הביטוי "עיניים על הכדור" מופיע כמעט בכל תדרוך של גורם צבאי מאז הפכה המלחמה הנוכחית לדו-חזיתית, באיראן ובלבנון. הכוונה הייתה להתמקד באיראן, שהיא הזירה העיקרית, ולנהל את לבנון כזירה משנית. אלא שהביטוי הזה קיבל ביממה האחרונה משמעות אחרת לחלוטין, עם ההכרזה על הפסקת האש.

למרות שעדיין לא ברור האם המגעים בין ארצות הברית לאיראן יחלו מחר (שישי) בפקיסטן, ברור שחלק מהדרישות האיראניות התקבלו כבסיס למשא ומתן. וגם אם אין עדיין פרסום רשמי של "מסמך עשר הנקודות" האיראני שנשלח לארצות הברית כבסיס לשיחות, כבר ברור שאחד הסעיפים המרכזיים בו הוא שימור יכולת ההעשרה הגרעינית של טהרן.

כאן בדיוק נכנסת ישראל לתמונה. "העיניים על הכדור" מבחינתה חייבות להיות מופנות כעת למרכיבי תוכנית הגרעין האיראנית, ובראשם מאגר האורניום המועשר לרמה כמעט צבאית.

כל הסכם שישאיר את איראן אפילו עם כמות קטנה מהאורניום הזה, הוא בבחינת גחלים לוחשות; זאת בהנחה – שאינה בלתי סבירה – כי איראן הצליחה לשמר לעצמה חלק מתשתית ההעשרה במתקנים תת-קרקעיים שלא נפגעו.

כל הסכם שישאיר את איראן אפילו עם כמות קטנה מהאורניום הזה, הוא בבחינת גחלים לוחשות; זאת בהנחה – שאינה בלתי סבירה – כי איראן הצליחה לשמר לעצמה חלק מתשתית ההעשרה במתקנים תת-קרקעיים שלא נפגעו

אם המשטר הזה ישרוד, הוא ירוץ ליכולת גרעינית, אולי אפילו יבצע ניסוי גרעיני פרימיטיבי, ולו רק כדי לחצות את סף החסינות הגרעינית. על כך ישראל חייבת להתעקש, אולי אפילו במחיר של מתיחות עם ארצות הברית.

דגל איראני בתחנת הכוח הגרעינית של איראן בבושהר, 10 בנובמבר 2019 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

מכאן, ההיגיון אומר שעל שאר הדברים ישראל יכולה להתפשר, לפחות בטווח הקצר. את תעשיית הטילים הבליסטיים של איראן היא הסיגה לאחור בצורה משמעותית, ושיקומה יארך חודשים ארוכים, אם לא שנים.

בהקשר של איום המעורבות האזורית, איראן במצבה הנוכחי אינה יכולה לחזור בטווח הזמן הקרוב לימים של הזרמת מיליארד דולר בשנה לחזבאללה וחימוש רציף של החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק.

כלומר, מבין שלוש הרגליים שעליהן נשענה איראן טרום המלחמה, שתיים נפגעו קשה מאוד – אך הרגל הגרעינית נותרה אקטואלית ומאיימת.

וכאן נכנסת לתמונה לבנון. מייד עם הכרזת הנשיא דונלד טראמפ על הפסקת האש ביום שלישי בלילה, בישראל הבינו שיש כאן חלון זמנים צר של שעות ספורות כדי לעצב את המציאות מול חזבאללה תחת המצב החדש.

מייד עם הכרזת טראמפ על הפסקת האש ביום שלישי בלילה, בישראל הבינו שיש כאן חלון זמנים צר של שעות ספורות כדי לעצב את המציאות מול חזבאללה תחת המצב החדש

כבר אתמול ב-04:00 החלו תקיפות של חיל האוויר, וכשעלה השחר החלה סדרה של הודעות פינוי בצור ובביירות. את המכה האווירית שישראל תכננה להוציא לפועל בתחילת ינואר, היא ביצעה אתמול בבוקר עם תקיפת יותר מ-100 יעדים בעשר דקות. עד כה מהלך כזה לא התאפשר, מהטעם הידוע של מיקוד מאמצי חיל האוויר בזירה האיראנית.

עשן מיתמר לאחר כמה תקיפות אוויריות ישראליות בביירות, לבנון, 8 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

את הוויכוח על הבדלי הפרשנויות סביב הפסקת האש חתם בינתיים הנשיא טראמפ, בראיון לרשת PBS האמריקאית. הוא תמך בפרשנות הישראלית שלפיה לבנון אינה כלולה בהסכם – בניגוד גמור, אגב, לדברים שאמר אתמול בבוקר שושבין הפסקת האש, ראש ממשלת פקיסטן.

בינתיים, נראה שחזבאללה נע בין הלם מעוצמת התקיפה הישראלית לבין חישוב מסלול מחדש. אך העובדה שהאיראנים מאיימים שלא להגיע למשא ומתן אם לבנון לא תיכלל בהסכם, חייבת להילקח בחשבון ברצינות בצד הישראלי.

בינתיים, נראה שחזבאללה נע בין הלם מעוצמת התקיפה הישראלית לבין חישוב מסלול מחדש. אך העובדה שהאיראנים מאיימים שלא להגיע למשא ומתן אם לבנון לא תיכלל בהסכם, חייבת להילקח בחשבון ברצינות בצד הישראלי

הנשיא טראמפ הוכיח בימים האחרונים שהוא לחיץ ומחפש נתיב יציאה מהמלחמה. איומו להשמיד את הציוויליזציה האיראנית רק הדגיש זאת, ולא ממש הוסיף להרתעה האמריקאית.

מצב שבו טראמפ לחיץ אינו בבחינת בשורה טובה לישראל בעת הנוכחית, משום שהוא עלול לקבל החלטות מהירות ללא התחשבות בעמדה הישראלית. הוא כבר עשה זאת בעבר, עם הסכם אי-הלוחמה שהשיג עם החות'ים מאחורי גבה של ישראל.

למצב המורכב הזה יש להוסיף את תחקיר "הניו יורק טיימס" שפורסם אתמול, העוסק בתהליך קבלת ההחלטות לפני היציאה האמריקאית למלחמה – והתפקיד הקריטי ששיחק ראש הממשלה בנימין נתניהו בשכנוע טראמפ לצאת למערכה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ אוחזים ידיים במשכן הכנסת בירושלים, 13 באוקטובר 2025 (צילום: SAUL LOEB / POOL / AFP)

התחקיר מפורט מאוד, ואי אפשר להתעלם מההרגשה שסביבת הנשיא היא זו שדאגה להדליף את הדברים ולהפנות מעשית אצבע מאשימה כלפי ישראל. מתברר שבדיונים התגלעה מחלוקת עמוקה בין הצוות של טראמפ לגורמים הישראלים, שהציגו תרחיש לחימה מהיר וקטלני. בפועל, נראה שעיקר הערכת החסר הייתה בעניין מצר הורמוז.

מתברר שבדיונים התגלעה מחלוקת עמוקה בין הצוות של טראמפ לגורמים הישראלים, שהציגו תרחיש לחימה מהיר וקטלני. בפועל, נראה שעיקר הערכת החסר הייתה בעניין הורמוז

למרות שלכולם היה ברור שסגירת המצר תביא ללחץ כלכלי ולעלייה חדה במחיר הנפט, ארצות הברית נתפסה לא מוכנה. בסופו של דבר, היא זו שמצמצה והתנתה את המשא ומתן בפתיחת המצר.

התכנון האמריקאי – שהתבסס על לחץ צבאי שיקפל את האיראנים ויפתח את המצר – נכשל. למעשה, הוא יצר לאיראן מנוף לחץ משמעותי להמשך הדרך.

כיצד איראן תנצל את המנוף הזה בימים הקרובים? הדבר עדיין לא ברור. סגירת המצר היא למעשה הפרה יסודית של ההבנות שהושגו בין טהרן לוושינגטון, וזה מחזיר את הכדור למגרש של טראמפ.

האם יש לו עוד שפנים בכובע שיאפשרו לו להפריד בין זירת לבנון לאיראן מבלי לפגוע באספקת הדלק? או שמא הוא ייאלץ לקבל החלטה שמשמעותה הצרת צעדיה של ישראל בזירה הלבנונית, עד כדי עצירת הלחימה לחלוטין?