לא ברור למה בדיוק התכוון שלשום (שני) הרמטכ"ל לשעבר וחבר הכנסת בהווה גדי איזנקוט בנאום שלו בכנס הרצליה. איזנקוט, שתקף את ראש הממשלה בעניין האיראני, דיבר על אחד מהנושאים הרגישים ביותר שישראל והעולם המערבי עוקבים אחריו, "קבוצת הנשק" – השלב שבו איראן מחברת את כל המרכיבים לפצצה.
"זו קריאת השכמה לנתניהו שהציב את האיום האיראני כדת השנייה שלו לחזור לטפל באיום האיראני. מבחינת העשרה – האיראנים הגיעו למקום מתקדם מאוד, כולל קידום של 'קבוצת הנשק'. יש הערכות של בכירים במערב שנותנים חודשים להגעה ליכולת גרעינית".
האמירה הזו הקפיצה את כל מי שעוסק בנושא האיראני. זו פעם ראשונה שאישיות ישראלית בכירה, שרק עד לפני שבועות ישבה בדיוני הקבינט המסווגים ביותר, מדברת על העברת הילוך איראנית בדרך לפצצה. לא ברור האם איזנקוט, שנחשב זהיר ומתון מאוד בדברים שלו, הלך רחוק מדי או שמא הוא פלט משהו שלא היה צריך לומר.
"זו קריאת השכמה לנתניהו שהציב את האיום האיראני כדת השנייה שלו לחזור לטפל באיום האיראני. האיראנים הגיעו למקום מתקדם מאוד, כולל קידום של 'קבוצת הנשק'"
נראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, והרמטכ"ל לשעבר והפוליטיקאי בהווה עשה כאן מהלך מחושב. זה לא סוד שאיראן ניצלה את הסטת תשומת הלב העולמית ממנה כדי להתקדם באופן משמעותי בפרויקט הגרעין שלה.
בלשון ציורית אפשר לתאר את מצב הגרעין באיראן לעוגה. איראן הכינה את כל המרכיבים – למעט אחד. עכשיו היא צריכה להוסיף אותו ולאפות עוגה. המרכיב החסר הוא "קבוצת הנשק", שאמורה להפוך את האורניום המועשר לפצצה.
מבלי להיכנס לפרטים הטכניים וכדי לפשט את העניין נחלק את פצצת הגרעין לשלושה חלקים: חומר מועשר, "הדק גרעיני" וראש קרב. על פי הדוח האחרון של סבא"א, שפורסם בתחילת יוני, איראן מחזיקה כיום בחומר מועשר לרמה של 60% בכמות המספיקה לשלוש פצצות.
אז למה בדיוק התכוון איזנקוט? כנראה לחידוש המחקר המדעי, אבל עדיין ללא ניסויים פיזיים, לפחות ככל הידוע עד כה למערב. ההערכה היא כי איראן החלה במחקר דואלי, מחקר היכול להתפרש ולשמש לכמה פיתוחים
מרחק ההעשרה מרמת 60% לרמה צבאית של 90% עומד על ימים עד שבועות בודדים, תלוי באיזה מתקן נעשית ההעשרה. לגבי ה"הדק הגרעיני", כאן למעשה מתמקד השלב שאותו איראן לא פיתחה עדיין עד הסוף. כדי לפוצץ את החומר הגרעיני עצמו נדרש מעין פיצוץ גרעיני קטן שיגרום לפיצוץ גרעיני גדול – זה ה"הדק הגרעיני".
אחרי ששני המרכיבים הללו מוכנים, הם מורכבים למה שמכונה ראש קרב המורכב על טיל שנושא אותו ליעד. את הטיל שאמור לשאת את המטען איראן כבר פיתחה לטווחים המגיעים לישראל, כ־1,500 קילומטר. את הוכחה לכך קיבלנו ב־14 באפריל. את תהליך ההתאמה הסופי של הפצצה (ראש הקרב) לטיל איראן אומנם עדיין לא ביצעה פיזית, אבל הפיתוח והמחקר שלה מתמקד בזה וב"הדק הגרעיני".
אגב, הידע לפיתוח ה"הדק הגרעיני" קיים באיראן כבר מתחילת שנות ה־2000. אז הפרויקט הסודי הזה נקרא "אמאד". איראן עשתה אז ניסויים והדמיות של ראש קרב גרעיני עם ההדק הגרעיני המבוסס על זרם ניטרונים, שאמור היה לפוצץ את המטען העיקרי.
רישומים והדמיות של החלק הזה נתפסו על ידי ישראל בארכיון הגרעין של איראן, כולל ניתוחים של גלי הדף של ראש הקרב בתנאי מעבדה. מי שעמד אז בראש הפרויקט היה הד"ר פחריזאדה שלימים חוסל באיראן, על פי פרסומים זרים בידי המוסד הישראלי.
האמריקאים דבקים כרגע בהערכה האופטימית ומכאן למעשה נגזרים הצעדים של וושינגטון, כולל השיחות שממשיכות להתקיים בחסות עומאן בניסיון להגיע להסכם גרעין חדש
אז למה בדיוק התכוון איזנקוט? כנראה לחידוש המחקר המדעי, אבל עדיין ללא ניסויים פיזיים, לפחות ככל הידוע עד כה למערב. ההערכה היא כי איראן החלה במחקר דואלי, מחקר היכול להתפרש ולשמש לכמה פיתוחים, במטרה להתקדם ככל הניתן לקראת פצצה במסווה של ניסוי מדעי. זה לא הקמה מחדש של קבוצת הנשק, אבל זה תהליך מקביל שביום החלטה יקצר מאוד את המרחק לפצצה.
דני סיטרינוביץ, לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, טוען כי מהדיווחים האחרונים לא ניתן להסיק שאיראן הקימה מחדש את קבוצת הנשק. גם הוא כמו אחרים ניסו להבין למה בדיוק התכוון איזנקוט.
בניתוח ארוך בחשבון X (טוויטר לשעבר) שלו כותב: "אי אפשר לדעת האם הקבוצה (קבוצת הנשק, אב"ש) קמה מחדש או מדובר בבליפ, קרי אירוע נקודתי שאינו מעיד על שינוי אסטרטגית הגרעין של איראן […] ברור שכל עוד אין קבוצת נשק ברורה ומוסדרת, איראן עדיין רחוקה חודשים רבים מפצצה".
המונח חודשים רבים יכול להתפרש בכמה אופנים. ההערכה האופטימית מדברת על כשנה וחצי ואולי אפילו יותר, הפסימית מדברת על חצי שנה. האמריקאים דבקים כרגע בהערכה האופטימית ומכאן למעשה נגזרים הצעדים של וושינגטון, כולל השיחות שממשיכות להתקיים בחסות עומאן בניסיון להגיע להסכם גרעין חדש עם איראן.
הסיכויים להסכם חדש לא ברורים, גם כאן יש פסימיים ואופטימיים. זה לחלוטין לא יהיה ההסכם של 2015, אבל לפחות הוא יהיה כזה שייתן למערב וגם לישראל עוד זמן להתרגל למצב החדש של איראן כמדינת סף גרעין
הדגש הוא על הסכם חדש משום שלכולם ברור שהסכם JCPOA מ־2015 הוא אות מתה ולא ממש ניתן להחייאה במצב המתקדם מאוד שבו נמצא כיום פרויקט הגרעין של איראן.
הסיכויים להסכם חדש לא ברורים, גם כאן יש פסימיים ואופטימיים. זה לחלוטין לא יהיה ההסכם של 2015, שכיום נראה כחלופה מצוינת בהתחשב בכמויות האורניום וחוסר הפיקוח הנוכחיים על פרויקט הגרעין, אבל לפחות הוא יהיה כזה שייתן למערב וגם לישראל עוד זמן להתרגל למצב החדש של איראן כמדינת סף גרעין – ואולי אפילו לבנות מולה קואליציה בינלאומית.
קואליציה שתשים על השולחן איום משמעותי שינסה להרתיע את טהרן, גם כאשר היא מרגישה "על הסוס". איומים תמיד הפחידו את האיראנים, חוסר איומים תמיד דרבנו אותם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם