ההודעה שיצאה לאחרונה על ההליכים הרפואיים שעבר ראש הממשלה בעקבות מחלת סרטן הערמונית בה לקה ואשר הוסתרו מהציבור – היא פגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיה. גם אי השקיפות הנמשכת של המוסד בו טופל – אינה תורמת לאמון הציבור בדיווחים על מצבו. 

מאז היה יו"ר אופוזיציה ובעיקר מאז 2009, נחשפנו למידע רפואי הנוגע לבנימין נתניהו – שהתגלה בדיעבד כחלקי ולעיתים אף לא מהימן, והתברר שאנו נתונים בסחרחרת של הסתרות והונאות לכאורה, שהיה בה לסכן את ביטחון ישראל. 

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

המדינה סוערת בעקבות הרצח הנורא של ימנו בנימין זלקה מפתח תקווה, ובצדק – רצח אכזרי של צעיר חף מפשע על ידי חבורת נערים חייב לזעזע את כולנו. אבל בתוך הסערה הזו, יש קולות שלא נשמעים.

אדם סאלח סואעד, נער בן 16 מוואדי סלאמה, נרצח בדקירות ימים אחדים לאחר מכן בחצור הגלילית – והציבור הישראלי השאיר את הסיפור שלו בשוליים.

מחמוד עואד הוא רכז תחום חינוך בעמותת סיכוי-אופוק, אליה הצטרף ב-2024 כרכז ייצוג החברה הערבית בתקשורת העברית. מחמוד בעל תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת ת"א. בעבר עבד כמורה לאזרחות בבית ספר תיכון, ובמקביל לעבודתו בסיכוי-אופוק ממשיך לעסוק בחינוך. מחמוד נולד בטמרה, וגר בה היום עם אשתו.

מבצע שאגת הארי, שהחל ב-28 בפברואר 2026, מסמן נקודת מפנה היסטורית בסדר הגיאו-פוליטי של המזרח התיכון. המתקפה המשותפת של ישראל וארצות הברית על איראן, כולל חיסול המנהיג העליון עלי ח'אמינאי והפגיעה הקשה בתשתיות הגרעין, הטילאות ויכולת הייצור, לא השמידה רק כוח צבאי אלא ניפצה את המיתוס האסטרטגי של ציר ההתנגדות.

ברשומה זו אבחן שלוש שאלות מרכזיות: האם איראן יכולה להיות המעצמה הרביעית בעולם? האם נולד עולם רב-קוטבי? ומה משמעות הכניסה הסעודית ללבנון?

סטיב בלחסן הוא סא"ל (במיל'), מתמחה בניתוח סוגיות גיאופוליטיות וביטחוניות. בעל תואר MBA בניהול משברים ובניית חוסן, עם התמחות בחיבור שבין אסטרטגיה צבאית לחוסן לאומי ואזרחי.

ישראל דורגה לאחרונה במקום השמיני במדד האושר העולמי, מדד המבקש לספר סיפור על חברה שיש בה חוסן, לכידות ויכולת להמשיך לנוע גם בתקופות של איום מתמשך.

ואכן, במובנים רבים החברה הישראלית מפגינה התגייסות הדדית מרשימה, תחושת שייכות חזקה, ויכולת יוצאת דופן להמשיך לתפקד גם בתוך מציאות של חוסר ודאות מתמשך.

אירית אלוני היא עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, בעלת מומחיות בטיפול בטראומה ומצבי משבר. מנהלת היחידה קלינית בנט״ל, משלבת בין עבודה טיפולית מעמיקה לבין הובלה מקצועית של צוותים והתערבויות בשדה הטראומה לקידום טיפול מקצועי ורגיש עבור המתמודדים עם טראומה ממלחמה וטרור.

שי חסון היא קרימינולוגית קלינית אחראית על הטיפול הנוירופידבק ביחידה הקלינית בנט״ל. תחום טיפול חדשני המשלב בין ידע קליני מעמיק לטכנולוגיות מתקדמות לשיפור תפקוד רגשי וקוגניטיבי ולהפחתת תסמינים פוסט טראומטיים.

לפני כשבוע, ב-24 באפריל 2026, התקיימו ברשות הפלסטינית בחירות לעיריות, אשר נועדו לשרטט את "היום שאחרי" בעזה ואת טיב הקשר בין עזה לגדה בשיקום הרצועה. 

מתברר, כי מתחת לרדאר, הכוחות השותפים ל"יום שאחרי", כלומר: מועצת השלום של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ומי שמנהל את העניינים מטעמם, ניקולאי מלאדנוב, לא שוקטים על השמרים, וגם בימי המלחמה עם איראן הם מקדמים את רעיונותיו של הנשיא טראמפ.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

מדי שבוע נחשף מרגל חדש שגויס על ידי איראן. מתברר שהחדירה האיראנית לישראל נעשית כבר זמן רב יחסית והיא עמוקה.

איראן מנהלת כבר מספר שנים קמפיין גיוס אגרסיבי של מרגלים בישראל, כולל חיילים פעילים ומילואימניקים, בעיקר דרך רשתות חברתיות כמו פייסבוק, טלגרם ואינסטגרם.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

בשבוע האחרון אי אפשר לברוח מזה. החברה הישראלית חולה. בפתח תקווה קבוצה של נערים התנפלה על בחור בן 21 ורצחה אותו כי ביקש מהם לא להתיז ספריי שלג בפיצרייה שעבד בה. בבאר שבע נעצרו נערים בחשד למעורבות ברצח, במושב אביאל אב רצח את בנו והתאבד, זאת לצד האלימות הקשה בחברה הערבית שאינה פוסקת לרגע.

האלימות הזו לא עוצרת ברחוב, היא רודפת אחרינו למסך. סרטון הרצח שודר בכל מהדורות החדשות בשעה שילדים יושבים בסלון, כאילו מדובר בעוד מוצר צריכה.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

יש משהו כמעט טרגי, ואולי אפילו צפוי, באופן שבו אירופה ממוצבת בסכסוך הישראלי־פלסטיני: היא יודעת היטב מה נכון, יודעת גם לנסח זאת בשפה מוסרית, משפטית ותהליכית מדויקת, אך שוב ושוב נכשלת בהפיכת העמדה הזו למדיניות אפקטיבית.

בחינת אירופה במסגרת קבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה ברבעון הראשון של 2026 מעלה תמונה חדה של הפער בין בהירות נורמטיבית לבין חולשה אסטרטגית, לצד שלוש מגמות.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תכנית יחסי ישראל-אירופה במכון מתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ת"א וחוקרת אירופה בפרויקט תמרור-פוליטוגרפיה.

לאחרונה התחלתי לשיר.

עבור מי שהכיר אותי בילדות, בבית הספר היסודי, בבית הספר התיכון ובתנועת הצופים, זוהי בשורה איומה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

מאז ה־7 באוקטובר אני נושאת איתי תחושה אחת שקשה להשתחרר ממנה: ישראל כולה השתנתה, אבל לא באותו הקצב ובאותה תשומת הלב בכל מקום.

הדרום היה במרכז. הכאב שם היה מיידי, התגובה הייתה עצומה, והעיניים של כולנו הופנו לשם. בצדק. אבל ככל שעברו השבועות והחודשים, הבנתי משהו נוסף – בזמן שהשיח הציבורי מתרכז במה שנראה לעין, בצפון מתרחש משבר שקט, מתמשך, כזה שלא תמיד נכנס לכותרות.

שרה מאלי היא מנכ"לית מגבית קנדה בישראל - ארגון הגג של הפדרציות היהודיות בקנדה, מנהלת את שיתופי הפעולה מול ישראל ומול שותפים אסטרטגיים. היא מובילה יוזמות פילנתרופיות רחבות היקף ותמיכה בפרויקטים בישראל, כולל השקעות בחינוך ובשיקום קהילות בעקבות משברים.