האחים בלוז, דן אקרויד וג'ון בלושי (צילום: איור – נעמי ליס מיברג)
איור – נעמי ליס מיברג
האחים בלוז, דן אקרויד וג'ון בלושי

האח בלוז

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל"שאטו מרמונט", בונגלו מספר שלוש, שם נמצאה גופתו של ג'ון בלושי, שהתחזה לזמר נשמה שחור והיווה 50% מהאחים בלוז – הרכב מוזיקלי שייסד ביחד עם הקומיקאי דן אקרויד

ג'ון בלושי נקבר במרתה'ס ויניארד ומקברו אפשר לראות את האוקיינוס האטלנטי מתנפל על חופה המזרחי של אמריקה. "ג'ון בלושי, 1949–1982", כתוב על המצבה.

נמוך, שמנמן וכריזמטי, מהירות נסיקת כוכבו של בלושי הייתה מהירה מדי. לא כולם שורדים את המעבר החד הזה לאוויר גבהים דליל. ממרכזה של תוכנית טלוויזיה לוהטת, לשבעה סרטים בארבע שנים, שלושה תקליטים, בית בגריניץ' וילג', בית במרתה'ס ויניארד ואחד בהוליווד.

בלושי היה אולי שורד את ניו יורק ומסצ'וסטס, אבל לוס אנג'לס יכלה לו. מנת יתר אחת יותר מדי, בלושי מת במלון "שאטו מרמונט", בבונגלו מספר 3, סצנה בטעם רע מתוך ספר של ריימונד צ'נדלר או דשיל האמט.

מותו, שהיה כה לא מכובד וכה צפוי, השאיר טעם רע בפה ותחושת קשה. לפעמים אנחנו מקווים שניתן יהיה למנוע את הצפוי והבלתי נמנע.

גופת הקומיקאי ג'ון בלושי מוצאת ממלון "שאטו מרמונט", 5 במרץ 1982 (צילום: AP Photo/Richard Drew)
גופת הקומיקאי ג'ון בלושי סמוך למלון "שאטו מרמונט", 5 במרץ 1982 (צילום: AP Photo/Richard Drew)

בלושי היה המצחיקן שלנו, בן דורנו, שעשה פרודיות על בני דורו. הוא היה מהזן הטוטלי והאנרכיסטי של לני ברוס, ג'ורג' קרלין, ריצ'רד פריור ואחרים. אלה שעפים גבוה מדי, נשרפים ונופלים. כוכב צעיר נוסף, בשיא הצלחתו, כל החיים לפניו, כל העולם לרגליו, דוחף את גבולות המעטפת.

מצאו אותו על מיטה בבונגלו של ה"שאטו מרמונט" במערב הוליווד. הוא שכב עירום, מפותל בין הסדינים, חסר הכרה. המאמן הגופני שלו, שהיה אמור גם להרחיק אותו מסמים, מצא אותו בצוהרי יום שישי הראשון של חודש מרץ 1982.

גופתו הוצאה מהבונגלו על אלונקה כשהיא מכוסה בשמיכה חומה שעה שכל הניצבים במופע האימים של הוליווד כבר היו במקום

שומר המלון ניסה להנשים את בלושי, אך לשווא. גופתו הוצאה מהבונגלו על אלונקה כשהיא מכוסה בשמיכה חומה שעה שכל הניצבים במופע האימים של הוליווד כבר היו במקום.

אלונקת־הגלגלים הוסעה בשבילי המלון אל האמבולנס, די זמן עבור הפפראצי להבזיק את הפלאשים שלהם ומנועי המצלמות ניגנו מוזיקה של טרגדיות, אחוזי תזזית. ידיים מסתוריות מתוך הקהל ניסו להסיר את השמיכה מעל המת. צילום מוות יביא הרבה כסף על פי התעריף המקובל.

צלמי פפראצי מתעדים את הוצאת גופת הקומיקאי ג'ון בלושי ממלון "שאטו מרמונט", 5 במרץ 1982 (צילום: AP Photo/Lennox McLendon)
צלמים מתעדים את הוצאת גופת הקומיקאי ג'ון בלושי ממלון "שאטו מרמונט", 5 במרץ 1982 (צילום: AP Photo/Lennox McLendon)

דן קוק, קצין במשטרת לוס אנג'לס, ניפק הצהרה שקרית: "נראה לנו בשלב זה, שמותו של מר בלושי נגרם בנסיבות טבעיות". "אל תשקר", צעק אחד הפפראצי שכבר ראה הכול, "בחור בן 33 לא מת מהתקף לב במלון מפואר בהוליווד".

מאוחר יותר שיחרר תומאס נוגוצ'י, הפתולוג של הכוכבים, הודעה מעודכנת: "שחקן הקולנוע ג'ון בלושי מת בגלל סיבוכים שנגרמו מנטילת מנה מופרזת של קוקאין". נוגוצ'י הוסיף כי ניתוח שלאחר המוות ובדיקת מעבדה הראו שבדמו של בלושי נמצאה כמות גדולה של קוקאין. מכך נגרמו, כנראה, קשיי נשימה, ואולי גם התקף לב.

דן קוק, קצין במשטרת לוס אנג'לס, ניפק הצהרה שקרית: "נראה לנו בשלב זה, שמותו של מר בלושי נגרם בנסיבות טבעיות". "אל תשקר", צעק אחד הפפראצי שכבר ראה הכול, "בחור בן 33 לא מת מהתקף לב במלון מפואר"

***

פרסומו בא לו ב"סאטרדיי נייט לייב" – תוכנית סאטירה טלוויזיונית המשודרת כל מוצאי שבת ב־23:45 בלילה, ברשת NBC. מאנסמבל השחקנים של "SNL", המתחלף מדי כמה עונות, יצאו הכוחות החדשים של הקומדיה האמריקאית. צ'בי צ'ייס, בלי מארי, דן אקרויד, גילדה רדנר, ג'יין קרטין, ג'ון בלושי ורבים אחרים.

בתקופתו של בלושי הייתה התוכנית בשיאה. אחוז הצפייה בה היה אחד מהגבוהים שנרשמו אי פעם. התסריטאים והצוות היו בשיא היצירתיות שלהם והמערכונים עסקו בנושאים בוערים כמסכת שקריו של הנשיא ניקסון, המצב הכלכלי, נשיאותו של ג'ימי קרטר והחטופים באיראן.

ג'ון בלושי (צילום: Passion Pictures / Showtime / Album)
ג'ון בלושי (צילום: Passion Pictures / Showtime / Album)

כוח החבטה העוקצני של המערכונים היה מהחזקים ביותר שנראו על מסך הטלוויזיה. לאומה האמריקאית הטרודה בעצמה ובבעיותיה, הציעו בלושי וחבריו שעה וחצי של שחרור מתח דרך צחוקים מתפרצים ופרודיה עצמית.

מבין כל המטורפים היה בלושי המטורף ביותר. הוא ודן אקרויד, חברו הטוב, כניקסון וקיסינג'ר בלשכת הנשיא בבית הלבן.

אקרויד, שיערו משוך לאחור, גבות עבות, לסתות בולדוג נפולות, כניקסון פארנואיד וחשדן, מיקרופון נסתר בכל פינה, בבונקר של ימיו האחרונים כנשיא. אקרויד־ניקסון, מתוך פאניקה איומה, מחפש את קרבתו המרגיעה של בלושי־קיסינג'ר, במשקפי קרן שחורים, חליפה וקול עבה ורטוב מרוק. אקרויד ובלושי כורעים ברך ומתפללים.

בלושי המציא את מערכון הסמוראי, שנכנס למיתולוגיית ההומור האמריקאית. זרק עגבנייה באוויר, חצה אותה לשניים, חבט על הלחמנייה, מרח מיונז, זעק זעקות שבר גרוניות, חייך אל המצלמה

בלושי המציא את מערכון הסמוראי, שנכנס למיתולוגיית ההומור האמריקאית. "ערוץ 12 בניו יורק הקרינו את הסרט היפני 'סנג'ורו' במשך שבועיים, שלוש פעמים בשבוע", נהג בלושי לספר. "טושירו מיפונה גדול בתפקיד. שמתי מקל של מטאטא בחגורה שלי והתחלתי לנהום ולגנוח".

בלושי עטוף בקימונו, בקבקבי עץ, שיערו משוך בקוקו על ראשו, וחרב סמוראי ארוכה תקועה לו בחגורה. הסמוראי שלו, שלא דיבר מילה אנגלית, היה מוצא את המקומות המפתיעים ביותר להופיע בהם. סמוראי חייט, סמוראי קונדיטוריה, סמוראי מעדנייה, סמוראי מלון.

קליינט נבוך (באק הנרי) נכנס למעדניית הסמוראי ומוצא את היפני האלים איתו הוא צריך לעשות ביזנס. בלושי נהם וזעק שטויות שנשמעו אולי כמו יפנית, אבל הפחידו את הלקוח עד מוות. בפואנטה, אחרי שהבין את משאלת הלקוח, הכין לו בלושי כריך בעזרת חרב סמוראי ארוכה וחדה.

זרק עגבנייה באוויר, חצה אותה לשניים, חבט על הלחמנייה, מרח מיונז. תוך כדי עבודה, אותה ביצע במיומנות מדהימה, הוא זעק זעקות שבר גרוניות, חייך אל המצלמה, מזמין קלוז־אפ ומבזיק את הגבה הימנית הזריזה שלו. בלושי כמרלון ברנדו ב"הסנדק". מחקה את הדיבור החנוק, עם צמר גפן בלחיים. בלושי כדבורה רוצחת במערכון "דבורים רוצחות". בלושי חנוט בתחפושת דבורה עם משושים קפיציים דבוקים לראשו.

ההופעה חיה וקוקר ששתה יותר מדי, חשב שהוא רואה כפול והתחיל לחפש עזרה מוסרית אצל להקת הליווי שלו כדי שייקחו ממנו את הבחור השמנמן שעושה אותו יותר טוב ממנו

מוצאי שבת אחד נצרב בזיכרון. ג'ו קוקר, הטרובדור הבריטי הצרוד, שרוף על אלכוהול, חי בקושי, הופיע בתוכנית. עוד הוא עומד ושר את "עם מעט עזרה מידידי" האגדי, ידיו ורגליו מתנועעות בעוויתות, בלושי לבוש כמו קוקר בחולצת בטיק, עלה לבמה, נעמד ליד קוקר וחיקה אותו, עוויתות והכל. וקוקר – רואה ולא מאמין.

ההופעה חיה וקוקר ששתה יותר מדי, חשב שהוא רואה כפול והתחיל לחפש עזרה מוסרית אצל להקת הליווי שלו כדי שייקחו ממנו את הבחור השמנמן שעושה אותו יותר טוב ממנו. בלושי חייך אל קוקר בערמומיות, ידעת שהוא נהנה להיות קוקר, לגנוב ממנו את ההצגה, שבמצב הנוכחי של קוקר זה כמו לגנוב סוכריה מתינוק.

קוקר לא ידע אם לבכות או לצחוק ונשאר תקוע עם חיוך קפוא. השיר נגמר ובלושי נישק את קוקר, כאילו מבקש שקוקר יבין שבלושי אוהב אותו ולא צוחק עליו.

* * *

במוצאי שבת קר אחד של נובמבר, בקטע בו אמורה הייתה להופיע להקת רוק ידועה, עלתה לבמה להקת נגנים אלמונים, חלקם שחורים, רובם לבנים, והחלה לנגן בלוז מהיר עם חצוצרות ותופים. אחרי שתי דקות, בהן הוכיחו החבר'ה ההם שהם יודעים לנגן, עלו בלושי ואקרויד כשהם לובשים חליפות שחורות, עניבות צרות, מכנסי טרילין וחולצות לבנות מעומלנות, משקפי שמש כהים וכובעים קטנים ועגולים. כמו חסידים סוחרי יהלומים.

בלושי תפס מיקרופון בסגנון טינה טרנר, ובקול סביר התחיל לשיר "בית מתוק, שיקגו". באותו מוצ"ש נולדו ג'ולייט ג'ייק בלוז (בלושי) ואלווד (אקרויד) בלוז. שני לבנים המתחזים לזמרי נשמה שחורים

הם עלו יחד, קשורים אחד לשני באזיקים. הקהל צחק. בלושי ואקרויד עם השטויות שלהם, עכשיו יהיה מערכון.

אקרויד הוציא מפתח ושחרר את האזיקים. בלושי, שבתוך החליפה הצרה נראה כחבית עגולה עם כובע, צרח ועשה סלטה אחת לצד, ומייד אחריה שפגאט־א־לה־קארט (פישוק־רגליים כרוך בכאב באזור המפשעה), ועד שהוא התרומם, הוציא אקרויד מפוחית קטנה, הצמיד אותה למיקרופון והתחיל לייבב בלוז מפוחית לא רע כלל.

בלושי תפס מיקרופון בסגנון טינה טרנר, ובקול סביר התחיל לשיר "בית מתוק, שיקגו". באותו מוצ"ש נולדו ג'ולייט ג'ייק בלוז (בלושי) ואלווד (אקרויד) בלוז. שני לבנים המתחזים לזמרי נשמה שחורים. למוחרת בבוקר ניגנו כל תחנות הרדיו את האחים בלוז. תוך חודש יצא האלבום הראשון שלהם ושני הליצנים הפכו לעובדה מוזיקלית בשטח.

תקליטם הראשון, "מזוודה מלאה בלוז", החייה שירים ישנים משנות ה־50' וה־60' אך ספג ביקורות קשות, עיקרן מקצועיות. העיתונות המקצועית האשימה את בלושי ואקרויד בגניבה מתוחכמת, אך אכזרית ולא מתחשבת, של תהילה וכסף מיוצרי השירים המקוריים כסם ודייב, ששקעו לתהום שכחה.

בלושי, שהיה רגיש לביקורת, ניסה להגן על האחים בלוז והצביע על העובדה שהאחים גאלו משממונם כעשרה נגני אולפן מוכשרים שעכשיו הפכו ללהקת הליווי של האחים

החשיפה הגבוהה של בלושי ואקרויד תרגמה עצמה לכסף ולפרסום שנמנע מסם ודייב בזמנים בהם הופיעו עם השירים. בלושי, שהיה רגיש לביקורת, ניסה להגן על האחים בלוז והצביע על העובדה שהאחים גאלו משממונם כעשרה נגני אולפן מוכשרים שעכשיו הפכו ללהקת הליווי של האחים. כאילו שצריך היה להציל את בוקר טי. והאם ג'י'ס.

* * *

בלושי, התקופה המוקדמת: משפחה של אנשי עבודה. שני אחים ואחות. האב, מהגר מאלבניה, בעל מסעדות. בלושי שנא לדבר על הקשר האלבני, על המשפחה הקרובה. נושא רגיש. הוא היה מוכן לדבר על סבתו שנפטרה. "היא הייתה הנשמה האמיתית של המשפחה. היא צחקה הרבה. היא תמיד חיפתה עלינו כשעשינו משהו לא בסדר. היא חסרה לי מאוד. אני חושב שאף פעם לא אתגבר על זה".

אריתה פרנקלין עם האחים בלוז, ג'ון בלושי ודן אקרויד, 1980 (צילום: ScreenProd / Photononstop / Alamy Stock Photo)
אריתה פרנקלין עם האחים בלוז, ג'ון בלושי ודן אקרויד, 1980 (צילום: ScreenProd / Photononstop / Alamy Stock Photo)

נעורים: בלושי לא היה הפרחח של בית הספר שהתפרפר משיעורים ושיגע את המורים. הוא היה הקפטן של קבוצת הפוטבול, מלך הכיתה. הוא ניגן בלהקות רוק, שיחק בחוג לדרמה. המורים שלחו אותו לתוכנית לימוד משחק מיוחדת לתלמידים מחוננים באוניברסיטת מישיגן.

כשלושה חודשים לפני מותו, דיבר בלושי עם כתב של "רולינג סטון". הכתב תפס את בלושי בשיקגו, לפני הסוף, ועשה איתו את הריאיון האחרון. בלושי, בפעם הראשונה, דיבר על עצמו. "אתה משתנה. כשאתה בן 20, אתה מרגיש ששום דבר לא יהרוס אותך, שום דבר לא יהרוג אותך, ואתה צוחק על המוות. רק נסו להרוג אותי! אתה יוצא, הולך ומשתולל ונשאר ער במשך ימים.

"קשה להבין מה זו הצלחה עד שהיא תופסת אותך. היה כל כך הרבה לחץ, כל כך הרבה דברים שקרו באותו זמן. כל כך הרבה מסיבות, כל כך הרבה אנשים שמים לב אליך"

"ואז, בשנות ה־30 שלך אתה חושב, כנראה שאני בכל זאת נשאר כאן קצת יותר ממה שתכננתי, אז אולי כדאי בעצם שאשמור על עצמי קצת יותר. הקצב היה מהיר מדי. לא הצלחתי ליהנות מחיי עם אשתי. אין דרך בעולם שבה אחזור למצב בו הייתי אז. זה היה קשה מדי. ממש גיהינום.

"קשה להבין מה זו הצלחה עד שהיא תופסת אותך. היה כל כך הרבה לחץ, כל כך הרבה דברים שקרו באותו זמן. כל כך הרבה מסיבות, כל כך הרבה אנשים שמים לב אליך. באותו זמן היה לי תקליט במקום ראשון, סרט ("בית החיות", ר"מ) גם כן במקום ראשון, תוכנית טלוויזיה מאוד פופולרית וגם צילמתי את '1941'. הכול באותו זמן. הייתי מטורף, אוקיי? זו הייתה אי שפיות זמנית".

הכוכב של ג'ון בלושי בשדרת הכוכבים של הוליווד, 1 באפריל 2004 (צילום: VINCE BUCCI / Getty Images North America / Getty Images via AFP)
הכוכב של ג'ון בלושי בשדרת הכוכבים של הוליווד, 1 באפריל 2004 (צילום: VINCE BUCCI / Getty Images North America / Getty Images via AFP)

* * *

Continental Divide ו־Neighbors הם שני סרטים שעשה בלושי לפני שמת. הביקורת קטלה אותם. שניהם קומדיות, אחת אבסורדית, השנייה רומנטית. בשניהם משחק בלושי אמריקאי מן השורה. הדברים קורים לו, הוא לא יוזם אותם, הוא לא אותו מטורף שהיה. הראשון נקרא בישראל "קן לנשרים ולאוהבים", ו"שכנים" הוסב ל"שלא נדע משכנים".

"שכנים" היה מבוסס על רומן של תומס ברגר ("איש קטן גדול"), והוא תרגיל סלפסטיק בן 24 שעות בהן הופכים חייו של ארל קיז (בלושי) – גבר אמריקאי בגיל העמידה החי בשכונה מחוץ לעיר – לגיהינום עלי אדמות, באשמתם של זוג שכנים חדש (אחד מהם אקרויד), המשתכן בבית שמעבר לכביש.

לבלושי, כך אמרו בביזנס, היו הגבות הטובות ביותר מאז גראוצ'ו מארקס. סטיבן ספילברג, הבמאי שעבד אתו ב־"1941", אמר שלבלושי היו הגבות הזריזות ביותר במערב

הזוג החדש, צעירים, אלימים, מטורפים, הופכים את חייו השלווים של קיז לשדה קרב לחיים ולמוות המתמשך הלאה והלאה עם צלצולי גונג והפסקות מנוחה קצרות בהן מחליפים היריבים דברי נועם.

ב"קן לנשרים ואוהבים", בלושי הוא ארני סוצ'ק, כתב פשע בעל טור פופולרי בעיתון ה"סאן טיימס" של שיקגו. מלחמתו באחד הברונים של הפשע המאורגן מסכנת את חייו, והעורך הדואג שולח את סוצ'ק אל הרי הרוקי כדי לכסות את עבודתה של נל פורטר (בלייר בראון), אנתרופולוגית החוקרת את הנשר האמריקאי.

דן אקרויד בניו יורק, 6 במרץ 2015 (צילום: Evan Agostini/Invision/AP,)
דן אקרויד בניו יורק, 6 במרץ 2015 (צילום: Evan Agostini/Invision/AP,)

הסרט עשוי בסגנון הקומדיות הרומנטיות של שנות ה־40', כמו אלה של גייבל–לומברד, טרייסי–הפבורן, הדסון–דיי. למרות תסריט גרוע וסיפור אהבה שאינו עונה על קריטריונים בסיסיים, כימיה בין שחקנים והיגיון, בלושי מצחיק. הוא איש שמן ומרופד הזוכה באישה נאה, חכמה ומוכשרת שגם אוהבת אותו. בלושי המגושם כורע תחת תרמיל ענק, המטפס על צוקיהם התלולים של הרוקי, הוא פנטומימאי רעשן היודע להשתמש בגופו.

בלושי לבש את מסכת הפנים של בלושי. כל החלק העליון, אצילי כזה, מרלון ברנדו מהמצח ועד האף, ומתחת להם, המבנה העגלגל והשמן של לו קוסטלו, בלושי מרים גבה אחת שמושכת אחורה את המצח ואת השיער דמוי הקש שמונח לו על הראש כמו קן הפוך של יונה.

כשבלושי ואקרייד צילמו את ה"אחים בלוז" בשיקגו, הם קנו לעצמם בר קטן כדי שיהיה להם איפה לשתות מבלי שהמעריצים יפריעו. כשנגמרה ההסרטה, נתן בלושי את הבר במתנה לחבר שלו מבית ספר תיכון

לבלושי, כך אמרו בביזנס, היו הגבות הטובות ביותר מאז גראוצ'ו מארקס. סטיבן ספילברג, הבמאי שעבד אתו ב־"1941", אמר שלבלושי היו הגבות הזריזות ביותר במערב.

כשבלושי ואקרייד צילמו את ה"אחים בלוז" בשיקגו, הם קנו לעצמם בר קטן כדי שיהיה להם איפה לשתות מבלי שהמעריצים יפריעו. כשנגמרה ההסרטה, נתן בלושי את הבר במתנה לחבר שלו מבית ספר תיכון. אחרי הפרמיירה הלך בלושי לבר של סטיב, החבר מבית הספר.

דן אקרויד בפסטיבל הגיטרה של אריק קלטפון בניו יורק, 11 באפריל 2013 (צילום: Evan Agostini/Invision for Hard Rock International/AP Images)
דן אקרויד בפסטיבל הגיטרה של אריק קלטפון בניו יורק, 11 באפריל 2013 (צילום: Evan Agostini/Invision for Hard Rock International/AP Images)

בלושי שתה וודקה טוניק. מישהו גלגל ג'וינט, ואחרי הסיבוב הראשון היה בלושי בגן העדן לבלושים והתיישב על מערכת התופים בפינה והתחיל לקשקש עם המקלות. פניו כאילו קרסו, פיו היה פתוח והלשון שלו תלויה בחוץ כמו של פודל. הוא תופף "לואי לואי" עם תיבת הנגינה. כפתור אחד, אמצעי, קרוב לטבור, נפל לו, וגאוות בלושי, הכרס הקטנה והרכה, נשענה על תוף הבס.

ואז הוא מת כצפוי. יותר מדי סמים; פחות מדי שיקול דעת; מוות ידוע מראש. הוא עזב את הפיח של הוליווד בדרכו מעלה על ענן לבן של קוקאין שאמור לעשות טוב לאנשים שרע להם.

בלושי שתה וודקה טוניק. מישהו גלגל ג'וינט, ואחרי הסיבוב הראשון היה בלושי בגן העדן לבלושים והתיישב על מערכת התופים בפינה והתחיל לקשקש עם המקלות

* * *

במלאת 20 שנה למותו, שכנעתי את "מעריב" לשלוח אותי למשימה בלוס אנג'לס. הזמנתי את בונגלו 3 ב"שאטו מרמונט", החדר בו מת בלושי. רציתי לדבר עם הצוות ואחרים, להבין מה הם זוכרים, כיצד זה קרה.

זה היה אחרי ספר על חייו מותו של בלושי שכתב בוב וודוורד מתהילת ווטרגייט. וודוורד ובלושי באו מוויטון, אילינוי, זאת הייתה העילה של וודוורד שהיה מחוץ לאזור הנוחות שלו וכתב ספר מציצני ופוגעני.

האחים בלוז ב־1980 דן איקרויד וג'ון בלושי עם ריי צ'ארלס וג'ון לנדיס (צילום: Photo 12 / Alamy Stock Photo)
האחים בלוז ב־1980 דן איקרויד וג'ון בלושי עם ריי צ'ארלס וג'ון לנדיס (צילום: Photo 12 / Alamy Stock Photo)

בבונגלו ממול התארח איגי פופ. בחלוקים לבנים בארוחת הבוקר, התחלקנו ב"ניו יורק טיימס". ג'וני דפ שחה בבריכה. רוחו של ג'ים מוריסון הסתגרה במגדל. לפעמים צריך לעשות דברים כמות שהם באים. להסביר אותם פוגם בראשוניות שלהם. לא למדתי הרבה חוץ מכמה מפנק, מטעה ותלוש מהמציאות הוא ה"שאטו מרמונט".

פורסם לראשונה ב"מעריב", 1996.

עוד 2,183 מילים
סגירה