שיעורי ההצבעה בבחירות הם גורם מרכזי ומכריע בתוצאות הבחירות, ולמרות זאת, השיח הפוליטי והתקשורתי אודותיהם דל. אמנם בשנים האחרונות דובר על שיעורי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערבים, אבל על שיעורי ההצבעה של היהודים מדברים רק מעט – אף שהשפעתם גדולה בהרבה.
דפוסי ההצבעה בארץ מקובעים ושבטיים. לרוב מספיק לדעת באיזה יישוב או שכונה אדם גר, לאיזה מעמד כלכלי הוא שייך, האם נולד בישראל ומהיכן הגיעה משפחתו, ומה השיוך הדתי שלו – כדי לנחש לאיזה גוש הוא מצביע. הרבה יותר קשה להשיב לשאלה אם אותו אדם בכלל הצביע בבחירות האחרונות ואם יצביע בבחירות הקרובות. לכן, השפעת שיעור ההצבעה על הבחירות כה מכרעת.
1. השמאלנים אדישים? להפך
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שמצביעי השמאל והמרכז "אדישים", "פסיביים" ו"נשארים בבית", לעומת מצביעי הימין, שהם "נחושים" ו"מצביעים בהמוניהם". בפועל, המצב כמעט הפוך.
ביישובים מבוססים, שבהם רוב התושבים הצביעו ל"כחול-לבן" ו"יש עתיד", מפלגת העבודה ומרצ, שיעור ההצבעה היה גבוה בהרבה מאשר בערי הפריפריה, עיירות הפיתוח והשכונות שבהן המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד.
שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר אמנם קיימים במגזר הדתי-חרדי והדתי-לאומי, והנמוכים ביותר – במגזר הערבי. אבל בתווך נמצאים היהודים החילונים והמסורתיים, שמהווים קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה. ובקרב אלה, ככל שאנשים מצביעים למפלגות ימניות יותר שיעור ההצבעה שלהם נמוך יותר – ולהפך.
כך שאם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים בבחירות האחונות, למשל, סביר להניח שמפלגות השמאל-מרכז היו קטנות יותר – ואילו הליכוד היה גדול יותר.
כך הם פני הדברים גם במפלגות ימין חילוניות אחרות, כמו "כולנו" ו"ישראל ביתנו" – גם הן היו גדולות יותר אם כל בעלי זכות ההצבעה היו מממשים אותה.
לליכוד ולימין החילוני יש, אפוא, מאגר גדול יותר של "מצביעים רדומים", כך שעלייה בשיעורי ההצבעה יכולה לעזור לנתניהו ולליכוד, וגם לליברמן – ולהכשיל את "כחול לבן" ומפלגת העבודה.
2. איך זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ?
בטבלה מתחת ניתן לראות כיצד ביישובים יהודיים שבהם "כחול-לבן" זכתה באפריל בקולות רבים יותר (רמת השרון, גבעתיים, מעגן מיכאל), נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר משמעותית מאשר ביישובים שבהם נרשמה תמיכה גבוהה יותר בליכוד (קרית שמונה, דימונה).
שיעור הצבעה גבוה במיוחד נרשם ביישובים חרדיים ובהתנחלויות (כמו בני ברק, אלעד וקרני שומרון), ושיעור הצבעה נמוך במיוחד נרשם ביישובים ערביים (עראבה, חורפיש). ומה משותף כמעט לכל היישובים בטבלה? ירידה בשיעור ההצבעה לעומת בחירות 2015.
השינוי בשיעור ההצבעה ביישובים נבחרים:
| יישוב | המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2019 | אחוז הצבעה בבחירות 2015 | אחוז הצבעה בבחירות ב2019 |
|---|---|---|---|
| רמת השרון | כחול לבן (56%) | 75% | 73% |
| גבעתיים | כחול לבן (51%) | 73% | 71.5% |
| מעגן מיכאל | כחול לבן (52%) | 71% | 69% |
| ראשון לציון | כחול לבן והליכוד (34% כל אחת) | 71% | 68% |
| אשדוד | הליכוד (34%) | 67% | 65% |
| מגדל העמק | הליכוד (34%) | 65% | 63% |
| קרית שמונה | הליכוד (49%) | 61% | 60% |
| דימונה | הליכוד (56%) | 61% | 60% |
| אלעד | ש"ס (46%) | 89% | 85% |
| בני ברק | יהדות התורה (62%) | 80% | 77% |
| קרני שומרון | איחוד מפלגות הימין (31%) | 77% | 77% |
| נצרת | חד"ש-תע"ל (54%) | 61% | 40% |
| עראבה | חד"ש-תע"ל (70%) | 72% | 59% |
| חורפיש | כחול-לבן (35%) | 53% | 53% |
2. מה גורם לאנשים ללכת לקלפי?
פרופ' גדעון רהט מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שההבדל בין אחוזי ההצבעה בין מגזרים בישראל נובע דווקא מסיבות חברתיות אוניברסליות.
"אנשים עם השכלה והכנסה גבוהים יותר מעורבים יותר פוליטית, חברים יותר במפלגות ומשתתפים יותר בבחירות. ככה זה בהרבה מדינות בעולם, בכל המדינות שבדקתי לגביהן את הנושא", הוא אומר.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה", מוסיף רהט.
"ככל שאנשים משכילים ועשירים יותר, וקרובים יותר למרכז הכלכלי-תרבותי של המדינה, הם מרגישים יותר כ'בעלי מניות', חשים שהמדינה 'שלהם' ורוצים לתת לשיטה לגיטימציה"
"לכן, המצביעים הפוטנציאליים של השמאל-מרכז מצביעים יותר מהמצביעים הפוטנציאליים של הימין. אצל הדתיים והערבים זה עובד הפוך, אבל במיינסטרים של החברה הישראלית, אחוזי ההצבעה הם בעיקר אתגר של הימין".
"כדי לגרום לאנשים משכבות חלשות להצביע, צריך ליצור אווירת תחרות ואיום, תחושה שהמדינה נמצאת בסכנה ובהתמודדות קיומית, של 'אנחנו' ו'הם' ושכל קול יכול להציל אותנו מ'הם'. תחושה כזו נותנת לאנשים הרגשה שהם משפיעים.
רהט מתייחס לאמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבחירות ב-2015 על כך ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", כאל ההצלחה גדולה.
"שיעורי ההצבעה קפצו ב-15%, במיוחד ביישובים שבהם נמצא האלקטורט של נתניהו, ואין ספק שלתרגיל של נתניהו היה חלק גדול בזה. הוא יצר אווירת מתח ואיום שהעלתה את אחוזי ההצבעה בשני הצדדים – גם אצל הערבים. ועדיין, הזינוק בשיעורי ההצבעה לליכוד והרשימה המשותפת הגדיל יותר את הליכוד".
יש טענה לפיה כדי להעלות את שיעורי ההצבעה של החלשים, על הפוליטיקאים לעסוק יותר בקשיי היום-יום: שכר, דיור, קצבאות, בריאות. אתה מסכים?
"אני חושש שזו משאלת לב. במערכת הבחירות ב-2006, עמיר פרץ, מנהיג פועלים מזרחי מהדרום, עשה קמפיין שכולו חברתי.
"מצד אחד, פרץ שבר את מפת הגושים והצליח יותר מכל מנהיג אחר במפלגת העבודה לקחת קולות ממעוזי הליכוד, קולות שחזרו לליכוד בבחירות הבאות.
"מצד שני, אחוזי ההצבעה באותה מערכת בחירות היו הנמוכים בתולדות המדינה, והירידה בהצבעה הייתה חדה במיוחד בפריפריה. כך שהאג'נדה החברתית יכולה להשפיע על מי שכבר מצביע, אבל לא להעלות את שיעורי ההצבעה".
בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אחרי הרבה שנות שלטון ימין, יש שיח שמדבר על פסיביות וייאוש, שאומר "אנחנו כבר לא מרגישים שייכים". השיח הזה לא סותר את מה שאתה אומר על תחושת שייכות גדולה יותר אצל אותם מצביעים?
"הוא סותר, אבל זה שיח שלא מתבטא בנתונים ואני לא מכיר מחקר שמאושש אותו. ייתכן שזאת פשוט 'פריקת קיטור', ייתכן שיש ירידה בתחושת השייכות בשמאל-מרכז, אבל היא עדיין גבוהה יותר מאשר אצל מצביעי ימין, וייתכן שזה יבוא לידי ביטוי בירידה עתידית באחוזי ההצבעה בשמאל-מרכז".
3. מדוע שיעור ההצבעה בישראל יורד?
שיעורי ההצבעה בישראל ירדו במשך השנים בתלילות. משנות ה-50 עד שנות ה-90 עמדו שיעורי ההצבעה לכנסת באופן קבוע בין 77% ל-83% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 צנח שיעור ההצבעה ל-68.9%, וב-2006 הצביעו רק 63.5%. מאז שיעורי ההצבעה עלו מעט וב-2015 הם הגיעו ל72.3%. בבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה שוב ירד שיעור ההצבעה ל-67.9%.
הירידה בשיעורי ההצבעה הייתה משותפת לכל מגזרי החברה הישראלית, אבל קצב הירידה ושיעורי ההצבעה שונים באופן חד ממגזר למגזר.
"הירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה שהתרחשה בהרבה מדינות וקשורה לאינדיבידואליזציה של החברה", אומר רהט, "היא לא קרתה במדינות שבהן תמיד היו אחוזי הצבעה נמוכים, כמו ארצות הברית, אבל קרתה ברוב המדינות המערביות שבהן היו בעבר אחוזי הצבעה גבוהים.
"פעם המפלגות היו חזקות יותר, והיה להן כושר מוביליזציה גבוה. אנשים רבים היו חברי מפלגה וכל חבר מפלגה גרר איתו אנשים לקלפי. מאחורי המפלגות עמדו גופים קהילתיים חזקים. באירופה בשנות ה-60, הכנסייה עמדה מאחורי הימין והאיגודים המקצועיים מאחורי השמאל.
"הגופים הללו נתנו לאנשים תחושת שייכות וקהילה שבה הם נפגשו ודחפו אלה את אלה להצביע. האיגוד המקצועי היה גם קבוצת כדורגל ובארץ גם קופת חולים ואפילו בנק. ההצבעה הייתה פועל יוצא. מאז הפכנו לאוסף אינדיבידואלים. אפילו בקיבוצים כבר אין חדר אוכל שבו נפגשים".
"בישראל קרו שני דברים ייחודיים: ראשית, התהליך הזה פסח על הדתיים. באירופה האיגודים המקצועיים והכנסיות התרוקנו – בארץ בתי הכנסת נשארו מלאים והדתיים עדיין פועלים כקהילה, וזה מתבטא באחוזי ההצבעה שלהם".
"שנית, התהליך בארץ התרחש מאוחר, בבחירות 2001 ו-2003, ואני חושב שזה קשור למהפך של 1977 שיצר כמעט שוויון קבוע בין הגושים, ותיקו יוצר את האווירה התחרותית שמביאה אנשים לקלפי. אריק שרון שבר את התיקו. מאז התוצאות נתפסות כצפויות מראש, והירידה באחוזי ההצבעה הגיעה גם אלינו".
הציבוריות הישראלית בשנות ה-80 וה-90 הייתה עסוקה בשאלת עתיד השטחים, וזה גם היה הנושא המרכזי במערכות הבחירות. מאז האינתיפאדה השנייה, הבעיה הזאת כמעט הודחקה מהשיח. זה קשור לירידה בהצבעה?
"כן, בעקיפין: עד האינתיפאדה הוויכוח על השטחים היה חלק מרכזי בתחרות בין הגושים, שמשכה אנשים לקלפי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס – בהתחלה בעד נסיגה ואחר כך לגישה שאין פרטנר. קונצנזוס מוריד מוטיבציה להצביע".
4. מה יקרה בבחירות הקרובות בספטמבר?
כאשר אני שואל פרופ' רהט איך, להערכתו, תשפיע הקדמת הבחירות הקרובות על אחוזי ההצבעה, הוא משיב כי "בחירות חוזרות, במדינה שבה גם ככה לרוב מקדימים אותן, עשויות ליצור תופעה שנקראת 'עייפות המצביעים' (voter's fatigue). בשווייץ, למשל, יש אחוזי הצבעה נמוכים, כי שם מצביעים כמה פעמים בשנה על חוקים במשאלי עם.
"בעולם יש יחס הפוך בין מספר מערכות הבחירות לשיעור הצבעה: ה'התעייפות' היא לא מהליכה פיזית לקלפי, אלא מתחושה שהקול שלך חסר משמעות ומיותר".
ה'התעייפות' הזאת תהיה לדעתך כללית וחוצת-מגזרים או שיש מגזרים ש'יתעייפו' יותר ויצביעו פחות – מה שישפיע על תוצאת הבחירות?
"ההשפעה לא תהיה אחידה. בשני הציבורים עם שיעורי ההצבעה הכי נמוכים – הערבים והעולים – יכולה להיות דווקא עלייה באחוזי ההצבעה, בגלל אווירה תחרותית יותר. אם הרשימות הערביות יתאחדו שוב, סביר שיותר ערבים יצביעו כמו שההליכה הנפרדת הפחיתה בצורה חדה את אחוזי ההצבעה שלהם.
"ההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במעוזים של הליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ"
"בציבור העולים, ליברמן הצליח ליצור תחושה של רלוונטיות ואתגר שתמריץ בוחרים לקלפי. לא ברור אם העולים יצביעו דווקא לליברמן עצמו או למפלגות אחרות, 'כחול לבן' למשל. די ברור שתהיה הסתערות על הקול הרוסי והליכה חזקה של הליכוד על הראש האישי של ליברמן, ואלה גורמים שממריצים הצבעה.
"הציבורים שבהם יש שיעורי הצבעה גבוהים – קודם כל הציבור הדתי ואחריו הציבור החילוני המבוסס – ימשיכו להצביע בגלל תחושת השייכות והתחושה שגנץ קיבל מועד ב' לניסיון להפיל את נתניהו".
"לכן אני חושב שההתעייפות תורגש במיוחד בפריפריה, במקומות שבהם מצביעים לליכוד. העייפות הכללית עשויה להשתלב אצל מצביעי נתניהו בכעס על הקדמת הבחירות. זה לא אומר שהם יצביעו לגנץ, וסביר יותר שהם יגיבו כפי שהגיבו במערכות בחירות קודמות ורק במספרים גבוהים יותר: 'לא נצביע לשמאל, אבל גם לא לביבי, אלא פשוט לא נצביע בכלל'. אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד במערכת הבחירות הזאת הם האתגר הכי גדול של נתניהו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם