עגונות, הסיפור האמיתי

"הייתי בטוחה שאני אגיד 'אני רוצה להיפרד', והוא יגיד 'בסדר', שנישאר חברים. הייתי מאוד תמימה" ● "בשקט, בשקט, הוא היה לוחש לי באוזן: בחיים לא תקבלי גט, עד שתיתני כסף" ● "הבעיה הגדולה היא העובדה שהמדינה מניחה לזה לקרות. חירות הפרט זאת זכות בסיסית" ● נשים מסורבות גט (עגונות) חושפות את מציאות חייהן העגומה, באות בטענות קשות לממסד הרבני, ושואבות כוח מפעילות חברתיות במסע מיוחד שהתקיים לאחרונה בערבה

  • השנה השלישית למרתון "הולכות להרים הרים" לאות הזדהות עם נשים עגונות (צילום: אירית עמית/Courtesy)
    אירית עמית/Courtesy
  • השנה השלישית למרתון "הולכות להרים הרים" לאות הזדהות עם נשים עגונות (צילום: אירית עמית/Courtesy)
    אירית עמית/Courtesy
  • השנה השלישית למרתון "הולכות להרים הרים" לאות הזדהות עם נשים עגונות (צילום: אירית עמית/Courtesy)
    אירית עמית/Courtesy

על שביל צחיח בערבה, 300 נשים בחולצות אדומות מתיישבות לארוחה קלה של אחר הצהריים. לצד דוכני האוכל שהוקמו לרגל האירוע, מוזיקאית מנגנת מוזיקה מדיטטיבית בתוף פאנטם שהיא אוחזת בחיקה, בעוד כמה מטוסים של חיל האוויר חולפים בשמים המעוננים שמעל. ועדיין, למרות קולות הדיבור, הרשרוש והמוזיקה, דממת המדבר משרה על הרגע אווירה נוגה.

"אני מסורבת גט כבר 12 שנה", אומרת אורלי ויטל, 41, בקול שקט. "מה, באמת? לא יכול להיות", מתערבת בקול רם אישה אחרת, שעומדת בסמוך. "את לא רואה את הקרניים שלי?", ויטל צוחקת וטופחת על ראשה, המכוסה בפאה; לא היה אפשר להבחין בינה לבין כל אישה חרדית נשואה אחרת.

מאות הנשים השתתפו במסע המדברי שנמשך 24 שעות ו-24 קילומטרים בחמישי ושישי לאות הזדהות עם נשים מסורבות גט או "עגונות". כעת, בשנתו השלישית, מרתון "הולכות להרים הרים" מגייס כסף עבור ארגון יד לאישה מבית אור תורה סטון, ארגון המסייע לאותן נשים לנווט את הליך הגירושים שלהן.

בישראל, שבה נישואים וגירושים נתונים בסמכות הרבנות הראשית, גירושים מתבצעים על פי ההלכה היהודית, כלומר הגבר חייב לתת גט והאישה חייבת לקבל אותו. אם הוא מסרב, מתחמק מהרשויות או סובל ממוגבלות שאינה מאפשרת זאת, האישה נותרת כבולה בנישואים בעיני רשויות הדת, ולפיכך בעיני המדינה.

במקרים רבים, מתן הגט מעוכב ומותנה בקבלת סכומי כסף גדולים, בוויתור על דמי מזונות, על רכוש וכן הלאה, דבר שלדבריהן הוא בגדר סחטנות והתעללות.

האישה השנייה, חילונית, רוכנת לעבר ויטל ומתוודה שגם לה "היו קרניים במשך שלוש שנים" עד שקיבלה את מסמכי הגירושים. "מה זאת אומרת 12 שנה? מה נעשה?", היא שואלת באהדה. "נחייך", משיבה ויטל בקול רך.

"זה בלתי נתפס"

שעות לאחר מכן, בתום הליכה של 18 קילומטרים ולפני הפרידה לשנת הלילה, כ-100 נשים מתאספות בבקתה עגולה בחוות האנטילופות בערבה. הן מצטופפות סביב 14 הנשים שנותרו עגונות ונשים אחרות שקיבלו את הגט שלהן לאחרונה, לאחר שנים של המתנה, כדי להקשיב לסיפורים שלהן.

מגוון הטיפוסים של הנשים העגונות ושל משתתפות המרתון – חילוניות ודתיות, צעירות ומבוגרות יותר, מכל הארץ – מבליט את האמת לגבי התהליך הזה: כל אישה יהודייה בישראל שעוברת גירושים עלולה למצוא את עצמה במצבן.

"השנה היא 2020, וזה בלתי נתפס, אבל אנחנו עדיין צריכות להילחם כדי לשחרר נשים", אומרת פנינה עומר, מנכ"לית יד לאישה. רק בחודש האחרון הארגון שחרר 12 נשים, בהן אחת שחיכתה לגט 20 שנה, אומרת עומר לקול תרועות.

לא ידוע כמה עגונות (נשים שבעליהן נמלטו או אינם מסוגלים לתת להן גט עקב מוגבלות גופנית או שכלית) ומסורבות גט (נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט מסיבות של נקמה או סחטנות) חיות בישראל, אומרת תמר אודרברג, עורכת דין ביד לאישה (המונח "עגונות" משמש לשני המקרים).

"השנה היא 2020, וזה בלתי נתפס, אבל אנחנו עדיין צריכות להילחם כדי לשחרר נשים", אומרת פנינה עומר, מנכ"לית יד לאישה. רק בחודש האחרון הארגון שחרר 12 נשים, בהן אחת שחיכתה לגט 20 שנה

הארגונים שמייצגים את הנשים מגדירים אותן כמסורבות מהרגע שהבעלים שלהן מסרבים להתגרש מהן, בעוד שבתי הדין הרבניים עושים זאת רק לאחר שהם מוציאים צו גירושים – תהליך שיכול להימשך שנים, לאחר ניסיונות להגיע לפשרה – ולאחר שהוא מופר, היא אומרת.

לבתי הדין הרבניים בישראל יש סמכות שיפוטית להפעיל סנקציות מרחיקות לכת נגד סרבני גט, בכלל זאת עיכוב יציאה מהארץ, צו להפסקת העסקתם ואף מעצרם, אף על פי שאמצעים אלה ננקטים לעתים רחוקות בלבד.

בסיפורים שסיפרו הנשים במפגש לא היה אפשר לזהות דפוס אחד חוזר. חלקן סיפרו על אלימות ביתית שהחלה בליל הכלולות, אחרות אמרו שנישואיהן היו שגרתיים וחסרי אהבה. חלקן הביעו כעס עמוק כלפי רשויות הדת או תלונות כלפי המדינה שעומדת מנגד בשעה שחירותן נגזלת מהן; כמה מהן, דתיות, ביטאו הכנעה כלפי ההלכה היהודית, ואחרות הביעו אסירות תודה כלפי בתי הדין הרבניים, שהן חשות שהיו לצדן אבל ידיהם היו כבולות.

נשים רבות תיארו את התסכול שבמצב הלימבו שלהן בשל חוסר יכולתן להינשא שוב, בעוד אחרות סיפרו על ייסורים ביורוקרטיים בשל יחסם של גופים ממשלתיים כלפיהן כאל נשים נשואות זמן רב לאחר סיום היחסים עם בעליהן.

חלק מהנשים שהצליחו לקבל גט בעזרת יד לאישה חלקו את סיפוריהן בהתרגשות ובתחושת הקלה ניכרות; אחרות הביעו צער על הזמן האבוד.

אחת הנשים סיפרה על נישואיה לחבר לעבודה בבית מלון. הוא סיפר לה שהוא יתום מירושלים, אף על פי שלא היה יתום ולא מירושלים, לדבריה. הוא התחתן איתה כשהייתה חולה בסרטן ("הוא התחתן בשביל הכסף וחשב שאני לא אשרוד", היא אומרת. "אבל שרדתי"). הנישואים נמשכו חמישה חודשים; הגירושים עדיין נמשכים, שש שנים לאחר מכן.

אישה אחרת, אם לשישה, החלה לספר את סיפורה, באופן אירוני, בכישרון קומי מרשים. כמה רגעים לאחר מכן היא פרצה בבכי כאשר תיארה חיים של התעללות ועוני, מה שהגביר את הדיסוננס שאפיין את האירוע. הייתה מוזיקה קצבית, היו ריקודים נטולי עכבות, פילאטיס, אוכל והופעה – והיו סיפורים מהפכי קרביים. זה היה כמו מחנה קיץ למבוגרים – אבל עם איום מתמיד של ירידה במורל.

היו מעברים מהירים ומערערים בין הבזקים של כעס וחמלה. התקיים מאבק גלוי בין התרסה להשלמה, צחקוקים הופרעו בפתאומיות על ידי חשיפות של מצוקה כלכלית ודאגות אימהיות, ווידויים על חוסר ודאות לגבי העתיד הותכו בהצהרות אמונה וב"לחיים" מסוחרר כשהיין זרם בחופשיות בארוחת הערב.

והן זכו לנראוּת. הנשים האלה, שהמצוקה המתמשכת שלהן מגיעה לכותרות הראשיות רק לעתים רחוקות, או שאינן דמויות ציבוריות, אומצו על ידי זרים שגייסו כסף למענן. במהלך הצעדה ובמחנה, הן חשפו בגלוי ובכאב את השלשלאות שעוגנות אותן. שוחחנו עם כמה מהנשים האלה על חוויותיהן.

השנה השלישית למרתון "הולכות להרים הרים" לאות הזדהות עם נשים עגונות (צילום: אירית עמית/Courtesy)
השנה השלישית למרתון "הולכות להרים הרים" לאות הזדהות עם נשים עגונות (צילום: אירית עמית/Courtesy)

"זה באמת יכול לקרות לכל אחת"

י', בת 30 ואם לילד בן 7 וחצי, שמעדיפה לא להיחשף בשמה המלא, לא חשבה שזה יכול לקרות לה. "הסיפור שלי הוא חסר דרמה – וזו הדרמה", היא אומרת.

"לא הייתה אלימות, לא היה חוסר נאמנות, שום דבר. היינו הזוג הכי נורמלי למראית עין. שנינו משכילים. הייתי בטוחה שאני אגיד 'אני רוצה להיפרד', והוא יגיד 'בסדר'. אמרתי לעצמי שתהיה לנו משמורת משותפת, שהכול יהיה בסדר, שנישאר חברים. הייתי מאוד תמימה".

היא ובעלה לשעבר גדלו שניהם בבתים חרדיים, אבל נמצאים כעת על הקצה היותר ליברלי של הספקטרום הדתי, אומרת י', שעוסקת כיום במחקר על עניינים סוציאליים ושירותי בריאות עבור גופים ממשלתיים. "אני חושבת שמה שאפשר ללמוד מהסיפור שלי הוא שזה באמת יכול לקרות לכל אחת", היא אומרת.

כדי להדגיש את חוסר האמונה שלה בכך, י' משחזרת איך לפני כמה שנים, לפני ההידרדרות ביחסים, היא שמעה על אירוע במרכז צדק לנשים, שהזמין אנשים לבוא ולחתום על הסכמי טרום נישואים הלכתיים שנועדו למנוע עיכוב גט.

בעלה היה בעניין, היא אומרת, ומתארת אותו כפמיניסט. אבל הם לא הצליחו למצוא בייביסיטר, אז הם לא הלכו, היא מספרת.

מחשש לתביעת דיבה, י' נמנעת מלפרסם את דבר הסירוב עד שבית הדין הרבני יכריז על בעלה כסרבן גט באופן רשמי. חבריה יהיו המומים כשישמעו על כך, היא אומרת, ואפילו גיסתה לא יודעת שהיא עדיין לא קיבלה גט

בעלה של י' מסרב לתת לה גט במשך שנתיים. המאבק נסב לכאורה על כסף, היא אומרת, אף על פי שלטענתה הוא סירב להתחייב לתת לה גט גם אם דרישותיו ייענו. "אולי אם הייתי מוותרת על הרבה כסף זה היה עובד, אבל זה פשוט מרגיז אותי ברמה העקרונית", היא אומרת ומדברת בלעג על ה"סחטנות" וה"חוצפה".

מחשש לתביעת דיבה, י' נמנעת מלפרסם את דבר הסירוב עד שבית הדין הרבני יכריז על בעלה כסרבן גט באופן רשמי. חבריה יהיו המומים כשישמעו על כך, היא אומרת, ואפילו גיסתה לא יודעת שהיא עדיין לא קיבלה גט.

עם התמשכות ההליכים, בעלה שכר חוקר פרטי כדי לעקוב אחריה ולהשיג מידע שיפגע בה בבתי הדין הרבניים, היא מספרת. לדבריה, היא אינה נרתעת מכך וממשיכה בחיי היומיום שלה כרגיל.

י', שמכנה את עצמה דוסית, מאשימה את המדינה. "יכולתי להתרגז על הדת – יש כאן הרבה דברים שערורייתיים. אבל בעיניי, העובדה שהמדינה, שבסופו של דבר היא עדיין מדינה מערבית, מניחה לזה לקרות ושותפה לדבר עבירה היא הבעיה הגדולה יותר. זאת זכות בסיסית, חירות הפרט – אין דבר בסיסי יותר מזה".

אורלי ויטל (צילום: אירית עמית/Courtesy)
אורלי ויטל (צילום: אירית עמית/Courtesy)

"ואז הוא נעלם"

לפני חמש שנים, בעלה של ויטל יצא משימוע בבית הדין הרבני ונעלם.
"הם לא יודעים איפה הוא. הוא ברח, ניתק את הטלפון שלו. המשפחה שלו אותתה שהוא בחו"ל, אבל היה נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, אז אם הוא עזב, הוא עזב באופן בלתי חוקי, או עם דרכון מזויף, ואין דרך לבדוק את זה", היא אומרת.

רק אחרי שהוא ברח, היא מספרת, שבע שנים לאחר שהגישה תביעת גירושים, בית הדין הרבני הכריז עליו באופן רשמי כסרבן גט.

ויטל, שמדברת בקול רך ושלֵו, מתארת כיצד היא ובעלה לשעבר יצאו יחד בנעוריהם, כששניהם היו חילונים, אבל נפרדו. לאחר שבגיל 18 היא אימצה אורח חיים דתי, וגם הוא החל להתקרב אל הדת, הם נפגשו שוב, ומאוחר יותר הם נישאו והביאו לעולם ארבעה ילדים. לדבריה, כעבור כמה שנים היחסים ביניהם התקלקלו ונקלעו למאבק כלכלי מר בין שתי המשפחות שלהם.

כשהגישה תביעת גירושים נגד בעלה, היא הבינה מהר מאוד שהוא לא ייכנע בקלות. "בשקט, בשקט, הוא היה לוחש לי באוזן, 'בחיים לא תקבלי גט, עד שתיתני כסף לאמא שלי'", היא אומרת ומשפילה מבט אל מכשיר ההקלטה שלי. "הוא היה לוחש לי באוזן מכיוון שהוא פחד שאני אקליט אותו, כי הוא תמיד הקליט אותי".

"זה סוג של נקמה כלפיו שהמשכתי בחיי, שהתקדמתי הלאה, שהמשכתי לעבוד, שאני מאושרת. הוא לא יכול לקחת ממני את האושר, למרות שהוא לא אפשר לי להמשיך בחיי, להתחתן, לנהל מערכת יחסים וללדת ילדים"

ויטל אומרת שהיא הייתה רוצה שיהיו יותר "דיינים אמיצים" שיבהירו לבעלים סרבנים שלא יתקיים משא ומתן על המחיר לגט באולם בית הדין. אבל בתי הדין הרבניים מעוניינים להשיג ויתורים משני הצדדים, מה שמעודד את הבעלים להציב דרישות כלכליות בלתי אפשריות, לדבריה.

היות שבעלה נמלט, ומקום הימצאו אינו ידוע, ההליכים הוקפאו לזמן בלתי מוגבל. בינתיים, ויטל הפכה למנהלת עמותת אם הבנים, שמסייעת לנשים חרדיות גרושות ולמשפחותיהן, ושהיא עצמה פנתה אליה בעבר בבקשת עזרה.

"זה סוג של נקמה כלפיו שהמשכתי בחיי, שהתקדמתי הלאה, שהמשכתי לעבוד, שאני מאושרת. הוא לא יכול לקחת ממני את האושר, למרות שהוא לא אפשר לי להמשיך בחיי, להתחתן, לנהל מערכת יחסים וללדת ילדים", היא אמרה במפגש.

אלנה שאפורקר (צילום: אירית עמית/Courtesy)
אלנה שאפורקר (צילום: אירית עמית/Courtesy)

"אני אתמודד עם האלימות"

כשאלנה שאפורקר, שהגיעה לישראל ממומביי, הודו, והתגיירה, עזבה את בעלה לשעבר ב-2016, היא לקחה איתה את בנה ו-400 שקלים. היא שילמה את שכר הדירה והשאירה את 2,000 השקלים הנותרים בארון מתוך רחמים, היא אומרת.

"מהיום הראשון לנישואים סבלתי מאלימות", היא מספרת. "אחרי החופה הלכתי הביתה והייתה שם אלימות. פחדתי לעשות צעד באותו היום, לעזוב את הנישואים. חשבתי, 'אני אתמודד עם זה'. התמודדתי עם זה במשך 14 שנה.

"תמיד נלחמתי על שלום בית. חשבתי, 'זה קל לפרק את המשפחה, אבל אני רוצה לבנות אותה'. רציתי שיהיה לבן שלי אבא נורמלי. היום אני מצטערת מאוד לומר שלא יכולתי לתת לו את זה, אבל הצלתי אותו", היא אומרת וקולה נשבר.

"מהיום הראשון לנישואים סבלתי מאלימות", היא מספרת. "אחרי החופה הלכתי הביתה והייתה שם אלימות. פחדתי לעשות צעד באותו היום, לעזוב את הנישואים. חשבתי, 'אני אתמודד עם זה'. התמודדתי עם זה 14 שנה"

כשהגישה תביעת גירושים, בית הדין הרבני ובעלה ביקשו ממנה לתת לנישואים הזדמנות נוספת. אלנה, שהייתה לבדה במדינה, ללא משפחה ועם חברים בודדים, הסכימה וחזרה אליו למשך שנה. אבל כשהמצב לא השתנה היא שוב עזבה.

ב-2018 בית דין רבני הוציא נגדו צו גירושים. עם סירובו, בעלה לשעבר פוטר מעבודתו במסגרת הסנקציות שהטיל עליו בית הדין. אבל הוא לא שינה את דעתו.
ואז, כמה חודשים לאחר מכן, הוא נעצר. הוא נכנע ללחץ, ולאחר שהסכימה לשלם לו סכום כסף גדול, הוא שחרר אותה סוף סוף.

"מעולם לא התכוונתי לגרום לו סבל. גם היום אני לא רוצה שהוא יסבול… אבל הוא העמיד אותי במצב כזה שלא הייתה לי ברירה", אומרת שאפורקר. היא מציינת שהוציאה גם הרבה כסף על מסמכי הגירושים, "אבל היום אני מרגישה שהיה שווה לשלם את הכסף הזה בשביל החופש שלי".

לפני שנה, ערב האירוע "הולכות להרים הרים" שהתקיים אז בפעם השנייה, הוא הסכים לתת לה גט, היא נזכרת. אבל בשימוע למחרת, כשחברותיה צעדו במדבר, הוא חזר בו. חברותיה המטירו עליה תמונות והודעות כדי לתמוך בה ולעודד אותה. "תודה לאל, היום אני כאן", היא אומרת בעליצות, "ציפור חופשיה!"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בישראל יש יותר מסורבני גט מאשר מסורבות גט. לפי נתונים רשמיים של הרבנות. אף סנקציה לא נגזרת כנגד נשים המסרבות לתת גט. אתן שבויות בקונספציה של "הנשים תמיד מסכנות". עם כל ההבנה למצב הנשי... המשך קריאה

בישראל יש יותר מסורבני גט מאשר מסורבות גט. לפי נתונים רשמיים של הרבנות.
אף סנקציה לא נגזרת כנגד נשים המסרבות לתת גט.
אתן שבויות בקונספציה של "הנשים תמיד מסכנות". עם כל ההבנה למצב הנשים מסורבות הגט אתן מתעלמות מהגבר הישראלי הגרוש הנרמס תחת מכבש החוקים בארץ המפלה את הגברים הגרושים לעין שיעור יותר מאשר את הנשים.

https://www.srugim.co.il/183014-%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%92%D7%98-%D7%9E%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0

עוד 1,817 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 4 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איימן עודה: ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 53 עדכונים

הוא מקנא לי כי הוא אוהב אותי

אלימות לא נראית כפי שאנחנו מדמיינים אותה.

חשדנות מצד בן הזוג, זה לא משהו להבליג עליו.
הוא עלול לפרש כל אינטרקציה שאת מנהלת עם מישהו אחר כפלירטוט או רמיזה מינית. זה, בהמשך, ישמש לו תירוץ להתנהגות אלימה.

תשכחי מה שראית בסרטים, קנאה היא לא סימן לאהבה!

לזכר טטיאנה חייקין שנרצחה על ידי הגבר שהיא התחתנה איתו.

* * *

אנימציה: צליל בנדריהם
גרפיקה: Vecteezy.com freepikcompany.com

אמנית פלסטית ואנימטורית. חפשו "הדף הלבן לא מפחיד אותי" באינסטה, פייס ויוטיוב!

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 55 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ישראל – ארה"ב, האם "היחסים המיוחדים" עדיין מיוחדים?

מה צפוי ליחסי ישראל ארה"ב אם יהיו חילופי נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה ביחסים בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסים בין המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל? השיח התקשורתי בדרך כלל בוחן את היחסים בין המדינות על סמך היחסים בין המנהיגים, אבל מכלול יחסי ישראל ארה"ב גדול בהרבה מזהות המנהיגים, וחשוב להתייחס למגמות ארוכות הטווח.

מה צפוי ליחסים עם ישראל אם יתחלפו נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסי המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל?

בכדי לפרק את המכלול של "היחסים המיוחדים" מקובל לחלק אותם לשלושה מרכיבים עיקריים תחת הקיצור VIP: Values, Interests, Politics. ערכים, אינטרסים ופוליטיקה.

חשוב לציין שבשלושת המרכיבים האלו היחסים עמוקים יותר בלי קשר לזהותם של המנהיגים, אבל למנהיגים בהיסטוריה, ובעיקר כיום, יש השפעה חשובה על המגמות ארוכות הטווח. אתחיל בתיאור הבסיס ליחסים בכל אחד מהמרכיבים:

הבסיס הערכי

החלוצים (pilgrims – ע"ש העיר באנגליה שהגיעו ממנה ב-1620, Plymouth Rock) היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שהם קיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד.

משחר ינקותה ראו האבות המייסדים של ארה"ב את עצמם קשורים לחזון נביאי ישראל, וראו בארה"ב את "ירושלים החדשה". כך גם "האבות המייסדים" של ארה"ב, שניסחו את הצהרת העצמאות ולאחר מכן את החוקה האמריקאית ושימרו את הרוח הפרוטסטנטית הזאת.

בכיוון ההפוך, אבות הציונות הושפעו מהמהפכה האמריקאית ומעקרונות החוקה האמריקאית והיתה שאיפה הדדית שארה"ב וישראל תהיינה מדינות אחיות בהיותן מדינות מהגרים שהשתחררו מהשליטה הבריטית ושאפו להקים עולם חדש. כזה שמבוסס על חברה צודקת וחופשית המקפידה על שלטון החוק ועל זכויות האזרח. ישראל אכן נחשבה בעיני רוב האמריקאים כחולקת את ערכי הדמוקרטיה הליברלית עם ארה"ב.

החלוצים האמריקאים היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שקיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד

האינטרסים המשותפים

מאז ההכרה של הנשיא טרומן במדינת ישראל – 11 דקות מאז הכרזת העצמאות על ידי בן גוריון, שאפו מנהיגי ישראל ליחסי קרובים עם ארה"ב בשל היותה מנהיגת העולם החופשי והמעצמה החזקה בעולם. לארה"ב זה לקח קצת יותר זמן, אבל מאז מלחמת ששת הימים גם מנהיגיה ראו בישראל שותפה אסטרטגית.

בימי "המלחמה הקרה" הייתה ישראל בבירור בצד של המערב בניגוד לאויבותיה של ישראל שהיו בצד הסובייטי. ישראל גם נחשבה לשותפה זולה יחסית, משום שלמרות הסיוע הבטחוני, ישראל לא נדרשה להצבה של חיילים אמריקאים ונלחמה בעצמה את מלחמותיה.

המזרח התיכון הפך ליעד חשוב ביותר למדיניות החוץ האמריקאית בשל מאגרי האנרגיה במפרץ שהיו קריטיים לכלכלת ארה"ב והעולם. לישראל היה אינטרס במעורבות אמריקאית באזור, משום שרק על ארה"ב יכולנו להסתמך כמעצמה שרואה בביטחון ישראל חלק מהמכלול בו היא מגדירה את האינטרסים שלה. כל אלו הסבירו את שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני וקצרה היריעה מלתאר את כל המנגנונים והפורומים המשותפים.

העוצמה של ישראל בפוליטיקה

התמיכה בישראל לאורך השנים היתה דו-מפלגתית, ושני הצדדים של הפוליטיקה האמריקאית ראו בישראל נושא שהוא מעל המחלוקות הפוליטיות. הדיפלומטיה הישראלית, הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק והארגונים היהודיים הקפידו על דו-מפלגתיות, למרות העובדה שרוב היהודים תמכו מאז ומעולם במפלגה הדמוקרטית.

הגורמים הפרו-ישראלים היו והם עדיין מאורגנים וחזקים מאד מבחינה פוליטית. היהודים, אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לחלוטין לא פרופורציונאלי לגודלם. מבין התורמים למפלגה הדמוקרטית – היהודים מונים קרוב לחצי, ובמפלגה הרפובליקנית – כרבע, שזה בשתי המפלגות מספר לחלוטין לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסיה.

הגורמים הפרו-ישראלים היו ועודם מאורגנים וחזקים מבחינה פוליטית. היהודים אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לא פרופורציונאלי לגודלם

נוכחותם הגדולה של היהודים, יותר מהממוצע הארצי שלהם, במדינות מתנדנדות כמו פלורידה, פנסילבניה ואוהיו – הוסיפו למיתוס ההשפעה היהודית. איפא"ק בזכות מקצועיות ונחישות וגם בזכות מיתוסים על השפעה יהודית הפכה לשדולה החזקה והאפקטיבית ביותר בארה"ב בתחום מדיניות החוץ.

באשר לתומכי ישראל הנוצרים האוונגליים, הרי שהם כמעט כולם בצד הרפובליקני, אבל מספרם עצום, כ-80 מיליון, ויכולת הארגון והמשמעת שלהם מרשימים. תמיכתם בישראל היא כמעט אוטומטית משום שהם מאמינים שזו מצווה אלוהית שמפורטת בכתבי הקודש, ושהצלחתה של ישראל עד הקרב בארמגדון תוביל בסופו של דבר לחזרתו של ישו המשיח.

אז לכאורה נראה שהכל בסדר ואכן הבסיס של "היחסים המיוחדים" עמוק ומוצק, אבל במציאות לא הכל בסדר, משום שהמגמות מדאיגות בשלושת התחומים.

1. מגמות בתחום הערכים

לכאורה, על סמך בחירתו של טראמפ ומדיניותו אפשר לומר שהשינוי של ארה"ב ימינה לכיוון הערכים השמרניים ודחיקת הדמוקרטיה הליברלית משותף לשתי המדינות, אבל הנתונים הדמוגרפיים מראים תמונה אחרת.

בישראל אכן הדמוגרפיה מושכת את המדינה ימינה בשל רמת הילודה הגבוהה של החרדים ומגמה של נישואים מאוחרים אצל הליברלים. בארה"ב לעומת זאת ישנה עלייה באחוז המיעוטים שנוטים לערכים פרוגרסיביים. ארה"ב כבר מזמן אינה מדינה של (WASPs – White Anglo-Saxon Protestant).

לדוגמא, בבית המשפט העליון של ארה"ב אין אף לא פרוטסטנט אחד (יש שם שלושה יהודים ושישה קתולים) ורוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS. למרות בחירתו של טראמפ ב-Electorate College, זוהי הייתה הצבעה שאינה מעידה על המגמה ונבעה מהרבה סיבות  נקודתיות (האנרגיה בקרב ציבור המפסידים מהגלובליזציה, חוסר הפופולריות של קלינטון בבייס הדמוקרטי, השפעת הרשתות בחיזוק מגמות פופוליסטיות וכוחן המוגדל של מדינות קטנות באלקטורט קולג').

בביהמ"ש העליון של ארה"ב אין אפילו פרוטסטנט אחד (יש 3 יהודים ו-6 קתולים). רוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS

מאז בחירתו של טראמפ (שכזכור לא זכה ברוב המצביעים גם כשניצח) בבחירות האמצע ב-2018 היה "גל כחול" משמעותי וברוב משאלי העם במדינות עדיין מנצחת המגמה של הליברליזם בנושא זכויות הקהילה הלהט"בית, מעמד הנשים וכו'.

2. מגמות בתחום האינטרסים

ארה"ב מאבדת עניין במזרח התיכון ובמידה רבה של צדק. היא אינה תלויה במקורות האנרגיה של המזרח התיכון כבעבר, והפכה בעצמה ליצואנית אנרגיה בזכות הפקת אנרגיה מפצלי שמן. בנוסף צריכת אנרגיה ממקורות פוסיליים ירדה בשל טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.

כל ההתערבויות המז'וריות של ארה"ב במזרח התיכון נכשלו – מערכה צבאית מלאה בעירק ואפגניסטן, "הובלה מאחור" בלוב והימנעות מפעולה בסוריה. "התפנית לאסיה" לא היתה רק גחמה של אובמה בשל החשיבות של השווקים האסיאניים ובשל התחרות המעצמתית עם סין. היא מקובלת על ידי רוב הציבור בארה"ב גם מכיוון שהמעורבות במזרח התיכון גררה את ארה"ב להשקעה כבירה של חיילים ומשאבים ללא תמורה.

מבחינת ישראל, ההתרחקות האמריקאית מהמזרח התיכון היא התפתחות מאד בעייתית ואנחנו כבר רואים איך בזירה הסורית "הסייקס–פיקו" החדש נסגר בין רוסיה, איראן ותורכיה. ארה"ב לא בתמונה וישראל נותרה ללא מנופים.

במקביל נכנסת ישראל שלא בטובתה למלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. לישראל אינטרס ביחסים טובים עם שתי המעצמות, אבל מדיניות ההתנגחות של ממשל טראמפ בסין, שדווקא נשענת על קונצנזוס פוליטי, מעמידה את ישראל במצב מאד לא נוח לקידום האינטרסים שלה מול סין. בעיקר בתחומי התשתיות וההשקעות בטכנולוגיה.

3. מגמות הפוליטיקה

ישראל הפכה בשנים האחרונות לנושא פרטיזני בפוליטיקה האמריקאית. התחושה של חלק גדול מהבסיס הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית היא, שישראל קשרה את גורלה עם המפלגה הרפובליקנית ועם מנהיגי ימין פופוליסטי ברחבי העולם.

ההתרחקות של הליברלים הפרוגרסיביים מישראל כבר מתחילה להראות סימנים גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי לנשיאות, בו נשמעו קולות ביקורתיים באופן תקדימי, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל.

התרחקות הליברלים הפרוגרסיביים מישראל משפיעה גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי. שם נשמעו קולות ביקורתיים תקדימיים, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל

על רקע מגמת הקיטוב שהתגברה בפוליטיקה האמריקאית מבלי קשר לישראל, הבעייה הולכת ומחריפה, ובסקרי דעת קהל רואים הבדלים דרמטיים בין תמיכת הרפובליקנים בישראל לתמיכת הדמוקרטים.

המאבק שישראל מקדמת למנוע חופש ביטוי בשל החשש מ-BDS ממקם את ישראל בצד ההפוך לערכים הליברלים, שמקדשים את חופש הביטוי גם כשהוא כולל ביקורת קשה.

הקירבה בין טראמפ לנתניהו שנראית לציבור הישראלי כחיובית כרגע, היא מאד בעייתית לטווח הארוך, משום שהיא מחמירה את ההתרחקות של ציבורים גדולים בפוליטיקה האמריקאית. ציבורים אלו כוללים את רוב הקהילה היהודית שמצביעה לנשיאים דמוקרטיים (בין 70 אחוז ל-80 אחוז) וחבריה ברובם הגדול ליברלים (למעט המיעוט האורתודוכסי, המהגרים מרוסיה וחלק מהמהגרים מישראל שלא מייצגים מספרים גדולים).

במידה ואכן יתבצעו צעדי סיפוח בין הראשון ביולי לבחירות לנשיאות בנובמבר, המצב יחריף, שכן ציבור המצביעים של המפלגה הדמוקרטית מתנגד נחרצות לצעדים חד צדדיים ולמהלכים שמנוגדים לחוק הבינלאומי.

מה אפשר לעשות?

ישראל חייבת לחזור לדיפלומטיה דו-מפלגתית ולבנות קשר עם הגורמים הפרוגרסיביים ועם המיעוטים.

ישראל חייבת "לחבק" את הקהילה היהודית, ללא קשר לדעות פוליטיות או זרמים ביהדות. הקשר של ישראל עם התפוצה היהודית הגדולה בעולם חשוב לא רק בהקשרי היחסים בין המדינות, אלא בשל הייעוד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

על מנת לשמור את ארה"ב במזרח התיכון, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל לחשוב, ברית הגנה תקדם שלום, משום שהתיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית, תגדיל את המחויבות של ארה"ב להגנת ישראל, אבל גם לקידום שלום במזרח התיכון וגם אינטרס אמריקאי בצורך בקביעת הגבולות של ישראל (דיפלומטיה הרבה יותר זולה ממלחמות).

על מנת לשמור את ארה"ב במזה"ת, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל, ברית הגנה תקדם שלום כי התיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית

במידה ויתחלף ממשל בארה"ב בינואר 2021, מומלץ יהיה לחזור לתכנית הבטחונית, שגיבש גנרל אלאן יחד עם קציני אגף תכנון של צה"ל להגנה על הגבול המזרחי של ישראל. התכנית שאלאן גיבש לבקשת מזכיר המדינה קרי כוללת אמצעים טכנולוגיים ונוכחות אמריקאית בבקעה. התכנית הזאת תסייע להשאיר את ארה"ב מחוייבת לאזור ולבטחונה של ישראל.

ישראל צריכה לקדם חיבור ברמת החברה האזרחית ובעיקר עם יחידים וארגונים בצד הפרוגרסיבי, שלא מודעים לכך שיש בישראל רבים שחולקים איתם את תפישת עולמם ועוסקים בצדק חברתי ללא קשר לממשלות בשתי המדינות. מומלץ להקים קרן דו-לאומית לקידום "תיקון עולם", שתתמוך בשיתופי פעולה בין ארגונים וגם בין סוכנויות הסיוע מש"ב ו-USAID.

הדיפלומטיה הציבורית של ישראל צריכה לעסוק בחיבורים עם החברה האזרחית האמריקאית ולא בפולמיות ובהסברה, שרק עושים נזק. יש לישראל הרבה מאד להציע לאמריקאים, אבל העיסוק בפוליטיקה רק מציג אותנו כפחות רלבנטיים ופחות אטרקטיביים.

לסיכום:

היחסים של ישראל עם ארה"ב הם היחסים החשובים ביותר של ישראל עם מדינה כלשהי בעולם, והערך שלהם הוא לא פחות מאסטרטגי. למרות הבסיס העמוק והאיתן של היחסים, המגמות הנוכחיות מדאיגות ביותר ואם לא נפעל בהקדם לשקם את היחסים הקריטיים הללו, מעמדה האסטרטגי של ישראל יפגע אנושות.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא חבר בוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,539 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-1 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים

"גם אם נוכל לעזור לאישה אחת בלבד, זה שווה את המאמץ"

כל אישה שמגיעה לבית מרקחת בספרד ואומרת את מילות הקוד "מסכה 19", מאותתת בכך על מצוקה ● בתגובה, הרוקח ממלא טופס מיוחד ומעביר אותו בדיסקרטיות לרשויות ● היוזמה הספרדית כבר אומצה בצרפת ובהולנד, ונתונים ראשוניים מעידים על תרומתה למאבק באלימות במשפחה ● למה בישראל היוזמה הזו נדחתה, ומדוע רשויות הרווחה מסתייגות מקמפיינים ברוח דומה ברשתות החברתיות?

עוד 1,977 מילים

לא סביר שארה"ב תאפשר את הסיפוח כבר ב-1 ביולי

ארבעה שבועות לפני המועד שקבע נתניהו להחלת הריבונות, נראה כי ראש הממשלה ייאלץ לחכות עוד זמן מה ● עבודת ההכנה של צוות המיפוי המשותף לישראל ולארה"ב ספגה עיכוב של שבועות ואולי אף חודשים בגלל משבר הקורונה, אומר מקור בכיר לזמן ישראל ● בנוסף, אומר המקור, ביקור של קושנר בירושלים לפני סיום התהליך נתפס כהכרחי

מאד לא סביר שהממשל האמריקאי יאשר מהלך חד-צדדי של ישראל לסיפוח חלקים בגדה המערבית ב-1 ביולי, כפי שתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך אמר הלילה מקור בכיר המעורב בנושא לזמן ישראל.

למעשה, יעברו שבועות ואף חודשים עד שהצוות הישראלי-אמריקאי האמון על הכנת המפות יסיים את עבודתו – תנאי שהבית הלבן הציב לפני שיתמוך בהחלת ריבונות, אמר המקור.

צוות המיפוי אמור לשרטט את הגבולות המדויקים של האזורים עליהם ישראל מבקשת להחיל ריבונות – משימה קשה הדורשת עבודת שטח מדויקת, על פי המקור. אלא שחבר משמעותי בצוות מהצד האמריקאי – הממונה על העניינים הישראליים-פלסטיניים במועצה לביטחון לאומי, סקוט ליית' – נבצר מלהגיע לאזור מאז התפרצות מגפת הקורונה.

צוות המיפוי המשך לפעול באופן חלקי במהלך התפרצות המגפה, אך גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי.

גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי

סיבוך נוסף במאמץ הישראלי לסיים את עבודת המיפוי במהרה היא העובדה שבכירים בבית הלבן, האחראים על נושא הסיפוח – יועץ הנשיא ג'ארד קושנר והשליח המיוחד לתהליך השלום אבי ברקוביץ' – לא ביקרו בישראל מאז שדונלד טראמפ חשף את תוכנית המאה בינואר.

מקורות המעורים בנעשה אמרו לזמן ישראל כי לא סביר שהבית הלבן יתמוך בסיפוח ישראל לפני שהשניים יגיעו לירושלים לשיחות בנושאים שנותרו פתוחים.

נתניהו אמר לחברי סיעת הליכוד בשבוע שעבר כי הוא מתכנן לפתוח בתהליך החלת הריבונות ב-1 ביולי – התאריך שנקבע בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול-לבן, הסכם המאפשר לראש הממשלה שיקול דעת אבסולוטי בנושא.

אך על פי ההסכם, ישראל תוכל לקדם את תוכניתו של נתניהו להחיל ריבונות בבקעת הירדן ועל כל היישובים בגדה המערבית רק עם שיתוף פעולה מלא של הבית הלבן.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, ושר התיירות, יריב לוין, במהלך פגישה לדיון במיפוי הרחבת הריבונות הישראלית לשטחים בגדה המערבית, שהתקיימה באריאל ב-24 בפברואר 2020 (צילום: David Azagury/US Embassy Jerusalem)
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, ושר התיירות, יריב לוין, במהלך פגישה לדיון במיפוי הרחבת הריבונות הישראלית לשטחים בגדה המערבית, שהתקיימה באריאל ב-24 בפברואר 2020 (צילום: David Azagury/US Embassy Jerusalem)

ממשל טראמפ התחייב להכיר בריבונות שתוחל כל עוד ההנהגה בישראל תפעל על פי המתווה שהוצג בוושינגטון בתחילת השנה. מאז, כמה שרי ליכוד העריכו כי יישום תוכנית הריבונות תיאלץ להידחות.

זאב אלקין, למשל, אמר בראשון כי אין כל ביטחון שעבודת צוות המיפוי תסתיים עד ה-1 ביולי, וכי החלת הריבונות תצטרך להידחות מעט.

"אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן", אלקין אמר בראיון לגלי צה"ל. "ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות".

אלקין: "אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן. ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות

ביום שני, נתניהו קיים שיחת ועידה בנושא עסקת המאה – ובכלל זה תוכנית ישראל לספח כ-30% מהגדה המערבית – עם קושנר וברקוביץ'. שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן ושגריר ישראל בארה"ב רון דרמר השתתפו בשיחה גם כן.

לא ישראל ולא ארה"ב פרסמו את תוכנה של השיחה, אולם ערוץ 13 ציטט מקורות אמריקאים כאומרים שבכירים בממשל שם בוחנים מתי ואיך בדיוק ישראל מתכוונת להתקדם עם סיפוח חד-צדדי – וכי לא הצליחו לקבל תשובה חד-משמעית בשיחת הוועידה הזו.

הדיווח בערוץ 13 אף ציטט מקור ישראלי בכיר שאמר כי "הרושם הוא שבבית הלבן מצננים את ההתלהבות בעניין הסיפוח ורוצים להאט את התהליך", מאחר שהממשל האמריקאי עסוק כרגע במחאות ברחבי ארצות הברית ובמשבר הקורונה – הבריאותי והכלכלי.

אתמול (שלישי), נתניהו נפגש במשרד ראש הממשלה עם נציגי מועצת יו"ש, המתנגדים לתוכנית טראמפ משום שהיא תומכת, לפחות בתיאוריה, בהקמת מדינה פלסטינית על 70% משטחי הגדה המערבית.

בנימין נתניהו עם ראש עיריית אפרת עודד רביבי, בעת ביקור ראש הממשלה בהתנחלות ב-31 ביולי 2019 (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
בנימין נתניהו עם ראש עיריית אפרת עודד רביבי, בעת ביקור ראש הממשלה בהתנחלות ב-31 ביולי 2019 (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

גורם בקרב ראשי המתנחלים אמר לזמן ישראל כי נתניהו רמז בפגישה שהאמריקאים מקשיחים את עמדותיה וציטט את ראש הממשלה כאומר שהבית הלבן "כבר פחות נלהב מהרעיון של החלת הריבונות". על פי אותו גורם, הפגישה היתה מתוחה וראשי המתנחלים יצאו ממנה בתחושה כי הסיפוח לא יקרה "במהירות או בהיקף" שנתניהו הבטיח במקור.

מצד משרד ראש הממשלה, עם זאת, ציינו כי נתניהו אמר בפגישה כי השיחות עם האמריקאים עדיין נמשכות בהתייחסו, ככל הנראה, לעבודת צוות המיפוי.

עוד 634 מילים

הסתדרות המורים קוראת לחזרה למתכונת של לימודים בקפסולות ולשילוב של למידה מרחוק

ראש שירותי הבריאות סדצקי הביעה דאגה בשל עלייה בתחלואה בקורונה; החל לפעול מערך בדיקות סרולוגיות, שיתבצע בקרב עשרות אלפי נבדקים ● השימוע של חבר הכנסת דוד ביטן ייערך בחודש הבא ● הוגשה תביעה כספית נגד גנץ, שהפר את הבטחתו שלא להצטרף לממשלת נתניהו ● יושב ראש מועצת יש"ע אלחייני: טראמפ אינו ידיד ישראל; נתניהו: אני מגנה את הדברים בתוקף

עוד 37 עדכונים

משהו השתבש במערכת ההפעלה של ניר ברקת

ראש עיריית ירושלים לשעבר מצליח לעשות כל טעות טירון אפשרית בזירה הפוליטית ● הוא הרגיז את האיש החזק בליכוד, ישראל כ"ץ ● הוא העליב את האיש המסוכן בליכוד, גדעון סער ● הוא מעצבן את נתניהו ובני ביתו, מפר הנחיות משרד הבריאות ונעדר מהצבעות החשובות למפלגתו ● בליכוד מתבדחים בסרקזם על המיליארדר בעירייה שהפך למיליונר בכנסת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 689 מילים ו-1 תגובות

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה