אפשר להבין את החרדה שדבורה ליונס חשה מצפייה בחדשות מאז שמונתה לשליחה המיוחדת של קנדה להנצחת זכר השואה ולמאבק באנטישמיות בסתיו האחרון. העלייה המדאיגה בשנאת יהודים בקנדה נדונה בתקשורת באופן קבוע.

"ברור מהנתונים שאנחנו רואים, בעיקר מאלה המגיעים ממשטרת קנדה, שיש עלייה אדירה באנטישמית במונחים של פשעי שנאה", אמרה ליונס לזמן ישראל, בריאיון שנערך איתה לאחרונה. "וזה בלי להזכיר את התקריות ה'איומות אבל חוקיות' נגד יהודים שאנחנו שומעים עליהן לעיתים קרובות. הייתי אומרת שרמת האנטישמיות בקנדה נמצאת עכשיו בשיא של כל הזמנים. זה חסר תקדים".

ארגון "בני ברית קנדה" פרסם החודש את הדוח השנתי שלו על תקריות אנטישמיות במדינה. לפי הדוח, חלה עלייה דרמטית מאז טבח 7 באוקטובר, אז מחבלים בהובלת חמאס רצחו באכזריות 1,200 בני אדם וחטפו 252 בני ערובה לרצועת עזה.

על פי המקרים שדווחו ל"בני ברית" – גם באמצעות עבודה עם המשטרה – ב־2023 נרשמו 5,791 מעשי אלימות, הטרדה וונדליזם כלפי יהודים, יותר מפי שניים מאשר בכל 2022.

דבורה ליונס עם נשיא המדינה יצחק הרצוג בירושלים, דצמבר 2023 (צילום: באדיבות דבורה ליונס)

לא יהודים אינם יכולים עוד לטעון לבורות בנושא: לאחרונה העיתון הלאומי של המדינה, ה"גלוב ומייל", פרסם מאמר דעה שגינה את מה שקורה מאז 7 באוקטובר.

בין פשעי השנאה המוזכרים במאמר נמנים הצתת מעדנייה בטורונטו; ירי לעבר בית ספר יהודי; ונדליזם בחנות ספרים של רשת "אינדיגו", שמייסדה הוא יהודי; פגיעה בבתי כנסת ובשכונות ועסקים יהודיים; וכן השחתה של בתים פרטיים בסמלים ובביטויים אנטישמיים.

"אני רואה את הייסורים שחשים יהודים קנדים כשאנשים מתייחסים בביטול או ממעיטים בעובדה שמארגני העצרות מובילים את הקריאות האלה ואחרות, כמו 'תחזרו לאירופה' ו'להפוך את האינתיפאדה לגלובלית'"

בשבועות האחרונים, סיסמאות משלהבות במאהלי מחאה שהוקמו באוניברסיטאות – ובייחוד בעצרות אנטי־ישראליות בוונקובר ובאוטווה – הוסיפו שמן למדורה.

"אני רוצה שחברי הקהילה היהודית ידעו שאני רואה ושומעת את החששות שלהם לנוכח ההסלמה ברטוריקה האנטישמית ובוונדליזם", אומרת ליונס. "אני רואה את הכאב שלהם כשבהפגנות מובילי המחאה קוראים 'יחי ה־7 באוקטובר' והקהל מריע.

סטודנטים ופעילים פרו־פלסטינים מתאספים במאהל המחאה בקמפוס אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה, 4 במאי 2024 (צילום: Alexis Aubin / AFP)

"אני רואה את הייסורים שחשים יהודים קנדים כשאנשים מתייחסים בביטול או ממעיטים בעובדה שמארגני העצרות מובילים את הקריאות האלה ואחרות, כמו 'תחזרו לאירופה' ו'להפוך את האינתיפאדה לגלובלית'.

"על רקע המציאות הזאת אני יודעת שמתנהלות שיחות בבתים ובמשרדים על עתיד הקהילה היהודית בקנדה. זה לא קביל ולא הוגן שצריך בכלל לשקול את זה". קנדה כבר התמודדה עם עלייה בשנאת יהודים לפני הזינוק העצום באנטישמיות העולמית בעקבות זוועות 7 באוקטובר.

"עוד הרבה לפני מלחמת ישראל–חמאס הייתה רמה גבוהה של אנטישמיות בקנדה. היא התחילה לעלות בצורה די קבועה בסביבות 2018 – ועוד יותר במהלך מגפת הקורונה"

"עוד הרבה לפני מלחמת ישראל–חמאס הייתה רמה גבוהה של אנטישמיות בקנדה", אומרת ליונס, 74, כשהיא ישובה לצד שולחן בחדר המלון שלה בטורונטו במהלך ביקור עבודה בעיר. "היא התחילה לעלות בצורה די קבועה בסביבות 2018 – ועוד יותר במהלך מגפת הקורונה.

"היא הייתה במגמת עלייה, שהפכה לנסיקה דרמטית אחרי 7 באוקטובר. עם התמשכות המלחמה [בעזה], ועד שיושג פתרון, אני חושבת שהסביבה שלנו תמשיך להיות סוערת".

דבורה ליונס עם ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו במשרדו, נובמבר 2023 (צילום: באדיבות דבורה ליונס)

זה עלול להיות התרחיש הטוב יותר אם לא יהיה שינוי בתגובת המנהיגים. "אני מאמינה שאנחנו באמת נתונים במשבר", מוסיפה ליונס. "אני חוששת שלא מספיק אנשים מבינים את זה, או שאם הם מבינים, הם לא יודעים מה הם יכולים לעשות לגבי זה.

"אני מקווה שהגענו לשיא העגום של האנטישמיות, ושהמצב לא יחמיר עוד יותר, אבל אני לא יודעת. זה תלוי בעיקר במידה שבה המנהיגים שלנו יפעלו בהתאם לאחריות שניצבת בפניהם".

לדבריה, האנטישמיות דורשת את טיפולה של ההנהגה בכל הרמות, לכן לשכתה עובדת עם ראשי ערים ברחבי קנדה כדי לעודד אותם לאחד את הקהילות שלהם סביב המטרה

ליונס, שאינה יהודייה, מכירה בכך שאין פתרון קל, ואומרת שהמצב הנוכחי לא יכול להיפתר ברמת הממשלה בלבד, וגם לא על ידי לשכה של שליח בודד. תחת זאת, לדבריה, האנטישמיות דורשת את טיפולה של ההנהגה בכל הרמות, לכן לשכתה עובדת עם ראשי ערים ברחבי קנדה כדי לעודד אותם לאחד את הקהילות שלהם סביב המטרה.

חצי שנה לאחר שנכנסה לתפקידה, ליונס מבינה כעת טוב יותר מה צריך לעשות לאחר שדיברה עם אינספור אנשים על המצב וקראה רבות על הנושא. על שולחנה מונח עותק של "People Love Dead Jews" ("אנשים אוהבים יהודים מתים") מ־2021, מאת דארה הורן, שעוסק באנטישמיות ובהנצחת טרגדיות יהודיות.

דבורה ליונס (משמאל) עם השליחה המיוחדת של ארה"ב למאבק באנטישמיות דבורה ליפשטדט בוושינגטון הבירה, מרץ 2024 (צילום: באדיבות דבורה ליונס)

"אנחנו צריכים להמשיך לעבוד עם בתי ספר, אוניברסיטאות ורשויות אכיפת החוק, להידרש לפלטפורמות המדיה החברתית, להקדיש תשומת לב לחקיקה החדשה נגד שנאה ברשת [הידועה כ"חוק הפגיעות המקוונות"] ולוודא שיש לנו את הנתונים שצריכים להיות ברשותנו", אומרת ליונס.

"נוסף על כל הדברים שכבר הבחנו בהם, אנחנו פשוט צריכים להמשיך לעבוד ולגייס מעורבות של עוד אנשים".

מנדט כפול

בשונה ממקבילתה האמריקאית דבורה ליפשטדט, לליונס יש מנדט כפול, שכולל את הנצחת זכר השואה, נוסף על המאבק באנטישמיות. המשימה הראשונה תפסה מקום משני ביחס לשנייה בהתחשב במציאות מאז שנכנסה לתפקידה.

"כשאני אומרת חינוך, אני מדברת בעיקרו של דבר על לימודי חובה על השואה. אנחנו גם עובדים עם מוזיאוני שואה ברחבי המדינה"

עם תקציב גדול יותר השנה – של 7.3 מיליון דולר קנדי (5.3 מיליון דולר אמריקאי) – לליונס יש עכשיו צוות מורחב של שבעה אנשים, ארבעה מהם יהודים, ובהם סגניתה רייצ'ל צ'רטקוף.

"כרגע רוב העבודה שלי קשורה לאנטישמיות", אומרת ליונס. "אבל לעיתים קרובות יש חפיפה. בעבודה שלנו ברשתות החברתיות, שנמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו, חלק גדול מזה עוסק בסילוף השואה ובהכחשת השואה".

דבורה ליונס (במרכז) עם המחנכות על השואה דליה ליבין ומארני בונדר, בקלגרי, קנדה, פברואר 2024 (צילום: באדיבות דבורה ליונס)

ליונס מקדישה זמן גם ליוזמות הקשורות בזכר השואה. "אנחנו מקדמים חינוך על השואה בבתי ספר יסודיים", אומרת ליונס, שדיברה החודש בטקס יום השואה באנדרטה הלאומית לזכר השואה באוטווה, כפי שעשתה גם בינואר האחרון ביום השואה הבינלאומי בבית העירייה של טורונטו.

"כשאני אומרת חינוך, אני מדברת בעיקרו של דבר על לימודי חובה על השואה ששרי החינוך [של הפרובינציות השונות] – שאנחנו עוזרים להם בכל דרך שאנחנו יכולים – כבר הטמיעו או יטמיעו לצד לימוד על אנטישמיות בת זמננו. אנחנו גם עובדים עם מוזיאוני שואה ברחבי המדינה", אומרת ליונס.

ליונס מבינה את התסכול של יהודים רבים כשדמויות ציבוריות מכלילות באופן אוטומטי אסלאמופוביה בדיון על אנטישמיות, שכביכול מתקיימת בקנדה באותה רמה

ליונס מתייעצת לעיתים קרובות עם קודמה בתפקיד, שר המשפטים לשעבר אירווין קוטלר, עם בתו מיכל קוטלר־וונש, השליחה המיוחדת של ישראל למאבק באנטישמיות, וליפשטדט. היא גם חברה בפורום השליחים המיוחדים והמתאמים למאבק באנטישמיות של הקונגרס היהודי העולמי, שמאגד נציגים מ־35 מדינות.

ליונס מבינה את התסכול של יהודים רבים כשדמויות ציבוריות מכלילות באופן אוטומטי אסלאמופוביה בדיון על אנטישמיות, שכביכול מתקיימת בקנדה באותה רמה. "זה באמת מביך שאנשים לא מדברים בצורה ברורה ואומרים, מדובר באנטישמיות. זה לא בסדר. זה קורה בקנדה בעצימות שמעולם לא ראינו קודם לכן. נקודה", אומרת ליונס.

דבורה ליונס, השליח הקודם למאבק באנטישמיות, אירווין קוטלר (משמאל) ושופט בית המשפט העליון בדימוס מייקל מולדבר, מדליקים נרות חנוכה בפרלמנט הקנדי באוטווה, דצמבר 2023 (צילום: באדיבות דבורה ליונס)

"ואז, אם יש בעיה של אסלאמופוביה, תדברו על זה. הקישור בין שני הדברים הוא לדעתי ניסיון של פוליטיקאים ליצור מן מאזן כוזב, שלמען האמת עושה עוול לכולם, בייחוד לקהילה היהודית שלנו, שחווה רמה גבוהה הרבה יותר של פשעי שנאה ותקריות שנאה והפחדה מכפי שאנחנו רואים ביחס לאסלאמופוביה. למה אנשים לא מסוגלים פשוט להכיר בזה? אני באמת לא יודעת".

"הידלקות קשה על בחור יהודי"

ליונס, שנולדה בפרובינציית ניו ברנזוויק שבמזרח קנדה, לא זוכרת שפגשה יהודים בעיירה מירמיצ'י שבה גדלה. "אני לא זוכרת את הפעם הראשונה שבה הייתי עדה לאנטישמיות, אבל אני זוכרת בצורה חיה איך בתור ילדה למדתי לראשונה על אנטישמיות.

אחד הדברים הראשונים שליונס עשתה לאחר שנכנסה לתפקיד בסתיו האחרון היה לנסוע ברחבי קנדה ולהיפגש עם חברי קהילות יהודיות כדי להתוודע לנקודת המבט שלהם, לייצר דיאלוג ולהבין מה הם חווים

"לא יכולתי לעכל או לפענח איך משהו כזה יכול היה לקרות. אני חושבת שזה היה אחד הדברים שעיצבו אותי כילדה, שלא הייתי מסוגלת לדמיין שבני אנוש הרגו במתכוון שישה מיליון יהודים".

המגע הראשון שלה עם יהודים היה לאחר שעזבה את הבית כדי ללמוד באוניברסיטת ניו ברנזוויק בפרדריקטון, שבה השלימה תואר ראשון בביולוגיה. "הייתה לי הידלקות קשה על בחור יהודי בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה", היא מספרת בנוסטלגיה. "היינו מבלים יחד בספרייה בימי שישי בערב. היינו כאלה חנונים".

מפגינים פרו־פלסטינים דורשים הפסקת אש בעזה, מונטריאול, קנדה, 18 בנובמבר 2023 (צילום: Alexis Aubin / AFP)

אחד הדברים הראשונים שליונס עשתה לאחר שנכנסה לתפקיד בסתיו האחרון היה לנסוע ברחבי קנדה ולהיפגש עם חברי קהילות יהודיות כדי להתוודע לנקודת המבט שלהם, לייצר דיאלוג ולהבין מה הם חווים. רוב 400 אלף יהודי המדינה חיים בערים הגדולות טורונטו, מונטריאול, ונקובר, אוטווה, ויניפג, אדמונטון, קלגרי והליפקס.

היא מגלה רגישות לחרדה בקרב היהודים בעקבות ההלם והטראומה של 7 באוקטובר והעלייה המטרידה שחלה ברמת האנטישמיות מאז. אופייה האמפתי, החביב והמעשי מאפשר לה לתקשר עם אנשים בקלות.

"בהתחלה, כמי שאינה יהודייה, חששתי שאני לא האדם הנכון. ואז נהיה לי ברור מאוד שלא היהודים הם שיצרו את האנטישמיות, שמופעלת על ידי לא יהודים"

"חלק מהעבודה שלי הוא להגיב לכאב, לצער, לפחד ולחוסר הביטחון שהקהילה חווה בעקבות 7 באוקטובר", אומרת ליונס. "צריך להיות אכפת לנו מאוד איך אנשים מרגישים".

לאחר שנבחרה לשמש כשליחה המיוחדת החדשה על ידי ממשלת ג'סטין טרודו על פי המלצתו של אירווין קוטלר, ליונס הייתה אמורה להתחיל בתפקיד בספטמבר האחרון, אך הדבר נדחה עד שבוע לאחר 7 באוקטובר.

אילוסטרציה: מפגינים אנטי־ישראלים מניפים דגלי פלסטין במהלך הפגנה בטורונטו, אונטריו, קנדה, 9 באוקטובר 2023 (צילום: Cole Burston / AFP)

כמה חודשים קודם לכן היא שקלה את הרעיון – שלבסוף ויתרה עליו – לפרוש לגמלאות לאחר שעבדה במשך קרוב ל־50 שנה, רוב הזמן כדיפלומטית, ולבלות זמן רב יותר עם נכדיה. בשנים 2016–2020 ליונס שימשה כשגרירת קנדה בישראל, חוויה שזכורה לה לטובה ושלדבריה עזרה לה להתחבר לקהילה היהודית של קנדה.

ובכל זאת, בתחילה ליונס חשבה שהעובדה שאינה יהודייה עלולה להוות עבורה מכשול כשליחה המיוחדת. "בהתחלה, כמי שאינה יהודייה, חששתי שאני לא האדם הנכון. ואז נהיה לי ברור מאוד שלא היהודים הם שיצרו את האנטישמיות, שמופעלת על ידי לא יהודים. כמה מגוחך לחשוב שרק יהודים צריכים להוביל את המאבק באנטישמיות. הלא יהודים הם אלה שצריכים להתייצב למאבק הזה".

"האנטישמיות לא משפיעה רק על הקהילה היהודית", היא אומרת. "סובלנות כלפי אנטישמיות בחברה היא אינדיקציה לשבריריות הדמוקרטיה ולעליית הקיצוניות"

ליונס יודעת שמונח על הכף יותר מכפי שאנשים רבים מבינים. "האנטישמיות לא משפיעה רק על הקהילה היהודית", היא אומרת. "סובלנות כלפי אנטישמיות בחברה היא אינדיקציה לשבריריות הדמוקרטיה ולעליית הקיצוניות.

"מבחינתי, העבודה הזאת היא משהו שאנחנו עושים כדי לתמוך בשכנינו, בחברינו, בקרובי המשפחה שלנו וביקירינו היהודים, אבל גם מפני שאם אנחנו לא יכולים להגן על הקהילה היהודית שלנו, אנחנו לא יכולים להגן על אף אחד".