האם הציבור הישראלי הפנים סוף-סוף שמשבר המים והאקלים כאן כדי להישאר וחזר לחסוך במים? לפי רשות המים, התשובה חיובית.

על פי נתונים חדשים שהרשות מפרסמת, במחצית השנייה של 2018 נבלמה מגמת העלייה בצריכת המים של משקי הבית בישראל, ולראשונה זה כמה שנים נרשמה ירידה בצריכה הביתית בשיעור של 3.4%. נתונים אלה עולים מניתוח נתוני הצריכה של כ-5.5 מליון תושבים, שהם כ-60% מהאוכלוסיה בארץ.

המספרים האלה מעודדים, אבל מוקדם לפתוח בקבוקי שמפניה. צריך לזכור שבערך במחצית 2018 יצאה רשות המים בקמפיין גדול, בכיכובה של רננה רז, שקרא לציבור לחסוך במים לאור רצף שנות הבצורת ומצבו הקשה של משק המים.

אחרי שהשר יובל שטייניץ השיק את הקמפיין בחגיגיות היו קולות שהטילו ספק באפקטיביות שלו, והמספרים שהרשות מפרסמת עכשיו – מבלי להאשים אותה חלילה במניפולציה בנתונים – מוכיחים לכאורה שהקמפיין דווקא הניב תוצאות.

בנוסף, עולה השאלה אם הקמפיין היה המניע העיקרי לחסכנות: "הנתונים נכונים", אומר בכיר במשק המים, "אבל לא בטוח שהקמפיין הוא הסיבה. צריך לזכור שתעריף המים עלה באותה תקופה". ביולי 2018 המים אכן התייקרו, אבל רק בכ-1% – שיעור זניח למדי שקשה להאמין שהשפיע דרמטית על הצריכה.

על דבר אחד כולם מסכימים: הציבור הישראלי צריך לאמץ תרבות של חיסכון במים. לפי כל המודלים והתחזיות, החורף האחרון, הנדיב בגשמים, היה הבלחה חריגה, והמגמה של התחממות והתייבשות תימשך בישראל ובאזור.

הפתרון הזמין ביותר הוא כמובן התפלה, אבל יש לה חסרונות רבים: זלילת כמויות עצומות של אנרגיה, הזרמת ריכוזים גבוהים של מלח לים, ותפיסת שטחים נרחבים בקו החוף ההולך ומצטופף.

צה"ל מערים קשיים

דוגמה לקושי שניצב בפני הקמת מתקני התפלה נוספים מתרחשת בימים אלה בגליל המערבי: אחרי שאושר מיקום להקמת מתקן התפלה גדול, התברר שהוא סמוך מאוד לבסיס צה"ל – מחנה שרגא שבו ממוקמת חטיבת גולני.

לטענת הצבא, הרעש העצום מהמתקן יחייב פינוי של חלק מהבסיס והיערכות מחודשת, שכדי לממן אותה מערכת הביטחון דורשת סכום אסטרונומי של כרבע מיליארד שקל. לאור הבור בתקציב המדינה, לא ברור אם ומאיפה הכסף יגיע, ולא ברור מתי הקמת מתקן ההתפלה תצא לדרך.

מתקני התפלה הם חיוניים, אבל לאור המגמות האקלימיות הציבור צריך להתגייס לחיסכון במים, כדי לצמצם ככל הניתן את הצורך בהקמת עוד ועוד מתקנים.

הליטר הזול והסביבתי ביותר הוא הליטר שלא נעשה בו שימוש. בשיאו של משבר המים הגדול לפני עשור, כשעלה לאוויר קמפיין הפרצופים הנסדקים בכיכובן של רננה רז, בר רפאלי ושאר ידוענים, הפחית הציבור את צריכת המים בכ-100 מיליון קוב לשנה – תפוקה של מתקן התפלה שלם.

לפי הנתונים שרשות המים מפרסמת עכשיו, במחצית השנייה של 2018 חסכנו כ-11.5 מליון קוב, שהם כ-115 מליון שקל. הרבה יותר צנוע, אבל התחלה טובה.

לא ברור אם להתחלה הזו יהיה המשך. בכל הנוגע לתרבות של צריכת מים, העשור האחרון היה עשור אבוד. לחיסכון שנרשם לפני עשור לא היה המשך.

בזכות חורף או שניים סבירים והאצת ההתפלה, נוצרה אווירה ציבורית שאפשר לשחרר את החגורה ולתת למים לזרום. ברחוב הישראלי השתרר הלך רוח לפיו "יש התפלה, בעיית המים נפתרה".

לזה הצטרפה העובדה שבשנים 2014-2017 מחירי המים ירדו בכ-30%, ובזבוז מים הפך להרגל זול. ואכן, מדי שנה נרשמה עלייה של כמה אחוזים בצריכה הביתית.

אבל זו הייתה אשליה. המגמות האקלימיות לא באמת השתנו, ישראל חוותה רצף של שנים שחונות, ולמרות ההתפלה מאגרי המים הלכו והידלדלו. עם זאת המנהיגות הפוליטית לא אזרה אומץ להתייצב מול הציבור ולדרוש ממנו לשנות כיוון, למרות חומרת המצב.

"בפעם השלישית הקמפיין לא יעבוד"

בקיץ שעבר, כשמשק המים נגע בכל הקווים האדומים, נשלפה רננה רז מהארכיון ונשלחה שוב לחזית בניסיון לנער את הציבור מאדישותו ולהסביר שההתפלה לבדה לא תספיק (זמן קצר אחר כך עלו קריאות להדיח את רז מהקמפיין הציבורי, בעקבות ציוץ שפרסמה ברשת, תחת הכותרת "ישראל מתביישת" – יוזמה שלא צלחה).

אני פנויה גם לקמפיין ׳ישראל מתביישת׳ אם מישהו בעיניין. pic.twitter.com/UdKt2I0Z5B

— Renana Raz (@RazRenana) July 19, 2018

ברשות המים, כאמור, טוענים שהציבור הגיב היטב לקמפיין. "הבדיקות שלנו הראו ש-90% מהאנשים זוכרים את הקמפיין הקודם ואת רננה רז", אומר אורי שור, דובר רשות המים, "ולכן כשהעלינו את הקמפיין החדש הוא היה תחת הכותרת 'חזרתי'. המטרה הראשונית הייתה לבלום את העליות ולשנות את המגמה, וזה חד משמעית עבד. השאלה היא כמובן אם המגמה תימשך".

מותר לשער שכשיגיעו נתוני החורף האחרון הם יצביעו על המשך הירידה בצריכה, בחסות הגשמים הנדיבים. המבחן הגדול יהיה בנתוני הקיץ הנוכחי, זה שמתרתח עלינו בעצם הימים האלה: הקיץ חם מאוד, השימוש בבריכות פרטיות הולך ומתפשט (מה שמתבטא גם בנתוני הטביעות), והגשמים שירדו בחורף שוב ייצרו אופוריה קלה.

אורי שור מסתכל קדימה בדאגה: "בפעם השלישית הקמפיין לא יעבוד. אנחנו משקיעים הרבה בחינוך ובשינוי הרגלי צריכה, אבל כולם צריכים להבין שחיסכון במים זו משימה לאומית".

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".