עד רגע זה, ככל הידוע, שום שר בממשלה לא התקשר לעמית סוסנה וביקש סליחה, הודה לה על עמידתה בזוועות השבי והביע את הוקרת ממשלת ישראל לאזרחית שהמחדל נחרט בגופה. בוודאי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
צריך להדגיש. ישראל למודת מלחמות ושבי של לוחמים, אבל מעט מאוד נשים נפלו בשבי במהלך מלחמות ישראל. האירוע הידוע מתש"ח הוא נפילת גוש עציון. כ-160 איש נטבחו בידי הלגיון הערבי, ועשרות אזרחים ובהם נשים רבות נפלו בשבי הלגיון. עשרות נשים חששו מאונס כאשר ההמון ניסה לחטוף אותן מידי הלגיון, אך לפי עדויות הלגיון קיבל הוראה מהמלך הירדני לנהוג לפי אמנת ז'נבה ולא לגעת בנשים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
בזמן שמספר האזרחים הישראלים החיים שנחטפו על ידי חמאס לעזה הולך ופוחת, נחטפה גם מדינת ישראל על ידי ממשלת יהודה. זה לא רק העימות הבלתי נתפס עם האמריקאים של ראש הממשלה שמקריב את הנכס המדיני החשוב ביותר שלנו כדי להחזיק בשלטונו, או המסמוס המכוון של עסקאות החטופים, זו גם הנכונות למלא כל גחמה של שותפיו הקיצוניים ולהחדיר את המשיחיות באופן עמוק אל תוך משרדי הממשלה.
* * *
ביולי האחרון הוצגו לראשונה באתר הארכאולוגי תל שילה שבגדה המערבית, הפרות האדומות שהוטסו לארץ מטקסס. תחקיר של "עיר עמים" דגל אדום חשף אז את מעורבות רשויות המדינה בהבאתן של הפרות האדומות לארץ.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכשל המובנה במצב הנוכחי- של חוסר הגבלת כוחם של השופטים והמשפטנים- זועק לשמיים.
קצרה היריעה מלמנות את כל האבסורדים במצב הנוכחי.
הבקשה לשינוי חובר האיזון הנוכחי, הינה לגיטימית בהחלט, גם אם לא מוסכמת על כולם.
ראוי למתנגדי מבקשי השינוי להזהר עם קריאות הזאב זאב שלהם, פשיזם, סיכון הדמוקרטיה-
בפרט כשהמתנגדים בסה'כ מבקשים לאמץ נורמות המקובלות במדיניות מערביות רבות (למשל מינוי שוםאים ע'י נבחרי הציבור)
אל נא תשתיקו בכוחניות, זה עשוי להשיג את התוצאות ההפוכות….
הרשות המבצעת היא רשות נבחרת על ידי העם . יש מקום לאיזונים במקרה קיצון אבל לרשות השופטת אסור שתהיה השפעה מוחלטת. לא יתכן שהם יפסלו חוקים של ממשלה נבחרת מהטייה פוליטית. הכל חייב להיות כפוף לחוק ולא לגחמות של חונטה כזו או אחרת.
אינני משפטן אך אני מהנדס – ובהנדסה משפטים רבים.
משפטים אלו לא נקבעו ע"י האדם ולא ניתן לערער עליהם. למשל 2 משפטי מתמטיקה ש"הוגרלו" ברגע המפץ הגדול ע"י בורא עולם – הוא בעצמו – יהא אשר יהא.
1.) במשולש – 3 צלעות.
2.) במשולש שווה צלעות – אורך כל צלע שווה לרעותה.
מכאן נובע -> אם צלע אחת במשולש שווה צלעות מתארכת על חשבון רעותה, חייבת הצלע השלישית להתארך גם כן (כתלות באורך שתי חברותיה) בכדי לשמור על משפט המשולש.
אם בדמוקרטיה 3 רשויות שוות המרכיבות בתיאוריה משולש שווה צלעות – אם אורך צלע הרשות המבצעת (הממשלה) מתארכת על חשבון אורך צלע הרשות המחוקקת (הכנסת) – חייבת להתארך הצלע השלישית (הרשות השופטת), כתלות בשינוי האורך של חברותיה, בכדי לשמור על משפט המשולש.
סוף דבר הכל נשמע : הרשות המבצעת (הממשלה) בלעה את הרשות המחוקקת (הכנסת) ואין לה לרשות השופטת (בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ) אלא להתארך כתלות במצב (אפילו עד אינסוף) בכדי לשמור על משפט המשולש.
או – שנחדל להיות דמוקרטיה. נהיה משהו אחר.
ברור שעקרונית יש מקום ואף צורך במומחה משפטי שמנתח פסקי דין מתוך ידע. זה טוב לבקרה, כשאלה הקלאסית מצקופת יון-רומי של "מי ישמור עח השומרים", כך שרצוי שלכל מערכת ציבורית תהיה תחת מעקב מיומן ומקצועי. ופרידמן הוא בהחלט איש מתאים לכך מבחינת כישוריו.
אלא שהלעיל נכון לימים כתיקונם. והיום זה לגמרי לא זה. לא מדובר בבית משפט עליון שנהנה מיוקרה כללית בלתי מעורערת – כך שביקורת חכמה היא אף מועילה לו – אלא לצערנו בהפך. המערכת המשפטית היא היום תחת התקפה ברוטלית מגורמים שעבורם היא עצמה מצטיירת כמכשול. יש להם רוב זעיר בכנסת ואינם רוצים שמישהו יפריע להם לעשות ככל העולה על רוחם. ועתה יש גם ר"מ עם אינטרס להחליש מערכת זו.
לכן "המשכיל בעת ההיא ידום" (אמנם כוונת המקורית של אמירה זו היא כככל נראה להגן על מבקרים שיכולים להפגע ולכן צריכים להזהר, אך ניתן להרחיבה) ויזהר מאד במילותיו.
כיום יש צורך קריטי להתייצב לחלוטין לצד מערכת המשפט – לא משבה מה פגמיה הקוסמטיים ואף סטיות פה ושם (שבלתי נמנע) – כי בנפשנו היא. שלימות החברה הישראלית היא בסכנה – כי בלי דמוקרטיה מתפקדת ומערכת משפט עם סמכות "איש את אחיו חיים בלעו".