אישיות
יצחק זמיר

אפקט ליברמן גם בנט החליט לעשות את המוות לנתניהו

אחרי שליברמן הוביל להקדמת הבחירות, גם הקאמבק של בנט צפוי להתבצע על חשבונו של נתניהו ● והאופוזיציה האמיתית, זו שבראשה עומד גנץ? כל היודע דבר על מקום הימצאה, מתבקש ליצור איתנו קשר

שנותיו הרבות של בנימין נתניהו כראש ממשלה, וחוסר המעצורים שלו, הרגילו רבים לרעיון שהוא בעל כוחות בלתי מוגבלים. התפיסה הזאת יוצרת הטיות בתפיסת המציאות, שאחת מהן נחשפה השבוע ברשתות החברתיות.

בזה אחר זה צצו פוסטים שבהם כתבו אנשי שמאל, כי סירוב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לדחות שוב את השימוע לראש הממשלה, יביא לפיטוריו בחודשים הקרובים. יש גם פרשנים שהעלו את האפשרות הזאת.

אלא שזה תרחיש בלתי הגיוני. לממשלה אמנם יש סמכות לפטר יועץ משפטי לממשלה בעילות מסוימות, ורק לאחר התייעצות עם ועדת האיתור לתפקיד, אך היא מעולם לא עשתה בה שימוש.

אפילו היועצים המשפטיים יצחק זמיר ויוסף חריש, שהיו בעימות חריף עם הממשלה – הראשון בעניין פרשת קו 300 והשני בשל האישום נגד אריה דרעי, פרשו מתפקידם ולא פוטרו.

יותר מכך – ממשלת מעבר, השולטת מכוח עקרון הרציפות ולא מכוח הסמכת הכנסת, אינה רשאית למנות בעלי תפקידים בכירים, ודאי שלא לפטרם.

מהלך פיטורים, אם בכל זאת יבוצע, צפוי להיפסל בבג"ץ.

גם ההשערה שמנדלבליט לא יעמיד לבסוף את נתניהו לדין אינה סבירה, לאור חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב החשדות והררי הראיות.

סיבה נוספת היא אימת בג"ץ. שופטי העליון עושים כל מאמץ שלא להתערב בהחלטות יועצים משפטיים לממשלה, אך יש לכך תקדים. אותו יוסף חריש ספג במאי 1990 מכה אנושה לתדמיתו, כאשר בג"ץ הורה לו להפוך את החלטתו לסגור את תיק ויסות מניות הבנקים ולהגיש כתבי אישום. המשפט הסתיים ב-1994 בהרשעת רוב החשודים.

בנימין נתניהו, אם כן, נמצא בצרות צרורות ובדרכו לאישום. ואם לא די בחוסנה של מערכת המשפט ובקשיים שמערים עליו אביגדור ליברמן – הצעד התדמיתי שבמינוי אמיר אוחנה לשר המשפטים לא ישנה דבר מהאופי הדתי-חרדי של הממשלה הבאה – צץ בימים אלה איום נוסף על מעמדו.

אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)
אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)

יוסי ורטר פרסם הבוקר ב"הארץ" כי אחת המסקנות של נפתלי בנט מכשלונו בבחירות האחרונות, היא להימנע מתמיכה בכל צעד שיעניק חסינות לראש הממשלה. ואכן, גורמים המכירים את התנהלות בנט, מאשרים כי הוא ינקוט עמדה המתנגדת לחוקים פרסונליים ולחקיקה רטרואקטיבית.

היצמדות של בנט לקו החדש היא איום קשה על נתניהו. הודעתו השבוע כי לא יקבל החלטות על חיבורים עד אמצע יולי מלמדת על התנהלות אחרת, מתונה ובוגרת יותר. אלא שמאחורי הקלעים הוא ואיילת שקד נפגשים על בסיס קבוע, ולדברי מקורב לאחד הצדדים, הפגישות השוטפות התקיימו עוד קודם להחלטה על בחירות חוזרות. המשמעות היא שכפי שנכתב כאן לפני כמה ימים, גדולים הסיכויים שהם ירוצו במשותף בהובלת שקד, ויהוו כוח חזק המאתגר את נתניהו.

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה חליפות

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בתוך איחוד מפלגות הימין, בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה וזה בעד זה חליפות, במסגרת מאבקם על תיק החינוך.

מצד אחד סמוטריץ' חסר הבגרות, המתנהל בהיסטריה ומשדר את הרושם שהוא עסוק בעיקר בעצמו, ומהצד השני פרץ, שעדיין אינו שוחה בביצה הפוליטית, ויצר זה השבוע שני סדקים באמינותו.

הראשון, כשהודיע כי הוא "מתנער" מהודעה שפורסמה בשמו נגד סמוטריץ', והשני, כשהועלתה בשמו הטענה הקלושה שהסיכום המקנה לסמוטריץ' את תפקיד השר הבכיר של איחוד הימין "היה נכון לבחירות הקודמות".

בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הגלגול המעודכן של הימין החדש צפוי לגרום לאיחוד הימין המסוכסך והקיצוני לצנוח בסקרים ולכפות על ראשיו להסכים לריצה משותפת בהובלת שקד.

הרשימה המאוחדת יכולה להשיג 8-9 מנדטים בבחירות, ולחולל שינוי דרמטי: "השותפים הטבעיים", שאחראים לשלטונו ארוך השנים של נתניהו, עשויים להיות אלה שיוליכו אותו אל הקוראלס המשפטי ואל מחוץ לפוליטיקה.

סמרטוט כחול לבן

הראיון של גיורא רום לרזי ברקאי, על סאגת ההצבעה לתפקיד מבקר המדינה, פגע אנושות בכחול-לבן. רום לא חסך את שבטו מראשי המפלגה, שהתנהלו לדעתו כמו המפקדים המגוחכים של "גבעת חלפון אינה עונה", ולחלופין כמו פלוגה שאננה שיצאה לחופשה מרוכזת.

אם בכחול-לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעי שמאל אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד.

השינוי מתחיל בעניינים הפרסונליים: החלפת בני גנץ המנומנם בגבי אשכנזי הכריזמטי, וביטול הרוטציה עם יאיר לפיד. השלב השני הוא השגת בהירות רעיונית: על המפלגה לבחור את הנתיב הסביר יותר לשלטון, עם הערבים או עם החרדים, ולחתור אליו בכל הכוח.

אם בכחול לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעים אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד

מכיוון שהסיכויים לביצוע השינויים הנדרשים קלושים, ומאחר שמלכתחילה הדמוגרפיה הישראלית פועלת נגד המחנה החילוני המתון, המסע להרס הדמוקרטיה ייעצר רק בפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. למרבה הדכדוך, למחנה החילוני-דמוקרטי נותרה כעת רק התקווה שמערכת אכיפת החוק תפעל מהר ובנחרצות.

עוד 673 מילים
כל הזמן // יום שני, 16 בדצמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מלחמת סער-נתניהו מטלטלת את הליכוד

שנים ארוכות לא היה משבר פנימי כזה בליכוד ● סער במומנטום, ונתניהו לוחם בו כמו שרק הוא יודע ● נתניהו ינצח בסוף, אבל השפה, האיומים והאווירה הכללית מחזירים את הליכוד לימים הסוערים של שנות השמונים והתשעים ● "הם בוגדים ברעיון והורסים את הבית", מתלוננים נאמני נתניהו ● "סער זה אחדות. נתניהו זה חסינות", משיבים תומכי סער ● פרשנות

עוד 666 מילים

הבחירה בברקזיט עשויה להוביל את בריטניה לפירוק הממלכה

בסרט המבריק "מונטי פייתון והגביע הקדוש", המלך ארתור מציג את עצמו בפני קבוצת איכרים ספקנים שעסוקים בהתפלשות בערימת זוהמה. אין להם מושג מי הוא.

"אני ארתור," הוא מצהיר. "מלך הבריטים!"
"מיהם הבריטים?" שואל אחד האיכרים.
"ובכן, כולנו," עונה ארתור. "כולנו בריטים. ואני מלככם!"

האיכרים נותרים ספקנים.

הבנתי זאת טוב יותר כשגרתי בבריטניה בתחילת שנות האלפיים, כאשר לונדון הרגישה ממש כמו בירת אירופה אם לא העולם. היו הרבה דרכים בטוחות לזר לגרום לעצמו להראות מגוחך, כולל זיוף מבטא מקומי. אבל הדרך הבטוחה ביותר היתה להתייחס לבריטים כאל "בריטים".

אפילו המונח "בריטניה", המועדף ברחבי תבל, לא היה אהוד כל כך. נראה שכולם העדיפו את הממלכה המאוחדת (UK). ההבדל הוא שה-UK כוללת את צפון אירלנד. מבין כל השותפים הזוטרים של אנגליה, חשתי שצפון אירלנד היתה להם החשובה ביותר, אחרי כל הבלאגן שנדרש כדי לאחוז בה.

זה כבר לא משנה עכשיו. ניצחון השמרנים דוחפי-הברקזיט בשבוע שעבר ממסמר את היציאה מהאיחוד האירופי בחודש הבא. זה יצית סדרת אירועים שעשויים לפרק את המדינה, איך שלא תיקרא.

