יש שיגידו שהתגובה האיראנית הראשונה למתקפה הישראלית כבר הגיעה והיא כוונה לארה"ב ואירופה. אמש (שני) הודיעה איראן כי היא הוציאה להורג את ג'משיד שארמהד, אזרח גרמני ממוצא איראני המחזיק בגרין קארד אמריקאי.
שארמהד, מהנדס תוכנה בן 68, נחטף באיחוד האמירויות בשנת 2020 והואשם בקשירת קשר נגד איראן. הוא הורשע ב־2023 בסיכון ביטחון המדינה על היותו חבר בתנועה התומכת בשלטון המלוכני של השאה, ושמו נקשר בפיגוע מטען בעיר שיראז שאירע ב־2008.
הנסיבות בעניין הזה לא חשובות, נראה שההוצאה להורג של שארמהד היא ביטוי ראשון לזעם האיראני, שרואה בארה"ב שותפה מלאה למתקפה הישראלית.
בעניין התגובה הצבאית מעניין מאוד לראות את המדרון החלקלק של ההתבטאויות – מלגלוג בשעות הבוקר, דרך הודעת משמרות המהפכה ועד ליום המוחרת, כשמנהיגי איראן הבינו מה בדיוק נפגע
בעניין התגובה הצבאית מעניין מאוד לראות את המדרון החלקלק של ההתבטאויות – מלגלוג בשעות הבוקר של יום שבת על כך שהמטוסים הישראליים ברחו מאש הנ"מ האיראנית, דרך הודעת משמרות המהפכה בצוהריים כי ישנה פגיעה כלשהי במערכי הנ"מ – ועד ליום המוחרת, כשמנהיגי איראן הבינו מה בדיוק נפגע.
מכאן החל למעשה מסע הצהרות מאיימות. הן החלו בנאום של המנהיג העליון אתמול שהבטיח נקמה, ועד השיחה של שר החוץ האיראני אתמול עם עמיתו מעומאן, שבה אמר עבאס עראקצ'י במפורש: איראן תגיב.
לשיחה בין שני השרים הללו יש חשיבות מדינית. עומאן היא החוליה המקשרת תמיד בין ארה"ב לאיראן, במיוחד כשמדובר במגעים מתחת לרדאר. בבירה מסקט החלו המגעים הסודיים של ממשל ברק אובמה, שהבשילו ביולי 2015 להסכם הגרעין.
במסקט ערכו אנשיו של ג'ו ביידן, בהובלת השליח המיוחד למזרח התיכון ברט מגורק, שיחות גישוש לגבי חידוש הסכם הגרעין. עומאן היא שושבינה מקובלת על שני הצדדים, ולכן המסר שהעביר השר עראקצ'י הוא לא מקרי וצריך להילקח ברצינות. דינה של שיחה עם כל שר חוץ אחר הוא לא דינה של שיחה עם אישיות מעומאן.
בישראל מתחזקת בימים האחרונים ההערכה כי איראן תגיב, אם כי לא בטוח שבאותו האופן כפי שהגיבה ב־1 באוקטובר, במתקפה של מאות טילים לעבר מטרות בישראל
בישראל מתחזקת בימים האחרונים ההערכה כי איראן תגיב, אם כי לא בטוח שבאותו האופן כפי שהגיבה ב־1 באוקטובר, במתקפה של מאות טילים לעבר מטרות בישראל.
גורם ביטחוני אומר כי השמדת המערבלים הפלנטריים – מכשיר שעד השבוע היה בבחינת נעלם גדול לציבור הישראלי – מצריכה את איראן לחשב מסלול מחדש.
מלאי הטילים שלה נע כיום על פי ההערכות בין 2,000 ל־3,000 ואם היא מתכננת מלחמה ארוכה עם ישראל היא לא יכולה לירות אותם במאות בכל פעם. ההערכה היא כי יכולת הייצור של הטילים תשוקם לכל המוקדם בעוד כשנה, כך שכל ירי מסיבי לעבר ישראל גורע מאיראן נכס אסטרטגי משמעותי.
מעבר לכך, הפגיעה במערכות הנ"מ שנפרסו סביב האתרים הללו משאירה את איראן חשופה לתקיפת המשך. השאלה שנשאלת כאן היא האם רוסיה תיחלץ עכשיו לעזרת איראן כמו שאיראן נחלצה לעזרתה בעניין הכטב"מים.
בישראל עוקבים בדריכות אחרי הנושא הזה. לא בטוח שרוסיה יכולה במצבה להרשות לעצמה להוציא משטחה מערכות נ"מ כאלה, במיוחד כשחיל האוויר האוקראיני מצטייד במטוסי קרב מערביים.
אלא שלנקמה האיראנית יכולות להיות פנים רבות, ובצוק העיתים טהרן יכולה לפנות לאפיקים אחרים. גורם ביטחוני ששוחח עם זמן ישראל השבוע תיאר את המאמץ האיראני לנקום כמקיף עולם
אלא שלנקמה האיראנית יכולות להיות פנים רבות, ובצוק העיתים טהרן יכולה לפנות לאפיקים אחרים. גורם ביטחוני ששוחח עם זמן ישראל השבוע תיאר את המאמץ האיראני לנקום כמקיף עולם.
איראן – דרך מיניסטריון המודיעין שלה, האחראי לתכנון וביצוע של פיגועים בחו"ל – מנסה בשנה האחרונה להוציא בכל דרך פיגועים נגד מטרות ישראליות. הניסיונות הללו מסוכלים ברובם, אחד מהם הוא כנראה החוליה שנלכדה בשבוע שעבר בסרי לנקה.
ללא ספק איראן עורכת ביומיים האחרונים הערכת מצב יסודית ואולי גם נוקבת. רק עכשיו, כשתמונת הפגיעה שספגה מישראל נפרסה במלואה, היא יכולה להרכיב את הפאזל של מה נשאר, מה לא, ומה לא ישוקם בקרוב.
לכן, לא מן הנמנע שאיראן תבקש לחזור לדרך שבה פעלה בעבר – לפגוע במטרות ישראליות בחו"ל. כך היא יכולה לגבות מחיר ולא לשאת באחריות רשמית. אסור לזלזל בדרך הפעולה הזו, מבחינת איראן זה יכול להיות פתרון מצוין – לנקום ולהסתתר.
אפשרות אחרת לנקמה איראנית יכולה להיות התקדמות נוספת בפרויקט הגרעין, עדיין מבלי לבנות פצצה. כלומר, לאתגר את העולם בהליכה על הסף ועדיין לא לשלם מחיר
היא כבר עשתה את זה בעבר עם סדרת הפיגועים בשנות ה־90 בדרום אמריקה – ב־1992 עם הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה וב־1994 עם הפיגוע בבית הקהילה היהודית לא רחוק משם. לא בכדי ישראל העלתה לרמה הגבוהה ביותר את האבטחה במוסדות שלה בעולם, וכך גם שירותי הביטחון במדינות רבות סביב מוסדות יהודיים.
אפשרות אחרת לנקמה איראנית יכולה להיות התקדמות נוספת בפרויקט הגרעין, עדיין מבלי לבנות פצצה. כלומר, לאתגר את העולם בהליכה על הסף ועדיין לא לשלם מחיר. ישראל אומנם לא תקפה את מתקני הגרעין, אבל על פי פרסומים זרים כן תקפה את תעשיית הגרעין ואת מערכות ההגנה סביבם.
נראה שההגדרה המילולית שיחקה כאן תפקיד באישור המטרות מול ארה"ב. מתקנים המחזיקים חומר מועשר לא הותקפו, אבל מפעלי תעשייה שמייצרים רכיבים לגרעין כן. כך למשל התקיפה בעיר כרג'. אף אחד לא ציין מה הותקף שם – מערכות נ"מ שהגנו על מפעל הצנטריפוגות, או אולי המפעל עצמו?
זה הדין גם לגבי הדיווח על האתר בפרצ'ין, שעל פי ההגדרות האיראניות הוא אתר צבאי, אף שבמקום נמצאו ב־2015 שאריות אורניום מועשר.
נראה שישראל דווקא בשתי התקיפות הללו העבירה רמז ברור לאיראן לקראת הבאות, למקרה שטהרן תרצה להגיב שוב בעוצמה. כרג' ופרצ'ין חשופים עכשיו להמשך תקיפות מהאוויר – וזה איום משמעותי
נראה שישראל דווקא בשתי התקיפות הללו העבירה רמז ברור לאיראן לקראת הבאות, למקרה שטהרן תרצה להגיב שוב בעוצמה. כרג' ופרצ'ין חשופים עכשיו להמשך תקיפות מהאוויר – וזה איום משמעותי. עוד לפני שישראל מגיעה לאיום ממשי על מתקני הגרעין עצמם, בנתנז, בפורדו באיספהאן – ואולי גם במקומות נוספים שהעולם טרם גילה שמתבצעת בהם פעילות גרעינית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם