האקציה הגרמנית בבאבי יאר הייתה הטבח הגדול ביותר באוויר הפתוח במהלך השואה, אבל המיקום המדויק של הזוועה הנאצית, שנמשכה יומיים, נותר לא ידוע במשך כמעט 80 שנה. רק בחודשים האחרונים הורכבו מאות חלקי הפאזל על ידי מרטין דין, חוקר לשעבר בסקוטלנד יארד שמתמחה בפשעי מלחמה נאצים.
בזכות מאמציהם של דין ושל המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, נוצרה הדמיה בתלת-ממד של זירת הטבח – אז והיום. "אני מאמין שהעבודה שלי ממשיכה הרבה מעבר להבנות של היסטוריונים שעבדו על הנושא", אומר דין.
בסוף ספטמבר 1941, במשך 36 שעות, הכובשים הגרמניים של קייב ציוו על יהודים להתפקד במה שנראה היה כגירוש. אך הצעדה לפאתי העיר הובילה לבאבי יאר ("הגיא של סבתא"), שם טבחו גרמנים ואוקראינים ב-33,771 בני אדם, לפי דיווחי האס.אס, שנשמרו עד היום. רוב הקורבנות היו נשים, ילדים וקשישים.
בחודשים שאחרי הטבח, נרצחו בגיא לפחות 70,000 בני אדם, כולל בני רומה (צוענים), לאומנים אוקראינים, ושבויי מלחמה סובייטים. הרציחות נעצרו ב-1943, כשברלין הורתה לחפור את כל אתרי הטבח ההמוניים כדי להשמיד את הגופות.
"הגרמנים חששו שהסובייטים ישתמשו בעדויות כאלה לצרכי תעמולה", אומר דין. "באופן אירוני, חלק גדול ממה שאנחנו יודעים על המקומות שבהם התרחשו ההוצאות להורג בירי הגיעו מכמה עשרות אסירים ששרפו את הגופות, אבל אז הצליחו לברוח לפני שהנאצים הצליחו להרוג גם אותם", מוסיף החוקר.
בעקבות תבוסת גרמניה ב-1945, הדחיקו בבריה"מ את זיכרון רצח העם היהודי. המדיניות הלאומית הייתה למחוק את ההבדלים בין קורבנות הנאציזם, שכללה גם מחיקה של הגיא עצמו, באמצעות מילויו בפסולת בניין ובצורות נוספות של קרקע. השינויים האלו הובילו למה שאיפשר את המתרחש מעל הגיא היום: בנייני דירות, רחוב, פארק וכמה אנדרטאות צנועות (בתחילה הוקם פה סכר, וב-1961 אירעה מפולת בוץ בקייב, אסון שנבע מהתמוטטות סכר שהוצב על הגיא).
"הגרמנים חששו שהסובייטים ישתמשו בעדויות כאלה לצרכי תעמולה. חלק גדול ממה שאנחנו יודעים על המקומות שבהם התרחשו ההוצאות להורג בירי הגיעו מכמה עשרות אסירים ששרפו את הגופות, והצליחו לברוח"
"באבי יאר הוא סמל למאמצי ברית המועצות למחוק את הזיכרון בצורה פיזית", אמר נתן שרנסקי בטקס זיכרון ב-29 בספטמבר. באירוע הזה התחייבה ממשלת אוקראינה לתמוך באתר ההנצחה. "(מנהיגים סובייטים) לקחו את החלק הטראגי ביותר של ההיסטוריה שלנו וניסו להעלים אותו. הודות לאוקראינה העצמאית, המדיניות הזאת השתנתה במלואה לעבר זיכרון השואה", אמר שרנסקי.
מרכז ההנצחה, שממומן ברובו ע"י תורמים רוסים-יהודים, זכה ליחסי ציבור בשל התוכנית השנויה במחלוקת להשתמש בו במציאות מדומה (VR). אבל המרכז הוביל להתקדמות רבה במחקר, בין היתר באיסוף שמותיהם של 900 קורבנות שלא היו ידועים עד כה, כמו גם תובנות בנוגע לטופוגרפיה הנעלמת של הגיא.
"בסופו של דבר, ביצעתי מחקר קפדני וזהיר במשך 9 חודשים וכתבתי יותר מ-30 דוחות מפורטים, כמו ניתוח מיקום מסוים או היבט ספציפי של הירי ההמוני. ניסיתי להדגיש כל מידע חדש, או מסקנות משמעותיות שאליהן הגענו", אומר דין.
דלתות המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר צפויות להיפתח ב-2026, והמארגנים מכנים את שיתוף הפעולה ביניהם "פרויקט השואה החשוב ביותר שבפיתוח כרגע בעולם, ואתר ההנצחה הראשון מסוגו בברית המועצות לשעבר", אחרי עשורים שבהם הושתק העניין מטעמים אידיאולוגיים ופוליטיים.
נקודת המפנה בקייב
כשהצבא הגרמני הדף את גרמניה מחוץ לשטחים הכבושים ב-1943, מפקד האס.אס היינריך הימלר ציווה על הוצאת גופות יהודים מהקברים והשמדתן.
בפולין, באוקראינה ובמדינות נוספות שהיו נתונות תחת כיבוש גרמני, צוו יחידות האס.אס להשתמש באסירים כדי להוציא יותר גופות מקבריהן ולשרוף אותן. השלב הבא במחיקת הזיכרון של באבי יאר הגיע שנים מאוחר יותר, כשאוקראינה הייתה תחת השלטון הסובייטי. בשלב הזה הייתה המחיקה פיזית ואידיאולוגית.
"כל אזור הגיא שוטח והפך לפארק, שלא ניתן לזהות אותו כשמשווים לשטח שהיה פה במלחמה", אומר דין, שפרסם מאמרים על "הגל השני" של השואה באוקראינה, שבמהלכו גרמנים שיתפו פעולה עם הכוחות האוקראינים כדי לרצוח יהודים.
מאז שהצטרף לפרויקט ב-2017, מיפה דין את מסלול קורבנות הטבח, שאותו תזמנו הנאצים ליום כיפור. דין עשה סדר בעשורים של בלבול בנוגע לטופוגרפיה הקודמת של האזור, בין היתר בנקודות שבהן צולמו תמונות ספציפיות.
"מאפיין מרכזי (של הטבח), 'מחצבת החול' שניתן לראות בחלק מהצילומים מהמלחמה, לא הייתה קיימת עד סוף שנות ה-30. כך שגם אנשים שמכירים את קייב היטב לא היו מודעים לקיומה, ולא יכלו למצוא אותה על המפות", אומר דין.
במחצבת החול נדרשו היהודים להיפרד מהחפצים שלהם ולהתפשט, תחת מטח מכות ומול קני רובים. בשלב הבא דחקו בקורבנות להגיע לקצה הגיא, שם ניצבו כיתות יורים שרצחו את האנשים שלפניהם בקבוצות של עשרה.
במחצבה נדרשו היהודים להיפרד מהחפצים שלהם ולהתפשט, תחת מטח מכות ומול קני רובים. בשלב הבא דחקו בקורבנות להגיע לקצה הגיא, שם ניצבו כיתות יורים שרצחו את האנשים שלפניהם בקבוצות של עשרה
לפי דין, קבר האחים היה באורך של כ-150 מטר, והגופות נערמו זו על גבי זו, בתהליך ששכלל קצין האס.אס פאול בלובל. אחרי הרציחות צולמו גרמנים ואוקראינים מכסים במעדרים את הקבר, שאורכו הגיע לזה של שני מגרשי פוטבול.
רציחות מהסוג הזה התרחשו במשך שלושה חודשים, אך מעולם לא נרצחו יהודים כה רבים במקום אחד. בגלל שהטבח התבצע בשולי בירה אירופאית, החדשות בנוגע לבאבי יאר עשו להן כנפיים ברחבי העולם בתוך ימים. לדברי חוקרי שואה, היעדר הביקורת הבינלאומית ביחס לטבח העצים את הנאצים.
במהלך המחצית השנייה של 1941, יחידות ההריגה הניידות של הנאצים – האייזנצגרופן – ביצעו טבח במאות מקומות בפולין ובשטחים הסובייטים הכבושים. זה היה השיא של "השואה בירי", כשמשתפי פעולה מקומיים סייעו לגרמנים (אנשי אס.אס, אבל גם יחידות צבא רגילות) לרצוח יותר ממיליון יהודים.
למרות שהטבח בבאבי יאר היה מוצלח בסטנדרטים גרמנים, הוא גם הציף בעיות. מישהו צילם את היהודים שהוצעדו אל הגיא, ואזרחים רבים ראו או שמעו חלקים של הטבח. הרוצחים נאלצו להשתכר כדי להתמודד עם הריגת הנשים והילדים, ולכך התווסף חוסר היעילות של הירי, שלעיתים פצע אך לא הרג חלק מהקורבנות.
מישהו צילם את היהודים שהוצעדו אל הגיא, ואזרחים רבים ראו או שמעו חלקים של הטבח. הרוצחים נאלצו להשתכר כדי להתמודד עם הריגת הנשים והילדים, ולכך התווסף חוסר היעילות של הירי, שלעיתים פצע אך לא הרג
שלושה חודשים אחרי באבי יאר הואץ קצב הג'נוסייד בברלין. הקמת מחנות המוות עם תאי הגז נועדה לפתור את הבעיה של רציחות המוניות מקומיות באוויר הפתוח, כמו גם הרצון לחסוך מהגרמנים את הצורך לרצוח מקרוב. אבל גם אחרי הקמת מחנות ההשמדה המשיכו ההוצאות להורג בגיא הסמוך לקייב, עד 1943.
