אישיות
מנחם מנדל שניאורסון

הלובביצ׳ר הרבי של העם היהודי

את הניסיון לפענח את מקומו של מי שעד היום, עשרים וחמש שנים לאחר פטירתו, אנו עדיין מכנים בפשטות "הרבי" – תואר שמביע במרומז את ההכרה בו ללא עוררין כמנהיג הרוחני של דורנו – אני מתחיל עם שטר הדולר בארנקי.

את השטר הזה קיבלתי מהרבי ב-1990, אם כי בעקיפין. חברי, איש חב"ד הרב שמואל גרייזמן, אחד משליחי הרבי בירושלים, הצטרף לתור הארוך שהשתרך, כמו בכל יום ראשון בבוקר, במבואת המטה הראשי של חב"ד בשכונת קראון הייטס בברוקלין, כדי לקבל מהרבי שטר של דולר עבורי.

הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון, ב-1992, מייעץ לאמא צעירה לפני שתקבל ממנו דולר (צילום: AP Photo)
הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון, ב-1992, מייעץ לאמא צעירה לפני שתקבל ממנו דולר (צילום: AP Photo)

כשהוא כבר בשנות השמונים המאוחרות לחייו, הרבי היה עומד – מסרב לשבת – במשך שעות ומחלק שטרות של דולר לכל אדם שעבר לפניו. הרבי ביקש לתרום את הדולר או תמורתו לצדקה, בכדי שכך תלך ותתפשט מצוות הצדקה. יהודים ולא יהודים, פוליטיקאים ואנשים מן השורה – כל אחד קיבל מילה מעודדת, ברכה מותאמת לכל צורך ספציפי.

גם שטר הדולר שלי הגיע עם ברכה. באותה עת עבדתי כעיתונאי במגזין "ג'רוזלם רפורט", וזו הייתה ברכתו של הרבי אליי: "שתדווח חדשות טובות מירושלים".

זו לא הייתה משאלה צנועה או איחול מנומס. הרבי, הבנתי, נותן לי הוראות הפעלה: ככל שאתמקד בחיוביות, לא רק אדווח על חדשות טובות אלא אסייע ליצור אותן. אותו מסר פשוט לכאורה, תמצת למעשה את פועלו של הרבי: ההתעקשות שלו לראות את הטוב כאסטרטגיה המגשימה את עצמה, האתגר שהוא הציב לכל אחד מאיתנו להיות הגרסה הטובה יותר של עצמנו, ומעל לכול, דבקותו בחזון הגאולה כמציאות על סף מימוש – "החדשות הטובות" האולטימטיביות מירושלים.

הרבי מלובביץ׳, משמאל, בעת תפילת בוקר ב-1992 (צילום: AP Photo/Mike Albans)
הרבי מלובביץ׳, משמאל, בעת תפילת בוקר ב-1992 (צילום: AP Photo/Mike Albans)

למה אדם כמוני, שמעולם לא היה חסיד, נושא אתו במשך עשרות שנים באדיקות כזו שטר של דולר מהרבי? מדוע אני מוקיר כל כך את השטר שקיבלתי מהרבי, עד כדי כך שאני רואה בו את אחד הנכסים הרוחניים החשובים ביותר שברשותי?

כמו יהודים כה רבים אחרים בעולם, רציתי גם אני קשר מוחשי עם הצדיק, הישות הקדושה המשמשת צינור להזרמת הברכה השמימית. היאחזות בחפצים המייסדים קשר בין האדם לבין הצדיק אינה ייחודית לחב"ד או לחסידות, היא חלק בלתי נפרד מהגישה המיסטיקנית בכללה. מה גם שהדולרים שהרבי חילק היו לרוב חדשים מהמטבעה, מה שמחזק את הרמז על הייעוד הרוחני שלהם: נְקִיִים ממגע ידי אדם אחרות, הם ראויים למַמְסֵר את ברכתו של הצדיק.

