שנגחאי, 30 בינואר 2020 (צילום: AP)
יפעת פרופר תיעדה את חייה בסין הנצורה: כתבה ראשונה בסדרה

שנת העכברוש שלי: יומן מהסגר בשנגחאי

מיוחד

יפעת פרופר ובני משפחתה חוו את התפרצות מגפת הסארס בשגנחאי, אבל גם זה לא הכין אותם להתפרצות הקורונה ● השנה הם יצאו לחופשה קצרה בקמבודיה, וכאשר שבו לסין מצאו מדינה אחרת מזו שעזבו ● מאז יפעת מתעדת את המציאות המשתנה לנגד עיניה, ואת ההבדלים בהתמודדות עם המשבר בין הסינים לישראלים ● זהו הפרק הראשון ביומנה האישי, שיש בו רגעים אנושים של תסכול ושל אושר - לצד ביקורת על מהלכי הממשל בסין, והבנה ללבם של האזרחים הקטנים

1

2.2.2020

בראש השנה הסיני, טסנו במפתיע – אייל אישי, ואני – לחופשה בקמבודיה. הנסיעה תוכננה להיות הטיול האחרון באסיה לפני חזרתנו לארץ. החלטנו על הנסיעה בגחמה של רגע. אייל ראה שמחיר הטיסה לשם נמוך, ופתאום קיבלתי מייל מחברת הנסיעות הסינית הגדולה Ctrip, שמברך אותנו על רכישת כרטיסים.

עם התקרב מועד החופשה וריבוי השמועות על הקורונה, הבנתי שייתכן כי נחזור משם לסין אחרת; שייתכן כי התכניות על החזרה שלנו לישראל עשויות להשתנות.

יפעת פרופר עם בני משפחתה (צילום: באדיבות יפעת פרופר)
יפעת פרופר עם בני משפחתה (צילום: באדיבות יפעת פרופר)

הטיול בקמבודיה היה נפלא, וניתן היה להתרשם מהפשטות שבה האנשים שם חיים. המדינה הקסומה עם האווירה השלווה עדיין לא התאוששה מתקופת שלטון האימים של פול פוט ומפלגת הקמר רוז', ותשתיות רבות בה עדיין לא שוקמו.

מגפה במדינה כזו עשויה להיות מסוכנת, בשל תשתית רעועה של שירותי בריאות ואפשרויות תחבורה מועטות. רבים מתושבי קמבודיה הם בודהיסטים אדוקים, וברחובות הבירה פנום פן והעיר אנגקור, הסמוכה למקדש אנגקור-ואט, נפוץ המראה של נזירים לבושים בגלימות בצבעי כתום-חום או בורדו, ושל נזירות בלבן.

שרידי מקדש באנגקור-ואט (צילום: יפעת פרופר)
שרידי מקדש באנגקור-ואט (צילום: יפעת פרופר)

נופי הטבע שם פראיים, ונראה כאילו עצי הג'ונגל, ששולחים שורשים וענפים לשרידי המקדש, מנהלים איתם מאבק. ללא טיפול מרסן, היו העצים מפוררים ומסתירים את האבנים, כאילו ביקש הטבע להזכיר שהוא חזק יותר מהאדם.

במהלך הטיול, החלו להגיע אלינו ידיעות על מספר הולך וגדל של מקרי הידבקות בווירוס הקורונה. חלק מהחברים בסין ששוחחנו איתם היו מבוהלים.

כאשר חיפשנו בפנום פן מקום לרכוש בו מסכות הגנה לפנים – לקראת חזרתנו לסין – נאמר לנו בכל בתי המרקחת בעיר כי המסכות והג'ל לחיטוי הידיים אזלו.

בסופו של דבר, מצאנו בית מרקחת שקיבל משלוח של מסכות. אייל הגיע לשם וקנה מלאי גדול, כך שעלינו לטיסה מצוידים. ביממה שלפני חזרתנו לשנגחאי, קיבלנו את הרושם שיותר ויותר אנשים ברחובות פנום פן הולכים עם מסכות.

יממה לפני חזרתנו לשנגחאי מצאנו בית מרקחת שקיבל משלוח עם מסיכות (צילום: יפעת פרופר)
יממה לפני חזרתנו לשנגחאי מצאנו בית מרקחת שקיבל משלוח עם מסכות (צילום: יפעת פרופר)

בסופו של דבר, מצאנו בית מרקחת שקיבל מסכות. אייל הגיע לשם וקנה מלאי גדול, כך שעלינו לטיסה מצוידים. ביממה שלפני חזרתנו לשנגחאי, קיבלנו את הרושם שיותר ויותר אנשים ברחובות פנום פן הולכים עם מסכות

* * *

נחתנו בשנגחאי בשעת ערב מוקדמת. המטוס, שהיה חצי מלא, נשא עמו משלוח גדול של ציוד רפואי מקמבודיה לסין. חשבתי לעצמי שהפירמידה התהפכה.

בטיסה, צוות הדיילות נראה לחוץ, כולן במסכות ובכפפות. אפילו אוכל לא הוגש, תופעה חריגה בחברות תעופה סיניות, שכן הסינים חיים בשביל לאכול.

הנוסעים, גם הם במסכות, קיבלו שקיות ארוזות עם חטיפים ובקבוקי מים סגורים. רבים מהם בחרו שלא לאכול, ונמנעו מהסרת המסכה מעל פניהם.

נוסעים עוטים מסכות בדלפקי הצ׳ק אין בנמל התעופה בבייג'ינג (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)
נוסעים עוטים מסכות בדלפקי הצ׳ק אין בנמל התעופה בבייג'ינג (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

שדה התעופה בשנגחאי היה ריק יחסית, והדרך הביתה ארכה כ-20 דקות במקום יותר משעה. הנחיתה שם החזירה אותי לשנת 2003, אז היינו בשליחות בבייג'ינג מטעם משרד החוץ. באותה שנה התפרצה לראשונה מגיפת הסארס, שהחלה בסין ואיימה להתפשט לשאר העולם. אז היינו עם שלושת הבנים שלנו, שלמדו בביה"ס הבינלאומי בבייג'ינג, והתגוררנו במתחם השגרירות עם שאר השליחים מישראל.

החיים בצוותא, והעובדה שבית הספר המשיך לתפקד בעת מגפת הסארס, השאירו אצלנו את זיכרון התקופה כחוויה מעניינת ומאתגרת, אך לא טראומטית.

המדיניות שדוגלת בהמשך חיים תקינים, בכפוף למגבלות ולכללי פיקוח הדוקים על בריאות התלמידים והסגל, הוכיחה לנו שבהתנהלות מושכלת ומידתית ניתן לקיים שגרה גם בתנאים מורכבים, ועם שיתוף מידע מועט בלבד מצד המקומיים.

בטיסה, צוות הדיילות נראה לחוץ, כולן במסכות ובכפפות. אפילו אוכל לא הוגש, תופעה חריגה בחברות תעופה סיניות, שכן הסינים חיים בשביל לאכול. רבים מהנוסעים בחרו לא לאכול ונמנעו מהסרת המסכה

* * *

הפעם, הודיעו השלטונות המקומיים על הארכת חופשת ראש השנה בשבועיים, עד לתשעה בפברואר, בניסיון לצמצם ככל הניתן את תנועת האנשים שאמורים לחזור הביתה עם משפחותיהם מפרובינציות שונות ומחו"ל, לאחר החג.

ההוראות לא השתמעו לשני פנים, והודיעו על סגירת בתי הספר והאוניברסיטאות עד להודעה חדשה, ועל סגירת מקומות העבודה שלא חיוניים למרקם חיים תקין.

הסינים, שחוששים ממחלות ומגיפות, מצייתים להנחיה ומסתגרים בבתיהם. רחובות העיר, שבדרך כלל הומים באדם ועמוסים בתנועה כאוטית של מכוניות, אופנועים ואופנים, כמעט ריקים. קצת כלי רכב, מספר הולכי רגל, כולם במסכות.

המרכולים, ושווקי ירקות והפירות פתוחים ומלאים סחורה טרייה. אין תחושה של מחסור במזון או אגירת מזון. כמה מסעדות פתוחות, אך ייתכן שרק למשלוחים.

אתמול, ביום שבת האחד בפברואר, יצאנו מהבית לסיור אופניים עם מסכות וכפפות חד-פעמיות. זה מאד לא נוח, אך ההרגשה הנפלאה של טיול בחוץ, בשמש החורפית הנעימה, ללא מגע או קירבה עם אנשים אחרים, חיפתה על אי-הנוחות.

אתמול יצאנו מהבית לסיור אופניים עם מסכות וכפפות חד-פעמיות. זה מאד לא נוח, אך ההרגשה הנפלאה של טיול בחוץ, בשמש החורפית הנעימה, ללא מגע או קירבה עם אנשים אחרים, חיפתה על אי-הנוחות

מוזר לראות את העיר התוססת השחצנית והמגונדרת הזו ריקה כל כך. רחובות הרובע הצרפתי, שבו אנו מתגוררים, היו ריקים. לרוב, האזור הומה ברכבי ספורט יקרים ומרעישים, ששטים ברחובות הצרים ומושכים את תשומת לב הסובבים.

כל המסעדות, בתי הקפה והפאבים היו סגורים. להפתעתנו, נוסף על חנויות מזון ושווקי פירות וירקות, גילינו שרוב חנויות הפרחים פתוחות.

כנראה שגם הסינים מבינים שצריך משהו לנשמה.

חנויות פרחים נשארו פתוחות בסגר (צילום: יפעת פרופר)
חנויות פרחים נשארו פתוחות בסגר (צילום: יפעת פרופר)

* * *

ביום שישי החלטנו להזמין לארוחת ערב מספר מצומצם מאוד של חברים, כדי להפיג את הבדידות והשעמום. אבל החברים הסינים שלנו הודו על ההזמנה והעדיפו להישאר בבית, הם לא ייענו להרפתקה מהסוג הזה.

דיירת מבניין סמוך חלתה בקורונה, מה שהגביר בבת אחת את ההיסטריה של שאר הדיירים בשכונה. הברכה ומועדון הכושר נסגרו עד להודעה חדשה, המעליות מחוטאות כל 20 דקות, ובכניסה לבניין נוצרו כתמים לבנים גדולים כתוצאה משימוש בחומרי חיטוי. נאסר על שליחים המביאים מזון או מים לעלות במעליות, והדיירים התבקשו לאסוף את הסחורה למטה. כל אחד מסתגר בביתו.

פעולות חיטוי בעיר ווהאן שבמחוז חוביי, 10 בפברואר 2020 (צילום: Cheng Min/Xinhua via AP)
פעולות חיטוי בעיר ווהאן שבמחוז חוביי, 10 בפברואר 2020 (צילום: Cheng Min/Xinhua via AP)

דיירת מבניין סמוך חלתה בקורונה, מה שהגביר בבת אחת את ההיסטריה בשכונה. הברכה ומועדון הכושר נסגרו עד להודעה חדשה, המעליות מחוטאות כל 20 דקות, ובכניסה לבניין נוצרו כתמים לבנים גדולים

* * *

מעבר להקפדה על יוגה יומית, התכתבות עם חברות, והקדשת שעות לקריאת הדיווחים בתקשורת המקומית והזרה, אנו זוכים לקחת חלק בתקופה מרתקת. תקופה שבה ניואנסים דקים עשויים להסגיר ויכוחים פנימיים או ביקורת כלפי השלטון. בניגוד למדינות דמוקרטיות שבהן הביקורת גלויה, השיח המקומי שונה.

רשת ההודעות הסינית WeChat פעילה מאד; סינים וזרים מעלים הודעות תמיכה בסין. הם משתפים סיפורים על תרומת ציוד או על גבורתם של רופאים העובדים ברצף מאז פרוץ המשבר באזורים מוכי חולי, בעוד שאפליקציות מעדכנות לגבי המצב בערים השונות. השלטונות מבטיחים כי הפעם, בניגוד להתנהלות במשבר הסארס, הם מעבירים דיווחים מהימנים בזמן אמת לכולם.

חלק מהמקומיים, כמו גם רוב הזרים, אינם נוטים להאמין לדיווחים, וסבורים כי נתוני האמת שונים. אני מניחה כי במוקדם או במאוחר יקום רופא אמיץ ויאמר בקול רם כי המלך עירום, כפי שקרה בפעם הקודמת.

אנשי צוות בבית חולים בווהאן שבסין (צילום: Dake Kang, AP)
אנשי צוות בבית חולים בווהאן שבסין (צילום: Dake Kang, AP)

ב-2003 יצא רופא בכיר מבית החולים הצבאי הטוב ביותר בבייג'ינג, Dr. Jiang Yen yong, בהודעה לפיה השלטון אינו מוסר נתונים אמינים והמשבר מטופל ברשלנות. אותו רופא, שאז היה בן יותר מ-70, הוכנס למעצר בית.

אייל, מומחה גדול לסין, שמצליח לקרוא את הסאבטקסט ולהבין את הדברים שלא נאמרים, עוקב אחר מקורות מידע מגוונים ומוצא ראיון פומבי עם ראש העיר ווהאן, העיר שבה התחילה המגפה, אשר אמר בתסכול רב:

"אני מתבייש שלא עשינו מספיק כדי לעצור את המגפה בזמן. יכולנו לעשות יותר. העברנו לממשל המרכזי (בייג'ינג) את המידע, אבל אתם יודעים איך הדברים עובדים כאן… לא יכולנו לעשות כלום ללא אישור מהם, והאישור התעכב. כאשר התחלנו לפעול, זה היה מאוחר מדי".

זו ביקורת יוצאת דופן מצד בעל תפקיד כל כך בכיר, המתאר מצב אימתי ומוכר שבו לא ניתן לדרג המקומי לפעול ללא אישור השלטון בבייג'ינג. כמובן שברגעי משבר, שבהם נדרשת החלטה מהירה, נהלים מסוג זה עשויים להחריף את המצב.

גם רופא עיניים מהעיר ווהאן התריע כבר בסוף דצמבר, בקבוצה סגורה של בוגרי הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה, כי בבית החולים יש כמה מקרים של דלקת ריאות מסתורית, שנגרמה מווירוס המזכיר את הסארס.

הוא הציג בפני עמיתים מידע רפואי אמין, וציין כי יש לחקור את הנושא.

הרופא ננזף בגין הפצת שמועות, הושתק, ונאלץ לכתוב מכתב שבו התחייב לא להעביר מידע חסוי על ההתפרצות, לפי התקשורת הזרה. אותו רופא נדבק וחלה.

 

נציג המפלגה אמר בתגובה כי גם במקרים שבהם המידע נכון, אך הוא מועבר ללא אישור ולא באמצעות הצינורות הרשמיים, מדובר בהפצה אסורה של שמועות.

שופט בבית המשפט העליון פרסם רשומה בחשבון המדיה החברתית של בית המשפט, בה כתב כי אם השלטונות לא היו ממהרים לחסום את המידע שפורסם בסוף דצמבר, ייתכן שסין הייתה במצב טוב יותר, וכי אם הציבור היה מאזין ל"שמועות" ומאמץ צעדי מנע, ייתכן שגם ממדי המגפה היו מצטמצמים.

השופט הוסיף כי גם אם חלק מהמידע לא היה מדויק, לא הייתה לרופא כוונת זדון בהפצתו, והציע לגלות סובלנות כלפי מקרים מסוג זה. במונחים של סין, הנכונות למתוח ביקורת על הנחיות הממשל חריגה, בוודאי כשהיא מושמעות בפומבי על ידי שופט עליון, גם אם העמדה הזו לא נאמרת באופן רשמי.

מאוחר יותר זיכה בית המשפט העליון את הרופא, שהיה כנראה הראשון שהתריע על המחלה. השופטים מתחו ביקורת על המשטרה אשר עצרה העברת מידע חשוב, שגם אם לא היה מדויק, יכול היה לסייע במניעת הפצת הווירוס.

הרופא עצמו מתח ביקורת נוקבת על השלטון, ובאומץ לב אמר כי "בחברה בריאה לא יכול להיות רק קול אחד". בעיני הוא הגיבור של הפרשה עד כה.

דפוסי הפעולה של השלטון מזכירים לי את אירועי הסארס ב-2003. אז חשנו שהמקומיים מסתירים מידע, ושלמרות ההצהרות על שקיפות, הם מטפלים ומתאימים את הנתונים המועברים לתקשורת. אותה תחושה מלווה אותי הפעם.

מבעד לשורות אפשר להבין שגם לא מעט סינים חשים כך, ויעידו על כך מחסומים מאולתרים מסלעים גדולים, המוצבים בפתחי כפרים על ידי איכרים מבוהלים, שהחליטו על "סגר מרצון".

כביש גישה לכפר מחוץ לשנגחאי נחסם באבנים (באדיבות יפעת פרופר)
כביש גישה לכפר נחסם באבנים (באדיבות יפעת פרופר)

דפוסי הפעולה של השלטון מזכירים לי את אירועי הסארס. אז חשנו שהמקומיים מסתירים מידע, ושלמרות ההצהרות על שקיפות, הם מטפלים ומתאימים את הנתונים המועברים לתקשורת. אותה תחושה מלווה אותי הפעם

2

7.2.2020

חלפו עשרה ימים מראש השנה הסיני. שנת העכברוש. מעולם לא חיבבתי את היצור המכוער והמבהיל שחי בביבים. בעוד שלושה ימים יצוין כאן פסטיבל הפנסים – החג המסמל באופן לא רשמי את סיום החגיגות ואת החזרה לשגרה.

זהו חג צבעוני, ובמהלכו נהוג לתלות פנסים אדומים בכניסה לכל בית, במרפסות ועל העצים, ולהפעילם בלילה – כך שניתן ליהנות מאור מעשי ידי אדם גם באפלה.

מופע של אורות בחג הרווק הסיני בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מופע של אורות בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

המאכל המאפיין את החג מכונה "ירח עגול"; כדורים קטנים, עשויים מבצק אורז טעים ודביק, וממולאים בשומשום שחור, במחית שעועית אדומה, במחית זרעי לוטוס ועוד. נהוג לבשל את הכדורים ביין מדולל במים, מעדן.

המאכל המאפיין את החג מכונה "ירח עגול"; כדורים קטנים, עשויים מבצק אורז טעים ודביק, וממולאים בשומשום שחור, במחית שעועית אדומה, במחית זרעי לוטוס ועוד. נהוג לבשל את הכדורים ביין מדולל במים, מעדן

ה-9 בפברואר נקבע על ידי הממשל כמועד החדש לחזרה לעבודה במגזר הציבורי בסין. אני מאחלת לסינים ולנו שהחשיכה תואר וניתן יהיה להתחיל לחזור לשגרה.

* * *

בימים האחרונים התמכרתי לבדיקה תכופה של התוצאות. אתרי אינטרנט מפרסמים עדכונים על מספרי החולים המאובחנים, ה"חשודים" כחולים, המתים והמחלימים. הוויכוח סביב אמינותו של המידע רב. אני מבינה מדוע מטילים בו ספק, אך מניחה שהמספרים משקפים את המציאות מבעד לפריזמה הסינית.

לא יודעת למה נראה לי שבדיקת האתרים בכל שעה תועיל לי או למישהו, ובכל אופן מוצאת עצמי עושה זאת בתקווה שהמספרים יתחילו לרדת – ובחשש שיעלו.

בכל בוקר, תסלחו לי, לפני צחצוח השיניים, אני בודקת בטלפון הודעות מהארץ, אחריהן הודעות מהרשת הסינית ואז את המספרים היומיים, עלו או ירדו?

בליל הקולות מסביבנו מתריע שכדאי לחזור לארץ, שהווירוס מסוכן, שהמצב לא טוב ושהסינים מסתירים קטסטרופה אפידמיולוגית. אבל התמיכה וההבנה של הילדים ושל והוריי בבחירה להישאר בשנגחאי נותנת לי הרבה כוח. היה לי מאד קשה לו הייתי צריכה להתמודד עם לחץ, עם שאלות או עם פחדים מכיוונם.

בליל הקולות מסביבנו מתריע שכדאי לחזור לארץ, שהווירוס מסוכן, שהמצב לא טוב ושהסינים מסתירים קטסטרופה אפידמיולוגית. אבל התמיכה וההבנה של הילדים ושל והוריי בבחירה להישאר בשנגחאי נותנת לי הרבה כוח

כנראה שחווית הסארס פיתחה הבנה שהדברים נראים אחרת מקרוב, וחיזקה את האמון בשיקול הדעת שלנו, שאולי שונה משל אחרים, אך אינו פזיז או רשלני. אמון זה עוזר לי לקום בבוקר וללכת לישון בערב מבלי לחוש אשמה, ולהיות שלמה עם בחירותי ללא צורך להתמודד עם ביקורת מצד האהובים עלי ביותר.

* * *

שלושה ימים בבית מבלי להוציא את האף החוצה, ומבלי לפגוש אף אחד – למעט אייל, פול החתול ומספר זבובים שהגיעו לדירה.

השקט מצלצל באוזניים, סדר היום מתבלבל, מה זה משנה מה יש לעשות? מדוע יש לכך חשיבות? ארוחת בוקר בשעה אחת בצהרים. מאד לא מאפיין אותי. לא יודעת מדוע לא יצאתי מהבית בכלל. חשש? עצלות? מניחה ששילוב של שניהם.

לכאורה, הייתי עסוקה בעבודה, סידורים בבית, בערב, צפייה בסדרות נפלאות שיש בנטפליקס (אני יכולה להבין בקלות איך אנשים מגיעים למצב שבו הם מבזבזים שעות ארוכות בצפייה בטלוויזיה ומודה לאל שאני לא כזו), התעמלות.

הדירה גדולה ומרווחת, שטופת אור, מרובת צמחייה ופרחים וצופה על האזור היפה ביותר בשנגחאי (למעט אזור הנהר). כאב הראש העמום, העצבנות וחוסר השקט שהתחיל לחלחל מתחת לפני השטח, הזכירו לי שקשה לחיות בכלוב, גם אם הכלוב יפה. וקשה שבעתיים לחיות בכלוב לא מתוך בחירה, אלא כי "צריך".

בערב רציתי לצאת לטיול, הקור והחשש לצאת עזרו לי לומר את הדבר הכי סיני בעולם, "מחר", ולהמתין לבוקר.

השקט מצלצל באוזניים, סדר היום מתבלבל, מה זה משנה מה יש לעשות? מדוע יש לכך חשיבות? ארוחת בוקר בשעה אחת בצהרים.  לא יודעת מדוע לא יצאתי מהבית בכלל. חשש? עצלות? מניחה ששילוב של שניהם

* * *

יציאה לטיול בימי הקורונה כרוכה בהכנות מוקדמות. הבגדים שיילבשו יוכנסו לכביסה מיד לאחר החזרה הביתה. כדי להימנע מהצטברות ערימות כביסה מטורפות, אני מנסה לתכנן שמה שלבשתי בבית יתאים ליציאה החוצה ואז יכובס.

כפפות חד-פעמיות (2 זוגות) מסיכה לפנים (ואחת ספייר), הנעלים יינעלו ליד דלת הכניסה. יש! אני בחוץ. ללחוץ על הכפתור במעלית עם המרפק ולא עם האצבע, להגיד שלום לשוער (גם הוא במסכה) ולמנקה של הבניין, ולצאת לדרך.

השמש מקבלת את פני בעליצות. קר, אבל למי אכפת. אני בחוץ. הפעם טיול רגלי.

כפפות חד-פעמיות (2 זוגות) מסיכה לפנים (ואחת ספייר), הנעלים יינעלו ליד דלת הכניסה. יש! אני בחוץ. ללחוץ על הכפתור במעלית עם המרפק ולא עם האצבע, להגיד שלום לשוער (גם הוא במסכה) ולמנקה

עברנו ליד בית חולים. בכניסה, שומרים עטופים בלבוש מגן לבן המודדים טמפרטורת גוף לנכנסים בשעריו. פעולת הסחה קצרה שלי, אייל מצלם. כשכבר היה מאוחר מדי השומר אמר: לא, לא, אסור לצלם.

* * *

פארק בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
פארק בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

הפארק הציבורי הגדול והיפה סגור. אינני מבינה מדוע דווקא בתקופה כזו בוחרים לסגור את המקום שמאפשר להתאוורר וליהנות מחורשה מוריקה, דשא ופריחה. מקום אליו ניתן לקחת את הילדים לטיול קצר. יש לנו תפיסה שונה מזו הסינית.

בשולי הפארק, איש עם שני כלובים לציפורים. הכלובים ריקים, האיש נראה רגוע ומחויך, מסביר לנו ששחרר את הציפורים. שחרר? באמת? למה?

"איש הציפורים" בשולי הפארק הסגור בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
"איש הציפורים" בשולי הפארק הסגור בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

פתאום הוא שורק שתי שריקות קצרות במשרוקית מיוחדת, ומתבונן בצמרות העצים הסמוכים. ציפור אחת מגיעה, מתקרבת ונכנסת לכלוב. הוא סוגר את דלתו וממתין לציפור השנייה, וגם היא מגיעה. מעולם לא ראיתי דבר כזה.

את תופעת כלובי הציפורים הסיניים אני מכירה מזה שנים. כבר בשליחות הראשונה שלנו בבייג'ינג, בתחילת שנות התשעים, ראיתי סינים יוצאים לטיול בפארק, תולים את כלוב ציפור המחמד שלהם על עץ ויושבים לשחק עם חברים.

זו הייתה תופעה מוכרת בפארקים סיניים; אבל להוציא אותן מהכלוב ולקרוא להן לחזור? כנראה שהייתי צריכה לחכות לקורונה כדי לראות פלא שכזה.

"אני יוצא איתן לטיול פעמיים ביום" הסביר איש הציפורים בחיוך גאה, "לכאן או לפארק אחר, סמוך", והצטלם ברצון עם ציפוריו.

שתי שריקות קצרות ומהעצים הסמוכים מגיעה ציפור נכנסת לכלוב. ״איש הציפורים״ בפארק בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
שתי שריקות קצרות ומהעצים הסמוכים מגיעה ציפור נכנסת לכלוב. ״איש הציפורים״ (צילום: יפעת פרופר)

אני כל כך אוהבת את האינטראקציות האנושיות האלו שמאפיינות את הסינים. לרוב, כאשר פוגשים אותם בסיטואציה נינוחה, הם מסבירי פנים, ידידותיים ושמחים לשוחח עם זרים, גם במקרים שבהם יכולת השיחה המשותפת מוגבלת.

עכשיו כולנו חבשנו מסכות, כמובן. מעט האנשים שהלכו ברחוב הביטו זה על זה בעיניים מחייכות, את השפתיים לא ניתן לראות.

* * *

בדרכנו עברנו במרכז קניות חדש, נוצץ ויוקרתי להפליא. עקבנו אחר בנייתו במשך זמן רב. הפתיחה תוכננה סמוך לראש השנה הסיני, תקופה שבה מבזבזים הסינים הון על מתנות. חנויות של יהלומי דה בירס, טיפניס, פראדה, מקווין, מה שתרצו.

עכשיו הכל שומם. בכניסה קיבלו את פנינו שני עובדים בחליפות באז' אופנתיות, ומסיכות. מכשיר חדש עם ג'ל לחיטוי הידיים לא עבד. חלק מהחנויות ייפתחו בין 12:00 ל-17:00, חלקן יישארו סגורות עד תום המשבר. אני מניחה שעסקים רבים, שאין לבעליהם אורך נשימה כלכלי, יקרסו בתום התקופה הנוכחית.

הכל כל כך ריק. אינני יודעת כמה כסף יהיה אחר כך לאנשים ממעמד הביניים, שיכלו עד כה להרשות לעצמם לרכוש מדי פעם מוצר יוקרה מפנק. העשירים המופלגים כנראה יישארו כך. יצאנו מהקניון הסגור והמפואר לשמש ולרחוב.

חנות לגו סגורה בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
חנות לגו סגורה בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

* * *

בדרך חלפנו על פני כמה בתי חולים. מערכת הבריאות בסין עובדת בצורה שונה: אין כמעט מרפאות או קופות חולים. כאשר מרגישים לא טוב – פשוט הולכים לבית החולים. העובדה הזו יוצרת לחץ עצום על בתי החולים והצוות הרפואי, ומחייבת תחזוקה שוטפת של מספר בתי חולים גבוה מאוד.

הטיול יוצר תחושה כי בכל רחוב שני יש בית חולים. לעתים התחושה שגויה, כי בתי החולים כל כך עצומים, כך שניתן להיכנס אליהם מרחובות שונים ומרוחקים.

בימים כתיקונם, האזור הומה, עמוס במכוניות ובאמבולנסים. ברחובות הסמוכים יש מסעדות קטנות שמגיעים אליהן מבקרים, וגם חולים בפיג'מות. חנויות לממכר פרחים או פירות, וגם חנויות למיטות מתקפלות וכיסאות למלווים של החולים.

מערכת הבריאות בסין עובדת בצורה שונה: אין כמעט מרפאות או קופות חולים. כאשר מרגישים לא טוב – פשוט הולכים לבית החולים. העובדה הזו יוצרת לחץ עצום על בתי החולים והצוות הרפואי

בימי הקורונה, השערים הצדדיים של בתי החולים סגורים. בשער הראשי ניצבים שומרים בחליפות חלל לבנות ומסיכות. הם מודדים את חומם של כל הבאים.

המסעדות סגורות ברובן, כך גם חנויות הפירות והפרחים. איש לא רוצה להיות בקרבת בית החולים, נמצאים כאן רק אלו שחייבים. שלטים גדולים המוצבים בכניסות מתריעים ומנחים את הבאים. הבנקים סגורים, וכך גם החנויות הקטנות והמעוצבות המציעות בגדים, תכשיטים, נעליים, רהיטים ומותרות נוספות.

בדרכנו חזרה קנינו לחם בחנות הקבועה, שהיא למעשה בית קפה מערבי, עם מבחר גדול ומפתה של לחמים, עוגות וכריכים. בדרך כלל, החנות הענקית מלאה וצריך לחכות לשולחן. הפעם היו בה כמה זרים, ומבחר קטן יותר של מאפים.

* * *

כבר כתבתי ששנגחאי היא עיר מגונדרת. השמש הזמינה להישאר עוד רגע בחוץ, לפני הכניסה לבית הסגור. מספר דקות לאחר חזרתנו הביתה השתנה מזג האוויר, השמיים התעננו, הטמפרטורה ירדה והחל לרדת גשם. במקביל, החלו להגיע חדשות רעות על סגר שהוטל על ערים נוספות בפרובינציות הסמוכות לשנגחאי.

עשרות מיליונים נמצאים כעת בבית, ללא יכולת לצאת. בערים מסוימות מרשים לבן משפחה אחד לצאת פעם ביומיים להצטיידות במזון, אבל כל השאר מסוגרים. התקשורת מתרה באזרחים לא לצאת ללא סיבה חשובה, כדי שלא ייחשפו לווירוס, ולצמצם את השימוש במסכות, כדי להבטיח אספקה קבועה שלהן היכן שנחוץ.

מבט על שנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מבט על שנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

במתחמי מגורים רבים בסין (מחוץ לאזורים המצויים תחת צו המורה על סגר), התקבלה החלטה לנעול את השערים, והכניסה אליהם מותרת רק לדיירים. מדובר במתחמים מסוגים שונים – משכונות למהגרי עבודה ועד לשכונות פאר.

התרשמתי כי רוב הדיירים מקבלים עליהם את החלטות הנהלת השכונה, מתוך אמונה ששיתוף הפעולה יהיה לתועלת כולם וישמור עליהם מהווירוס.

פרקטית, זה אומר שהכניסה למתחמים אפשרית מהשער הראשי בלבד. ומאחר שבסין הכל כל כך גדול, יש אנשים שנאלצים ללכת כמה רחובות ברגל רק כדי להגיע לכניסה למתחם. משם, עליהם לצעוד דקות ארוכות כדי להגיע לביתם.

שלט בבית מרקחת בשנגחאי שבו כתוב ״מסכות הפנים אזלו. ינואר 2020 (צילום: AP Photo/Fu Ting, File)
שלט בבית מרקחת בשנגחאי שבו כתוב "מסכות הפנים אזלו". ינואר 2020 (צילום: AP Photo/Fu Ting, File)

בשכונות מסוימות שנסגרו לתנועה, חולקו "קופונים" המאפשרים לדיירים לצאת. למי שאזלו הקופונים, עקב שימוש פזיז ויציאות תכופות "מדי" מהמתחם, אין אפשרות לצאת עד לחלוקה הבאה, שאיש אינו יודע מתי תהיה. רובם משתפים פעולה עם ההנחיה, אם כי אני שומעת מחברות מקומיות ש"אפשר להשתגע".

בשכונות מסוימות שנסגרו לתנועה, חולקו "קופונים" המאפשרים לדיירים לצאת. למי שאזלו הקופונים, עקב שימוש פזיז ויציאות תכופות "מדי" מהמתחם, אין אפשרות לצאת עד לחלוקה הבאה, שאיש אינו יודע מתי תהיה

שהייה ממושכת של כל בני ובנות המשפחה בבית עשויה להיות חוויה מאתגרת במיוחד. חברה קרובה אמרה לי אתמול בסגנון שכלל אינו מאפיין אותה: "מה יהיה יפעת? מה יהיה? אני אפילו לא מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה".

* * *

הסגר בתוך הערים בסין נובע מהחלטה של הממשל הסיני, וזוכה להבנה ושיתוף פעולה של האזרחים. אבל ישנו סגר נוסף, שהוטל על סין על ידי מדינות העולם, והוא לא מתקבל בהבנה, וגורם לסינים תסכול רב ותחושת עלבון. במקביל לידיעות על העלייה במספרי הנדבקים והמתים מהווירוס, החלו להגיע סיפורים על גילויי גזענות כלפי אנשים ממוצא סיני ו/או בעלי מראה אסייתי ברחבי העולם.

במקביל לידיעות על העלייה במספרי הנדבקים והמתים, החלו להגיע סיפורים על גילויי גזענות כלפי אנשים ממוצא סיני ו/או בעלי מראה אסייתי ברחבי העולם. למשל, מוכרת שאמרה לסטודנט סיני "אל תזהם לי את האבוקדו"

מוכרת שאמרה לסטודנט סיני "אל תזהם לי את האבוקדו", אשה במטרו ברומא ששאלה צעיר בעל מראה סיני מתי ביקר בסין (הוא בכלל נולד באיטליה ואת סין מכיר רק מגוגל מפות, או כך לפחות השיב לה).

הסינים נעלבו עד עמקי נשמתם מהגזענות. הסינים יכולים להתלונן ולקטר על המדינה והשלטון שלהם, אך בעת צרה יגלו נאמנות רבה ויגנו עליהם בלב שלם.

רוב המדינות החליטו לצמצם או להשעות את הטיסות אל סין וממנה, ולא לאפשר לאנשים אשר ביקרו בסין בשבועיים האחרונים להיכנס לתחומן. יכולתי להבין מדוע הסינים פירשו זאת כתליית שלט בינלאומי ענק שאומר "אין כניסה לסינים".

בגלל סיבות היסטוריות, הסינים חשים עצמם מקופחים ושנואים, והמוטו הישראלי האומר "העולם כולו נגדנו" תקף גם כאן. גילויי הגזענות גורמים לאנשים כאן לחוש גאווה במוצאם, להפוך ליותר לאומנים, ולעשות כמיטב יכולתם כדי לאפשר לסין שלהם להסתדר לבד, ללא צורך בשאר העולם. בעיני, תפיסה איומה ומקור לצרות עתידיות, אך אני יכולה להבין את הגורמים לצמיחתה ולפריחתה.

גילויי הגזענות גורמים לאנשים כאן לחוש גאווה במוצאם, להפוך ליותר לאומנים, ולעשות כמיטב יכולתם כדי לאפשר לסין שלהם להסתדר לבד, ללא צורך בשאר העולם. בעיני, תפיסה איומה ומקור לצרות עתידיות

* * *

יפעת פרופר עם בני משפחתה בסין
יפעת פרופר עם בני משפחתה בסין

הבוקר נודע כי ד"ר לי ונליאנג, רופא העיניים הגיבור אשר דווח על גילוי הווירוס לחבריו הרופאים, העז לבקר את התנהלות הממשל, ונדבק בעצמו – עליו סיפרתי מקודם – מת הלילה. הוא היה בן 34. סינים רבים פרסמו ברשת החברתית הודעות המבכות את מותו. אני מבינה אותם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 3,279 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 5 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 22 עדכונים

לדאוג ליהדות התפוצות גם ביום שאחרי הקורונה

בשיא משבר הקורונה נחשף הציבור הישראלי לפגיעה הקשה שספגה יהדות התפוצות. ההתעניינות הישראלית בנעשה בתפוצות בחודשים האחרונים היתה מפגן יוצא דופן של עניין ואיכפתיות מצד הישראלים כלפי הקהילות היהודיות בחו"ל. כעת, עם שוך המגפה, אנחנו שבים להתכנס בבעיות שלנו מבית, מה שעלול להוביל אותנו לדחוק שוב את יהודי התפוצות אל מחוץ לתודעה שלנו, דווקא ברגעים בהם הם זקוקים לקשר איתנו.

המספרים מדברים בעד עצמם. בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ.

בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ

בדומה לישראל, גם בניו יורק, בוסטון ומקומות נוספים ההשפעות של הנגיף אינן רק בריאותיות: הקהילות היהודיות חוות משבר כלכלי עמוק, עם פגיעה קשה בתשתיות החברתיות והקהילתיות שעליהן נשענת הזהות היהודית של מיליוני יהודים בעולם. כתוצאה מכך, חלה גם עלייה משמעותית בסיקור שהעניקה התקשורת הישראלית להשפעת הקורונה בתפוצות – נושא שלרוב נדחק לשוליים לטובת נושאים פנים-ישראליים.

העלייה בסיקור ביטאה גם את הרצון של הציבור הישראלי לדעת עוד על יהודי התפוצות בימים של משבר. סקר שנערך בחודש אפריל ביוזמת קרן משפחת רודרמן מצא כי 52% אחוז מהציבור היהודי בישראל עוקבים אחר ההתמודדות של הקהילות היהודיות בארצות הברית ובמדינות נוספות עם משבר הקורונה. 15% בלבד השיבו כי אינם מתעניינים במצב הקהילות בתפוצות.

כעת, כשאנחנו נכנסים לשגרת הקורונה, אסור שיתפוגג העניין שלנו, הישראלים, בקהילות היהודיות בחו"ל. למרות שיהודי התפוצות נוטים להיות רחוקים מהעין, אסור להם להיות רחוקים מהלב. מדינת ישראל היא פרויקט של העם היהודי אשר התגייס להקים אותה, ולאחר מכן לחזק ולפתח אותה. בשנות ה-50, לדוגמא, עשרות אחוזים מתקציב הליבה הממשלתי הגיעו מתרומות שהועברו לישראל. אך המציאות השתנתה. ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית וכלכלית, והשינויים ביחסי הכוחות בין ישראל לתפוצות לא מסתכמות רק בעולם הכלכלי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במאי 1948 חיו בעולם 11.5 מיליון יהודים, ורק 6% מהם בישראל. לעומת זאת ב-2014 חיו בעולם 14.3 מיליון יהודים: 43% מהם היו בארץ.

התמורות שעברו על מדינת ישראל, כמו גם על העולם היהודי, מחייבות דיון מחודש במבנה מערכת היחסים שבין הצדדים. אל מול השינויים שהתרחשו מאז קום המדינה, אי אפשר להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קרה. ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה. דוגמא חריגה לכך ראינו בשנת 2017, כאשר משרד התפוצות העביר כספי שיקום לקהילה בטקסס לאחר שזו נפגעה אנושות בהוריקן הארווי.

ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה

משבר הקורונה מגביר את התובנה הזאת, גם בקרב ההנהגה היהודית בחו"ל וגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. אחריות מסוג זה לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתמיכה כלכלית. דוגמא ראשונה ראינו לפני שבועיים, כאשר משרד התפוצות והסוכנות היהודית כינסו שולחן עגול של ארגונים יהודים במטרה לדון על דרכים שבהן ישראל יכולה לסייע לקהילות בחו"ל.

פורום מעין זה צריך להמשיך ולהתקיים גם בימי שגרה, כמנגנון היוועצות בשלל נושאים הרלוונטיים לשני הצדדים, כגון גיורים או מאבק באנטישמיות. דוגמא נוספת ניתן לראות בשיתוף הידע על התנהלות במצבי חירום של ארגוני חברה אזרחית ורשויות שונות בישראל עם הקהילות בתפוצות.

משבר הקורונה הראה לנו כי הציבור הישראלי שותף לצורך בדיאלוג ובקרבה לקהילות היהודיות בעולם. בין ההצמדויות למסך כדי להתעדכן בהנחיות החדשות של משרד הבריאות, התרגלנו גם להתעדכן בשלום אחינו ואחיותינו בתפוצות. זה חידוש מרענן שצריך להמשיך גם מחר וגם בעוד שנה. אסור שהיחסים עם יהודי התפוצות יהיו ארעיים, כאילו היו חלק מהתקנות לשעת חירום. הם חייבים להיות חלק משגרת החיים שלנו.

אהרון קלמן, ירושלמי מלידה ומבחירה, שתמיד שמח לשחק כדורסל או לשתות כוסית וויסקי טובה. בין לבין עובד כמנהל תכניות יחסי ישראל-יהדות ארצות הברית בקרן משפחת רודרמן.(צילום: פיני סילוק)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 578 מילים

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

על מלכים ועל הדמוקרטיה בישראל

האכזבה והייאוש ממה שקורה בפוליטיקה הישראלית מייצרים אמירות שנשמעות בלחש ובקול, על כך שצריך לשנות את שיטת המשטר. אמרנו תחושות קשות, אך דומה שהתחושות הללו נוכחות בעיקר אצל אלה שרוצים בכל מאודם שבנימין נתניהו יברך את עמו ויפרוש לחיים פרטיים טובים ונעימים. מקצתם זועמים וכועסים ורוצים לראותו מאחורי סורג ובריח.

הקולות לשינוי המשטר מגיעים משם, ממחצית הבוחרות והבוחרים שחשים מיאוס. הם מאמינים ששינוי השיטה יביא את הבשורה. אז כדי להרגיע, בישראל הנושא הזה עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו כאן על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, ואפילו עשו ניסוי בשידור חי של "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע.

נושא שינוי שיטת המשטר עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, וניסו "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע

במדע המדינה יש תיאורים אינספור לשיטות ניהול משטר דמוקרטי. מדינות העולם מתחבטות בסוגיה הזו לא אחת. לכל המדינות הדמוקרטיות יש תחושת פספוס, שמשהו לא עובד. העקרון הדמוקרטי נראה אידיאלי, צודק ושוויוני, אך בפועל הוא לא אחת כסות למאוויי שלטון חסרי רסן של בודדים, שמכירים את הכללים היטב ויודעים לסחוט את המיץ גם מקליפת הלימון. גם כשנדמה שלא נותרו בו נוזלים.

דוגמאות לכך לא חסרות ולא נתעמק כאן במהלכים הדמוקרטיים לכינון המשטר בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה, אלא ננסה להתעמק בעקרון אחד ויחיד שמהווה מכשול במשטרים דמוקרטיים ונגדיר אותו באופן כללי – תרבות פוליטית.

בין הטוטליטריזם לבין הדמוקרטיה יש מצוק ענק, שבר טקטוני שמסמן את המעבר החד בין דיכוי לבין חירות, בין משטור לבין חופש לבחור. אם נעשה משאל בין אזרחי העולם, מה הם היו רוצים שיהיה, אני מאמין שיש עדיין רבים מאוד שרוצים שמישהו יקבל עבורם החלטות. שהם ישלמו מיסים והמדינה תיתן להם שירותים. אל תהיו מופתעים ממה שכתבתי, קחו למשל את וועד הבית שבו אתם גרים, אף אחד לא רוצה לקחת את המשימה, ולצד עובדה זו, כולם רוצים שהבית יהיה נקי וכשמשהו מתקלקל במעלית, שיהיה מי שידאג לזה, בכספי המיסים.

הדוגמא הזאת של וועד הבית היא לא ייחודית, אפילו בבחירות ללשכת עורכי הדין אחוזי ההשתתפות הם מהנמוכים המוכרים במקומותינו. התכונה האנושית הזאת מלווה אותנו במהלכים רבים בחיינו, כשמעלים ומורידים את מחירי הבנזין, כשמשנים את תעריפי הגז והחשמל ועוד ועוד.

יש המכנים זאת אדישות אזרחית ויש בכך המון ויש שיאמרו, זו דרכו של המין האנושי. יצורים חופשיים שרוצים רועה שינהל אותם.

יש מצוק ענק המסמן את המעבר בין דיכוי ומשטור לבין חירות וחופש בחירה. במשאל בין אזרחי העולם – אני מאמין שרבים ירצו שמישהו יקבל עבורם החלטות. קחו את וועד הבית שלכם למשל

אנחנו קוראים גם את ההיסטוריה של העם היהודי ונזכרים בעם שבא אל שמואל וביקש להמליך מלך שינהל אותם. שמואל ענה:

"וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים."

הסיפור הזה מופיע בספר שמואל א פרק ח' ומלווה אותנו מאז ועד היום. רבים מאיתנו רוצים שמישהו יחליט עבורם מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אם אומר שבעצם כולם רוצים את זה תאמרו, ואולי בצדק, שירדתי מדעתי. אולי. אבל גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור.

אכן, זה אולי לא היה צריך להיות כך, אך הלכה ולמעשה כשנבחר מישהו, הוא חש בגופו את זרמי המלוכה: "אני אחליט, אני אנווט".

ובכל זאת, אמרנו שבין המשטר הטוטליטרי לבין המשטר הדמוקרטי פעורה תהום. כן פעורה תהום, אם כי נבחרי הציבור הדמוקרטים מקפידים לכסות את התהום בערמות של חוקים שנועדו לתת להם עוד ועוד עוצמה למשול ולמלוך.

במהלך השנים, אולי מתחילת הדרך של הדמוקרטיה הישראלית, אנחנו בוחרים אמנם במפלגות, אך חושבים בעיקר על המנהיגים, כשהבולטים שבהם הם דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, אריאל שרון ובנימין נתניהו. אלה מנהיגים שהצליחו לבסס את מעמדם ולהפוך לכמעין מלכים דמוקרטיים בדיוק כפי ש"העם רוצה". היו עוד ראשי ממשלות, אך הם היו אפיזודה חולפת וקשה להיזכר שהיו שם, אלא אם כן היו מעורבים באירועים משמעותיים כמו לוי אשכול במלחמת ששת הימים וגולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים.

גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור

הדמוקרטיה הישראלית צעירה ומהוססת, אך גם דמוקרטיות וותיקות כמו בצרפת ובארצות הברית מתנדנדות כמו כאן אצלנו וניכר שהנשיא הנבחר הוא לא פחות ולא יותר מאשר המלך הדמוקרט. השוני העיקרי והחשוב הוא שלמלך הזה יש תאריך תפוגה, שתי קדנציות כמו בארצות הברית. תאריך תפוגה שלא קיים כאן אצלנו במדינת ישראל הדמוקרטית, שבה יש מלך דמוקרט, נערץ, שיכול להמשיך למלוך גם עם כתבי אישום על שחיתות והפרת אמונים.

כאמור לרבים מאוד מאיתנו זה מצב נוח, כי יש מישהו שמחליט עבורנו כמו בהרבה תחומים אחרים.

ומה לגבי האחרים, אלה שרוצים לשנות את השיטה? התשובה שלי פשוטה, אם תשנו תקבלו את אותה התוצאה. הבעיה בישראל וכנראה במקומות נוספים בעולם, שהמונח נבחר ציבור התעוות.

המילה בחירה מסחררת את בני האדם ומטעה אותם לחשוב שמרגע שנבחרו הם למעשה מלך כל יכול. הנקודה הזאת היא קריטית. נבחרי ציבור, מרגע בחירתם מקבלים חסינות, מתוך התפישה שצריך לאפשר להם לעבוד. זו גישה שגויה, שכן בזמן הזה הם מחוקקים גם חוקים לא אתיים ולא מוסריים שמטרתם לשמר את הכוח שלהם.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו.

מציע לנו לחשוב, איך יכול להיות שיש לא מעט נבחרי ציבור שפוקדים את חדרי החקירות של המשטרה. איך יכול להיות שראש ממשלה, נשיא ועוד כמה שרים בילו מאחורי סורג ובריח. איך יכול להיות שראש ממשלה עם כתב אישום נבחר לקדנציה נוספת וכעת יחלק את זמנו המוגבל בישיבה עם השרים על עתידנו ובישיבה בבית המשפט כדי לדון בעתידו האישי.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו

הבעיה היא לא השיטה, הבעיה היא נבחרי הציבור שלנו, האם אנחנו יודעים באמת עבור מי ומה אנחנו מצביעים. התשובה היא שאנחנו מצביעים למי שימשול בנו ולא מוטרדים מערכיו האישיים, למרות שהכל גלוי לפנינו. מלכים דמוקרטיים, בעלי נכסים, שאינם חתומים על קוד אתי כלשהו וזוכים להערצה ואהדה גם ביום הבחירות. היום שבו אנו הולכים בהמונינו, גם אם זה נעשה שלוש פעמים בשנה, מצקצקים בלשון ומצביעים באדיקות לכל אותם אלה שרוצים רק למשול.

לסיכום: נשנה את התרבות הפוליטית שלנו, נצפה ונתבע מנבחרי הציבור להיות נקיי כפיים, שליחים שלנו שפועלים על פי קוד אתי ברור. נציב בפני המפלגות את הדרישות שלנו ונתבע מהם הגבלת קדנציות, שתיים ולא יותר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפל... המשך קריאה

הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפלגה במבחן מוסרי , נקיון כפיים ובעיקר בקיצוב כהונה .

עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

איימן עודה: "ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה"

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 61 עדכונים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום ל... המשך קריאה

גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום לשבת בשקט,לתת לזמן לעשות את שלו.

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-2 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה