אישיות
תמר זנדברג

ההסכם בין זהות לליכוד מעורר מחלוקת משפטית

גורמים בליכוד טוענים כי ההסכם אושר על ידי היועמ״ש מנדלבליט ● אלא שדובר היועמ"ש אומר: "הנושא לא טופל אצלנו" ● במרכז המחלוקת המשפטית: הנחיות היועמ"ש עוד מ-2003 האוסרות על הבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי ● ח"כ זנדברג כבר הגישה תלונה ליועמ"ש, התנועה לאיכות השלטון בוחנת את חוקיות ההסכם, ובוועדת הבחירות המרכזית יבחנו את ההסכם רק אם תתקבל תלונה

האם ההסכם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יו"ר זהות משה פייגלין, לפיו זהות תפורק, פייגלין יחזור לליכוד ונתניהו ימנה את פייגלין לשר בממשלה הבאה (אם ירכיב אותה) מהווה לכאורה שוחד והונאת בחירות, או שמדובר בהסכם פוליטי תקין?

מבדיקת זמן ישראל עולה כי התשובה תלויה בשאלה איזה יועץ משפטי שואלים.

גורם בכיר בליכוד אמר לזמן ישראל כי היועץ המשפטי הנוכחי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אישר את ההסכם. אלא שדוברות משרד המשפטים, המייצגת גם את משרדו של היועמ"ש, מסרה בתגובה: "הנושא לא טופל אצלנו, ולא היו אלינו פניות".

היועץ המשפטי של ישראל ביתנו, איתן הברמן, ומי שכיהן בעבר כיועץ המשפטי של הליכוד, מאמין כי ההסכם בין הצדדים מהווה שוחד בחירות. "יש תקדים משפטי ברור הקובע שזה לא חוקי", הברמן אמר לזמן ישראל.

ח"כ תמר זנדברג מהמחנה הדמוקרטי פירסמה כי פנתה ליועמ"ש מנדלבליט בדרישה לחקור את חוקיות ההסכם המסתמן בין הליכוד לזהות. "על פי הפרסומים, נתניהו הציע לפייגלין לפרוש מהמרוץ, תמורת, בין היתר, הצעה לכיסוי חובות מפלגתו. מדובר בהצעה אשר מעלה חשש אמיתי לשוחד בחירות, שכן כספי מפלגת הליכוד הם כספי ציבור", כתבה.

מבדיקת זמן ישראל עולה כי ההסכם בין נתניהו לפייגלין אינו כולל, בסופו של דבר כיסוי של חובות "זהות", בשל התנגדותם של יועצים משפטיים של הממשלה ושל הליכוד.

ההסכם בין נתניהו לפייגלין ככל הנראה חסר תקדים בדיוק כמות שהוא – עוד לא קרה בשנים האחרונות, בבחירות הארציות, שמפלגה פרשה מהבחירות בתמורה להבטחות השמורות, לרוב, להסכמים קואליציוניים – וייתכן כי כשרות ההסכם יעמוד למבחן בג״צ.

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, "הבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי", אשר פורסמו לראשונה ב-2003 (בעת שאליקים רובינשטיין היה היועמ"ש) ועודכנו לאחרונה ב-2014 (בעת כהונתו של יהודה ויינשטיין), קובעות כי הבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי היא פסולה ואף עלולה להיות פלילית בתנאים מסויימים.

בהנחיות אלו, היועמ"ש עושה אבחנה בין הסכם פוליטי שטמונה בו הבטחה למשרה בשירות הציבורי (פקידי מדינה וכדומה), לעומת הסכם פוליטי ובו הבטחה למינוי לתפקידים של נבחרי ציבור (שרים, ראשי ועדות, וכדומה).

כך ניתן הכשר להסכמים קואליציונים, אולם במקרים דומים קודמים בבחירות לרשויות המקומיות, בהם ניתנה הבטחת בחירות שגלומה בה הצעת עבודה בתמורה לתמיכה במועמד, אזי נחשב הסכם כזה פסול ואף פלילי.

"הפסיקה העוסקת בהסכמים פוליטיים שעניינם חלוקת תפקידים ברשות ציבורית, מבחינה בין הסכמים לגיטימיים, לבין הסכמים פסולים שעיקרם הבטחת שכר או טובת הנאה אישית גרידא לפלוני, אשר יכולים אף לעלות כדי עבירה פלילית", נכתב בהנחיות היועמ"ש.

"חלוקת תפקידים לגיטימית במסגרת הסכם פוליטי תתייחס, ככלל, לתפקידים של נבחרי ציבור, להבדיל מתפקידים של עובדים מן השורה".

יחד עם זאת, היועמ"ש מזהיר כי הסכם פוליטי שנערך לפני הבחירות עלול להיות פסול. "ככל שההסכם הפוליטי נערך עובר לבחירות, יתכן שתהיה לו השלכה על תקפותן, וזאת אם בית משפט השתכנע, כי הפסול עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות.

"כל שניתן להסדיר במסגרת הסכם פוליטי הוא את חלוקת תפקידי נבחרי הציבור, וגם כאן חוקיות ההסכם מותנית בשיקולים שעמדו ביסוד ההבטחה".

הנחיות היועמ"ש אף מדגישות כי הסכם שכזה, בהיותו פסול, אינו מחייב, אסור לקיימו – והוא למעשה בטל.

מהליכוד נמסר בתגובה לזמן ישראל: "ההסכם כולו עבר ייעוץ משפטי מדוקדק וכל סעיף בו אושר משפטית ונעשה כדת וכדין".

בתנועה לאיכות השלטון מסרו בתגובה: "נעקוב מקרוב אחרי הפרטים, ואם יתגלו פגמים משפטיים בהסכם נפעל נגדו בכל האמצעים החוקיים".

מוועדת הבחירות המרכזית נמסר: "עד כה לא התקבלה פנייה נגד ההסכם. אם תתקבל פנייה וכאשר תתקבל, נטפל בה לפי החוק".

עוד 506 מילים

הימין צריך להוריק מקנאה

צמרת המחנה הדמוקרטי השיקה אתמול תכנית ירוקה שאפתנית ● אפשר ואפילו רצוי להתדיין על הפרטים, אבל עצם העובדה שנותנים שם דגש על נושאים סביבתיים היא בשורה חשובה ● והימין? שם רק טורחים להזכיר לנו מדי פעם כמה בבלפור אוהבים בעלי חיים ● פרשנות

עוד 672 מילים

איימן עודה: "טראמפ אנטישמי ונתניהו שותק שתיקה דוחה"

עודה הוא ראש המפלגה הראשון שתקף את התבטאותו של נשיא ארה"ב נגד היהודים ● מנכ"ל התנועה הרפורמית: "נתניהו הפך את עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי על חשבון האינטרסים של ישראל והעם היהודי" ● בליכוד ובימינה מעדיפים לשתוק ● והיחיד שמסכים עם טראמפ הוא ברוך מרזל

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הוא ראש המפלגה הראשון בפוליטיקה הישראלית שמגיב להתבטאותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה "היהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית הם או בורים או לא נאמנים".

עודה מסר לזמן ישראל: "בסוף כל משפט איסלמופובי שמישהו אומר מסתתרת אמירה אנטישמית. אני לא יודע מה יותר דוחה, האמירה האנטישמית של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, או השתיקה הצבועה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

לעומת הביקורת החריפה שעוררו דבריו של טראמפ בקרב יהודי ארצות הברית, בהנהגה הישראלית שותקים.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)

"נתניהו הפך את עצמו לשותף נלהב של האנטישמים"

עד כה, הגיבו לדבריו של טראמפ רק קומץ פוליטיקאים ישראלים. נתניהו ויו"ר ימינה איילת שקד, סירבו להתייחס לדבריו של טראמפ, וכך גם שאר הבכירים במפלגות המרכזיות, כולל הליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו, והעבודה-גשר.

היחיד מהליכוד שהגיב, בזהירות רבה, היה ח"כ גדעון סער, שאמר בראיון לגלי צה"ל: "צריך להיות זהירים כדי לשמור על התמיכה בישראל גם במערכת הפוליטית וגם בציבור האמריקאי".

״בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים"

יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ, טרם הגיב, ועד כה היחידה ממפלגתו שהגיבה הייתה ח"כ תמר זנדברג שאמרה: "הטלת ספק ב'נאמנות' מיעוטים מהדהדת מאנטישמיות, שהופנתה נגד העם היהודי במשך דורות. במקום שראש ממשלת ישראל יהיה הראשון לדרוש התנצלות, נתניהו ממשיך להעדיף את הברית עם טראמפ".

ואילו ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת אמר: "טראמפ אמר שרוב יהודי ארה"ב אינם נאמנים. בעולם נורמלי, נשיא שהיה מדבר ככה על יהודי ארצו היה זוכה לגינוי החריף ביותר מראש ממשלת ישראל. אבל לא במקרה של נתניהו.

"בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים".

מרזל: "טראמפ צודק"

היחיד שגיבה פומבית את דברי טראמפ הוא ברוך מרזל ממפלגת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית". מרזל אמר לזמן ישראל: "הדבר האחרון שאפשר להאשים את טראמפ ואת האמירה הזאת היא שזאת אמירה אנטישמית. הרי אכפת לו מארץ ישראל ומעם ישראל יותר מלכל נשיא אחר. זה לא אומר שאמירתו נכונה".

ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לדברי מרזל: "לא צריך לעשות הכללות, יש הרבה חברים ומצביעים במפלגה הדמוקרטית וחלקם אנשים טובים, אפילו חברים שלי. ועם זאת, טראמפ צודק בכך שיש ביהדות ארצות הברית גורמים, כמו הרפורמים למשל, שארץ ישראל ועם ישראל הם לא הדבר הכי חשוב בשבילם, הם קודם כל אמריקאים ואפשר להגיד שהם לא נאמנים לעם שלהם, אולי אף בוגדים בעמם אם הם בכלל נשארו יהודים".

הרב קריב: "נתניהו היה צריך להגיב"

הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל וחבר ברשימת המחנה הדמוקרטי, אמר לזמן ישראל: "התבטאות הנשיא טראמפ ספוגה בניחוח אנטישמי ויש בה התרסה חמורה נגד מליוני יהודים אמריקאים שמסורים למדינתם, ליהדותם ולמדינת ישראל גם יחד".

גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

קריב לא חסך ביקורת גם מנתניהו, מקורבו של טראמפ, שבינתיים מסרב להגיב להתבטאותו. "במציאות תקינה, ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב על הדברים ולדחות אותם" אמר קריב, "אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת וראש הממשלה, כפי שהוכח בפרשת חברות הקונגרס, הפך עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי המכוער".

"במציאות תקינה ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב לדברים ולדחות אותם, אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת״

"זו היא רק דוגמה נוספת לאופן שבו נפגעים האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל והעם היהודי על מזבח הפוליטיקה והחשבונות האישיים", סיכם קריב.

עוד 523 מילים
עמרי פז ואנה נמקוב עם עמיר פרץ

הכוח הטבעוני חיות פוליטיות

אלפי טבעונים התפקדו בחודשים האחרונים למפלגות השונות כדי ללחוץ על ח"כים להיאבק למען זכויות בעלי חיים ● "זה מטורף, עכשיו הפוליטיקאים שואלים מה הם יכולים לעשות עבורנו"

עוד 1,217 מילים ו-3 תגובות

הנבחרת הירוקה

איך הפכה סתיו שפיר, חברת כנסת המזוהה עם נושאים חברתיים, ליו״ר התנועה הירוקה, המזוהה עם מאבקים סביבתיים? אביב לביא מביא את הסיפור של התנועה שהבטיחה את הקמת המחנה הדמוקרטי והפכה אותה לרשימה הירוקה הכי משמעותית שרצה לכנסת

הקמת רשימת המחנה הדמוקרטי היא לא רק אירוע דרמטי במחנה המרכז-שמאל, אלא מסתמנת גם כמהלך משמעותי עבור התנועה הסביבתית ועבור מצביעים שמבקשים לראות ייצוג נרחב בכנסת לסדר היום הירוק.

למעשה, סתיו שפיר חתמה על ההסכם המשולש כשהיא נושאת בתואר "יו"ר התנועה הירוקה" – תנועה שעד הימים האחרונים לא היה לה שום קשר אליה. השריון הראשון מטעם שפיר – מקום 8 ברשימה – היא ח"כ יעל כהן-פארן, שלצד דב חנין היתה הח"כית הסביבתית הבולטת בקדנציה האחרונה וכעת פינתה לשפיר את המקום בראש התנועה הירוקה.

השריון הראשון מטעם שפיר – מקום 8 ברשימה – היא ח"כ יעל כהן-פארן, שלצד דב חנין היתה הח"כית הסביבתית הבולטת בקדנציה האחרונה וכעת פינתה לשפיר את המקום בראש התנועה הירוקה

מבולבלים? להלן ההסבר: התנועה הירוקה הוקמה ב-2008 על ידי אנשי אקדמיה ופעילי סביבה שסברו (בצדק) שסוגיות הסביבה משתרכות בירכתי סדר היום הפוליטי ושהגיע הזמן שיזכו לייצוג הולם.

בבחירות לכנסת ה-18 התנועה הירוקה רצה עם מפלגת מימד, והרשימה המשותפת קיבלה כמעט 30 אלף קולות, שלא הספיקו כדי לעבור את אחוז החסימה. בבחירות הבאות חברה התנועה הירוקה למפלגת התנועה של ציפי לבני, וכשלבני חברה ליצחק הרצוג להקמת המחנה הציוני זכתה סוף סוף ראשת התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן, להיכנס לכנסת, והקדישה את הקדנציה לפעילות נמרצת בנושאי סביבה.

יעל כהן-פארן בוועדת הפנים של הכנסת, ב-2016 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יעל כהן-פארן בוועדת הפנים של הכנסת, ב-2016 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ההתרסקות של מפלגת העבודה בבחירות באפריל שלחה הביתה גם את כהן-פארן. בבחירות לראשות המפלגה היא תמכה בסתיו שפיר, והניצחון של עמיר פרץ סימן לה את הדרך החוצה מהמפלגה.

בשלב הבא התנועה הירוקה הכריזה על ריצה עצמאית לכנסת, מתוך חשש אמיתי שלנושאי הסביבה כמעט לא יהיה ייצוג בקדנציה הקרובה, למעט מיקי חיימוביץ' שמניפה את הדגל הירוק בכחול-לבן. מצד שני, הסיכוי של התנועה הירוקה לעבור את אחוז החסימה קלוש, וריצה עצמאית הייתה בגדר הימור מסוכן שקרוב לוודאי היה מסתיים בהשלכה לפח של כמה רבבות קולות מגוש המרכז-שמאל.

האפשרות לאיחוד בשמאל, אם כך, סיפקה קרש הצלה לא רק למרצ ולברק – אלא גם לתנועה הירוקה. סתיו שפיר הייתה זקוקה לפלטפורמה פוליטית כדי להגיע על גבה אל ההסכם המשולש, וכהן-פארן, בת בריתה, הציעה לה להתמנות ליו"ר התנועה הירוקה. המהלך אושרר רשמית על ידי מועצת התנועה הירוקה רק ביום שישי, יממה לאחר ההודעה החגיגית על הקמת המחנה הדמוקרטי.

כהן-פארן, כאמור, שוריינה למקום ה-8. לשפיר, אגב, יש שריון לחמישה מקומות בין ה-20 הראשונים, אבל עדיין לא ברור כמה מתוכם, אם בכלל, יוקצו לאנשי התנועה הירוקה מלבד כהן-פארן.

סתיו שפיר (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
סתיו שפיר (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

יש כמובן מימד מלאכותי ומאולץ בעובדה ששפיר עומדת בראש התנועה הירוקה – תחום שכפרלמנטרית היא כמעט לא עסקה בו. התנועה מגדירה את עצמה כסביבתית-חברתית, ושפיר בהחלט מזוהה עם הצד החברתי. באשר לסביבתי – אולי זה עוד יגיע בהמשך, ואולי לא.

אבל מה שיותר חשוב: בנוסף לכהן-פארן, כרגע ממוקמים במקומות ריאליים במחנה הדמוקרטי גם ניצן הורוביץ בעל הרקורד המרשים של פעילות בנושאי סביבה ותחבורה, ותמר זנדברג (כנ"ל). אליהם אפשר להוסיף את מוסי רז שממוקם במקום ה-12 (שאולי יהפוך ל-11 אם אהוד ברק לא יכהן כח"כ) – פעיל ותיק ועקבי בתנועה הסביבתית ובקידום תחבורה ציבורית.

המחנה הדמוקרטי מציע את אחת הרשימות הירוקות שרצו אי פעם לכנסת, ומציע אופציה מעניינת למצביעים שמחפשים סדר יום סביבתי – בהנחה כמובן שהם לא בעלי השקפת עולם ימנית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
המפלגה הירוקה היא מפלגה של אקטיביסטים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים למען בעלי חיים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים סביבתיים אחרים ויש כאלה שמתמקדים במאבקים חברתיים. אבל, כולם מגבים את כולם וחוברי... המשך קריאה

המפלגה הירוקה היא מפלגה של אקטיביסטים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים למען בעלי חיים. יש כאלה שמתמקדים במאבקים סביבתיים אחרים ויש כאלה שמתמקדים במאבקים חברתיים. אבל, כולם מגבים את כולם וחוברים לכח אחד חזק, שבא מהשטח לכנסת.
לסתיו שפיר יש רקע עשיר בפעילות סביבתית. היא הייתה פעילה במגמה ירוקה, בפעולה ירוקה, בחברה להגנת הטבע ובגרעין אקולוגי. היא בחרה להתמקד בפעילות חברתית, אבל זה לא אומר שהסביבה זרה לה. סביר להניח ששפיר תמשיך להתמקד במאבקים חברתיים ובמאבק נגד השחיתות ואילו יעל כהן פארן מתמקדת במאבקים למען הסביבה ובעלי החיים (למרות שעשתה הרבה גם בתחום החברתי). אבל שתיהן מכירות בחשיבותם של כלל המאבקים ויתנו את הכח זו לזו לקדם את כלל המאבקים, יחד עם ציבור הפעילים מכל התחומים.
לכן, סתיו מתאימה היטב למפלגה הירוקה. אקטיביסטית שבאה מהשטח, תומכת במאבקים למען הסביבה ולמען בעלי החיים, אבל מתמקדת במאבקים חברתיים ומשלימה בכך את יעל, שתוכל להתפנות לנושאי הסביבה ובעלי החיים.

למוסי רז כיו"ר חים וסביבה לשעבר, יש רקורד והבנה בתחומי סביבה, כנ"ל לניצן הורביץ ותמר זנדברג כולם תרמו משהו בנושאי סבביה גם בכנסת, אבל יעל כהן פארן מיקדה את מירב זמנה ומרצה למאבק הסביבית... המשך קריאה

למוסי רז כיו"ר חים וסביבה לשעבר, יש רקורד והבנה בתחומי סביבה, כנ"ל לניצן הורביץ ותמר זנדברג כולם תרמו משהו בנושאי סבביה גם בכנסת, אבל יעל כהן פארן מיקדה את מירב זמנה ומרצה למאבק הסביביתי, ולהנחלת הקיימות לאורך שנים. המחנה הדמוקרטי קיבלה חיזוק חשוב מהתנועה הירוקה. וסתיו שפיר מחויבת לתמוך ולחזק את המאבקים הסביבתיים בזכות ההסכם הזה

עוד 478 מילים ו-2 תגובות

פרשנות יותר משהורוביץ ניצח, זנדברג הפסידה

זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק: היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו״ר בבחירות פנימיות ● הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובת הורוביץ, שינווט עכשיו את מרצ למחוזות אחרים: יותר דת ומדינה, פחות כיבוש ושלום ● ולאהוד ברק יש סיבות להיות מרוצה מהתוצאות

המהפך במרצ אמש (חמישי) לא ממש מפתיע. גם ההיסטוריה המפלגתית וגם החיבורים האחרונים בוועידה שמונה 1,043 חברים רמזו על הניצחון של ניצן הורוביץ והדחת היו"ר המכהנת תמר זנדברג.

לאורך השנים, איש ממנהיגי מרצ לא החזיק מעמד זמן רב, והלך הביתה עצוב ומושפל. זה קרה עם שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון (ג'ומס) וזהבה גלאון. כולם הרגישו בשלב מסוים שהם לא רצויים ועזבו את המפלגה לפני שהודחו בהצבעה.

זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק. היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו״ר בבחירות פנימיות. אילו הייתה עירנית יותר למה שקורה סביבה, ייתכן והייתה מוותרת על המאבק ועל התבוסה.

זנדברג עוררה הרבה כעס בקרב הפעילים מאז שנבחרה בפריימריז לראשות מרצ לפני שנה ורבע בלבד. רבים זכרו לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע.

גם הכישלון בבחירות באפריל (ארבעה מנדטים למרצ) הדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג טענה כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015. זה לא עזר. אפשר להוסיף לכל אלה גם טענות נגד זנדברג על התנשאות ויחס קר לאנשים.

רבים זכרו לזנדברג את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע

ניצן הורוביץ נכנס לתוך מצב נוח. הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובתו. הורוביץ הוא איש חביב, מוכשר וחסר אויבים, וברגע שחברו אליו הכוחות האדומים – כך נקראים הכוחות המאורגנים במרצ – הוא החזיק במפתחות לניצחון.

האיש החזק היום במרצ, ועל זה כבר מסכימים עכשיו כולם, הוא תומר רזניק, המזכ"ל האלמוני של המפלגה. רזניק, רק בן 28, היה יו"ר צעירי מרצ והפך מזכ"ל המפלגה רק לפני שנה. הוא מחובר לאילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא התמודד על ראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. השניים החליטו לתמוך בהורוביץ. בכירים במרצ טוענים כי הורוביץ לא יפריע לרזניק להמשיך ולשלוט במפלגה ולעשות בה כרצונו, ולכן הוא זכה בתמיכתו.

למחנה של גילאון-רזניק הצטרפה בשבוע שעבר ח"כ מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג. לרוזין יש השפעה רבה בוועידה. בהורוביץ תמכו גם אנשים בקיבוץ הארצי וכמה מוותיקי מרצ הידועים, יאיר צבן ואבשלום (אבו) וילן.

זנדברג החזיקה בוועידה כוח מאורגן לא גדול שתמך בה. גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תמכו בה. זה לא הספיק. זנדברג תנסה עכשיו את מזלה בבחירות הפנימיות בוועידה לבחירת חברי הכנסת, שיתקיימו ב-11 ביולי. סיכוייה נחשבים טובים.

כיו"ר התנועה, הורוביץ יביא הדגשים חדשים למפלגה. את השיח על הכיבוש ועל שלום יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט

ניצן הורוביץ חוזר למרצ אחרי ארבע שנות היעדרות, הפעם כיו"ר התנועה, והוא יביא הדגשים חדשים למפלגה, פוליטיים ופרקטיים. את השיח על הכיבוש ועל שלום עם הפלסטינים יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט, נושאים שמעסיקים את הורוביץ מאז ומעולם.

הורוביץ הקים את עמותת "ישראל חופשית" למלחמה נגד כפייה דתית. בקדנציה הקודמת שלו בכנסת הוא נלחם לטובת נישואים אזרחיים, לימודי ליבה לחרדים ונושאים אחרים.

אבל מה שיותר חשוב בימים אלה – הבחירה של הורוביץ תגביר את מאמצי האיחוד של מרצ עם מפלגות אחרות. הורוביץ וגילאון רוצים להתחבר עם כל מפלגה שזזה במתחם המרכז-שמאל. זו בשורה גדולה לאהוד ברק, שרוצה להקים גוש עם העבודה ומרצ, וגם לכל מי שתומך בגוש כזה במפלגת העבודה.

עוד 502 מילים

כמה קטנה ככה מסוכסכת

ועידת מרצ תבחר בשבוע הבא בין היו״ר המכהנת תמר זנדברג לח״כ לשעבר ניצן הורוביץ לראשות הרשימת לבחירות הקרובות, ומסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה הזו יצרים ותככים למכביר ● פרשנות

העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.

אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.

כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה

מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)

אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.

רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.

התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.

יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.

לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.

בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.

גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.

מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות

ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.

הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.

מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?

עוד 683 מילים

גבאי: העבודה תתמזג עם מרצ או כחול לבן לקראת הבחירות

יו״ר העבודה דיבר בכנס בת״א ● הוא הוסיף כי ״אם כחול לבן תהיה 35 או 36 באופוזיציה, זה לא ישנה כלום, אם בסוף נהיה באופוזיציה״ ● אתמול אמרה יו״ר מרצ תמר זנדברג שהיא קוראת לריצה משותפת עם העבודה ואמרה ״צו השעה הוא גוש שמאל גדול ומשמעותי״

ליברמן: "נתניהו הוא זה שלא רצה את ישראל ביתנו בממשלה"

בתגובות שפרסמו הבוקר ראשי הסיעות על הקדמת הבחירות הם בעיקר מאשימים אלה את אלה בהחלטה שהתקבלה ברוב של 74 ח"כים ● יו"ר יהדות התורה, משה גפני, פתאום לא פוסל להצטרף לממשלה עם יאיר לפיד ● אבי גבאי: "היינו חייבים לשקול את ההצעה להצטרף לממשלה"

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר הבוקר במסיבת עיתונאים: "נתניהו הוא זה שלא רצה את ישראל ביתנו בממשלה, הוא ניסה לקנות ח"כים ממפלגות אחרות. כל הזמן אני קורא 'מה מסתתר מאחורי ההחלטה של איווט?' מה הם רצו? נקמה אישית? אני חזור עוד פעם על העובדות: את עמדתנו בנושא חוק הגיוס קבענו מזמן, גם כשהבחירות לא היו באופק, והמשבר הקואליציוני בנושא החל עוד בפברואר-מרץ 2018".

בתגובה לדברי נתניהו אמש, לפיהם "ליברמן החליט להצטרף למחנה השמאל והקדים את הבחירות", אמר ליברמן: "האיש מקיסריה (נתניהו) מאשים את האיש מנוקדים (ליברמן) שהוא 'שמאלני'. אני רוצה להזכיר שראש הממשלה היה דווקא זה שהצביע בעד ההתנתקות בכנסת, שהוביל את ההתנצלות בפני הדיקטטור ארדואן, שמחליט להעביר 30 מיליון דולר לחמאס".

"הקדמת הבחירות קורית בגלל שתי מילים בלבד״

  • יו"ר כחול לבן, בני גנץ אמר בתגובה להקדמת הבחירות: "הקדמת הבחירות קורית בגלל שתי מילים בלבד – מבצר משפטי. במקום שהמיליונים יושקעו בבתי חולים, קשישים או ניצולי שואה הם יושקעו פעם נוספת בבחירות שיביאו אותנו לאותו מקום. אם נתניהו לא מצליח פעם ראשונה – בפעם השנייה היה צריך להעביר למישהו אחר".
  • מספר 2 בכחול לבן, יאיר לפיד: "ביבי נכנע, נסחט, ובסוף נכשל. הוא לא הצליח להקים ממשלה, ועכשיו גרר את המדינה לעוד מערכת בחירות מיותרת, שתעלה מיליארדים, ומטרתה היחידה היא להציל אותו מהכלא".
  • יו"ר צוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד, יריב לוין: "העובדות פשוטות מאוד: אביגדור ליברמן הלך לבחירות ואמר לבוחרים שייכנס לממשלת ימין. הוא ידע שיש בימין מפלגות דתיות וחרדיות. ברגע שהסתיימו הבחירות והוא קיבל רק חמישה מנדטים, הבין שהוא לא נכנס לממשלה הזאת, והפיל אותה.

    ״ליברמן דרש שלושה שרים שיחזיקו יחד חמישה תיקים. הוא התעקש על סעיף שידע שהחרדים לא יקבלו. זה כאילו שהיה אומר: אני מוכן להיכנס לממשלה, אבל יש לי רק דרישה אחת: שחברי הכנסת של יהדות התורה יבואו לאכול איתי צהריים במסעדה לא כשרה".

    מישראל ביתנו מסרו בתגובה לדבריו של לוין: "לוין צריך להיכנס לספר השיאים של גינס כשקרן האולטימטיבי בהיסטוריה של המשאים ומתנים הקואליציוניים במדינת ישראל".

  • יו"ר חד"ש, איימן עודה: "קיימת אפשרות לאיחוד רשימות המפלגות הערביות. זה הוכיח את עצמו רק פעם אחת וקיבלנו 13 מנדטים וזה עם הרשימה המשותפת. האוכלוסייה הערבית לא הצביעה בגלל פירוק הרשימה המשותפת וחוסר תקווה. גנץ התנהל כמו ימין ב' ולא הציג אלטרנטיבה. כשכחול לבן יבינו שהם צריכים להציג אלטרנטיבה, יש סיכוי לממשלה אחרת".
  • יו"ר מרצ תמר זנדברג: "אפנה למפלגת העבודה להיכנס לשיחות לקראת ריצה משותפת בבחירות. צו השעה הוא גוש שמאל גדול ומשמעותי לצדו של המרכז". זנדברג תקפה את התנהלותן של כל המפלגות האחרות סביב הקדמת הבחירות: "מי שהבטיחו לא לשבת עם נתניהו בשום אופן דווקא השתעשעו במחשבה. מי שהתחייבו לשבת איתו בכל מחיר בסוף ויתרו על זה, מי שהבטיחו שיהיו עצמאיים עד הסוף התאחדו".
  • יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי התייחס להצעה שקיבל ברגע האחרון להצטרף לממשלתו של נתניהו: "הייתה הצעה מאוד רצינית שענתה לדרישה של האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש האחרון. חובתי כשמגיעה הצעה כזו לשקול אותה ולהציג בפני הסיעה, וזה מה שעשיתי. הסעיף הראשון בהצעה היה שאין פסקת התגברות, אין חוקי חסינות וחוקים פרסונליים, אין פגיעה ביועצים משפטיים ובשומרי הסף, ויש למפלגת העבודה זכות וטו על כל הצעת חוק שקשורה לדמוקרטיה. זאת הייתה הצעה ששומרת על הדמוקרטיה וחובתי לשקול אותה. בסופו של דבר הגענו למסקנה שזה כמעט בלתי אפשרי. הוא היה יכול להכניס אותנו לממשלה ואחרי זה להוציא אותנו".

 

 

עוד 618 מילים

איימן עודה הפגין גם אומץ לב ציבורי וגם תבונה פוליטית

עימות פנימי מכוער התרחש בסיעת כחול-לבן בזמן ההכנות לקראת ההפגנה שהיא קיימה, יחד עם מפלגות אופוזיציה אחרות, במוצאי-שבת ברחבת מוזיאון תל-אביב ושהתבררה, בסופו של דבר, כהישג מרשים.

כבר בשלב הראשון של הכנותיהם החליטו מארגני ההפגנה כי רשימת הנואמים בה תכלול את ראשי המפלגות המתנגדות לתכניותיו של בנימין נתניהו בכל הקשור למערכת המשפט.

הרשימה שהוכנה כללה לכן את בני גנץ, יאיר לפיד ומשה יעלון – שהם ראשיהן של שלוש המפלגות המרכיבות את כחול-לבן – ולצידם גם את אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ותמר זנדברג, יו"ר מרצ.

העימות הפנימי בסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר נסוב סביב השאלה האם לשתף, כנואמים בהפגנה, גם נציגים מטעם מפלגות האופוזיציה המייצגות את האוכלוסייה הערבית בישראל.

ח"כ עופר שלח, מראשי חטיבת יש עתיד בסיעת כחול-לבן, סבר שיש להזמינם. הוא שוחח עם  ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, והזמינו לנאום בהפגנה. עודה התייעץ על כך עם חבריו ולאחר זמן-מה השיב להזמנה בחיוב.

אלא שבינתיים נתקלה יוזמתו של שלח בהתנגדותו הנחרצת של ח"כ משה יעלון, העומד בראש חטיבת תל"ם בכחול-לבן. ראש הסיעה המאוחדת, ח"כ בני גנץ, קיבל בשלב הזה את דעתו של יעלון, והדבר אילץ את שלח להשתמש בתירוץ ילדותי ומופרך ("תשובתו החיובית של עודה התקבלה אחרי שרשימת הנואמים כבר נסגרה") כדי לבטל את השתתפותו בהפגנה של יו"ר חד"ש.

בשלב הזה קרה משהו בלתי-צפוי וחלקים גדולים מהציבור שאמור היה להשתתף בהפגנה הגיב על ההתפתחויות הללו בצורה שונה מזו שראשי כחול-לבן ציפו לה.

ביקורת מפתיעה על החלטתם לשוב ולהדיר, פעם נוספת, את הציבור הערבי החלה לפתע להישמע מכיוונים שונים. יותר ויותר אישים ופרשנים החלו להזכיר לראשי כחול-לבן עובדה פוליטית פשוטה –  בלי שיתופם של נציגי הציבור הערבי אין למתנגדי נתניהו כל סיכוי להביא לשינוי במציאות הפוליטית בישראל.

וכך קרה כי במהלך השבת, ברגע האחרון ממש, הבין גנץ שהפעם, הדרת הערבים תהיה טעות קשה. שעות אחדות לפני תחילת ההפגנה הוא טילפן לעודה והזמינו לנאום. עודה נענה מייד.

לכאורה, היה זה צעד אמיץ מצידו של הרמטכ"ל לשעבר, שבכל צעדיו הקודמים בפוליטיקה בחר להתעלם, באופן כמעט מופגן, מקיומה של אוכלוסייה ערבית בישראל. אלא שגנץ קיבל בסך הכל החלטה מתבקשת ומובנת-מאליה, שלא נדרש עבורה אומץ לב רב במיוחד.

בדיעבד, ולאור האופי שלבשה ההפגנה ברחבת המוזיאון, לא קשה להגיע למסקנה שלא בני גנץ אלא איימן עודה היה זה שנקט בצעד אמיץ ביותר.

גנץ, שהיה ראשון הנאומים בהפגנה, אמר למאזיניו שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא משתתף בהפגנה. עודה, שנאם מייד אחריו, אמר שהוא השתתף בחייו כבר "באלף הפגנות" והגדיר עצמו, בחיוך, כ"מפגין סדרתי".

קרוב לוודאי, עם זאת, שאף אחת מבין אלף ההפגנות בהן השתתף בעבר לא הייתה דומה, ולו במשהו, להפגנה שהשתתף בה במוצאי שבת בתל-אביב, שהתבררה בסופו של דבר כמרשימה ביותר.

המאפיינים שייחדו אותה בין אלף ההפגנות שלו הם שהפכו את החלטתו של יו"ר חד"ש להשתתף בה להחלטה אמיצה, הראויה למידה רבה מאוד של הערכה.

ראשית – בגלל הרכב הנואמים שלה. שניים מבין הנואמים בהפגנה, גנץ ויעלון, הם רמטכ"לים לשעבר (ויעלון גם שר ביטחון לשעבר) שהובילו את צה"ל לכמה וכמה מתקפות, במיוחד בעזה, בהן נהרגו מאות ואולי אף אלפי אזרחים פלסטיניים חפים מכל פשע. נואם שלישי בהפגנה, יאיר לפיד, הוא האיש שלפני שנים מעטות החיל על עודה וחבריו את כינוי הגנאי המכוער והמעליב "הזועביז".

מנהיג פלסטיני בישראל זקוק למנות גדושות מאוד של אומץ-לב ציבורי כדי להתייצב לצדם של גנץ, יעלון ולפיד על במה אחת, תוך התגברות על הידיעה כי הדבר יעורר עליו ביקורת בסביבתו הקרובה, ואולי גם בקרב מצביעיו. ח"כ עודה ניחן כנראה באומץ הלב הזה.

שנית – בגלל "חומת מגן לדמוקרטיה", הסיסמה הקשה-מאוד-לעיכול שעיטרה את במת הנואמים. סביר להניח שבטנו של עודה התהפכה מספר פעמים כשעלה לבמה המעוטרת בסיסמה מיליטריסטית הגוזרת גזירה שווה בין ההגנה על המרחב הדמוקרטי בישראל לבין מבצע צבאי ברוטלי, באמצעותו חיסל ראש הממשלה אריאל שרון ב-2002 את מעט העצמאות ממנה נהנתה עד אז הרשות הפלסטינית.

שלישית – בגלל ים דגלי הכחול לבן שהתנופפו מול עיניו של מי שרגיל להפגין, בדרך כלל, מול ים של דגלים פלסטיניים.

ורביעית – גם בגלל התרבושים המגוחכים שרבים מהמפגינים החליטו, באקט של אוריינטליזם עלוב, לחבוש על ראשם.

החלטתו של איימן עודה לנאום בהפגנה, למרות כל ארבעת מאפייניה אלה, הקרינה לא רק אומץ-לב ציבורי אלא גם, ואולי בעיקר, תבונה פוליטית.

מאז נודעו תוצאות הבחירות לכנסת מרבים ראשי מרצ המוכים – וגם כמה משרידי מפלגת העבודה המובסת – להרהר בקול רם על ההכרח לכונן ברית פוליטית אמיתית בין החלק הליברלי של הציבור היהודי לבין הציבור הערבי בישראל.

בהחלטתו להתייצב במוצאי שבת על הבמה בתל-אביב הוכיח איימן עודה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי שאפשר יהיה ליצור את הברית הזאת, שבלעדיה לא ניתן יהיה להציל את מה שנותר מהדמוקרטיה בישראל. עכשיו הגיע תורם של מנהיגי מרצ להוכיח לציבור הערבי שהם מוכנים להרחיק לכת במידה שווה.

התגובה החיובית הנלהבת בה קיבלו רבים ממשתתפי ההפגנה את איימן עודה ואת דבריו הוכיחה, אגב, שלברית הזאת יש יותר תומכים בקרב הציבור הליברלי מאשר בקרב מנהיגיו.

סופר ועיתונאי, כתב על נושאים פוליטיים במוסף "הארץ" ובשבועונים "כותרת ראשית" ו"כל העיר", והיה כתבו המדיני של "דבר".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 740 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה