אישיות
יצחק יוסף

השר לשירותי דת מתגלה כאחד השרים היעילים והאסרטיביים בממשלה הזו ● אחרי שהעביר את חוק הכשרות, כהנא שוב עומד בימים אלה בפרץ הלחצים והביקורת מהממסד הרבני ומשלים את ההליך להעברת חוק הגיור ● במקביל, מינה לראשונה אישה לעמוד בראש מועצה דתית ● הרבנים הראשיים מבינים שאת המהפכה הזו לא יצליחו לעצור, ולראשונה מראים סימני פשרה ● פרשנות

עוד 647 מילים

חמישה חודשים עברו מאז כינון הממשלה בראשות בנט-לפיד, תקציב המדינה עבר והמבנה הפוליטי מתייצב - וכל ההערכות המוקדמות שהמפלגות החרדיות יצטרפו לממשלה הולכות ומתנפצות ● בכיר ביהדות התורה: גם אם נתניהו בכבודו ובעצמו יצטרף לממשלה הזו, החרדים יישארו בחוץ ● פרשנות

עוד 500 מילים ו-2 תגובות

"שר כמוני לא היה 73 שנים ולא יהיה עוד 73 שנים"

ראיון חמישה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד השר לשירותי דת, מתן כהנא כבר יכול לסמן וי על רפורמת הכשרות ועכשיו הוא מסתער על רפורמת הגיור, מתווה הכותל ועוד ● החרדים מכנים אותו "אנטיוכוס" ● אשתו מפחדת שהמצב יהפוך לאלים ● אבל כהנא נחוש לנצל את הקואליציה נטולת החרדים כדי לשנות אחת ולתמיד את המצב ● "רק אדם כמוני יכול להביא את התרופה לשסע הקשה ביותר בישראל של 2021 - השסע בנושאי דת ומדינה"

עוד 2,941 מילים ו-2 תגובות

ליברמן דורש להדיח את הראשון לציון, ויש לזה תקדים

יו״ר ישראל ביתנו הגיש אתמול עתירה לבג״ץ בדרישה לחייב את שר המשפטים לפתוח בהליך הדחה נגד הרב הראשי יצחק יוסף, בעקבות שורה של התבטאויות גזעניות נגד יוצאי בריה״מ לשעבר ● אפשר לחשוד בעתירה שהיא נגועה במניעים פוליטיים, אבל זה לא אומר שאין לדרישה שליברמן מעלה בסיס משפטי מוצק ● פרשנות

עוד 916 מילים

"חבל על הכסף, קיבינימט"

הפוליטיקאים ואנשי המקצוע ששכרו מתקשים להרים קמפיינים משמעותיים לקראת הבחירות ● ברקע עומדים הקשיים הכספיים אליהם נקלעו חלק מהמפלגות, אדישות הציבור שהולך שוב לקלפי, והשליטה של נתניהו בסדר היום הציבורי ● ״הציבור פחות מתעניין בפוליטיקה, אבל בשנה האחרונה זה מטורף" ● "אתה רואה מהדורות חדשות שהרייטינג שלהן מגיע לשיא במזג האוויר"

עוד 1,227 מילים

דעה מתקפת הרב רק שיחקה לידיהן של המפלגות החילוניות

אני לא ארד מהארץ, ולא אקח את ילדיי מכאן, אבל נשמתי לרווחה כשנזכרתי שהם עדיין לא קוראים חדשות, ולא נחשפו למתקפת של הרב הראשי על העולים ● חבל שהפוליטיקאים ממשיכים את ההסתה

בושה. זעזוע. הלם. זו אולי הדרך לתאר את התחושה שלי בעקבות דברי הרב הראשי יצחק יוסף, שפורסמו הבוקר ב-ynet. וכן, גם עלבון.

בכינוס רבנים שנערך בשבוע שעבר בירושלים, אמר הרב יוסף: "מאות-אלפים או עשרות-אלפים של גויים באו לארץ בגלל חוק מיהו יהודי (כוונתו ל"סעיף הנכד" בחוק השבות). יש כאן הרבה-הרבה גויים, חלק מהם קומוניסטים, עוינים את הדת, שונאי דת. הם לא יהודים בכלל, גויים. אחר כך מצביעים למפלגות שמסיתות נגד החרדים ונגד הדת".

זו אמנם התחושה האישית שלי, אבל ציבור שלם חטף הבוקר בעיטה חזקה בבטן: קרוב למיליון איש שהגיעו לכאן ממדינות חבר העמים ב-30 השנים האחרונות.

קבוצות הווטסאפ שלי סערו הבוקר, וגם בקבוצות הפייסבוק התנהל דיון ער בתגובה למתקפה של "הראשון לציון" על ציבור העולים.

את התגובה הכואבת ביותר שראיתי כתבה אמא צעירה: "אני חשבתי שראיתי ושמעתי הכל בחיים, אבל לא ציפיתי שכל כך שונאים אותנו בישראל גם אחרי 20-30 שנה. עצוב, בא לי לרדת מהארץ ולקחת את הילדים שלי הרחק מכאן".

אני לא ארד מהארץ, ולא אקח את ילדיי הרחק מכאן, אבל נשמתי לרווחה כשנזכרתי שהם עדיין לא קוראים חדשות, ולא נחשפו הבוקר לדברים של הרב.

שלא במפתיע, גם הפוליטיקאים מיהרו להביע עמדה שתשרת אותם בקלפי.

יו"ר המפלגה היחידה שמייצגת כיום את מגזר דוברי הרוסית בכנסת, אביגדור ליברמן, גינה בחריפות את דברי הרב; גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתייג מהדברים, ואמר כי העלייה מחבר העמים היא ברכה עצומה; יו"ר כחול לבן, בני גנץ, קרא לרב להתנצל; ובש"ס אמרו כי הרב דיבר "בכאב ודאגה לעם ישראל".

בדף הפייסבוק של ישראל ביתנו המשיכו לחמם את הגיזרה, ופרסמו קטע מהטור השבועי של יוסי אליטוב, עורך העיתון "משפחה" של המגזר החרדי:

"רק בשנות ה-90 החל הסכר להיפתח, וזרם אדיר של גויים גמורים החלו לעלות ארצה-חלקם הגדול עשו זאת מסיבות כלכליות, כאשר ראו בהגירה למדינת ישראל הזדמנות לשיפור מצבם הכלכלי לנוסח זכותם לקבלת סל קליטה, הקלות במיסוי מענקי עידוד ברכישת דירה ופנסיות נדיבות‏, וכל זאת מבלי שהיה להם כל קשר מהותי לעם היהודי", כתב אליטוב.

ילדים בבני ברק נערכים לל״ג בעומר (צילום: אירה טולצ'ין אימרגליק)
ילדים בבני ברק נערכים לל״ג בעומר (צילום: אירה טולצ'ין אימרגליק)

אבל מי אמר שחייבים ללבות את השנאה והפילוג?

בתור תושבת רמת גן, רבים מהסידורים שלי אני עושה בבני ברק השכנה. מבחירה. המחירים בחנויות שם נמוכים יותר ואיכשהו רופאי הילדים תמיד זמינים יותר.

אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהסתובבתי ברחוב רבי עקיבא הסואן, ואיך התלבטתי אם ללבוש חולצה כזו או אחרת, מחשש שלא ארגיש בנוח, אך מהר מאוד הרגשתי שאין לי שום בעיה עם השכנים שלי, ושלהם אין שום בעיה איתי.

גם במסגרת משימה עיתונאית בל"ג בעומר בעיר, זכיתי לקבלת פנים מחבקת ואפילו להכנסת אורחים מתושבים שכלל לא הכרתי, כשנזקקתי לעזרה.

הדו קיום הזה, שמתאפשר בגלל הקרבה הפיזית בין בני ברק לרמת גן, הוא לא הדוגמה היחידה. גם אזור שינקין-רוטשילד בתל אביב, מעוז החילוניות, הוא ביתם של חברי קהילות חסידיות מהאדוקות ביותר.

לכן, כשיש שלום ברחובות, כל כך כואב שמחרחרים מלחמה מלמעלה. כשהמניעים של המנהיגים בעיקר פוליטיים, והם אלה שמכתיבים את השיח, הוא הופך לגזעני ומפלג. ברור שבסופו של דבר, מתקפת הרב רק שיחקה לידיהן של המפלגות החילוניות, כך שגם רווח פוליטי לא היה כאן. רק בורות וגזענות.

עוד 464 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה