תוואי הצינור שיוביל את הגז משדה לוויתן לכיוון החוף הוסט כדי לא לפגוע במושבות של תולעים נדירות שנמצאו על קרקעית הים.

את העובדה המפתיעה הזו חשף השבוע יוסי וירצבורגר, ראש מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה, בכנס שארגנה החברה להגנת הטבע.

לפי אילן ניסים, מנהל אגף סביבה במינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה, בטרם התקנת הצינור הונחתה "נובל אנרג'י" לסרוק את קרקעית הים, כדי לוודא שהעבודות לא יגרמו נזקים בלתי הפיכים למערכות אקולוגיות חשובות.

קביעת תוואי צנרת לוויתן – כדי להקטין את ההשפעה על להקות התולעים (המסומנות בירוק). (צילום: מצגת משרד האנרגיה)

בשלב הראשון הסריקה נעשית באמצעות גלי קול. אם עולות אינדיקציות שעל הקרקעית יש ערכי טבע בעלי חשיבות, מורידים אל המעמקים צוללת קטנה לא מאוישת, שמצוידת במצלמה, במטרה לברר מה בדיוק יש על הקרקעית.

הצינור אמור להוביל את הגז מהשדה שממוקם כ-120 קילומטר מערבית לחיפה אל האסדה השנויה במחלוקת שנבנית בימים אלה כ-10 קילומטר מול חוף דור.

כשהגיעו תוצאות הסונאר התברר שבכמה נקודות על תוואי הצינור זוהו כתמים 'חשודים'. הצילומים שנערכו בעקבות זאת הראו שבעומק של כ-900 מטר, ובמרחק כ-30 קילומטר מהחוף, שוכנות על קרקעית הים כמה מושבות של יצורים ייחודיים, שמתקיימים במקומות נטולי אור וחמצן, וקרויים תולעים כימוסינתטיות. התולעים מקיימות סימביוזה עם חיידקים שמפרקים מתאן שנובע דרך נקבוביות בקרקעית הים.

דומות לצמחי מים

התולעים הללו התגלו לראשונה בשנות ה-70 במעמקי האוקיינוס השקט, אורכן יכול לנוע מסנטימטרים בודדים ועד יותר משני מטרים, והן מזכירות במראן כמה סוגים של צמחי מים. במקרים רבים נוצר סביבן על הקרקעית מעין נווה מדבר אקולוגי – מושבה שמורכבת ממגוון חסרי חוליות.

צילום מושבות תולעי המעמקים בתחתית הים

"אנחנו לא יודעים להצביע במדויק על החשיבות שלהם למערכת האקולוגית", אומר אילן ניסים ממשרד האנרגיה, "אבל בפרויקטים של תשתיות ימיות בעולם מקובל להתייחס אל התולעים הללו כאל ערכי טבע שמיועדים לשימור. הן נדירות ורגישות בגלל ריבוי התשתיות, ולכן החלטנו לאמץ את הגישה הזו גם כאן".

אחרי שתצלומי הקרקעית נסקרו על ידי אנשי משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, נובל אנרג'י קיבלה הנחייה להסיט את הצינור ולהאט את קצב ההנחה כדי לוודא שלא תהיה פגיעה במושבות התולעים תוך כדי העבודות. לדברי ניסים, עיון בצילומים של 'לפני' ו'אחרי' שהחברה נדרשה לספק מעיד שלתולעים שלום.

במשרד האנרגיה אומרים שהסטת התוואי השיתה הוצאות לא מבוטלות על נובל אנרג'י, גם בגלל הצורך להאריך את הצינור, וגם בגלל שעלות יום עבודה של האנייה שפורסת אותו עומדת על כמיליון דולר.

הפגנה להזזת אסדת הגז לוויתן מחופי חיפה (צילום: נועם רקקין פנטון / Flash90)

צריך להסתכל על התמונה הכוללת

את הצגת הדברים בכנס צריך לראות גם בהקשר של התמונה הכוללת: משרד האנרגיה, שנמצא תחת מתקפה ציבורית בגלל סמיכות המיקום של האסדה לחוף, מבקש לשכנע את הציבור כי הוא בוחן מקרוב את עבודתה של נובל אנרג'י ומציב בפניה דרישות סביבתיות גבוהות.

את תושבי חוף הכרמל והמתנגדים למיקום האסדה זה מן הסתם לא ישכנע; אבל במעמקי הים התיכון יש עכשיו כמה תולעים נדירות, שאולי לא מודעות לכך – אבל ניצלו מצרה גדולה.

בחצי השנה שעברה מאז סבב הלחימה שבו נהרג מירי טילים מרצועת עזה משה אגדי, תושב שכונת עתיקות באשקלון, פוזרו בשכונה מיגוניות בטון מטעם העירייה. כך נודע לזמן ישראל.

המדובר בשכונה ותיקה, שמרבית הבניינים בה אינם ממוגנים, כך שעד להצבת המיגוניות, לא הייתה ל-60 אלף תושביה כל דרך להתגונן מפני הטילים, פרט לחדרי מדרגות רעועים של בניינים ישנים.

הצבת המיגוניות החלה ביוני השנה, כחודש לאחר הפניה של זמן ישראל לעיריית אשקלון בנושא המיגון, וכשבועיים לאחר החשיפה של "כאן דרום" ולפיה המיגוניות היו ברשות העירייה עוד לפני ירי טילים שגבה את חייו של תושב השכונה. 19 מיגוניות תקניות עמדו בשטח מגודר של עיריית אשקלון, אך החלוקה שלהן נדחתה בשל ההסלמה במצב הביטחוני.

המיגוניות, מבנים קטנים שלא מאפשרים שהייה ממושכת, הוצבו בקיץ בין הבלוקים. התושבים מעידים כי מדובר בפתרון חלקי בלבד, שכן זמן ההתגוננות מפני טילים באשקלון, שעומד על 30 שניות, לא תמיד מספיק כדי להגיע למיגונית, בוודאי לא לתושבים הקשישים שמהווים את מרבית האוכלוסיה של השכונה.

ביתו של משה אגדי בן ה -58, שנהרג מפצעי רסיסים לאחר שביתו נפגע ישירות מרקטה שנורתה מרצועת עזה לאשקלון . מאי 2019 (צילום: Tomer Shunem Halevi/Flash90)

"בתי בת ה-14 לבד בבית הבוקר כי אני בעבודה. אמרתי לה שלא תרוץ למיגונית, כי היא לא תספיק להגיע לשם בחצי דקה. אמרתי לה שתשב בחדר מדרגות, כי זה יותר בטוח", אומרת אנט ביטן, שמתגוררת ברחוב יפת בשכונה.

"מאוד שמחנו שסוף סוף הציבו לנו מיגוניות, וזה בטח עוזר לעוברי אורח ולמי שמתגורר ממש בקרבתן. אבל אני לא רואה איך המיגוניות עוזרות לאנשים מבוגרים וכאלה שהבית שלהם מרוחק אפילו בקצת".

עם זאת, שכונת עתיקות באשקלון היא היחידה שזכתה לקבל מיגוניות בתקופה זו, ואזורים נרחבים אחרים בעיר נותרו ללא מיגון, בהן השכונות מגדל, אפרידר ושיכונים.

"יש באזור שלי מיגונית ישנה אחת, ליד כיכר צפניה, אבל אין סיכוי שאני אצליח להגיע אליה בזמן", אומר יבגני דוברובסקי, תושב שכונת אפרידר בעיר. "אני מאוד חושש. כל היום אני שומע פיצוצים מעל הראש, אבל פרט לחדר מדרגות אין לי מה לעשות".

מעיריית אשקלון נמסר: "אנו מודעים לפערי המיגון המשמעותיים בין השכונות הוותיקות לשאר העיר, וראש העיר פועל מול משרד הממשלה ומול ראש הממשלה עצמו כדי לצמצם את הפערים האלה. מיגוניות הן לא המדיניות אלא פתרון זמני בלבד, כל פתרון רחוק טווח כרוך בתהליך, ואנו עומדים על קבלת מענה מהממשלה בהקדם האפשרי".

החיסול בעזה – המסר לטהרן. אם תרצו, זו השורה התחתונה של פעולת צה"ל לפנות בוקר, במהלכה חוסל בהא אבו אל עטא, בכיר הג’יהאד האיסלמי בעזה.

בישראל התאפקו הרבה מאד זמן בעינינו של עטה, שניהל מדיניות סמי-עצמאית בשנים האחרונות, כשהוא קשוב בעיקר למפעילים באיראן.

ישראל ניסתה בימים האחרונים להימנע עד כמה שאפשר מהחיסול הממוקד, והעבירה שורה של מסרים – בעיקר דרך המצרים – כדי לנסות ולהרגיע את הסורר מהג׳יהאד האיסלמי. ככל הנראה, המסרים הללו נתקלו בחומת סירוב ובמאמצים מתקדמים להוציא שורה של פיגועים בהוראת טהרן.

לא בכדי הדרג המדיני הדגיש בשבועות האחרונים כי איראן נחושה להגיב על שורת התקיפות והחיסולים שהיא מייחסת לישראל.

השיטה האיראנית לא הפתיעה: שוב שימוש בגורם שלישי מבלי שהאש תלחך את גלימתם של שלטון האייטולות. בתגובה דרך הג’יהאד האיסלמי, האירנים התכוונו להשיג שתי מטרות: גם נקמה בישראל וגם מבוכה לשלטונות במצרים שמנסים כל העת להרגיע את המתח ברצועה.

בישראל היו דרוכים וקשובים היטב למאמצים האיראניים. הדיווחים האחרונים על ניסיון חיסול של בכיר בג’יהאד האסלאמי בלב דמשק, בהחלט מסתדרים עם הגיון הפעולה הישראלי, אף שישראל הרשמית שותקת בעניין האירוע בסוריה.

המסר כאן הוא כפול: ישראל מזהה את המאמץ האיראני לפעול דרך שליח, וידה הארוכה יודעת להגיע למיטתו של הבכיר בעזה וגם לביתו של מי שחוסה בדמשק.

הכדור נמצא עכשיו בצד השני, בעזה. אלא ששם האינטרסים מתחת לפני השטח מנוגדים. כלפי חוץ, חמאס לא יכול שלא להגיב באופן פומבי הצהרתי על החיסול.

בפועל, חמאס אינו רוצה בהסלמה עם ישראל, ובטח לא מעוניין במבוכה מול המצרים שמחזיקים אותו בגרונו, עם הפתיחה והסגירה של מעבר רפיח.

מעבר לכך, עטא הביך בשבועות האחרונים לא מעט פעמים את חמאס, עם ירי רקטות לעבר ישראל. אז, חמאס הכיל את התגובה הישראלית שהופנתה לנכסים שלו מתוך הבנה שזהו אירוע חולף. נכון לרגע זה חמאס עדיין לא הצטרף לירי הנרחב לעבר גוש דן, אבל אף אחד לא יתפלא אם הארגון ייגרר להגיב.

כאן המקום להדגיש את חשיבותה של מצרים. מנוף הלחץ ומנגנון הסיום של כל סבב לחימה מול רצועת עזה עבר בקהיר. אין ספק שבעניין הזה האינטרס המצרי והישראלי זהים. גם שירותי הביטחון המצריים לא שבעו נחת מפעילותו של עטה, כך שגם במקרה הזה, אף אחד לא בקהיר לא ממש יצטער.

אחרי שאבק הקרבות הנוכחי ישקע תישאל השאלה האם ישראל שיקמה את יכולת ההרתעה שלה מול החמאס והג’יהאד האסלמי?

ללא ספק, ההצהרה הישראלית כי היא לא חוזרת למדיניות החיסולים אמורה להרגיע במשהו את האווירה. אבל זהו פיקדון קצר מועד שמפקידה ישראל בידי חמאס. אם התגובה של הריבון בעזה תהיה חסרת תקדים, לא מן הנמנע שישראל תעלה את רף התגובה.