הכול נשאר במשפחה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בסופו של דבר, הכל תלוי באדם עצמו. לעמית סגל יש אג'נדה ברורה ואין סיבה לחשוד שהוא יפסיק לקדם אותה בגלל אח שלו. גאולה אבן לעומתו צברה מספיק שנות ניסיון בשביל לדעת מה לא עושים. לדעתי גאולה אבן עדיפה עשרות מונים על אילה חסון. כשברור לכל מי הוא בעלה, זה מייתר את הצורך שלה לזוז הצידה. אילה חסון לעומת זאת, אף אחד לא יודע מה המניעים שלה ואת מי היא משרתת בכל זמן נתון.
הרבה יותר מטריד אלה הם הקשרים המוסתרים. הקח תן מאחורי הקלעים שאף אחד לא חשוף אליהם ואף אחד לא יודע למה באמת מתעסקים / לא מתעסקים עם נושא זה או אחר.
אז האבא של מיכאל האוזר-טוב רץ לכנסת. ביג דיל. יותר חשוב לחשוף מה קרן ברק עושה בכנסת. את מי היא משרתת. יותר חשוב להבין את מי משרתת מירב בן ארי. איך הלוביסטיות שהפכו לחברי כנסת נלחמות כמו לביאות פצועות בעד הלקוחות שלהן "לשעבר" ונגד הציבור כולו.
התקשורת, כרגיל, מתעסקת בשטויות ולא בדברים החשובים.
כמו בהתקף אפילפטי בלתי-נשלט אנחנו חוזים בכל מערכת בחירות בהקמה ובפירוק של ישויות ומפלגות בקצב מסחרר. לא עוד "מפץ" אחד גדול במשמרת, אלא שורה ארוכה של נפצוצים קטנים, זעירים.
לא נחשול פוליטי אחד (דוגמת הקמת "קדימה"), אלא אדוות קטנות, בלתי מורגשות כמעט, שמלוות בהצהרות בומבסטיות על "מחויבות" ו"דרך חדשה" ו"צורך בשינוי" ו"הגעתי למסקנה", שלאחריהן מגיע הריטואל המוכר: צילום במסעדה עם הראיס החדש, סקרים שמצביעים על מגמות סותרות, ואז התרסקות בקלפי ומעבר לטרנד הבא – אחרי "תקופת הסתגלות" ו"עשייה לביתי" (שנמשכות בממוצע שבועיים).
כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים
כך זינק אלדד יניב לעגלה של אהוד ברק כולו חיוכים, כאילו לא כינה את ראש הממשלה לשעבר "מושחת" ו"חזיר" בכל ההטיות האפשריות מעל לכל במה; יא-יא פינק, דרדק פוליטי בן-יומו שנשבע אמונים לסוציאליזם, שכח הכל ואץ-רץ לזרועותיו של הקפיטליסט הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, אדם שרואה את העולם מהקומה הכי גבוהה במגדל.
ציפי לבני מתלבטת מה תהיה הכתובת של המפלגה הזיליון אליה תתחבר והאם היא תשתייך לימין, לשמאל או למרכז; אורלי לוי אולי תלך הפעם לסיבוב עם גנץ או אולי דווקא עם עמיר פרץ – שעשוי למכור את המניות המשומשות של האקס-עבודה ליזם אהוד ברק, תמורת מקום שני ברשימה (והבטחה להישגים עבור ה-עובדים).
בנט ושקד מחפשים, כל אחד בתורו ולפעמים ביחד, פרשנויות חדשות במילון למושגים "ימין" ו"חדש", בעוד שהחברים ב"כחול-לבן" תוהים עדיין האם להתאחד-מחדש או להתפצל-מישן.
כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, משמעות, נאמנות – כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים. והחוק הראשון במועדון קרב הוא שאין חוקים. תופסים ביד של מישהו ופוצחים במחול מסחרר לקול מצהלות סקרי-שקר, וניתוחי עמית-סגלים.
