גדעון סער היה הקילר הכי רציני שעמד לרשותו של בנימין נתניהו. הוא ניהל את המלחמות הגדולות ביותר נגד השמאל בימים שנתניהו היה יו"ר האופוזיציה וסער יו"ר סיעת הליכוד. סער היה הכי מושחז, הכי אכזרי.
אחרי שנתניהו ניצח בבחירות 2009, סער ניהל מטעמו את המו"מ הקואליציוני. על כל אלה קיבל סער את פרס משרד החינוך. הוא מונה כשר החינוך בממשלה ובהמשך כשר הפנים. דרכו להנהגת הליכוד נראתה בטוחה.
באותה נחישות והתלהבות שבה נתניהו קידם את סער החל מ-1999 (הוא מינה אותו כמזכיר הממשלה בסוף הקדנציה הראשונה), כך הוא התהפך עליו באמצע 2014. סער התעקש אז לעמוד בראש מטה הבחירות של ראובן ריבלין לנשיאות המדינה, בניגוד לדעתו של נתניהו, ששקל לבטל את מוסד הנשיאות לגמרי באותם ימים, רק כדי שריבלין לא יהיה שם.
נתניהו החל להתנכל לסער על כל צעד ושעל. בסוף 2014 סער הודיע שהחליט לפרוש זמנית מהחיים הפוליטיים בכנס גדול שקיים בכפר המכבייה.
על נסיבות פסק הזמן של סער מתנהל ויכוח שעוד לא הסתיים, ואולי יעלה מחדש בעתיד הקרוב.
האם סער הפופולרי, ממש בשיא כוחו בליכוד, פרש בגלל שורה של תחקירים שעמדו להתפרסם עליו, ורמזים מתוכם כבר ניתנו באתרים שונים בחו"ל? האם הוא הרגיש חסר אונים מול נתניהו, והחליט שאין תכלית בהמשך המאבקים מולו?
בכל מקרה, נתניהו עקב, חייך בסיפוק והמשיך להתנכל לכל הבכירים בליכוד שישבו ליד סער על הבמה בכפר המכבייה, ביניהם יובל שטייניץ.
סער חזר לפעילות בליכוד כעבור שלוש שנים, באפריל 2017. נתניהו לא שכח ולא סלח, אבל סער המשיך לתפוס מקום גבוה בפריימריז. לפני שנה בדיוק הוא אפילו התמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד והפסיד, אבל אז היה כבר ברור כי ראש הממשלה ינטרל את סער לגמרי.
נתניהו האשים את סער שהוא רוקם נגדו פוטש יחד עם הנשיא ריבלין וכמובן שלא מינה אותו לשר בממשלות שניהל או הקים מאז. אין שום סיכוי שהמצב הזה היה משתנה אחרי הבחירות הקרבות.
סער הרגיש תקוע. את התסכול המצטבר שלו הוא פרק אתמול בנאום קשה על נתניהו וסביבתו, גם ברמה האישית. הוא תקף את פולחן האישיות, ההתבטלות והחנופה כלפי ראש הממשלה, לפני שהכריז על היציאה שלו לדרך עצמאית ועל הקמת מפלגה ימנית חדשה תחת השם הבנאלי "תקווה חדשה".
בימים הקרובים אפשר יהיה לקבל מושג על מצב המפלגה של סער, ועל הסיכויים שלה בבחירות. הסקרים ירוצו והשמות יתפרסמו. נראה. נתניהו מצדו לא מבזבז זמן. אתמול הוא כבר שלח את אמיר אוחנה להגיב בחריפות, בדיוק כפי ששלח את סער למשימות דומות לפני עשור.
נתניהו ואוחנה מיהרו להדביק לסער את דימוי השמאלן, כפי שעשו לאביגדור ליברמן כאשר סירב להצטרף לממשלה באפריל 2019. המטרה ברורה: נתניהו רוצה שסער "השמאלן" ייקח כמה שיותר קולות מכחול-לבן (אבל הוא יודע שהוא יכול לכסח מנדט או שניים גם מהליכוד).
סער נכנס להרפתקת חייו. העתיד הקרוב יהיה קשה מנשוא. נתניהו לא יחוס עליו, התחקירנים שלו יעבדו שעות נוספות, ישלפו חומרים ישנים, והצייצנים שלו לא יפסיקו ללכלך. הפעם ילווה את הקמפיין גם יצר הנקמנות המפורסם של רחוב בלפור.
סער נכנס להרפתקת חייו. נתניהו לא יחוס עליו, התחקירנים שלו יעבדו שעות נוספות, ישלפו חומרים ישנים, והצייצנים שלו לא יפסיקו ללכלך. הפעם ילווה את הקמפיין גם יצר הנקמנות המפורסם של רחוב בלפור
לפני שנה וחצי עמד נתניהו בפני מצב דומה. לקראת הבחירות באפריל 2019 הקימו נפתלי בנט ואיילת שקד את הימין החדש. נתניהו החליט לחסל אותם, לחם בהם בכל הכוח, והם לא עברו את אחוז החסימה.
כאשר התברר לנתניהו שאין לו ממשלה, הוא שלח את ח"כ דוד ביטן לוועדת הבחירות כדי לעזור לבנט למצוא 1,300 קולות אבודים. זה לא עזר והלכנו לבחירות נוספות.
צריך תמיד לזכור: סער הוא לא בנט. הוא פוליטיקאי טוב ומחושב ממנו. הוא גם מכיר היטב את נתניהו, והיום הוא משוחרר מהמחוייבות לליכוד, אחרי שהגיש את התפטרותו מהכנסת. יש לסער גם תקשורת אוהדת, בדרך כלל. וגם הוא יודע להכות מתחת לחגורה.
נתניהו מוצא את עצמו היום עם גידול מעריכי במספר המתמודדים נגדו ישירות. יאיר לפיד, בנט, סער, ליברמן כמובן – אף אחד מאלה לא יחוס עליו. וזה לפני שדיברנו על שחקנים חדשים במרכז-שמאל, כמו גדי איזנקוט או רון חולדאי.
אבל ההתמודדות של סער ובנט צריכה להטריד את נתניהו יותר מכל מועמד מהשמאל. אם סער ובנט יצליחו להביא תוצאה נאה בבחירות הבאות, האפשרויות להקמת ממשלת ימין ללא הליכוד רק יגדלו.
בימים הקרובים נדע מה אומרים הסקרים. עם התוצאה הנכונה, נתניהו עוד עלול להעדיף להישאר במסלול הרוטציה עם בני גנץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם