הפיכה דמוקרטית דרך הרחוב - עכשיו!

הפגנה מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים, 18 ביולי 2020 (צילום: Flash90/אוליבייה פיטוסי)
Flash90/אוליבייה פיטוסי
הפגנה מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים, 18 ביולי 2020

בפברואר 2005 נרצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי. באותו זמן שהו בלבנון 14 אלף חיילים סורים וכוחות מודיעין וביטחון. כוח משמעותי חמוש, שבעצם שלט בלבנון.

משמרות המהפיכה של איראן תחזקו את חיזבאללה, שלו גם נציגות נכבדת בפרלמנט.

אבל הרצח הזה הניע את הציבור הלבנוני לצאת לסדרת הפגנות המוניות, לזכות בתמיכה בין לאומית ולגרום בסופו של דבר לנסיגת צבא סוריה לחלוטין מלבנון.
לא פחות.

רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי הניע את הציבור הלבנוני לצאת לסדרת הפגנות המוניות, לזכות בתמיכה בינלאומית ולגרום בסופו של דבר לנסיגת צבא סוריה לחלוטין מלבנון. לא פחות

חרירי היה מתנגד מוצהר של מעורבות סוריה בלבנון והציבור הלבנוני הבין זאת מיד ועוד לפני שועדת חקירה הוקמה. לראשונה בהיסטוריה הופלה ממשלה ערבית בעקבות הפגנות לא אלימות.

בשנה האחרונה, 2019-2020, הציבור הלבנוני מתקומם גם נגד פעולותיו של חיזבאללה ומעורבותה של איראן בלבנון. גם השיעים עצמם חלוקים בין מתנגדי חיזבאללה לתומכיו. רבים רבים מבני העדה השיעית הגדולה חושבים שאין יותר שום מטרה שעבורה נסראללה צריך להילחם באמצעות הבנים שלהם, או להוציא את לבנון למלחמה. לא מול ישראל ולא בסוריה למען שלטון אסאד.

הרי אין כיבוש ישראלי. הלבנונים מתנגדים למעורבות זרה איראנית או סורית. יש לטענתם לשקם את הדרום ואת הדור הצעיר, הזקוק למקומות עבודה ופרנסה.
את שתי המהפכות הללו הובילו צעירי לבנון. בלי נשק. בלי הנהגה צבאית או פוליטית. מתוך תחושת צדק ורצון לחיות במדינה חופשית נורמלית בשלום ושקט. מדינת לבנון שלהם. לא של סוריה ולא של איראן.

ישראל כמו לבנון זקוקה למהפיכה. בלבנון היא כונתה מהפיכת הארזים. העצים הישראלים הם ברושים, או זיתים, או אקליפטוסים. ישראל זקוקה לסילוק גייסות השחיתות שהשתלטו על הפרלמנט שלה ועל חיי אזרחיה. זקוקה לסילוק לאלתר של נבחרי ציבור המשרתים רק את המנהיג ולא את הציבור וזקוקה לשינוי במערכות אכיפת החוק שלה. משטרה שתבין את תפקידה בדמוקרטיה.

אין כיום לדור הצעיר שום אלטרנטיבה לחיים בכלל ולבניית עתיד בישראל, אם לא ייצא לרחוב ויבצע הפיכה.

את שתי המהפכות הללו הובילו צעירי לבנון. בלי נשק. בלי הנהגה צבאית או פוליטית. מתוך תחושת צדק ורצון לחיות במדינה חופשית נורמלית בשלום ושקט. מדינת לבנון שלהם. לא של סוריה ולא של איראן

הכנסת הזאת והממשלה המפלצתית המושחתת, הכושלת, המסובכת באינטרסים אישיים ופוליטים בזויים, חייבים להתפזר.

נציגי המפלגות שהובילו את המדינה אל הקטסטרופה הכלכלית-בריאותית וחתמו על הסכם פוליטי מושחת, כולם כאחד חייבים להיות מסולקים מתפקידיהם.
הלבנונים גרמו לכוח צבאי אדיר של סוריה, לסגת מלבנון.

גם בישראל יכולים המפגינים לגרום לבעלי תפקידים כושלים מושחתים לפנות את תפקידיהם.

האביב הערבי הוא דוגמא לכוחם של ההמונים, ובישראל צריכים ההמונים – בעלי עסקים, עובדים סוציאלים, אחיות, סטודנטים, עצמאים ומובטלים, לדרוש שינוי עכשיו.

בלבנון התאגדו קבוצות רבות וארגונים רבים יחד, כדי לגרום לשינוי לקרות והצליחו.

אין שום סיבה שזה לא יקרה בישראל.

עד מתי ימשיך נאשם בפלילים ל"נהל מדינה"? לקבוע את גורלה ולכהן כראש מדינה?

הפיכה אזרחית לא אלימה באמצעות הפגנות המוניות היא הדרך הדמוקרטית היחידה בה הציבור יכול למחות ולומר לנבחריו כי אינם מייצגים אותו יותר. כי מעלו באמונו ועליהם להחזיר את המנדט.

