אישיות
אריאל שרון

ים של סכנות

תא"ל במיל' שאול חורב, לשעבר יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, מזהיר מאיום איראני ימי: "גם אנחנו חשופים שם לפגיעה, הם יכולים להציב עלינו איום ישיר" ● חורב מטיל ספק בכוחם של נתניהו וטראמפ ("מדינה שרוצה פצצה תשיג אותה"), ומותח ביקורת על כ"ץ, שהתגאה כי ישראל "הורגת איראנים" ● ראיון

אש ועשן מיתמרים ממכלית שהותקפה במפרץ עומאן, ליד מצר הורמוז, 13 ביוני 2019 (צילום: ISNA/AFP)
ISNA/AFP

תא"ל במיל' שאול חורב, לשעבר יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, מזהיר מאיום איראני ימי: "גם אנחנו חשופים שם לפגיעה, הם יכולים להציב עלינו איום ישיר" ● חורב מטיל ספק בכוחם של נתניהו וטראמפ ("מדינה שרוצה פצצה תשיג אותה"), ומותח ביקורת על כ"ץ, שהתגאה כי ישראל "הורגת איראנים" ● ראיון

עוד 2,000 מילים

ראיון יאיר גולן מזהה תהליכים ובא לתקן אותם

מי שהצית סערה בנאום ״התהליכים״ המפורסם שלו, מתייצב עכשיו במקום 3 ברשימת המחנה הדמוקרטי ומסתער על המערכת הפוליטית ● ״כל מה שאמרתי בטקס יום השואה קיבל, למעשה, גיבוי באירועי שלוש השנים האחרונות – השחיתות, התהליך שדיברתי עליו״ ● "מה שחשוב הוא הבלוק, לא המפלגות" ● "סיפוח? זה לא קביל לחלוטין, זה מטורף, זה יהיה הרס הפרויקט הציוני במו ידינו"

יאיר גולן (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
יאיר גולן
עוד 1,233 מילים

לברק אין בוחרים, אבל יש לו את האש

BARAK2-1
ברק מסביר למחבר בדיוק מה צריך לעשות

ג'ורג' אורוול כינה את הפוליטיקה "ערימה של שקרים, התחמקויות, איוולת, שנאה וסכיזופרניה". אין תיאור קולע מזה לישראל הממתינה לבחירות החוזרות

דיי ברור שמנהיגי האופוזיציה עולים על בנימין נתניהו בכל הנוגע לאתיקה האישית, אבל הם סובלים מנחיתות בתכונות החשובות שאורוול זיהה.

לראש הממשלה יש יתרון בעוד שני עניינים שעשויים להיות קריטיים עוד יותר מאשר בתקופתו התמימה של אורוול: היבריס אישי ואובססיה לשלטון.

בימינו, עם תקשורת מוחלשת וגישה ישירה להמונים, הקול שזוכה להישמע הוא לרוב הצווחני ביותר. צריך הרבה אנרגיה להפיק רעש שכזה. זה עוזר אם אתה מאמין שאין לך שני בכל כדור הארץ, ושהיקום עצמו משווע לניצחונך בקלפי.

המלך הצרפתי לואי ה-14 צוטט כאומר "המדינה היא אני" (l'etat, c'est moi), אבל מעניין לגלות שהצהרות ישירות כאלה הן עניין דיי נדיר. אפילו הפשיסטים ריסנו עצמם מעט.

אני זוכר ששמעתי את דונלד טראמפ חוזר ואומר "רק אני יכול לתקן את המצב" בוועידה הרפובליקנית בשנת 2016.

אני ממש שפשפתי את האוזניים. הבנתי שמשהו מאוד לא בסדר עם האיש – אבל גם שעם תעוזה מדהימה שכזו הוא עלול איכשהו להצליח.

מנהיגי האופוזיציה בישראל יותר מדי שפויים, אינטליגנטיים ויודעי היסטוריה מכדי לחשוב כך, והם לא טובים בלהעמיד פנים.

הם גם נכשלים במבחן האובססיה. יש גבול למה שיגידו ויעשו. נראה שיש להם כבוד, לעצמם ולקהל. אפשר לדמיין אותם מתפטרים באלגנטיות בעקבות חשד לפלילים.

ייתכן כי נגדם עומד אדם ללא אילוצים כאלה. לכאורה, הוא ישקר בצורה משכנעת ללא נקיפות מצפון (למשל, כאשר הכחיש בבוז שיחתור לחסינות, ומיד אחר הבחירות באפריל עשה זאת). הוא יסית נגד ערבים ונגד שמאלנים ונגד מוסדות המדינה (ע"ע ההאשמות התכופות לציד מכשפות מצד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט).

נדמה שנתניהו היה מוכן לבלוע דג פיראנה בשידור חי אם הדבר היה מסדר לו את פסקת ההתגברות. אין תחושה כזאת עם בני גנץ, גבי אשכנזי, משה יעלון או אפילו יאיר לפיד (הלהוט הרבה יותר).

מבין כל הדמויות המרכזיות המתנגדות לנתניהו, רק אחד משתווה לו בתחומי היהירות והאובססיה. לא נראה שזה בדיוק זמנו, אבל יהיה מעניין לראות מה יילד יום.

ישבתי לראיון עם האיש לפני שנים, ותוך כדי שיחה חשתי שמשהו מוזר. לקח לי זמן עד שהבנתי שאהוד ברק מדבר על עצמו בגוף שלישי. נפוליאון קטן בתוכו צמח עוד קצת עם כל מילה.

הוא גם צדק בכל מה שאמר. היו אלה הימים הראשונים של האינתיפאדה השנייה ב -2001. המדינה בערה, ברק הובס זה עתה על ידי אריאל שרון, והוא ביכה את הבזבוז (ללא חרטות, כסוג של פובליציסט מבריק החף מאחריות).

הוא ניבא שהכאוס יימשך שלוש או ארבע שנים. הוא אמר שישראל תקבור מאות והפלסטינים אלפים, ואז יחזרו שני הצדדים לנקודת ההתחלה. הוא תיאר את הנקודה כבחירה בין מדינה דו-לאומית לא-דמוקרטית בתחילת דרכה, לבין גרסה של ההפרדות שהציע בטאבה בשלהי כהונתו.

זה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק המקום שבו אנחנו נמצאים.

ברק, שניצח את נתניהו בקמפיין חזק ב-1999, גם הוציא את ישראל מלבנון, ובזאת תיקן את אחת הטעויות הקשות של הימין.

אבל השמאל נוטה להיות יותר שכלתני וחילוני. זה מוביל להלקאה עצמית, לסיבוך יתר ולכאוס. בניגוד לבייס של הליכוד, שנראה נאמן לביבי בלי קשר לבושות שהוא עושה, הם הפנו עורף לברק בשנייה שבית הקלפים התמוטט עליו.

רבים אינם יכולים לסלוח לברק על הכרזתו לאחר פסגת קמפ-דייוויד הכושלת ב -2000, כי אין "פרטנר". זה נתן לימין נשק יעיל וזה לא היה חכם. אבל במבט לאחור, בנוגע ליאסר ערפאת לפחות, אפשר להבין אותו.

וברק בהחלט עשה שורה של טעויות פוליטיות. הוא עצבן את רוב בעלי בריתו בחוסר רגישות והתנהלות קיסרית (כפי שעשה ועושה גם נתניהו, כמובן).

כשר הביטחון ב-2008 הוא "בגד" באולמרט ודחף להתפטרותו בשל חקירה משטרתית, ממש בימים שהלה החיה את תכנית השלום של ברק עצמו. בתור בחור שכביכול יודע להרכיב שעונים, זה לא היה מבריק.

נתניהו זכה בבחירות כמה חודשים לאחר מכן. ברק הצטרף אליו כראש מפלגת העבודה, אבל לימין היה רוב. ברק היה מסונדל, מאמצי השלום לא באמת חודשו, וישראל והפלסטינים עלו על פסים אסוניים.

ברק מחוץ לפוליטיקה מאז שנת 2013. רזה ומזוקן כעת, הוא מחפש דרך חזרה, לקראת הבחירות החוזרות. יצאתי מאירוע סגור איתו ברושם חד-משמעי שהוא היה מחדש את תהליך השלום. שלא כמו ראש הממשלה המכהן, הוא מבין היטב שהסטטוס-קוו הוא פשע, נגד הפלסטינים ונגד הציונות גם כן. גם ההיבריס והאובססיה עדיין שם.

מי שעוקב אחרי הטוויטר של ברק מודע ללהיטותו לקרוע את המסכה מעל פניו של ראש הממשלה.

"למיליוני ישראלים נמאס שאין מי … שמוכן להיכנס לזירה ולהיאבק … מאבק בוטה ואכזרי ככל שיידרש – עד שננצח," אומר בסרטון אחד. "לרפא את פצעי ההרס והרוע שזרע".

רוב מנהיגי האופוזיציה מסרבים לדבר בבהירות כזו, מחשש לאבדן סיכוי למשוך קולות מ"הימין הרך". הזהירות המופלגת לא עבדה ב-9 באפריל, ואם יחזרו עליה היא כנראה תיכשל שוב ב-17 בספטמבר.

אומרים שברק רוצה להוביל מפלגה חדשה או איחוד כלשהו בשמאל. אני מניח שישמח לחבור לכחול לבן אם הרביעייה הייתה מוכנה להפוך לחמישייה.

הכל אפשרי, אבל בלי נסיקה בסקרים אני לא כל-כך רואה את זה קורה. ועדיין, כדאי מאד ללמוד מהלהט ומהחדות של האיש.

שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 746 מילים

הסיוט של נתניהו

האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"

בחירות אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)
AP Photo/Dan Balilty

האם הליכודניקים יענישו את נתניהו על הקדמת הבחירות בכך שיישארו בבית ולא יגיעו לקלפי? ● פרופ' גדעון רהט, מומחה למדעי המדינה: "אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד הם האתגר הכי גדול של נתניהו בבחירות האלה"

שיעורי ההצבעה בבחירות הם גורם מרכזי ומכריע בתוצאות הבחירות, ולמרות זאת, השיח הפוליטי והתקשורתי אודותיהם דל. אמנם בשנים האחרונות דובר על שיעורי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערבים, אבל על שיעורי ההצבעה של היהודים מדברים רק מעט – אף שהשפעתם גדולה בהרבה.

דפוסי ההצבעה בארץ מקובעים ושבטיים. לרוב מספיק לדעת באיזה יישוב או שכונה אדם גר, לאיזה מעמד כלכלי הוא שייך, האם נולד בישראל ומהיכן הגיעה משפחתו, ומה השיוך הדתי שלו – כדי לנחש לאיזה גוש הוא מצביע. הרבה יותר קשה להשיב לשאלה אם אותו אדם בכלל הצביע בבחירות האחרונות ואם יצביע בבחירות הקרובות. לכן, השפעת שיעור ההצבעה על הבחירות כה מכרעת.

אביגדור ליברמן (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
אביגדור ליברמן (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

1. השמאלנים אדישים? להפך

אחד המיתוסים הנפוצים הוא שמצביעי השמאל והמרכז "אדישים", "פסיביים" ו"נשארים בבית", לעומת מצביעי הימין, שהם "נחושים" ו"מצביעים בהמוניהם". בפועל, המצב כמעט הפוך.

ביישובים מבוססים, שבהם רוב התושבים הצביעו ל"כחול-לבן" ו"יש עתיד", מפלגת העבודה ומרצ, שיעור ההצבעה היה גבוה בהרבה מאשר בערי הפריפריה, עיירות הפיתוח והשכונות שבהן המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד.

שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר אמנם קיימים במגזר הדתי-חרדי והדתי-לאומי, והנמוכים ביותר – במגזר הערבי. אבל בתווך נמצאים היהודים החילונים והמסורתיים, שמהווים קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה. ובקרב אלה, ככל שאנשים מצביעים למפלגות ימניות יותר שיעור ההצבעה שלהם נמוך יותר – ולהפך.

כך שאם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים בבחירות האחונות, למשל, סביר להניח שמפלגות השמאל-מרכז היו קטנות יותר – ואילו הליכוד היה גדול יותר.

כך הם פני הדברים גם במפלגות ימין חילוניות אחרות, כמו "כולנו" ו"ישראל ביתנו" – גם הן היו גדולות יותר אם כל בעלי זכות ההצבעה היו מממשים אותה.

לליכוד ולימין החילוני יש, אפוא, מאגר גדול יותר של "מצביעים רדומים", כך שעלייה בשיעורי ההצבעה יכולה לעזור לנתניהו ולליכוד, וגם לליברמן – ולהכשיל את "כחול לבן" ומפלגת העבודה.

2. איך זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ?

בטבלה מתחת ניתן לראות כיצד ביישובים יהודיים שבהם "כחול-לבן" זכתה באפריל בקולות רבים יותר (רמת השרון, גבעתיים, מעגן מיכאל), נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר משמעותית מאשר ביישובים שבהם נרשמה תמיכה גבוהה יותר בליכוד (קרית שמונה, דימונה).

שיעור הצבעה גבוה במיוחד נרשם ביישובים חרדיים ובהתנחלויות (כמו בני ברק, אלעד וקרני שומרון), ושיעור הצבעה נמוך במיוחד נרשם ביישובים ערביים (עראבה, חורפיש). ומה משותף כמעט לכל היישובים בטבלה? ירידה בשיעור ההצבעה לעומת בחירות 2015.

השינוי בשיעור ההצבעה ביישובים נבחרים:

יישוב המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2019 אחוז הצבעה בבחירות 2015 אחוז הצבעה בבחירות ב2019
רמת השרון כחול לבן (56%) 75% 73%
גבעתיים כחול לבן (51%) 73% 71.5%
מעגן מיכאל כחול לבן (52%) 71% 69%
ראשון לציון כחול לבן והליכוד (34% כל אחת) 71% 68%
אשדוד הליכוד (34%) 67% 65%
מגדל העמק הליכוד (34%) 65% 63%
קרית שמונה הליכוד (49%) 61% 60%
דימונה הליכוד (56%) 61% 60%
אלעד ש"ס (46%) 89% 85%
בני ברק יהדות התורה (62%) 80% 77%
קרני שומרון איחוד מפלגות הימין (31%) 77% 77%
נצרת חד"ש-תע"ל (54%) 61% 40%
עראבה חד"ש-תע"ל (70%) 72% 59%
חורפיש כחול-לבן (35%) 53% 53%

2. מה גורם לאנשים ללכת לקלפי?

פרופ׳ גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שההבדל בין אחוזי ההצבעה בין מגזרים בישראל נובע דווקא מסיבות חברתיות אוניברסליות.

"אנשים עם השכלה והכנסה גבוהים יותר מעורבים יותר פוליטית, חברים יותר במפלגות ומשתתפים יותר בבחירות. ככה זה בהרבה מדינות בעולם, בכל המדינות שבדקתי לגביהן את הנושא", הוא אומר.

"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה", מוסיף רהט.

"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה"

"לכן, המצביעים הפוטנציאליים של השמאל-מרכז מצביעים יותר מהמצביעים הפוטנציאליים של הימין. אצל הדתיים והערבים זה עובד הפוך, אבל במיינסטרים של החברה הישראלית, אחוזי ההצבעה הם בעיקר אתגר של הימין".

"כדי לגרום לאנשים משכבות חלשות להצביע, צריך ליצור אווירת תחרות ואיום, תחושה שהמדינה נמצאת בסכנה ובהתמודדות קיומית, של 'אנחנו' ו'הם' ושכל קול יכול להציל אותנו מ'הם'. תחושה כזו נותנת לאנשים הרגשה שהם משפיעים.

רהט מתייחס לאמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבחירות ב-2015 על כך ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", כאל ההצלחה גדולה.

"שיעורי ההצבעה קפצו ב-15%, במיוחד ביישובים שבהם נמצא האלקטורט של נתניהו, ואין ספק שלתרגיל של נתניהו היה חלק גדול בזה. הוא יצר אווירת מתח ואיום שהעלתה את אחוזי ההצבעה בשני הצדדים – גם אצל הערבים. ועדיין, הזינוק בשיעורי ההצבעה לליכוד והרשימה המשותפת הגדיל יותר את הליכוד".

יש טענה לפיה כדי להעלות את שיעורי ההצבעה של החלשים, על הפוליטיקאים לעסוק יותר בקשיי היום-יום: שכר, דיור, קצבאות, בריאות. אתה מסכים?

"אני חושש שזו משאלת לב. במערכת הבחירות ב-2006, עמיר פרץ, מנהיג פועלים מזרחי מהדרום, עשה קמפיין שכולו חברתי.

"מצד אחד, פרץ שבר את מפת הגושים והצליח יותר מכל מנהיג אחר במפלגת העבודה לקחת קולות ממעוזי הליכוד, קולות שחזרו לליכוד בבחירות הבאות.

"מצד שני, אחוזי ההצבעה באותה מערכת בחירות היו הנמוכים בתולדות המדינה, והירידה בהצבעה הייתה חדה במיוחד בפריפריה. כך שהאג'נדה החברתית יכולה להשפיע על מי שכבר מצביע, אבל לא להעלות את שיעורי ההצבעה".

בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אחרי הרבה שנות שלטון ימין, יש שיח שמדבר על פסיביות וייאוש, שאומר "אנחנו כבר לא מרגישים שייכים". השיח הזה לא סותר את מה שאתה אומר על תחושת שייכות גדולה יותר אצל אותם מצביעים?

"הוא סותר, אבל זה שיח שלא מתבטא בנתונים ואני לא מכיר מחקר שמאושש אותו. ייתכן שזאת פשוט 'פריקת קיטור', ייתכן שיש ירידה בתחושת השייכות בשמאל-מרכז, אבל היא עדיין גבוהה יותר מאשר אצל מצביעי ימין, וייתכן שזה יבוא לידי ביטוי בירידה עתידית באחוזי ההצבעה בשמאל-מרכז".

3. מדוע שיעור ההצבעה בישראל יורד?

שיעורי ההצבעה בישראל ירדו במשך השנים בתלילות. משנות ה-50 עד שנות ה-90 עמדו שיעורי ההצבעה לכנסת באופן קבוע בין 77% ל-83% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 צנח שיעור ההצבעה ל-68.9%, וב-2006 הצביעו רק 63.5%. מאז שיעורי ההצבעה עלו מעט וב-2015 הם הגיעו ל72.3%. בבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה שוב ירד שיעור ההצבעה ל-67.9%.

הירידה בשיעורי ההצבעה הייתה משותפת לכל מגזרי החברה הישראלית, אבל קצב הירידה ושיעורי ההצבעה שונים באופן חד ממגזר למגזר.

"הירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה שהתרחשה בהרבה מדינות וקשורה לאינדיבידואליזציה של החברה", אומר רהט, "היא לא קרתה במדינות שבהן תמיד היו אחוזי הצבעה נמוכים, כמו ארצות הברית, אבל קרתה ברוב המדינות המערביות שבהן היו בעבר אחוזי הצבעה גבוהים.

גידי רהט (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
גידי רהט (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

"פעם המפלגות היו חזקות יותר, והיה להן כושר מוביליזציה גבוה. אנשים רבים היו חברי מפלגה וכל חבר מפלגה גרר איתו אנשים לקלפי. מאחורי המפלגות עמדו גופים קהילתיים חזקים. באירופה בשנות ה-60, הכנסייה עמדה מאחורי הימין והאיגודים המקצועיים מאחורי השמאל.

"הגופים הללו נתנו לאנשים תחושת שייכות וקהילה שבה הם נפגשו ודחפו אלה את אלה להצביע. האיגוד המקצועי היה גם קבוצת כדורגל ובארץ גם קופת חולים ואפילו בנק. ההצבעה הייתה פועל יוצא. מאז הפכנו לאוסף אינדיבידואלים. אפילו בקיבוצים כבר אין חדר אוכל שבו נפגשים".

"בישראל קרו שני דברים ייחודיים: ראשית, התהליך הזה פסח על הדתיים. באירופה האיגודים המקצועיים והכנסיות התרוקנו – בארץ בתי הכנסת נשארו מלאים והדתיים עדיין פועלים כקהילה, וזה מתבטא באחוזי ההצבעה שלהם".

"שנית, התהליך בארץ התרחש מאוחר, בבחירות 2001 ו-2003, ואני חושב שזה קשור למהפך של 1977 שיצר כמעט שוויון קבוע בין הגושים, ותיקו יוצר את האווירה התחרותית שמביאה אנשים לקלפי. אריק שרון שבר את התיקו. מאז התוצאות נתפסות כצפויות מראש, והירידה באחוזי ההצבעה הגיעה גם אלינו".

הציבוריות הישראלית בשנות ה-80 וה-90 הייתה עסוקה בשאלת עתיד השטחים, וזה גם היה הנושא המרכזי במערכות הבחירות. מאז האינתיפאדה השנייה, הבעיה הזאת כמעט הודחקה מהשיח. זה קשור לירידה בהצבעה?

"כן, בעקיפין: עד האינתיפאדה הוויכוח על השטחים היה חלק מרכזי בתחרות בין הגושים, שמשכה אנשים לקלפי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס – בהתחלה בעד נסיגה ואחר כך לגישה שאין פרטנר. קונצנזוס מוריד מוטיבציה להצביע".

בנימין נתניהו, ערב הקדמת הבחירות (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
בנימין נתניהו, ערב הקדמת הבחירות (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

4. מה יקרה בבחירות הקרובות בספטמבר?

כאשר אני שואל פרופ' רהט איך, להערכתו, תשפיע הקדמת הבחירות הקרובות על אחוזי ההצבעה, הוא משיב כי "בחירות חוזרות, במדינה שבה גם ככה לרוב מקדימים אותן, עשויות ליצור תופעה שנקראת 'עייפות המצביעים' (voter's fatigue). בשווייץ, למשל, יש אחוזי הצבעה נמוכים, כי שם מצביעים כמה פעמים בשנה על חוקים במשאלי עם.

"בעולם יש יחס הפוך בין מספר מערכות הבחירות לשיעור הצבעה: ה'התעייפות' היא לא מהליכה פיזית לקלפי, אלא מתחושה שהקול שלך חסר משמעות ומיותר".

ה'התעייפות' הזאת תהיה לדעתך כללית וחוצת-מגזרים או שיש מגזרים ש'יתעייפו' יותר ויצביעו פחות – מה שישפיע על תוצאת הבחירות?

"ההשפעה לא תהיה אחידה. בשני הציבורים עם שיעורי ההצבעה הכי נמוכים – הערבים והעולים – יכולה להיות דווקא עלייה באחוזי ההצבעה, בגלל אווירה תחרותית יותר. אם הרשימות הערביות יתאחדו שוב, סביר שיותר ערבים יצביעו כמו שההליכה הנפרדת הפחיתה בצורה חדה את אחוזי ההצבעה שלהם.

"ההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במעוזים של הליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ"

"בציבור העולים, ליברמן הצליח ליצור תחושה של רלוונטיות ואתגר שתמריץ בוחרים לקלפי. לא ברור אם העולים יצביעו דווקא לליברמן עצמו או למפלגות אחרות, 'כחול לבן' למשל. די ברור שתהיה הסתערות על הקול הרוסי והליכה חזקה של הליכוד על הראש האישי של ליברמן, ואלה גורמים שממריצים הצבעה.

"הציבורים שבהם יש שיעורי הצבעה גבוהים – קודם כל הציבור הדתי ואחריו הציבור החילוני המבוסס – ימשיכו להצביע בגלל תחושת השייכות והתחושה שגנץ קיבל מועד ב' לניסיון להפיל את נתניהו".

"לכן אני חושב שההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במקומות שבהם מצביעים לליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ, וסביר יותר שהם יגיבו כפי שהגיבו במערכות בחירות קודמות ורק במספרים גבוהים יותר: 'לא נצביע לשמאל, אבל גם לא לביבי, אלא פשוט לא נצביע בכלל'. אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד במערכת הבחירות הזאת הם האתגר הכי גדול של נתניהו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,412 מילים

דמוקרטיה במשבר: האם למומחים נמאס מהאנשים?

Rom4 (צילום: דן פרי)
דן פרי
חוכמת ההמונים

ביסוד הדמוקרטיה צמד הנחות: הראשונה היא שפעוטות – כמו חתולים, מקררים וזבובים – אינם יודעים ומבינים מספיק אודות עולמנו המורכב, כדי שיותר להם להצביע ולהשפיע; השנייה היא שמבוגרים כן יודעים ומבינים מספיק, כך שהזכות ניתנת.

הרעיון הוא שיש סיכוי סביר שמבוגרים אלו יטרחו וילמדו על נושאים כגון ההתחממות הגלובלית, ושאם יעשו כך יהיו להם הכלים להכריע אם התופעה מאיימת להטביע בקרוב את תל אביב, לונדון, קהיר וניו יורק.

ייתכן שיש עם זה בעיה.

לפני שנים, במהלך מסע הבחירות ב-2003, פגשתי בעל בסטה בשוק הכרמל אשר אמר לי שאריאל שרון הוא אסון. עמדותיו היו הכי שמאלניות שאפשר. "אני אומר לא רק לתת לפלסטינים את מזרח ירושלים", הסביר. "תן להם גם את המערב – וכך ניפטר מהחרדים!"

נדהמתי לשמוע דבר כזה. כשהתאוששתי, ניבאתי ששרון ינצח.

"בטח!", השיב. "אני מצביע לליכוד. הם כמו קבוצת הכדורגל שלי. הם מפגרים, אבל זה לא משנה".

באותו רגע התחלתי לחשוד שיש בעיה בדמוקרטיה: ויכוחים פוליטיים לא ישנו דבר אם המוחות אטומים, אנשים לא מקשרים בין פעולות לתוצאות, ועצלות אינטלקטואלית מרדימה את האנשים.

מאז המצב נהיה רק יותר ויותר מגוחך. רצון העם נעשה, במובן מסוים, אבל ניתן לזהות בעיות:

דמוקרטיה לא נועדה להיות עריצות הרוב; זוהי מערכת רחבה יותר, שמטרתה היא ליצור הגינות ותוצאות טובות. 51 אחוזים אינם יכולים להחליט להרוג 49 אחוז באופן דמוקרטי, משום שלמיעוט יש זכויות. את זה הימין בארץ, למשל, מבקש לערער, בשם ה"משילות"; הרוב עשוי לחשוב שזה בסדר.

אפשר היום להשפיע על רצון העם בפרופגנדה מתוחכמת, המבוססת פעמים רבות על שקרים ועיוותים, תוך עקיפת שומר הסף, התקשורת החופשית. לכן, אויבי הדמוקרטיה משמיצים כל הזמן את התקשורת כעושת דברם של "האליטות". אנשים ממורמרים ברחבי המערב קונים את הסחורה הזאת.

לרבים אין מושג בנושאים חשובים, גם ללא מניפולציה של כוחות אפלים. המצב בכלכלה העולמית ובגזרת הטכנולוגיה פשוט מסובך להדהים.

עבור אלה שאכפת להם מהדמוקרטיה, קשה לחלוק על כך שאיננו משיגים תוצאות אופטימליות.

זה לא לגמרי חדש. וינסטון צ'רצ'יל אמר (ייתכן שלא היה המקור) שהדמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר – למעט כל השאר. היא נבחרת כאפשרות הפחות גרועה. אבל העיקרון אינו מוחלט. אילו ידענו שהעולם יושמד כתוצאה מבחירות בלטביה, היינו מכבדים את התוצאה?

נכון שתרחיש אפוקליפטי כזה עוד לא היה, ובינתיים מדברים הרבה על חכמת ההמונים. זהו רעיון נעים ומתקדם, אבל האם הוא נכון?

בכל משימה, יש רמה מינימלית של ידע ויכולת שדרושים להצלחה. לשתות ספל קפה, מספיק מעט; למצוא תרופה לסרטן, צריך הרבה. רבים יגידו שזה אליטיסטי, עד שזה נוגע להם אישית. מי מאיתנו, כאשר אובחן עם גידול במוח, יחליט בין הטיפולים השונים באמצעות משאל עם? ישר יפנו לדיקטטורה של האינטליגנציה.

לעולם יש גידול במוח. לישראל יש גידול במוח. לאמריקה יש גידול במוח. לבריטניה יש גידול במוח. העולם הערבי בכלל גוסס. אבל אנחנו מתעלמים מהבעיה וממשיכים עם הדמוקרטיה.

האינטליגנציה המינימלית הדרושה כדי להבין מה קורה בעולם עולה כל הזמן. הדברים היו פשוטים יותר לפני 126 שנים, כאשר ניו זילנד הפכה לדמוקרטיה הראשונה בכך שנתנה לנשים את הזכות להצביע.

בתקופתנו יש שווקים המשפיעים זה על זה, הפרעה טכנולוגית מסיבית, ואסונות טבע חוצי גבולות ומעשה ידי אדם. כאשר האדם הממוצע לא עומד בקצב, לדמוקרטיה יש בעיה מבנית. האם עברנו את נקודת המפנה?

יובל נח הררי טוען שבני אדם שיודעים מעט על שינויי האקלים או הנדסה גנטית עדיין יציעו מדיניות בנושאים אלה, בעוד שאחרים "מחזיקים בדעות חזקות ביותר על אוקראינה ועיראק מבלי שיוכלו לאתר את הארצות האלה על מפה".

זה אפילו יותר גרוע.

לרוב לא משנה מה קורה בבחירות. הימין והשמאל בגרמניה אינם רחוקים זה מזה. אבל לפעמים זה כן משנה. לרוב, כשזה כן משנה, כל הצדדים מציגים טיעונים סבירים – יש להכריע, לקבל את התוצאה ולקוות לטוב.

אבל לעתים – מיעוט שבמיעוט של המקרים – צד אחד צודק והשני אומר 2 ועוד 2 שווה 10. במקרים נדירים אלה, כאשר חשוב מה יקרה וצד אחד צודק, רוב המומחים עומדים בשורה ומנסים לשכנע. האם זה עוזר או מפריע?

נראה שההמונים כל כך כועסים על "האליטה הגלובלית", שכאשר אנשים משכילים ומצליחים פונים אליהם בבקשה הם יעשו דווקא את ההפך כדי לעצבן. ואכן, מייקל גוב בבריטניה, תומך הברקזיט, הכריז כי "לאנשים נמאס ממומחים" (שכמעט כולם התרעמו על השקרים שגוב וחבריו הפיצו בקמפיין המצליח).

זה פחות או יותר מה שקרה בארצות הברית עם טראמפ, וזה היה גורם מרכזי בבחירות ה-9 באפריל בישראל. מעטים "המומחים" בארץ שתמכו בבנימין נתניהו.

כמה ישראלים יודעים מה הגודל של אוכלוסיית עזה והגדה המערבית, אפילו בערך, ועל כן מבינים את ההשלכות הדמוגרפיות של הריסת הסיכוי לחלוקה? לדעתי אחד מכל חמישה, אולי.

לא פשוט לפתור את הפלונטר. הדמוקרטיה, למרות הבעיה הקולוסלית, היא אכן השיטה הפחות גרועה. אין לנו שום דרך סבירה לבחור מומחה שיטפל בכל הדברים בהצלחה ויהיה איכשהו גם מקובל כמכריע במחלוקות מוסריות.

כל הניסיונות ברוח זו, כולל הפיכות צבאיות, הסתיימו בדמעות. רעיונות סבירים כמו דרישת מינימום של ידע כתנאי לזכות בחירה ייקרעו לגזרים על-ידי פופוליסטים ויידחו על ידי הרוב.

יש לי הצעה אחת בלבד: להשקיע בחינוך. לא ניתן להעלות את האינטליגנציה של האנושות, עד כמה שידוע לי – אבל רמת הידע חשובה לא פחות, ועל זה אפשר להשפיע מאוד. דרך השקעה בחינוך.

אשתי היא מורה; אין מקצוע חשוב מזה. החינוך הוא התקווה היחידה. אך כמעט בכל מקום שתפנה המורים אינם מקבלים שכר גבוה, כיתות הלימוד גדולות מדי, והחינוך הפרטי (אם הוא בכלל קיים) יקר מנשוא. במדינות דמוקרטיות זו בעקיפין בחירת העם. אבל אני צופה שפוליטיקה יכולה לעזור; למעט כמה יוצאים מן הכלל (החרדים הישראלים ודומיהם), כולם רוצים תכנית ליבה וחינוך חובה וסיכוי משופר לילדיהם להתקדם (ואם לא, במקרה יחד זה, צריך לעקוף אותם).

השקיעו בחינוך, מדינות עולמינו המורכב! ממנו אותו היטב, וממנו אותו מהר.

נ.ב. שרון הלאומן זכה ב-2003 ומיד הפר את הבטחותיו ויצא מעזה. אצבע אלוהים? הקשבה מוזרה למומחים? אין לי הסבר. אולי ההמונים בכל זאת צדקו.

שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 872 מילים

נתניהו לא לבד מה קרה למנהיגים שניסו להיאחז בשלטון בכל הכוח

חוסר היציבות הפוליטית לא הומצא בישראל ● המנהיגים באירופה מתקשים להרכיב ממשלות בגלל הקיטובים הפנימיים בתוך המדינות שלהם ● מי שהקדים את הבחירות ביוזמתו לא ראה מכך נחת ● בארה"ב, החוקה מגנה על טראמפ ● ורק בטורקיה, ארדואן הצליח לשבור את הכלים כדי לבצר את מעמדו

  • איב לטרם (צילום: AP Photo/Virginia Mayo)
    AP Photo/Virginia Mayo
  • אנגלה מרקל (צילום: Sven Hoppe/dpa via AP)
    Sven Hoppe/dpa via AP
  • תרזה מיי ועמנואל מקרון (צילום: AP Photo/Francois Mori)
    AP Photo/Francois Mori
  • ארדואן (צילום: Presidential Press Service via AP, Pool)
    Presidential Press Service via AP, Pool
עוד 1,203 מילים
סגירה