לכאורה, אירופה אמורה לעמוד לצדה של ישראל במלחמה נגד איראן – כל מדינות אירופה מתנגדות נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי טהרן. אך תמונת המצב מורכבת ומדאיגה: התמיכה החזקה של גרמניה לא משקפת את הקו שנוקטות צרפת ובריטניה, והבידוד המדיני של ישראל מעמיק דווקא בעיתוי קריטי. עיתוי בו ישראל אולי תזדקק לזרוע המדינית-דיפלומטית לסיום המלחמה. האירופים יוצאים לז'נבה היום (שישי) לשיח עם שר החוץ האיראני, בתיאום עם ארה"ב.

המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הציפייה לתמיכה כזו התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה במיתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובתוכנית ללימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל-אביב.

העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן איננו עוד סבב אלים בזירה המזרח־תיכונית. מדובר ברגע היסטורי שעשוי להתברר כ־קו פרשת מים גיאופוליטי – אולי אף עולמי.

כמו שמלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה עיצבו את המאה ה־20 סביב אידיאולוגיות גדולות – קומוניזם מול קפיטליזם, ליברליזם מול טוטליטריות – כך גם העימות בין ישראל לאיראן מסמן את סיום עידן האידיאולוגיות ואת עליית הפרגמטיזם האזורי.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.