אך יש סיבה עמוקה יותר לכך שאני מייקר מאד את הקשר המוחשי שלי עם הרבי: הדולר הוא תזכורת לאיש שגילם עשייה נטולת אנוכיות למען העם היהודי, דאגה מתמדת לשלומו של כל יהודי ולא משנה מה הרקע שלו ומהן אמונותיו. אנחנו אוהבים אותו בגלל האהבה הבלתי-מותנית שלו כלפינו.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מלווה ברב הראשי של רוסיה ברל לזר, בביקור בספריית משפחת שניאורסון במוסקבה, ב-13 ביוני 2013 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מלווה ברב הראשי של רוסיה ברל לזר, בביקור בספריית משפחת שניאורסון במוסקבה, ב-13 ביוני 2013 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)

לאחר השואה, התמקדו השורדים מהקהילות החסידיות במזרח אירופה בשיקום ובנייה מחדש. כל קהילה השקיעה בחיפוש כוחות ודרכים לאסוף את השברים של עולמה המנותץ. דבר אחד היה ברור לכולם: התנאי החיוני להצלחת המשימה הוא התבדלות. הקיום של יהודים מחוץ למעגל הקהילתי שלהם יהפוך לבלתי רלבנטי, אם לא לאיום.

אבל מנחם מנדל שניאורסון בחר באסטרטגיה הפוכה. הוא הפך קהילת ניצולים קטנה ומוכה, שחיה בפינה שכוחה ברובע ברוקלין, לאוונגרד רוחני. בעיני הרבי, שיקום הקהילה שלו היה בעצם אמצעי להתחדשות ושיקום העם היהודי כולו. את חסידיו הוא לא השאיר לידו, לבנות את חצרו; הוא שיגר אותם לפינות הנידחות ביותר ברחבי העולם היהודי. חב"ד בהובלת הרבי הגדירה לעצמה את משימתה: הצלת העם היהודי כולו לאחר השואה, ובכך הייתה למקבילה הרוחנית של הציונות המדינית.

בהקשר זה, תחושת האחריות והערבות של הרבי כלפי כל עם ישראל היא דרך נוספת להבין את 'פרויקט הדולרים', משום שהוא איפשר לו ליצור קשר אישי עם מאות אלפי יהודים. סביר להניח כי לאף מנהיג יהודי לאורך ההיסטוריה לא היה מגע ישיר עם יהודים כה רבים כמו זה שהיה לרבי.

ראש הממשלה מנחם בגין נפגש בברוקלין עם הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון, ב-17 ביולי 1977. בגין היה בדרכו לוושינגטון, לפגוש את נשיא ארה״ב ג׳ימי קרטר, כדי לדון עמו בהסכמי השלום עם מצרים. (צילום: AP Photo/Ray Howard)
ראש הממשלה מנחם בגין נפגש בברוקלין עם הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון, ב-17 ביולי 1977. בגין היה בדרכו לוושינגטון, לפגוש את נשיא ארה״ב ג׳ימי קרטר, כדי לדון עמו בהסכמי השלום עם מצרים. (צילום: AP Photo/Ray Howard)

ואכן, העולם היהודי החל לראות ברבי את מה שהוא ראה בעצמו: כתובת לצרכים הרוחניים. בעוד אדמו"רים אחרים קיבצו לחצרם חסידים שמוצאם מעיירות המקור התואמות במזרח אירופה, הרבי משך אליו מעריצים, שהפכו לחסידיו, מכל חלקי העם היהודי.

כיום אנו לוקחים כמובן מאליו את קיומם של בתי חב"ד בבנגקוק ובדרמסלה. אך אין שום דבר מובן מאליו בזוגות צעירים חרדיים שעוזבים את החיים בקהילה הסגורה והמגוננת ויוצאים אל העולם הפתוח. שליחי חב"ד הפכו ליהודים בעלי הפרופיל הציבורי הגבוה ביותר, במקומות המרוחקים ביותר. ועם הרמת הראש של האנטישמיות הרצחנית, הבולטות הזו קיבלה משמעות מאיימת. ממומביי ועד פאוויי, חב"ד סומנה כמטרה.

במשך השנים היו לי חילוקי דעות עם חב"ד. כצעיר בארה"ב הייתי פעיל בתנועת המחאה למען יהדות ברית המועצות, שהרבי התנגד לה באזהרה שמערכה ציבורית נגד המשטר בברית המועצות רק תסכן את היהודים הכלואים שם. אני מאמין שההיסטוריה הצדיקה את תנועת המחאה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לקברו של הרבי מלובביץ׳ בבית הקברות מונטיפיורי בניו יורק, ב-10 בספטמבר 1996 (צילום: AP Photo/Kathy Willens)
ראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לקברו של הרבי מלובביץ׳ בבית הקברות מונטיפיורי בניו יורק, ב-10 בספטמבר 1996 (צילום: AP Photo/Kathy Willens)

אבל אם היה מישהו בעולם שהייתה לו הזכות לבקר אותנו, זה היה הרבי – שבאופן אישי ניהל רשת מחתרתית ענפה בתוככי ברית המועצות. התעוררותה של יהדות ברית המועצות הואצה בעקבות מלחמת ששת הימים ורוח הגאווה הלאומית, אבל היסודות הונחו על ידי הרבי.

למעשה, המודל שבזכותו השיגה חב"ד את ההצלחה הגדולה שלה מסביב לעולם, נוסה קודם כל בברית המועצות. ומאוחר יותר, גם הפעילות הכלל-עולמית של חב"ד הומרצה בשנות החמישים, עם הגעתם של ניצולי ה'גולאגים' הסובייטיים לשכונת קראון הייטס, שהייתה למקום מושבו של הרבי ומרכז חב"ד העולמי.

האנשים האלו בילו שנים ארוכות וקשות במחנות הכפייה הסטליניסטיים באשמת פעילות יהודית מחתרתית. אם חב"ד הוכיחה את עצמה כבלתי ניתנת לעצירה, חלק לא מבוטל מזה הושג בזכות הנכונות של אנשיה למסירות נפש, אשר התחדדה עוד יותר תחת המשטר הסובייטי.

יהודים מכל העולם מגיעים למקום קבורתו של הרבי מלובביץ׳ לשאת תפילה (צילום: AP Photo/David Karp)
יהודים מכל העולם מגיעים למקום קבורתו של הרבי מלובביץ׳ לשאת תפילה (צילום: AP Photo/David Karp)

חילוקי הדעות שלי עם חב"ד לא נתחמו לסוגיית יהדות ברית המועצות בלבד. על פלורליזם דתי בישראל, על פשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים, על מקומן של נשים ביהדות – השקפת עולמי על כל הנושאים האלה חלוקה עם זו של הרבי ותלמידיו.

ובכל זאת, כאשר נזקקתי לעזרה במקומות שונים, פניתי לשליחי חב"ד, כאילו היו בני משפחתי – שזו בדיוק הדרך שבה הם רואים את עצמם. נדמה כאילו נגד השנאה הבלתי-רציונלית וחסרת הגבולות שכוונה נגד העם היהודי במאה העשרים, הרבי השיב באהבה בלתי-רציונלית וחסרת גבולות לכל יהודי, רק משום שהוא יהודי.

ומה עם המשיחיות? האם הייתה זו טעות איומה, שגיאה פטלית?

בראיון שנערך עמו בשנות השבעים, ציין חוקר הקבלה והמשיחיות היהודית הנודע, גרשום שלום, כי לאור התהפוכות הקיצוניות כל כך שנדחסו אל תוך החוויה היהודית המודרנית, הוא צופה התפרצות קרבה של ציפייה משיחית גדולה.

במלאת עשור למותו של הרבי מלובביץ׳, חסידים מתפללים באצטדיון יד אליהו ב-21 ביולי 2004 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
במלאת עשור למותו של הרבי מלובביץ׳, חסידים מתפללים באצטדיון יד אליהו ב-21 ביולי 2004 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

בפועל, חווינו שתי התפרצויות משיחיות באותה תקופה: תנועת ההתנחלות "גוש אמונים" וקמפיין "משיח עכשיו" של חב"ד. בסופו של דבר, תנועת "גוש אמונים" גילתה עניין רב יותר בעיסוק פוליטי מאשר בתמורה רוחנית, בעוד תנועת חב"ד נותרה במצב התודעה והפעולה המשיחי הקלאסי, המבקש לחולל בעולם תמורות משמעותיות באמצעות כוחן של פעולות דתיות.

ובכן, האם האמונה בביאת המשיח כמציאות ממשמשת ובאה היא כה מופרכת? לא יותר מופרך מאשר לדמיין שהאומה שגילמה את הציביליזציה האירופית, תגייס את יסודות הציביליזציה עצמה – מדע, רפואה, ביורוקרטיה – לתכנון והוצאה לפועל של רצח עם תעשייתי; לא יותר מופרך מלדמיין שהעם חסר הישע ביותר, ברגע השבר הגדול ביותר שלו, יקים מחדש מדינה במולדתו האבודה, יבנה כוח צבאי ויקבץ את תפוצותיו.

למעשה, ההיגיון של ההיסטוריה היהודית דרש זאת, שמישהו ייקח על עצמו לפרוץ קדימה ולשבור את הכלים, כדי להזכיר לנו שהחלום יכול להתגשם ממש בכל רגע – אם רק נעשה עוד מצווה אחת, עוד מעשה טוב שיכריע את כף המאזניים הקוסמיים. הרבי היה זה שלקח על עצמו את המשימה האולטימטיבית – להציל לא רק את העם היהודי אלא את העולם כולו.

יהודים מכל העולם מגיעים למקום קבורתו של הרבי מלובביץ׳ לשאת תפילה (צילום: AP Photo/David Karp)
יהודים מכל העולם מגיעים למקום קבורתו של הרבי מלובביץ׳ לשאת תפילה (צילום: AP Photo/David Karp)

מה באמת היה העניין שלו בדולרים האלה? האם הוא ניהל מאבק קבלי מתוחכם נגד הכוחות האפלים של החומריות, בניסיון לגאול את ה'ניצוצות' המוטמעים אפילו באליל הדולר? עצם האפשרות שאכן כך, מהווה עדות למקומו של הרבי בדמיוננו: אם מישהו היה מסוגל לנהל מלחמה קוסמית נגד הרוע, היה זה מנחם מנדל שניאורסון.

כן, הרבי לקח סיכון עצום. ההיסטוריה היהודית מזהירה מפני ההשלכות המסוכנות שעלולות להיות להעצמת התקווה האולטימטיבית. ואכן, יש חסידים הממשיכים להאמין שהרבי לא באמת מת, או שהוא עומד לקום לתחייה – תפנית אירונית למדי בהיסטוריה של היהדות.

אבל אחרי הכול, זו תגובת מיעוט. המורשת האמיתית שמותיר קמפיין המשיח של הרבי היא מסירות מוגברת והקרבה עצמית של חסידיו, התעצמות אהבתם לאחיהם היהודים והמשך הפצה והרחבה של פעילות החסד והמעשים הטובים. מסקנת הביניים שלנו יכולה להתמקד בנתון אחד: כאשר הרבי נפטר בשנת 1994, פעלו במסגרת מוסדות חב"ד ברחבי העולם 1,300 משפחות; היום המספר כבר נושק ל-5,000.

הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון. מרץ 1992 (צילום: AP Photo/Mike Albans)
הרבי מלובביץ׳, מנחם מנדל שניאורסון. מרץ 1992 (צילום: AP Photo/Mike Albans)

לסיפור הדולר שלי יש פרק המשך. לא מזמן נסעתי במונית מנמל התעופה בן גוריון לירושלים. הנהג סיפר לי שאחיו שוכב על ערש דווי, ושהוא מתרוצץ בין מקובלים לבקש עבורו ברכה. ואז הוא אמר: "אילו רק הרבי היה כאן… הלוואי שהיה לי דולר שלו".

באותו רגע ידעתי מה הרבי מצפה ממני לעשות. שלפתי את הדולר מהארנק והושטתי אותו לנהג. הוא נשק לי ובכה.

לא שמרתי איתו על קשר, כך שאין לי מושג מה קרה בסוף לאחיו של נהג המונית. חב"דניקים מספרים אינספור סיפורי ניסים על ריפוי על-טבעי שחוללו ברכותיו של הרבי. אבל האמת היא שאני לא צריך אף סיפור כזה כדי לדעת שנס אכן התרחש במונית. עשרים וחמש שנה לאחר פטירתו, הרבי עדיין איתנו, מחבר בין יהודים וממריץ אותנו להיות טובים יותר.

לאחרונה סיפרתי את הסיפור לחבר חב"דניק. אחר כך הוא הופיע במשרדי עם שטר של דולר שהתקבל מהרבי. "אל תדאג", הוא אמר, "יש לי עוד שלושים".

אז עכשיו יש לי דולר חדש בארנק, ואני מאמין שגם הוא בא עם ברכה מהרבי.

יוסי קליין הלוי הוא עמית בכיר במכון שלום הרטמן, שם הוא מנהל שותף – יחד עם אימאם עבדוללה אנטפלי מאוניברסיטת דיוק – של יוזמת המנהיגות המוסלמית (MLI) וחבר בפרויקט iEngage של המכון. ספרו האחרון, "מכתבים לשכני הפלסטיני", הוא רב-מכר ברשימת ה״ניו יורק טיימס״. ספרו הקודם, ״כחולמים״, זכה ב-2013 בתואר ספר השנה של ה-National Jewish Book Council.

יוסי קליין הלוי הוא עמית בכיר במכון שלום הרטמן, שם הוא מנהל שותף - יחד עם אימאם עבדוללה אנטפלי מאוניברסיטת דיוק - של יוזמת המנהיגות המוסלמית (MLI) וחבר בפרויקט iEngage של המכון. ספרו האחרון, "מכתבים לשכני הפלסטיני", הוא רב-מכר ברשימת ה״ניו יורק טיימס״. ספרו הקודם, ״כחולמים״, זכה ב-2013 בתואר ספר השנה של ה-National Jewish Book Council.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,449 מילים
כל הזמן // שבת, 19 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הסוודר הירוק שלבשה קריסטינה חיגר בגיל 7 בגטו בפולין קיבל חיים חדשים, לאחר שרופאה חובבת סריגה מארה"ב החליטה לשכפל אותו ● היא איתרה את קריסטינה, כיום בת 84, וקיבלה את ברכתה לייצר ערכות ליצירת הסוודר ● "הסוודר עצמו הוא לא בהכרח משהו שהילדים של היום ירצו ללבוש, סריגתו והצגתו הן דרך להעביר את הסיפור הלאה"

עוד 1,085 מילים

הספר של ברקת מזכיר, שכמו בשנתון 1977, הטובים לא נשארים בצה"ל

בספרו החדש מתאר ניר ברקת את קורותיו – מהצנחנים להיי-טק, לראשות עיריית ירושלים, ועתה לכנסת. הקריאה על אודות שירותו הצבאי מחדדת את ההבנה, שכמו ברקת וחבריו לשנתון 1977, גם עכשיו הטובים כמעט שלא חותמים לשירות קבע ארוך, וחשוב שחלקם לפחות, יוסיפו לשרת בצה"ל.

החודש יצא לאור "רץ למרחקים ארוכים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), ספרו האוטוביוגרפי של הח"כ הטרי מטעם "הליכוד", ניר ברקת. עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי.

עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי

"את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב'מבצע מוביל' בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי. את היכולת להגדיר יעדים ומטרות ולסחוף אחרי אחרים למדתי שם" (עמוד 9), כתב.

הקריאה בפרק על אודות הקריירה הצבאית הקצרה שלו מחדדת אבחנה על מצב הקצונה של צה"ל כיום – הטובים לא נשארים בקבע.

שנתון של כוכבים

הוא התגייס לצנחנים ב-1977. זו היתה שנה מוצלחת במיוחד לחטיבה, אשר הניבה שורת קצינים צעירים ובולטים, שהתחנכו תחת שרביטם של המח"טים אמנון ליפקין-שחק, דורון רובין ויורם יאיר, ולקחו חלק בשורה ארוכה של פשיטות בלבנון (שבאחת מהן כאמור, נפצע), בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים.

זה קרה, בין היתר, כתוצאה מכך שסיירת שקד פורקה אז ומתגייסיה, שממילא הוכשרו בבסיס הטירונים החטיבתי, שובצו בפלוגות הטירונים של החטיבה שהפכו גדולות ואיכותיות יותר בזכותם. ברקת, שהיה אחד מהם, עשה את המסלול בגדוד 890. את הדיבידנדים קטפו החטיבה הסדירה וחטיבות המילואים שלה במלחמת לבנון הראשונה.

במקביל אליו ולצידו שירתו אז בחטיבה גם בני גנץ, שבהמשך היה לרמטכ"ל ולראש המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית, גדי שמני, מאיר כליפי ויצחק גרשון, שהיו לאלופים, עו"ד אליעד שרגא, לימים יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אל"מ (מיל') יגאל שרון, שהיה מח"ט חברון, וכן דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל וח"כ לשעבר. בן מחזור נוסף, שאינו קצין, הוא הח"כ לשעבר איתן כבל.

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול: שיט על הנחֶתת 'בת שבע' של חיל הים ונחיתה בשפך נהר האוואלי, קרב בדאמור, קרבות בהרי השוף, שמירת קו בכביש ביירות־דמשק, קרבות הכניסה לביירות ועוד. נכנסתי ללבנון עם פלוגה צעירה, שהתבגרה שם מהר מאוד" (עמוד 32).

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול…"

הפלוגה ומפקדה הצטיינו בלחימה, שכללה קרבות מטווח קצר עם הקומנדו הסורי. ברקת היה מ"פ מעולה, אבל כמו רוב הקצינים המבטיחים מאותו שנתון (כאמור, ארבעה הגיעו בהמשך למטה הכללי), הוא השתחרר זמן קצר לאחר המלחמה.

מאז ועכשיו, הטובים לא נשארים בצבא

במילואים פיקד ברקת על פלוגה בגדוד 7008, בחטיבת הצנחנים 551 במשך שבע שנים. הפלוגה, כתב, "החליפה שבעה מפקדים בשבע שנים; אחד מהם היה עפר שלח, חבר ובן מחזור שלי מהסדיר" (עמוד 42). כששלח פיקד על פלוגת הצנחנים במילואים בלבנון, הכוח שלו עלה על מטען והוא נפצע קשה ואיבד את אחת מעיניו. לאחר קריירה מצליחה בתקשורת הגיע גם הוא כמו ברקת ואחרים מהשנתון לפוליטיקה, כח"כ מטעם "כחול לבן".

במאמר שהיה חלק מניסיון של עמיתו ב"מעריב", יואב לימור, לשרטט את המטה הכללי של 2008, זיהה שלח בעיית משאבי אנוש, שמאז רק החריפה. מכל חבריו למחזור הגיוס בצנחנים ב-1977, רבע מכלל הגיוס של אותה שנה, רק אחד נשאר בצבא (גדי שמני).

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה…"

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה. וכשבוחרים אחד מתוך אחד, העובדה שהוא באמת טוב היא כבר מקרה סטטיסטי, שלא קורה בכל מחזור ובכל בחירה", כתב.

שלח טען, בצדק, שהמצב הזה בוודאי טוב מהתקופה שבה כל קצין צנחנים ראה את עצמו כרמטכ"ל בפוטנציה, ושכלל לא בטוח שהחברה הישראלית "צריכה להיות עצובה שניר ברקת, גם הוא בן מחזור, הפך לנשיא בי.אר.אם, העומדת בחוד הטכנולוגי של קצה השפיץ הטכנולוגי, במקום למח"ט הצנחנים".

הדברים חלים כמובן על שאר בוגרי השנתון, אבל את צה"ל "המצב הזה הפך למערכת שרידותית, שבה מספיק לא לעשות טעויות כדי להתקדם. המאבק על הקידום, שפעם כלל טונות צבע, השמצות ועלילות גבורה ושווא, הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף".

"המאבק על הקידום […] הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף"

שלח כתב את המאמר ב-1998. מאז, המצב השתפר רק בעת עימותים גדולים כמו האינתיפאדה השנייה או לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר תחושת צורך ושבר גדולים הניעו אנשים להישאר בקבע. בשאר הזמן, ובוודאי עכשיו, כפי שקבע נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק, בדו"ח שפרסם "צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח.

במילואים, כדברי הקמל"ר לשעבר, תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, מורכב דור המ"פים והמג"דים למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו". כתוצאה מכך גם מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים הוא במגמת גדילה מתמדת.

נכון, אלו שמשתחררים כיום מצה"ל נדרשים לחברה הישראלית, שאינה מצויה תחת איום קיומי, עוד יותר משהיו נדרשים בוגרי שנתון 1977. אבל בצבא, בסדיר ובמילואים, ישנו משבר כוח אדם של ממש.

