צייד בדואי וכלבו, שטיפסו על צוקים מעל ים המלח, הבחינו בטרף פוטנציאלי. הכלב רדף אחריו אל תוך לוע המערה, והצייד מצא בתוכה כדי חרס ובתוכם מגילות כתובות. הממצא דווח ליהודים שחיו בירושלים, ואלה שלחו משלחת למדבר יהודה כדי לחלץ אותן. הם גילו מגילות רבות כתובות באותיות עבריות, בכלל זאת ספרים מהתנ"ך. השנה הייתה 790 לספירה.
האירועים הללו, המתועדים במכתב שכתב פטריארך הכנסייה האשורית המזרחית, טימותיאוס הראשון, בשנת 800, צופים את הגילוי (המחודש) של אוצר כתבי הקודש העתיקים בקומראן, שידועים כיום כמגילות ים המלח.
עבור חברי המשלחת החדשה של החפירות שם, שסיימו בתחילת השנה את עונת החפירה השלישית גבוה מעל ים המלח, הסיפור הזה היווה ניצוץ של תקווה.
"הבדואים לא היו הראשונים שמצאו את המגילות ב-1947", אמר לי אז ד"ר אורן גוטפלד, שהיה מנהל שותף של משלחת החפירות במערה 53 בקומראן.
השאלה היא, האם בוזזי עתיקות יהיו אלה שימצאו את המגילות הנותרות?
בינואר הצטרפתי למשלחת לקומראן ביום האחרון לחפירת החורף הקודם, שנמשכה שלושה שבועות, במערכת מערות חדשה.
בהתבסס על ממצאים שהתגלו בשתי העונות הקודמות, הצוות, בראשותם של הארכאולוג אורן גוטפלד מהאוניברסיטה העברית ורנדל פרייס מאוניברסיטת ליברטי בווירג'יניה, האמין שיש עוד ממצאים שטרם התגלו וחמקו מבין אצבעותיהם של ארכאולוגים – ואפילו של בוזזים נועזים.
למשל, איש אינו יודע את מקום הימצאה של המערה של טימותיאוס, שעל פי המכתב שלו ממוקמת בקרבת יריחו. אולי היא רוקנה לגמרי, והמגילות שנמצאו בה שימשו את הקהילה ובסופו של דבר הופקדו בגניזת קהיר.
ואולי זו אחת מ-11 המערות העיקריות שהתגלו בהן יותר מ-900 כתבי יד ועוד 15,000 קטעי טקסט זעירים שקהילת קומראן, שהייתה נתונה במצור, החביאה מהרומאים בסביבות 68 לספירה.
או אולי, רק אולי, המערה של טימותיאוס עדיין מחכה להתגלות.
אם אכן כך, גוטפלד כיוון את הצוות שלו למצוא אותה – לצד מידע עשיר על האנשים שמאחורי מגילות ים המלח וחיי היומיום שלהם. שתי עונות החפירות הקודמות במערה 53 הוציאו מכלל אפשרות את קיומם של ממצאים נסתרים.
"במערה 53 הוכחנו שמערות קומראן לא נחפרו, הן נסקרו", אמר לי גוטפלד. הארכאולוגים הקודמים "רק נכנסו, מצאו את הכדים והמגילות ולקחו אותם.
קודם לכן לא בוצעו במקום חפירות, וודאי שלא ניפוי עדין של חומרים במהלך הימים המסעירים של החפירות הראשונות.
החל מ-1949, צוותי חפירות – מורשים ובלתי מורשים – סרקו את צוקי קומראן המנוקדים במערות, בחיפוש אחר מטמוני מגילות.
בתחילה התגלה במקום שפע של ממצאים. אבל מאוחר יותר, במחצית השנייה של שנות ה-50, לא נמצא עוד כל חדש תחת השמש הקופחת של ים המלח.
במעלה המסלול התלול, גבוה מעל גן לאומי קומראן, הנוף עוצר נשימה (ולא רק משום שהייתי צריכה להסדיר את נשימתי לאחר הטיפוס) מהטרסה הקטנה שמחוץ למערה 52, כ-212 מטרים מעל ים המלח
בשלוש עונות החורף הקודמות, הצוות של גוטפלד בחן שוב מערות שכבר נסקרו בעבר, אבל לא בוצעו בהן חפירות. בחורף הקודם, הצוות עלה לגובה ובחן מערה לא ממופה, כדי לבדוק אם ממצאים חדשים ממתינים בצוקים התלולים.
לפני שהחפירה הסתיימה, גוטפלד לקח אותי למערכות המערות שמוספרו כ-52 ו-53 לפי הסקרים של ארכאולוגים קודמים, אשר איתרו בצוקים כ-600 מערות.
במעלה המסלול התלול, גבוה מעל גן לאומי קומראן, הנוף עוצר נשימה (ולא רק משום שהייתי צריכה להסדיר את נשימתי לאחר הטיפוס בעזרת חבל) מהטרסה הקטנה מעשה ידי אדם שמחוץ למערה 52, כ-212 מטרים מעל ים המלח.
מקובל לחשוב שהמגילות העיקריות נמצאו ב-11 מערות, הסביר לי גוטפלד לפני שנכנסנו למערה שממוקמת גבוה מעל מסלולי הטיול של הגן הלאומי.
הסברה הזאת, לדבריו, לרוב מבוססת על עדות מכלי שני של בדואים, היות שכמה מכתבי היד נרכשו ולא נחשפו בחפירות ארכאולוגיות. הוא האמין שייתכן כי חלק מהמצבור העצום מקורו במערות נוספות, שלא נבחנו עד כה על ידי ארכאולוגים.
המספר 52, מרוסס בצבע דהוי, מצביע על לוע המערה. בשנות ה-50 סקר אותה חבר משלחת החפירות המקורית למקום, ז'וזף מיליק, שהיה כומר וארכאולוג.
גוטפלד סיפר שמיליק כתב בשנות ה-50 מאמר שבו הציע כי אתר זה הוא למעשה המערה שתיאר טימותיאוס. מיליק שיער שהמגילות נלקחו מהמערה על ידי נזירים ממנזר קרנטל ביריחו, שהגיעו אליה בשליחותו של טימותיאוס יותר מאלף שנים לפני הסקירה שלו עצמו.
"אנחנו מאמינים – אנחנו לא יודעים, אבל זו אפשרות – שאולי לא הבדואים הם שבזזו את המערה, אלא שזה נעשה מאות שנים קודם לכן על ידי הנזירים של מנזר קרנטל", אומר גוטפלד.
בשלוש עונות החפירות שהתקיימו עד לביקור שלנו, הצוות גילה רמזים ל"פעילות של מגילות" – אביזרים כגון כדי חרס, עטיפות בד ורצועות עור.
בחורף שעבר, הצוות גם בחן שתי מערות גבוהות שהגישה אליהן אפשרית רק בעזרת ציוד טיפוס מלא ועוגני מתכת שנקבעו בסלע. כשעמדנו והבטנו בנוף הפנורמי של ים המלח, גוטפלד נופף בידו ואמר בחיוך, "זה המשרד שלי".
מה הניבה מערה 52
מנקודת מבט אקדמית, החפירות של ראשית 2019 נפתחו בשאלה אם המערות שנמצאו בגובה רב כל כך שימשו גם כחללי מגורים או רק להטמנת המגילות.
בעקבות החפירות במערה 52 העונה, והיעדר עדויות לתרבות חומרית מחיי היומיום, המסקנה הייתה שהמערה שימשה רק ככספת. חפירת בדיקה במערה B52, הגבוהה אף יותר, הניבה את אותן תוצאות, אמר גוטפלד.
"הסיפור של המערה והחפירה הוא יותר סביב הטיפוס, סחיבת הכלים למעלה וסנפלינג בדרך למטה", הוא אמר. "רק תחשבי על האיסיים שטיפסו לכאן עם כדים בידיים – כמו שאנחנו עשינו עם החבלים – כמה כדים נפלו בדרך?".
הפתח של מערה 52 "היה כמו מחילת ארנב", שהצוות הרחיב בעזרת מכושים קטנים. "ניפינו את הכול מהדלי הראשון, אפילו את ערימות העפר שמחוץ למערה", אמר גוטפלד – למקרה שהבוזזים הפילו מידיהם כלי חרס.
"הסיפור של המערה והחפירה הוא יותר סביב הטיפוס, סחיבת הכלים למעלה וסנפלינג בדרך למטה", הוא אמר. "רק תחשבי על האיסיים שטיפסו לכאן עם כדים בידיים – כמו שאנחנו עשינו עם החבלים – כמה כדים נפלו בדרך?"
בתוך מערה 52 הצוות מצא שברים של כדי מגילה מימי בית שני וכמה חומרים אורגניים. "ברגע שהסרנו שכבת עפר, התחלנו למצוא את שברי החרס של כדים מתקופת בית שני", הוא אמר. אבל לבד מכך לא התגלו במקום ממצאים נוספים, גם לאחר חפירה במערה אחורית שנראתה מבטיחה. "חפרנו כאן במשך שבועיים, זאת מערה נחמדה מאוד, אבל למרבה הצער לא מצאנו שום דבר", הוא אמר.
"המסקנה שלנו היא שהיא שימשה כמערת מגילות, אבל כשהכדים הוצאו ממנה, היא נותרה ריקה", אמר גוטפלד.
מה התגלה במערה 53 ה"עסיסית"
המנהל השותף של החפירות, פרייס, כומר ופרופסור ליהדות, מאמין שיש כאן עוד תעלומות שטרם התגלו. פרייס, שהצטרף אלינו במערה 53 שבאמצע גובה הצוק, הסביר כיצד החלו החפירות במערה – ובאחותה הסמוכה מערה 53B – ב-2017.
"קיווינו למצוא מערת מגילות", הוא אמר בכנות על מטרותיו ההתחלתיות. לדבריו, זה יהיה מרגש למצוא מערה שמכילה את כתבי הקודש שניתנו לאנשי הארץ.
"זו אחת המערות שנחפרו מדרום למישור. המערות המפורסמות יותר הן מצפון. ובחפירות שערכנו כאן", הוא אמר ונופף בידו בחלל המערה, "אכן מצאנו כדי מגילה – שבעה בסך הכול". אבל שום מגילה.
המערה אותרה בסקר שערכה רשות העתיקות ב-1993, ויש לה כמה מאפיינים מעניינים מעשה ידי אדם, כמו למשל עמוד התומך בפיסת תקרה התלויה מעל קצה מערה. אף על פי שהיא נותרה יציבה עד כה, זה בהחלט לא מקום טוב להציב בו כיסא ולשבת ליהנות מהנוף.
מערה נוספת, שלא מופתה בעבר, התגלתה לאחר טיפוס קליל מעל מערה 53, ונקראה מערה 53B.
הדרך אל המערות האלה אינה מסומנת, אבל בגובה 100 מטרים מעל ים המלח היא הרבה פחות מאומצת מאשר הדרך אל מערות 52 ו-B52, שהיו במוקד עונת החפירות ההיא (אל מרום המסלול אפשר להגיע רק באמצעות חבלים).
כיום, פתח מערה 53 פעור לרווחה, אבל בבדיקות ההתחלתיות ב-2010 הוא היה נסתר יותר מהעין. ואז פרייס וגוטפלד הבחינו במזרנים עשויים מעלי דקל ליד העמוד הבנוי בקצה המערה, וכן בשברי חרס.
פרייס השיג מימון לחפירות מתורמים פרטיים (חפירות אינן ממומנות על ידי ממשלת ישראל או אוניברסיטאות), והן אושרו על ידי קצין המטה לארכאולוגיה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון, שאחראי על החפירות בגדה המערבית, שבה נמצאות מערות קומראן.
לפני חפירות החורף של 2017, כל הסימנים נראו חיוביים. "הציפייה הייתה שיש מה למצוא כאן", אמר פרייס.
ואכן היה: מה שתוכנן בתחילה כחפירה של שבועיים נמשך על פני חמישה שבועות אינטנסיביים. נוסף על שברי חרס של שבעה כדי מגילה, באמצעות ניפוי זהיר של העפר, הצוות גילה מאות גלעיני זיתים ותמרים וכן זרעים, שמעידים על מגורים קדומים במערה. הייתה גם עדות ל"פעילות של מגילות", כגון 15 פיסות בד פשתן, ששימשו לעטיפת המגילות, רצועות עור חתוכות ומקל מעוקם, שלדברי פרייס שימש לליפוף המגילות והכנסתן לכדים.
נוסף על שברי חרס של שבעה כדי מגילה, הצוות גילה מאות גלעיני זיתים ותמרים וכן זרעים, שמעידים על מגורים קדומים במערה. הייתה גם עדות ל"פעילות של מגילות", כגון 15 פיסות בד פשתן
בניפוי התגלה גם "בלוט שהובא מהרי יהודה, מרחק של יותר מ-50 קילומטרים מכאן", אמר גוטפלד. בסך הכול הם מילאו מספר כמעט חסר תקדים של 450 שקים של חומרים אורגניים.
שני הממצאים המדהימים ביותר התגלו במערה 53B: מנורת שמן שלמה בסגנון קומראן, שנמצאה בפתח המערה, וסיר ברונזה יפהפה שנמצא באחורי המערה, בתא שנחשף לראשונה.
מערכת המערות גם חשפה סימנים למגורים קדומים הרבה יותר: דקות לאחר שהגיעו לטרסה שמחוץ ללוע המערה, גוטפלד התכופף והרים כמה פיסות חרס מהקרקע. ביד אחת הוא החזיק כמה שברי חרס מתקופת בית שני; ביד השנייה, שברי חרס פרהיסטוריים מלפני אלפי שנים, ככל הנראה מהתקופה הניאוליתית או הכלקוליתית.
ממצאים פרהיסטוריים אחרים כללו ראשי חצים וחניתות, להבי צור, חותם מעניין החצוב באבן קרנליאן ופיסת אבן וולקנית יקרת ערך, שבאופן כלשהו מצאה את דרכה לכאן מטורקיה.
"הייתה כאן הרבה פעילות, אבל רק בתקופת בית שני הכדים הובאו לכאן, ככל הנראה מקהילת קומראן, ונטמנו במערה", אמר פרייס.
לפרייס יש תיאוריה לגבי היעדרן של המגילות מהאתר: כשקהילת קומראן הותקפה בשנת 68 לספירה, והרומאים הפכו את המישור למצודה, הנתיב הצפוני נחסם. אז התושבים פנו דרומה, אולי למצדה, ולקחו איתם את המגילות.
מערה 53 חפורה כעת בחלקה עד סלע האֵם. שרידי פחם ממדורות בנות אלפי שנים אותרו על העמוד שליד גדילי העלים של המזרנים בני 2,000 השנים. לדברי הצוות, לא נותרה לו כאן עוד עבודה, ובקרוב הוא יחפש אזור אחר לחפירה.
לקראת החפירות של 2020
זמן קצר אחרי הסיור שלי, גוטפלד עמד להתחיל לסקור אזורים בטרסה האמצעית של הצוק עבור החפירות של 2020. "אנחנו מקווים למצוא עוד מערה 'עסיסית', כמו מערה 53", הוא אמר. "יש עוד הרבה לעשות, במיוחד באזור הזה", הוא הוסיף.
על פי כתבה שהתפרסמה השנה ב"הארץ", מנכ"ל רשות העתיקות ישראל חסון תומך במטרותיו של הצוות. "המדבר מלא במקומות מסתור. עד שלא נבחן אותם ביסודיות ונמפה אותם – לא נכריז על סיום הפרק", אמר חסון.
לדברי חסון, גם הארכאולוגים שלו עובדים באזור: "לפני שישה חודשים חפרנו שש מערות, ויותר לאחרונה חפרנו עוד שתיים באזור צפון ים המלח, אבל אני לא אגיד יותר מזה, מכיוון שאני לא רוצה לספק מידע לבוזזים… אנחנו עובדים ב'פרופיל נמוך' כדי להשיג את המתחרים", הוא אמר.
"לפני שישה חודשים חפרנו שש מערות, ויותר לאחרונה חפרנו עוד שתיים באזור צפון ים המלח, אבל אני לא אגיד יותר מזה, מכיוון שאני לא רוצה לספק מידע לבוזזים… אנחנו עובדים ב'פרופיל נמוך' כדי להשיג את המתחרים"
בכל שנה הצוות חייב להגיש למנהל האזרחי ביהודה ושומרון בקשה חדשה לאישור החפירות. חלק מהתהליך כולל השגת מימון הן עבור החפירות עצמן והן עבור פרסום הממצאים. עבור הצוות שאירח אותנו, המימון מגיע מתורמים פרטיים, דבר שאינו תמיד קל להשגה למרות מטרותיו, שמושכות תשומת לב ציבורית רבה .
לדברי גוטפלד, בשל האיום הממשי לביזה באזור, החפירה תיחשב ל"חפירת הצלה", המותרת על פי חוק כדי להציל חפצי מורשת יקרי ערך שעשויים להימצא באתר.
לטענת הארכאולוגים, מעשי הביזה יביאו להרס נכסי תרבות, ולכן יש למנוע אותם באמצעות חפירות מתמשכות. הטענה הזאת מעוררת התנגדות מצד כמה גורמים בבמה העולמית, בכלל זאת הארגון עמק שווה, שמדווח על חפירות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
על פי הפרוטוקול השני לאמנת האג בדבר הגנה על נכסי תרבות בעת סכסוך מזוין משנת 1999, כל חפירה ארכאולוגית בשטח כבוש הינה אסורה, "אלא במקרה שהדבר נחוץ בהחלט על מנת להציל, לתעד או לשמר רכוש תרבותי". סעיף 9, "הגנה על נכסי תרבות בשטח כבוש", אוסר גם על "כל שינוי, או שינוי בשימוש, של רכוש תרבותי שנועד להסוות או להרוס ראיות תרבותיות, היסטוריות או מדעיות".
גוטפלד אמר שכל חפירה מבוצעת רק לאחר השגת אישור מהרשות האחראית, במקרה זה המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (לשאלה אם מיקומן של המערות בגדה המערבית היווה מכשול להשגת מימון, גוטפלד השיב שהתגובה הזועמת היחידה שקיבל עד כה הייתה מצד אישה יהודייה בכנס בארצות הברית).
אבל הסיבה השלישית שהוא מציין לכך שאין משמעות למיקום החפירות בגדה היא שהמגילות הן בעלות חשיבות עצומה עבור היהדות והנצרות המוקדמת, ומהוות קשר ישיר לארץ ישראל ההיסטורית. "כשאני לוקח את הילדים שלי למוזיאון ישראל, והם יכולים לקרוא ישר מהמגילות, זה אומר הכול", הוא אמר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם