אישיות
מיכאל איתן

חבל לבזבז משבר טוב

אם בית המשפט העליון הוא הבלם העיקרי של הכוח, המרכז–שמאל לא יכול להסתפק בביטול הרפורמה של לוין אלא לשנות את המבנה השלטוני הרעוע מטבעו ● גם הימין וגם השמאל צריכים להתגבר על הוויכוח האפוקליפטי ולבנות מחדש את מערכת האיזונים והבלמים המקולקלת ● פרשנות

עוד 2,155 מילים

"לא יכול להיות שבג"ץ יסמיך את עצמו להיות הפוסק האחרון"

שאלת סמכותו של בג"ץ לפסול חוק יסוד כגון חוק הלאום או ממשלת החילופים הפכה לאחת המחלוקות המרכזיות במאבק על שלטון החוק ● בעוד שהמחנה האקטיביסטי טוען כי בג"ץ שואב את סמכותו לפסול חוק יסוד מתפקידו כ"מגן החוקה", ד"ר אביעד בקשי מזהיר מפני הפיכת בית המשפט ל"מלך אבסולוטי" ● ואילו ד"ר הלל סומר צופה שבג"ץ יתחמק מהכרעה, בזמן שהבחירות מעבר לפינה

עוד 2,763 מילים ו-1 תגובות

רוני מילוא: "מי שייצא נגד נתניהו - ראשו ייערף"

הבכיר בליכוד לשעבר תוקף את השרים והח"כים שמתייצבים לצד נתניהו, מזהיר מפני ההסתה בסביבת ראש הממשלה, מכנה את המהלכים של מבקר המדינה החדש "בושה וחרפה" ומגבה את היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ● "מפלגה יהודית שמכבדת את עצמה לא יכולה לשתף פעולה עם 'עוצמה יהודית'" ● ראיון

עוד 579 מילים

לפרופ׳ עמיחי כהן אין אשליות: ההתקפות על התערבות בג״ץ יימשכו למרות שתמך בכל המהפכות שהוביל הימין מאז שעלה לשלטון ב-1977 ● ״הימין כבר לא מפחד לאבד את השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר לאבד את השלטון, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים״ ● להערכתו, בג״ץ לא יסטה מהקו הזה גם במהפכה הבאה: סיפוח יהודה ושומרון

לפרופ' עמיחי כהן יש תובנה מפתיעה על בית המשפט העליון, הפוכה כמעט לחלוטין מהתפיסה המקובלת. בעוד שהימין הפוליטי סימן את בג"ץ כמעוז שמאלני, שלא לומר מעוז שמאל קיצוני ועוין, כהן טוען ששופטי העליון מגבים כבר עשרות שנים את המהלכים הגדולים והמשמעותיים ביותר של הימין הישראלי.

"בעומק ובמהות, בית המשפט העליון תמך וביצע לגיטימציה עקרונית לכל המהפכות שאיתן הימין עלה לשלטון מאז 1977", הוא אומר.

"הימין ניסה אז לקדם שלוש מהפכות: מהפכה כלכלית, מהפכה התיישבותית ביהודה ושומרון, ומהפכה שלישית – עד כמה שזה נשמע לנו היום מנותק – היא הליברליזם. המערך לא היה ליברלי בשנות ה-70, הוא היה אז בולשביקי.

"שלוש המהפכות האלה נתמכו באופן עקרוני על ידי בית המשפט העליון. ודאי שהתערבו במקומות מסוימים, אולי קידמו את הליברליזם טיפה מעבר – הימין שחרר הרבה כוחות, והייתה מחלוקת פנימית – אם כי אני לא חושב שבית המשפט הלך מעבר למה שהתכוונו דן מרידור ומיקי איתן (ממייצגי הקו הליברלי בליכוד, נ"י)".

אתה יכול לפרט קצת על שלוש המהפכות האלה?

"מבחינה כלכלית, העליון תמך במהפכה של ההפרטה, למעט הקצה שבקצה, כשהגיעו להפרטת בתי סוהר. בכל מה שפחות מזה – בית המשפט לא התערב.

"בהתיישבות, כנ"ל. בית המשפט ביצע למעשה הליך של לגיטימציה לכל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, למעט שוב, הקצה של הקצה – מעין 'מס' שנדרשו המתנחלים לשלם – לא להתיישב על קרקעות פרטיות.

"בכל ההיסטוריה של ההתיישבות הישראלית ביו"ש, כולל סבסטיה, כמה אנשים היו צריכים לזוז מביתם בגלל בית המשפט? אולי 150 משפחות. גג. על זה מדובר. כהן אינו מזכיר כמובן את ההתנתקות, שהיתה מעשה פוליטי מובהק.

את המהפכה הליברלית מתאר כהן כך: "מפלגות הפועלים ששלטו בישראל עד לשנת 1977 לא היו ליברליות במהותן, במובן של כבוד לאדם היחיד. ביסוד תפיסתו של בן גוריון עמדה חשיבותה של המדינה, הקולקטיב. גם המרכיב של חרות וגם המרכיב של הליברלים, הם כוחות ליברליים באידאולוגיה של מפלגת הליכוד, במובן של זכויות הפרט אל מול המדינה. כך מימי זאב ז'בוטינסקי, וכך בוודאי גם בגין.

"לכן, חוקי היסוד אינם טעות או השמטה של שלטון הליכוד. הם חלק מתפיסת עולם מלאה ושלמה, שבאה לידי ביטוי, למשל, גם באישור שורה של אמנות בינלאומיות בתחום זכויות האדם דווקא תחת שלטון הליכוד. התפיסה הזו אינה מנותקת כמובן מהתפיסה הכלכלית של הליכוד, שמנהיגיו האמינו בכלכלה חופשית.

"בסוף, העליון הלך עם הימין בכל מהפכותיו המרכזיות", הוא מסכם, "ואני חושב שגם במהפכה הנוכחית שמתבצעת, שהיא סיפוח יהודה ושומרון – שקורה כבר בפועל. יהיו מגבלות מסוימות בכל מיני נקודות, אבל בסך הכל ביהמ"ש פועל בתוך המסגרת".

מנחם בגין (צילום: MOSHE MILNER, לע
מנחם בגין (צילום: משה מילנר, לע"מ)

"הימין הישראלי מחובר לפופוליזם, לא לשמרנות"

כהן הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בקריה האקדמית אונו, בה גם כיהן כדיקן בית הספר למשפטים. טענתו על הגיבוי שנותן העליון לימין הפוליטי אינה היחידה הסותרת הלוך מחשבה נפוץ. במאמר שפרסם לפני שנה הוא קבע נחרצות: "ממשלת ישראל היא המוסד הנבחר החזק ביותר בעולם הדמוקרטי".

"משילות נמצאת על הספקטרום שבין הרצון לממשלה יעילה, לבין ממשלה עם יותר מדי כוח", הוא מסביר. "אם היעילות מופעלת למטרות טובות, המשילות היא דבר מבורך – אבל כוח הוא כלי משחית.

"אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו כוח ללא הגבלה ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשאתה חושב על משילות, אתה צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח. וזה עוד לפני שמדברים על המיעוטים.

"אין אדם בהיסטוריה שנתנו לו הרבה כוח ביד ושלא עשה בו שימוש לרעה, בכוונה או שלא בכוונה. לכן, כשחושבים על משילות, צריך תמיד לחשוש, לחשוב מה הסיכונים לאזרח"

"בנוסף, המדינה הקפיטליסטית, הליברלית, המודרנית, היא מדינה שבנויה על חופש ועל ממשלה עם פחות כוח, לא יותר כוח.

"אבל הימין אצלנו אומר: אני רוצה ממשלה עם הרבה יותר כוח. יש כאן סתירה מובנית, וזה ההבדל המרכזי בין 'השמרנות הישראלית', במרכאות כפולות, לבין השמרנות האמריקאית שהימין הישראלי מנסה להידמות לה.

"את 'כנס השמרנות' שהיה כאן, למשל, ניסו לתאר כמייצג אידאולוגיה אוניברסלית, אבל זה לא נכון. האידאולוגיה האוניברסלית של השמרנות האמריקאית, שמחוברת להרבה שמרנויות, היא לא לאומית".

כנס השמרנות שעליו מדבר כהן התקיים בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים. יזמה אותו התנועה לשמרנות ישראלית, הטוענת כי האליטה לא מייצגת מספיק את הרוב השמרני בקרב הציבור. לכן, על פי התנועה, יש לטפח שיח שמרני מקומי, המשלב בין השמרנות האוניברסלית למאפיינים המקומיים – יהדות, ציונות וישראליות.

את כהן זה לא ממש משכנע: "האידאולוגיה שהימין כאן באמת מחובר אליה היא הפופוליזם, שיש בה מרכיב לאומיות חזק. באידאולוגיה הזאת, המדינה ודאי צריכה להתערב בנושאים תרבותיים וחברתיים, גם אם לא בנושאים כלכליים. אולי זה הפתרון לסתירה".

סתירה בין משילות לשמרנות

הדברים האלה ואחרים מפתיעים מעט כשהם באים מאדם החובש כיפה גדולה.

כהן מבהיר שזו אינה כיפה של "מרכז הרב", החממה של תנועת ההתנחלויות, ושהוא למד בישיבת הר עציון שבאלון שבות, אצל יהודה עמיטל, מייסד תנועת מימד. השיוך הזה, יחד עם התמחותו המקצועית, מסייעים ליישב את הדיסונאנס.

שיקוף נוסף לגישתו היא היוזמה שהוצגה בשבוע שעבר לעיגון השוויון בחוק הלאום, שבה חבר למנהיגים מהעדה הדרוזית ואישים נוספים, בהם השופט בדימוס אליקים רובינשטיין ופרופ' שחר ליפשיץ, גם הם מהציונות הדתית.

"נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות"

החריגה מהקו הרשמי של התנועה מעידה בעיקר על כהן ועמיתיו, שהרי קרוב לוודאי שחברי הכנסת של הציונות הדתית, כמו גם שאר מנהיגי הימין, מודעים היטב לסתירה שבין המשילות לשמרנות האוניברסלית.

הם גם ודאי מודעים היטב לחולשתה של טענת "בג"ץ גנב את הדמוקרטיה", שהרי הכנסת מעבירה כ-150 חוקים בשנה, מליאת הממשלה מעבירה כ-900 החלטות, ומשרדי הממשלה שתחת השרים וראש הממשלה מקבלים אלפי החלטות נוספות.

כדי לטעון ברצינות שבג"ץ לקח לעצמו את השלטון, נדרשת התערבות במאות החלטות בשנה, זה ממש לא המצב בפועל. מאיפה, אם כן, נובעת הביקורת?

"מכיוון שהימין בשלטון הרבה שנים, ברור שבכל פעם שבית המשפט יוצא נגד הממשלה זה נגדו", מנסה כהן להשיב. "ברוב המקרים, בתי משפט כמוסדות עצמאיים לא נבחרים, זוכים לכבוד מפוליטיקאים בגלל החשש מאבדן השלטון.

"הם אומרים 'בסדר, אולי בית המשפט יגן גם עלי כשאהיה במיעוט'. לכן מכבדים את המערכת המשפטית מלמעלה עד למטה, כולל היועץ המשפטי לממשלה, לכן מכבדים תקשורת חופשית, לכן מכבדים אקדמיה.

"ההבדל הוא שהימין כבר לא מפחד מאיבוד השלטון. וכשגוף לא מפחד יותר, אין לו יותר סיבה לכבד מוסדות לא נבחרים והם מאבדים את הלגיטימציה הפוליטית.

"אני חושב שהימין חי כיום בהרגשה – גם השמאל אגב – שזה עניין קבוע כבר".

אולי לכן ההגנה החזקה על נתניהו, מחשש שאם הוא יילך יאבד גם השלטון.

"אני לא בטוח שבצלאל סמוטריץ' או יריב לוין תופסים את זה כתלוי בפרסונה מסוימת. אני חושב שהם מנתחים דמוגרפית, שבטית, את החברה הישראלית, והגיעו למסקנה שזה הזמן שלהם. הם כבר לא צריכים את המנגנון הזה, הוא לא משרת שום אינטרס פוליטי בטווח הנראה לעין. לכן, זה לא משנה אם אהרן ברק גנב או לא גנב את הדמוקרטיה. מספיק שהוא מגביל במשהו את היכולת שלהם".

קובי אריאלי אמר בשבוע שעבר בגל"צ, שהוא רוצה לגור במדינה שבה אם הכנסת מחליטה להכחיד אותו, היא מכחידה אותו. הוא כמובן לא התכוון לעצמו, כחלק מקבוצת הרוב השולט.

"אין בעולם הדמוקרטי דבר כזה, שבו מוסד נבחר מקבל לבד החלטות קיצוניות כאלה. זה לא קיים. בשיטה שאימצנו, לא העם מחליט אלא הנציגים שבחר, והמעורבות האפקטיבית של העם נעשית פעם בכמה שנים. המעורבות הזו די פרימיטיבית, בהצבעה למקבץ רעיונות שאתה לא באמת מבדיל ביניהם.

"בנוסף לזה ישנה גם שיטת הבחירות המפלגתית, שבה אין לי קשר ישיר עם הנבחר שלי, כמו בהרבה מדינות אחרות שבהן בחירות אזוריות, ואני לא מסוגל באמת להשפיע עליו. בשיטה הזאת, הטיעון 'אני הרוב' הוא טיעון מאוד מפוקפק.

"תחשוב בצורה רציונלית מה קרה כאן בעצם. הלכו פעם בארבע שנים אזרחים והצביעו על רעיונות לא ברורים, לקואליציות שהם לא ידעו מהן, בלי שום אפשרות להשפיע על המדיניות שלהן אחרי זה. זה שהכנסת תגיד 'אני רוב העם ואני יכולה להשמיד', זה טיעון שאפשר לתקוף מהרבה מאוד כיוונים".

דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע
דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

הכל התחיל אצל בן גוריון

אחת המסקנות המרכזיות של כהן, היא שהשיח על בית המשפט העליון הוא הסחת דעת מהשיח הנכון, על כוחן המפורז של הממשלה והכנסת.

"זה לא במקרה הכוח הזה", הוא אומר. "בן גוריון רצה שלטון חזק של קבוצה פוליטית מאוד מצומצמת, שמסוגלת להחזיק ביד את כל המדינה בלי התנגדויות.

"למנחם בגין יש מאמרים שבהם הוא מסביר בצורה מפורשת, שהבסיס לבעייתיות בדמוקרטיה הוא שהיחידות הפוליטיות חזקות מדי. זאת לא הייתה תיאוריה. הוא כתב קונקרטית על מפא"י, שמשתלטת פה על החיים של כולם.

"לו היינו בראשית ימי המדינה והיינו חושבים אחרת על איך לבנות מדינה, היינו אומרים אולי שבית משפט זה בעייתי, אבל שצריך לעשות הפרדת רשויות אחרת. בוא נפזר קצת את הכוחות, ניתן קצת לרשויות המקומיות, נבנה נשיא עם כוח. ככה הכוח לא מרוכז אצל אדם אחד. הרי בן גוריון בכוונה לא נתן לנשיא כוח.

"מה זה בעצם רעיון הממלכתיות, שבן גוריון טבע? הוא אומר שצריך לסגור את הפלמ"ח כי הם מייצגים אלטרנטיבה של פיזור הכוח, ואני לא מוכן. הכוח צריך להיות מרוכז בידי המדינה, והמדינה זה הוא, אין אחר".

אז ההשוואה בין בן גוריון לנתניהו הולכת מעבר לשאלת אורך הכהונה.

"בהחלט. בן גוריון לא באמת חשב שהמדינה זה הוא, אבל הוא כן תפס את הצורך לרכז. בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ניסתה הממשלה להקים איזו ועדה, שתבחן את ניהול המלחמה. מין קבינט. בן גוריון אמר, אם אתם רוצים אותי בראש המדינה, אני עובד בלי קבינטים ודברים כאלה. אם לא, אני מתפטר. והממשלה נבהלה אז עזבו את זה. הוא ניצח במלחמה בלי ביקורת, בלי קבינט, בלי כלום.

"את הכור בדימונה הוא בנה בלי תקצוב מהכנסת, הייתה לו קופה קטנה מתורמים שלא עברה דרך שום מוסד. בן גוריון היה דמות לא דמוקרטית במובן המקובל.

"לזכותו, ייאמר שהוא עיצב את המערכת כך, שברגע שהציבור החליט בבחירות להפוך את השלטון, המערכת התהפכה. הוא לא יצר מערכת שמקבעת את השלטון גם כשהעם מחליף את דעתו, שזה הסיכון הגדול".

עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
עמיחי כהן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מעניין שמנחם בגין, שסבל מהמצב הזה, לא ביצע רפורמה משטרית כשנבחר.

"זה נכון, אבל בגין כיבד מאוד מוסדות שלא הסכימו לדעתו, ובמובן זה הוא היה דמוקרט. היום מדברים על זה ככישלון, איך קרה שהימין בשלטון מאז בגין ולא ביצעו מהפכות באקדמיה, בבית המשפט. זה נתפס כאילו בגין לא היה מספיק חזק. מי שאומר את זה לא מעלה בדעתו שזה היה עיקרון, לא טעות.

"זה היה נכון גם פנים ליכודית. נתניהו תופס כל שר כמתחרה עתידי, אבל בגין ושמיר הבינו את החשיבות של כוחות רבים בתנועה ופיתחו אותם. הייתה להם תפיסה של פיזור כוח, בניית אלטרנטיבות, והרבה כוחות צמחו בליכוד תחתם.

"עם זאת, בגין כן עשה דברים מסוימים. הדוגמה הכי מובהקת היא חוק המעצרים המנהליים מ-1979, שהיה ברור שמתייחס לפלסטינים. שר המשפטים, שמואל תמיר, ובגין אמרו שלא יכול להיות שבמדינת ישראל אנשים ייעצרו בלי פיקוח משפטי.

"בסוף, חוקי היסוד 'הבעייתיים' הם יצירה ליכודית, וקרו תחת שלטון הליכוד. מי שקידם אותם היה דן מרידור (שר המשפטים בין השנים 1988 ל-1992, נ"י).

"עצם המחשבה על זכויות אדם כחלק מהותי מהמשטר הישראלי קודמה על ידי אנשים בליכוד. השמאל תמך, אבל מי שהיה בשלטון היה הליכוד".

ובכל זאת, בגין לא ביצע שינויים משטריים שיבזרו את הכוח.

"פוליטיקאי שנלחם הרבה שנים להגיע לכוח, לא יפגע כל כך מהר בכוח הזה".

כתבת על החריגות של ישראל בהיעדר מגבלות מבניות. היא חריגה גם בהחזקת כיבוש, באי הפרדת דת ומדינה, באי עיגון השוויון בחוקה ובחוק הלאום החדש.

"צריך להבדיל בין מבנה השלטון שעליו דיברתי, לבין מה שאתה מדבר עליו, שהוא התוצאות שמתאפשרות במבנה השלטוני הקיים, שסובל כל מיני תופעות שמדינות דמוקרטיות אחרות כנראה לא היו סובלות.

"למשל, יחסי הדת והמדינה בישראל, שיוצרים חוסר שוויון מובהק, או חוק יסוד: הלאום. יש עוד מדינות בעולם שמוגדרות כמדינות לאום, אבל אין אף מדינה דמוקרטית כזאת שאין בה הכרה בשוויון מלא, כולל הכרה בזכויות קולקטיביות.

"זו תוצאה של הכוח הרב של הכנסת, שמאפשר לרוב מסוים – לא עצום – להעלות טענות שבסופן אין שוויון. כדי לעשות דבר כזה במבנה משטרי מבוזר יותר, היה נדרש הרבה יותר מאשר רוב של 62 מול 55, כמו בהצבעה על חוק הלאום".

עוד 1,803 מילים

מלחמת עזה – עוד כתבות

כל הזמן // יום רביעי, 21 בפברואר 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־138 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

בשבועות הקרובים יטיל ממשל ביידן סנקציות על עוד מתנחלים

המדינה: אם לא יקודם חוק גיוס עד אפריל, אין מניעה מגיוס חרדים ● דיווח: ישראל מתכננת לפתוח את מעבר קרני לסיוע הומניטרי ● מספר שעות אחרי התקיפה שיוחסה לישראל - פיצוץ עז אירע בדמשק ● הרצוג בביקורת על דברי סמוטריץ׳: יש דברים שלא צריך להגיד בפומבי ● הכנסת אישרה ברוב של 99 ח״כים את החלטת הממשלה שמתנגדת להכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית

עוד 32 עדכונים

למקרה שפיספסת

הדחף העקרבי של נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע שיש כישלונות שאי אפשר באמת להסביר, וכמו כל מנהיג כושל, הוא מחפש כלפי מי להפנות את האשמה. הוא עושה הכל במאמץ להסיט את חיצי האשמה ממנו – האחראי הישיר והמרכזי לאסון הגדול ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל, ולכך ש-134 ישראלים חטופים עוברים גיהינום יומיומי בעזה.

זה התחיל בעיצומה של המלחמה, בהכוונת מכונת הרעל לעבר ראשי מערכת הביטחון, עבר להכפשת אנשי המחאה ולטפילת האשמות שווא עליהם וממשיך בהסתה נגד הגורמים שעושים הכי הרבה לקידום פתרון סוגיית החטופות והחטופים והחזרתם הביתה – קטאר, הצלב האדום הבינלאומי ואפילו הנשיא ג'ו ביידן. לאחרונה מסתמן שנתניהו גם מפעיל קמפיין האשמות כלפי משפחות החטופים, לפיו המשפחות הן שאשמות בכישלון לשחרר את אהוביהן מעזה

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 809 מילים

מאז פרוץ המלחמה בעזה, עבדאללה מלך ירדן מנסה לתמרן בשדה המוקשים של הממלכה ההאשמית – מדינה עם רוב פלסטיני, בעלת שותפות אסטרטגית עם ארה"ב וישראל ● חוקר ירדן אהרון מגיד מסביר בריאיון לזמן ישראל: "המלך מנצל את הקשרים החזקים שלו עם ארה"ב ועם מנהיגים במערב אירופה כדי לנסות ללחוץ על ישראל להגיע להפסקת אש"

עוד 819 מילים

תגובות אחרונות

מי שרוצה סיכוי לשקם את המדינה - צריך לדרוש בחירות מיידיות

מי שרוצה את החטופים בבית, את הפסקת הזוועה בעזה, את הסיכוי להתחיל אולי לשקם את מדינת ישראל, את הסיכוי להתחיל אולי לבנות מחדש את הרצועה החרבה, את קטיעת הקטסטרופה האנושית, את הסיכוי להתחיל אולי תהליך ריפוי ראשוני במדינתנו –

צריך לדרוש (ברשת, בבית, ברחוב, באולפן, מול הכנסת ובכל כיכר וגשר ומדרכה):

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 237 מילים

עקורים

משלחות גדולות של נוצרים אוונגליסטים פרו־ישראלים מרחבי העולם נחתו בארץ אחרי 7 באוקטובר כדי לתמוך במאמץ המלחמתי ובקהילות בעוטף עזה, חרף הדיווחים על העלייה במספר התקיפות נגדם לפני המלחמה ● "אין ספק שהטבח האפיל לגמרי על הנושא הזה"

עוד 1,225 מילים ו-1 תגובות

על שבתאי צבי והתמורות ברעיון המשיחי

לפני שנים, כאשר הייתי כתב קול ישראל ביהודה ושומרון, הקשבתי לתוכנית של רדיו המתנחלים הפיראטי ששידר מאחת ההתנחלויות, ובה היה דיון על הבעל שם טוב, הבעש"ט, מייסד החסידות.

אחד המתדיינים אמר דבר ששימח אותי: במה גדולתו של הבעש"ט? שהוא אמר לבני דורו כי המשיח לא יבוא בזמנם – וכאן השלים הדובר את המשפט שהחזיר אותי אל קרקע המציאות: הבעש"ט אמר לבני דורו שהמשיח לא יבוא בזמן ההוא, מכיוון שידע כי המשיח יבוא בדורנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
חח, נחמד להגיד שהציונות היא משיח ומדינת ישראל היא המקדש, זה גם קצת, אבל קצת נכון. אבל, זה לא מה שיפריך את המתכון המשיחי לאומי. זאת מכיוון שהמשיחיות הלאומית אינה אלא רעיון שהושלך חיצונית... המשך קריאה

חח, נחמד להגיד שהציונות היא משיח ומדינת ישראל היא המקדש, זה גם קצת, אבל קצת נכון. אבל, זה לא מה שיפריך את המתכון המשיחי לאומי. זאת מכיוון שהמשיחיות הלאומית אינה אלא רעיון שהושלך חיצונית על הסביבה והציבור כדי לסמא לו את העיניים מהתוצאות של טבעו של האדם.
כלומר, גם במקומות אחרים בעולם רואים את הלאומנות וכו' מרימה ראש ולא רק אצלנו כאן. הסיבה לכך היא טבע האדם וההתנהגות האנושית.
ומכיוון שזו תופעה גלובלית אנו יכולים לקרא לה תופעה אנושית.
והתופעה האנושית הזו (היא טבעית, קרי מצוייה בבסיס מהות האדם; שהיא חיים) היא אספקט אחד של ההתפתחות האנושית/אבולוציה של מין האדם.

עוד 682 מילים ו-1 תגובות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מאז תחילת המלחמה בעזה היה נראה שהיועמ"ש מעלימה עין ממגמה של הקשחת היחס של המשטרה כלפי מפגינים ● בהרב־מיארה ניצלה את הופעתה בכנס של המשטרה כדי להבהיר שאל לה לאמץ קו פוליטי ● במקביל, בתשובה לעתירה שהגיש השר וסרלאוף ביחס לחופש ההפגנה, פרקליטות המדינה הבהירה לבג"ץ כי המשטרה אינה יכולה לשמש ככלי של השלטון לדיכוי מחאות ● פרשנות

עוד 740 מילים ו-1 תגובות

הדילמה של גנץ ואיזנקוט

נייר העמדה שכתב איזנקוט חושף את התסכול הגדול של שרי המחנה הממלכתי מהתנהלות נתניהו בעת האחרונה - במיוחד בכל הקשור למו"מ על שחרור החטופים ● כרגע עומדות בפני גנץ ואיזנקוט שתי ברירות: להישאר בפנים ולנסות להשפיע על אף כל המגבלות; או לפרוש באמצע המערכה ולהותיר את ההגה בידיהם של סמוטריץ' וגביר ● אתמול הם קיבלו עוד סיבה מצוינת להישאר בממשלה ● פרשנות

עוד 818 מילים

צבוע שמסתובב בשבועות האחרונים בשכונת רמות בירושלים מעורר בהלה בקרב התושבים ● מאז הכחדת הנמרים, מדובר בטורף הגדול בארץ ● אולם, מעולם לא תועדה תקיפה של אדם על ידי צבוע בישראל ● הצבוע מגיע לעיר בעקבות שפע המזון הזמין, אבל בימים הקרובים מתכננים ברשות הטבע והגנים ללכוד אותו ולהעתיק את מקום מושבו לנגב

עוד 1,158 מילים ו-1 תגובות
עקורים

"אני מרגישה שהמלחמה היא הזדמנות לשינוי. היא החזירה את כולנו למקום פגיע ומעורער, ואנחנו לא יכולים להמשיך להחזיק בכל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו"

ברית גלעד

בת 38 מקיבוץ צבעון. נשואה ואם לשניים. הומאופטית. פונתה לראש פינה

עוד 1,916 מילים ו-2 תגובות

בזמן שכל העיניים על עזה, איראן עלולה לפרוץ לפצצה גרעינית

ראש סוכנות הגרעין של איראן לשעבר אמר כי מה שמפריד בין טהרן לפצצה זו "החלטה בלבד" ● דיוויד אולברייט, ראש מכון המחקר ISIS בוושינגטון ופקח גרעין של האו"ם לשעבר, מסביר: "אני חושב שזה המצב החמור ביותר שהיינו בו מעולם. אף אחד לא מנסה לעצור את איראן"

עוד 1,016 מילים
היום ה־137 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

קטאר: קיבלנו אישור שהחלה העברת התרופות לחטופים בעזה

לשכת רה"מ על העברת התרופות: ישראל תבחן את אמינות הדיווח ● סמוטריץ': "החזרת החטופים? לא הדבר הכי חשוב"; נתניהו: לא מוכנים לשלם את המחירים ההזויים שחמאס דורש ● דיווח: בצמרת חמאס טוענים - סנוואר סובל מדלקת ריאות שהסתבכה ● היועמ"שית: "אסור לדרג מדיני להתערב בשיקולי המשטרה בעניין הגבלת מחאה" ● נחתם צו הריסה לביתו של המחבל מפיגוע הירי בירושלים

עוד 63 עדכונים

המאמצים לדחות שוב את כינוס הוועדה לבחירת שופטים עלו בתוהו, כשבג"ץ דחה עתירה של ארגון "לביא" הטוענת כי שופטי העליון החברים בוועדה מצויים בניגוד עניינים ● בפועל, בית המשפט גם אישרר את האיסור שחל על נתניהו להתקרב בכל דרך לשאלות של קידום שופטים ולעבודת הוועדה ● פרשנות

עוד 1,011 מילים ו-1 תגובות

המחדל הכלכלי הלא מדובר של ממשלת נתניהו

ההתנהלות המופקרת של ממשלת ישראל מול הממשל האמריקאי אילצה את הנשיא ביידן להפעיל סנקציות קשות במיוחד נגד ישראלים, שהיו שמורות עד כה רק לגדולים שבאויבנו ● את המחיר משלמים עכשיו ארבעה אזרחים, אבל החשש הגדול הוא שזה רק ההתחלה ● פרשנות

עוד 1,415 מילים

בכיר פת"ח הגולה עשוי להיות האיש ל"יום שאחרי"

מוחמד דחלאן, לשעבר ראש מנגנוני הביטחון בעזה ויועצו של שליט איחוד האמירויות, התייחס בריאיון ל"ניו יורק טיימס" ליום שאחרי ברצועה והדגיש: "לא עבאס, לא חמאס" ● דחלאן נפגש לפני כשנתיים עם קבוצה של אנשי עסקים ישראלים ביוזמת נאום כהן, שתומך במפלגת הליכוד ● מדבריו באותה פגישה אפשר היה להתרשם שהוא מתגעגע לאזור והיה שוקל לחזור ● פרשנות

עוד 721 מילים

"הייתי מביאה לישראל את הראש של סנוואר בחינם"

חטיפה, גניבת סיוע הומניטרי ושימוש באוכלוסייה אזרחית: עדויות חדשות מרצועת עזה חושפות לעולם כיצד נראים חיי התושבים תחת שלטון חמאס ● מנכ"ל המרכז לתקשורת השלום ג'וזף בראודה, שמנהל את פרויקט העדויות, מספר: "עזתים רבים חוששים שמוקדם מדי להתכונן ליום שאחרי חמאס"

עוד 1,360 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה