אישיות
גדעון סער

הדחתו של קינג ביבי

חברי הכנסת של הליכוד עדיין מחויבים בנאמנותם לנתניהו, אבל תוצאות הבחירות עשויות להוביל אותם להפלת המלך ● אחד מהפרשנים מעריך: "הם לא יישארו על הליכוד-טיטאניק"

עוד 1,015 מילים ו-1 תגובות

מרכיבים קואליציה כל התרחישים האפשריים

תוצאות הבחירות המסתמנות הותירו את המערכת הפוליטית והציבור הישראלי מבולבלים מאי-פעם ● נכון לעכשיו, נדמה שהכל פתוח - החל מזהותו של ראש הממשלה הבא ועד להרכב הקואליציה ● אבל למעט ראש הממשלה נתניהו, נראה כי לאף אחד אין אינטרס לגרור את המדינה למערכת בחירות שלישית בשנה

עוד 953 מילים

פרשנות מתחת לפני השטח, החלו ההכנות לפריימריז בליכוד

דברי נשיא המדינה אתמול בוועידת המשפיעים, ונוכחותו של גדעון סער שם למרות החרם שהטיל נתניהו על הארוע, הדליקו נורות אדומות בסביבת ראש הממשלה ● אבל גם נתניהו יודע כי הבכירים סביבו כבר החלו בהכנות למאבק הירושה, למקרה ששוב לא יצליח להקים ממשלה ● "הם יכולים לעשות פריימריז ולבחור מישהו אחר במקומי", הזהיר נתניהו, "אבל מי שייבחר יהיה ראש האופוזיציה, ולא ראש הממשלה"

עוד 618 מילים

כולם רוצים את גדעון סער בראש הליכוד - חוץ מהליכודניקים

סקר חדשות 12 שפורסם בשישי מסעיר את בכירי הליכוד ● על פי הסקר, גדעון סער הוא הבחירה המוחצת של הציבור לרשת את בנימין נתניהו בראשות הליכוד ● הסקר סימן את סער כמטרה, אך ממילא מאמינים שם שהוא אינו פופולרי בפנים כמו שנדמה בחוץ ● מה שבטוח, זה לא מרגיע את תיאוריות הקונספירציה של נתניהו על יריבו המר ● פרשנות

מבין שלל האירועים הפוליטיים של סוף השבוע – הראיונות, הציוצים ושבתות התרבות – נדחק הצידה נתון מעניין שעלה בסקר חדשות 12 שפורסם בשישי בערב: גדעון סער מוביל בפער ענק על פני כל המועמדים האחרים בצמרת הליכוד בשאלה מי ראוי לרשת את מקומו של בנימין נתניהו בראשות מפלגת השלטון.

סער, על פי הסקר שערך מכון מדגם בראשות מנו גבע לאולפן שישי, מקבל 29 אחוזים מהקולות בציבור הרחב, בעוד האחרים בצמרת הליכוד – יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן ומירי רגב – נעים סביב אחוזים חד ספרתיים נמוכים.

הנתון הזה, מתברר, העסיק את היורשים הפוטנציאליים של נתניהו ואת חברי הכנסת והפעילים כמעט כמו הסקרים על תוצאות הבחירות, אם לא יותר.

הבכירים בליכוד הולכים אחרי נתניהו בעיניים עצומות, אבל גם מביטים מסביב בדאגה כדי לבחון את מצב היריבים בקרב הצפוי על ההנהגה. כולם בכוננות גבוהה ומדברים כמעט בוודאות על מצב שבו נתניהו יצטרך לעזוב את החיים הפוליטיים בגלל הפסד פוליטי בבחירות, משולב עם החלטה להגיש נגדו כתבי אישום אחרי שימוע.

יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כ״ץ (צילום: פלאש90)
יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כ״ץ (צילום: פלאש90)

עם זאת, כל הבכירים בליכוד עמם שוחחנו מאוחדים בדעה כי פרסום הסקרים הללו (פעם שנייה בחודש האחרון) אינם טובים לסער עצמו. הטענה היא כי סער אינו הכי פופולרי בליכוד, ובפריימריז האחרונים שהתקיימו במפלגה בתחילת פברואר השנה הוא תפס רק את המקום הרביעי, אחרי אדלשטיין, כ"ץ וארדן.

מאז המעמד של סער השתנה עוד לרעה, בבעקבות הזוגיות המתוקשרת (והמאושרת) של אלונה בתו עם השחקן הערבי אמיר חורי, שלא התקבלה בקלות בקרב חלק מהליכודניקים. "בחוץ הוא חזק, בפנים הוא גמור", אבחן אחד הבכירים אמש.

לפי הבכירים, סער מוביל כרגע בסקרים הללו, משום שהוא כבר מתויג כמי שיתמודד על ראשות הליכוד אחרי נתניהו – והלוא ראש הממשלה עצמו הפך אותו לאלטרנטיבה בעימות הגדול שפרץ ביניהם לפני חצי שנה.

בכירים אחרים עוד לא נכנסו למרוץ, ואיש מהם לא הצהיר באופן רשמי על המועמדות שלו, אלא רק על כוונות בעתיד. כך אדלשטיין, כ"ץ, רגב, הנגבי ואחרים. כולם רומזים אבל לא מנופפים בראש חוצות. ארדן, למשל, החליט להישאר בארץ ולא לקחת את תפקיד שגריר ישראל באו"ם – אבל הוא לעולם לא יודה בפומבי כי הוא רואה את קץ שלטונו של נתניהו מתקרב ורוצה להיות כאן ביום הדין.

הסקרים עלולים גם להפוך את סער למטרה. היום כבר מתגבשות בריתות בין יריבים מרים לשעבר, בגלל האיום של סער. ישראל כ"ץ וארדן שיתפו פעולה בפריימריז האחרונים בהצלחה גדולה, ודחקו את סער למקום הרביעי.