רק לפני חמש שנים הסקוטים הצביעו נגד עצמאות בשיעור של 55% מול 45%, במידה רבה בגלל הטענה (האירונית כעת) שעזיבת בריטניה תהיה כרוכה באסון של עזיבת האיחוד האירופי גם כן; האיחוד לא אהב את פילוג בריטניה והחשש היה שהוא יפנה לסקוטלנד עצמאית כתף קרה.

כעת בריטניה עצמה גוררת את סקוטלנד אל מחוץ לאיחוד. כתוצאה מכך, המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP) שיפרה במידה ניכרת את ביצועיה וזכתה ב-48 מתוך 59 המושבים בסקוטלנד.

מנהיגת ה- SNP, ניקולה סטורג'ון, כבר הצהירה כי הניצחון של בוריס ג'ונסון פירושו שיש כעת מנדט מוסרי למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. זה יוביל לקטטה עם לונדון, שבדרך כלל צריכה להסכים. אולם לאחר שהתעקשו בדרך כה גסה על יציאה מאירופה, לאנגלים לא יהיה שום מנדט מוסרי להחזיק את סקוטלנד בכוח.

סקוטלנד תתמודד עם סיבוכים, במיוחד הכרוכים במטבע. כמדינה, היא לא תעמוד בקריטריונים הכספיים לאמץ את האירו ושמירה על הפאונד הבריטי באזור הכלכלי האירופי זה גם לא עניין חלק. אבל צפו שהאיחוד האירופי יחבק את הסקוטים רק כדי להראות לאנגלים מה זה. סקוטלנד עצמאית עשויה להתקבל בברכה לאיחוד האירופי תוך מספר שנים.

כמעט כל מי שהכרתי בלונדון שנא פעם את רעיון העצמאות הסקוטית, ואני עצמי שמחתי לראות את תנועת העצמאות מתרסקת בשנת 2014. התמונה הזו התהפכה. אני בטוח שרובם הפעם יבינו לחלוטין, ואני בהחלט מאחל לסקוטלנד כל טוב.

ובאמת, כל העניין די הגיוני. כשביקרתי באדינבורו, הייתי די מופתע מהאנטיפתיה כלפי האנגלים, שהופנתה אפילו כלפיי כ"לונדוני" זמני. בגלאזגו בקושי הבנתי את בני המקום, והתחושה הייתה הדדית. המוזיאון הלאומי של סקוטלנד היה עמוס בהוכחות למאות שנות דיכוי אכזרי מצד האנגלים.

מאמני הכדורגל הדומיננטיים אז היו הצרפתי ארסן ונגר של ארסנל, אברם גרנט מישראל של צ'לסי, ואלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. האחרון, סקוטי, היה יחיד שתיעב באופן גלוי את נבחרת אנגליה. זאת אחרי שקיבל תואר אבירות; זה לא היה נראה לי אצילי במיוחד. אבל עכשיו אני מבין.

משהו דומה עשוי להתרחש בוויילס, שם תנועת העצמאות חלשה יותר אך צומחת. מפלגת הלייבור המקומית שהתנגדה לברקזיט זכתה השבוע ב-22 מושבים, כולל כל סביבת קארדיף הבירה. מפלגה לאומנית ממש זכתה בארבעה מושבים נוספים, ומפלגתו של ג'ונסון רק ב-14.

הייתי ממש המום, כשביקרתי בוויילס, לגלות שהשפה הוולשית לא הייתה רק דבר אמיתי, אלא גם הופיעה מעל האנגלית בשלטים לאורך האוטוסטרדה. כששאלתי את המקומיים מדוע זה, הם נראו מבולבלים לגבי השאלה.

ואז יש את צפון אירלנד, שזה אסון שרק מחכה לקרות (שוב). הסמטוחה המכונה "backstop" האירי הייתה במרכז הדיון על עסקת הברקזיט עם האיחוד. זה מסובך אבל בגדול זה מסתכם בעובדה שבריטניה והאיחוד האירופי יצטרכו לקבוע גבול ממשי למעבר סחורות ואנשים, אך איש לא רוצה שגבול יחלק את האי אירלנד.

כך שיציאה מהאיחוד תביא לחצים לשילוב בסופו של דבר של צפון אירלנד עם הרפובליקה של אירלנד. הקתולים בצפון אירלנד ישמחו – ובאשר לפרוטסטנטים (המקבילים איכשהו למתנחלים שלנו), הדבר האחרון שהם היו צריכים זה את הסיבוך המיותר הזה. המפלגת הדוגלת בזהות בריטית (ה-DUP) איבדה השבוע את הרוב שהיה לה לטובת בדלנים (השין פיין שכבר קראו ביום שישי למשאל עם על איחוד אירלנד) ומתנגדי הברקזיט.

מה שהגיוני במפה הוא בדרך כלל הגיוני בחיים.

אלו מעולם לא היו נישואים בין שווים. אוכלוסיית אנגליה מונה 55 מיליון לעומת 5 מיליון בסקוטלנד. וויילס היא רק 3 מיליון וצפון אירלנד כ-2 מיליון. האוכלוסייה הגדולה באנגליה מצטופפת באזור לא גדול בהרבה מסקוטלנד.

ברקזיט ייזכר כמעט בוודאות כטעות איומה. היציאה אושרה בפער קטן במשאל העם ב-2016 לאחר קמפיין שהיה מלא בשקרים ובלבול. הצעירים שונאים את הניתוק מאירופה. היו אלה המבוגרים יותר שהפגינו נוסטלגיה לעבר. הם לא אהבו ביורוקרטים שלא נבחרו בבריסל והם רצו שאנגליה תישאר אנגלית (סיכון אמיתי) – אך הם גם לא הצליחו להבין את מציאות הכלכלה הגלובלית והיה גם יותר מחשד לגזענות.

משאל עם שני לאישור העסקה בפועל נמנע בצורה לא הגיונית. ג'ונסון ניצח בשבוע שעבר בעיקר בגלל שהיה לו את היריב הקל ביותר שאפשר להעלות על הדעת בג'רמי קורבין, שקיצוניותו הסוציאליסטית, נטייתו לדבר בחביבות על טרוריסטים, והסתבכויותיו עם אנטישמיות היו פשוט יותר מדי.

כעת יבואו שנים של דיונים על פרטי ההתנתקות הכואבת מהאיחוד האירופי, פניות נואשות לאמריקאים ולאחרים לכרות בריתות בילטרליות, סכנה לשירות הבריאות הלאומי האהוב, תנועות הפרישה שצוינו לעיל, ובסוף אולי ניסיון לא מכובד של אנגליה לחזור כמה עשורים, כאשר הצעירים יובילו את העסק. לטעויות יש מחיר.

בסרט של מונטי פייתון, האיכרים מבטלים את נסיונותיו של ארתור להצדיק את מעמדו – אגדה שקורה ל"גברת האגם" ששלפה את החרב "אקסקליבר" מאיזו ביצה ומסרה לו אותה.

"ובכן, אני לא הצבעתי עבורך," אומרת איכרה, בזמן שארתור מוחה ש"לא מצביעים למלכים".

השותפים של אנגליה בבריטניה לא הצביעו בעד הברקזיט.

דרינקס עם מלכת הממלכה הבינתיים-מאוחדת (צילום: דן פרי)
דרינקס עם מלכת הממלכה הבינתיים-מאוחדת (צילום: דן פרי)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 846 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משפטנים, אנשי רוח ופוליטיקאים ישראלים ופלסטינים השתתפו בכנס פורץ דרך בהרווארד, שדן בהיבט החוקי של אפליית מזרחיים וערבים בארץ ● נטלי חזיזה, שחוקרת את פרשת ילדי תימן, השוותה בכנס בין הטראומה של הורי הילדים לטראומה של הפיגוע במגדלי התאומים, וקראה למדינה לפצות אותם ● שושנה מדמוני-גרובר אמרה כי היא אינה מאמינה שזה יקרה: "זה מאיים על מעמדו של הנרטיב הציוני. זה לא היה 'המזרחיים ניצלו, חולצו מתנאים פרימיטיביים'"

עוד 1,037 מילים ו-1 תגובות

סיכום קדנציה "פרקליט המדינה התנהג כאילו הוא ניצב על דוכן הנאשמים"

פרקליט המדינה שי ניצן מסיים את תפקידו באחת התקופות הרגישות ביותר לשלטון החוק בישראל, אחרי מתקפות עזות משמאל ומימין ● כל טעות ו"תקלה" של המערכת משמשת נשק למבקרים, וכל החלטה מוטה יכולה להוות "הוכחה" שהשיטה פגומה מיסודה ● תרמה לכך התנהלות בעייתית של ניצן לאורך השנים

עוד 3,143 מילים

למקרה שפיספסת

בתוך עשור הפכה הריצה לספורט העממי הפופולרי בישראל ● ב-2008 נרשמו בישראל 834 רצים למרתון היחיד שפעל באותה שנה, בטבריה ● במרתון תל אביב שהתקיים בפברואר השנה כבר התקרב מספר המשתתפים בכל המקצים ל-40 אלף ● אבנר הופשטיין, עם רקורד של 8 מרתונים על אף גילו המקליש, מסביר למה הריצה מתאימה כל כך לישראלי הממוצע, שרוצה לגמוע את החיים מהר ● סוגרים עשור: כתבה רביעית בסדרה

עוד 1,181 מילים

ח"כ גדעון סער: "פתרון שתי המדינות הוא לא פתרון אלא אשליה"

שרן השכל הודיעה על תמיכתה בסער ● עמיר פרץ: שכל מפלגה תתמקד בגיוס הבוחרים שלה ● גאולה אבן-סער: אנחנו חווים הסתה מטורפת ברשת כבר תקופה ארוכה, ומקווים שלא יהיה אדם שיעשה משהו ● מיקי זוהר: חיים כץ לא תומך בגדעון סער, הוא יישב על הגדר ● השרה רגב: כבודו של סער במקומו מונח, אבל נתניהו הוא ליגה אחרת

עוד 48 עדכונים

קמפיין הבחירות של הימין מציג: השתלטות עוינת על הדמוקרטיה

"במציאות, מעט מאוד דמוקרטיות מתו בחשכה", כתב לפני שנה פרופ׳ קאס מודה, חוקר בעל שם עולמי של הימין הקיצוני ● "דמוקרטיות ליברליות מפורקות לעתים קרובות בזהירות מפליגה, חתיכה אחר חתיכה" ● בישראל, קמפיין מפלגות הימין ישלב בין טיפוח לאומנות יהודית והסתה נגד מערכת אכיפת החוק וה"דיקטטורה הפקידותית" ● השאלה היא האם הפעם התקשורת תעשה את תפקידה ● פרשנות

עוד 982 מילים

"כשאין יציבות פוליטית, לאזרחים יש יותר בעיות נפשיות"

ד"ר גאבור מאטה חוזר לטראומה הפרטית שלו כתינוק בשואה, ומאבחן את הבעיות הפסיכולוגיות שמאפיינות לדבריו את החברה הישראלית ● "ילדיהן של אימהות ישראליות, שהיו בהיריון בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, היו בעלי סיכויים גבוהים יותר ללקות בסכיזופרניה"

עוד 1,172 מילים

חיפש קשר בין ספורט להצלחה בלימודים - ועלה על משהו אחר

פרופסור ג'פרי גרוסמן מ-MIT גילה שסטודנטים שישנים יותר מקבלים ציונים טובים יותר ● בראיון לזמן ישראל הוא מספר כיצד המסקנות שלו התקבלו לגמרי בטעות, מגלה מה השעה המומלצת ללכת לישון כדי להצליח בלימודים, ומסביר למה הוא לא נותן דוגמה אישית לתלמידיו

עוד 624 מילים

סער: קורא לנתניהו לקיים עימות טלוויזיוני

ליברמן: כל מה שהליכוד נתנו לחרדים, בכחול לבן יתנו כפול ● סער: "בחירה בנתניהו תביא את השמאל לשלטון" ● גורם בבלוק הימין לחדשות 12: לא תהיה הליכה עיוורת אחרי נתניהו בבחירות הקרובות ● סמוטריץ': "מתנגד לפיצול בציונות הדתית", נפתלי בנט מבהיר - תנועת הימין החדש תתמודד באופן עצמאי

עוד 17 עדכונים

סיפורה של אנה סאקס נסיכת הזבל המסתורית של ניו יורק

אנה סאקס, יהודיה-אמריקאית יפהפייה בת 28, היא עוף מוזר ברחובות ניו יורק ● בניגוד לאנשים חסרי בית שמחפשים מזון ומציאות בזבל, היא מחטטת באשפה מתוך אג'נדה ירוקה ● המטרה שלה: להציל מוצרים ומצרכים שמישים לחלוטין שהושלכו לאשפה, ולחלק אותם למי שזקוק להם ● "אם לא הייתי לבנה ומסורקת, היו מתייחסים אלי אחרת לגמרי"

עוד 1,077 מילים

למה אבו מאזן רוצה להעמיד את עצמו לבחירה, לראשונה מזה כ-15 שנה ● ישראל מתרפקת על היחסים החמים עם מדינות המפרץ, אבל משם לא תבוא הישועה ● המתיחות בין טורקיה לארצות הברית עולה מדרגה ● ובעזה מנסים ליהנות לרגע מהחיים, אבל לא ממש מצליחים ● קסניה סבטלובה מסכמת את השבוע במזרח התיכון

עוד 866 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה