התחושה הכי קשה בימים האחרונים היא התחושה שאין לנו שליטה, ברווזים במטווח שרק ממתינים לטיל שייפול, לצו שיגיע, או חלילה לקצין נפגעים. אבל את השליטה על חיינו לא איבדנו באשמורת האחרונה של ליל חמישי, ה-13 ביוני.

איבדנו את השליטה על חיינו כאשר נרמלנו את קיומה של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. השליטה התרחקה מאתנו בכל פעם שאמרנו, שבאולפנים אמרו "שקט – יורים", או "זה לא הזמן". היא חמקה לה כאשר מיליוני ישראלים העדיפו לצפות בהישרדות מאשר להילחם למען הישרדותם של אחינו במנהרות חמאס בעזה. התחושה היא שגורלנו נחרץ מדי ערב אי שם בכוכבים מעל ולא על ידינו.

פרופ' ישראל ויסמל-מנור הוא חוקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל שותף במעבדה להתנהגות פוליטית. מומחה לפוליטיקה אמריקאית, מלמד וחוקר היבטים שונים של דיסאינפורמציה, קונספירציות ושקרים בפוליטיקה.

בתקופות שבהן המציאות סוערת, הילדים שלנו חווים הכל. הם אולי לא שומעים את החדשות, אבל הם מרגישים אותנו ההורים, את הסביבה, את המתח באוויר.

לפעמים דווקא חוסר ההבנה של הסיטואציה מפחידה את הילדים אפילו יותר. הם קולטים את הדופק המהיר, את המבטים המודאגים, את החיבוק שפתאום מתהדק. לא תמיד הם יודעים להסביר במילים, אבל הגוף והנפש שלהם מרגישים – ובגדול.

נתונים שחשפנו לאחרונה מראים כי בישראל חיים כיום 72,000 פליטים ומבקשי מקלט שנמלטו ממלחמות ורדיפות, והם מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. מחד – איומים ביטחוניים וכלכליים זהים לאלה שמתמודדים איתם כל הישראלים, ומאידך – הדרה מהגנות בסיסיות ודחיקה לשולי החברה.

85% מהם חיים באי-ביטחון תזונתי, לעומת 21% מהאוכלוסייה הכללית, ו-56% בחוסר ביטחון תזונתי חמור – פי חמישה מהממוצע הלאומי. אלה לא רק מספרים – זו מציאות חיים בלתי נסבלת של בני אדם, משפחות, ילדים, שחיים כאן, בינינו.

עו"ס טלי אהרנטל, מנכ"לית א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, המעניקה זה 17 שנים שירותים פסיכו-סוציאליים לקהילת הפליטים ומבקשי המקלט ופועלת לקידום זכויותיהם.