אז הנה, אולי, עוד סיבה למה נתניהו מחזיק מעמד טוב יותר מהיריבים שסביבו. הבדואים קוראים לזה צומוד, היצמדות לאדמה. לטוב ולרע נתניהו דבק בליכוד כבר 25 שנים. הוא לא מקים מיזמים חדשים, ולא מפצל מוסדות-עבר. קוראים לו "זגזגן" אבל כנראה שאין פוליטיקאי יציב ועקבי ממנו בתולדות המערכת הפוליטית. בין אם מפלגתו נמצאת בשפל המדרגה או אם היא ממריאה אל-על, נתניהו נשאר בתוכה, ובראשה.
אם יש עלייה חדה בסקרים או ירידה תלולה הוא לא מחליף את הפלטפורמה, ובדרך כלל גם לא את המסרים (הפשטניים-להחריד, אך אפקטיביים) של הקמפיין שלו. בבחירות הקודמות זה היה "ימין. חזק. מצליח". השינוי היחיד שביצע היה הוספת המילה "מצליח". קשה לספור כמה שינויים עבר הקמפיין של כחול-לבן באותה תקופה, כולל החלפת ג'ינגל, ססמה, מיקוד, שם-מפלגה, צבעי רקע, ומסרים.
גם במשחקי חצי-הגמר הנוכחיים של הפיצוליאדה – רגע לפני ההיסטריה הגדולה של הפיצולים והאיחודים שצפויים לנו בעוד פחות מחודש, במועד סגירת הרשימות – צופה נתניהו בשקט מהיציע. בקושי מגיב, בקושי מייצר כותרות. נותן לכולם ללחשש שהוא בצרות-צרורות. מתבונן איך גנץ בזבז אשראי-מדומה בתוך שניות ואיך ברק מחכך ידיים באושר מסקרים שמראים שהוא בקושי עובר את אחוז החסימה.
לא בכדי הגורמים היחידים שהוא לוקח ברצינות במערכת בחירות, בכל מערכת בחירות, הם החרדים וליברמן, היחידים שלא עסקו בחילופי זוגות בעשורים האחרונים. היחידים שממש כמוהו, נצמדים לקרקע המוכרת והבטוחה להם ומחכים בשקט.
למה אומרים שברק לא יכול להשתנות? הפעם הוא מתחיל לפרק אותם עוד לפני הבחירות.
שלוש שנים בדיוק אחרי הברקזיט בבריטניה, יוני 2016, יוצאת גם מפלגת העבודה למשאל עם משלה. רחל ברקאי, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שנאלצה להכריע בין הנצים במפלגה הנעלמת, החליטה על פתרון יוצא דופן לסכסוכים בין בכירי הרשימה.
לפי ההחלטה שקיבלה היום השופטת ברקאי, בין החברים יתקיים משאל אינטרנטי שבו הם יחליטו איך הם רוצים לבחור את יושב הראש הבא של המפלגה ואת חברי הכנסת. האם היו"ר ייבחר בוועידת המפלגה? האם בפריימריז? והאם חברי הכנסת ייבחרו בוועידה, בפריימריז, או שיחליטו על צילום מצב, והרשימה הנוכחית מינוס טל רוסו היא זו שתוצג לבוחר גם ביום הבחירות בספטמבר הקרוב?
מדובר כנראה בתקדים היסטורי, שבו בית המשפט כופה על מפלגה מהלך שהיא לא קיימה מעולם, והכל בתוך שבוע ימים. אולי יש כאן פתח גם לתקדים לאומי. אם אפשר להגיע בקלות ובזמן קצר ל-60 אלף חברי מפלגה, ניתן להגיע באותה דרך גם לכלל תושבי המדינה, ואז גם הבחירות הכלליות יתקיימו דרך האינטרנט, בלי יום שבתון שעולה מיליונים, ובלי ועדות קלפי מיושנות בבתי ספר שנסגרים ליום אחד והתלמידים נשלחים ליום חופש מיותר.
המשאל שקבעה השופטת ברקאי ביטל את ועידת המפלגה שאמורה הייתה להתכנס היום, שם היו אמורים להתנגח אבי גבאי (בעד פריימריז) ועמיר פרץ (בעד בחירות בוועידה). אולי נמנעה כאן עוד מריבה המונית, כמו זו שהתרחשה בוועידה האחרונה ב-11 בינואר בין גבאי, איתן כבל ואיילת נחמיאס-ורבין.
סביר להניח שהחברים יחליטו במשאל על פריימריז. הם הרי רוצים לבחור בעצמם את היו"ר שלהם. בינתיים, הודיעו מספר 1 ו-2 ברשימה על מהלכים אישים דרמטיים: גבאי הודיע כי לא יתמודד על ראשות הרשימה, כפי שפורסם לראשונה כבר לפני כחודש בזמן ישראל. רוסו, מצידו, הודיע שגם לא יתמודד לכנסת.
גבאי היה מלכתחילה חפץ חשוד במפלגת העבודה. ליכודניק, אוהד בית"ר ירושלים, קפיטליסט. איתרע מזלו והוא עבר במקרה ליד מפלגת העבודה ההרוסה באמצע 2017; החבר'ה אמרו, 'הנה מישהו שעושה רושם טוב', והמליכו אותו עליהם. אבל גבאי לא באמת נקלט, עשה טעויות ודרדר בבחירות את המפלגה לשפל של 6 מנדטים. אם היה מתמודד היום בפריימריז על ראשות העבודה, היה מקבל שני אחוזים לכל היותר.
אם יוחלט על שימור הרשימה הקיימת לבחירות הבאות, גבאי יוצב במקום השני, אחרי היו"ר שייבחר. אם, לעומת זאת, יהיו פריימריז לבחירת חברי הכנסת, גבאי כנראה יפרוש
אם יוחלט על שימור הרשימה הקיימת לבחירות הבאות, גבאי יוצב במקום השני, אחרי היו"ר שייבחר. אם, לעומת זאת, יהיו פריימריז לבחירת חברי הכנסת, גבאי יפרוש כנראה כמו הגנרל החביב רוסו, שלא מצא את מקומו במבוך הפוליטי ולא עמד בקצב האירועים המסחרר, שלא התאים לתכניות הגדולות שלו.
אז מי יהיה יו"ר העבודה? אם יהיו פריימריז, יש סיכוי טוב למועמדים בעלי התמיכה הציבורית הרחבה יותר – מנהיגי המחאה של 2011, איציק שמולי וסתיו שפיר. בוועידה יש סיכוי לעמיר פרץ הבלתי נגמר, שחושב שהוא יכול להביא ליכודניקים למפלגת העבודה.
יאיר גולן יכול להיבחר רק בפריימריס, אם יתמודד. הבן שלו, אוריה גולן, היה העוזר הפרלמנטרי של שלי יחימוביץ' ועמד בראש מטה הבחירות של יאיא פינק
האלוף (מיל.) יאיר גולן יכול להיבחר רק בפריימריס, אם יתמודד. הבן שלו, אוריה גולן, היה העוזר הפרלמנטרי של שלי יחימוביץ' ועמד בראש מטה הבחירות של יאיא פינק – האיש הכי מקורב ליחימוביץ' – בפריימריז האחרונים. פינק הגיע למקום השמיני. לא במקרה, אם כן, יחימוביץ' נפגשה עם גולן האב בחודש שעבר, והיא צפויה לסייע לו אם יחליט לרוץ.
ומה עם אהוד ברק, ראש הממשלה ויו"ר העבודה לשעבר? לא ברור מה האופציה העדיפה מבחינתו – פריימריז או ועידה. כך או כך, כפי שברק עצמו נוהג לומר: "אין סנטימנט ציבורי גדול לראות אותי חוזר".
הגיע הזמן לשים סוף לפייק ניוז. לא זומנתי לסגל הנבחרת למשחק הערב מול פולין. בחורינו המצוינים יאלצו להסתדר בלעדיי. איחלתי להם הצלחהצילום: מוטי לבטון
פורסם על ידי Ehud Barak – אהוד ברק ב- יום שני, 10 ביוני 2019
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם