ביום שישי האחרון הזהיר שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן כי איראן נמצאת מרחק של שבועיים מהעשרת אורניום לפצצת גרעין. כרגיל הדברים הללו תפסו כותרות מיידיות מבלי לצלול לעומק הדברים.
הכוונה של בלינקין הייתה רק לחומר הבקיע – האורניום המועשר – חומר הנפץ של הפצצה ולא לפצצה עצמה, שמצריכה מרכיבים נוספים. כדי להגיע לפצצה איראן צריכה להקים מחדש את "קבוצת הנשק" – צוות שאמור להפוך את האורניום המועשר לחומר מתכתי ולבנות את ההדק הגרעיני ומעטפת הפצצה.
בתיאור גרפי פשוט: לאיראן יש הרבה קמח, אבל זו עדיין לא עוגה. ההערכה הפסימית מדברת על כך שלאיראן ייקח לפחות חצי שנה כדי לפתח את שאר מרכיבי הפצצה, ההערכה האופטימית אומדת את התהליך בשנתיים. האמת כנראה נמצאת איפשהו באמצע.
ההערכה הפסימית מדברת על כך שלאיראן ייקח לפחות חצי שנה כדי לפתח את שאר מרכיבי הפצצה, ההערכה האופטימית אומדת את התהליך בשנתיים. האמת נמצאת באמצע
מבחינת ישראל, כך או כך האיום נמצא ממש מעבר לפינה ומצריך קשב, משאבים ומאמץ בינלאומי. הדברים הללו התחדדו מאוד לאחר פגישת הפורום האסטרטגי הישראלי–אמריקאי SCG ביום שני שעבר בוושינגטון. הפגישה הזו כונסה לבקשת ישראל מאחר שחומר מודיעיני שהצטבר הצביע על סימנים מחשידים לחידוש קבוצת הנשק.
מדובר במידע על מחקר איראני שאמור להאיץ את תהליך הרכבת הפצצה. אתר החדשות האמריקאי אקסיוס פרסם כי הסימנים המחשידים היו הדמיות ממוחשבות של הדק גרעיני, וכן מחקר מתקדם להפיכת אורניום מועשר לחומר מתכתי.
בעניין האורניום המתכתי חשוב להדגיש שאיראן לא מגששת באפלה. עד היום היא לא הסבירה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מדוע נמצאו שאריות אורניום מתכתי במתקן הסודי ליד טהרן.
העיתונאי ברק רביד פרסם כי בעקבות המידע החדש (החשש לבנייה מחדש של קבוצת הנשק) שהציגו השר רון דרמר וראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי בדיונים הסגורים, האמריקאים שלחו מסר אזהרה סודי לאיראן. התשובה של טהרן על פי רביד הייתה כי אין כל חדש, ולמשטר בטהרן אין כל כוונה לפתח נשק גרעיני.
לכולם ברור שמעכשיו ועד ינואר 2025 הנשיא הנוכחי הוא ברווז צולע, שיתקשה להניע מהלכים גדולים – ובטהרן מבינים את זה היטב
אלא שכל זה קרה עוד לפני פרישתו של הנשיא ג'ו ביידן מהמרוץ לנשיאות. לכולם ברור שמעכשיו ועד ינואר 2025 הנשיא הנוכחי הוא ברווז צולע, שיתקשה להניע מהלכים גדולים – ובטהרן מבינים את זה היטב.
עד כמה האמריקאים השתכנעו מהמודיעין שהוצג להם יעידו הדברים שאמר במהלך כינוס הפורום הביטחוני באספן, קולורדו, בסוף השבוע האחרון היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ג'ייק סאליבן: "כרגע אין לנו סימנים שאיראן מתחילה בתהליך בניית פצצה, אבל אם הם יתחילו לצעוד בכיוון הזה תהיה להם בעיה עם ארה"ב". הדברים הללו נאמרו עוד לפני פרישת הנשיא ביידן מהמרוץ לנשיאות.
סביר להניח שזו תהיה אחת מהנקודות העיקריות שיעלה ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה עם הנשיא ביידן, אם היא תתקיים. הבטחה נשיאותית אמריקאית ברוח הדברים של סאליבן סביר שתחייב גם את הממשל הבא, כל שכן בנקודה הקריטית שבה נמצא פרויקט הגרעין האיראני.
התקיפה המרשימה של חיל האוויר בתימן אומנם הייתה בבחינת ניסוי כלים עדכני לתוכניות התקיפה הישראליות, אבל אף אחד לא משלה את עצמו שהם ישנו את תוכנית הגרעין האיראנית. העימות הרב־זירתי הנוכחי הוכיח שישראל חייבת לפעול נגד האיומים הנוכחיים בקואליציה, כל שכן אם מדובר בפוטנציאל של עימות ישיר עם מעצמה אזורית כמו איראן.
זו נקודה קריטית שישראל חייבת להנחיל לממשל הבא – רפובליקאי או דמוקרטי.
בנאום שלו בעצרת המפלגה הרפובליקאית בשבוע שעבר במילווקי, דונלד טראמפ התייחס לעניין האיראני בעיקר בשני מישורים: לעג למדיניות הרופסת של הנשיא ביידן והדגשת האפקט המצטבר של הסנקציות הכלכליות
בנאום שלו בעצרת המפלגה הרפובליקאית בשבוע שעבר במילווקי, דונלד טראמפ התייחס לעניין האיראני בעיקר בשני מישורים: לעג למדיניות הרופסת של הנשיא ביידן והדגשת האפקט המצטבר של הסנקציות הכלכליות שהטיל הממשל שלו על איראן. האם זה רמז לבאות מבחינת מדיניות טראמפ? לא ברור.
על שולחן הקונגרס מונחת כבר חודשיים הצעת חוק דו־מפלגתית להחמרת הסנקציות על איראן, והיא עדיין לא עברה. בישראל היו רוצים לראות קודם כל איום צבאי ממשי על טהרן, ורק אחר כך סנקציות כלכליות שיובילו אולי למשא ומתן שהתוצאה שלו חייבת להסיג משמעותית לאחור את עיקר היכולות הגרעיניות שנצברו עד כה. לא בטוח שזה יקרה בממשל הנוכחי.
בתרחיש שטראמפ ייבחר, תעלומת היחסים בינו ובין נתניהו עדיין עומדת בעינה. פגישה שלהם בביקור הנוכחי של נתניהו בוושינגטון יכולה אולי להעיד על הפשרה חלקית של המתיחות בין השניים. טראמפ כזכור נוטר טינה על כך שנתניהו נסוג ברגע האחרון משותפות לחיסולו של קאסם סולימאני בינואר 2020.
באשר לפרויקט הגרעין האיראני, היום אפשר לומר באופן ברור ששני המנהיגים עשו טעות קשה באופן היציאה האמריקאית מהסכם הגרעין, מבלי שהניחו על השולחן איום צבאי ממשי. כשזה קרה ביולי 2018, איראן חששה מאד מהיציאה האמריקאית החד־צדדית – והמתינה כחצי שנה עד שהגיבה חזרה.
בעניין אחר טראמפ היה ברור מאוד, מבחינתו ישראל חייבת לסיים את המלחמה ברצועת עזה ומהר. לכן סביר להניח שבלי המרכיב הזה הקשב הטראמפי לדרישה הישראלית בעניין איראן יהיה נמוך
רק אחרי שבטהרן השתכנעו שארה"ב לא מכינה אופציה צבאית, החלה הגדלה משמעותית של כמות האורניום המועשר ובהמשך העשרה לרמה של 60%. האם עכשיו משהו השתנה בנחישות הצבאית האמריקאית? הדברים האחרונים של היועץ לביטחון לאומי סאליבן הם אמירה משמעותית אבל עדיין לא כזו שיכולה להתפרש כאיום צבאי.
טראמפ מבחינתו לא ממהר לשחרר הצהרות מחייבות בהקשר האירנאי, בניגוד לאלה כלפי חמאס: "כדאי לכם לשחרר את החטופים לפני שאבחר". בעניין אחר טראמפ היה ברור מאוד, מבחינתו ישראל חייבת לסיים את המלחמה ברצועת עזה ומהר. לכן סביר להניח שבלי המרכיב הזה הקשב הטראמפי לדרישה הישראלית בעניין איראן יהיה נמוך יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם