינה המשותף ולחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה.

חזרנו בהחלטה לחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה

הדי וחניה בן-עמר, 2017
הדי וחניה בן-עמר, 2017

מאז אנחנו כמו בני שש-עשרה מאוהבים או כמו בתקופת חיזור. כשאני חושב איפה אנחנו נמצאים היום ואיפה עלולים היינו להיות, אני שמח שהתעקשנו כל השנים הללו ושהתעקשנו על הצ'אנס ההוא, האחרון.

אני רואה לא מעט זוגות שנפרדים, ולפעמים זה הדבר הנכון לעשותו.

אבל לפעמים אני רואה כמה כאב מלווה את הפרידה, וחושב: "אולי אם היו נותנים לזה צ'אנס, רק עוד צ'אנס אחד…"

אבל אני מניח שזה כמו בלוטו – אולי תזכה בכרטיס הבא, אבל אולי עוד שבוע נשרף סתם.

והשאלה היא, אם לצטט את הארי ("המזוהם") קלהאן, דמות טיפולית ידועה: "האם אתם מרגישים בני מזל היום?"

אני כן. מאחל גם לכם. מכל הלב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,047 מילים
עודכן לפני 51 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
מימין: בנימין נתניהו, בני גנץ ואהוד ברק, ארכיון (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)
Yossi Zeliger/FLASH90
ההסבר המפתיע לשוויון ההיסטורי בין הימין לשמאל:

הישראלים "נולדים ימניים" - אבל מתים שמאלנים

הדמוגרף סרג'יו דה לה-פרגולה מסביר את היציבות ביחסי הכוחות של הגושים הגדולים בבחירות בישראל מאז שנות ה-70: "הישראלים ש'נולדים ימניים' מתקדמים, מתבססים ונעשים שמאלנים יותר - וזה מתקזז עם הילודה הגבוהה בציבור הימני ועם העלייה הימנית" ● ראיון

עוד 1,196 מילים ו-1 תגובות

"אם בית החולים הדסה היה חברה בורסאית, בחיים לא הייתי משקיעה בו"

מעקב זמן ישראל חברת דירקטוריון לשעבר בנשות הדסה: "אם זמן ישראל היה מצטט אותי בתחקיר על ביה"ח, ייתכן שהיה מגיע למסקנות הרבה יותר נחרצות" ● "אולי פעמוני האזהרה יתחילו לצלצל סוף סוף"

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
by Hadas Parush/Flash90
זאב רוטשטיין
עוד 946 מילים

מתים מבדידות

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

התאבדויות של קשישים (צילום: iStock)
iStock

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

עוד 1,233 מילים

כניסתן למדינה של שתי חברות הקונגרס האמריקאי לישראל תאסר

סקר חדשות 13 וקמיל פוקס: הליכוד וכחול לבן היו מקבלות 31 מנדטים כל אחת. מפלגת ימינה 12 מנדטים, ישראל ביתנו 11, הרשימה המשותפת 9 מנדטים, המחנה הדמוקרטי 8 מנדטים, ויהדות התורה 7 מנדטים ● דרעי החליט לאסור את כניסתן של חברות הקונגרס האנטי-ישראליות לארץ: "מדובר במי שמנצלות את הבמה המרכזית ביותר לתמיכה בארגוני bds הקוראים לחרם נגד ישראל" ● במפה השמאלית זועמים על ההחלטה

טראמפ ונתניהו (צילום: צילום: יעל רוטמן)
צילום: יעל רוטמן
טראמפ ונתניהו
עוד 34 עדכונים
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • אחד משני ההוסטלים לקשישים בבני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
מי עשוי לשלם את מחיר הנאמנות לנתניהו של ראש מועצת בני עי״ש?

מסע בחירות "הקשישים רוצים תקציבים? שלא יצביעו ליברמן"

בני עי"ש הוא היישוב עם האחוז הגבוה של דוברי רוסית בישראל, ועם תמיכה מאסיבית בליברמן ● אריה גארלה, ראש המועצה מטעם הליכוד, משוכנע שאם הוא לא ישנה את הצבעתם, ירושלים תפנה לו עורף ● "הכל עובד על נאמנות", הוא אומר, "ככה זה" ● מסע בחירות 2019

עוד 2,182 מילים
סגירה