הנאהבים והנעימים. מירי רגב וגדעון סער, 2013 (צילום: פלאש 90)
מירי רגב וגדעון סער ב-2013 (צילום: פלאש 90)

יחד עם זאת, הנחת עבודה בקרב פעילי הליכוד היא שאם סער ימשיך להיות פופולרי בציבור ויתגלה כשואב מנדטים רציני, לא תהיה לחברי המפלגה ברירה והם יבחרו בו כדי שיבטיח להם את השלטון גם אחרי נתניהו.

אין לי מושג איך סער עצמו מקבל את הנתונים המחמיאים, שעלולים לעורר מולו גל של התנגדות, כאמור. מה שבטוח, ראש הממשלה ומקורביו רותחים מול האפשרות הנוראה שנתניהו יאלץ לעזוב את תפקידו בבושת פנים ואילו שנוא נפשו יתפוס את מקומו. נתניהו הרי חשד כי סער חתר תחתיו וזמם נגדו פוטש יחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא לא שינה מאז את דעתו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 456 מילים ו-1 תגובות

בכירים בימין ובליכוד מייחלים להפסד נתניהו

בימין המאוחד ובליכוד מתגבשת קבוצת פוליטיקאים בכירים, המקווים להפסד מחנה הימין בבחירות רק כדי שנתניהו ייאלץ לפנות את מקומו ● "גם אם אני חושב שגנץ יהיה הרבה יותר גרוע מנתניהו, אני מעדיף אותו כראש ממשלה, כדי שנתניהו ייעלם מהמפה הפוליטית" ● ובמפלגות הימין, שזה עתה התאחדו, כבר חושבים על פיצולים חדשים ● פרשנות

עוד 941 מילים

צבי האוזר, מי שהיה מזכיר הממשלה ואחד האנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו, רץ ברשימת כחול-לבן ומנסה לשכנע את הציבור שלבחירות הללו יש מטרה אחת: חסינות לראש הממשלה ● בראיון לזמן ישראל הוא אומר: "אנחנו מפלרטטים עם משבר חוקתי"

עוד 1,425 מילים

כחול-לבן לליכוד: תחליפו את נתניהו, ונסכים לביטול הבחירות

בליכוד רואים את הסקרים הפנימיים ומבינים שהבחירות לא ישפרו את מצבם ● נתניהו צריך את כחול-לבן כדי לבטל את הבחירות ● גם בכחול-לבן לא באמת רוצים בחירות - אבל יותר מזה, הם לא רוצים לשבת עם נתניהו ● בכיר במפלגה לזמן ישראל: ״שהליכוד יביאו מישהו אחר – יולי, גדעון - ונשמח לעשות איתם ממשלת אחדות״

גם השר הכי אופטימי בליכוד מבין כי הבחירות הבאות ב-17 בספטמבר לא יהיו טיול ליל קיץ.

בפומבי מדברים שם על 40 מנדטים, אבל בשיחות פרטיות בכירי הליכוד נוקבים באכזבה במספר 35 – ועוד יותר באכזבה כשהם נזכרים כי הפעם הליכוד כולל גם את ״כולנו״ של משה כחלון. מבחינתם, כחלון לא מוסיף דבר לליכוד, ואולי אפילו גורע ממנו מנדטים.

סביר להניח שהנתונים הללו, הנשענים על כמה סקרים פנימיים שנעשו לאחרונה, עומדים גם מול עיניו של הפוליטיקאי הכי מנוסה בשטח, בנימין נתניהו.

ראש הממשלה מבין כי הבחירות הבאות מגלגלות אותו לאותו המצב בדיוק שבו מצא את עצמו ערב פיזור הכנסת האחרונה. זו הסיבה שנתניהו "בוחן ברצינות", את היוזמה של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לבטל את הבחירות, יוזמה שאין לה שום היתכנות מעשית.

היוזמה לבטל את הבחירות באמצעות החוק הקיים עלתה לדיון לפני כמה שבועות, אך הוכרזה בלתי אפשרית בידי היועץ המשפטי של הכנסת. אדלשטיין הציע אתמול מתווה שונה: לחוקק חוק חדש, שיבטל את החוק לפיזור הכנסת. חוק כזה דורש רוב של 80 חברי כנסת – ומשום כך הוא לא ריאלי.

יולי אדלשטיין וגדעון סער ב-2014 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
יולי אדלשטיין וגדעון סער ב-2014 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

במהלך הלילה הסתבר כי מפלגות הקואליציה תומכות בביטול הבחירות, אבל באופוזיציה מתנגדים לעניין הזה בנחרצות. המפלגות הערבית – בנות הברית החדשות של נתניהו – כבר הצהירו כי לא יתמכו ביוזמה, וממילא יש להן לא מעט מנדטים להרוויח מהבחירות החוזרות.

בישראל ביתנו, מפלגתו של אביגדור ליברמן, תקפו כצפוי את נתניהו אבל הצהירו במובלע כי יתמכו במהלך רק אם תוקם ממשלת אחדות עם הליכוד וכחול-לבן.

מה שמותיר את היוזמה לביטול הבחירות על כתפי ראשי מפלגת כחול-לבן, ובכירים במפלגה לא הותירו מקום לספק מה דעתם על המהלך.

ראש כחול-לבן בני גנץ מיהר להכריז כי “נתניהו מפחד מגזר הדין הציבורי, ונתניהו משקר – אין שום משא ומתן עם כחול לבן". בכיר נוסף במפלגה אמר אמש לזמן ישראל: ״זה ספין עלוב, ביבי מנסה להזיז מעצמו את האשמה על הבחירות״.

כחול-לבן התנגדה להקדמת הבחירות לפני ארבעה שבועות, מדוע עכשיו היא נגד ביטול הבחירות?

בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

בכירים בכחול-לבן, בדיוק כמו בליכוד, יודעים כי ההישג הפנומנלי של הבחירות באפריל, 35 מנדטים, לא יחזור על עצמו. הם יודעים שישראל ביתנו עם אביגדור ליברמן והמפלגה החדשה של אהוד ברק שעתידה לקום ולחבור למפלגת העבודה – מאיימים ביחד על כחול-לבן. המפלגה גם אינה להיט גדול בימים אלה, עם המריבות, הסכסוכים הפנימיים והדה-לגיטימציה שעושים שם ליאיר לפיד.

אבל בכחול-לבן מבינים שאין להם עתיד פוליטי אם יסגרו עכשיו הסכם עם האיש שלמען הפלתו הקימו את מפלגת המרכז-שמאל. הפתרון נותר בעינו: הליכוד צריכים להחליף את יושב הראש שלהם.

״לא נשב עם בן אדם שיש לו שלושה כתבי אישום״, הבהיר בכיר בכחול-לבן לזמן ישראל. ״אדרבא, שהליכוד יביאו מישהו אחר – יולי (אדלשטיין), גדעון (סער) – ונשמח לעשות איתם ממשלת אחדות״.

בהעדר תמיכה של 35 חברי הכנסת של כחול לבן, וללא המפלגות הערביות וישראל ביתנו, לנתניהו אין את הקולות הדרושים. הוא נשאר עם 59 קולות. באותו מקום שהיה בו לפני ארבעה שבועות. והבחירות הבאות יתקיימו ב-17 בספטמבר, כמתוכנן.

ובינתיים, בתיק תקשורת

מעבר לעיסוק האינסופי של ראש הממשלה בקיום או ביטול הבחירות, יש לבנימין נתניהו על הראש את משרד התקשורת. אחרי התפטרותו של איוב קרא, נתניהו חייב למצוא מחליף במהירות, כי הוא עצמו לא יכול להחזיק במשרד הזה.

דוד אמסלם (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
דוד אמסלם (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

נדמה לנו שדוד אמסלם יכול להתחיל ללמוד את חברות הכבלים, מפת רשתות השידור ומחירי הסלולר.

עוד 496 מילים

היורשים של נתניהו: דור הולך ודור לא בא

מאז ימי דוד לוי, בנימין נתניהו מתמחה בחיסול יריבים פוטציאליים העלולים לקרוא תיגר על מנהיגותו בליכוד ● עכשיו הוא עושה זאת שוב, ומדלג על הדור שמיועד לרשת אותו ● אדלשטיין, כ״ץ, ארדן, סער - הם נבעטים למעלה או החוצה ● "כולם מקווים שנתניהו לפני עסקת טיעון – ואז נתחיל במשחק חדש לגמרי" ● פרשנות

ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו עושה זאת שוב. אחרי שהוריד ביוזמתו או בסיוע אחרים שורה ארוכה של בכירים בליכוד שאיימו על מנהיגותו לאורך השנים, הוא מדלג שוב על הדור שמיועד לרשת אותו. המינוי של אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים הוא הסימן המובהק למהלך החיסול הנרחב הזה, שלא רבים שמים לב אליו.

קצרה היריעה מלהכיל את כל השמות שקראו תיגר בעבר על מנהיגות נתניהו. מדובר בעשרות בכירים שפעם חשבו שהם ראויים להוביל את הליכוד במקום נתניהו, אבל כולם כבר אינם אנשים רלבנטיים בציבוריות הישראלית.

אמיר אוחנה משעשע את בנימין נתניהו (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אמיר אוחנה משעשע את בנימין נתניהו (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

רשימה חלקית בלבד של המובסים לאורך הדרך: דוד לוי, משה קצב, דוד מגן, בני בגין, סילבן שלום, רוני מילוא, דן מרידור, משה כחלון, אפילו משה פייגלין. היחיד לאורך השנים שהצליח להתמודד ואפילו לנצח את נתניהו היה אריאל שרון.

עכשיו מתפנה נתניהו לחסל שכבה חדשה, שמתקרבת אליו. מדובר ביולי אדלשטיין (מקום ראשון בפריימריז בליכוד) ישראל כ״ץ (מקום שני), גלעד ארדן (מקום שלישי) וגדעון סער (מקום רביעי). בואו נתחיל עם כ״ץ.

שר החוץ החדש קיבל שדרוג ראוי לכאורה, אבל הוא נפרד מתיק התחבורה שהפך אותו במשך עשר השנים האחרונות לאיש החזק ביותר בליכוד אחרי נתניהו. פעם או פעמיים ניסה נתניהו להזיז את כ״ץ מתיק התחבורה, אבל הוא לא הצליח, דווקא בגלל הכוח הרב שצבר כ״ץ.

ישראל כ״ץ ובנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
ישראל כ״ץ ובנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כ״ץ מקבל את תיק החוץ וגם את תואר סגן ראש הממשלה, אבל נתניהו לא מייעד כנראה את תיק התחבורה לקולגה שלו בליכוד אלא לאיחוד מפלגות הימין. כך מתכנן נתניהו לפרק את כ״ץ מכוחו הפוליטי. כ״ץ צריך לקוות כי אחרי הבחירות כחול-לבן לא תתפרק, וחלקים ממנה יצטרפו לקואליציה, כי אז נתניהו ישמח לתת לשותפים החדשים גם את תיק החוץ.

יולי אדלשטיין בחר לעצמו מסלול מקביל. במהלך המשבר הפוליטי לפני שבועיים, עלה רעיון בשולי הליכוד למרוד בנתניהו, להתנגד להקדמת הבחירות ולהטיל את הרכבת הממשלה על אדלשטיין, לפחות באופן זמני. הרעיון נגנז ונגוז מיד כאשר עלה.

במהלך המשבר עלה רעיון בשולי הליכוד למרוד בנתניהו, להתנגד להקדמת הבחירות ולהטיל את הרכבת הממשלה על אדלשטיין, לפחות באופן זמני. הרעיון נגנז ונגוז מיד כאשר עלה

אדלשטיין יישאר בתפקיד יו"ר הכנסת ובעוד שנתיים ירוץ לנשיאות המדינה, אם לא יחולו שינויים דרמטיים. נתניהו לא רואה באדלשטיין גורם סיכון, ובבחירות הקרובות הוא אפילו מייעד לו תפקיד במלחמת החורמה על ליברמן והקול הרוסי.

גלעד ארדן הוא אחד האנשים הפופולריים בליכוד מזה שנים. אולם, הוא אינו מחביביו של נתניהו ובני ביתו. את הסיבות אפשר למצוא בהיסטוריה של החקירות נגד ראש הממשלה, ובציפיות המופרכות של מקורבי נתניהו מהשר לביטחון פנים. ארדן מתרחק מהתיק לביטחון פנים ואולי מתרחק מהארץ, ויהיה השגריר באו"ם.

גדעון סער, שגם הוא מוזכר כמועמד אלטרנטיבי, מוחרם באופן כמעט רשמי. הוא לא יהיה בממשלה – לא הנוכחית ולא בזו שנתניהו מייעד להקים אחרי הבחירות.

גלעד ארדן וגדעון סער (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
גלעד ארדן וגדעון סער (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ויש עוד דמות שחוסלה בשקט: משה כחלון, שהיה פעם אחד המבקרים הגדולים של נתניהו, פרש מהליכוד, ועכשיו נטמע מחדש במפלגת השלטון עם חבריו בכולנו, ויכהן כשר אוצר קצוץ כנפיים. עוד פוליטיקאי מנוטרל.

בממשלה יש שלושה תיקים אדירים, שמאפשרים תחזוקה של כוח פוליטי באמצעות חלוקת תקציבים ומינויים פוליטיים כמעט לא מוגבלים לאורך ולרוחב. מדובר בתיק התחבורה, תיק השיכון והבינוי, ותיק הפנים. התיקים הללו אינם בידי הליכוד, ולא בטוח שיהיו בידי הליכוד אחרי הבחירות. נתניהו מעדיף שותפים קואליציוניים מרוצים, מאשר שרים חזקים במפלגתו. ואם יש תיקים בעלי משקל סגולי, כמו תיק המשפטים, נתניהו נותן אותו לאמיר אוחנה בן ה-43. כך מדלגים על דור.

"אנחנו גם לא יכולים להשתחרר. הלכנו לבחירות האלה מתוך המלכודת שנתניהו נתון בה. הוא לא יכול להקים ממשלה בגלל המצב המשפטי שלו ולכן כולנו בבחירות"

הבכירים בליכוד יודעים שנתניהו נועל אותם. "אנחנו במלכודת בתוך מלכודת", אומר לזמן ישראל מקורב לאחד השרים. "אנחנו גם לא יכולים להשתחרר. הלכנו לבחירות האלה מתוך המלכודת שנתניהו נתון בה. הוא לא יכול להקים ממשלה בגלל המצב המשפטי שלו ולכן כולנו בבחירות.

"היום אנחנו לפני בחירות ולא יכולים לצאת נגד ההחלטות שלו. אם תשאל את האנשים, כולם מבינים ואולי גם מקווים, שנתניהו לפני עסקת טיעון שתוציא אותו מהמשחק – ואז נתחיל במשחק חדש לגמרי".

עוד 605 מילים ו-1 תגובות

לידיעת הקורא אביגדור ליברמן: פרופ' אביעד קליינברג מפרסם את הספר "מדריך לחילוני", וחוזה ירידה בכוחם של הדתיים והחרדיים בחברה הישראלית ● "המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא איפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי"

הספרים החדשים שנפלטים ממכונות הדפוס לקראת שבוע הספר הם לא פעם חלון שדרכו אפשר להציץ אל הנפש הישראלית ואל הדילמות שמטלטלות אותה.

האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים לוותה באלבומי ניצחון וספרי הערצת גנרלים; ספרי הנהי על "סוף דבר" של הציונות האשכנזית-סוציאליסטית שיקפו את הבלבול אחרי מלחמת יום כיפור והמהפך של 77'; ספרי המסעות והחזרה מהודו בסוף שנות ה-90 הובילו לגל ספרי הניו אייג' של תחילת המילניום.

השנה, מתברר, יש לנו עניין לא פתור עם החילוניות: "הדרך החילונית", של יו"ר הפורום החילוני, רם פרומן; "סיפורם של היהודים החילונים", מאת פרופ' אמנון רובינשטיין; "החילוניות החדשה" מאת שלומי ששון; אוסף המאמרים "חילון וחילוניות", בעריכת יוכי פישר; "חזרה בלי תשובה" מאת מיכה גודמן.

כל אלה יצאו לאחרונה, וכבר מעוררים ויכוחים (לפעמים אפילו לוהטים) בזירות הפולמוס ההולכות ומצטמצמות שבהן חילונים ישראלים מנסים לברר מאיפה באו ולאן הם הולכים, ואם לא איחרו את המועד להוציא פספורט גרמני ולהגר לברלין.

מדריך לחילוני
מדריך לחילוני

פרופ' אביעד קליינברג, ראש בית הספר להיסטוריה ומנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, הוא כתובת מתאימה לברר למה זה קורה דווקא עכשיו. גם כי הוא עצמו תרם למדף שמתמלא במהירות את ספרו החדש "מדריך לחילוני", שכותרת המשנה שלו היא "איך לא להאמין בלי להתנצל".

בישראל, הוא מזכיר, הדיון הזה הוא קודם כל דיון פוליטי, ורק אחר כך דיון על אמונה. "זהו דיון על 'מי אנחנו' ובתוך הדיון הזה, הדת ממלאת תפקיד משמעותי. אבל מה שעובר על מדינת ישראל אלה לא תהליכים של הדתה, אלא תהליכים של 'היימנה'. שימוש גובר באלמנטים מאד מוגבלים מתוך המסורת הדתית על מנת לקדם אג'נדה שהיא בסופו של דבר אג'נדה פוליטית. אג'נדה של לאומנות.

"ולכן, המאבק בין דתיות לחילוניות בארץ הוא גם מאבק בין ימין לשמאל. זה לא חייב להיות ככה. זה לא ככה בכל מקום. זה לא היה ככה תמיד. החרדים היו בעבר הכי דתיים והכי שמאלנים. הם התנגדו לכוחניות של הציונות והאמינו בפשרה. שטחים וצבא לא היו חשובים להם. הם תמרנו את עצמם למצב של 'רק ביבי' ו'מוות לערבים'. הם אימצו את תפיסת הכוח. לקחו את תפיסת ה'אתה בחרתנו' מהעולם הדתי-אמוני שלהם והשליכו אותו אל תוך העולם הגיאופוליטי.

"השאלה הזו, 'איזו מין חברה אנחנו?' עולה ביתר שאת בקרב השמאל-מרכז, שחש שהוא הולך וקטן, ושהאג'נדה שלו, האג'נדה הציונית-חילונית, שפעם הייתה עניין מובן מאליו והוא היה זה שביטא אותה, הולכת ונדחקת אל השוליים. בעולם הזה, שבו אליטה מבינה שהיא איבדה את כוחה, שאין לה יותר ביטחון בדברים שפעם היו מובנים מאליהם, הצורך להסביר, להתווכח, להתפלמס, יותר גדול מבעבר.

אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)
אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)

"אני חייב לציין שאני לא ממש מרגיש שהייתי אי פעם חלק מן האליטה הזאת, על אף שהמתבונן מן הצד יטען שאני מייצג מובהק שלה. אני רוצה לחשוב שהספר שלי הוא לא קינה על משהו שנלקח ממני. זה מעולם לא היה שלי".

אז למה התיישבת דווקא עכשיו לכתוב "מדריך לחילוני"?

"אני אולי לא מקונן על העבר, אבל אני בהחלט מזהה תהליכים בהווה, שחלקם מסוכנים בעיניי. ובתוך ההקשר הזה היה לי חשוב להציג טיעונים, ולא לחרף ולגדף. הוויכוח הדתי חילוני בישראל מתנהל כשהטענה החילונית המקובלת היא 'אתם מפגרים ויש לכם חבר דמיוני' והטענה הדתית המקובלת היא 'אתם בורים וחיים חיי פריצות – כל מה שמעניין אתכם זה סקס וסמים, חוץ מזה כלום'.

"לכאורה לא היה צריך לנהל את הדיון הזה. כי במידה מסוימת הוא הסתיים במאה ה-19. הוויכוחים הגדולים באירופה בין חילונים לבין הכנסייה, הסתיימו בניצחון מוחלט של החילוניות ובהפרדת הכנסייה מהמדינה. בלי הניצחון הזה, ספק אם הייתה נוצרת תרבות מערבית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. ואף על פי כן זה חוזר, לא בגלל שיש טיעונים חדשים, אלא כי בהיסטוריה יש מחזוריות". .

רגרסיה?

"אני לא רוצה לקרוא לזה רגרסיה. דברים נשכחים, וצריך להגיד אותם מחדש. מה שהיה מובן מאליו לאבות המייסדים שלנו – שרבים מהם היו בוגרי ישיבות בעצמם, עזבו אותן והבינו טוב מאוד למה הם עוזבים – לא ידוע ולא מובן לנכדים ולנינים שלהם. צריך לתת לנכדים ולנינים מידע וגם כלים לנהל את הוויכוח הזה.

"יש לפעמים תחושה שהנכדים והנינים החילונים של האבות המייסדים מתנהלים בהתרפסות פנימית עקרונית מול העולם האמוני, עם הפרשות החלה, הטקסים והמשפחתיות שלו. שהחילוניות לא נתנה להם מענה אטרקטיבי לעולם הזה.

"החילוניות כן נתנה מענה מספיק אטרקטיבי. ההצלחות הפנומנליות של המערב הן במידה רבה תוצר של הפרדת הדת מן המדינה.

גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)
גברים חרדים במירון, 2019 (צילום: David Cohen/Flash90)

"הבעיה של החילונים הישראלים היא בעיה קונקרטית שלהם. הם חיים במדינת מהגרים צעירה. אבותיהם לא חיו פה, לא דיברו את השפה שלהם ולא ראו את עצמם כחלק מיחידה פוליטית. מה שחיבר בין הסבא הפולני לתימני הוא הדת.

"כך נוצרה התפיסה שאומרת, שאנשי הדת הם אלה שבאמת מייצרים את הזהות שלנו. תוסיף לזה שהיו יותר מדי שרי חינוך שדחפו את הטענות האלו, שבלי יידישקייט אנה אנו באים. חלק מהחילונים מרגישים חסרי שורשים, ועכשיו גם חסרי כוח. הם חושבים שאם רק היו מתעמקים קצת בש"ס ובפוסקים, היו צומחים להם שורשים. אני לא חושב ששורשים צומחים בצורה כזאת.

"בצד השני, החרדים – המתהדרים בשמירה קנאית על המסורת – שומרים חלק מאוד קטן שלה. הם גם ממעטים לקרוא שירה וספרות ופילוסופיה. הגרסה שלהם להיסטוריה היהודית היא דלה ומעוותת. כמעט תמיד הם מנתקים את עצמם לחלוטין מהמחשבה ומהדת של אחרים. אסור לקרוא את הברית החדשה ואת הקוראן; אסור לקרוא פילוסופיה נוצרית ומוסלמית ופילוסופיה בכלל. אסור לקחת חלק בתרבות שאינה יהודית. כך שיש בורות משני הצדדים.

"הבורות החילונית בענייני יהדות לא משמחת אותי יותר מהבורות של חלקים מן הקהילה הדתית בכל מה שמחוץ לאזור הנוחות שלהם. מעת לעת צריך לצאת מחדר הלימוד ולדבר על הדברים שמטרידים את הקהילה שאנחנו חלק ממנה".

אתה כותב בספרך, שאנחנו חושבים שאנשים שחיו בעבר הרחוק, בעולם שכולו דתי, היו אדוקים מאוד – ושזה לא היה המצב. שהם היו תערובת של אמונות דתיות מובנות למחצה, מנהגים מוסכמים, פולחני קדושים מפוקפקים, מגיה ופולקלור. רק לי זה נשמע כמו תיאור נאמן למדי של ישראלים רבים בימינו?

"נכון. לא רק לישראלים. זה נכון למין האנושי".

ופה יש משהו שאני לא מצליח להבין. אנחנו יכולים להתייחס בסלחנות למי שחיו בימי הביניים. היה להם מעט מאוד מידע על העולם, וגם הוא היה נגיש ליחידי סגולה. אנחנו חיים בעולם שבו כל המידע נגיש לכולם כל הזמן. הייתי מצפה שהתופעות האלה ייעלמו, או לפחות יצטמצמו מאוד.

"בוא נכיר בעובדה הפשוטה שהכנסיות ריקות".

בתי הכנסת בכלל לא ריקים.

"אני אגיע לזה. קח את העם היהודי של לפני מאה שנה, שהיה מיעוט בהרבה מקומות. בדרך כלל, אם היית חילוני, נעלמת, עזבת. הרוב היו דתיים. והנה צאצאיהם של אותם אנשים – חלק לא דתיים, וחלק 'מסורתיים'. רליג'ן טו גו. הם עושים מה שבא להם. למה בישראל יש הרבה פחות אנשים שמגדירים את עצמם כחילונים? כי זו הרבה פעמים שאלה פוליטית. אתה לא אומר שאתה חילוני בצורה נחרצת, כי זה אומר שאתה שמאלני. אז אתה אומר שאתה 'מסורתי'".

ומה זה אומר שאתה מסורתי?

"שאתה נוסע בשבת ואתה אוכל שרימפס ואתה לא מקפיד על דיני נידה, אבל מפעם לפעם אתה הולך לבית כנסת. אתה כמובן מל את הילדים שלך. אבל חלק גדול ממצוות הדת שאתה ממלא הן לפי מה שמתאים לך, לפי מה שנוח לך.

"כמו שאנשים הולכים לקברי קדושים: אתה שם כיפת נייר, נותנים לך סידור, אתה לא בדיוק יודע איפה לפתוח אותו, אתה מדליק נר, אתה יוצא משם ואוכל שרימפס. בעבר לא היו תופעות כאלה. עשית או את זה – או את זה".

קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה
קבר המיוחס לצדיק יונתן בן עוזיאל, עמוקה

שמתי לב שאתה נמנע בספר מניתוח סוציולוגי של הדת כמשרתת מוקדי כוח.

"אתה צודק. כשאתה אומר לאנשים 'בואו נסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים שגורמים לבן אדם להיות דתי', אתה מעורר כעס והסתגרות, וגם האשמה – מוצדקת, במידה מסוימת – בהתנשאות. 'מה אתה מנתח אותי? נתח את עצמך קודם'. בנוסף, הטענה הסוציולוגית שאומרת, 'אנחנו יודעים למה באמת אתם עושים מה שאתם עושים וזה לא מה שאתם אומרים', מונעת דיון אמיתי.

"אבל אני לא נמנע מתובנות סוציולוגיות. חשוב להבין מה יוצר קהילה דתית, מי מרוויח ומי מפסיד. כמעט תמיד הדתות הן פטריארכליות, מעדיפות גברים, וכמעט תמיד נוצרת באליטה הדתית ברית בין בעלי הכסף לבעלי העמדה הדתית. זו ברית שקיימת ביהדות באופן מובהק. בני הרבנים מתחתנים עם בנות העשירים".

נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)
נערות חרדיות בירושלים, 2010 (צילום: Kobi Gideon/Flash90.)

בכל קהילה נוצרים מנגנונים ששומרים על הכוח בידי מי שנהנה ממנו.

"והם מייצרים כמעט תמיד את אותו דבר: קיפוח נשים, אפליה נגד קבוצות מיעוט, תחושת התנשאות על אלה שאינם חלק מהקבוצה, והתקפות על מושג השוויון.

"ותמיד מופיעה גם סמכותיות, שבמובן העמוק קשורה לצורך של ראשי הקבוצה להגביל את הידע של חלקים נכבדים מהקבוצה: 'אתם לא צריכים להסתכל על דברים מסוימים, אתם לא צריכים לקרוא דברים מסוימים. אתם חייבים לחיות בעולם מוגבל, שאנחנו נגדיר בשבילכם ואנחנו נשלוט בו שליטה מוחלטת'.

"ידע הוא כוח אמר פרנסיס בייקון. הדתיים לא קראו את בייקון, אבל בפיזיקה חברתית הם מבינים. אבל להסתגרות, לציות העיוור למנהיגים קשישים, יש מחיר כבד שהם האלה לא מבינים. המחיר הזה הוא גם בניוון של החברה הפנימית, שהיא חברה שממשיכה להתנהל כמו בגטו בעולם שבו כבר מזמן אין גטו".

קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
קברו של עובדיה יוסף (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

ומה התוצאות של תהליך כזה?

"הדתיים מתחילים לקרוס מבפנים. לא בגלל התקפות מבחוץ, אלא בגלל עוני, בגלל היעדר מנהיגות, בגלל הפיתויים והאפשרויות שהעולם הלא דתי מציע.

"ביהדות הציונית-לאומית זה ברור: יש מהפכה פמיניסטית שיצאה מהארון. בעולם החרדי יש בעיה גדולה של סמכות. המנהיגים שיצרו את החרדיות הישראלית לא אפשרו לדור ביניים לצמוח לידם. הם תבעו סמכויות מוחלטות. כשהם מתים, אין להם תחליף אמיתי. לא לרב עובדיה יוסף, לא לרבי מלובביץ', לא לרב אליישיב ולא לרב קנייבסקי. החרדים של היום הם קבוצה מאוד צעירה, בגלל גיל הנישואים וריבוי הילדים, שאין לה הנהגה. קבוצת הלומדים הזאת, אגב, מתאפיינת מהרבה בחינות בבורות מאוד גדולה. גם ביחס לדת".

ואז הם רותמים חלק גדול מהאנרגיות שלהם למאבק נגד ההתבוללות, למשל.

"איזה התבוללות יש במדינת ישראל? עשה לי טובה. יש פה בערך אחוז של נישואי תערובת".

ראית את ההתנפלות על הבת של גדעון סער.

"המתנפלים הם חבורה של גזענים מטומטמים. לפעמים צריך להגיד את הדברים בצורה המדויקת והברורה ביותר. ארגון להב"ה זה חתיכת טינופת גזענית. אני לא חושב אפילו שהם מייצגים את היהדות. למה הם לא מוקעים מקיר לקיר? כי החרדה מהתבוללות, גם במקומות שהיא מופרכת לחלוטין, היא חלק מהדי.אן.איי והתעמולה הדתית: 'אתם צריכים אותנו, כי בלעדינו כולכם הופכים מחר למוסלמים'. אגב, רוב ההתקפות הן על יהודיות ששוכבות עם ערבים, למרות שהלכתית הבעיה הגדולה היא של גברים יהודים עם נשים לא יהודיות".

חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)
חתונתם של מורל מלכה וחמוד מנסור, שהותקפו ע"י פעילי להבה (צילום: Flash90)

יכול להיות שבתוך המאבק המתמשך על דמותו של המקום הזה, דווקא הגישה החילונית היא זו שהולכת ומאבדת גובה ועשויה להיעלם מהמפה?

"זו בהחלט סכנה. ברגעים כאלה, תפקידם של אינטלקטואלים – ואני מחזיק מעצמי אחד כזה – הוא להשמיע את קולם. מאידך גיסא, אם אתה שואל אותי כהיסטוריון, אני לא רואה פה תהליך חד משמעי שהולך לכיוון אחד. אני רואה קהילה חילונית ומסורתית שחיה בשלום עם עצמה, ואני רואה שתי קהילות דתיות שנמצאות במשבר מאוד גדול, קהילות שיש להן בעיה של הנהגה.

ובכל זאת יש לנו תחושה שהחילוניות נדחקת, אולי כי היא לא מצליחה להציע סיפור מתחרה לסיפור האטרקטיבי שהדת מציעה: אלוהים הבטיח לנו את הארץ הזו, חזרנו אליה אחרי 2000 שנה בדרך נס, ועכשיו היא שלנו. זה סיפור חזק.

"סיפור השיבה לא מחייב אמונה בהבטחה אלוהית. אנחנו פה, כמו שכתוב במגילת העצמאות, מתוקף זכות טבעית והיסטורית. הסיפור הלאומי-דתי הוא שהגענו הנה מכל מיני סיבות, גם על חמורו החילוני של משיח, ועכשיו יתחיל עידן משיחי: נקים את ארץ ישראל השלמה, את בית המקדש ואת מדינת ההלכה.

"אני חושב שהסיפור הזה, שהיה חזק מאד בקרב הציונות הדתית, כמעט נעלם מהשיח הציוני-לאומי אחרי ההתנתקות. לרובם ברור שאנחנו לא בעידן המשיחי. יש בשוליים את אלה שרוצים לבנות את בית המקדש. אבל הסיפור המרכזי היום הוא סיפור של ביטחון. אין עם מי לדבר, אי אפשר לסמוך על אומות העולם. לעניינים האלה אין קשר לדת. הם קשורים לביטחוניזם הישראלי הקלאסי".

אבל התחושה היא שרוב הציבור לא רואה את הדברים ככה.

"אני לא יודע איפה נמצא הציבור וגם אתה לא".

עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)
עצרת בחירות של ש"ס, 2019 (צילום: פלאש 90)

אתה רואה את זה בבחירות. אתה רואה את זה בסקרים שונים, אתה רואה את זה ברשתות החברתיות. אתה רואה את זה בכל מיני מקומות.

"אני לא יודע מה איתך, אבל אני גדלתי בעולם הרבה יותר דתי מאשר העולם היום. עולם שבו הכל היה סגור בשבת. עולם שבו ביום כיפור הייתה דממה ברחוב. עולם שבו הייתה חנות אחת שמכרה חזיר באיזו פינה אפלה.

"וחוץ מזה, יש פה עוד סיפור, מאוד חזק. וזה אפילו לא הסיפור של החילוניות. זה הסיפור של המודרנה. והסיפור הזה הוא הצלחה מטורפת, של המשטרים הלכאורה חלשים של המערב על המשטרים ה'נורא חזקים' של הסמכותיות והימניות, של המשטר הסטליניסטי מצד אחד והמשטרים הנאצים והפשיסטים מהצד האחר. החלשים האלה, עם השטויות שלהם, עם הבחירות, עם החופש, עם הסיפור העלוב שלהם, עשו קציצות מאלה עם הסיפור הנורא חזק על הרייך בן אלף השנים ועם הדיקטטורה של הפרולטריון. אני מציע שאנחנו נזכור גם את זה".

טוב, במאבק מול הנאצים עמד סיפור לא פחות חזק: אנחנו מגנים על החירות ועל עתיד המין האנושי.

"לרשות הצד החילוני עומד הסיפור על החופש, על הקידמה על שגשוג, על שוויון. אלה סיפורים חזקים, והרבה ישראלים נתקלים איתם בקונפליקט פנימי. קונפליקט בין הסיפור של האירוויזיון – להיות חלק מאירופה, מהעולם הטכנולוגי, המשגשג, החופשי, לבין השאלה מה אתם עושים פה, למה אתם יושבים דווקא פה? כמו שאומרים לי 'אתה באוניברסיטת תל אביב, אז אתה יושב על שייח מוניס".

להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)
להקת שלווה באירוויזיון 2019 בתל אביב (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אכן שאלה קלאסית.

"הצורך להגיב על הסיפור הזה ילך ויקטן עם השנים. שייח מוניס נכבשה במהלך מלחמת אזרחים. אם הרוב יחליט שצריך לפנות אותה, אארוז את הספרים שלי ללא תלונה. לצאצאינו יהיה יותר פשוט. ברגע שאפשר יהיה להגיד שאבותי ואבות אבותי ואבות-אבות-אבותי ישבו פה, אני חושב שאנחנו נהיה בסדר.

"הדת היא כלי טוב ליצירת זהות, בעיקר במקום שעומדים מול קבוצה אחרת, שגם מגדירה את עצמה במונחים דתיים. אבל זה גם כלי מסוכן ביותר. אם הדת היא תרופה, אז היא תרופה שיש לה תוצאות לוואי כל כך חמורות, שעדיף לחפש תרופה אחרת. ויש תרופה אחרת. זו התרופה שהציונות הציעה".

הדת גם מספקת להרבה אנשים תחושת שייכות, שהחילוניות לא יכולה ואולי לא רוצה לספק. ואנשים מפחדים שלהיות חילוני זה להיות בודד.

"כן, יש אנשים שרוצים להיות חלק מקהילה חזקה. וקהילה חזקה היא הרבה פעמים מדכאת. חברות שמייצרות מנגנוני פיקוח נראות חזקות יותר ממה שהן באמת. ויש לזה מחיר: לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה; היא מתעפשת ומסריחה מבפנים.  גם בחברה הדתית, שמציגה את עצמה בצורה מאוד מיופייפת, יש דברים רעים – כמו לכל חברה מסתגרת. פטריארכליות ושקרים והטרדות מיניות והרג הנשמה, לעתים קרובות. עוני, גם עוני מרצון, זה דבר שהורס את הנפש. תמיד יהיו אנשים שירצו משהו יותר קיצוני, שיחפשו סמכות מוחלטת. אבל אם לא יהיה פה משבר נורא, הם ילכו ויתמעטו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אב... המשך קריאה

ובל נשכח את חלקו של מנחם בגין שנחשב 'גלותי', ניצח ב-1977, אחרי 30 שנה של ממשלות חילוניות שמפלגות דתיות היו בתוכן חלק קטן שהשפעתו מועטה, ולא חשש לשים על השולחן דת ואמונה, בהרבה פאתוס אבל בלי טיפת ציניות, ופתח עידן חדש.

עוד 2,203 מילים ו-3 תגובות

חוק החסינות נגנז, ונתניהו מתמקד כעת במלחמה על הסרת חסינותו

ראש הממשלה החליט לגנוז את רעיון חוק החסינות המורחב בעקבות הלחץ הציבורי ● במקום זה, אנשי נתניהו בוחנים את העילות הקיימות בחוק שיאפשרו לכנסת למנוע הסרת חסינותו ● בינתיים, בליכוד הפור נפל: גדעון סער לא יהיה שר. גם לא דיכטר

הלחץ הציבורי עובד: ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לרדת מחוק החסינות המורחב שמעניק לו חסינות אוטומטית, ויסתפק בחוק החסינות המתוקן מ-2005.

נתניהו ומקורביו מקיימים בימים האחרונים שיחות עם גורמים משפטיים בעניין חוק החסינות הקיים. לפי המשפטנים הללו, יש בחוק החסינות הזה כדי להגן על ראש הממשלה מפני העמדה לדין במהלך הקדנציה.

"אם תוסר החסינות, זה ישבש את רצון הבוחר ויפגע באינטרס הציבורי. לכן, אי אפשר להסיר את החסינות שלו גם אם תבוא דרישה כזו", מקורב לנתניהו אמר לזמן ישראל.

לפי סעיף ד' בחוק הקיים, קיימת עילה לאי הסרת חסינות "אם צפוי להיגרם נזק ממשי לתפקוד הכנסת או לייצוג ציבור הבוחרים".

נתניהו עשוי לעשות שימוש גם בסעיף ב' בחוק, לפיו קיימת עילה לאי-הסרת חסינות "אם כתב האישום הוגש שלא בתום לב או מתוך הפלייה". נתניהו טוען כי היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט הפלה אותו לרעה, משום שאיש לא קיבל עד היום כתב אישום בגלל סיקור אוהד.

"שי ניצן מודה שזה תקדים שנקבע לראש הממשלה", אומר המקורב. "זה גם התיק היחידי שיש בו חשד לשוחד. שני התיקים האחרים עוסקים במרמה והפרת אמונים".

נתניהו עושה הכל כדי לעצור את התהליך המשפטי. בשיחות פרטיות הוא טוען ש"אין שום סיכוי בעולם שינהלו נגדי תהליך הוגן". ועוד מדברי נתניהו: "המערכת סימנה אותי. פרקליט המדינה שי ניצן עומד בראש הקנוניה, וגם היועץ המשפטי מנדלבליט הצטרף. הם החליטו להוציא אותי מהמשחק ויהי מה".

נתניהו: "המערכת סימנה אותי. פרקליט המדינה שי ניצן עומד בראש הקנוניה, וגם היועץ המשפטי מנדלבליט הצטרף. הם החליטו להוציא אותי מהמשחק ויהי מה"

נתניהו נתקל בינתיים בקשיים גדולים בהרכבת הממשלה. הטענה שלו היא כי המפלגות הקטנות סוחטות אותו, והליכוד צריך לשלם במשרות נחשקות בממשלה. למעשה, אין לליכוד תיק בכיר אחד, חוץ מתיק החוץ, שנתניהו החליט להעניק לישראל כ״ץ.

"אנשים השתגעו", אומרים בסביבת נתניהו. "הם הולכים לנו על הראש. הם למדו מנפתלי בנט ואיילת שקד לפני ארבע שנים. הם ימסמסו את המשא ומתן עד לרגע החרון ואז יתבעו תיקים כבדים, ולא תהיה לנו ברירה אלא לתת להם. אביגדור ליברמן נהנה גם להתעלל בנתניהו", הוסיפו בלשכת ראש הממשלה.

אביגדור ליברמן ואבי דיכטר (צילום: פלאש90)
אחד יהיה שר והשני לא. תתייגו אותם ואל תספרו להם מי זה מי (צילום: פלאש90)

מה שברור, גדעון סער לא יהיה חבר בממשלה הבאה. נתניהו החליט לנקום בסער על מה שהוא רואה כחתירה מתמדת תחתיו ולא יתחשב במיקום הגבוה של סער בפריימריז. "לסער לא מגיע כלום", התבטא נתניהו.

השרים האחרים בליכוד יישארו בממשלה, ויצטרפו אליהם חמישה שרים חדשים: יואב גלנט, ניר ברקת (שיקבל תיק שולי), דוד אמסלם, ציפי חוטובלי ואמיר אוחנה. אבי דיכטר לא ימונה כנראה לשר, ויישאר יו"ר ועדת החוץ והביטחון. לפי המקורבים, דיכטר אינו נחשב איש אמונו של נתניהו.

הערב (שני) עשויה לעבור בכנסת הצעת החוק לביטול המגבלה על מספר השרים בקריאה ראשונה, מה שיאפשר לנתניהו להמשיך במו״מ הקואליציוני ללא חסמים.

עוד 406 מילים
סגירה