קלרק קנט / סופרמן (צילום: DC Comics)
DC Comics
קלרק קנט / סופרמן

ראיון סופרמן ופרשת ברית המילה המסתורית

רוי שוורץ צפה בכל סרט או סדרה שסופרמן הופיע בה, האזין לכל תכנית רדיו שקשורה לגיבור העל, קרא כל ספר קומיקס ● הספרייה הציבורית של ניו יורק אפילו שלחה אליו ספרנית שתסייע לו ● ואחרי שנים של עבודה סיזיפית יצא לו מכל כאב הראש הכחול הזה ספר שבוחן את הסוגיה הבסיסית, הכל כך בסיסית: האם סופרמן היה יהודי?

הקומיקס, שהיה כל כך עלוב בשנות ה-30 וה-40 עד שהסכים לקבל יהודים, עבר מסע ארוך ומפרך בדרך לקבלת מקום של כבוד בעולם התרבות. רק בעשורים האחרונים התחילו חוקרים להשלים עם העובדה שהיגיון הוא רק ההתחלה של חוכמה. במעטה האפלה, הם הופכים לחנונים אוהבי קומיקס, ומתייחסים לז'אנר לא כאל קשקוש מקושקש אלא כקרש קפיצה לסיפורים עמוקים ועשירים וכמקור מצוין לביקורת תרבותית.

ספרו החדש, עב הכרס של רוי שוורץ Is Superman Circumcised? The Complete Jewish History of the World's Greatest Hero (בתרגום חופשי: האם סופרמן נימול? ההיסטוריה היהודית המלאה של הגיבור הגדול בעולם) הוא אחד הספרים הטובים ביותר שמוקדשים למחשבה רצינית לגבי דברים שייתכן שדור החוקרים הקודם היה מתייחס אליהם כאל שטויות.

כריכת ספרו של רוי שוורץ, "האם סופרמן נימול?" (צילום: באדיבות המחבר)
כריכת ספרו של רוי שוורץ, "האם סופרמן נימול?" (צילום: באדיבות המחבר)

התזה שעומדת בבסיס הספר – שגיבור העל הראשון בעולם היה יהודי – ממשיכה הרבה מעבר להערות אגביות. כמובן, ליוצרים קראו סיגל ושוסטר. ולא צריך תואר מהאוניברסיטה העברית כדי להבחין בכך שכשג'ור-אל מכניס את בנו לחללית כדי להציל אותו, זה מתכתב עם מסעו של משה במורד הנילוס. אבל הקריאה הדקדקנית של שוורץ בחומרים מעמיקה בהרבה, וחושפת גל אדיר של סימנים. הכתיבה שלו שוזרת בין התיאוריות שלו לבין ההיסטוריה והטקסטים היהודיים. ויש, כמובן, גם הרבה תמונות מעולות.

ניסיתי לא להיעלב

שם הספר משעשע. הציפייה היא למשהו קליל, אבל זה טקסט אקדמי. "אני עובר שם כאיש רציני, אה? יש אנשים שחשבו שהספר עוסק, מילולית, בנושא שעולה מהשם שלו. ניסיתי לא להיעלב, אבל עמוק בפנים אני תוהה, 'האם האדם הזה חושב שאפרסם 400 עמודים על איבר המין של סופרמן?'".

"שש שנים וחצי של מחקר. לספר שלי יש למעלה מ-200 מקורות, לא כולל ספרי קומיקס. יש 41 עמודים של הערות שוליים. קראתי כל סופרמן. כל דבר שהוא בכותרת או כוכב משנה", מספר המחבר, רוי שוורץ

אתה מסביר את הטיעון שלך בצורה יוצאת דופן, ותכף נדבר על זה, אבל האם היו גם תגובות מאנשים שחשבו הנה בחור עם אג'נדה?
"לאנשים יש תחושת בעלות על סופרמן. כולם גדלו איתו. אני מבין את התגובה הזאת, לרצות להגן על הרעיונות שלך. אבל לא כולם אינטליגנטים מספיק להגיד, 'טוב, אני אקרא את זה ואראה מה יש לו להגיד לפני שאגיד מה אני חושב'. הספר הוא לא על בעלות, הוא על הכרה בתרומות. אף אחד לא אומר, 'אתה לבן, אתה לא יכול להאזין לג'אז', אז אין לי כוונה להגיד משהו בסגנון. זה יותר סיפור על מציאת מקורות.

חבריהם לעבודה של קלארק קנט ולויס ליין מאחרים לארוחת שבת (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
חבריהם לעבודה של קלארק קנט ולויס ליין מאחרים לארוחת שבת (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

"כמה מהתגובות שקיבלתי היו מאוד קשוחות. הספר יצא לאור במהלך העימות האחרון בעזה, והיו כמה אמצעי תקשורת שאמרו, 'כל דבר יהודי הוא קצת רגיש מדי עכשיו'. היה אפילו מפיק בתוכנית טלוויזיה מאוד מרכזית, ששאל אותי אם אני מתכוון לשנות את שם הספר. וזה היה אחרי שהספר יצא. אם היו קוראים לספר, האם סופרמן הוטבל? אני לא חושב שהוא היה שואל אותי את השאלה הזאת".

הקונספט של סופרמן, קאל-אל כמשה שנשלח בתיבה שלו, הוא די ברור. ובנקודה הזאת בזמן זה לא סוד שג'רי סיגל וג'ו שוסטר, שהמציאו את הז'אנר, היו יהודים. אבל עבור רוב האנשים, כאן זה נעצר. מתי הבנת שלא, אני באמת יכול לקדם את זה לכדי עבודה משמעותית בביקורת הספרות? האם היה לילה שבו קריסטל ירוק בוהק משך אותך לאסם?
"זה היה תהליך. למדתי פולקלור יהודי ב-NYU, במקביל לפולקלור נוצרי-אירופאי. והיו שם הרבה ניגודים מעניינים. למשל, האגדה של ארתור על החרב בסלע כנראה הושפעה מאוד מהסיפור התלמודי על המטה של משה שנתקע באבן. המצגת של התזה שלי על סופרמן זכתה במקום השני בתחרות ומשכה קצת תקשורת. נפגשתי עם מו"ל בכנס קומיקון של ניו יורק, והצעתי לו כמה רעיונות אחרים, אבל חזרנו לרעיונות מהתזה שלי.

רוי שוורץ (צילום: באדיבות המצולם)
רוי שוורץ (צילום: באדיבות המצולם)

"הם שאלו אני יכול לעשות עם זה משהו, וחשבתי לעצמי, 'כן, אני אוכל אולי לסחוט 50 אלף מילה, משהו קליל. התחלתי במחקר, וחשפתי חומרים שאף אחד לא כתב עליהם קודם בהקשר הזה. את הטיוטה הראשונה סיימתי עם 196 אלף מילים".

כמה חומרי מקור בחנת לקראת הספר הזה?
"זאת הייתה עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה. קראתי כל חוברת סופרמן שאי פעם פורסמה. אי פעם. צפיתי בכל סרט, סדרה מצוירת, פרק טלוויזיוני, הקשבתי לכל הקלטה ששרדה מ-2,088 הפרקים ששודרו ברדיו. קראתי כל כתבה רלוונטית שנכתבה בתקשורת האמריקאית על סופרמן. שש שנים וחצי של מחקר.

"לספר שלי יש למעלה מ-200 מקורות, לא כולל ספרי קומיקס. יש 41 עמודים של הערות שוליים. יש סיבה לכך שקיבלתי מענק מחקר בספרייה הציבורית של ניו יורק. הם שלחו לי ספרנית שתהיה רק בשביל הפרויקט הזה. בכל זאת, קראתי כל סופרמן, אקשן קומיקס, קומיקס הרפתקאות. כל דבר שהוא בכותרת או כוכב משנה.

שם הספר, "האם סופרמן נימול?", משעשע. "יש מי שחשבו שהספר עוסק, מילולית, בנושא שעולה משמו. ניסיתי לא להיעלב, אבל עמוק בפנים תהיתי, 'האם האיש הזה חושב שאפרסם 400 עמודים על איבר המין של סופרמן?'"

"לפני כמה חודשים אשתי ואני צפינו בפרק של סופרגירל והיא אמרה, 'קארה היא מי שאני, סופרגירל זה מה שאני עושה', והתפרצתי עליה, 'זה ציטוט מלויס וקלארק, עונה שנייה פרק 18'. אשתי הסתכלה עליי מוזר, כאילו יש מצב שנצטרך להתגרש".

משפטו של לקס לות'ר דומה בצורה מופלאה למשפט אייכמן מ-1961 (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
משפטו של לקס לות'ר דומה בצורה מופלאה למשפט אייכמן מ-1961 (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

הקונספט של הספר מאוד דיבר אליי, זה משהו שאני חושב עליו הרבה. כתבתי טקסטים הרבה יותר קצרים בסגנון דומה, כמו למשל שכוכב הכוכבים האחרון הוא בכלל טקסט ציוני. אבל כשקראתי את הספר שלך, חשבתי שוב ושוב, איך לא שמתי לב לזה קודם? לדוגמה, קלארק קנט, בכדור הארץ, מסתיר את הזהות האמיתית שלו, את מולדת השטעטל שלו. הדבר היחיד שיותר חזק ממנו זה טוטם מהיקום שהשאיר מאחוריו: קריפטונייט, שעשוי לחשוף אותו. בדומה מאוד ליהודים המומרים שנאנסו להמיר את דתם ואז נחשפו כקריפטו-יהודים.
"זה הכול הציורים האלה של העין הקסומה. ברגע שאתה רואה מה נמצא ברקע, אתה תמיד רואה את זה. למשל, דברים כמו הקסם של יום שני, מטאפורה לפסח, נושאים של תחיית המתים כמו המוות של סופרמן או הגיליון שמתייחס למשפט אייכמן. וגם היו דברים שסיגל הודה שקיבל השראה מעליית הנאציזם כשיצר את הדמות, והוא ערבב לתוך זה מסורות כמו שמשון הגיבור והגולם.

"כשאנחנו מגיעים לשנות ה-70 וה-80, יש את הכוח היוצר הראשי מאחורי הדמות, אליוט מגין, והוא אמר בגלוי שהוא מתייחס לסופרמן כיהודי. הוא אמר שזה כל כך מובן מאליו שזה כבר צריך להיות קאנוני".

סופרמן מניח את זרועו הבלתי ארית סביב צווארו של היטלר (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
סופרמן מניח את זרועו הבלתי ארית סביב צווארו של היטלר (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

שלא כמו גיבורים אחרים, שמחליפים בגדים למדים שלהם, קלארק קנט משיל את הבגדים שלו כדי לחשוף את החליפה האמיתית שמתחת. אתה מתאר את זה ברהיטות כטלית, לא משהו שאנשים מבחוץ אמורים לראות. אפילו אם סיגל ושוסטר לא התכוונו לזה ככה, זה עדיין שאוב מהעולם שלהם.
"בדיוק. ראיית הנולד היא לא עניין הכרחי. קח, למשל, את ענקי הג'אז. זאת אמנות שמקבלת את ההשראה שלה מהחוויה השחורה ומהרנסנס של הארלם. לא כל שיר ג'אז נולד מהדיון הזה, אבל הדברים האלה מחוברים. סיגל ושוסטר למדו בבית ספר עברי. הם דיברו יידיש בבית. וזה הכל שם, לפירוש האמנות".

"חנות הקומיקס היא המצאה יהודית. כמו גם התעשייה שמקיפה אותה. סוגת גיבורי העל היא סוגה יהודית. העם היהודי, עם הנטיות האמנותית והאינטלקטואליות שלו, שפכו את הרעיונות שלהם לתוך תעשייה חדשה זו"

לאורך הספר שלך, אתה מתאר את ההיסטוריה היהודית בעולם ובמיוחד באמריקה. אתה מתאר את תעשיית הטקסטיל ומציין את צירוף המקרים שהפסל המפורסם של האמנית הישראלית יהודית ולר, של חייט יהודי, נמצא במקרה מעבר לכביש מחנות הקומיקס המפורסמת ביותר בעולם, מידטאון קומיקס, בניו יורק. ההיסטוריה היהודית בעסקי השמאטע כבר מוכרת ומבוססת, אבל אתה בהחלט מבהיר איך כמעט כל דבר בקומיקס היה יהודי.
"חנות הקומיקס היא המצאה יהודית. כמו גם התעשייה שמקיפה אותה. סוגת גיבורי העל היא סוגה יהודית. וההקשר הזה מוצא את דרכו לתוך התוכן. זה היה השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה, הדלתות נסגרו בפני האנשים האלה. אז העם היהודי, עם הנטיות האמנותית והאינטלקטואליות שלו, חשבו יחד ושפכו את הרעיונות שלהם לתוך התעשייה החדשה הזאת.

"אבל זאת הייתה הרמה הנמוכה ביותר בתעשיית הפרסום, וזה לא היה מאוד מכובד. זאת הייתה עוד סיבה לשנות את השם שלך, להרחיק את הזיהוי שלך. ועדיין זה היה המוצא שלהם. זה היה הסופר שלהם! נערים ואנשים בשנות ה-20 המוקדמות שלהם, עם הסיפורים האלה בקרביים: הם היו צריכים להוציא אותם החוצה איכשהו.

"וסיגל ושוסטר, עם סופרמן, עשו את זה בתקופה שבה כל שאר התרבות האמריקאית הלכה על קליפות ביצים כדי לא לעצבן את הגרמנים או את הבונד, לא להיראות כמתבדלים. והנה הם נותנים להיטלר סטירה על השער של חוברת הקומיקס שלהם, וקיבלו איומים ברצח. לא היה להם אכפת. חוצפה אמיתית".

"בסרטים החדשים הם עשו שבארי אלן, פלאש, יהיה יהודי. יש לי רגשות מעורבים בקשר לזה בגלל שחיבבתי את בארי כבחור מהמיד-וסט שאוכל תפוחי אדמה. עכשיו הם עשו אותו מתחכם כזה, דמות כמעט וודי אלנית"

אתה מראה תיעוד לכך שגבלס והנאצים היו מודעים לכך שסופרמן, שכבר היה מאוד פופולרי, היה יצירה יהודית. כמה מודע היה הקורא הממוצע? או ההורה של הקורא הממוצע?
"הנאצים בהחלט הכירו את זה, אבל הקורא הממוצע קצת פחות. זה הכוח של הדמות, נכון? יהודי שמתחזה למישהו מהמיד-וסט. סיגל ושוסטר מגיעים מהמיד-וסט, מאוהיו. הם זרים עם הורים ששינו את השמות שלהם. קאל-אל הופך לקלארק קנט, סופר ואספי, הוא מסתיר את הטלית שלו במכנסיים, לובש כובע וחליפה. זאת הדרך לפנות לנוצרים פרובינציאליים, וזה עבד.

ארוחת הנס של יום שני היא תיאור כמעט מילה במילה של ליל הסדר (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
ארוחת הנס של יום שני היא תיאור כמעט מילה במילה של ליל הסדר (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

"אז אני לא חושב שהאמריקאי הממוצע קלט את זה. אבל סיגל ושוסטר קיבלו לא מעט תשומת לב תקשורתית ב-1941, בעיתון המאוד נפוץ סאטרדיי איבנינג פוסט, שהתאמץ בצורה לא פרופורציונלית להצביע על כך שהם יהודים. היו לזה קצת הדים במשהו שנקרא העולם הקתולי. היה גם משהו שכתב סטרלינג נורת' ב'שיקגו דיילי ניוז' שמרמז על כך שסופרמן הוא בכלל תעמולה נגד הגרמנים".

זה מוביל אותנו לדיכוי הקומיקס בשנות ה-50, עם קוד הקומיקס וועדת קפובר. זה הגיע בתקופה שבה היו שינויים רבים בתרבות, אבל הצנזורה על הקומיקס חטפה הרבה ביקורת. עד כמה זה נבע מכך שזה היה מדיום יהודי?
"בדומה לציד המכשפות בהוליווד, אנשים ידעו שזאת תעשייה יהודית. התוצאה הייתה שכשמצאת מישהו שמאלני או סוציאליסט או קומוניסטים, אם הם היו בתעשייה הזאת, הם כנראה היו יהודים. אז זה היה אנטישמי בפועל, גם אם לא בכוונה.

"אם תלך אחורה, ויש הרבה ציטוטים בספר, שבהם אנשים מדברים ביופמיזם. מכסי הביוב מצופי הזהב של ניו יורק או סוחרים חסרי נשמה. הם ידעו מה הם אומרים. הם אמרו שאנחנו נוצרים טובים והיהודים חסרי הנשמה מוכרים לנו מעשי הוללות וחוליגניות".

סופרמן מפרק במו ידיו טנק נאצי על הכריכה של גיליון אפריל מ-1947 (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
סופרמן מפרק במו ידיו טנק נאצי על הכריכה של גיליון אפריל מ-1947 (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

היו רגעים שהרגשת, למה לעזאזל אני עושה את זה?
"אני אוהב את הכל, גם את הדברים הגרועים. כשהסדרה באטמן עם אדם וסט הייתה כל מה שיכולת לקבל, התעצבנת על זה. הם התעללו בדמות. אבל כשיש לך כל כך הרבה חומרים טובים אחרים – הבאטמנים של מייקל קיטון וכריסטיאן בייל – אז אתה יכול להרשות לעצמך להגיד, אוקיי, זה כיף. אני לא מחבב במיוחד את הגישה של זק סניידר לדמות. איש הפלדה הוא סרט טוב, למעט זה שסופרמן אף פעם לא ממש מופיע.

"חלק מהקומיקסים של שנות ה-60 הם מטורפים לגמרי, עם כמה סיפורים מהנים, אבל לעיתים תכופות מדי הוא חסר עוצמה. או נמלה או עם קשת בענן שיוצאת לו מהאוזניים. זאת הייתה תקופה מוזרה".

האלים נושפים, האלים נושפים

לשוורץ, במקור מתל אביב והיום מלונג איילנד, יש רשימת המלצות רצינית אחרי המטראז' שעשה. "לכו ישר לפתיח של סיגל ושוסטר משנות ה-30. זה נהדר. ואז מגיעה התקופה של איש הפלדה של ג'ון ביירן מ-1986. זה דינמי וזה מרגיש כמו בלוקבאסטר. וגם חלק מהדברים שדן יורגן עשה".

גל גדות בוונדר וומן 84 (צילום: Courtesy, Warner Bros. Films)
גל גדות בוונדר וומן 84 (צילום: Courtesy, Warner Bros. Films)

מה הדמות השנייה הכי יהודית ביקום של DC?
"טוב, זה מעניין. וונדר וומן וקפטן מארוול / שהזאם הם שני גיבורי על מתור הזהב שלא נוצרו על ידי יהודים. אבל תראה את סיפור המקור שלהם. וונדר וומן נוצרת מעפר ובוץ, והאלים נושפים לתוכה חיים".

הגולם!
"לגמרי הגולם. נכתב הרבה על זה שקפטן אמריקה הוא הגולם, או שהענק הירוק הוא הגולם. אבל וונדר וומן היא, באופן הכי מילולי, גולם! עכשיו, בנוגע לשהזאם. אין בו יותר מדי אלמנטים יהודיים, חוץ מהשם שלו. שהזאם זה החוכמה של שלמה, הכוח של הרקולס, העמידות של אטלס, הכוח של זאוס, האומץ של אכילס, המהירות של מרקורי. כל האלים היוונים פלוס איזה בחור יהודי".

קומיקס של סופרמן שבו, בציור האחרון, מתייחסים לצילום השואה האיקוני מגטו ורשה (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
קומיקס של סופרמן שבו, בציור האחרון, מתייחסים לצילום השואה האיקוני מגטו ורשה (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

"בסרטים החדשים הם עשו שבארי אלן, פלאש, יהיה יהודי. גם בסיפור, וגם בזה שהוא מגולם על ידי עזרא מילר, שחקן יהודי. יש לי רגשות מעורבים בקשר לזה בגלל שחיבבתי את בארי כבחור מהמיד-ווסט שאוכל תפוחי אדמה. עכשיו הם עשו אותו מתחכם כזה, דמות כמעט וודי אלנית. יש גם את הספקטר, שג'רי סיגל עצמו היה שותף ליצירתו, והוא התגלמות של זעם אלוהים מהתורה.

"ויש את גרין לנטרן. קודם כל, כשגיל קיין עיצב את הדמות, הוא היה שכן של בחור יהודי צעיר שרצה להיות שחקן, אחד פול ניומן. ואז שומרי היקום (המדריכים הרוחניים והפיזיים של גרין לנטרן) צוירו כך שהם דומים לדוד בן גוריון".

על נושא הייצוגיות אומר שוורץ ש"רואים יותר דמויות דוברות ספרדית, או נשים, או כל מיני דברים כאלה, ואנחנו מעבירים בחזרה דמויות יהודיות. בכל השאר אנחנו מתקדמים קדימה, חוץ מקטגוריה אחת שבה אנחנו נעים אחורה"

כמובן, גנתר.
"כמובן, הרעיון בגרין לנטרן שהיקום מחולק ל-3,600 מקטעים. זה מנגן על ל"ו צדיקים מהתלמוד".

שינית את כל מה שאי פעם ידעתי על החיים, איך לא עליתי על כל זה בעצמי?
"ואיך הם מצילים את העולם? עם אור, הארה. לאחרונה היה למעשה שומר ששמו גוריון. ואואה, כוכב הלכת שלהם, הוא מרכז העולם, ולפעמים הוא נראה כמו תל אביב, עיר העתיד".

קומיקס של סופרמן שבו מופיעים הכותל ויד אלוהים – שכותבת על הכותל – בהתייחסות לספר דניאל (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
קומיקס של סופרמן שבו מופיעים הכותל ויד אלוהים – שכותבת על הכותל – בהתייחסות לספר דניאל (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

אומרים שאולי בסרט הבא סופרמן יהיה שחור. איך אתה מרגיש לגבי זה? תמיד יכול להיות שחקן שחור יהודי.
"כן, תלהקו את זואי קרביץ. אני אחכה לראות את הסרט לפני שאחווה עליו דעה. לרעיון שמבוצע היטב יש מקום. אבל אני חושב שבתקופה של ייצוגיות, של בחינה עצמית, יותר דמויות עוברות למגדר או לגזע אחר. זאת בעיה רק אם זה מאולץ.

"אנחנו רואים יותר דמויות דוברות ספרדית, או נשים, או כל מיני דברים כאלה, ואנחנו מעבירים בחזרה דמויות יהודיות. בכל השאר אנחנו מתקדמים קדימה, חוץ מקטגוריה אחת שבה אנחנו נעים אחורה. אפילו כשיש מקרים חדשים, כמו הפלאש, זה קצת לחזור לסטריאוטיפים.

"נכתב הרבה על כך שקפטן אמריקה הוא הגולם, או שהענק הירוק הוא הגולם. אבל וונדר וומן היא, באופן הכי מילולי, גולם! בנוגע לשהזאם – אין בו יותר מדי אלמנטים יהודיים, חוץ משמו. שהזאם זה החוכמה של שלמה"

"עבור סופרמן עד עכשיו בהיסטוריה שלו – הוא יורה לייזרים מהעיניים. הוא יכול לעוף. ביולוגיות הוא יכול להיות גם דולפין. הוא פשוט 'נראה לבן', מה שמראה כמה מלאכותית כל ההבניה הזאת. יהודים הם לא לבנים שנראים לבנים, נכון?

"לאנשים שבאמת אכפת להם מהדברים האלה, אנחנו לא לבנים. היטלר לא בדק אם התפללת עם תפילין בבוקר. אז סופרמן יכול להיות כל דבר. דין קיין, שגילם אותו בטלוויזיה, לא היה לגמרי לבן. הדמות עבדה, בגלל שהוא יכול היה להסתתר בתוך התרבות הדומיננטית".

סופרמן יוצא לפעולה במהלך השואה ונקרא גולם (צילום: באדיבות רוי שוורץ)
סופרמן יוצא לפעולה במהלך השואה ונקרא גולם (צילום: באדיבות רוי שוורץ)

מי הדמות הכי לא יהודית בעולם של DC?
"אולי הוקמן, כי הוא מצרי? או קפטן מארוול עם כל ההולי מולי שלו, למרות שמולי זה משה. בהחלט לא וונדר וומן, עכשיו עם גל גדות. למרות שאני רוצה לציין שב-2013 התחפשתי לוונדר וומן בליל כל הקדושים, כך שבעצם הקדמתי אותה והייתי וונדר וומן הישראלי הראשון כמה שנים קודם".

עוד 2,252 מילים
סגירה