"לשתף את הרגשות שלהם"
הממצאים שנבחנו על ידי ההיסטוריון דין כוללים עדויות בעל פה, ציורים של חיילים ואפילו צל שהוטל על ידי עצים. "המתודולוגיה שלי הייתה לשלב צילומים קרקעיים עם צילומי אוויר, מפות ובעיקר עדויות של עדים שהיו שם", אומר דין. "בחקירות המשפטיות בגרמניה אחרי המלחמה מופיעות מאות עדויות של גברים ששימשו כשומרים ואפילו יורים בבאבי יאר. הסתכלתי במיוחד על התייחסויות למאפיינים גיאוגרפיים או תיאורים של התהליך של ביצוע הירי", אומר החוקר.
בנוסף לרוצחים הגרמנים והאוקראינים שעדויותיהם תומללו ותורגמו, קיים גם קומץ יהודים שנפצעו והצליחו לזחול מגיא המוות אחרי רדת החשכה. דין חיבר בין כל עדויות הראייה האלה כדי למקם את הטבח. "למרבה המזל, היו מספר צילומים שהראו זוויות חופפות, אז יכולנו להרכיב פנורמה של התמונות באמצעות איתור צמחייה מסוימת, או מאפיין קרקעי שמופיע במספר תמונות", אומר דין.
"למרבה המזל, היו מספר צילומים שהראו זוויות חופפות, אז יכולנו להרכיב פנורמה של התמונות באמצעות איתור צמחייה מסוימת, או מאפיין קרקעי שמופיע במספר תמונות", אומר דין. "את אלה השווינו גם לצילומים האוויריים ולמפות כדי ליצור הדמיה של כל הטופוגרפיה. כשהגדלנו את צילומי הקרקע והאוויר, התאפשר לנו לזהות מאפיינים שלא חשופים לעין האנושית.
בין העדויות שאותן בדק דין, חלק מהפריטים זכו להתעלמות על ידי חוקרים בעבר: "בולטים ביניהם היו שני שרטוטים גסים של מפות שציירו גרמנים, שלא נראו שימושיים במבט ראשון. אבל לצד העדויות של העדים האלה, המפות מגבות ומחזקות את התמונה הכללית שבניתי באמצעות השוואת המקורות השונים".
למרות שמרכז ההנצחה לא ייפתח בשש השנים הבאות, עשרות פרויקטים כבר מתקיימים תחת כנפיו. בהם יצירת הדגמת מציאות מדומה שנועדה לאפשר "להתחבר "רגשית" לאירוע, לדברי איליה חרז'נובסקי, המנהל האמנותי של המרכז.
בשנה שעברה שודר לראשונה סרטו של חרז'נובסקי, דאו (DAU), במסגרת הפרויקט המתמשך והרב-תחומי שלו, שמשלב קולנוע, אמנות ואנתרופולוגיה. אחרי שהגיע לכותרות בעקבות "הטרומן שואו הסטליניסטי" שלו, יצא חרז'נובסקי, שאמו יהודייה, לעבוד על הפרויקט בבאבי יאר, שתקציבו מגיע ל-100 מיליון דולר.
"טכנולוגיה איננה מטרה בפני עצמה", אמר חרז'נובסקי לזמן ישראל. "היא כלי, אבל היא גם שפה חדשה. טכנולוגיית המציאות המדומה תאפשר לקהל להרגיש קרוב יותר אל הקורבנות, להבין מי הם ובני משפחותיהם היו, לשמוע צלילים מהעבר, לשתף את הרגשות, המחשבות והפעולות שלהם", אומר המנהל, שמבטיח שהקהל לא ישתתף ב"משחק תפקידים" בתוך המציאות המדומה.
המרכז המתפתח ינציח לא רק את קורבנות באבי יאר, אלא גם את כל קורבנות השואה באמצעות ירי במדינות סובייטיות שהיו נתונות לכיבוש הנאצי. אין מוזיאון שואה בהיקף הזה ממזרח לפולין, למרות שרצח העם התחיל במדינות האלו בהשתתפות פעילה מאוד של המקומיים – אזרחים וכוחות משטרה כאחד.
המרכז ינציח לא רק את קורבנות באבי יאר, אלא גם את כל קורבנות השואה באמצעות ירי במדינות סובייטיות. אין מוזיאון שואה בהיקף הזה ממזרח לפולין, למרות שרצח העם התחיל שם – בהשתתפות פעילה של המקומיים
לדברי דין, חוקר לשעבר בסקוטלנד יארד, המרכז "נתפס באופן כללי כצעד הכרחי לעבר יצירת חברה אזרחית חזקה באוקראינה". אחרי 2026 ילמדו המבקרים במרכז מה התרחש מתחת לרגליהם בקייב – טבח שנמשך יומיים, שאחריו נשרפו כל העדויות, שאחריו נמחקה הטופוגרפיה הפיזית של המקום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם