בשבוע בו התפטר אריאל שרון מהממשלה היה דודו הלוי בארץ. שרון אינו אוהב את הלוי. בגללו חצה את האוקיינוס כדי לתבוע את עלבונו מהשבועון "טיים". הלוי אינו משוגע על שרון. בביקור קודם של הלוי בארץ הוא נחקר במשטרת פתח תקווה בשל תלונה שהגיש נגדו שרון. שרון טוען שהלוי מחזיק ברשותו מסמכים סודיים שלא כחוק. הסיפור הזה תועד בצבע ובשחור לבן מכל זווית או היבט אפשריים. כל הצדדים מסרו את גרסאותיהם.

אורי דן כתב ספר על משפט הדיבה בניו יורק. שרון כתב ביוגרפיה. הלוי כותב כעת על שנותיו ככתב "טיים" בישראל, כולל המשפט. הלוי היה השבוע בארץ בענייני משפחה. בדיעבד הסתבר כי העניין של שרון בו כיעד התפוגג זה מכבר. יש משהו מאכזב בחוסר דבקותו. שרון לא סיפק לו עילה פוליטית אחת להרפות ממנו, אך הלוי אומר כי העניין הנוכחי שלו בשרון הוא אנתרופולוגי.

כמו שרון, כמו כולם, המשיך הלוי עם חייו. בחמישה במרס יראה אור ספר חדש פרי עטו (עם ניל ליווינגסטון), "בתוך אש"ף" שמו, והלוי יתמסר לקידום מכירות נוסח אמריקה כנהוג באירועים מו"ליים מסוג זה. הוא יפטפט בתוכניות דברת טלוויזיוניות, יכתת רגליו בנתיב ההרצאות האוניברסיטאי. יתמוגג עם הביקורת האוהדת ויהדוף את הביקורת הרעה.

הלוי הוא איש עסקים המתגורר בוושינגטון. לדבריו, ראה את האיוולת בעיתונות כדרך חיים, אך לא נגמל לגמרי. הוא מאיים לחזור לחיות בארץ עוד שנתיים. בינתיים מושכר ביתו בהרצליה פיתוח לגלריה הפולקלוריסטית של רות דיין. מכיוון שהמו"לות האמריקאית היא מכונה משומנת שאינה משאירה פרטים רבים מדי למזל, נלקחו תגובות ראשונות לספר טרם הדפסתו, וכעת הן מתנוססות על העטיפה.

דודו הלוי (צילום: מתוך ויקיפדיה)

ג'ורג' פ. וויל, פובליציסט ימני, כותב כי הספר "חודר מבעד לערפל שאש"ף הקיף את עצמו בו. ארצות הברית, הזקוקה למדיניות ריאליסטית כלפי אש"ף, זקוקה לספר הזה". סימור הרש, עיתונאי מהשמאל, כותב כי "'בתוך אש"ף' הוא התיאור המקיף ביותר של האנשים והכסף המניעים את אש"ף כיום". הלוי מציין בסיפוק, כי ספק אם שכנו אי פעם וויל והרש, שני הפכים פוליטיים, בסמיכות כה גדולה כמו זו שנכפתה עליהם על עטיפת ספרו. ספק אם הסכימו פעם על משהו כמו שהם מסכימים, לפי הלוי, על איכותו של הספר.

אם עדותם של חברים למקצוע חשודה תמיד בעיני הקורא, הנה מה שכותבת ג'יין קירקפטריק, שגרירתה לשעבר של ארצות הברית באו"ם: "שעה שאש"ף נע אל הזרקורים הדיפלומטיים, אנחנו צריכים לדעת עליו יותר. 'בתוך אש"ף' הוא ספר בהיר, מדויק, משכנע וקריא".

פובליציסט ימני כתב כי "ארצות הברית, הזקוקה למדיניות ריאליסטית כלפי אש"ף, זקוקה לספר הזה". סימור הרש השמאלני כתב כי "'בתוך אש"ף' הוא התיאור המקיף ביותר של האנשים והכסף המניעים את אש"ף כיום"

* * *

"יצחק רבין חתם על גזר דינו של אבו ג'יהאד", אומר הלוי. "70 כדורים זה הרבה, לא? הואיל ואני בתקופות מסוימות הייתי גם חייל וגם לוחם, אני יודע שכשאתה הולך על ביצוע כזה, אתה מוריק מחסנית. יש לנו סיפור נהדר בספר על אבו מוסא, שב־87' חצה את הכביש מול ביתו בצידון והסורים ניסו להתנקש בחייו. שני סוכנים סורים פתחו עליו באש ופצעו אותו קשה. סאלח תעמרי פינה אותו לבית החולים. היום הוא הולך עם שני מקלות".

מוסר השכל?
"אם אתה רוצה לחסל מישהו, אז חסל אותו. ומוסר השכל שני, מי שהיום הוא האויב שלך מחר הוא בן בריתך, אז לא קרה שום דבר אם נשאר בחיים".

ח'ליל אל-וזיר, המכונה אבו ג'יהאד, לבנון, אפריל 1978 (צילום: AP Photo/Zaven Vartan)

מדוע לא קיבלה ישראל החלטה דומה בקשר ליאסר ערפאת? או שעוד לא מאוחר מדי?
"אני חושב שנעשה את השירות הגדול ביותר לאש"ף אם נחסל את ערפאת. בסופו של דבר, ערפאת הוא דמות אמביוולנטית. יש לו קשר לא ברור עם שירותי המודיעין הקומוניסטיים. הוא נוסע כל הזמן לגוש המזרחי, יוצא ונכנס.

"אם תמנה מחר לתפקיד את פייסל חוסייני, שהוא בן דוד רחוק של ערפאת, עשית שירות לאש"ף. עם חוסייני בראש אש"ף, אי אפשר יהיה להגיד יותר שאין עם מי לדבר. פייסל חוסייני הוא בנו של עבדל קאדר חוסייני. מה שלא תגיד עליו, הוא חי ומת כלוחם. ואני מצדיע לו.

"אם הייתי יושב בקסטל ב-48', לא הייתי מהסס לשנייה להרים את הנשק ולירות בו, אבל זה לא משנה".

"אני חושב שנעשה את השירות הגדול ביותר לאש"ף אם נחסל את ערפאת. בסופו של דבר, הוא דמות אמביוולנטית. יש לו קשר לא ברור עם שירותי המודיעין הקומוניסטיים"

איך אוסף עיתונאי ישראלי חומר על אש"ף?
"שני שירותי מודיעין ערביים שיתפו פעולה בגדול. במקרה אחד הייתי נוכח כאשר פתחו ארכיון מלא ואמרו לי, האדון הזה יישב אתך ויראה לך חומר. לא תוציא ממני איפה זה קרה. מלומדים ומדינאים כאחד ייהנו מהעבודה האיכותית הזו".

BIO-ARAFAT-TUNIS-KHALIL AL WAZIR ALIAS ABU JIHAD'S FUNERAL (צילום: ERIC FEFERBERG / AFP FILES / AFP)

בלחץ המו"ל האמריקאי "מורו", נאותו הלוי ושותפו לכתיבה זה מספר שנים, ניל ליווינגסטון, לפתוח את ספרם בתיאור חיסולו של אבו־ג'יהאד בידי ישראל לפני מספר שנים. התיאור העובדתי והצבעוני של הארמיה הישראלית המשייטת ומרחפת מול חופי תוניס, מטשטש במשך 50 עמודים את זהותו האמיתית של הספר.

"בתוך אש"ף" מוסר את המבנה הפנימי של אש"ף, את זרועותיו המבצעיות השונות, את אמצעי המימון שלו, את תהליך הבשלתו הפוליטית ואת ההיררכיה וחלוקתו לזרמים ולתפיסות שונות.

"בתוך אש"ף" מוסר את המבנה הפנימי של אש"ף, את זרועותיו המבצעיות השונות, את אמצעי המימון שלו, את תהליך הבשלתו הפוליטית ואת ההיררכיה וחלוקתו הפנימית לזרמים ולתפיסות שונות

עבור הקורא הלא מיומן, התוהה מדוע בחרה אמריקה להתחיל להידבר עם אש"ף, ומדוע זועק יצחק שמיר עד היום "לעולם לא", ממפה הספר את החלקים הפנימיים של הגוף הזה, שבעיני ישראל הוא ארגון טרור בזוי, ובעיני העולם – תנועה לשחרור לאומי.

סיפור חיסולו של אבו ג'יהאד הוא הצומת בו נפגשו הגרסה הישראלית עם זו הפלסטינית, ושלא באשמתו, נקרא הפרק כמו כל אותם ספרי "מוסד" כוחניים. הלוי כותב, ולמה להרוס גרסה כה מרתקת, שהאלופים אהוד ברק ואמנון שחק התעופפו בבואינגים של חיל האוויר, הסטי"לים התקרבו, הזודיאקים הורדו למים, סוכני המוסד אותתו מהחוף, הדרכים נחסמו, ואבו־ג'יהאד חורר במיטתו ב־70 כדורים.

יאסר ערפאת עם מספר שתיים באש"ף, ח'ליל אל-וזיר, המכונה אבו ג'יהאד (שני משמאל), בדרום לבנון בשנת 1978 (צילום: PA / AFP)

בעיני הלוי, חיסול אבו ג'יהאד אינו צריך לעניין את "דו"ח שיפטר" על זכויות האדם. למרות שהוא, הלוי, טוען כי יצא מתוך סימפטיה למאבקו הלאומי של אש"ף.

חיסולו של אבו ג'יהאד היה מחויב מציאות לדעתך?
"אני יכול להבין את המניעים שהביאו לחיסולו".

תסביר לי.
"מי ששיגר חוליות לתקוף את המטכ"ל ולקחת בשבי קצינים גבוהים הוא כנראה בן מוות".

אש"ף ידע שאתם כותבים?
"כן".

העבירו לך מסרים?
"לא אענה".

"לא נפגשתי איתם, לא ראיינתי אותם. לא רציתי ללכלך את השקפותיי. יכול להיות שזה היה יוצר אצלי אובר־סימפטיה. אני יכול להבין את המניעים שהביאו לחיסול אבו ג'יהאד"

כיצד מעקר עיתונאי ישראלי את האמוציות שלו בנושא כה בעייתי?
"לא נפגשתי איתם, לא ראיינתי אותם. לא רציתי ללכלך את השקפותיי. אני מניח שאם הייתי יושב עם בסאם אבו־שריף, שפרצופו שובש ונפגע כתוצאה מפעולה של מדינה מסוימת, יכול להיות שזה היה יוצר אצלי אובר־סימפטיה".

מה מבין מי שקורא את הספר נקי מדעה קדומה? שיש עם מי לדבר?
"ראש שירות של מדינה ערבית שביקשתי שיעשה הגהה על השמות, קרא את הספר בעימוד הסופי שלו. הוא אמר לי: 'רואים שאתה כואב את הכאב הפלסטיני. אתה מציג את אש"ף כמו שהוא, אבל אתה מבין את הטרגדיה של העם'".

מה לדעתך היה אומר מדינאי ישראלי בעל מעמד דומה?
"הוא אמר לי את אותו הדבר. בלי להיכנס לפרטים".

דובר אש"ף בסאם אבו שריף בדיונים על הייצוג הפלסטיני בוועידת השלום במזרח התיכון, ב-24 בספטמבר 1991 באלג'יר (צילום: Abdelhak SENNA / AFP)

יחסית לכתיבה רזה ועניינית בספר שאינו מרחיב את הדיבור על הנפשות הפועלות, לא מצליחים הלוי וליווינגסטון להניח את ערפאת לנפשו. כשהם נסמכים על עדותו בכתב ובהקלטה של אחד, יון פאצ'בה, איש ביטחון רומני ממשטרו של צ'אושסקו, שערק למערב עם עדויות מפורטות על העדפותיו המיניות של יושב הראש, נטפלים הלוי וליווינגסטון לערפאת. פאצ'בה תיעד את פעילותו המינית של ערפאת בעת ביקור ברומניה.

"ערפאת שאג כמו נמר, והמאהב שלו יילל כמו צבוע", הוא הציטוט המדויק מרומניה.

מה זה חשוב אם ערפאת הוא הומוסקסואל או ביסקסואל? למה העיסוק הזה בו?
"משום שהוא הדמות הדומיננטית, אם אתה מחפש היום את מיסטר פלסטיין, זה ערפאת".

"אם אתה מחפש היום את מיסטר פלסטיין, זה ערפאת. הדמות הנמוכה הזו, הכמעט נלעגת, עם הכאפיה המסודרת והמשולש שיורד על המצח, עם החצי־גילוח, היא אישיות בינלאומית. לכן נדרשנו לזה"

באריק שרון לא עסקת ברמה הזו.
"אני לא חושב שאריק כל כך מעניין. הדמות הנמוכה הזו, הכמעט נלעגת, עם הכאפיה המסודרת והמשולש שיורד על המצח, עם החצי־גילוח, היא אישיות בינלאומית. לכן נדרשנו לזה".

לא חלה עליך חובה להגיש את הספר לצנזורה הישראלית? הפעלת צנזורה עצמית?
"כן. היו מקומות שלא כתבתי את כל מה שידעתי. לא רציתי לגרום נזק".

תן לי דוגמה.
"לא התעסקנו בניסיונות להתנקש בחייו של ערפאת".

יאסר ערפאת באו"ם ב-1988 (צילום: AP Photo/Rudi Blaha)

"בתוך אש"ף" הוא ספר מפוכח וריאליסטי, מבחינת ההמלצה שלו על אש"ף כפרטנר היחיד לדיאלוג על השלום. ככל שהוא מעמיק ומפענח את התמנון הנפתל הזה, שכיסיו תפוחים מכסף ומחסני הנשק שלו עולים על גדותיהם, כך הוא מתחפר במסקנה העגומה שהוא מנת חלקנו. זה האויב, זה מה יש. אתו צריך לדבר. זה האיש שמולו צריך שמיר לשבת, אם לא להתחבק כמנהג האזור. האמריקאים מחויבים לדיאלוג הזה, ישראל מדשדשת על מפתנו, מחכה למישהו החלטי שיישא אותה מעבר לסף.

"בעת הכתיבה הגיע פקיד אמריקאי בכיר מאוד בממשל לשותפי לספר, ושאל אותו מה תהיה עמדתנו בעניין שיחות ארצות הברית עם אש"ף. ענינו לו שאין לנו עמדה, אנחנו מתארים את הארגון. מה לעשות אם אנחנו נאלצים לכתוב שהאיש אתו נפגש רוברט פלאטרו בתוניס הוא אחד הרוצחים של חרטום 73', ואל תגיד לי שאש"ף לא ידע את מי הוא שולח לפגישות עם פלאטרו".

"בתוך אש"ף" הוא ספר מפוכח וריאליסטי, מבחינת ההמלצה שלו על אש"ף כפרטנר היחיד לדיאלוג על השלום. זה האויב, זה מה יש, ואיתו צריך לדבר, מולו צריך לשבת

גם עלינו נגזר לדבר איתם?
"הייתי שמח מאוד אם ההנהגה של אש"ף הייתה אחרת. היה לי הרבה יותר נוח. הייתי שמח גם אם ההנהגה של ישראל הייתה אחרת. ממשלת הוד מלכותה דיברה בסוף עם ג'ומו קנייטה, מנהיג המאו־מאו, אולי הארגון הרצחני ביותר אי פעם.

"אני לא חושב ששרון, שניהל קרב חורמה נגד אש"ף בלבנון, התכוון שאש"ף יהפוך לתנועה פוליטית איתה נוכל לדבר. התוצאה הייתה שהמאבק המזוין הוכרע וישראל ניצחה בו. אש"ף נדחק למהלך מדיני ולנו אין כלים אידיאולוגיים או מוסריים להתמודד עם זה. במקום דמות המחבל עם הקלצ'ניקוב, אנחנו מתמודדים עם ילד בן 12 רעול פנים בגדה".

מלחמת לבנון, אם אני מבין אותך נכון, הייתה מלחמה צודקת?
"השאלה מה הייתה המטרה. תוך כדי עבודה על הספר חטפתי דלי של מים קרים על הראש. אלו דברים שגיליתי במסמכים שלהם. אם שרון התכוון להביא את אש"ף למהלך מדיני, ניתן להסביר מה עשינו בלבנון".

פורסם לראשונה ב"חדשות" 1990