הגנרל צ'רלס ג'ורג' גורדון היה נוצרי אדוק ותלמיד נלהב של התנ"ך. ב-1883, ארבע שנים לפני שנהרג בח'רטום במהלך קרב נגד המורדים הסודאנים בשלטון הבריטי-מצרי, הוא יצא לחופשה ארוכה בירושלים.

שם, הוא הצטרף לקהילת המושבה האמריקאית – חברה נוצרית דתית משיקגו שעסקה בעבודת צדקה. המבנה שהתגורר בו התנשא מעל חומות העיר העתיקה.

יום אחד, בשעה שישב במרפסת ובהה צפונה, עיניו נתקלו בבית קברות מוסלמי ששוכן במעלה גבעה. מתחתיו, בין הסלעים, היו שתי מערות.  באור השמש של אחר הצהריים המאוחרים, הגבעה עם שתי ה"עיניים" הפעורות נראתה כמו גולגולת, וגורדון הגיע למסקנה שזוהי גבעת הגולגולתא, שעליה נצלב ישו:

"ויישא את צלובו ויצא אל המקום הנקרא מקום הגולגולת ובלשונם גולגותא" (הבשורה על פי יוחנן י"ט:17).

החודש טיילנו לאורך הטיילות הצפונית והמזרחית, הצופות אל חומות העיר העתיקה. איפשהו בין שער שכם לשער הפרחים – קטע שרוב המבקרים בירושלים אינם עוברים בו – הגענו אל מול המבנה שבו גילה גורדון את התגלית שלו. מעבר לרחוב סולטן סולימאן – בעבר תעלת מגן שנחפרה לפני יותר מאלף שנים – ראינו את מה שהוא ראה: המערות האפלות שמזכירות צורת גולגולת.

צעדנו דרך שער הפרחים, כל הדרך מזרחה עד שער האריות, על טיילת שהייתה סגורה שנים, משום שהמדרגות והמעקות בה לא היו בטוחים לשימוש. הטיילת, שתוקנה וחוזקה לאחרונה, נפתחה לאחרונה ומציעה מגוון נופים מפתיעים.

התחלנו את הסיור שלנו בכיכר הרומית שמתחת לשער שכם, שגם היא נפתחה שוב לאחרונה הודות לחברה לפיתוח מזרח ירושלים ולמשרד ירושלים ומורשת.

שער שכם, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, נבנה על ידי הסולטן הטורקי סולימאן הראשון, שהקים את חומות ירושלים במאה ה-16.

פועליו של סולימאן בנו אותו מעל שער הכניסה הקודם לעיר, שער ניצחון מפואר שהקים הקיסר הרומי אדריאנוס אוגוסטוס בראשית המאה השנייה לספירה.

שער הניצחון, שנועד לפאר את ניצחון צבאו על המורדים היהודים במהלך שלוש שנות מרד בר כוכבא, כלל קשת מרכזית נהדרת ברוחב 40 מטרים ובגובה 20 מטרים. משני צדיה נבנו עוד שתי קשתות מעוטרות קטנות יותר ושני מגדלים.

בתקופה הרומית, השערים הובילו אל מה שאנו מכנים היום הכיכר הרומית, רחבה גדולה שבמרכזה הוקם עמוד בגובה של כמעט 22 מטרים, ששימש כנקודת האפס למדידת המרחק אל ערים אחרות. בראש העמוד ניצב פסלו של אדריאנוס, שנועד להזכיר לכול שהוא האיש שדיכא את המרד היהודי.

עמוד זה הוא שהעניק לשער את שמו הערבי, "באב אל-עמוד".

נוף מטיילת החומות (צילום: שמואל בר-עם)

הקשת הצנועה השתמרה היטב

למרבה המזל, אחת הקשתות הצדיות, הצנועות יותר, של אדריאנוס השתמרה היטב, והיא ניצבת מתחת למפלס הרחוב, משמאל לשער שכם של סולימאן.

כאשר נכנסנו דרך השער אל הכיכר הרומית, הבחנו באבנים מתקופת הורדוס (תקופת בית שני) שנעשה בהן שימוש חוזר במבנים שהקים אדריאנוס.

האבנים הללו הן לבני ענק מלבניות, המהוות את החלק המרכזי של המבנה, הממוסגר בשוליים צרים מסותתים. ניתן לראות אותן על השער, על קירות המגדל הסמוך ועל טיילת החומות, לצד העיטורים שפיארו פעם מבנים עתיקים.

הכיכר עשויה מהרצפה הרומית המקורית, שנעשו בה חריצים כדי למנוע החלקה של מרכבות ועגלות. על אחד האריחים חרוט לוח משחק מקורי בן 2,000 שנה, שככל הנראה שימש את החיילים הרומים שהיו מוצבים במגדל להפגת השעמום.

כדי להגיע למקטע שלנו בטיילת, טיפסנו במעלה אותן מדרגות שהחיילים טיפסו בהן בימים ההם, והגענו לתוספת מאוחרת יותר למבנה, שככל הנראה נבנתה בידי הטורקים. הנוף מנקודת התצפית הגבוהה הזאת הוא מרהיב, ומשתרע מהגגות האדומים של שכונת מוסררה ועד השווקים ההומים של מזרח ירושלים.

בין החנויות הבנויות בסגנון ערבי עומדים בניינים אירופיים מפוארים מהמאה ה-19, כמו אכסניית שמידט הקתולית, ביתה של האגודה הגרמנית לארץ הקודש.

בעוד מקטעים אחרים של הטיילת גובלים ברבעים היהודי, הארמני והנוצרי של העיר, המקטע הזה עובר על פני הרובע המוסלמי הצפוף. ולא פלא שהוא עמוס כל כך: כל העיר שבין החומות מהווה קילומטר רבוע אחד, שהרובע המוסלמי תופס שליש מתוכו ומאכלס 30,000 תושבים – שלושה רבעים מהאוכלוסייה הכללית.

אולם מעבר לגדרות התיל, לאנטנות ולדודי השמש זכינו לצפות בנוף ייחודי שכלל בתוכו את שלוש הדתות המונותיאיסטיות. ראינו ממרחק את הר הבית, את בית כנסת החורבה המשוחזר המפואר ואת שתי הכיפות הגדולות של כנסיית הקבר.

עד מהרה הנוף החל להשתנות. מתחת ראינו בתי ספר, בית הארחה לעולי רגל מוסלמים מהודו ומרחבים הכוללים מגרשי משחקים, פארקים וגני שעשועים.

רק החלק העליון של המבנה שבו התאכסן גורדון לתקופת מה נראה מהטיילת. אולם במבט מקרוב בולטים שני מאפיינים של החזית: קרסים ענקיים ואלמנט אדריכלי נפוץ במזרח התיכון הידוע בשם "קיזאן".

ה"קיזאן" עשוי מצינורות חימר חלולים המוטמעים בבטון או במלט בחלקו העליון של הבניין, שנועדו לספק לדיירים רוח ואוויר צח.

הקרסים על הקירות החיצוניים נוספו ככל הנראה לצורך חיזוק המבנה, לאחר רעידת האדמה שפקדה את ירושלים ב-1834. אף על פי שהיא נמשכה רק שניות בודדות, עוצמתה הייתה חזקה: חלק מחומת העיר ליד כיפת הסלע התמוטט, יחד עם כמה צריחים. כמה מבנים ניזוקו מהרעידה, בהם אחת מכיפות כנסיית הקבר.

נוף מטיילת החומות (צילום: שמואל בר-עם)

נוף פנורמי

לאחר שעברנו את שער הפרחים, הגענו לקטע הטיילת שנפתח מחדש לאחרונה. מכאן, נהנינו מנוף פנורמי שהחל ברחוב צלאח א-דין שמעבר לכביש והשתרע עד הגבעה הצרפתית, האוניברסיטה העברית על הר הצופים, אוניברסיטת בריגהם יאנג של הכנסייה המורמונית המשתרעת על ההר, מוזיאון רוקפלר ווהר הזיתים.

לפני שפנינו לכיוון שער האריות, עצרנו לרגע ליד מגדל החסידות, שניצב בפינה הצפון-מזרחית של החומה. איש אינו יודע באמת כיצד המגדל קיבל את שמו, אך לפי אחד ההסברים, נראה שמסיבה עלומה כלשהי הטורקים העות'מאנים החליטו לערוך מחווה לגוטפריד מבויון, שליטה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית.

על פי האגדה, סבו של גוטפריד שט בסירה שהובלה על ידי ברבור כדי להציל עלמה במצוקה. שמו של גוטפריד נקשר בברבורים, אבל ברבורים אינם מצויים בארץ. אולם, מכיוון שברבורים מזכירים את החסידות שנודדות בשמי ירושלים, הטורקים כינו את המגדל בשם מגדל החסידות – "בורג' א-לקלק" בערבית.

שער האריות ממוקם מעבר ומשמאל לשער שכם – שם ירדנו מהטיילת.

הערה: רוב מקטעי הטיילת נוחים יחסית להליכה. עם זאת, המסלול מצריך עלייה וירידה בעשרות מדרגות, ועלול להיות קשה לסובלים מכאבי ברכיים. כרטיס כניסה לכיכר הרומית עולה 10 שקלים; כרטיס דו-יומי לכיכר הרומית ולכל חלקי הטיילת עולה 20 שקלים בלבד.