נציגי המפלגות שהובילו את המדינה לקטסטרופה הכלכלית-בריאותית וחתמו על הסכם פוליטי מושחת, כולם כאחד חייבים להיות מסולקים מתפקידיהם. הלבנונים גרמו לכוח צבאי אדיר של סוריה, לסגת מלבנון

בכנסת יושבים כיום חברי כחול לבן העבודה וגשר שמעלו באמון בוחריהם באופן בוטה גס שקרי ומניפולטיבי.

בכנסת יושבים נציגי הליכוד שכיום מועלים באמון בוחריהם ומדרדרים אותם לחיי עוני וריסוק כלכלי, כאשר הם עצמם תומכים ללא לאות והסבר בנאשם בשוחד המנהל את המדינה תוך כדי משפטו, כשכולו מצוי בניגוד ענייינים מובהק, מזעזע, מושחת. ניגוד עניינים הפוגע יומיום בכל אזרח. פשוטו כמשמעו.

הסיבות חשופות לעין כל: מניעת העברת ניהול המשבר לפיקוד העורף, מריחת הזמן וההחלטה על מינוי מנהל מרכזי למאבק בקורונה, החלטות חפוזות ובלתי הגיוניות לציבור על מגבלות והסרתן, כישלון בבניית מערך בדיקות אפידמיולוגיות, כישלון כלכלי אדיר ואחוזי אבטלה מטורפים (21%). כל אלה במקביל לניסיון (שהצליח) של רה"מ עצמו אישית לקבל הטבות מס אסטרונומיות, התקפותיו על בתי המשפט והפרקליטות, התקשורת ועל המפגינים עצמם.

בלבנון זה לקח שלושה חודשים. בסוף אפריל 2005 הממשלה הפרו סורית הודחה והכוח הסורי עזב את לבנון.

שלטון לא יכול למשול בניגוד לרצונו של העם עליו הוא מושל. הוא יכול לנסות בכוח. להפעיל את המשטרה עם זרנוקי מים וסוסים ואלות וגז מדמיע. הוא יכול לחוקק חוקים באמצע הלילה שמעבירים סמכויות לראש הממשלה הנאשם בפלילים ולמנות עלובי נפש, סמרטוטים צייתנים לוועדה למינוי שופטים. יש הרבה שיטות להמשיך לשלוט באמצעות שחיתות. ברגע שנפרצו גבולות החוק והדמוקרטיה – הג'ונגל מכיל כל זב חוטם שמגדיר כוח, כבוד וכסף כערכים עליונים במקום ערכי הדמוקרטיה.

שלטון לא יכול למשול בניגוד לרצון העם. הוא יכול לנסות בכוח. להפעיל את המשטרה עם זרנוקי מים וסוסים ואלות וגז מדמיע. הוא יכול לחוקק חוקים באמצע הלילה שמעבירים סמכויות לרה"מ הנאשם בפלילים

ממשלת האחדות חירום בישראל – נכשלה! זאת יודעים כל שריה. הפחד שלהם מלהודות בכך מחייב את הציבור כולו לצאת לרחוב. אין כרגע קלפי לומר זאת.

הפחד וחוסר המצפון של חברי הקואליציה, האינטרסים הזרים והמגיפה הנוראית המכלה כל חלקה טובה, מחייבים את הציבור לצאת בהמוניו לרחוב – לומר לשלטון – הסתלק מכאן.

שוטרי משטרת ישראל חייבים להפנים את תפקידם – להגן על האזרחים, לא על השלטון. משטרת ישראל – תפקידה לחקור שחיתות ולא להגן עליה. תפקידה לאפשר את זכות ההפגנה ולא למנוע אותה בשם שלטון שאיבד את דרכו.

וגם בג"צ חייב להתעשת. הטעות של 11 שופטי בג"צ שאיפשרו לנאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה מחייבת תיקון מהיר באמצעות אחת העתירות המונחות כיום בבג"צ או כאלה שיוגשו בקרוב. נתניהו חייב לצאת לנבצרות.

אם מוסדות המדינה לא יתפקדו כדי לשמור על הציבור ועל הדמוקרטיה (והם לא), הציבור חייב לשמור על עצמו ועל הדמוקרטיה שלו. זה לא נושא שנתון בידיו של מיקי זוהר או בנימין נתניהו. גם לא בידיו של בני גנץ. האנשים הללו קיבלו פיקדון ואם אינם מטפלים בו כמצופה. עליהם ללכת.

הדמוקרטיה בישראל ובכל מקום בעולם היא החמצן של ההמונים, היא המגן על אורח חייהם, היא הקרקע עליה הם יכולים לחיות. שום נגיף ושום ממשלה לא רשאים לקחת לעצמם סמכויות שיגבילו את הדמוקרטיה.

הציבור חייב לשמור על עצמו ועל הדמוקרטיה שלו. זה לא נושא שנתון בידיו של מיקי זוהר או בנימין נתניהו. גם לא בידיו של בני גנץ. האנשים הללו קיבלו פיקדון ואם אינם מטפלים בו כמצופה. עליהם ללכת

מהפיכה אזרחית לא אלימה היא צו השעה.

(כן אוחנה. אני מחכה לשוטריך בבית, אם הדברים מפריעים לך "להגן" על נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים כדי שישאר בתפקידו בראשות הממשלה למרות כישלונותיו שדרדרו את המדינה אל פי תהום).

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 976 מילים
סגירה