אישיות
יריב לוין

נתניהו: חוק החסינות אינו חלק מהמו"מ הקואליציוני

יו"ר צוות המו"מ הקואליציוני, השר יריב לוין, הודיע היום שהחסינות לראש הממשלה אינה חלק מהמו"מ ● בעקבות זאת, בתשובה לשאלות כתבים, פורסמה הודעה של הליכוד בשמו של נתניהו שבה אושר שהחסינות לא תעלה לדיון במו"מ

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: הדס פרוש. פלאש 90)
הדס פרוש. פלאש 90
ראש הממשלה בנימין נתניהו

הליכוד הודיע היום (שישי), בשמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצעות החוק להעניק לנתניהו חסינות מהעבירות שהוא חשוד בהן לא יהיה חלק מההסכמים הקואליציוניים.

מוקדם יותר הודיע יו"ר צוות המו"מ הקואליציוני, שר התיירות יריב לוין, כי "בניגוד לשמועות ולפרסומים, נושא החסינות אינו חלק מההסכמים הקואליציוניים שאנו פועלים לגבש". לאחר שכתבים בדקו בליכוד ובלשכת רוה"מ אם נתניהו עומד מאחורי הצהרתו של לוין פרסם הליכוד הודעה עם מסר דומה בשמו של נתניהו.

הודעותיהם של הליכוד ושל לוין אינן מאשרות או מכחישות לגופו של עניין את הכוונה לחוקק חוק שימנע את העמדתו של נתניהו לדין, גם אם חוק כזה לא יעוגן מראש בהסכמים הקואליציוניים.

ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) ובצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) מקדמים הצעת חוק שתחייב את יועץ המשפטי לממשלה לבקש את אישור הכנסת כדי להסיר את חסינותו של חבר כנסת העומד בפני אישום פלילי ולהעמיד אותו לדין.

ח"כ גדעון סער (ליכוד) עורר אתמול סערה כאשר הצהיר שהוא מתנגד לחקיקת חוקים שיעניקו חסינות לנתניהו מפני העמדתו לדין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 151 מילים. מחכים לתגובתך.

להתראות, דמוקרטיה

אחרי שחקר 742 חוקות מסביב לעולם, מזהיר ד"ר יניב רוזנאי כי ישראל צועדת לעבר אסון ● "מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה" ● בראיון לזמן ישראל הוא מעריך: בג"ץ יפסול את פסקת ההתגברות ● "רעידת האדמה המשטרית״ בדרך

איור: אבי כ״ץ

אחרי שחקר 742 חוקות מסביב לעולם, מזהיר ד"ר יניב רוזנאי כי ישראל צועדת לעבר אסון ● "מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה" ● בראיון לזמן ישראל הוא מעריך: בג"ץ יפסול את פסקת ההתגברות ● "רעידת האדמה המשטרית״ בדרך

כבר לא מעט שנים ששופטי בית המשפט העליון מכינים את עצמם לרגע שבו יאלצו לפסול תיקון חוקתי. שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, כינתה את האפשרות הזאת "רעידת אדמה משטרית" ויריית פתיחה ל"מלחמה בין הרשויות".

ואולם, הרפורמה המשפטית, שנועדה להציל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מהעמדה לדין במחיר של פגיעה קשה במעמדו של בית המשפט העליון, עשויה לשכנע את השופטים שהגיע הרגע לשלוף את נשק יום הדין.

על פי המסתמן, הרפורמה כוללת כמה מרכיבים שיכולים לשרת את נתניהו. הראשון הוא שינוי חוק החסינות, כדי שהגשת כתב אישום תחייב אישור של ועדת הכנסת. מרכיב שני הוא שינוי חוק יסוד: השפיטה, המסמיך את בג"ץ לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות של רשויות המדינה. שינוי כזה אמור למנוע מבג"ץ לבטל החלטה של ועדת הכנסת, להשאיר את חסינותו של נתניהו.

מרכיב שלישי הוא פסקת התגברות, שתאפשר לכנסת למנוע את ביטול חוק החסינות בבג"ץ. בעבר התכוונה שרת המשפטים איילת שקד להעביר פיסקת התגברות כזו כחלק מחוק יסוד: החקיקה, אך חוק היסוד מעולם לא כונן, ולא ברור באיזה אופן תועבר פסקת ההתגברות. מכיוון שהיא לא תעסוק רק בזכויות אדם, זה לא יהיה באמצעות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"השאלה היא מה יכללו השינויים החוקתיים", אומר ד"ר יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי. "אם מדובר בכך שביהמ"ש לא יוכל לבקר כלל את החלטות השלטון – גם לא מנהליות – מדובר בנסיגה חוקתית לא 25 שנים אחורה, אלא לימי קום המדינה.

"עוד בשנת 1953, בפסק דין ׳קול העם׳, פסל השופט שמעון אגרנט החלטה של שר הפנים על סגירת עיתונים. פסקת התגברות רחבה פוגעת קשות בעקרונות הפרדת הרשויות ובשלטון החוק, ולדעתי ניתן יהיה לראות בה 'תיקון חוקתי שאינו חוקתי'".

כלומר, בית המשפט העליון יפסול את התיקונים החוקתיים?

"פסקת התגברות היא לא דבר בינארי. אפשר לנסח אותה באופן שיצליח גם לענות לביקורות על בית המשפט, וגם למנוע ניצול לרעה. למשל, שהרוב להתגברות על פסיקה יהיה 65, 68 או 70 חברי כנסת, כדי שיהיה צורך בתמיכת חברי אופוזיציה. ד"ר הלל סומר דן באפשרות של הגבלת השימוש בפסקה לעד שלוש פעמים בקדנציה, כך שהמחוקק יפנה אליה רק בדברים שממש מטרידים אותו.

"בשונה מפסקת התגברות צרה כזאת, השינוי שעליו דווח מגיע לדעתי לעוצמת פגיעה, שבה הליבה החוקתית כבר אינה נותרת כשהיתה קודם לכן, ובהחלט ייתכן שבית המשפט יפסול תיקון כזה".

742 חוקות ברחבי העולם

ד"ר רוזנאי, מרצה בכיר בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, פרסם ספר על התיקון החוקתי שאינו חוקתי. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שהשלים ב-2014 ב-London School of Economics, בה בחן 742 חוקות שנכתבו מאז המהפכות האמריקאית והצרפתית בסוף המאה ה-18.

בסיוע הספר וכמה מאמרים של רוזנאי, הוכיחו שופטי העליון בפסק הדין המהפכני בעניין התקציב הדו-שנתי, שביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים היא עניין נפוץ ומקובל.

במחקרו מצא רוזנאי ש-81 מכ-190 החוקות שנמצאות כיום בתוקף בעולם, כוללות "פסקאות נצחיות" המשריינות ערכים "שבהם אי אפשר לגעת גם ברוב של 90%. הרי לא הסמכנו את נבחרי הציבור להחליט כל דבר.

"הדוגמה המובהקת ביותר היא גרמניה בעקבות הנאציזם, שאמרה 'לא עוד', ושריינה בחוקה במפורש את כבוד האדם ועקרונות המשטר הדמוקרטי".

יניב רוזנאי
מאז התפרקות ברית המועצות, 54% מהחוקות החדשות כוללות הגבלות על תיקוני חוקה. ד"ר יניב רוזנאי

לדבריו, המגמה לאורך השנים היא של יותר ויותר חוקות המגבילות את סמכות האספות המכוננות להעביר תיקוני חוקה.

"בגל החוקתי הראשון, מאז סוף המאה ה-18, פסקאות הנצחיות היו נדירות למדי. לאחר מלחמת העולם השנייה כללו כבר כשליש מהחוקות החדשות פסקאות נצחיות, ובגל החוקתיות השלישי, מאז התפרקות ברית המועצות, 54% מהחוקות החדשות כוללות הגבלות על תיקוני חוקה".

ד"ר רוזנאי: ״הכנסת, כמו כל מוסד שלטוני, חייבת לפעול בתום לב בעניינים חוקתיים גם ללא פסקאות נצחיות מפורשות, ואין לה סמכות להרוס את הסדר החוקתי״

המגמה השנייה שזיהה היא הרלוונטית יותר לישראל: "גם במדינות שבהן החוקה שותקת ואין הגבלות, בתי משפט אמרו שיש ליבה של ערכים שהם עמודי התווך של כל הסדר החוקתי, ושלכן הם מוגנים באופן משתמע. הנימוק הוא שאם אתה משנה או הורס אותם, זה כאילו הרסת את החוקה כולה והחלפת אותה בחדשה.

"זה קרה לאחרונה במלזיה ולראשונה גם באירופה, כשבית המשפט העליון בסלובקיה ביטל תיקון חוקתי ללא סמכות מפורשת בטענה לפגיעה בעצמאות השיפוטית. התיקון עסק בבדיקות ביטחוניות לשופטים.

"הדוגמה המפורסמת ביותר היא בהודו. השופטים שם אמרו: יש לנו מבנה בסיסי לחוקה, חילוניות, דמוקרטיה, שלטון חוק, עצמאות שיפוטית – ואלה דברים שבהם אי אפשר לפגוע.

"בעקבות סדרה של פסקי דין, שבהם בית המשפט העליון ביטל תיקונים לחוקה מכוח דוקטרינת המבנה הבסיסי, הועבר ב-1977 התיקון ה-42 לחוקה, שקבע ששום תיקון חוקתי לא יעמוד בפני ביקורת שיפוטית, ושלא קיימות הגבלות על הסמכות המכוננת של הפרלמנט. ב-1980 קבע בית המשפט העליון שם כי התיקון אינו חוקתי ופסל אותו. זה קרה על רקע מצב חירום ופרשות זיוף בחירות של אינדירה גנדי, וידו של בית המשפט העליון היתה על העליונה".

לנו אין חוקה שאפשר לדבר על מבנה הבסיס שלה.

"נכון. המודל אצלנו הוא של פגיעה קשה בעקרונות יסוד חוקתיים. על זה כתב אהרן ברק שהכנסת הוסמכה לפעול במסגרת עקרונות היסוד של המשטר, לא לבטלם. ייתכן ששינוי שיפגע קשות ברשות השופטת ייכנס למסגרת הזאת".

תיתכן פסילה של התיקון לחוק יסוד: השפיטה על בסיס של חקיקה פרסונלית?

"במקרה כזה פסילה תתבסס על דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. הכנסת, כמו כל מוסד שלטוני, חייבת לפעול בתום לב בעניינים חוקתיים גם ללא פסקאות נצחיות מפורשות, ואין לה סמכות להרוס את הסדר החוקתי. הרס כזה יכול להתרחש גם בתיקון חוקה לצרכים לא חוקתיים".

איך בית המשפט יוכיח שהחקיקה פרסונלית? הרי הניסוח יהיה כללי.

"חוקים פרסונליים הם כאלה שמכוונים להיטיב עם או לפגוע בפרטים מסוימים, גם אם הם מנוסחים באופן כללי. אם יהיה חוק כללי מאוד, שיבטל כליל את אפשרות הפיקוח על החלטות שלטוניות, יהיה קשה לראות כיצד הוא פרסונלי. מצד שני, מדובר אז בפגיעה קשה בעקרונות היסוד, באופן שעובר למודל השני".

אם הכנסת תחוקק ובג"ץ יפסול, נהיה במצב שבו השאלה היא מי יגבר במאבק בין הרשויות. מה מלמד הניסיון בעולם במקרים כאלה?

"בבליז, בית המשפט העליון ביטל שינויים לחוקה, וכמו בהודו הפרלמנט תיקן את החוקה כדי לבטל את הביקורת השיפוטית על תפקיד הרשות המכוננת. בית המשפט העליון שם קבע שהתיקון אינו חוקתי, כי הוא סותר את עקרון הפרדת הרשויות, וצייתו לו. לעומת זאת, כשקרה משהו דומה בהונגריה, וב-2013 עבר תיקון חוקתי שמגביל את בית המשפט, השופטים, שב-2012 התערבו בתוכן חוקתי, התקפלו ודחו עתירה נגד התיקון החדש.

"עוד דוגמה היא טאיוואן. בספטמבר 1999 הפרלמנט האריך שם את הכהונה שלו בכמה שנים ללא בחירות, באמצעות תיקון לחוקה. כמה חודשים אחר כך בית המשפט החוקתי ביטל את ההחלטה ללא סמכות מפורשת, בטענה לסתירה של עקרונות חוקתיים בסיסיים, והפסיקה התקבלה.

"היו מאז אמצע העשור הקודם מקרים גם בהונדורס ובקולומביה, שבהם נשיאים ביקשו להתגבר על הגבלת הכהונה בחוקה לקדנציה אחת, שנקבעה כלקח מההיסטוריה של שליטים מושחתים. ביחס למנואל זלאיה מהונדורס ואלוורו אוריבה הקולומביאני בתי המשפט גברו.

נשיא הונדורס חואן הרננדס (צילום: AP Photo/Fernando Antonio)
דאג להדיח שופטים ולמנות שופטים מטעם. נשיא הונדורס חואן הרננדס (צילום: AP Photo/Fernando Antonio)

"נשיא הונדורס הנוכחי חואן הרננדס כבר דאג להדיח שופטים ולמנות שופטים מטעם. הוא עשה זאת ללא סמכות חוקתית, ותיקן בדיעבד את החוקה. כשעתרו בשמו נגד הסעיף החוקתי להגבלת כהונה, בית המשפט כבר היה שבוי וקבע שהסעיף אינו חוקתי ואין ליישם אותו".

ירושלים אינה לונדון

בכל מה שקשור לביקורת שיפוטית על החלטות וחוקים רגילים, המצב מובהק יותר. "זאת המגמה השלישית", אומר רוזנאי. "אם בתקופת מלחמת העולם השנייה היו מנגנוני ביקורת שיפוטית בפחות מ-25% מהמדינות, היום הם קיימים ביותר מ-85% אחוז מהמדינות".

כאשר רוזנאי נשאל על הדוגמה של בריטניה, "כדמוקרטיה מתוקנת שאין בה ביקורת שיפוטית", הוא אומר: "לאנגליה יש מסורת דמוקרטית ארוכה, ונורמות כתובות ולא כתובות, שאחת מהן היא: It's not done. יש דברים ששרים בממשלה הבריטית לא יעזו להעלות. אצלנו, אני לא חושב שיש את המסורת הזאת.

"כמו כן, יש באנגליה גם שני בתים בפרלמנט, שלאחד מהם, בית הלורדים, יש סוג של וטו על חקיקה, ובנוסף, יש בפרלמנט ועדה שהתפקיד שלה הוא לוודא שהחקיקה עולה בקנה אחד עם האמנה האירופית לזכויות אדם, ומתייחסים ברצינות למה שהיא אומרת. אצלנו, למרות הייעוץ המשפטי לכנסת, הרבה פעמים מגלגלים דברים שאינם חוקתיים לבית המשפט".

אף שביהמ"ש העליון הבריטי לא יכול לבטל חקיקה, הוא מצהיר על אי הלימה של חוקים עם האמנה האירופית לזכויות אדם, ולדברי רוזנאי, "מצופה מהג'נטלמנים הבריטים להתנהל בהתאם". ובאמת, מתוך 27 הצהרות אי-התאמה שניתנו מאז שנת 2000, 24 חוקים שונו בהתאם להחלטות – ושלושה עדיין נדונים.

אבל יש עוד בלם מעל ביהמ"ש העליון האנגלי והפרלמנט שם, והוא בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. "אמנם בית המשפט בשטרסבורג אינו מוסמך לפסול חקיקה במדינות החברות במועצת אירופה, אך הוא יכול לקבוע פיצויים או להורות על שינוי חקיקתי, וברוב מוחלט מהמקרים זה קורה", אומר רוזנאי.

אקטיביזם שיפוטי? לא לפי המחקרים

לאחרונה התפרסמו כמה מחקרים הסודקים את המיתוס הרווח על האקטיביזם של בית המשפט העליון. במחקר של פרופ' גד ברזילי, ד"ר מעוז רוזנטל ופרופ' אסף מידני, נמצא כי מתוך 9,500 החלטות בעתירות לבג"ץ, רק 10% מהעתירות נגד הממשלה התקבלו ו-3% נוספות התקבלו באופן חלקי. 87% מהעתירות נדחו במלואן.

עוד התברר, שאבי האקטיביזם השיפוטי, השופט אהרן ברק, התערב רק ב-13% מהעתירות שבהן דן, הרבה פחות מהשופטת דליה דורנר (29%) ומהשופט מישאל חשין (23%).

השופטים אהרון ברק (מימין) ומישאל חשין (צילום: פלאש 90)
ברק התערב הרבה פחות. השופטים אהרון ברק (מימין) ומישאל חשין (צילום: פלאש 90)

בדיקה שערך ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, העלתה שגם בהשוואה בינלאומית, בית המשפט הישראלי לא מתבלט כאקטיביסטי במיוחד, ופסל חוקים 18 פעמים בלבד מאז 1992.

נתונים השוואתיים מצביעים על המגמה הבאה: בעוד שבישראל נפסלים 0.7 חוקים בשנה, בגרמניה נפסלים 8.2 חוקים בשנה, בהודו 7.5, בדרום אפריקה 3.7 חוקים, בארה"ב 2 חוקים פדרליים בשנה, באירלנד ובקנדה 1.6 חוקים בשנה, ובבריטניה מוכרזת אי התאמה ביחס ל-1.4 חוקים בשנה.

מה בביקורת של הימין על מערכת המשפט מוצדק בעיניך?

"יש כמה דברים. לא הרבה יודעים, אבל גם בית משפט שלום או מחוזי יכולים לעשות ביקורת שיפוטית ולהחליט שחוק אינו חוקתי, אם כי ההשפעה נקודתית. זה קרה עד היום עשר פעמים. אני חושב שצריך לעבור ממודל ביזורי למודל ריכוזי של ביקורת שיפוטית, כך שהסמכות תישאר רק בעליון.

"נושא אחר הוא הרכבים מורחבים. בית המשפט העליון כל הזמן מדבר על כך שביטול חוקים הוא נשק יום הדין, ונראה לי בהחלט לגיטימי לעשות זאת בהרכב מורחב, נניח של לפחות תשעה שופטים. זה יכול להחזיר את האיזון, במיוחד עכשיו כשבית המשפט שלנו מאוד מגוון.

גם בית משפט שלום או מחוזי יכולים לעשות ביקורת שיפוטית ולהחליט שחוק אינו חוקתי, אם כי ההשפעה נקודתית. זה קרה עד היום עשר פעמים

"יש דברים שבהם בית המשפט מאוד אקטיביסטי, ואולי בהם יש לו אשם תורם. כשבית המשפט מתערב בהחלטה של רשות מנהלית ובוחן אותה בעיניים של סבירות, שהיא סוגיה לא מובהקת, זה בוודאי משהו שנתפס כאקטיביסטי.

"הנושא של ׳הכל שפיט׳, כל הנושאים הביטחוניים, כן גדר הפרדה לא גדר הפרדה, סיכולים ממוקדים, נוהל שכן. מצד שני, בית המשפט מאזן את הדיונים בכך שהוא מאוד שמרן וממעט להתערב. מזה נוח להתעלם".

יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' טוענים גם נגד זכות העמידה, תנאי סף שעל פיו התובע בבית המשפט נדרש להיות מי שנפגע מהעוולה שכנגדה הוא מגיש את התביעה.

"יש בזה צדק. הנושא של עותר ציבורי קיים בעוד מקומות, אבל לא בהרבה מקומות. למרות זאת, אני חושב שביטול זכות העמידה מסוכן.

"ללא התנועה לאיכות השלטון ודומותיה, מי יעתור במקרים כמו מינוי אדם שהורשע בשוחד, או הפרה של חוק יסוד: הממשלה? אין שם הרי פגיעה ישירה בזכויות אזרח. בית המשפט ממילא דן רק כשמוכח שיש פגיעה בשלטון החוק או הסדר החוקתי, וזה עניין שאני לא רואה שום הצדקה לפגוע בו. "מכל מקום, צמצום עילת הסבירות וצמצום זכות העמידה ייעשו באופן טבעי על-ידי שופטים שמרנים יותר בבית משפט מגוון. לא הורגים זבוב עם טנק".

"כאזרח, לא כמרצה למשפט חוקתי, אני חושב שבענייני זכויות אדם כל המרבה הרי זה משובח. אני רוצה כמה שיותר הגנה מפני הכוח השלטוני, ולא מובן לי למה חלק מהאזרחים רוצים לתת כמה שיותר כוח לשלטון. זה היפוך התפיסה החוקתית של המהפכות הגדולות בארה"ב ובצרפת.

"גם לי יש ביקורת על בית המשפט, במקרים שבהם הוא מותח את הגבולות, אבל הם לא מצדיקים את מה שאנחנו רואים ומה שאולי עתיד לבוא".

איילת שקד וראובן ריבלין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
טענות שרת המשפטים מופרכות. איילת שקד וראובן ריבלין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

שקד אומרת שבפועל, הסוגיות השלטוניות החשובות ביותר לא מוכרעות על ידי העם אלא על ידי בג"ץ.

"אני חושב שזה מופרך. זה נכון שבג"ץ דן בהרבה מאוד נושאים ליבתיים, אבל הוא כמעט תמיד דן במיקרו ולא במאקרו. כשהוא דן בגדר ההפרדה למשל, הוא בוחן האם המקטע המסוים הזה פוגע בזכויות נקודתיות של מישהו. האם הפקעת קניין בשטחים היא חוקתית או לא".

מה עם טענת הימין לפרשנות מרחיבה של בג"ץ את חוקי היסוד?

"שר המשפטים דאז אמנון רובינשטיין פיצל את הצעת חוק יסוד: זכויות האדם לכמה זכויות, כי הוא ידע למשל שאת השוויון הוא לא יוכל להעביר בגלל התנגדות המפלגות הדתיות. בית המשפט העליון, וזאת ביקורת נכונה לדעתי, בדלת האחורית במרכאות, הכניס את השוויון לכבוד האדם, אם כי אני בהחלט חושב שהפרשנות סבירה".

"למה אנחנו לא יכולים להיות כמו כל מדינה דמוקרטית נורמלית שבה שוויון הוא חלק מהחוקה? זה לא נתפס בעיניי"

כשתקפו את חברי הקואליציה על כך שערך השוויון לא נמצא בחוק הלאום הם אמרו שהוא כבר מעוגן חוקתית.

"שוויון הוא עדיין לא זכות יסוד חוקתית, כי הרכב אחר של בית המשפט העליון יכול לבטל את הפסיקה הזאת, וכי לפי הפסיקה רק היבטים מסויימים של השוויון מוגנים, לא כל הזכות. למה אנחנו לא יכולים להיות כמו כל מדינה דמוקרטית נורמלית שבה שוויון הוא חלק מהחוקה? זה לא נתפס בעיניי".

יש גם ביקורת על כך שליועמ"ש יש וטו על ייצוג משפטי חיצוני לממשלה.

"הרעיון הבסיסי אומר שהמדינה מדברת בקול אחד, ושהיועמ"ש הוא שנותן את חוות הדעת המשפטית בשם המדינה. אני חייב להודות שאני לא רואה משהו רע בזה ששר שרוצה להציג עמדה מנוגדת יקבל את יומו בבית המשפט".

"לוין מסכן את השרים ומפקדי צה"ל"

במהומת האלוהים שמחולל הימין סביב מערכת המשפט, נשכחה שאלת עצמאות הכנסת.

החוקר מתן גוטמן כתב לאחרונה על האופן שבו ההסכמים הקואליציוניים הידקו בהדרגה את שליטת הממשלה על הכנסת, עד שבי מוחלט שלה בעשור האחרון, באמצעות משמעת קואליציונית הרמטית. בקווי היסוד של ממשלת ישראל הראשונה, לשם השוואה, נכתב כי לצד האחריות המשותפת, יתקיים בקואליציה "חופש ויכוח וביקורת על הממשלה, אם תסור מהקו שנקבע לה על ידי הכנסת".

"מה זה הריבון? זה העם, אבל העם הוא לא 61 מנדטים, העם הוא כולנו. אם עכשיו יש רוב שמחליט שלנשים אין זכות בחירה אז זהו? אז זה דמוקרטי כי הרוב החליט וזה הריבון? לא"

"לוין וסמוטריץ' נובחים על העץ הלא נכון", אומר רוזנאי. "כל אלה שמדברים בזכות הדמוקרטיה ועל החשש מהפקעת ריבונות העם, דוגמת גדי טאוב – אם זה באמת כל כך מטריד אתכם, מה שצריך להטריד אתכם זה שהממשלה היום היא זאת שמפקיעה למעשה את ריבונות העם, כי לכנסת כבר כמעט אין כוח. טפלו בזה לפני שאתם מטפלים בבית המשפט, כי הוא לא באמת פוגע במשילות".

אם זה המצב, למה הם נטפלים למערכת המשפט?

"אני חושב שלוין באמת מאמין שהרוב הפוליטי מייצג את הריבון וצריך לקבל כוח ללא גבולות. שזאת המהות של דמוקרטיה. זאת תפיסה שהימין הפוליטי במדינות רבות אוחז בה. מה זה הריבון? זה העם, אבל העם הוא לא 61 מנדטים. העם הוא כולנו, הוא רב-דורי, חוצה מגזרים. אתה לא יכול להחליט שחלק מהעם הוא לא העם.

״אם עכשיו יש רוב שמחליט שלנשים אין זכות בחירה, אז זהו? אז זה דמוקרטי כי הרוב החליט וזה הריבון? לא. אי אפשר להשתמש ברציונל של הריבונות כדי לחתור תחת הריבונות עצמה. אתה לא יכול להשתמש בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם את הרס הדמוקרטיה".

כתבת עם פרופ' סוזי נבות מאמר שקורא לבית המשפט העליון לדון בעתירות בעניין חוק הלאום. לא חששתם מכף ה-D9, שח"כ מוטי יוגב קרא להניף על בג"ץ לאחר הפסיקה על הרס בתי דריינוף בבית אל?

"במאמר אנחנו לא דנים בתוכן אלא נטו בסמכות לדון בחוקי יסוד, שבלעדיה כל הרעיון של ביקורת שיפוטית ואיזונים מרוקן מתוכן. אם לכל דבר שרוצים לעשות יתנו את הכותרת של חוק יסוד, הוא באמת יהיה חסין מביקורת שיפוטית? זה מופרך, במיוחד לאור זאת שחוקי היסוד שלנו הם סופר גמישים, אפשר לתקן אותם בקלות בלתי נסבלת בכל רוב שהוא. את 'חוק ליצמן', שהוא תיקון לחוק יסוד: הממשלה, העבירו תוך 35 שעות, שזה הזוי.

יעקב ליצמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
תיקון הזוי לחוק יסוד. יעקב ליצמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"בנוסף, גם הסעיפים המשוריינים, בדרך כלל משוריינים ברוב של חברי הכנסת. כלומר, אין לזה משמעות כשיש משמעת קואליציונית. כך שבהינתן הסדר החוקתי שלנו, ובהינתן שאין כמעט מערכת פנימית נוקשה של איזונים ובלמים, כמו פדרציה או שני בתים, או סדר על-לאומי כמו בית משפט אירופי לזכויות אדם, חייבים לשמור על כוחו של בית המשפט ולהתיר לו לדון בחוקי יסוד.

"שאלת ה-D9 היא שאלה שכל חוקר חוקתי היום שוקל אותה. החוקרים תום גינזבורג ועזיז חוק הראו בספר 'איך להציל דמוקרטיה חוקתית' כמה קל לשליטים: קודם כל משתלטים על בית המשפט – מפחידים אותו, מקצצים לו את הכנפיים – ואז משתלטים על שאר הרשויות, כי אין מי שיתנגד.

"לכן, בית המשפט צריך לעמוד על שלו ולא להביא בחשבון מה יהיה התוצר הפוליטי. אם יבוא ה-D9 צריך יהיה להתמודד איתו כשהוא יבוא. כדי שבית המשפט יהיה מסוגל לעשות את זה, הוא חייב שתהיה לו לגיטימציה ציבורית".

אבל אין לו, כבר שנים שהפוליטיקאים עושים נגדו קמפיין.

"זה החשש. הציבור חייב להבין את החשיבות של בית המשפט, שהיא גם חשיבות אינסטרומנטלית מכשירית. בית המשפט העליון הוא המגן של הממשלה ושל חיילי צה"ל. 'עקרון המשלימות' נותן סמכות לבתי משפט בכל העולם, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לדון בתביעות נגד ישראלים רק כשבית המשפט המדינתי לא מסוגל או לא רוצה לפעול.

"ברגע שאנחנו מראים שבית המשפט שלנו עצמאי, חזק ופועל ללא מורא וללא תלות, אנחנו מגנים על המדינה שלנו מפני שיפוט זר. אני לא חושב שיריב לוין רוצה לסכן את מפקדי צה"ל ואת השרים שלנו".

הוא מסכן אותם?

"חד משמעית. כל החלשה של בית המשפט מהווה החלשה של צה"ל ושל הממשלה בפעולות מבצעיות. במקרה של פולין הביאו ראיות לכך שהשופטים לא ממש עצמאים, וכתוצאה מכך מועצת אירופה ו-ועדת ונציה לשלטון החוק פרסמו דוחות שאמרו שהם לא סומכים על מערכת המשפט בפולין. הלחץ הזה הביא לעצירת חלק מהשינויים שממשלת פולין תכננה לעשות בבתי המשפט".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לקפסיק לקשקש על קץ הדמוקרטיה, בג"צ פוגע בעקרון נפרדת הרשויות, חיבים להחזיר את הנפוחים מטעם עצמם למשבצת המיועדת להם, שישפטו על פי חוקי הכנסת, ויפסיק להטיף מוסר, השופטים מעורבים עד צוואר ... המשך קריאה
לקפסיק לקשקש על קץ הדמוקרטיה, בג"צ פוגע בעקרון נפרדת הרשויות, חיבים להחזיר את הנפוחים מטעם עצמם למשבצת המיועדת להם, שישפטו על פי חוקי הכנסת, ויפסיק להטיף מוסר, השופטים מעורבים עד צוואר בשיקולים פוליטיים, מספיק פשוט נמאסתם, בקדנציה הקרובה יהיה שינוי.
עוד 2,686 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
כל הזמן // יום שני, 27 במאי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
באב אל ימן, פאב ברחוב עזה ירושלים (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

כשרות אלטרנטיבית, הדור הבא

שנה לאחר שארגון רבני "צהר" החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית" ולספק שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית, מסתמן השלב הבא בהפרדת דת ומדינה: בתי עסק שמקפידים על כללי הכשרות, אך פותחים את שעריהם גם בשבת ● למשלם המסים זה גם יעלה פחות

שבת הגדול, שבוע לפני ליל הסדר. מסעדת "באב אל-ימן" ברחביה פותחת את שעריה בשבת, ומגיעים אליה לקוחות דתיים, חילונים, דתל"שים, ומה שביניהם. התפריט מציע מגוון מאכלי שבת, בהם קוגל ירושלמי, סלטים שונים, חמין וג'חנון.

בית העסק הזה פותח את שעריו בשבת, אך מקפיד על כשרות ופתוח לכולם, חילוניים ודתיים: המזון המוגש במסעדה מחומם על פלטות של שבת, והתשלום עבור הארוחה נעשה לפני השבת או לאחריה. אלה שמזדמנים למקום בשבת ואינם מכירים את מתכונת הפעילות, מוזמנים להירשם על ידי אחד המלצרים הערביים העובדים במקום, ולשלם רק בצאת השבת.

יהונתן ודעי, הבעלים של מסעדת "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״
יהונתן ודעי, הבעלים של "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״

הבעלים, יהונתן ודעי, מסתובב בין הלקוחות ובודק שהכל מתנהל כשורה. שנה לאחר הפתיחה, נראה שהעסק שלו צובר תאוצה. בשנים האחרונות נפתחו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה בירושלים המקפידים על הגשת מזון כשר ללקוחות, אך ללא תעודת כשרות מהרבנות. עבור ודעי, מדובר בעסק השני הפועל במתכונת הזו.

"המיזם נולד מהשטח"

לפני כ-7 שנים הקים הרב אהרון ליבוביץ, יליד ברקלי שבקליפורניה ותושב שכונת נחלאות שבירושלים, את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק לבעלי מסעדות ולעסקים שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית.

"המיזם נולד מהשטח. הכל התחיל בבית קפה קטן בנחלאות, שקראו לו 'סלון שבזי'. ראיתי שם מקום שאכפת לו מכשרות, אבל לא מעוניין בקשר עם הרבנות", מספר ליבוביץ. "אחר כך גיליתי שיש דף פייסבוק שכמה מהעסקים שמופיעים בו מצהירים כי הם כשרים, אך אין להם תעודת כשרות מהרבנות".

המסעדות הנוספים שהופיעו בעמוד הפייסבוק שליבוביץ מצא הם "סלון שבזי", "קרוסלה", "המקום של איציק", ו"טופולינו" בירושלים. כל בתי העסק האלה פעלו במתכונת של כשרות ללא-רבנות, ובהם גם החלה היוזמה ל"כשרות פרטית".

ליבוביץ הסתקרן מהתופעה, והחליט להתעמק בה ולהבין אותה טוב יותר. "לדעתי, המונופול של הרבנות, שמבוסס על 'חוק הונאה בכשרות' הוא אירוני", הוא אומר.

"לא רק שהרבנות לא נותנת שירות ראוי ללקוחות או למסעדות, אלא שבעיניי היא גם לא אמינה ללקוחות ולעסקים. כך קרה שבמקום לדבר על פיקוח על כשרות, התחלנו לדבר על פיקוח על ההלכה. לא התמקדנו רק בהצעת אלטרנטיבה, אלא גם בסיפור הסיפור, וחשיפת הציבור לעמדה שהמונופול הרבני פוגע בכשרות״.

שוק שמגלגל 4 מיליאד דולר בשנה

על פי דוח שהוכן לבקשת משרד האוצר בשנת 2015, ההיקף הכספי השנתי של צריכת המזון עומדת על כ-60 מיליארד בשנה. עלות הכשרות לציבור נאמדת ב-4 מיליארד שקל בשנה, ומהווה כ-5%. עוד מצוין בדוח כי היעדר התחרות בכשרות עולה לציבור כ-300 מיליון שקל בשנה.

עלויות הכשר לשחיטת עופות ובקר ויבוא גבינות עומדת על יותר מ-2 מיליארד שקל, וכותב הדוח אף מכנה זאת ״חסם יבוא״ שדומה למכס, ובכך מונע תחרות. עלות הכשרות בענפי ההסעדה מגיע ל-114 מיליון שקל, ל-209 מיליון שקל בענף המלונאות, ול-40 מיליון שקל בענף הקמעונאות.

ליבוביץ הקים את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק שירותי הכשר פרטיים ואלטרנטיביים לאלה של הרבנות. הם התחילו לפעול בארבעה בתי עסק בירושלים, ובהמשך התרחבו ל-50 עסקים בכל רחבי הארץ. לדבריו, התגובות בציבור הרחב היו אוהדות, ואילו מצד הציונות הדתית, התגובות היו מעורבות.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרב אהרון לייבוביץ (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ההיתר החוקי לפעילות של ״השגחה פרטית״ ניתן לפני כשנה וחצי, כשבג"ץ פסק שבתי עסק יוכלו להעיד בפני לקוחותיהם על טיב ההכשר והפיקוח במקום, אך אסר עליהם להציג תעודת כשרות חלופית או להשתמש מפורשות במונח "כשר".

בארגון רשמו הצלחה. מבחינתם, ברגע שבית העסק יכול להעיד על טיב הפיקוח, נשבר המונופול הרבני ואפשר לפתוח את השוק הכשרות לגורמים מתחרים.

בשנה שעברה, ארגון רבני "צהר", המאגד כ-800 רבנים אורתודוקסיים מהציונות הדתית, החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית".

הרב רפי פוירשטיין, העומד בראש "צהר", אמר ל"מקור ראשון", כי מיזם הכשרות נולד מתוך כאב, משום שתעודת הכשרות של הרבנות הפכה לשם נרדף לשחיתות. הוא הוסיף שם כי הניסיונות לתקן את המערכת מבפנים כשלו, וציין כי הוא סופג על כך ביקורת פנימית קשה בחוגי הציונות הדתית.

החיבור ל"צהר" לווה בלא מעט חששות הדדיים. "היו רגעים שבהם חששתי ש'צהר' ייקחו צעד אחורה בתהליך, אבל כל הסימנים מעידים שזה לא הולך לשם. הם לוקחים אחריות ומבינים שאי אפשר לחזור אחורה״, אומר ליבוביץ.

"משכנו את 'צהר' לעמדה לפיה יש לאתגר את המונופול הרבני, ולא לשתף איתו פעולה. אם נראה סימנים לשינוי, נחזור למגרש בעצמנו. יש לנו את כל האנשים שלנו, ואנחנו יודעים איך להפעיל את מערך של כשרות פרטית".

סנוב, בדיר כבר שתית?

כיום, מערך הכשרות המשותף מספק לבתי העסק תעודה המעידה על טיב התנאים והפיקוח במקום, ועל כך שהמקום שומר על כללי הכשרות המסורתיים, ונמנע מפתיחת בית העסק בשבת. "צהר" שמו לעצמם יעד להגיע ל-1,200 מסעדות מכלל השוק בארץ, דהיינו כ-10% מהשוק. התשלום החודשי עבור השירות ש"צהר" מספק נע בין 700 שקל לדוכן אוכל קטן, ועד  1,700 שקל למסעדה בשרית גדולה.

אבל ודעי – שהוא גם בעליה של ה"קרוסלה", שהייתה מחלוצות המאבק – החליט לאתגר את המערכת עוד קצת, והקים עסק חדש במתכונת מהפכנית אף יותר: "באב אל-ימן" מקפיד על כללי הכשרות ופתוח לכולם, חילונים ודתיים, והוא פותח את שעריו גם בשבת.

"עוברי האורח שמגיעים למסעדה בשבת מבלי להכיר את הייחודיות של המקום, משתאים ומסרבים להאמין. באמת? אתה נותן בנו אמון? אתה בטוח שאי אפשר לשלם? אולי באשראי? אולי נניח כסף מתחת לאבן בכניסה?", הוא אומר.

"בסוף הם מתרצים, יושבים לאכול במסעדה, ומתחברים לאווירת השבת".

ודעי קושר בין המהפכה שהוא מנסה להוביל למורשת ולמסורת המזרחית. לדבריו, "המזרחיים בישראל הם רוב הציבור המסורתי. יהדות מתונה ומקרבת היא מאפיין מרכזי בתפיסה של היהדות בארצות האסלאם. הממסד הדתי הישראלי מפספס בגדול כשהוא מערים קשיים בכל תחומי הדת, ולא מכיל את הספקטרום הרחב שיש ליהדות ולקהילות היהודיות השונות. בכך הוא גורם נזק ליהדות".

אחד הלקוחות ב"באב אל-ימן", אורן פרי-הר, מסביר את חשיבותו בעיניו: "כחילוני, חשוב לי שייווצרו מרחבים משותפים שיוכלו לפעול ולהיפגש בהם דתיים וחילונים. מרחבים משותפים כאלה בהכרח יוצרים קהילות סובלניות יותר".

הלקוח שמואל פריד אומר כי "המקום בולם את המונופוליזציה של התרבות היהודית על ידי הממסד האורתודוקסי, ופותח אפשרויות התייחסות למסורת".

ודעי לא נותר לבד, ואל היוזמה הצטרף גם השף הדיי עפאים, הבעלים של בר ״הדיר״, הממוקם בבית חולים למצורעים לשעבר, ב"בית הנסן" בירושלים.

גם "הדיר" פועל במתכונת כשרה ללא כל תעודה. הוא פתוח בשבת, האוכל המוגש בו מחומם על פלטות, ויש מיחם לשתייה חמה. לקוחות המעוניינים בכך יכולים לשלם את החשבון בשבת עצמה, ומי שאינו יכול – יכול לשלם בצאת השבת.

השבוע כתבנו מכתב לצוות שלנו בדיר על הקשר לקהילה הירושלמית שלנו, על הכלה ועל דיני כשרות. מי שעיתותיו אינן בידו, יוכל לדלג…

פורסם על ידי ‏הדיר – בית מרזח בהנסן Hadir – The Bar at Hansen‏ ב- יום שני, 26 בנובמבר 2018

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 923 מילים. מחכים לתגובתך.
גיא זהר גיא זהר
 (צילום: Neuberg/Flash90)
Neuberg/Flash90

ראיון ״נתניהו לא באמת צריך את חוק החסינות. די ברור שזו עז״

עו״ד אביה אלף לא מתרגשת מפסקת ההתגברות וגם לא מהשינויים בחוק החסינות ● כמי שעבדה עם כמה יועצים משפטיים, והיתה מבכירי הפרקליטים בתיקי ליברמן, היא מצביעה על השיטה: ״ממסמסים את התיקים של נתניהו כמו שמסמסו את התיקים של ליברמן״

ביום חמישי, שעה קלה לפני שהאזור של היישוב כפר האורנים החל לעלות באש, ישבה עו"ד אביה אלף בחדר העבודה בביתה, שמחלונו הגדול נשקפים גבעות מוריקות. היא הביטה בנוף והתלבטה מה יהיה משפט המפתח, משפט המחץ, שסביבו תבנה את הנאום שהחלה לכתוב, לקראת ההפגנה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב.

היא כתבה בדפדפת שלפניה, "פגיעה בדמוקרטיה היא החלשה של המערכת החיסונית של הגוף", חזרה עליו בקול, והרגישה שהיא מתקרבת לניסוח שחיפשה. ניסוח פשוט ובהיר, שכל אחד יכול להבין ולהתחבר אליו, ושמסביר את הסיפור המורכב, שנקבר תחת ספינים וספינים שכנגד, עד שלפעמים קשה להיזכר על מה בעצם מדברים.

אביה אלף
אביה אלף

אחר כך הוסיפה עוד משפט: "זה כמו שאתה הולך בים, ויורד לאט-לאט, אבל עדיין עומד, ואז פתאום יש בור. וכשאתה בבור, אם יש מערבולת, לפעמים אתה כבר לא יכול לעשות שום דבר. אתה טובע. אנחנו צריכים לעצור לפני הבור".

אלף הוזמנה לנאום בהפגנה שארגנה מפלגת כחול-לבן כמי שעומדת מאז החודש שעבר בראש התנועה לטוהר המידות, עמותה שפועלת ״נגד הכרסום בנורמות השלטון התקינות", בעיקר באמצעות עתירות לבג"ץ ובקשות חופש מידע. בסופו של דבר הוחלט שרק פוליטיקאים ינאמו בעצרת שהתקיימה במוצ"ש, והיא פרסמה את הנאום שהתכוונה לשאת בעמוד הפייסבוק שלה.

הנדוניה שלה לא כוללת רק את התואר טהור המידות, אלא בעיקר רזומה אישי נקי מרבב, של מי שנלחמה על טוהר המידות עוד כשהיתה בתוך המערכת.

היא זכורה מהתקופה שעמדה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ומתחה ביקורת חריפה על החלטת היועץ המשפטי, יהודה ויינשטיין, להימנע מהגשת כתב אישום נגד אביגדור ליברמן בפרשת "חברות הקש".

את המאבק הזה היא תיארה מאוחר יותר בספרה, "תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש", אחד הספרים החשובים על השחיתות השלטונית והקושי להילחם בה.

סיפרה של אביה אלף, ״תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש״
סיפרה של אביה אלף, ״תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש״

יש מעט מאוד ישראלים שמכירים טוב כמו אלף את הצומת המסוכן, שאליו מתנקזים יצרי שלטון, הלחצים שמפעילים המשטרה והפרקליטות והלחצים שמופעלים עליהם, האחריות הכבדה על כתפי היועץ המשפטי התורן, הספינים, האמביציה, וגדודי הפרקליטים באלף דולר לשעה, שיעשו הכל כדי לסייע ללקוח התורן לחמוק מהדין בחסות הכוח השלטוני.

אם כל זה נשמע לכם מעט מעורפל וכללי, עשו את התרגיל המחשבתי הבא ושאלו את עצמכם האם הייתם מעזים לקום בוקר אחד מול המערכת שבה אתם עובדים ולהעמיד את עתידכם בסכנה, ואם הייתם מעזים להתייצב בפומבי מול אדם רב עוצמה כמו אביגדור ליברמן. זו לא החלטה פשוטה.

״אני לא רוצה להיות עשירה. זו לדעתי, אחת הבעיות עם נבחרי הציבור. הם רואים את העשירים מארה״ב והעיניים נדלקות להם״

"לא חששתי, כי עובדה שפרסמתי", היא אומרת, "אבל היו לי בהחלט אזהרות, כולל ברמה של 'יאיימו עליך, תיזהרי, תבדקי את האוטו בבוקר'. תשמע, עקבו אחרי. אני יודעת שעקבו אחרי. היו האזנות. זה מאוד לא נעים.

״פגשתי חבר כנסת מאוד מכובד, אחד שרצה בטובתי, שאמר לי, 'תשמעי, יש לך מזל שיש לך פה מי ששומר עליך'. הוא אמר את זה בשיא הרצינות. מה אתה מבין מאמירה כזאת? אנשים כל הזמן שאלו אותי: את לא מפחדת? את לא מפחדת על הילדים? את לא מפחדת להיעלם? היו אנשים שנעלמו בתיק הזה. זה לא נעים. ואלה דיבורים שלא שמענו בישראל עד לתיק הזה".

הדברים האיומים האלה לא קרו, לשמחתנו. איזה מחיר כן שילמת? הקריירה שלך נפגעה?
”קודם כל – הקריירה שלי נראית מצוין. אני באמת אדם צנוע. אני לחלוטין לא מתוסכלת. יכול להיות שהייתי נבחרת להיות פרקליטת המדינה. התמודדתי על התפקיד, אבל אני לא אומרת את הדברים בגלל כעס על כך שלא מינו אותי. יכול להיות שהייתי יושבת היום בדירקטוריון בנק לאומי, משאת נפש של כל אחד.

״ועדת פרוקצ'יה המליצה עלי ורבים תמכו בי, אבל המינוי בסוף טורפד. יכול להיות שזה בגלל איך שהתנהגתי. אני לא יכולה לדעת. אבל באמת שטוב לי במה שאני עושה. אני לא חיה בתחושת ׳אכלו לי שתו לי׳. אני לא רוצה להיות עשירה. זו לדעתי, אחת הבעיות הגדולות היום עם נבחרי הציבור. הם רואים את העשירים האלה מארצות הברית והעיניים נדלקות להם. הם רוצים להיות כמותם. והם שוכחים שהם נבחרי ציבור".

אנשים אומרים: מה אתם רוצים? היו בחירות. תכבדו את תוצאת הבחירות. זו דמוקרטיה.
"אני מסתכלת על הפגיעה בדמוקרטיה כעל תהליך. את זה אנשים לא מבינים ואת זה צריך להסביר להם. בכל פעם הם מסתכלים על העז החדשה שמכניסים לחדר. פעם זו חסינות, פעם התגברות, פעם משהו אחר. אם אתה שואל אותי, זה לא העניין. חוק החסינות ממילא לא משנה. יכולים פשוט לא להסיר את החסינות. נתניהו לא באמת צריך את חוק החסינות הזה. לכן די ברור לי שזו עז. הולכים ומכניסים את זה פנימה כדי שכולם יתעסקו בזה.

"הסיפור של פסקת ההתגברות הוא בעיה, אבל לא בעיה נוראית. צריך להסתכל על התמונה בצורה הרבה יותר מורכבת. תמיד היה מתח בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת והמבצעת. זה בריא, זה תקין וזה נכון. תמיד הרשות השופטת צריכה לפקח ולבקר את הרשות המחוקקת והמבצעת. אחרת הזכויות שלנו באמת יהיו למרמס".

את בטח שומעת את הטענה, שמשכנעת רבים וטובים, שמה שאנחנו רואים פה זה בעצם אליטה שאיבדה את הבכורה ב-1977 ומאז מנסה בכוח להמשיך ולנהל את המדינה באמצעים אחרים, בעיקר משפטיים.
"לטענה הזו, שאני כמובן שומעת כל הזמן, אני אומרת את הדברים הבאים: רצון הבוחר הוא לגיטימי, אבל הוא לא קשור לנושא שלנו. יש את רצון הבוחר – ויש את בית המשפט. ובית המשפט הוא מוסד ככל המוסדות. זה שהבוחר בחר היום מפלגות מסוימות ומחר אולי מפלגות אחרות, לא אומר שבית המשפט צריך להפסיק ולפעול".

על זה יגידו לך: את צודקת, אבל כשבית המשפט מרחיב את הסמכויות שלו ומתחיל לפסוק בשאלות פוליטיות, הוא מאבד את אמון האזרחים, וזו כבר בעיה חמורה. כמו ההחלטה של בג"ץ ביום הזיכרון האחרון בעניין הפלסטינים שהגיעו להשתתף בטקס האלטרנטיבי. שר הביטחון שהציבור בחר רצה להפעיל את סמכותו המנהלתית ובית המשפט מנע את זה ממנו.
"אבל זה בדיוק העניין! לשר הביטחון לא היתה במקרה הזה עילה חוקית להפעיל את סמכותו המנהלתית, ולכן בית המשפט התערב. לשר הביטחון יש סמכויות לא לתת לשב"חים להיכנס, לא לתת לכאלה שמהווים סכנה, וכן הלאה. הוא יכול למנוע את כניסתם. יש לו סמכות לעשות זאת. אבל הוא לא יכול סתם להתנכל לאנשים שקיבלו כחוק היתרים.

״זה בדיוק העניין שעליו אנחנו מדברים. המדינה לא יכולה לחרוג מסמכותה, גם לא בשם רצון הבוחר. וכשהיא עושה את זה, בית המשפט מנסה לעצור אותה. אתה יכול לראות את זה באמנות, בתרבות, במענקים לספורט, כשנכנסים פנימה שיקולים זרים. ואני בכוונה לא מדברת על 'שמאל-ימין'. אני מדברת על שיקולים זרים".

נדמה לי שגם טיעון ה"לא שמאל, לא ימין" מרחיק הרבה אנשים מהוויכוח הזה. כי הם שוב מרגישים שמנסים לעבוד עליהם, ושזה כן שמאל וכן ימין.
"לא נעים להגיד, אבל תסתכל מי בעד שלטון החוק, מי בעד שמירת זכויות, לא משנה של מי – ומי נגד. אין מה לעשות, יש הרבה פעמים זיהוי מסוים. ועל זה כואב הלב. כי כל הוויכוחים בין שמאל לימין שהיו פה בעבר מסתכמים היום בשאלה ׳שטחים כבושים כן או לא׳, ומי שלא בעד שטחים כבושים הוא ישר שמאלן בוגד. מי שלא חושב כמוך, וזה חלק מהשיסוי של ראש הממשלה, הוא ישר בוגד ויש דה-לגיטמציה.

״יש פה מגמה כללית, שמחלישה את כל המערכת. זה לא רק החסינות ולא רק ההתגברות. זו החלשה של שומרי הסף. למנות אנשים משיקולי נאמנות, כשאתה בטוח שלא יבקרו אותך, זה להחליש מוסדות כמו מבקר המדינה, או מפכ"ל המשטרה. ואז, כשהם בכל זאת ממלאים את תפקידם, ויוצאים עליהם כבוגדים, מחלישים את כל המערכת החיסונית הדמוקרטית של המדינה, וזו הבעיה הגדולה.

"וכל זה מגיע לצד שיסוי, הפרד ומשול, הפחדה. באמת שאני לא רוצה ללכת להיטלר, כי תמיד אומרים שמי שמזכיר ראשון את השואה מפסיד בוויכוח, אבל כן – זה מזכיר את מוסוליני, זה הפשיזם. אבא שלי תמיד אמר, שהם עלו לארץ בגיל עשר כי הם ראו את החולצות החומות הולכות ברחוב והבינו שטוב לא יהיה מזה".

אבל החולצות החומות לא הולכות ברחוב. ולכן מי שאומר את זה מפסיד מיד בוויכוח, כמו שאמרת.
"החולצות החומות לא הולכות ברחוב, כרגע. אבל לשם אנחנו יכולים להגיע. וזה מה שאנשים לא מבינים, כולל הבייס. פגיעה בדמוקרטיה היא תהליך. כל פעם זה עוד קצת ועוד קצת – אלא אם כן יש הפיכה, והצבא משתלט על המדינה. כמו שאתה משמין. עוד מאה גרם ועוד מאה גרם ויום אחד אתה מסתכל על עצמך ורואה שאתה מאה קילו, ואז קשה מאוד להוריד את זה, לפעמים אפילו בלתי אפשרי, ולפעמים צריך ניתוח. זו בדיוק הבעיה בדמוקרטיה. גם ככה זה משטר עדין, ובגלל שאנחנו לא מכירים משטרים טובים יותר, זה שיטת המשטר הכי נכונה מבחינתנו וצריך לשמור עליה.

"על זה תוסיף חשד לפלילים של נבחרי ציבור. תסתכל על הכנסת היום. ביבי, ביטן, דרעי, ליצמן. יש חשדות לשחיתות אישית של נבחרי ציבור. נגד ראש הממשלה תלויים כמה וכמה כתבי חשדות, כפופים לשימוע. מגיעים למצב הזה אחרי ששקלת טוב-טוב את הראיות. אתה לא מזמין ראש ממשלה לשימוע אם אין לך באמת משקל גדול מאוד של ראיות".

נכון, ועדיין עומדת לזכותו חזקת החפות.
"זה בוודאי. אבל כשרואים בבירור שיש מהלכים שנעשים כדי להציל מישהו באופן ספציפי, זו חקיקה פשיסטית – היא מתעלמת משוויון בפני החוק, היא רטרואקטיבית והיא לא דמוקרטית. אז כן, יש לנו זוג קיסרי שחי על חשבוננו, ולבייס שלו זה אולי לא מפריע, שייקח לו קצת דולרים. לא שמים לב שזו השחתה, שזה ביזוי של כולנו. לא מבינים שיום אחד הכל יתפרק, ואנחנו נהיה מנודים, כמו דרום אפריקה, כמו צפון קוריאה".

פה את מאבדת את האחרונים שעוד נשארו לצידך, כי הם אומרים: נו, באמת, אנחנו שומעים את ההפחדות האלה מאז 77'. אמרו לנו שבגין פשיסט ושרון רוצח ושהעולם יחרים אותנו. וזה לא קורה. אם כבר – מעמדנו בעולם רק התחזק.
"אתה צודק, אבל כמו שאמרתי: החרבה של דמוקרטיה היא תהליך. גם קאטו הזקן היה אומר שוב ושוב שקרתגו תיחרב, ובסוף היא חרבה. איך מדבררים את הדבר הזה להמון העם? זו באמת שאלה. תסתכל בסרטים של לני ריפנשטל, איך ההמון מריע ברחובות. לקחתי קורס בשכנוע בהרווארד, עם גדול המרצים בתחום הזה, פרופסור מייקל ווטקינס. סמסטר שלם ישבנו ולמדנו את אמנות השכנוע. איך משכנעים אנשים. ומהבחינה הזו, נתניהו הוא גאון. הוא אשף".

והנה אנחנו מגיעים לעוד טענה של תומכי נתניהו. למדת בהארווארד במימון קרן וקסנר. אז את עוד אחת מהדיפ-סטייט.
"גם הסיפור של הדיפ-סטייט בא לדעתי ממקום של בערות, של חושך, של פחד. של קונספירציות. ברגע שתיאוריית קונספירציה מתפשטת, קשה להילחם בה. עם רגשות מאוד קשה להתווכח. אני מדברת הרבה עם קהל ימני. התשובה הכי טובה שלי לטיעונים כאלה היא: אני גרה בהתנחלות. לצערי אנחנו יושבים עכשיו ומדברים מעבר לקו הירוק. הרבה פעמים מאוד נוח לי להגיד: ׳אני גרה בהתנחלות׳, בעיקר כשאני מדברת עם קהל ימני. דבר שני, אני מספרת להם סיפורי תנ"ך. הם לא יודעים תנ"ך בגרוש. ויש סיפורים בתנ"ך, על עכן שמעל בחרם. סקלו אותו, אפילו שהיה משבט יהודה. אין אף אחד שהוא נישא מעם. אז הם לא יודעים כל כך איך לאכול אותי. אני לא 'שמאלנית טיפוסית'".

איך החיים מעבר לקו הירוק מתיישבים עם השקפת העולם שלך על דמוקרטיה? אפשר לקרוא לחיזוק הדמוקרטיה ובמקביל לחיות במקום שאין בו דמוקרטיה?
"הקו הירוק עובר ממש באמצע היישוב. והיישוב בנוי על קרקעות פרטיות שנקנו בכסף מלא. אני בוודאי לא מתכוונת להיות מכשול לשלום".

אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בואי נדבר על מנדלבליט. לאו דווקא על מנדלבליט האיש, אלא על היועץ המשפטי לממשלה. לך יש פרספקטיבה יותר רחבה מלרוב האנשים על המוסד הזה. ראית יועצים משפטיים מקרוב. מה אנשים לא מבינים כשמדברים על היועץ המשפטי לממשלה.
"היועץ המשפטי הוא מוסד מכונן במשטר בישראל. הוא גם ראש מערכת התביעה והוא גם הייעוץ המשפטי לממשלה. יש הרבה ויכוחים אם הוא צריך להיות גם וגם, אני חושבת שכן, אני חושבת שכשהוא בא לייעץ לממשלה, חלק מהכוח שלו נובע מכך שהוא גם ראש התביעה. הוא לא יועץ משפטי לממשלה במובן של 'קונסיליירי'. התפקיד שלו הוא להגיד לשלטון: ׳פה אתם לא פועלים נכון׳. או ׳פה אתם חורגים מסמכות׳. או ׳פה אתם עומדים לעבור על החוק׳. וכולם יודעים שאם צריך, הוא גם זה שיוציא את זה אל הפועל, וזה נותן לו את הכוח, במקרה שלא יקשיבו לו. זה מוסד מאוד חשוב בחברה הישראלית".

הפגיעה ביועץ המשפטי לא התחילה עם נתניהו
"זה התחיל אחרי הקדנציה של ברק עם רבין ב-77'. נכנסתי לפרקליטות ב-87', ומה שרואים מאז זה שינמוך הדרגתי של התפקיד. נגד חריש היו כבר טענות שהוא לא ה-יועץ המשפטי לממשלה. גם נגד בן-יאיר היו טענות. הלכו אז לליבאי (שהיה שר המשפטים) והוא כמעט לא מינה אותו. אבל רבין לחץ בצורה מטורפת שימנו אותו, אפרופו 'יועץ משפחתי'. ובן-יאיר מונה".

גם לרבין כבר היתה טראומה מהקדנציה הראשונה עם אהרון ברק כיועץ משפטי 'לא משפחתי'.
"בדיוק. ואחרי שרבין מינה את בן-יאיר עברנו לבראון-חברון, עם רוני בראון שתי דקות בתפקיד, ואז רובינשטיין נכנס. גם רובינשטיין כבר היה מזכיר ממשלה קודם, אבל לפחות הוא עבר צינון כשופט בית משפט.

"אם מדברים על יועצים משפטיים לממשלה והתפקיד שלהם בהגנה על הדמוקרטיה, אני ממליצה להסתכל על כל ההחלטות הראשונות של כל יועץ משפטי חדש. הן תמיד מאוד בעייתיות. לוויישטיין שבא אחרי רובינשטיין, היה את פרשת ליברמן. למזוז היה את האי היווני.

"תסתכל על ההחלטות הראשונות – יש שם תמיד לחצים. חשש ממה יגידו. צריך עמוד שדרה. כמעט כל ההחלטות הראשונות של יועץ משפטי חדש הן בעייתיות מאוד. או שהעבירו להם תפוח אדמה לוהט, שאף אחד לא רצה לטפל בו, או שהם מפחדים מהצל של עצמם כי הם רק נכנסו לתפקידם.

"אם אתה לא נושא את פניך לכהונה בבית המשפט העליון ואתה אדם הגון, אתה עושה את מה שצריך. אבל אם אתה נושא את פניך לעליון, וכולם כנראה נושאים את עיניהם לכהונה בעליון, אתה נזהר".

ומנדלבליט?
"קודם כל, את מנדלבליט אני לא ממש יודעת לקרוא. אני אגיד לך משהו עקרוני – לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות, שהכל תלוי ועומד על אדם אחד. במובן הזה, שהלחצים, הדה לגיטימציה שעושים לו, לחץ מימין, לחץ משמאל – זה לא נורמלי שהכל נופל עליו. הרי בסך הכל המערכת צריכה לתפקד כמערכת. אמרת לי קודם 'את ראית את זה בעיניים'. אז אני אגיד גם שמי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין.

״אני עבדתי עם בן-יאיר, עם רובינשטיין, עם ויינשטיין, עם מזוז. ראיתי יועצים משפטיים מקרוב. ראיתי איך מושכים תיקים. ראיתי איך הזמן עובר ודברים שצריכים לקרות לא קורים. ואז אתה מתלבט 'אני אצעק שהמלך הוא עירום'? כמו שאמרתי על חקירות ליברמן, כשהיתי בפרקליטות 'זו תהיה קבורת החמור של התיק הזה' ולדור קרא לי למשפט שדה, לברר למה אמרתי משפט כל כך חריף. אמרתי לו: כי אני רואה לאיפה זה הולך. וכשאתה בתוך המערכת, תמיד קל להרגיע את עצמך, אפרופו הדמוקרטיה: אני לא רואה את כל התמונה. אולי זה בסדר. אולי יש עוד דברים שאני לא יודעת".

בכל המקרים זה נראה כמו שיטה: התלבטויות אינסופיות עד להחלטה על כתב אישום, ואז ממסמסים את זה בשימוע שנגרר.
"בדיוק ככה. המערכת משתמשת בתהליכים שלה עצמה, כדי לפרק את התיק. האם אני חושבת שממסמסים את התיקים של נתניהו כמו שמסמסו את התיקים של ליברמן? וואלה, אני לא יודעת מה לומר. אתה שואל אם אני חוששת? כן, אני חוששת".
מה מונע מיועץ כמו מנדלבליט להגיד לראש הממשלה 'קבעתי לך מועד לשימוע ביולי. אתה לא מגיע לשימוע? בעיה שלך. אין שימוע וממשיכים למשפט'.
"צריך בשביל זה ביצים".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 2,295 מילים. מחכים לתגובתך.

זו היתה טעות, כל העניין הזה עם התות

כוחות צה״ל נסוגים מלבנון (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
יוסי זמיר/פלאש90
כוחות צה״ל נסוגים מלבנון

בערב מצאתי את עצמי מקריאה את 'האריה שאהב תות' לילדים של הבן שלי שמטייל השבוע בחו"ל עם חברים מהצוות שלו בצבא. יחד הם חוגגים את משבר גיל 40, תעשו לי טובה באמת, הנפוץ בשם יומולדת 40 ונחגג לרוב על כמה בירות בבר. אבל הגבר החדש הוא בוגר חתונות שיצאו משליטה וגם הוא רוצה קצת לצאת מעצמו. כלומר, לישון לילה שלם ולא להכין טוסט פיצה בלי קטשופ, לא שלם, חצי, למה נתת לה קודם? לא בא לי לאכול, אני לא רעב.

נשים מלקטות חברה חברה במשעולי החיים, כמו דולפינות הן מלוות זו את זו, צוללות עמוק ומגיחות אל פני המים. גברים נאמנים לחברים מהשכונה ולכמה מספרי ברזל מהפלוגה ומשמרים את היכולת לומר הכל במשפט שמתחיל ב'אחי' ואורז הכל לחברות רבת שנים.

אז אני נותנת באריה שאהב תות ומפרידה בין הנצים ('אני לא רואה את התמונה', 'אתה כן רואה', 'אני לא', 'אתה כן', בעיטה. 'אייי, תגידי לו'). בחדר הסמוך כלתי מניקה, בלי משבר ובלי נעליים, את תינוקם בן הארבעה חודשים שגם הוא בסוג של משבר שיניים או קפיצת גדילה או כל תירוץ שישאיר את אמא שלו 'ערה?'

האריה שאהב תות

האריה המפונק פוגש ילדים ביער, ובחדר החשוך למחצה הילדים רבים על השמיכה שלעולם תהיה קצרה מדי, וכשאני מגיעה למשפט 'זו היתה טעות כל העניין הזה עם התות' אני עוצרת ומספרת להם שזה היה המשפט האהוב על אבא שלהם, שהעמיד במבחן את נכונותנו לשאת את האריה הבכיין ערב ערב, זה מה שהבן שלי דרש, וחושבת על ארבעה חברים טובים שחוגגים עכשיו יומולדת בחו"ל 20 שנה אחרי שירותם הצבאי, שהיה טיול קטן ומטורף ללבנון הארורה שהחודש מלאו 19 שנה ליציאה ממנה – הפרחים לאהוד ברק, שכמו האריה ההוא שאהב תות, הבין פתאום שזו היתה טעות כל העניין הזה עם התות. ואיזה עצב ענק על אלה שלא חזרו משם.

תות. סוף.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 279 מילים. מחכים לתגובתך.

פוסטים אחרונים

סקר גיאוקרטוגרפיה:

50% מאמינים שלא יהיו בחירות חדשות
30% אומרים שאין מצב
20% חחחחחחחחחחח

בנט: 100% אני בא

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

למקרה שפיספסת

מנדלבליט: "כל ההחלטות בעניין ראש הממשלה התקבלו בצורה מקצועית ועניינית"

היועץ המשפטי לממשלה, תקף בחריפות את הניסיון לבצע רפורמה "מרחיקת לכת" במערכת המשפט ● "הטענה כאילו מערכות המשפט פוגעות ברצון העם מבטאת חוסר הבנה של הדמוקרטיה"

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)
פלאש
אביחי מנדלבליט

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

נשיאת העליון: השיח נגד מערכת המשפט "בוטה, עולב ומשולח רסן"

בנאום בכנס עורכי הדין באילת, הזכירה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כי רק לפני שנה וחצי, ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש את הצורך בבית משפט חזק ● ״ואני מבקשת לשאול מה נשתנה במהלך תקופה זו?״

אסתר חיות (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
יונתן סינדל, פלאש 90
אסתר חיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

דרמה ברכבת הקלה: מנכ"ל חברת נת"ע התפטר במפתיע

לאחר 5 שנים בתפקיד, מנכ"ל נת"ע, יהודה בר-און הודיע על פרישה ● ההחלטה מגיעה ככל הנראה על רקע מתיחות עם יו"ר הדירקטוריון שנכנס לתפקיד לפני כחצי שנה ● "בשנים האלה, שהיו מאתגרות ומרתקות, חוללנו כאן מהפכה"

מודל של הרכבת הקלה שתופעל בתל אביב. מוצג בשדרות רוטשילד (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
מודל של הרכבת הקלה שתופעל בתל אביב. מוצג בשדרות רוטשילד

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

בעקבות הביקורת שמתחנו אתמול על אופן סיקור הפגנת האופוזיציה ב״ידיעות אחרונות״, נראה כי העיתון מבקש לתקן היום את הרושם – ופרסם הבוקר ידיעה המתקנת, ואף מבהירה, את הפרסום שלו אתמול על מספר המשתתפים בהפגנה.

״אתמול פרסמנו כי להפגנה הגיעו כ-15,000 איש״, נכתב בידיעה. ״נתון זה התבסס על הערכות פנימיות של המשטרה״. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, ככל שניתן לפחות, העיתון מצטט את הידיעה של ״גלובס״ מאמש, לפיה מספר המשתתפים בהפגנה היה 50 אלף איש – על פי נתוני האיכון הסלולרי.

שמחנו לעזור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ליברמן: הגיע הזמן שהחרדים יתפשרו ולא החילונים

חדשות 12: שרי הליכוד קיבלו זימון להצביע מחר ב-16:00 על חוק לפיזור הכנסת ● אגודת ישראל הסכימה למתווה הפשרה שהציע נתניהו לחוק הגיוס

F161101YS67 (1) (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
בנימין נתניהו ואבגדור ליברמן.

חברי הכנסת של הליכוד קיבלו הערב הודעה על כך שהם מתבקשים להתייצב מחר ב-16:00 במליאה כדי להצביע על חוק לפיזור הכנסת.

ראשי המפלגות הפוטנציאליות להקמת הממשלה נקראו לפגישה עם בנימין נתניהו הערב, אך אביגדור ליברמן לא הגיע עד כה. מנגד, ראשי אגודת ישראל הסכימו לפשרת ראש הממשלה בנוגע למתווה חוק הגיוס, כך דווח הערב בחדשות 12.

ליברמן אמר למקורביו, כי האיומים על בחירות לא מרתיעים אותו וכי הגיע הזמן שהחרדים יתפשרו ולא החילונים. יו"ר ישראל ביתנו דורש שחוק הגיוס יועבר בגרסתו הנוכחית או שבכוונתו להצביע בעד חוק לפיזור הכנסת והליכה לבחירות חוזרות.

כרגע אין חתימה של אף מפלגה על כניסה לקואליציה כאשר המועד האחרון להרכבתה הוא ביום רביעי. כאמור, בליכוד מפנים את האצבע לכשלון המשא ומתן לעברו של ליברמן וטוענים לחוסר תום לב מצדו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 121 מילים. מחכים לתגובתך.

טבע תשלם 85 מיליון דולר בהסדר פשרה עם אוקלהומה

המדינה האמריקאית תסיר את תביעתה נגד טבע ● החברה הואשמה באחריותה להתמכרות ואף למוות של עשרות אלפי משתמשים במשככי כאבים

משרדי חברת טבע בירושלים (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
משרדי חברת טבע בירושלים

טבע תשלם 85 מיליון דולר למדינת אוקלהומה שבארה"ב כדי להסיר תביעה במסגרתה הואשמה החברה באחריות להתמכרות של אלפים למשככי כאבים ואף למותם. התובע הכללי של אוקלהומה מייק האנטר הודיע על ההסדר שפרטיו המדויקים יימסרו בשבועיים הקרובים.

טבע מגיעה לפשרה יומיים לפני פתיחת המשפט שבו נתבעה יחד עם ג'ונסון אנד ג'ונסון בבית המשפט באוקלהומה. החברה הואשמה בכך שגרמה למותם של כ-48 אלף משתמשים בתרופה ב-2017.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 64 מילים. מחכים לתגובתך.

תיק 15 אלף

לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני

שלטים בהפגנת האופוזיציה (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90

לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני

הוא לא היה אמור להיות בתפקיד הזה. הוא לא היה הבן הנבחר, הבן-יקיר-לי שיגשים את חזון הוריו – ובמיוחד של אביו. התפקיד הזה היה שמור לבן הבכור, הנסיך, יורש העצר.

אבל הבכור נהרג ושינה את מסלול חייו של אחיו הצעיר יותר, האח שחלם בכלל על קריירה אחרת, שאהב נשים ואהב לחיות ואהב לטייל. זה שפחות ציפו ממנו, שלא עמדה על כתפיו מורשת שלמה של מסורת משפחתית יוקדת. הבכור נהרג, ואחיו הצעיר ידע שתפקידו עתה הוא להגשים את חזון האב. שתפקידו לוודא, שהירושה שקיבל בחסד ולא בזכות, תעניק לאביו גאווה.

רק ארבע שנים מפרידות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לארנון מוזס, מו״ל ״ידיעות אחרונות״. זה כלום במונחים של דור – הם שייכים, במידה רבה, לאותו עידן, אותו הזמן, אבל גדלו בנסיבות כל כך שונות, שהגיוני לחשוב שהם באמת שונים האחד מהשני.

בנימין ובנציון נתניהו (צילום: Michal Fattal/Flash90)
בנימין ובנציון נתניהו (צילום: Michal Fattal/Flash90)

אחרי הכל, מוזס שירת כמדריך נוער בצה״ל, השלים תואר ראשון בארץ אבל נשר במהלך לימודי התואר השני בבוסטון, ואילו נתניהו היה סרן בסיירת מטכ״ל ותלמיד מצטיין שהשלים גם תואר ראשון באדריכלות, גם תואר שני במינהל עסקים ב-MIT, וגם, בשביל הכיף, למד מדעי המדינה בהרווארד.

הראשון אוהב ספורט, רק ספורט – בצעירותו היה כדורסלן מצטיין; השני איש ספר (לפעמים אותו ספר). הראשון העריץ את הנסיכה דיאנה, השני את צ׳רצ׳יל. אין להם שום דבר משותף, לכאורה.

נוני מוזס ושמואל מרקובסקי במשחק של מכבי בשנות השמונים (צילום: Moshe Shai/Flash90)
נוני מוזס ושמואל מחרובסקי במשחק של מכבי בשנות השמונים (צילום: Moshe Shai/Flash90)

ובכל זאת, לשניהם יש מסלול חיים דומה להפליא. במקום שבו בנימין נתניהו הצעיר נטש הכל כדי לקבל עליו את נציגות המשפחה לאחר מות יוני, כך גם ארנון מוזס מצא עצמו כיורש לאימפריית ״ידיעות אחרונות״, אחרי שאחיו הבכור גלעד נהרג בתאונת דרכים. שניהם היו יכולים, לו האמינו בפסיכולוגיה ובטיפול פסיכולוגי, לבלות שעות יחדיו בהחלפת חוויות מהצל הגדול שמלווה אותם בדמות אביהם – בנציון מחד ונח מאידך.

האמונה העמוקה, האמיתית, היוקדת כי יש להם תפקיד היסטורי, כי מונחת עליהם התקווה לקיום תפקיד זה, כי זכו מן ההפקר בכבוד הזה, האמונה הזו זהה לחלוטין אצל שני הגברים הללו, השולטים בישראל ביד רמה כשלושה עשורים – נתניהו מאז נכנס לחיים הפוליטיים, ומוזס מאז ביצר סופית את אחיזתו ב״ידיעות אחרונות״.

נח מוזס (צילום: דוד אלדן, לע"מ)
נח מוזס (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

בפוטנציאל, החיבור בין השניים יכול היה להוות בסיס לברית בלתי ניתנת לערעור. בפוטנציאל, הם היו יכולים לחבור ולגנוב את המדינה.

המזל של ישראל הוא שלא עשו זאת – וכשכבר ניסו, אחד מהם היה טיפש דיו להקליט את השיחות.

דין אמסלם כדין ליבנה

ארנון מוזס הוא חיה פצועה בשנתיים האחרונות. אימפריית ״ידיעות אחרונות״ כבר לא חזקה כלכלית כשם שהיתה בעבר, העיתון היומי אינו הנפוץ (וספק אם המשפיע) במדינה, הוא עצמו עומד בפני כתב אישום בכפוף לשימוע בפרשת תיק 2000, ולפחות שתי מערכות הבחירות שהתקיימו בחמש השנים האחרונות הוכיחו שאין בכוחו להמליך או להפיל ראשי ממשלה, כפי שטענו עליו בעבר.

והנה נקודת דמיון נוספת בינו לבין נתניהו: למרות שהם עומדים על סף כתב אישום, למרות שמעולם לא היו כה פגיעים וקרובים להדחה מעמדתם בראש האימפריה שבנו כמו עתה – למרות נקודות התורפה הגלויות כל כך במעמדם, עדיין כל הכפופים להם לא מעיזים לצאת נגדם. דין יו״ר הקואליציה דוד אמסלם כנטע ליבנה, עורך ״ידיעות אחרונות״; דין מיקי זוהר כאחרון העורכים בבניין הקבוצה בראשון לציון.

במקרה של נתניהו, המציאות הפוליטית שבה חלק גדול מהעם נותן לו תמיכה בלתי מעורערת, לא מאפשרת למתנגדיו לקום ולצאת נגדו. במקרה של מוזס, המציאות התעסוקתית שבה אין לעיתונאים לאן ללכת והיכן לקבל משכורת הוגנת, מאפשרת לרבים לכבס את המציאות, לרבע את המעגל, להעלים עין, להתגונן, ולהישאר במקומם.

התוצאה היא ניצחון מובהק של ברית נתניהו-מוזס – ברית שלכאורה לא הבשילה מעולם, אבל בפועל מתקיימת כאן ועכשיו. אין כאן שוחד; נתניהו לא נתן ומוזס לא לקח. שניהם נתקעו עם המציאות המשפטית שיצרו במו ידם. ובכל זאת, ההתערבות הצליחה והספינה הכבדה שינתה את מסלולה.

הכותרת הראשית בידיעות אחרונות
הכותרת הראשית בידיעות אחרונות הבוקר

משחק של מספרים

הכותרת הראשית ב״ידיעות אחרונות״ הבוקר, למחרת הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב, שאגה: ״נתניהו במאמץ להשיג פשרה״. ידיעה פוליטית, על המשבר-לא-משבר במשא ומתן הקואליציוני להרכבת ממשלת נתניהו החמישית. עמוק בכותרות המשנה, בשורת אגב, נכתב: ״כ-15 אלף איש אמש בהפגנת האופוזיציה בת״א ׳להצלת הדמוקרטיה׳״.

רגע, למה 15 אלף? למה לא, נגיד, 50 אלף?

הפגנות זה לא פעם משחק של מספרים, ובהעדר יכולת לקבוע עובדתית כמה אנשים השתתפו בהפגנה או עצרת כזו או אחרת, המספר שנזרק הוא פונקציה של עמדה פוליטית או אידאולוגית.

מארגני ההפגנה ומשתתפיה, אלו המאמינים שחוק החסינות ופסקת ההתגברות שנועדו לשרת את נתניהו ולמנוע את העמדתו לדין, אלו דיברו על סביב (ואף מעל) 100 אלף משתתפים בהפגנה אמש. מאידך, תומכי נתניהו מימין – המבקשים להקטין את האפקט האפשרי של ההפגנה, לנפנף את משתתפיה כקומץ חסר חשיבות שאינו מקבל את דין הבוחר, מדברים על כעשרת אלפים משתתפים. לזכותו של ״ישראל היום״, עיתון הבית של נתניהו, יאמר שהוא פשוט נמנע מלנקוב בכל מספר, קטן או גדול.

הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

המפיק ההוליוודי הוותיק רוברט אוונס הטביע את האימרה המפורסמת: ״לכל סיפור יש שלושה צדדים: שלי, שלך, והאמת״. זה היה במאה הקודמת. במאה הנוכחית, אין אמת. ומאחר שמשטרת ישראל, למודת הספינים הפוליטיים שנעשים על גבה אחרי כל הפגנה, מסרבת לתת אומדן רשמי למספר המשתתפים אמש בהפגנה, אין משמעות למספר המדויק – 100 אלף או 15 אלף.

השאלה אינה, אם כן, מי צודק. השאלה היא ממתי הפך ״ידיעות אחרונות״ לנציג המחנה השני, זה שלקח על עצמו להגן על נתניהו ושלטונו בכל מצב ובכל מחיר.

״בשנה האחרונה חל שינוי בולט ביחס של ׳ידיעות אחרונות׳ לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה״, חשפו אתמול עורכי ״העין השביעית״ בפייסבוק. ״יותר ויותר תצלומים של השניים, ובעיקר שלה, מופיעים בעיתון. חלק ניכר מהם בהקשרים חיוביים״.

ארנון מוזס ביחידת לה״ב 433 (צילום: Koko/Flash90)
ארנון מוזס ביחידת לה״ב 433 (צילום: Koko/Flash90)

״האינטרס בהרגעת הרוחות הדדי״, הם מסבירים. ״מעל נתניהו, כמו גם מעל העורך האחראי של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, מרחף איום ממשי של כתב אישום ב׳תיק 2000׳. הרדמה כללית היא שם המשחק.

״ההרדמה בחזית נתניהו-מוזס נמשכת גם בגיליון סוף השבוע. מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" בולטת בהיעדרה ידיעה שמזכירה כי הערב יקיימו מפלגות האופוזיציה, ובראשן כחול-לבן, הפגנת מחאה נגד הליכי החקיקה שמקדם נתניהו במטרה לשמר את שלטונו גם במקרה שיוגש נגדו כתב אישום באשמת שוחד״.

הצניעו את קיומה של ההפגנה, והמעיטו במספר המפגינים. עקביות היא שם המשחק.

ההיסטוריה חוזרת

העיתונות בישראל היא הילד כאפות של בעלי שררה בשלושה העשורים האחרונים. דרך עידן עפר נמרודי בפרשת האזנות הסתר באמצע שנות ה-90, עבור בשירות עורכי ״ידיעות אחרונות״, בכללם משה ורדי ורפי גינת, את האינטרסים של משפחת מוזס ומקורביהם, וכמובן תקופת נוחי דנקנר וקבוצת איי.די.בי בשליטת ״מעריב״, בתחילת העשור הנוכחי.

משה ורדי ונוני מוזס (צילום: Moshe Shai/Flash90)
משה ורדי ונוני מוזס (צילום: Moshe Shai/Flash90)

חקירות נתניהו – פרשות 1000, 2000 ו-4000 – מלמדות שאין גבול ואין סוף לדרישות הבעלים, ורק מעטים העיתונאים שיעיזו בזמן אמת לצאת נגדם. אם זה ניסיונות התערבות בוטים בערוץ 10, אם זה דברי מוזס לנתניהו, מהם עולה כי עורכיו יעשו מה שיבקש, אם זה הנחיות בעלי בזק, שאול אלוביץ, היישר אל מנכ״ל אתר וואלה! אילן ישועה – בכל המקרים, עיתונאים בדרגים בכירים ומטה מוצאים את עצמם באש הצולבת ובוחרים להתכופף. ורק כשכוחות הרשע העליונים מוזזים הצידה, לרוב לכיוון תא המעצר – כמו נמרודי, כמו דנקנר, כמו אלוביץ׳ ואולי בעתיד גם מוזס – הם מתייצבים מול המצלמות באומץ ומכים על חטא.

אחרי שמעריב של דנקנר, למשל, קרס לתפארת, פרסם עמיתי אבנר הופשטיין כתבת תחקיר ב״מבט שני״, רצועת הדוקו של הערוץ הראשון ז״ל. בסרט, ״הון, שלטון וקריסת עיתון״, הופיעו עיתונאים בכירים שעבדו תחת דנקנר באותה תקופה וחשפו את הזוועות העיתונאיות שהתרחשו שם.

והנה ההיסטוריה חוזרת: חלק לא מבוטל בסרט הוקדש לדיכוי המחאה החברתית שפרצה ב-2011 על ידי מעריב. כשפרצה המחאה, העיתון – כמו כל כלי התקשורת – אימץ אותה בהתלהבות. לא משנה מה האידאולוגיה שלך, מחאת האוהלים היתה סיפור סקסי שנפל על העיתונות בשיאו של קיץ משעמם למדי. פתאום היה על מה לכתוב.

נוחי דנקנר בבית המשפט (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נוחי דנקנר בבית המשפט (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

אבל כשהמחאה החברתית החלה לסמן כמטרה את הטייקונים במשק, ובראשם דנקנר עצמו, רוח המפקד במעריב שינתה כיוון בבת אחת – והעיתון החל לצאת נגד המחאה ומארגניה.

״הרגשתי שטורים מסוימים מכיוון אידאולוגי מסוים מקבלים פתאום יותר תשומת לב״, סיפר בסרט יואב ריבק, מי שהיה ראש מערכת החדשות במעריב בתקופת דנקנר. על כך שפוטרו בתקופתו כתבים בעלי אופי חברתי, הוסיף ריבק: ״ההגנה עליהם היתה כרוכה ביותר ויותר מאמץ, זה הגיע למצב שבו אתה צריך לבחור את הקרבות שלך, וכשאתה צריך לבחור את הקרבות שלך, אתה צריך לוותר על חלקם״.

בסיכום, ריבק הוסיף: ״מעריב היה חלק מקבוצת איי.די.בי, כמו שאומרת השורה הזו במדור עסקים. וזו לא אמירה שהיא אמירה עיתונאית, זו אמירה שהיא אמירה עסקית. וכולנו פעלנו לפי זה. כלומר, לא מתוך איזושהי חדווה ולא עשינו את זה בהתנדבות, עשינו את זה כי זה מה שחונכנו לעשות באותה תקופה״.

ריבק הוא היום ראש מערכת החדשות בעיתון ״ידיעות אחרונות״.

יום אחד אולי יעשו סרט על הנעשה ב״ידיעות אחרונות״ בחודשים האחרונים של שלטון מוזס. יהיה מעניין לשמוע את הראיון של ריבק גם שם, מסביר למה פתאום שרה נתניהו זוכה לתמונות מחמיאות ובהפגנת האופוזיציה אמש היו רק 15 אלף איש. עקביות, אחרי הכל, היא שם המשחק.

תגובות

אלו השאלות ששלחנו אל נטע ליבנה, עורך ידיעות אחרונות:

  1. ידיעות אחרונות מפרסם היום בעיתונו כי כ-15 אלף מפגינים נכחו בהפגנה אמש, ברחבת מוזיאון תל אביב. מניין לידיעות אחרונות המספר הזה?
  2. בהתחשב בכך שהמספר הנ״ל נמוך באופן קיצוני לעומת הערכות שונות, ובכלל זה הערכות של אנשי מקצוע, האם היתה הנחייה או החלטה במערכת ידיעות אחרונות להמעיט בערך הארוע הנ״ל?
  3. בגליון יום שישי של ידיעות אחרונות, לא דווח דבר על קיומה של ההפגנה במוצאי שבת. מדוע?
  4. האם ארנון מוזס, מו״ל העיתון, היה מעורב בכל דרך שהיא בהחלטות כיצד לסקר את הפגנת האופוזיציה?
  5. האם ישנן הנחיות בידיעות אחרונות כיצד לסקר את מאבק האופוזיציה נגד האפשרות לחוק חסינות ופסקה התגברות מורחבת, העלולים לאפשר לבנימין נתניהו שלא לעמוד לדין (בכפוף לשימוע)?
  6. האם ארנון מוזס, במישרין או בעקיפין, מעורב בכל דרך שהיא בהחלטות המערכת, או העביר הנחיות למערכת, כיצד לסקר את נתניהו, מאבקו המשפטי, וכן את בני משפחתו של נתניהו – במיוחד בתקופה זו, שבה גם נגד מוזס עצמו ישנה המלצה להעמידו לדין (בכפוף לשימוע)?

מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה לשאלות אלו.

בנוסף, ביקשנו תגובה ממו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס – שלא השיב לפנייתנו – ומראש מערכת החדשות יואב ריבק, אשר בחר שלא להגיב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,514 מילים. מחכים לתגובתך.

משרד האוצר: רכישת הדירות במרץ מהנמוכות בעשור האחרון

במרץ נרכשו כ-8,100 דירות בישראל, לא כולל רכישות מחיר למשתכן ● אור עקיבא וחדרה תידלקו את עיקר המכירות של דירות חדשות ● זוגות צעירים קנו במרץ מעל 5,000 דירות

בנייני דירות חדשות ביבנה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
הדס פרוש / פלאש 90
בנייני דירות חדשות ביבנה

בחודש מרץ נרכשו 9.7 אלף דירות בישראל, שהיוו עליה של 7% לעומת החודש המקביל אשתקד, כך עולה מסקירה שפירסם היום משרד האוצר. בניכוי העסקאות של מחיר למשתכן, רכישת הדירות ירדה לרמת שפל ביחס לעשור האחרון, והסתכמה ב-8.1 אלף דירות.

במרץ נמכרו בשוק החופשי 1.9 אלף דירות, שהיוו עליה של 5% ביחס לחודש המקביל אשתקד. עיקר העליה מיוחסת למכירות באיזור חדרה ואור עקיבא בפרט. אזורי תל אביב והמרכז בולטים במכירת דירות במסגרת התחדשות עירונית ורמות המחירים שלהן נמוכות יחסית ביחס לפרויקטים רגילים.

זוגות צעירים קנו במרץ 5.2 אלף דירות, מהן 1.5 אלף בסבסוד ממשלתי ובסך הכל מדובר בעליה של 5% לעומת החודש המקביל אשתקד. תזרים המזומנים הפוטנציאלי של הקבלנים ממכירת דירות חדשות למרץ הסתכם ב-5.6 מיליארד שקל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 114 מילים. מחכים לתגובתך.
סגירה