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אבל משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך – לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אחת הדרכים להשאיר את הטובים בשירות, או לפחות את חלקם, היא מסלולי שירות משולבים שכוללים תחנות במערכי השדה, המודיעין והסייבר (שיבטיחו אפשרויות תעסוקה באזרחות). ישנן כמובן דרכים נוספות, אבל בכל מקרה משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק.

למבצע "חומת מגן" למשל, קבע האלוף (מיל) גיורא איילנד הגיע צה"ל עם ארבעה מפקדי חטיבות חי"ר, "מהטובים שהיו לו אי־פעם". המבצע ההוא הצליח לא מעט בגללם, וכדאי שמינויים לתפקיד לא יהיה בגדר מקרה סטטיסטי.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 998 מילים

מלכת השוק האישה שמביאה את שוק הכרמל לאמריקה

שניצל עם שומשום ועמבה, פרגיות באריסה, ענבים צלויים וקוקטייל "בלאדי מרים" צונן ● כך כבש ספר הבישול הישראלי של עדינה סוסמן, עולה חדשה מארצות הברית, את השוק האמריקאי ● "אני חושבת שלהיות אאוטסיידרית בתרבות קולינרית זה יתרון" ● ויש גם מתכון

עוד 1,504 מילים

משנה מזל המורה לעברית מפתח תקווה שהפכה לדילרית בקזינו

אורלי גרייבס גדלה בפתח תקווה והגיעה לארה"ב בזכות מלגת כדורסל ● אחרי שהייתה מורה לעברית, היא השתלבה בתעשיית ההימורים

עוד 646 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני 33 דקות
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אופרת הרוק של שרונה פיק מנסה לכבוש את ניו יורק

שרונה פיק חברה לאמה, מירית שם-אור, ולבמאי צדי צרפתי כדי להעלות מחזמר צנוע בניו יורק ● אחרי שעברו בשלום את הצגת הבכורה, השלושה כבר נערכים להגדלת ההפקה ● "אנחנו לא רוצים לראות 4-5 ברבורות, אנחנו רוצים לראות 12 מהן. זו פנטזיה, ופנטזיות הן גדולות"

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)
צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)
שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".

עוד 555 מילים

אגדת דשא ביציע עם האוהדים הפלסטינים

עם הרבה גשם ואפס שערים, הכדורגל הפלסטיני הביא לראשונה עשרות אלפי אוהדים והרבה גאווה לאצטדיון אל-חוסייני במזרח ירושלים ● אדם רזגון הצליח להשתחל לאירוע המבוקש (הכניסה הייתה בחינם, על בסיס כל הקודם זוכה) ושמע מהאוהדים הנרגשים על המשמעות הפוליטית של האירוע הספורטיבי

עוד 800 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

עוד 1,018 מילים

"מענקי המשפט בישראל": המערכת הפוליטית סופדת לנשיא העליון לשעבר שמגר

ליברמן: הייאוש בבלפור מתגבר, נתניהו יחזיר את המנדט מחרתיים ● איימן עודה לנתניהו: הימין מעדיף עבריין בבלפור על פני ערבים שנבחרו באופן דמוקרטי ● נתניהו: גנץ הולך שבי אחרי לפיד וליברמן, חברי המשותפת תומכים בטרור ● גנץ: הצעת נתניהו לאחדות היא ספין ● הנשיא ריבלין: שמגר היה מעמודי התווך של המשפט הישראלי ● נתניהו שוחח עם מזכיר המדינה פומפאו על נעמה יששכר הכלואה ברוסיה

עוד 21 עדכונים

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 816 מילים

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-2 תגובות

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

הליכוד לגנץ: תכהן ברוטציה כראש ממשלה, גם אם רק חלק מכחול לבן יצטרף לקואליציה

יושב ראש כחול לבן דחה את ההצעה, שפורסמה בחדשות 12 ● מוקדם יותר הציע נתניהו מתווה לממשלת אחדות, אך כחול לבן הביעה התנגדות ליוזמה, שבבסיסה המשך הסטטוס קוו ● ג'ארד קושנר יבקר בישראל בסוף החודש וייפגש לראשונה עם גנץ ● גדעון סער: אתמודד בפריימריז הקרובים על ראשות הליכוד ● עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התנצלו על דברים שאמרו אתמול בשידור

עוד 33 עדכונים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה