וריד קטן ופוטוגני פועם במצחו, סיגר קובני עם סנטימטר של אפר בין שתי אצבעות מחוברות ליד התומכת את הראש הכבד, טבעת זרת אינדיאנית, צמיד זהב, חולצה לבנה קשורה בפרפר שחור זורחת בתוך ז'קט שחור.

אוזן בלי תנוך, קילומטר של מצח, קופסת ראש מרובעת. דניס הופר מעולם לא נראה כל כך טוב. כך נראה הצעיר השאפתן, 30 שנה אחרי שרצה להיכנס לנעליו של ג'יימס דין, כשאלה עדיין היו חמות.

כש"ואניטי פייר" נותן לך שער, מותר לך לנשק לעצמך את גב היד. או שהגעת הרגע, צעיר, מבטיח וקורן מיניות כבושה, ניו־יורק מוטלת לרגליר, או שהיית כבר השוטה על הגבעה ונפלת, וכעת חזרת והקאם־בק שלך הוא הדבר המוצק והמדובר ביותר בעיר.

כש"ואניטי פייר" נותן לך שער, מותר לך לנשק לעצמך את גב היד. או שהגעת הרגע, צעיר, מבטיח וקורן מיניות כבושה, או שהיית כבר השוטה על הגבעה ונפלת, והקאם־בק שלך הוא הדבר המדובר ביותר בעיר

מועמדות לאוסקר ו"קטיפה כחולה" הסאדו־פרברטי, הם הסוסים שמשכו את עגלתו של הופר לסטודיו של אנני לייבוביץ'. הצטרפותו למשפחת לייבוביץ' היא יותר מאקט סמלי. היא החיים עצמם. דניס הופר ניצח את עצמו.

כשהיה בן 18, הגיע דניס הופר להוליווד. טירונות הוא עשה ב"מרד הנעורים". המ"כ שלו היה ג'יימס דין. הקללה של "מרד הנעורים" לא פסחה על הופר. הוא המת החי שלה. השאר עדיין מתים.

דין היה יותר ממורה רוחני של הופר. הוא היה ספר התאוריה שלו, מדריך לתנועות, אח בוגר. דין היה מת וקבור לפני בכורת "מרד הנעורים". ניק אדמס היה חבר של דין וידיד של הופר. אדמס מת ממנת־יתר בשנות ה־60'. סאל מינאו נדקר למוות בדירה קטנה אליה הגיע במורדות הקריירה שלו. גם נטלי ווד מתה. גם ניקולס ריי.

טירונות הוא עשה ב"מרד הנעורים". המ"כ שלו היה ג'יימס דין. הוא היה יותר ממורה רוחני של הופר: הוא היה ספר התאוריה שלו, מדריך לתנועות, אח בוגר. הופר הוא אחד הנספחים בצוואה של דין, ודין הוריש אותו להוליווד

דווקא הופר, שהמוות גירה אותו וקסם לו ונראה כדלת שיש לעבור דרכה, שרד. מוכה וחבול ופרום אמנם, צולע אל פי התהום ונסוג ממנה, טובל רגל יחפה במים הקרים, נופל ומפרפר ונפלט אל החוף.

ב"מרד הנעורים" קראו לו ג'ון, תפקיד משני עד שולי, ופניו של הופר היו אדומים מהחום שהפיקה האנרגיה של דין. הופר הוא אחד הנספחים בצוואה של דין. דין הוריש אותו להוליווד.

הכינוי של הופר בהוליווד היה יותר ממלה אחת: "השחקן הטבעי ביותר מאז מונטגומרי קליפט", קראו לו. הופר היה בן 18, דין היה בן 23, וכשהופר הגיע לאתר הצילומים של "מרד הנעורים", הוא נשמע כמימיה חצי מלאה. עד כדי כך עלה לו השתן לראש.

דין גילה את הופר בסונאר שלו, איתר את המטרה והשמיד אותה. הופר תיאר עבור "ואניטי פייר" את דין במונחים מיתולוגיים. הופר אמר על דין כי "יצאו ממנו דברים מוזרים. הוא היה עושה משהו חדש כל פעם שראיתי אותו משחק. הוא היה עובד בפנים ואני הייתי עובד בחוץ".

הופר היה בן 18, דין היה בן 23, וכשהופר הגיע לאתר הצילומים של "מרד הנעורים", הוא נשמע כמימיה חצי מלאה. עד כדי כך עלה לו השתן לראש. דין גילה את הופר בסונאר שלו, איתר את המטרה והשמיד אותה

הופר הבין כי נחשף למראה חדש, כי זכה להצצה אל ליגה אחרת של משחק, אל השיטה. צעירים בחולצות טריקו ומעילי עור הסתובבו בהוליווד ונהמו בעיצורים חייתיים, העבירו זרמי חשמל ותחושות בהשפלות ריסים ובכיווצים בלתי־רצוניים של זווית הפה. דין היה הנסיך, הופר היה אחיו הצעיר, וכשדין מת לא הצליח הופר להרים את כתרו.

* * *

כשחקן לא הייתה לו הנוכחות המיתית של דין. האלימות שלו הייתה גלויה וקומית, לא רצחנית ואפלה. פוטנציאל הקרינה הפנימית שלו היה נמוך. הופר עבר מתפקיד לא משכנע אחד למשנהו, אף אחד מהם לא הוביל לפריצת דרך. גם בתפקידי נבל, ליהוק אליו נקלע בצר לו, לא היו לו האנרגיות המופרעות של ברוס דרן, בן דורו.

להוליווד הגיע הופר באוטובוס צהוב של בית ספר, ואיתו נטלי ווד, ניק אדמס ואנתוני פרקינס. הופר, ההדוניסט המובהק, ביקש לשחזר את הדקדאנס ההוליוודי ההיסטורי. המשימה הראשונה שלו הייתה אורגיה כהלכתה. הופר רצה מקום של כבוד בכרונולוגיה הרכילותית העסיסית של עיר החטאים. דבר ראשון אורגיה.

להוליווד הגיע באוטובוס צהוב של בית ספר, ואיתו נטלי ווד, ניק אדמס ואנתוני פרקינס. הופר, ההדוניסט המובהק, ביקש לשחזר את הדקדאנס ההוליוודי ההיסטורי. המשימה הראשונה שלו הייתה אורגיה כהלכתה

"נטלי ואני החלטנו לעשות אורגיה עם ניק אדמס ועם חברה שלה. נטלי אמרה שקודם צריך אמבטיה מלאה שמפניה. ניק ואני קנינו שמפניה ומילאנו את האמבטיה. "אוקיי נטלי, אנחנו מוכנים לאורגיה". נטלי התפשטה, התיישבה באמבטיה והתחילה לצרוח. לקחנו אותה לחדר־מיון.

למה בכתה נטלי? שואל "ואניטי פייר" החטטן. "כי נשרף לה הפיפי", עונה הופר. "הפיפי שלה עלה באש. זאת הייתה האורגיה הראשונה שלנו".

* * *

השם ג'יימס דין הוא כמו ברז דולף בנקבת הדמעות של דניס הופר. שואלים אותו על דין והוא מתרסק. את דין ראה בפעם האחרונה בעת צילומי הסצינה האחרונה של "ענק", אב המודל של "דאלאס" והסבונים האחרים, מאת עדנה פרבר ובבימויו של ג'ורג' סטיבנס.

ב"ענק" שיחק הופר את ג'ורדי, בנו הרכרוכי של רוק הדסון. בסצנה האחרונה חוטף הופר אגרוף מדין. חטף, גמרו לצלם, קיפלו את הסט, ובאותו ערב מודיע דין להופר כי התקבל למועדון השחקנים. מרוב התרגשות התחיל הופר לבכות בדמעות של תודה.

"כאשר תהיה שחקן אמיתי", אמר לו דין, "תעזוב את החדר כדי לבכות". הופר אומר כי את החור שהשאיר דין בנשמתו, אי אפשר למלא.

השם ג'יימס דין הוא כמו ברז דולף בנקבת הדמעות של דניס הופר. שואלים אותו על דין והוא מתרסק. "כאשר תהיה שחקן אמיתי", אמר לו דין, "תעזוב את החדר כדי לבכות"

"צבעים" הוא שם סרטו החדש של דניס הופר כבמאי. "צבעים" הוא מסוג הסרטים היוצאים מהמעבדה עם הסופרלטיבים "גדול", "חשוב", "פוליטי" ו"חזק" מתנוססים עליהם כמו שלט על טנדר של אינסטלטור.

"צבעים" שוטף את רחובות לוס אנג'לס בנהרות של דם, אך אינו מצליח לגבש עמדה מוסרית כלפי הכנופיות בהן הוא מטפל. יחסי הציבור של הסרט הם חלק מהתהליך ההופך את אמריקה למקום כה דוחה לאחרונה.

עשרות אלפי צעירים היספנים ושחורים מאורגנים בכנופיות רחוב מזוינות ואלימות המקיזות אחת את דמה של השנייה. כוח המשטרה המצומצם אינו מצליח לעצור את הדם. אזרחים חפים מפשע נקלעים לאש הצולבת. הוצאות פולחניות להורג הן עניין של יום יום. גיא ההריגה הזה הוא מה שנקרא "נושא". "צבעים" נצמד לנושא כערפד, אינו מחווה דעה או אומר דבר בגנות האלימות.

הסרט "גדול" מכיוון שהאדונים הופר, שון פן ורוברט דובאל, לקחו על עצמם את הטיפול ב"נושא". "צבעים" היה תסריט אותו נשא שון פן בידו זמן רב. פן רצה סרט חזק על כנופיות, סרט כמידתו. הסטודיו "אוריון", תחת אקדחו של פן, פנו להופר.

הופר אמר ל"אוריון" כי התסריט, שוטר שחור ושוטר לבן על רקע מלחמת כנופיות בשיקגו, הסוחרות בסירופ לשיעול, הוא מלאכותי וחלש. למה לא לצלם את הסרט בלוס אנג'לס, על רקע חבורות רחוב אותנטיות? למה לא להסב את השחור־לבן לשוטר ותיק ולשוטר צעיר?

בתחום הבימוי, למרות פורטפוליו רזה במיוחד, רואה עצמו הופר כבן בריתם מכורח של אורסון וולס, פרנסים קופולה, אריך פון־סטרוהיים ואחרים, שחזונם וכשרונם היו אגרסיביים וייחודיים מדי עבור הבינוניות של הוליווד

עם קנה האקדח שלו עוקב אחר מצחם של "אוריון", ונחיריו מריחים סנסציה ואת תוארו של דין עובר אליו בטקס חגיגי, הניח פן להופר להכניס שינויים בתסריט.

* * *

בתחום הבימוי, למרות פורטפוליו רזה במיוחד, רואה עצמו הופר כבן בריתם מכורח של אורסון וולס, פרנסים קופולה, אריך פון־סטרוהיים ואחרים, שחזונם וכשרונם היו אגרסיביים וייחודיים מדי עבור הבינוניות של הוליווד. משהו בשותפות הגורל הנוסטלגית הזאת הניע את קופולה ללהק את הופר בתפקיד משני ב"אפוקליפסה עכשיו". זכר ביקורו בלב המאפליה של קופולה לא עזב את הופר. יש לא מעט וייטנאם בלחימה האורבנית ב"צבעים".

בתחום המשחק, רואה עצמו הופר כבן שיטתם וכשרונם של דין, מרלון ברנדו, מונטגומרי קליפט ואחרים, בוגרי הסטודיו והשיטה של לי סטרסברג, שחקנים ששעבדו את פנימיותם והתרחקו מהרמת גבות ומהחיוכים קטנים של הגוורדיה הוותיקה. השחקנים החדשים דרשו שליטה קריאטיבית על הסרטים בהם השתתפו ולקחו חלק בהעמדת הסצינות. הבמאים הוותיקים נלחמו בהם בכל פינה.

השואו־דאון המפורסם שהרג את הקריירה של הופר בהוליווד, פעם ראשונה, התרחש על הסט של "מהגיהנום לטקסס", 1958. הופר שלף מול הבמאי הוותיק הנרי האתאוויי. בתפקיד בנו חלש האופי של הנבל, ליהוק אומלל שנכפה עליו על ידי הבוסים ב"אחים וורנר", סירב הופר להיענות להוראות הבימוי השגרתיות של האתאוויי. הדינוזאור הזקן ביקש מהופר שייתן לו ברנדו. הופר נעלב. האתאוויי והופר התנגחו משך כל הצילומים. הופר התפטר וחזר בו שלוש פעמים, האתאוויי צעק וקילל.

השואו־דאון המפורסם שהרג את הקריירה של הופר בהוליווד, פעם ראשונה, התרחש על הסט של "מהגיהנום לטקסס", 1958, לאחר שבמשך יום שלם סירב להיענות להוראות הבמאי, ולבסוף נשבר, יצא מהאולפן, פוטר ולא חזר

ביום הצילומים האחרון הייתה להופר סצנה עם אביו הקולנועי. סצנה דלת טקסט.
"האתאוויי שאל אותי אם אני מזהה את קופסאות הסרטים שבפינת האולפן. הוא הסביר לי שיש בהן די חומר גלם כדי לצלם ארבעה חודשים ללא הפסקה. 'אתה יכול לשחק כפי שאני מבקש ולגמור את הסרט וללכת הביתה, או שאתה יכול לעשות את הסצנה כפי שאתה מבין ולדפוק לעצמך את החיים. אנחנו נהיה כאן עד שתעשה מה שאני אומר'".

הופר נענה לאתגר. משך יום שלם סירב להיענות להוראות הבמאי. פעם אחר פעם שיחק את הסצנה בדרכו. פעם אחר פעם צעק האתאוויי "קאט" וצילם מחדש. מנהלי האולפן התקשרו להתעניין בגורל הסצנה. בשתיים אחר־הצהריים צלצל ג'ק וורנר והורה להופר לעשות כדברי האתאוויי. בעשר בלילה, מול קהל של מאות ואחרי 15 שעות רצופות של ייסורים, החל הופר מתפורר.

הופר נשבר. הוא החל לבכות וביקש מהאתאוויי שיסביר לו פעם נוספת מה הוא רוצה מהסצנה. בטייק נוסף אחד נתן הופר להאתאוויי בדיוק מה שביקש, יצא מהאולפן, יצא מהוליווד, פוטר ולא חזר.

* * *

קפטן אמריקה (פיטר פונדה) ובילי (הופר) משלימים מכירת סמים רווחית לפיל ספקטור. קפטן אמריקה זורק את שעון היד שלו והשניים קופצים על אופנועיהם המרשימים ומתחילים באודיסיאה של חציית אמריקה. בדרך הם נותנים טרמפ להיפי (לוק אסקיו), מבקרים בקומונה המדברית שלו ושוכבים עם שתי בחורות זמינות.

בעיירה דרומית עוינת הם מושלכים לכלא בעוון שיער ארוך. בתאם הם פוגשים בעורך דין לזכויות החלכאים (ג'ק ניקולסון) ומציתים לו את הג'וינט הראשון שלו. המקומיים הנבערים מתקיפים אותם והורגים את ניקולסון. בבית זונות בניו אורלינס, לצלילי המארדי־גרא, הם לוקחים ל.ס.ד.

גיבורי הסרט "איזי ריידר" היו האופנועים. שתי מפלצות כרום־ניקל ארוכות כידון, פרופיל גברי נמוך, המצלמה המסטולית של הופר ממזמזת אותם ומרקדת סביבם במחול אורגיאסטי של הערצה עיוורת

את "איזי ריידר", 1969, כתבו דניס הופר וטרי סאות'רן. הופר ביים. גיבורי הסרט היו האופנועים. שתי מפלצות כרום־ניקל ארוכות כידון, פרופיל גברי נמוך, המצלמה המסטולית של הופר ממזמזת אותם ומרקדת סביבם במחול אורגיאסטי של הערצה עיוורת.

שני נציגי דור הפרחים המיובשים והלא היגיינים האלה, יוצאים למסע מטפיזי ומטפורי באמריקה, שנרשם בתודעה של בוגרי שנות ה־60' כמו הנחיתה על הירח של אותה שנה. כמו ג'ק קרואק וניל קאסידי לפניהם, קפטן אמריקה ובילי הם פורצי הדרך החדשים, הקולומבוסים המודרנים.

מה בעצם, תוהה הצופה הציני והמפוכח, הנהנה מפרספקטיבה של עשרים שנה, ניסו לומר שני נפלי החברה האלה? פונדה הגמלוני והשקוף, האחרון לשושלת נפילים, לאקוני מכדי להסביר. הופר מסטול מכדי להזיז את שפתיו. מתישהו אומר פונדה להופר: "פספסנו!" והצופה המשווע לפשר הסרט ממשיך ותוהה מה הוחמץ ולמה.

מה שפונדה בעצם אומר להופר, זה שהם שכחו לכתוב לעצמם תפקידים. מה שיש להם ביד הן סקיצות לדמויות. מותם הברוטלי והלא הכרחי בסוף הסרט, הוצאתם להורג בידי עולם פרימיטיבי ומבוהל מסגנון החיים האלטרנטיבי שהם מציגים, אינו משרת ואינו מסביר דבר. אולי את משקעי הכעס והטינה של הופר נגד הממסד הקולנועי שהוציא אותו מחוץ לגדר. 400 אלף דולר החזירו 50 מיליון, והוליווד סירבה להשאיר טריטוריה עסיסית כזו בידי ההיפים.

מה שהיה להם ביד הן סקיצות לדמויות. מותם הברוטלי והלא הכרחי בסוף הסרט, הוצאתם להורג בידי עולם פרימיטיבי ומבוהל מסגנון החיים האלטרנטיבי שהם מציגים, אינו משרת ואינו מסביר דבר

הסרט שיצא מחממת המחאה החברתית בימי שיא המעורבות האמריקאית בווייטנאם, הוא סרט א־פוליטי, מנותק מהקשרים חברתיים; גיבוריו הם שני סוחרי סמים נטולי דעה ועמדה כלפי החיים ואינם מסוגלים לנסח משפט אינטליגנטי.

* * *

הופר מודל 88', משופץ, מכוסח, אולי גם כנוע, מספק הסברים לפנומן הענק של "איזי ריידר". פרשנותו לדילמות המיסטיות של הסרט, יאכזבו את אלה שהעמיסו על כתפיהם הדלות של האופנוענים המתים את כובד משקל בעיותיו של דור שלם, מבולבל ומחפש הסברים.

הופר מתנדב להסביר מדוע אמר פונדה "פספסנו". לפי הופר, אלתר פונדה בעת הצילומים והופר הסכים להשתמש באלתור. "הם היו פושעים, מבריחי סמים, הם בחרו באמצעים לא מוסריים כדי לקנות את דרכם אל מחוץ לשיטה".

בריאיון ב"ואניטי פייר", סיפק הופר אנקדוטה ישירה וכנה המתארת את המצב בזמן אמת. הימים ימי "איזי ריידר". "גמרנו את הצילומים בטאוס, ניו מכסיקו, והיה לנו אחר־ צהריים חופשי. ג'ק ניקולסון ואני לקחנו טריפ והלכנו לשכב על הקבר של ד.ה לורנס. אותו לילה הסתיים בחברתה של בחורה יפה שלקחה אותנו למעיינות חמים באזור.

פרשנותו של הופר ל"איזי ריידר" ולדילמות המיסטיות של הסרט, יאכזבו את אלה שהעמיסו על כתפיהם הדלות של האופנוענים המתים את כובד משקל בעיותיו של דור שלם, מבולבל ומחפש הסברים

"היה ירח מלא, המים חמים, שלושתנו עירומים וג'ק אומר: 'בוא נרוץ קצת'. ג'וגינג של היפים. הבחורה נהגה במשאית וג'ק ואני רצנו לפניה בתוך האורות של הפנסים על הכביש. אנחנו רצים עירומים וג'ק אומר: 'אנחנו גאונים, אתה יודע? שנינו גאונים. זה לא כיף להיות גאון?'"

הסקל ווקסלר, הצלם הוותיק מבקש להקנות ל"צבעים" מראה דוקומנטרי, כאילו היה הסרט תחקיר נועז של "60 דקות" בתוך הבאריו הרצחני של הרחובות האחוריים של אמריקה. אלא שהאלימות של הופר ריטואלית ומבוימת מדי, נוכחותו ככוריאוגרף אגרסיבית ומורגשת, וקני הרובים האוטומטיים מציירים על המסך קווים מטופלים ומודגשים מדי.

נישא על הצלחתו של "איזי ריידר", צילם הופר את "הסרט האחרון". מניפסט קולנועי ואישי, דתי בתפיסתו, אוטוביוגרפיה מצולמת וקשה לצפייה, שהבלבול והחיפוש אחר הסברים ופירושים מטפיזיים איפשר אותה.

אנטוניוני מיצה את החזון האלים והפסימי של אמריקה החומרנית ב"נקודת זבריצקי". האלמוני מרק פרשט פגש את דריה הלפרין בעמק המוות, נבאדה. יחד הם יצאו להשמיד את אמריקה האחרת. פרשט השתתף בשוד בנק, נתפס, נשלח לכלא ונהרג בו. דריה הלפרין התחתנה עם דניס הופר.

נישא על הצלחתו של "איזי ריידר", צילם הופר את "הסרט האחרון". מניפסט קולנועי ואישי, דתי בתפיסתו, אוטוביוגרפיה מצולמת וקשה לצפייה, שהבלבול והחיפוש אחר הסברים ופירושים מטפיזיים איפשר אותה

לו וסרמן, שהזמין ומימן את הסרט, אסר את הפצתו. פעם שנייה נזרק הופר מהוליווד. בדרך לגלות בדרום עצר הופר בניו־יורק, עבד כצלם עבור "ווג", התחתן עם היורשת העשירה ברוק הייוורד, בנה לה בית בבל-אייר. דליקה גדולה שרפה את הבית, ארגז שירים שכתב ומאות ציורים שצייר, עלו באש.

* * *

בשנת 71' התחתן הופר עם מישל פיליפס. הם היו נשואים שמונה ימים. הופר סידר לפיליפס עבודה כזמרת רקע עבור לאונרד כהן, והיא טלפנה אליו מנשוויל ערב אחד ואמרה לו: "אני לא חוזרת. מוזיקה היא חיי". מה אני אמור לעשות, שאל הופר, אני משפץ לנו בית בטאוס. "שקלת פעם התאבדות?" שאלה פיליפס.

ב־76' הזמין אותו קופולה להשתתף ב"אפוקליפסה עכשיו". בג'ונגלים של הפיליפינים נחשף הופר לסוג הטירוף היצירתי המכלה ששרף את הסט של "אפוקליפסה". קופולה איבד את אחיזתו במציאות; מרטין שין חטף התקף לב שכמעט הרג אותו; מרלון ברנדו נשאר נאמן למוניטין שלו.

ב־76' הזמין אותו קופולה להשתתף ב"אפוקליפסה עכשיו". בג'ונגלים של הפיליפינים נחשף הופר לסוג הטירוף היצירתי המכלה ששרף את הסט של "אפוקליפסה", בזמן שקופולה איבד את אחיזתו במציאות

עם בואו של הופר לאתר ההסרטה, כותבת אלינור קופולה ביומנה: "זו היא פגישתי הראשונה עם הופר. יש בינינו קשר. את שני הראיונות היחידים בהם דיברתי עלי ועל פרנסיס, נתתי לברוק הייוורד ולדריה הלפרין, שתיהן נשותיו לשעבר של הופר.

"דניס הופר סיים את עבודתו בשבת. פרנסיס החליט להשתכר איתו כדי לחגוג. הם התחילו עם יין וליקר קוקוס. פרנסיס זרק את הבקבוק הריק הראשון מאחורי גבו. הבקבוק עף לאורך החדר ודילג על המרפסת.

"אנשי ההפקה הודיעו לדניס כי עליו לעזוב אם הוא רוצה להגיע למנילה לפני העוצר. דניס היה שיכור ולא במצב רוח לעזוב. פרנסיס אמר: 'דניס, בחר מקום בעולם, אתה תהיה הכוכב של הסרט ואני אביים. הרעיון יהיה שלא נחשוב על הסרט עד שנתחיל לצלם אותו; פשוט נפיק אותו, שלושה שבועות, בלי תסריט, זה יהיה פנטסטי'. דניס אמר: 'בסדר'. פרנסיס ציפה שדניס יבחר באתר אקזוטי ודניס אמר: 'סן פרנסיסקו'. פרנסיס: 'זה הסיפור. נצלם שם"'.

* * *

בין "אפוקליפסה" ל"צבעים" עברה קולומביה דרך אפו של הופר. "הייתי שותה ליטר פלוס של רום ביום וגרמים רבים של קוקאין. זריקה כל עשר דקות". הופר היה מטוס ללא גלגלים. הוא לא נחת כלל. סמים ונשים. פראנויה, תסביך רדיפה. אימת מוות. הזיות.

"כמה מהמקומיים איימו על חייהם של אחי ומשפחתו. הם איימו להרוג את ילדיו ולאנוס את אשתו. רבים מההיפים המקומיים הוכו מכות חזקות. הנשים שלהם נאנסו. הייתי חייב לעשות משהו. טלפנתי לחברים שלי בלוס־אנג'לס והבאתי קבוצה של בחורים, חיילים לשעבר ופעלולנים. אחי ואני הלכנו לחנות הספורט בעיר וקנינו את כל הנשק והתחמושת שהיו בה. ידענו שרוב הבעיות התחילו בבית־הספר התיכון.

בין "אפוקליפסה" ל"צבעים" עברה קולומביה דרך אפו של הופר. "הייתי שותה ליטר פלוס של רום ביום וגרמים רבים של קוקאין. זריקה כל עשר דקות". הופר היה מטוס ללא גלגלים. הוא לא נחת כלל. סמים ונשים. פראנויה, תסביך רדיפה. אימת מוות. הזיות

"אספתי את החבורה, אחי ואני לבשנו פונצ'וס גדולים, מתחת היו לנו תתי־מקלעים והלכנו לבית־הספר. נכנסנו לכיתות והסברנו להם כי ההטרדות ייפסקו. אם לא, ניאלץ לחסל אותם. והפשלנו את הפונצ'וס כדי שיראו את הנשק. באותו יום נפסקו ההתקפות".

מי לא היכה את דניס הופר בקולנוע? ג'יימס דין ב"ענק", אבל אלה היו מכות אוהב. ג'ון וויין ב"בניה של קייטי אלדר" (65'). וויין פעם נוספת ב"אומץ אמיתי" (69'). קלינט איסטווד ב"תלה אותם גבוה" (68'). ברט לנקסטר ב"דו־קרב באו. קיי קוראל" (57').

וניס, קליפורניה, היא שכונת מגורים, הצהרת כוונות, מישור מרושת כבישים ומסלולי החלקה לגלגיליות ופניו לאוקיינוס. נבטים, בתי־אבות ליהודים, סושי וקוקאין – כיס ההתנגדות האחרון מהעידן הפוסט־היפי המחזיר מלחמה לשטפון הרייגנים הצעירים. הופר, מודל משופץ עם משכנתה חדשה על החיים, גר בווניס. הוא אזרח מכובד בקהילתו. הוא מוזמן לקוקטיילים של תעשיית הקולנוע.

מעטים מהגיבורים של שנות ה־60' הצליחו לעשות מעבר רך ומחושב אל ההישגיות של שנות ה-80' וגם לשמור על ייחודם. הופר הוא דוגמה למישהו שלא הצליח. הוא יפשק את שערו הקצר באמצע, יעשן סיגר וישמור על צלילות עיניו כדי לא לחזור וליפול אל החור השחור ממנו טיפס.

מעטים מהגיבורים של שנות ה־60' הצליחו לעשות מעבר רך ומחושב אל ההישגיות של שנות ה-80' וגם לשמור על ייחודם. הופר הוא דוגמה למישהו שלא הצליח

הופר היה מטורף עם רשיונות. הסמים שרפו לו את הנתיכים והוא נחבש בכתונת משוגעים ואושפז בבית־החולים "אלוני־סיני". הוא הזה, נרדף בתסביך רדיפה מפותח. פעם אפילו כבל את עצמו אל כיסא הידוע בכינויו "כיסא ההתאבדות הרוסי"; כיסא אליו מחוברים מקלות דינמיט בצורה מסוימת, שעם פיצוצם נשאר הכיסא שלם בזכות תנועת ואקום מיוחדת.

הופר היה מטורף עם רשיונות. הסמים שרפו לו את הנתיכים והוא נחבש בכתונת משוגעים ואושפז בבית־החולים "אלוני־סיני". הוא הזה, נרדף בתסביך רדיפה מפותח

הכיסא היה בשימוש ברוסיה הצארית, והאריסטוקרטים הרדופים השתמשו בו ב־1917 כדי לביים את מותם ולהימלט מאימת המהפכנים. כך קרה שדניס הופר, מהפכן פאר־אקסלנס, קושר עצמו היום לכיסא המתפוצץ של קליפורניה כרי להישאר בחיים. העובדה שהכיסא החדש שלו נמצא בתוך קדילק סוויל חדשה, היא בונוס על עשרים שנה אבודות.

פורסם לראשונה ב"חדשות", 1988