בכלי התקשורת היא כונתה בשם רוז. שמה המלא נשמר מחשש לשלומה. בשנה שעברה, כאשר הסטודנטית היהודייה לרפואה חשפה את מסכת ההטרדות האנטישמיות שעברה בכיתתה בפריז, סיפורה של רוז הגיעה לכותרות.
שרת החינוך הצרפתית, פרדריק וידאל, קבעה כי ההטרדות שעברה רוז (21) הן "בלתי קבילות בשום ואופן". גם בקמפוס של אוניברסיטת פריז 13 היוקרתית, שם למדה, התייחסו לתלונותיה ברצינות. ורוז עצמה פנתה גם למשטרה.
אולם שנה לאחר מכן, נראה שהרבה לא השתנה. רוז הועברה – בעצת הסגל – לאוניברסיטה אחרת, ותלונתה במשטרה על דברי שטנה והטרדה גזענית נסגרה על-ידי התביעה בשל חוסר ראיות.
המקרה של רוז, שגדלה בפרבר העני בּוֹבּיניִי, משך את תשומת הלב בצרפת. ולא משום שאנטישמיות היא תופעה נדירה שם, אלא כי רוז תיארה תקריות המעידות על גסות-לב מזעזעת באחת האוניברסיטאות היוקרתיות ברפובליקה.
רוז סיפרה על דף פייסבוק של כיתתה, שבו רשמו הסטודנטים את בני כיתתם היהודים ודירגו אותם לפי רמת השתייכותם היהודית כחלק משורת בדיחות ברשת ובקמפוס, שהופיעו בהן דברי שטנה אנטישמיים.
"יהודי בדרגה 31, קשור אבל מסוגל לאינטראקציה עם גויים", הייתה לשון אחת ההערות על סטודנט יהודי בקבוצת הפייסבוק של הסטודנטים בפריז 13.
"יהודיה בדרגה 75, קטגוריה 4, תעשה הכול בשביל הקהילה", נכתב בהערה על רוז. ובהערה שלישית נאמר: "דרגה 2, יודעת שיש חג שנקרא שבת".
לדבריה של רוז, על סטודנט יהודי אחר נכתב שהוא "פחות מרוכז ממחנה ריכוז".
מסביבה, הוסיפה רוז ואמרה, שיחקו בני כיתתה משחק שנקרא "כיפה מעופפת", שבו זרקו כיפה זה אל זה כמו במשחק צלחת מעופפת, רק כדי להרגיזה. התלמידים נהגו להצביע עליה ולהשמיע עלבונות, והתעלמו מתחינותיה להפסיק.
בערוץ פייסבוק סטודנטיאלי המציאו אותם סטודנטים ואחרים תחרות כתוביות עליה, וביניהן הופיעו "אושוויץ 2019", "גירוש 2019" ו"נאצים נגד יהודים", בליווי ציור בגרפיקה ממוחשבת שנראית בו סטודנטית יהודיה עולה באש.
"הלכתי לאוניברסיטה בבטן מכווצת. אמא שלי הייתה צריכה ללוות אותי להרצאות. אפילו לא העזתי ללכת לשירותים לבדי. הייתי אוכלת לבד בקפטריה. הייתי הבוגדת,מבודדת לחלוטין. בגיל 21 הייתי מתה מבחינה חברתית"
בתחילה, נראה היה כי הגורמים בסגל האחראים לטיפול בתלונותיה מתייחסים לבעיה ברצינות. 8 סטודנטים זומנו להופיע בפני ועדת משמעת. "באותו שלב האמנתי שניצחתי: הקשיבו לי, לקחו אותי ברצינו ואמרו לי שאני צודקת כשאני מוקיעה את המעשים האלה", אמרה רוז בשבוע שעבר בראיון ל-Le Point.
אולם אחר כך גילתה שהיא מוחרמת בקמפוס. כמה סטודנטים קראו לה "סרטן", כך סיפרה לה חברה. היא לא הוזמנה להשתתף בפעילויות חברתיות וכיתתיות.
"הלכתי לאוניברסיטה בבטן מכווצת. אמא שלי הייתה צריכה ללוות אותי להרצאות. אפילו לא העזתי ללכת לשירותים לבדי", אמרה. "הייתי אוכלת לבד בקפטריה. הייתי הבוגדת,מבודדת לחלוטין. בגיל 21 הייתי מתה מבחינה חברתית".
כשהבחינו בכך רשויות האוניברסיטה, התחילו לדבר עם רוז על העברה, והיא בסופו של דבר אכן הגישה בקשה ועברה לאוניברסיטה אחרת, אולם לתחושתה "לא בדיוק הייתה לי ברירה" בעניין, כפי שאמרה בראיון למגזין.
החשיפה על האופן שבו טופלה תלונתה, מצטרפת לעדויות אחרות על האופן שבו מוסדות חינוך בצרפת הופכים למקומות שיהודים לא רצויים בהם.
בסקר שנערך בחודש מארס, 90% מתוך 405 תלמידים יהודיים אמרו שנפגעו מאנטישמיות שהתבטאה בעלבונות המבוססים על סטריאוטיפים ובדיחות שואה.
ב-2016 אמר פרנסיס כליפת, נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת CRIF, שבאזור פריז "ממש אין יותר תלמידים יהודים בבתי ספר ציבוריים".
סמי גוזלן, קצין בכיר לשעבר במשטרה באזור פריז, העומד בראש המשרד הארצי למאבק באנטישמיות, מזכיר את רצח הרופאה היהודייה שרה חלימי בפריז.
רוצחה, מוסלמי שקרא קריאות על אללה וכינה את חלימי "שֵׁדה" בזמן שהלם בה למוות, נמצא לאחרונה בלתי כשיר לשאת באחריות פלילית למעשיו, משום שעישן מריחואנה לפני שהרג את חלימי, שכנתו בדירה הסמוכה, בשנת 2017
למרות קריאות של מנהיגים פוליטיים בדבר הצורך להילחם באנטישמיות, אמר גוזלן שכבר אין לו "ביטחון מלא שפשעי שנאה אנטישמיים מטופלים כראוי".
רוז עברה לקמפוס פריז-דקארט. היא אומרת שהיא מרוצה שם ושלא נטפלים אליה בשל יהדותה. אולם, לדבריה, המאבק נגד מי שגרמו לה סבל נחל כישלון.
העדות שמסרה במשטרה הוטלה בספק בכמה חקירות, למרות שסיפקה למשטרה תצלומי מסך של השיח על היהודים שהביא אותה להגיש את התלונה.
בינואר בישרו לה התובעים על סגירת התיק, ובכך תלונתה בוטלה בפועל. לדבריה, היא לא תפנה לבקש המשך טיפול. "הספיק לי. הרמתי ידיים", היא אומרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם