בשבועות שלפני שבעה באוקטובר ישראל וערב הסעודית היו על סף כינון יחסים דיפלומטיים, צעד דרמטי שהיה אמור לשנות את מהלך ההיסטוריה במזרח התיכון.
חמאס ציין שוב ושוב כי אחת המטרות של מתקפתו הפראית בדרום ישראל בשבעה באוקטובר הייתה לעצור את תהליך הנורמליזציה, שהיה מהדהד ברחבי האזור ומוביל לחתימת הסכמי שלום בין ישראל למדינות מוסלמיות שונות.
ואף שארגוני הטרור הנתמכים על ידי איראן הצליחו לעצור שיחות בדרג גבוה עם ריאד בעוד ישראל שקועה במלחמה מרובת חזיתות, נראה כי השתלבותה של מדינת היהודים במזרח התיכון המתון עלתה על מסלול שאין ממנו דרך חזרה והיא רק שאלה של זמן.
לאחרונה גורם ישראלי בכיר אף התעקש כי הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית עדיין יכול לקרות לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב.
"אם מגמת הנורמליזציה תימשך, הדור הבא של הערבים יהיה חסין תרבותית בפני הנשק העיקרי של חזבאללה: אידיאולוגיה", אומר האנליסט המצרי-אמריקאי חוסיין אבו בכר מנסור, בן 35, בריאיון לזמן ישראל מביתו בוושינגטון הבירה.
חוסיין פועל כדי ליצור "מציאות פוליטית אזורית חדשה". לדבריו, "אם מגמת הנורמליזציה תימשך, הדור הבא של הערבים יהיה חסין תרבותית בפני הנשק העיקרי של חזבאללה: אידיאולוגיה"
למומחה יליד קהיר יש מעורבות אישית בנושא. לפני כחודשיים הוא מונה לעמית מחקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, צוות חשיבה ישראלי בולט. המשימה: לקדם את החזון שלו למזרח תיכון חדש אצל קובעי מדיניות בוושינגטון, הן אמריקאים והן זרים, בפגישות אישיות ובהרצאות פומביות.
מטרתו המוצהרת היא לתמוך ב"יצירת מציאות פוליטית אזורית חדשה שבה ישראל מתקבלת על ידי המעצמות הערביות הבולטות באזור ויצירת מציאות תרבותית חדשה שתחליף את זו הנוכחית".
"זה בעיקרו של דבר מה שאיראן ניסתה לעצור בשבעה באוקטובר", אומר מנסור.
המזימה של טהרן לשלוח את זרועותיה ברחבי האזור באמצעות הפעלת המיליציות השלוחות שלה נגד ישראל מטרידה רבים משכניה הערבים.
"יש היום חפיפה בין האופן שבו ערבים מסוימים רואים דברים – ערבים מסוגי – לבין האופן שבו הישראלים רואים אותם", אומר מנסור. "אנחנו מבינים שישראל כאן כדי להישאר. אנחנו מבינים שמדינה פלסטינית היא לא הזרז האמיתי של הסכסוך הזה – אלא איראן".
"יש פער עצום בין האופן שבו אנחנו רואים את האזור לבין האופן שבו רואים אותו בוושינגטון. אנחנו מבינים שישראל כאן כדי להישאר. אנחנו מבינים שמדינה פלסטינית היא לא הזרז האמיתי של הסכסוך הזה – אלא איראן"
"החלטנו להשמיע את הקולות הישראליים והערביים האלה יחד כי זה חסר לחלוטין בוושינגטון. יש פער עצום בין האופן שבו אנחנו רואים את האזור לבין האופן שבו רואים אותו אנשים בוושינגטון, באקדמיה המערבית ובתקשורת המערבית באופן כללי.
"אנחנו רוצים לעזור לאנשים כאן לראות את נקודת המבט השונה הזאת, בתקווה לשנות את האופן שבו הם מגבשים מדיניות לאזור".
"שחרור התודעה הערבית"
מסע חייו של מנסור מהווה דוגמה לשינוי שהוא מנסה לקדם. מנסור, שנולד למשפחה מוסלמית בקהיר ב-1989, גדל בסביבה ספוגה באנטישמיות וברגשות אנטי-ישראליים.
"פעם, במשך עשרות שנים, מצרים הייתה האיראן של האזור. היא הייתה הראש האידיאולוגי והמנהיגה של כל הפרויקט האנטי-ציוני – מאבק שאיחד את האזור", הוא מסביר.
מנסור, שנולד למשפחה מוסלמית בקהיר ב-1989, גדל בסביבה ספוגה באנטישמיות וברגשות אנטי-ישראליים. "פעם מצרים הייתה ה'איראן' של האזור"
ההתנגדות לישראל הייתה אחד מעמודי התווך האידיאולוגיים של משטרו של נשיא מצרים הנערץ גמאל עבד אל נאצר, מנהיג סוציאליסטי שעמד בראש המדינה בשנים 1956–1970 ועיצב את זהותה הלאומית של מצרים.
אף על פי שיורשו של נאצר אנואר סאדאת חתם על הסכם שלום עם ישראל ב-1979, פריצת הדרך הדיפלומטית מעולם לא היתרגמה להתקבלותה של ישראל בקרב העם המצרי. סיבה מרכזית הייתה שנאת היהודים שפשתה בחברה המצרית.
"כשגדלתי האנטישמיות הייתה בכל מקום – סיפורים על קונספירציות, ריגול, ארכי-נבלים יהודים שמתאספים במרתפים כדי לרקום מזימות מרושעות", מספר מנסור. "כילד, אהבתי את הדברים האלה – הייתי אובססיבי".
בילדותו אהב לקרוא את ספרי סדרת הפעולה "איש הבלתי אפשרי", שגוללו את מעשי הגבורה של סוכן חשאי מצרי נגד אויבים ציוניים. כנער שגדל במשפחה קנאית – כמו "כמעט כל צעיר ערבי מוסלמי" – הוא אפילו חלם להפוך לג'יהאדיסט, כפי שכתב במאמר תגובה ב-2020, שבו כינה את עצמו "וונאבי ג'יהאדיסט" ("Wannabe jihadist").
"כשגדלתי, האנטישמיות הייתה בכל מקום – סיפורים על קונספירציות, ריגול, ארכי-נבלים יהודים שמתאספים במרתפים כדי לרקום מזימות מרושעות"
התבגרותו, בתחילת שנות האלפיים, התרחשה במקביל לגל של הקצנה בעולם הערבי, פרוץ האינתיפאדה השנייה, פיגועי 11 בספטמבר, המלחמות שפרצו בעקבותיהם בעיראק ובאפגניסטן ועלייתו של אל-ג'זירה והרטוריקה המשלהבת שלו נגד המערב וישראל.
"הדור שלי הוא כנראה הדור הכי חדור מִשנָה (דוקטרינה דתית) בהיסטוריה המודרנית של האזור", אומר מנסור.
בסקרנותו לגבי כל מה שקשור ביהודים, מנסור החל ללמד את עצמו עברית באינטרנט ולאחר מכן למד את השפה באוניברסיטת קהיר. אולם ככל שלמד יותר על החברה הישראלית הוא הבין את "האנושיות השלמה של היהודים וכמה מגוחך מה שאנשים [במצרים] חושבים עליהם".
ב-2009 הוא החל לפקוד את המרכז האקדמי הישראלי, המסונף לשגרירות הישראלית בקהיר. ביקוריו עוררו חשד בקרב קציני מודיעין מצרים. הוא היה נתון למעקב ולהטרדות, ובסופו של דבר נאסר.
מנסור החל ללמד את עצמו עברית, וככל שלמד יותר על החברה הישראלית הוא הבין את "האנושיות השלמה של היהודים וכמה מגוחך מה שאנשים במצרים חושבים עליהם"
השתתפותו של מנסור בהפגנות האביב הערבי של 2011 בכיכר תחריר בקהיר חשפה אותו שוב וסיכנה את חייו, מה שהוביל לבריחתו לארה"ב ב-2012, שם הוענק לו מקלט פוליטי.
בארה"ב הוא קיבל עד מהרה משרה כמורה לעברית באקדמיה צבאית בקליפורניה. "כמה מדינות היו לוקחות זר גמור ונותנות לו משרה בממסד הביטחוני שלהן מפני שהוא מתאים לה? זה היופי באמריקה", הוא אומר. ב-2017 הוא קיבל אזרחות אמריקאית.
המסע שלו והמהפך שעבר מפורטים בספרו האוטוביוגרפי "Minority of One: The Unchaining of an Arab Mind" ("מיעוט של אחד: שחרור התודעה הערבית"), שראה אור ב-2020.
בארה"ב הוא החל להרצות ולפרסם מאמרים בבימות יהודיות שונות, בהן הבלוג הפורה שלו בטיימס אוף יזראל, שבהם הוא דן במגוון רחב של נושאים, מהיסטוריה מודרנית של העולם הערבי ועד למרקסיזם, אנטישמיות ופוליטיקה מערבית. הוא גם הפך למרצה ולדובר ציבורי בארגוני הסברה ישראליים שונים.
היום הוא מתעקש כי הוא לא רוצה להיתפס כ"ערבי מחמד" שעושה הסברה למען ישראל. לטענתו, פרשנים פרו-ישראלים ערבים לעיתים קרובות מוצגים לראווה בניסיון "להרוויח נקודות" בקרב הפרוגרסיבים, בהתאם לכללי פוליטיקת הזהויות האמריקאית.
השתתפותו של מנסור בהפגנות האביב הערבי של 2011 בכיכר תחריר בקהיר חשפה אותו וסיכנה את חייו, מה שהוביל לבריחתו לארה"ב ב-2012, שם הוענק לו מקלט פוליטי
"אני לא רוצה לפתוח את דבריי בניסוחים כמו 'כערבי וכמוסלמי'", הוא אומר. "אני מסרב לשחק את המשחק של חלק מהחברה האמריקאית ששקוע בעצמו".
תחת זאת, מנסור החליט לקחת את האקטיביזם שלו צעד נוסף קדימה, לכיוון פחות אקדמי ויותר מעשי למען המזרח התיכון בכללותו. "אינטלקטואלים נהדרים בלדבר על בעיות, אבל בכל פעם שהם נותנים פתרונות, זה אסון", הוא עוקץ.
השורשים הפילוסופיים הגרמניים של האסלאמיזם
בשיחה עם מנסור אי אפשר שלא להתפעל מהיושר והצלילות האינטלקטואליים שלו ומיכולתו לתמצת בכמה משפטים את מורכבות הנושאים שחקר והרהר בהם במשך שנים.
"העברתי את חיי בניסיון להבין למה גדלתי בדרך הזאת, למה המזרח התיכון במצב כזה, למה האנטישמיות חריפה כל כך בחברות הערביות", הוא מוסיף.
"כשאתה רואה תמונות של משפחות פלסטיניות שמלבישות את הילדים שלהן בתחפושות של לוחמי חמאס אתה חייב לשאול את עצמך למה? אני לא פלסטיני, אבל בכל זאת, אני ערבי. אני בא מהעם הזה, אני מכיר אותו. אלה לא שטנים, אלה בני אדם. הם בני משפחה שלי. ביליתי הרבה זמן בניסיון להבין איך זה קרה".
מנסור מייחס את מקורות הקיצוניות והאנטישמיות הערבית לפילוסופיה הגרמנית על המזרח התיכון בראשית המאה ה-20, התקופה שבה עוצבה הלאומיות הערבית
מנסור מייחס את מקורות הקיצוניות הערבית, הן הדתית והן החילונית, להשפעתו של ענף מסוים בפילוסופיה הגרמנית על המזרח התיכון בראשית המאה ה-20.
"לרעיונות גרמניים מהפכניים שהתמקדו בהגשמה של משמעות מיסטית בהיסטוריה באמצעות מאבק, כמו המרקסיזם והלאומיות הרומנטית, הייתה השפעה עמוקה על האינטלקטואלים הערבים מסוף המאה ה-19 ואילך, תקופה שבה הופיעו חברות ההמונים הערביות", הוא מסביר.
"העקרונות שלהם עיצבו את הזהות הערבית ואת הלאומיות הערבית, אבל גם את הזהות המוסלמית. זה קו המחשבה שהוביל להולדת האסלאמיזם כמאבק להגשמת משמעות האסלאם בהיסטוריה", הוא ממשיך. "מרכיב יסוד של דרך המחשבה הזאת הוא אנטישמיות, בין השאר בעקבות מסע התעמולה הנמרץ שניהל הרייך השלישי במזרח התיכון במלחמת העולם השנייה".
קבלתה של ישראל כנייר לקמוס של העולם הערבי
עם כל זאת, בסופו של דבר ניתוח אינטלקטואלי יכול לסייע רק בהבנת גורמי השורש לקיצוניות שפשתה בחברות הערביות, אבל אינו מציע תגובות קונקרטיות, מציין מנסור.
"הפתרון נמצא בידיהם של מדינאים וקובעי מדיניות ובאסטרטגיה של איחוד הערבים והישראלים כנגד איראן ומותג האסלאמיזם שלה", הוא אומר.
לדבריו, "הפתרון נמצא בידיהם של מדינאים וקובעי מדיניות ובאסטרטגיה של איחוד הערבים והישראלים כנגד איראן ומותג האסלאמיזם שלה"
בתפקידו החדש כשתדלן במסדרונות השלטון בוושינגטון, מנסור גם זוכה להיפגש עם דיפלומטים ממדינות ערביות, שרבים מהם מסכימים עם החזון שלו.
"במישור האישי, יש דברים שגם הם מבינים, כמו עומק בעיית האנטישמיות באזור. הם מבינים שבעיקרו של דבר קבלתה של ישראל היא נייר הלקמוס החדש של הערבים – בין אלה ששייכים למאה הקודמת של חורבן לבין אלה שמעבר לזה", הוא אומר. "היהודים היום הם קו המחלוקת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם