זה סיפור אמיתי על דוב שנלחם עם פלוגת חיילים בצבא הפולני

בתחילת מלחמת העולם השנייה חילקו גרמניה וברית המועצות את פולין ביניהן. אלפי חיילים ואזרחים פולנים נפלו בשבי הסובייטי. קצינים רבים נרצחו ורבים נשלחו למחנות עבודה וגולאגים בסיביר, שם סבלו מתנאים קשים של קור עז, רעב, מחלות ועבודה מפרכת. פולנים רבים נספו בשל התעללות, חוסר בטיפול רפואי ותנאי מחיה בלתי אנושיים.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

מאז ומעולם אנשים עסקו באינטנסיביות במבט:

"היא יכולה לראות דרכך", "יש לו מבט מקרח", "לעשות עיניים", "האם ראית את הניצוץ בעיניה", ובתקופה האחרונה, העיסוק בעיני החטופים.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

על אף שהשוואות לשואה הן דבר בעייתי ביותר מכל בחינה (ומכל צד: הן הטבח הג'נוסיידלי שביצע חמאס ביום הארור והן התגובה שלנו שהפכה למלחמת נקם ושמד), ניתן להסכים לפחות שמצבם של 3 החטופים ששוחררו אתמול וגם מצבו של קית' סיגל, מזכירים מאד מצב של ניצולי מחנות מאז.

גברים שנתפסים בידי חמאס כחיילים במילואים סופגים כנראה את היחס המבעית ביותר (ואנו גם לא באמת יודעים מהי התופת שעברו נשים בשבי). נקל לשער שהיחס הנורא ביותר מטעם חמאס הוא לחיילים בשירות סדיר ולגברים צעירים שנתפסים בעיניהם כחיילי מילואים פעילים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.