השבוע פרסם נשיא סוריה בשאר אל-אסד צו יוצא דופן, המורה על שחרורם של אסירים שאין להם דם על הידיים. חלק מהאסירים יושבים שנים ארוכות בכלא ללא משפט מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011. מדוע החליט אסד על צעד זה ומדוע דווקא בעיתוי הנוכחי?

מיום שלישי (3/5) החלו אלפי סורים לנהור לבירה דמשק בתקווה לראות את קרובי משפחתם שנעצרו והושלכו לכלא במלחמת האזרחים. תהליך זה החל עם פרסום הנשיא בשאר אל-אסד בשבת שעברה צו מפתיע המורה על שחרורם של אסירים שאינם מואשמים בהרג.

מיום שלישי נוהרים אלפי סורים לבירה דמשק בתקווה לראות את יקיריהם שנעצרו והושלכו לכלא במלחמת האזרחים. זאת לאחר פרסום הצו המפתיע של הנשיא אסד, המורה על שחרור אסירים שאינם מואשמים בהרג

ממתינים לקרוביהם אחרי שנים בכלא

הצו מדבר על שחרורם של "טרוריסטים", שהם למעשה אזרחים שיצאו להפגין נגד דיכוי השלטון, או למען זכויות אזרח במה שכונה "האביב הערבי".

בראיונות שערכה התקשורת הערבית עם סורים הממתינים לקרוביהם בבירה עלו סיפורים וזיכרונות רבים מראשיתה של המחאה נגד משטר אסד החל ממרץ 2011: אם שבניה יצאו לעבודה ונעצרו בדרך ולא שבו הביתה, ילדים שהוריהם הפגינו ונעצרו ולא חזרו מאז, הורים שמשתוקקים לראות את בניהם שנעצרו במחאה ועוד.

I spent my morning searching the names of the released detainees in #syria, looking 4 my dad who completed 3228 days in #Assad’s prisons.

I didn't find him.

Every time I read a similar first name my heart grew bigger. Every time I read a different last name my chest tightened.. pic.twitter.com/n3peilLOBW

— Wafa Ali Mustafa #StandWithUkraine (@WafaMustafa9) May 4, 2022

עיקר הצפיפות כעת היא באזור גשר הנקרא ע"ש אביו של הנשיא "גשר הנשיא חאפז אל-אסד", שעליו ובסביבתו מבלות משפחות שלמות כבר מספר ימים תחת כיפת השמים בהמתנה.

בימים הבאים אמורים להגיע אוטובוסים עם אסירים, שחלקם יושבים עד עשר שנים בכלא על לא עוול בכפם (או כמו שאמרה אחת האימהות בביטוי הערבי: "לא על נאקה ולא על גמל").

משרד המשפטים הסורי פרסם, כי כל האסירים הנכללים בצו ישוחררו בימים הקרובים, אך צפויים שחרורים עד לסוף חודש יוני, מה שיגרום ללא מעט סבל למשפחות הממתינות בבירה.

בימים אלה אמורים להגיע אוטובוסים עם אסירים, שחלקם יושבים עד 10 שנים בכלא על לא עוול בכפם (או כמו שאמרה אחת האימהות בביטוי הערבי: "לא על נאקה ולא על גמל")

לטענת המרכז הסורי לזכויות אדם שוחררו עד כה יותר מ-250 אסירים, חלקם מכלא סיידנאיא שליד דמשק הידוע לשמצה. מה פשרה של מחווה זו, בעיתוי של חג אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן)?

סרטון האימה

יש להניח כי הזרז העיקרי לפרסום צו השחרור בעיתוי הנוכחי, הוא הסרטון המזעזע שפרסם הגארדיאן הבריטי. בסרטון משנת 2013 נראים חיילים במדי הצבא הסורי מוציאים להורג אנשים כפותים בלבוש אזרחי וגופותיהם מושלכות לבור, בשכונת א-תדאמון בדמשק.

The #Guardian report the mass massacre in #Tadamon neighborhood in #Syria in what appeared to be utterly heinous #Tadamon_massacre.pic.twitter.com/q2Y6qpU9OE

— The Arab Posts (@The_Arab_Posts) April 29, 2022

תמונות מזעזעות אלה מזכירות לכל יהודי ימים אפלים בשואה. הסרטון אמנם מזעזע, אך אינו מפתיע כלל. בינואר השנה העלה תחקיר של אל-ג'זירה עדויות של עריקים מהמשטר הסורי על בורות של קברי אחים אליהם הושלכו אלפי גופות באזור בית החולים של חומס.

ב-2013 ערק סוהר שכונה "קייסר" והצליח להבריח עשרות אלפי תמונות של אסירים בבתי סוהר של המשטר, חלקם שלדי-אדם או פצועים בעלי מומים קשים. התמונות קשות ביותר לצפייה וגם הן לא היו מביישות מחנה ריכוז נאצי.

ב-2013 ערק סוהר שכונה "קייסר" והבריח עשרות אלפי תמונות אסירים בבתי סוהר של המשטר, חלקם שלדי-אדם או פצועים עם מומים קשים. התמונות קשות ביותר לצפייה ולא היו מביישות מחנה ריכוז נאצי

ניתן לקבוע בפרוש כי פשעי המשטר הסורי אינם גרועים פחות מאלה של ארגון דאעש, אלא שהמשטר ניסה להסתיר את הפשעים.

This documents a massacre in one street in Damascus committed by Assad’s forces who arrested and executed 288 civilians, shot in the head, and dump them in a mass grave.
Massacre in Tadamon: how two academics hunted down a Syrian war criminal https://t.co/q7GU1s0qPQ

— Asaad Sam Hanna (@AsaadHannaa) April 29, 2022

סוריה בקריסה

ב-2020 חוקקה ארה"ב את חוק קייסר, שהטיל סנקציות קשות על בכירי המשטר הסורי באשמת פשעים נגד האנושות. צעד זה רק החמיר את המצב הכלכלי בסוריה שנפגעה גם מהקורונה.

לפחות מחצית מהאוכלוסייה מובטלת, ברובה מצויה מתחת לקו העוני, ערך המטבע בקריסה והמחירים מאמירים כל הזמן. החמור מכל הוא באין תקווה או אור בקצה המנהרה. כל עוד משטר אסד שולט, מסרבות מדינות רבות בעולם לסייע לה, כי שיקומה של סוריה פרושה שיקום של משטרו הרצחני של אסד, שהביא למותם של יותר מחצי מיליון אזרחי סוריה במלחמת האזרחים.

תומכות אסד, איראן ורוסיה, מצויות אף הן במשבר כלכלי ודיפלומטי. המלחמה באוקראינה רק הרעה את המצב בסוריה, כי היא פגעה בייבוא החיטה וצמצמה את הסיוע הרוסי למשטר.

למרות ניסיונותיה של האמירויות לפתוח ערוץ מו"מ עם המשטר הסורי (אף שכנעה את מצרים וירדן להצטרף), סעודיה וקטר מצליחות לחסום את התהליך. טורקיה ממשיכה לתמוך במורדים בצפון סוריה במחוז אדליב, ובניגוד לציפיות, רוסיה לא הצליחה אחרי כחמש שנות לחימה להשיב את המחוז לשליטת אסד.

החמור מכל הוא היעדר התקווה או האור בקצה המנהרה. כל עוד משטר אסד שולט, מסרבות מדינות רבות בעולם לסייע לה, כי שיקומה של סוריה פרושה שיקום של משטרו הרצחני של אסד

הקואליציה התומכת במשטר אסד אמנם ניצחה במערכה הצבאית, אך מפסידה במערכה הכלכלית. סעודיה, קטר וטורקיה שתמכו במורדים במלחמה מקוות כעת למוטט את המשטר הסורי ע"י החמרת המצב הכלכלי.

על רקע זה גם ניתן להבין את הצהרתו השבוע של נשיא טורקיה רג'פ ארדואן על חזרתם של מיליון פליטים סורים לארצם. הפליטים מעיקים על הכלכלה הטורקית ואזרחי טורקיה כל הזמן מתלוננים כי הפליטים הסורים העניים עוסקים בפשע. על כן, ארדואן מעוניין להשיג שתי מטרות: להעלות את הפופולריות שלו בטורקיה וגם להציף את סוריה בפליטים שישובו למולדתם ויחמירו עוד יותר את המשבר.

האם הקריסה הכלכלית של סוריה באמת תאיים על יציבות משטרו של אסד? אילו עדויות מזעזעות יספרו האסירים אחרי שחרורם? כמה צעדי דיכוי נוספים יטיל המשטר על האזרחים העניים והרעבים? דבר אחד בטוח: מדיניותו של המשטר הסורי אינה מוכתבת ע"י טובתם של האזרחים או טובתה של המדינה, מטרתה אחת ויחידה: הישרדותו של המשטר.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

רבים במערב מופתעים מההתנגדות העיקשת והמוצלחת עד כה של אוקראינה מול המתקפה של צבאו האדיר של ולדימיר פוטין. הם שוכחים דבר בסיסי.

האוקראינים, כולל דוברי הרוסית שביניהם, נלחמים לא רק למען עצמאות מרוסיה – אלא למען חופש מעריצות. זה כנראה העיקר. ומכל הטעויות של פוטין זו המעניינת ביותר, כי הלקחים גלובליים.

האוקראינים, כולל דוברי הרוסית שבהם, נלחמים לא רק למען עצמאות מרוסיה – אלא למען חופש מעריצות. זה כנראה העיקר. ומכל הטעויות של פוטין זו המעניינת ביותר, כי הלקחים גלובליים

הרעב האוניברסלי לחופש – זה מה שאני זוכר ממסעותיי העיתונאיים באוקראינה בקיץ של 1991, עם הכרזת העצמאות. האופוריה המוחשית הייתה על הצטרפות לעולם החופשי. צעיר אחד בלבוב התעקש להעניק לי במתנה תקליט ויניל מההופעה של פול מקרטני בברית המועצות. עיניו נצצו בהתעקשו שאקח את השי המסורבל – ביטוי של הערכה עמוקה כלפי המערב. עדיין יש לי את זה באיזשהו מקום.

כל כך עמוקה הייתה תחושת הצדק, שהיא בלבלה אנשים לחשוב שעידן חדש בפתח: סוף ההיסטוריה, במילותיו של פרנסיס פוקויאמה. העידן החדש היה אמור להיות מוגדר בעיקר על ידי דמוקרטיה – לא לאומנות, אוקראינית או כל אחת אחרת. קץ ההיסטוריה לא הגיע; מצעד של זוועות הגיע במקום, מיוגוסלביה לעיראק לדרפור ועוד רבות ורעות. וכך הגענו עד הלום, עם פוטין המנסה להחזיר את הגלגל לאחור.

קל להבין את ההנחה של פוטין שהוא יתקבל בברכה על ידי אוקראינים רבים, כי כמו רוב השקרים הגדולים, גם לשלו יש בסיס מסוים בעובדות.

ההיסטוריה של אוקראינה באמת מעורבבת לגמרי בהיסטוריה של רוסיה וגם בזו של פולין. קייב היא אחת מעריסות הציוויליזציה הרוסית (ויש דבר כזה). גבולות זזו כל הזמן  עם הגאות והשפל של האימפריות.

והגבולות העכשוויים של אוקראינה באמת קצת דפוקים, וזה לפי תכנון. שליטים סובייטים שיחקו עם הגבולות בציניות רבה כדי לבסס את השליטה באימפריה. בדיוק כפי שחלק מאוקראינה – טרנס-דנייסטר – צורף למולדובה כדי להפוך אותה לפחות רומנית מבחינה אתנית ובכך אולי גם פחות בדלנית, כך חלקים מרוסיה הועברו לרפובליקה הסובייטית האוקראינית כדי להפוך אותה לפחות אוקראינית. זו הסיבה שכאשר רוסיה השתלטה על חצי האי קרים ב-2014, במעין חזרה גנרלית לקראת המלחמה, היא זכתה לתמיכה מקומית; האוכלוסייה שם תמיד הייתה בעצם רוסית.

העידן החדש היה אמור להיות מוגדר ע"י דמוקרטיה – לא לאומנות, אוקראינית או אחרת. מצעד זוועות הגיע במקום, מיוגוסלביה לעיראק, לדרפור ועוד רבות ורעות. עד פוטין המנסה להחזיר את הגלגל לאחור

אנשים רבים שפגשתי באוקראינה ניסו ללמד אותי רוסית, לא אוקראינית. תושבים בעיר שהיום מתעקשים לקרוא לה לביב קראו לה אז לבוב, הגרסה הרוסית המשוקצת כעת.

האיש שבא לסמל את ההתנגדות האוקראינית, הנשיא היהודי וולודימיר זלנסקי, הוא בעצמו דובר רוסית (פוטין הניח שזלנסקי הוא ליצן כי הוא עלה לגדולה כשגילם נשיא מפשוטי העם בטלוויזיה, וטעה גם בזה). פחות מזכירים את העובדה שהסדרה הזו דוברת בעיקר רוסית. תחשבו על זה: זה לא נראה לא-טבעי שהסדרה האוקראינית החשובה הזו, שגרמה להיבחרו של כוכבה לנשיאות האמיתית, לא דוברת אוקראינית!

יתרה מכך, עד 2014, בראש אוקראינה עמד נשיא פרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ'. אוקראינה היא דמוקרטיה פגומה במקצת שבה לאוליגרכים יש יותר מדי כוח, אבל ינוקוביץ' נבחר כדין (לפני שהופל). בתקופת שלטונו, סקרים הראו שרוב האוקראינים מתנגדים להצטרפות לנאט"ו.

אז מה קרה? פוטין קרה. לאוקראינה, כן, אבל גם לרוסיה.

קל לשכוח שפעם היו לנו תקוות גדולות ביחס לרוסיה. חשבנו שהקומוניזם הפך לסיוט כל כך סיוטי עד שדמוקרטיה ליברלית היא האופציה היחידה. לא הבנו שלושה דברים:

1

ראשית, הקומוניזם לא היה רק ​​שיטה כלכלית בלתי מתקבלת על הדעת ששנאה רכוש פרטי והלאימה את אמצעי הייצור; זו הייתה גם מדינת משטרה חסרת רחמים. החלק הזו – דיקטטורה – פחות מנוגד לטבע האדם מאשר השיטה הכלכלית המטופשת.

2

שנית, דמוקרטיה ליברלית לא הייתה מעולם האלטרנטיבה היחידה לדיקטטורה קומוניסטית. מלבד תקופות קצרות של רפורמות במהלך שלטון הצארים, רוסיה ידעה רק אנטי-ליברליזם. יש הרבה סוגים של רודנות, לא רק הווריאנט הקומוניסטי.

3

שלישית, לא רק הקומוניזם הובס עם נפילת ברית המועצות; הובסה גם האימפריה הרוסית, שהשתרעה מפינלנד ועד קוריאה הצפונית, נשלטה בעיקר על ידי רוסים ונוהלה ביד רמה וריכוזית ממוסקבה. אין הרבה געגועים לקולחוז, אבל לאימפריה יש. קל להבעיר כת של לאומנות אימפריליסטית כאשר העם רעב ומתוסכל.

אוקראינה היא דמוקרטיה קצת פגומה, בה לאוליגרכים יש יותר מדי כוח. אבל ינוקוביץ' הפרו-רוסי שעמד בראשה עד 2014 נבחר כדין (לפני שהופל). בתקופתו סקרים הראו שרוב האוקראינים מתנגדים להצטרפות לנאט"ו

נהנינו יותר מידי מהליצנות האמיתית של בוריס ילצין, שלא שידר סכנות, היה נראה נחוש לשבור באמת עם העבר, והסתפק ברפובליקה הרוסית עם 11 אזורי הזמן שלה.

לרוע המזל, שלטונו המבולגן של ילצין גם אפשר הפרטה מושחתת של נכסי המדינה וליברליזציה מהירה מדי, שמחקה את החסכונות של דור שלם. תקופתו של ילצין הותירה את ההמונים מרוששים, נוטים להשוות דמוקרטיה לכאוס, וכמהים ליד חזקה.

פוטין השתלט על הדמוקרטיה הפגומה הזו והפך אותה תחילה לדמוקרטיה מזוייפת – עם בתי משפט צייתנים, תקשורת מבוייתת ומשטרה חשאית רצחנית – וכעת ללא-דמוקרטיה בכלל. הם כבר לא מעמידים פנים.

נראה שמעולם לא עלה בדעתו ששיטת הממשל שהוא הנדס ברוסיה תגרום לאוקראינים כולם להילחם בו עד חורמה.

אוקראינה עשתה דברים לא בסדר. בתור מדינה ששטחה כמעט כפול משטחה של גרמניה ושגבולותיה תוכננו על ידי זרים בדיוק כדי לעשות צרות, היא נאחזה יותר מידי באזורים מסויימים דוברי רוסית. חוק השפה של 2019 הלך רחוק מדי בפגיעה בשימוש הרשמי ברוסית (באופן דומה לחוק הלאום המזיק כל כך בישראל בשל פגיעתו בכבוד ובשפה של המיעוט הערבי).

נראה שהיא התחמקה מיישום הסכמי מינסק, שהיו מעניקים למחוזות המזרחיים יותר אוטונומיה. היא הסתמכה יותר מדי על מיליציות ימין קיצוני בעלות גוון ניאו-נאצי מוזר, בניסיון לשמור על השליטה במחוזות הללו (מכאן העלילה המופרכת על היות אוקראינה ניאו-נאצית בכללותה). היא פשוט התגרתה יותר מדי בדוב.

פוטין השתלט על הדמוקרטיה הפגומה הזו והפך אותה תחילה לדמוקרטיה מזוייפת – עם בתי משפט צייתנים, תקשורת מבוייתת ומשטרה חשאית רצחנית – וכעת ללא-דמוקרטיה בכלל

עם זאת, בבסיסה אוקראינה נוטה לדמוקרטיה באופן שלמרבה הצער אי אפשר לומר על רוסיה. הנטייה שלנו לשכוח ולזלזל בחשיבות של העניין הזה  היא שיקוף עצוב לאופן שבו ההערכה לדמוקרטיה התדרדרה ברחבי המערב. גם ביצועיה התדרדרו (ע"ע דונלד טראמפ, ויקטור אורבן, בנימין נתניהו ושות').

אבל הדמוקרטיה, על כל פגמיה, נותרה השיטה הפחות גרועה מבין הקיימות. המלחמה באוקראינה מזכירה לנו שעדיין כדאי להילחם עליה.

לא רק באוקראינה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan